הרבנות הראשית לישראל

הרבנות הראשית לישראל היא המוסד הרבני העליון של מדינת ישראל. תחומי אחריותה כוללים מינוי רבנים ודיינים, התקנת תקנות, הפעלת מערכת הכשרות הממלכתית ועוד. חוק הרבנות הראשית לישראל תש"מ-1980 מעניק את סמכויות הרבנות הראשית למועצת הרבנות הראשית ומונה בין תפקידיה: מתן תשובות וייעוץ בענייני הלכה לציבור השואלים; קירוב הציבור לערכי התורה והמצוות; נתינת תעודות כשרות למסעדות; בתי עסק ומוסדות ציבוריים; מתן כשירות לרבנים לכהן כדיינים, רבני ערים ורבנים רושמי נישואין; פיקוח על יבוא בשר כשר לארץ, וכן כל פעולה נוספת הדרושה לביצוע תפקידיה על פי כל דין.

בראש הרבנות הראשית עומדים שני הרבנים הראשיים. אחד מהם עומד בראש מועצת הרבנות הראשית והשני בראש בית הדין הרבני הגדול. מערכת הרבנות הראשית לישראל פועלת מכוח חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980[2]. בעבר שכנה הרבנות הראשית בבניין היכל שלמה ששמו הפך לשם נרדף לה. כיום היא שוכנת בשכונת רוממה סמוך לכניסה הראשית לירושלים.

Chief Rabbinate 2015 logo
סמל הרבנות הראשית לישראל[1]

רקע היסטורי

עדת הספרדים בירושלים הייתה רוב ביישוב היהודי עד ראשית שנות השבעים של המאה ה-19, והעדה היחידה המוכרת רשמית על ידי השלטונות העות'מאנים. בראש ההנהגה הרוחנית של העדה והיישוב היהודי בארץ ישראל עמד הרב הראשי, שכונה "הראשון לציון". סמכויותיו של הראשון לציון הוכרו רשמית על ידי הסולטאן העות'מאני כראש הרבנים לארץ ישראל, שמושבו בירושלים. הראשון לציון מינה רבנים ופיטרם, שימש כנציג העדה בפני השלטונות, נהנה מחסינות, והיה אחראי לגביית המיסים בעבור השלטונות ולחלוקת הנטל בין תושבי הארץ היהודים. לעומת היהודים הספרדים בארץ, העדיפו היהודים האשכנזים להישאר בחסות הקונסולים האירופאים, במסגרת חוק הקפיטולאציות. הם היו מאורגנים על פי ארצות מוצאם ב"כוללים", והקימו לעדתם מערכות שירותי חינוך ודת נפרדים[3].

הקמת הרבנות הראשית

Abraham Isaac Kook 1924
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון לישראל ודמות מפתח בעיצוב הרבנות הישראלית, בדרכו לבית הלבן לפגישה עם הנשיא קלווין קולידג' ב-15 באפריל 1924

כשהוקם הממשל האזרחי הבריטי והרברט סמואל מונה לתפקיד הנציב, התחדשה בין היתר הפעילות להגדרת מעמדו של היישוב היהודי, שהיה לא ברור עד לאותה עת. כך קרה שמשלחות של יהודים מהארץ ניגשו לנציב והציגו טענותיהם, והנציב, כתגובה, מינה 2 וועדות: אחת- שתבדוק את מעמדן של העדות הדתיות בארץ וסמכויותיהן. והשנייה-לבחינת בעיית ההנהגה הדתית של היישוב היהודי. במהלך הדיונים התברר שקיימת נטייה להקמת מוסד הרבנות הראשית לארץ ישראל. לאחר דיונים ממושכים סביב שאלת דרך בחירת הרבנים, ויחסי הייצוג בה, הוחלט על הקמת גוף בוחר ששני שלישים מאנשיו יהיו רבנים, ושליש יהיו נציגי ציבור מרחבי הארץ. הגוף כונס לראשונה ב-24 בפברואר 1921, ט"ז באדר א' ה'תרפ"א ובחר על פי הצעתה של הוועדה בשני רבנים ראשיים: האחד אשכנזי - הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והשני ספרדי - הרב יעקב מאיר. כך הוקמה הרבנות הראשית בשנת תרפ"א (1921), בחסות שלטונות המנדט הבריטי, במקום תפקיד החכם באשי שהתקיים תחת השלטון העות'מאני. בנוסף, מונתה מועצת רבנות בת ששה חברים: שלושה אשכנזים ושלושה ספרדים. לצד מועצת הרבנות נבחרו שלושה יועצים חילוניים, שסמכותם הייתה לא מוגדרת, אך ביטאה את דרישות הציבור להתאמת ההלכה לתנאי הזמן[3][4]. בהמשך התבטל מעמדם של היועצים החילונים[5].

מעמד הרבנות ביישוב היהודי

מחלוקת זו התפלגה ל-3 עמדות:

עמדת הרבנות - הרב קוק שאף לכך שמוסד הרבנות יהיה גוף א־פוליטי המאחד ומאגד את כל הכוחות הפועלים ביישוב. משמעות הדבר היא שהרבנות צריכה לעמוד מעל כל המפלגות והארגונים השונים ביישוב ולהשפיע על אזרחי הארץ היהודים בכל תחומי החיים. בהתאם לתפישתו, היה הרב קוק מעורב ככל יכולתו בסוגיות חברתיות, לאומיות ופוליטיות הקשורות לחיי היישוב, כגון עבודה עברית, חקלאות, עלייה, ביטחון, ועוד. בהתאם לשאיפות אלה, פעלה הרבנות לעצב את החיים היהודיים ביישוב וטיפלה בנושאי עבודה בשבת, רישום נישואין וגירושין, כשרות, מינוי רבנים, דיינים ושוחטים, והקמת מועצות דתיות לצורך שירותי דת בכל הקהילות בארץ.

עמדת השלטון המנדטורי - השלטון המנדטורי צמצם את הבטחתו בדבר הקמת בית לאומי ליהודים והחליט לדבוק בהכרה אתנית-דתית, ובהתאם, שאף להעניק לרבנות עצמאות חלקית בלבד. על פי הגדרה זו, הרבנות הראשית היא המייצגת בפועל של הקהילה היהודית, אך עם זאת היו נושאים שבהם לא קיבלו השלטונות את עמדת הרבנות.

עמדת היישוב - הציבור החילוני-ציוני לא קיבל את עמדתו של הרב קוק בדבר מעמדה של הרבנות. בעיני ציבור זה, מוסד הרבנות לא היה עליון וגם לא שווה ערך למוסד ההנהגה החילוני-פוליטי. אולם הייתה הבנה רחבה בקרב ציבור זה, שאין הם יכולים לצאת כנגד הרבנות, מכיוון שההכרה של מוסד הרבנות בתנועה החילונית הייתה חשובה הן למטרות פוליטיות חיצוניות והן למטרות פוליטיות פנימיות. בעיניהם, תפקידיה של הרבנות היו צריכים להסתכם בהענקת שירותי דת.

אף כי רוב הציבור הדתי עמד מאחורי הרבנות הראשית, קבוצה קטנה הביעה התנגדות, מסיבות אחרות, לרבנות הראשית. בראש המתנגדים עמדו הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, וההתנגדות זאת יחד עם התנגדות למינויו של הרב קוק לרבה האשכנזי של ירושלים הובילה להתפרדות מהקהילה הדתית של ירושלים, והקמת העדה החרדית כעדה יהודית נפרדת. התנגדותם למעמדה של הרבנות נבעה הן מהתנגדות עקרונית לרבנות ראשית כלל-ארצית, והן מחששם ממיסוד קשר שוטף בין הממסד החילוני לרבנות, אשר עלולה להביא לידי התערבותו בחינוך ובהלכה הדתית.

לאחר קום המדינה, נחקקו חוקים שהסדירו את מעמדה של הרבנות הראשית[3]:

  • חוק שיפוט בתי הדין הרבניים[6] - הדין הדתי יהיה תקף לגבי תחום המעמד האישי (קרי נישואין, גירושין וכו).
  • חוק הדיינים[7] - חוק שיוצר הפרדה בין הרבנות לבין מוסדות השיפוט הדתיים: א. הדיינים בבתי הדין יהיו קבועים, ויומנו על ידי ועדת מינויים הכוללת בין היתר אנשים מקצוע, לא בהכרח דתיים. ב. הרבנים הראשיים יהיו, כל אחד בתורו, אב בית הדין הרבני לערעורים.
  • אין העדפה רשמית בחוק לדת היהודית על פני דתות אחרות.
  • הוקם משרד ממשלתי לענייני דת, שתפקידו למלא תפקידים שהיו בעבר בתחומי סמכותו של הנציב העליון.
  • בצה"ל הוקמה רבנות צבאית ובראשה עומד הרב הצבאי הראשי. תפקידה של הרבנות הראשית של צה"ל הוא הוראה בתחום הדתי, סיפוק צרכיו של החייל הדתי, ושמירה על הוראות דתיות המופיעות בפקודות מטכ"ל[8].

חוק הרבנות הראשית לישראל

בשנת 1980, התש"ם, נחקק "חוק הרבנות הראשית לישראל"[2], שמפרט את דרכי בחירתם של הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות ואת משך כהונתם.

מועצת הרבנות הראשית

מועצת הרבנות הראשית היא הגוף העליון של הרבנות הראשית לישראל. אחד הרבנים הראשיים מכהן כראש המועצה (חברו מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ולאחר חמש שנים השניים מתחלפים בתפקיד).

מאז 1980 נקבע בחוק שהמועצה מורכבת מ-16 חברים: שני הרבנים הראשיים, אחד מהרבנים הראשיים של הערים ירושלים, חיפה, תל אביב ובאר שבע ברוטציה, כך שיהיו מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים ועשרה רבנים נבחרים (חצי אשכנזים, חצי ספרדים). מקום מושבה של הרבנות הראשית על פי החוק נקבע להיות בירושלים. עד שנת 2011 שימש הרב הצבאי הראשי כמשקיף במועצה, אולם בשנת 2011 תוקן החוק והרב הצבאי הראשי משמש כחבר ה-17 של המועצה וזאת בתנאי שהוא בעל "כושר" לרבנות עיר.

מועצת הרבנות הראשית הנוכחית

רבניה הראשיים של מדינת ישראל כיום הם: הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף.

חברי מועצת הרבנות הראשית הנוכחית (תשע"ט) הם[9] שני הרבנים הראשיים לישראל (הרב יוסף והרב לאו), רבני שתיים מתוך ארבע הערים האמורות (הרב אריה שטרן והרב יהודה דרעי), הרב הצבאי הראשי תת-אלוף הרב אייל קרים וכן עשרה רבנים (מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים) אשר נבחרו לכהונה בשנת ה'תשע"ח:

  • הרבנים האשכנזים:
  1. הרב יעקב שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב)
  2. הרב יצחק דוד גרוסמן (רבה של מגדל העמק, ראש מוסדות 'מגדל אור')
  3. הרב אליעזר שמחה וייס - רבה של מועצת עמק חפר
  4. הרב יעקב רוז'ה (נציג הרבנות הראשית במכון הלאומי לרפואה משפטית)
  5. הרב יצחק רלב"ג (לשעבר יו"ר המועצה הדתית בירושלים)
  • הרבנים הספרדים:
  1. הרב שמעון אליטוב (רב המועצה האזורית מטה בנימין)
  2. הרב יצחק לוי רב העיר נשר.
  3. הרב רצון ערוסי (רבה של קריית אונו)
  4. הרב שמואל אליהו (רבה של צפת)
  5. הרב יצחק חיים פרץ (רבה של רעננה)

הרבנים הראשיים לדורותם

Induction Ceremony of Rabbi Yehuda Unterman 1964
שירת התקווה בפתח טקס הכתרת הרב הראשי האשכנזי איסר יהודה אונטרמן, 1964
PikiWiki Israel 3134 People of Israel
הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, בביקורם במחנה צה"ל בתל השומר בראשית שנות ה-50

בישראל ישנם שני רבנים ראשיים, אחד אשכנזי ואחד ספרדי. שני הרבנים הראשיים ועשרת הרבנים הנבחרים למועצה ממונים על ידי בחירות חשאיות ואישיות על ידי גוף של בוחרים המכיל 150 איש, בתוכו 80 רבני ערים, מועצות ושכונות, דיינים, הרב הצבאי הראשי ועוד 70 נציגי ציבור: ראשי ערים, ראשי מועצות, שרים, ח"כים ואחרים.

רב ראשי מכהן 10 שנים, ואילו חבר מועצה נבחר לתקופה של 5 שנים (לפי הלוח העברי). עם כניסתם לתפקיד מחויבים כולם לחתום אצל נשיא המדינה על הצהרת אמונים למדינת ישראל. על הרבנים להיות אזרחי המדינה או תושביה.

הנושאים בהם מטפלים הרבנים הראשיים במסגרת תפקידם נוגעים בתחומים שונים וביניהם: אחריות על מערכת בתי הדין הרבניים בישראל, הפיקוח בנושאי כשרות על: מוסדות ציבור, אולמות אירועים, קייטרינג, בתי מלון מסעדות, רשתות שיווק, הפיקוח על איטליזים ומשחטות, כשרות מוצרי המזון והבשר המיובאים, מצוות התלויות בארץ, בחינות לדיינות, רבנות, לתפקידי מוהלים, לשוחטים, הסמכתם של כל הנ"ל ועוד.

נוסף על תפקידים פרקטיים אלו, יש לרבנים הראשיים גם תפקיד ייצוגי והנהגתי: הרבנים מופיעים בפני הציבור הישראלי המגוון, ונותנים הרצאות במגוון נושאים אקוטיים הרלוונטיים לחיי היומיום הישראלי חברתי-לאומי: יחסי דת ומדינה, אלימות במשפחה, שבת, דאגה לזולת ולנזקקים ועוד. כמו כן, מקיימים הרבנים הראשיים פגישות עם מנהיגי דתות העולם בניסיון להביא להפגת מתחים דתיים ולקירוב השלום[4].

להלן רשימת הרבנים הראשיים לישראל מאז כינון הרבנות הראשית[10]:

שניים מהרבנים הראשיים הורשעו בעבירות פליליות שביצעו בעת כהונתם:

Israel Rabbinate High Court of Appeals1959
בית הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית, שנת 1959, ירושלים

אבני דרך בפועלה של הרבנות

דוגמאות להחלטות ופסיקות של הרבנות הראשית שעוררו בשעתן הד גדול:

  1. פסק הדין של הרב גורן ועוד תשעה דיינים שדנה בדבר ממזרותם של האח ואחות לנגר. בניגוד לפסיקת בתי הדין הרבניים, בית הדין שהקים הרב גורן לצורך העניין פסק שהאח והאחות לנגר אינם ממזרים ומותר להשיאם לבני זוגם, לאחר שטען כי הגיור של הבעל הראשון של אמם לא היה תקף וממילא היא לא הייתה אשת איש.
  2. פסק הדין של הרב עובדיה יוסף כי הפלאשים (ביתא ישראל) הם יהודים ויש להעלותם ארצה. בעקבות פסק הדין פעלה הסוכנות היהודית להעלותם ונערכו מבצע שלמה ומבצע משה.
  • עם הקמת הרבנות הראשית הוחלט על הקמתו של בית-הדין הגדול לערעורים על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים המקומיים. הסדר זה נתקבל על דעת הרב קוק וחבריו במידה מסוימת בלחץ השלטון המנדטורי הבריטי.
  • מזונות ליבמה - יבם שסירב לקיים פסק בית-הדין שחייבו לחלוץ ליבמתו, יהא חייב מאותו יום במזונות ליבמתו. תקנה שתיקנו הרב הרצוג והרב עוזיאל בחודש טבת תש"ד.
  • מזונות הילדים - תקנה המחייבת את האב בחיוב משפטי גמור, גם אם יש צורך בכפייה עליו, לפרנס את בניו ואת בנותיו עד גיל 15. עיקר הצורך והחידוש שבתקנת המזונות לילדים עד גיל 15, היה בקביעת חובת המזונות מדין ולא מצדקה.
  • נשואי בוסר - אסור לאיש מישראל לקחת לו אישה לנישואין כשהיא קטנה מגיל שש-עשרה שנה ויום אחד.

סמל הרבנות

RabnotHarashit
הסמל הישן של הרבנות הראשית לישראל

בשנת תשע"ה שינתה הרבנות את הלוגו הרשמי שלה ו"ריבעה" את הקצה העליון של לוחות הברית שבלוגו, שקודם לכן היו מעוגלים[11].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ COL חב"ד און-ליין | בשורה: הרבנות הראשית לישראל "ריבעה" את הלוחות, www.col.org.il
  2. ^ 2.0 2.1 חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980, באתר הכנסת
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 (ורהפטיג, 1990)
  4. ^ 4.0 4.1 הרבנים הראשיים לישראל, באתר הרבנות הראשית לישראל
  5. ^ קצת היסטוריה, אתר הרבנות הראשית לישראל
  6. ^ קובץ חוקים, באתר "בתי הדין הרבניים"
  7. ^ חוק הדיינים, תשט"ו-1955, באתר תקדין לייט
  8. ^ פקודות מטכ"ל בענייני דת, באתר דובר צה"ל
  9. ^ חברי מועצת הרבנות הראשית, באתר הרבנות הראשית לישראל
  10. ^ (ורהפטיג וכץ, 1990)
  11. ^ בשורה: הרבנות הראשית לישראל "ריבעה" את הלוחות COL י"ד באייר תשע"ה.
איתן איזמן

הרב איתן דב איזמן (נולד בתמוז ה'תש"ג, יולי 1943) הוא רב ואיש חינוך דתי-לאומי, מייסד רשת החינוך נועם - צביה ומי שעמד בראשה במשך עשרות בשנים.

אליהו כץ

הרב אליהו כ"ץ (ט"ו בשבט תרע"ו, 20 בינואר 1916 – ח' בכסלו תשס"ה, נובמבר 2004) היה רב בסלובקיה ובישראל, שכיהן כרבן הראשי של הערים ברטיסלאבה ובאר שבע וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

בית הדין הרבני הגדול

בית הדין הרבני הגדול הוא ערכאת הערעור של מערכת בתי הדין הרבניים בישראל. מושב בית הדין נמצא בירושלים. נשיא בית הדין הרבני הגדול הוא אחד מהרבנים הראשיים לישראל. כעת מכהן הרב דוד לאו כנשיא בית הדין.

בית הדין הגדול הוקם יחד עם הרבנות הראשית. בימי המנדט הבריטי בהרכב בית הדין ישב לפחות אחד מהרבנים הראשיים, פעמים רבות שניהם, ורבנים נוספים מחברי מועצת הרבנות הראשית. בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוכללו בהרכבי בית הדין הרבנים: משולם ראטה, יעקב עדס, יעקב קלמס, אליהו מרדכי וולקובסקי, יוסף הלוי וחזקיה שבתי. בשנת 1955 נחקק חוק בתי הדין הרבניים ובו נקבע שבבית הדין הרבני הגדול ישבו דיינים המתמנים על ידי הוועדה לבחירת דיינים וכן הרבנים הראשיים. בראשית ימי המדינה היו בבית הדין שני הרכבים שכללו שני דיינים ואחד מהרבנים הראשיים.

משנת תשי"ח (1958) שכן בית הדין בהיכל שלמה, ברחוב המלך ג'ורג'. באוגוסט 1967 עבר בית הדין הגדול לעיר העתיקה. בשנת תשנ"ה (1995) חזר למערב העיר, לרחוב כורש פינת שלומציון המלכה. מאמצע שנות ה-2000 חזר לרחוב המלך ג'ורג', ושכן (עם בית הדין הרבני בירושלים) בבית פרומין (הכנסת הישנה). בשנת 2015 עבר לבית הרבנות הראשית לישראל ברחוב אהליאב.

פסיקה של בית הדין הרבני הגדול לא ניתנת לערעור. עם זאת, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, יכול לתת צו בירור לבית הדין הרבני הגדול.

היכל שלמה

היכל שלמה הוא מבנה ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, בצמוד לבניין בית הכנסת הגדול, אשר שימש בעבר ללשכות הרבנים הראשיים לישראל ומשכנם של בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית. בבניין פועלת כיום שלוחה של המכללה האקדמית הרצוג לצד מוזיאון לאמנות יהודית ע"ש וולפסון, בית הכנסת "רננים" ואודיטוריום.

בגג הבניין ישנה תצפית פנורמית על ירושלים.

חסידות מישקולץ

חסידות מישקולץ היא חצר חסידית קטנה שבסיסה במרכז העיר פתח תקווה. מייסד החסידות והעומד בראשה הוא האדמו"ר רבי שלום ברגר, מחבר הספר "אור שלום", שהקים את החסידות בשנות ה-90 של המאה ה-20.

ט"ז באלול

ט"ז באלול הוא היום השישה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישה עשר בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ט"ז באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

יהודה עמיחי (רב)

הרב יהודה הלוי עמיחי (נולד בתשט"ז) הוא פוסק ועורך ספרים העומד בראש מכון התורה והארץ. דיין בבתי דין לגיור, מרבני קריית ארבע. לשעבר יו"ר ועדת השמיטה של הרבנות הראשית לישראל, רב מושב כרמל, ראש ישיבת אורות הנגב בבית הגדי ודיין בבתי דין לממונות.

לוי ביסטריצקי

הרב לוי ביסטריצקי (ח' באייר תש"ט, 7 במאי 1949 - י"ט באב תשס"ב, 28 ביולי 2002) היה רבה הראשי של העיר צפת, מנהל מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, חבר בית דין רבני חב"ד ומחבר ספרי הלכה.

מועצת הרבנות הראשית

מועצת הרבנות הראשית היא הגוף העליון של הרבנות הראשית לישראל.

מכון התורה והארץ

מכון התורה והארץ הוא מכון למחקר, ליישום ולהסברה של המצוות התלויות בארץ, שבו פועלים רבנים, מדענים ואגרונומים. המכון נוסד בשנת תשמ"ו בכפר דרום וכיום שוכן ביישוב שבי דרום. המכון משלב הלכה וחקלאות. פעילותו נעשית בהתאם לפסקי הרבנות הראשית לישראל. בראש המכון עומד הרב יהודה עמיחי.

מכון התורה והארץ הוא המכון השני בוותיקותו בתחום (אחרי בית מדרש גבוה להלכה בהתיישבות החקלאית), והוא אחד מהמכונים התורניים המרכיבים את פורום חותם.

המכון מפתח תוכניות בתחומים כמו חיסכון בעלויות הגידול, צמצום השימוש במים, גידול ירקות ללא תולעים והפחתת השימוש בחומרי הדברה. המכון מתעדכן באופן שוטף בחידושים מעולם המחקר בתחומים אלה. בשנים האחרונות הרחיב המכון את עיסוקו וכיום הוא מתעסק גם בנושאים של איכות הסביבה, קיימות וצער בעלי חיים.

מרא דאתרא

מָרָא דְאַתְרָא, (מארמית "אדון המקום") הוא כינויו של הרב המקומי. מבחינת ההלכה היהודית פסיקותיו מחייבות את אנשי מקומו בזמן כהונתו, אולם כיום, עם שיפור אמצעי התקשורת בין מקומות, הולך מעמדו ונשחק.

מרכז רבני אירופה

מרכז רבני אירופה הוא גוף המאגד כ-700 מהרבנים האורתודוקסים באירופה ומזוהה עם תנועת חב"ד. בעקבות מתחים בין רבני ושלוחי חב"ד לבין קהילות אחרות ביבשת, המאוגדות ברובן בועידת רבני אירופה, הקימה בשנת 2000 קבוצה של רבני ושלוחי חב"ד ארגון מתחרה בשם "מרכז רבני אירופה - חב"ד ליובאוויטש". בראש הארגון עמדו אז הרב גרשון מנדל גרליק - רב במילאנו, הרב ברל לזר - רבה של רוסיה, הרב עזריאל חייקין - רב בבריסל ועוד. לאחר ארבע שנות פעילות הוחלט לפתוח את הארגון גם לרבנים שאינם מחב"ד והשם שונה ל"מרכז רבני אירופה". בפועל שני הארגונים עוסקים בתחומים מקבילים וחופפים.

הארגון מארגן כינוסי רבנים, מפקח על בתי עלמין עתיקים ביבשת, מפקח על עריכת גיורים, מסייע בבירור יהדותם של מועמדים להצטרף לקהילות, מסייע בבניית מקוואות ומוציא לאור ספרים וקבצים תורניים. מדי שנה עורך הארגון כינוס שנתי לרבני אירופה וכינוס נוסף העוסק בתחום הכשרות באחת הבירות האירופיות. בכינוסים משתתפת משלחת של הרבנות הראשית לישראל בראשות אחד מהרבנים הראשיים לישראל.

הארגון עומד בקשר עם גורמי שלטון באירופה כדי לקדם אינטרסים יהודיים. בכמה הזדמנויות נפגשו משלחות של חברי הארגון עם ראשי ממשלות ונשיאים אירופאים.

הארגון מוציא מגזין יהודי בשם "קהילות" המופץ בריכוזים יהודיים באירופה ובריכוזים החרדים בארץ. כמו כן, הוא מפרסם עלונים תורניים המיועדים לרבנים. הוא הוציא מספר ספרי הלכה, המפורסם ביניהם הוא שו"ת רבני אירופה. מנכ"ל המרכז הוא מנחם מרגולין. משרדיו הראשיים של הארגון נמצאים בבריסל סמוך לבנייני האיחוד האירופי, כמו כן לארגון משרד בירושלים.

בשנת 2006 הכריז הארגון על פרויקט גדול שבמסגרתו הוא תומך בהקמת 25 מקוואות בקהילות יהודיות באירופה בתקציב של מיליון וחצי אירו. הפרויקט הסתיים בשנת 2012, ועם סיומו הודיע הארגון כי יבנה 25 מקוואות נוספים בשנתיים הבאות.

סמיכה לרבנות

ביהדות, סמיכה לרבנות (נקראת גם: היתר הוראה או סמיכת זקנים) היא נתינת סמכויות למוסמך לפסוק הלכה על פי ראות עיניו, ולהיקרא בתואר רב. הסמיכה נעשית על ידי רב מוסמך, ובאישור חתימתו הנקרא "כתב סמיכה".

עמותת עתים

עמותת עתים הוקמה בשנת 2002 על ידי הרב ד"ר שאול פרבר, עו"ד שלומית טור-פז ומיכה רואי, והיא מספקת סיוע והכוונה לנתקלים בקשיים במפגש עם שירותי הדת בישראל, כלומר: הרבנות הראשית לישראל, מועצות דתיות מקומיות, אגף הגיור, חברה קדישא ועוד. תחומי העיסוק של העמותה הם בין השאר: ברית מילה, נישואין, בירור יהדות, קבורה, גיור, מקוואות, מעמד אישי ויוחסין.

העמותה מפעילה מרכז סיוע המספק מענה לאלפי פונים בשנה, באמצעות מתן מידע מדויק ומעודכן, סיוע בניווט בנבכי הבירוקרטיה, ביאור בקשות, תיווך, ייצוג, ופועלת לקיצור תהליכים ולפתרון בעיות סבוכות.

לצד הסיוע לציבור במקרים פרטיים, פועלת העמותה לקידום מדיניות ציבורית ומשפטית, באמצעות הצעות חקיקה, פניה לערכאות משפטיות ופרסום דו"חות מעקב - זאת במטרה להשפיע על פני הממסד הדתי ולשנות את אופן התנהלותו לטובת הציבור.

בשנת 2015 הובילה עתים, יחד עם קבוצת רבנים מובילים מקרב הציונות הדתית, את הקמת 'גיור כהלכה', בית דין אורתודוקסי עצמאי לגיור, שהפך מאז לבית הדין הגדול בישראל לגיור קטינים.

פרס הרב קוק לספרות תורנית

פרס הרב קוק לספרות תורנית על שם הרב אברהם יצחק הכהן קוק הוא פרס הניתן בתחום הספרות התורנית על ידי עיריית תל אביב-יפו לזכרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל.

סכום הפרס עומד על 18000 ש"ח, והזוכים נבחרים בידי ועדה בת 5-7 חברים של עיריית תל אביב-יפו, שבה חברים גם נציגים של הרבנות הראשית לישראל ו/או הרבנות הראשית לתל אביב-יפו, מישיבת מרכז הרב ומאוניברסיטאות העוסקות בתחום.

הפרס ניתן החל משנת 1943 לעוסקים בתחום ספרות תורנית מקורית כמו פרשנות, חידושים ושאלות ותשובות וספרות מחקר וספרי עזר תורניים, כמו הוצאות מחדש של ספרי ראשונים, ספרי עזר, מחקרים ופילוסופיה דתית. הפרסים ניתנו על ספרים שיצאו ב-2–3 השנים שלפני שנת חלוקת הפרס. מטרת הפרס בחיזוק אלו העוסקים בכתיבת ובחקר ספרות תורנית. סכום הפרס נקבע על מאה לירות לשנה, בשנת 1944 הוכפל ל-200 לירות וב-1945 חולקו פרסים בשווי 400 לירות.

בשנת 1956 נבחר פרופ' שאול ליברמן לקבל את הפרס, על מהדורתו לתוספתא, אך בשל המחאה החרדית ארוכת השנים בעקבות עבודתו בבית המדרש לרבנים באמריקה המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית, סירב אחד השופטים לחתום על חלוקת הפרסים לכל הזוכים, וחלוקת הפרס בוטלה. בשנת 1957 בקשו לחלק את הפרסים לזוכים מהשנה הקודמת ולאלו שנוספו עליהם, אולם בעקבות סירובו של הרב משולם ראטה לקבל את הפרס יחד עם ליברמן נדחה טקס חלוקת הפרס, עד שליברמן הודיע שויתר על הפרס.

רב

רב הוא מורה התורה וההלכה ביהדות. באופן מסורתי תפקדו הרבנים גם כאחראים על השיפוט וכאליטה האינטלקטואלית בקהילה היהודית. בתקופה המודרנית הוגדר תפקידם מחדש בעיקר לתחום הדת. בקבוצות חרדיות ממשיכים רבנים להחזיק בסמכויות רבות ולעיתים אף יותר משהיו להם בעבר.

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים (בקצרה: רב הכותל) פועל במסגרת הרבנות הראשית לישראל, והוא אחראי למתן שירותי דת ליהודים בכותל המערבי ובמקומות קדושים נוספים בישראל, המפורטים בתקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981.במסגרת תפקידו ממונה רב הכותל על אכיפת חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 במקומות הנתונים לפיקוחו, ובכלל זה מניעת חילול שבת, מניעת תלבושת שאינה הולמת, מניעת קיבוץ נדבות והפרעה לתפילה ברחבת הכותל המערבי, הגבלות על העיסוק בצילום ברחבת הכותל המערבי ועוד. רב הכותל משתתף בטקסים המתקיימים ברחבת הכותל, ולעיתים רבות מלווה אנשי ציבור מאומות העולם הפוקדים לראשונה את הכותל המערבי.

משנת 1967 כיהנו בתפקיד ארבעה רבנים, כאשר המינוי תקף לאורך כל חייהם. משנת 2000 מכהן בתפקיד הרב שמואל רבינוביץ'.

רצון ערוסי

הרב ד"ר רצון הלוי ערוסי (נולד ב-1944) הוא רב העיר קריית אונו, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, מייסד ויו"ר ארגון הליכות עם ישראל. בעל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת תל אביב, ומרצה למשפט עברי באוניברסיטת בר-אילן. זוכה פרס כץ לשנת התשע"ט. נחשב לתלמידו המובהק של הרב יוסף קאפח.

שלמה יוסף זוין

הרב שלמה יוסף זוין (חנוכה ה'תרמ"ה, 1885 - כ"א באדר א' ה'תשל"ח, 28 בפברואר 1978) היה רב חסיד חב"ד עם זיקה לציונות דתית, כתב מספר ספרים תורניים והיה העורך הראשון של האנציקלופדיה התלמודית. חתן פרס ישראל לספרות תורנית, וכמו כן זכה פעמיים בפרס הרב קוק. מרבני הציונות הדתית ברוסיה ובארץ ישראל, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל והאב"ד הראשון של בית דין רבני חב"ד בישראל.

ישראל מוסדות ממשלתיים בישראל
כלכלה המוסד לביטוח לאומישירות התעסוקהרשות התחרותבנק ישראלרשות המסים בישראלרשות ניירות ערךהלשכה המרכזית לסטטיסטיקהמכון התקנים הישראלירשות החברות הממשלתיותהרשות הלאומית להסמכת מעבדותרשות שוק ההון ביטוח וחיסכוןרשות החדשנות סמל מדינת ישראל
תחבורה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכיםנתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה‏ (מע"צ)חברת נמלי ישראלרשות שדות התעופהרשות התעופה האזרחיתרשות הספנות והנמליםרכבת ישראלהרשות הארצית לתחבורה ציבוריתנת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים
אנרגיה ומים רשות החשמלרשות הגז הטבעיהרשות הממשלתית למים ולביובהשירות המטאורולוגי הישראלי
סביבה רשות מקרקעי ישראלקרן קיימת לישראלקרן היסודרשות הטבע והגניםרשות העתיקות
בינוי ושיכון המרכז למיפוי ישראלהרשות הממשלתית להתחדשות עירונית
דת הרבנות הראשית לישראל • הרשות הארצית לשירותי דת
תקשורת רשות השידורתאגיד השידור הישראליהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיוהמועצה לשידורי כבלים ושידורי לווייןדואר ישראלרשות לאומית לתקשורת (עתידי) • ארכיון המדינה
חברה רשות השירות הלאומי-אזרחיהרשות לשיקום האסיררשות האוכלוסין וההגירההרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהולהרשות לקידום מעמד האישהמבקר המדינהנציבות פניות ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית
בריאות רשות בתי החולים הממשלתיים (בעבר)
משפטים רשות התאגידיםרשות האכיפה והגבייההרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרורהיחידה הממשלתית לחופש המידעהרשות להגנת הפרטיות
חינוך המועצה להשכלה גבוהה
ביטחון פנים שירות בתי הסוהרהרשות הארצית לכבאות והצלההרשות להגנה על עדיםרשות חירום לאומית (בעבר)
ביטחון רשות מעברים יבשתייםהרשות לפינוי מוקשים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.