הקונגרס העולמי למדעי היהדות

הקונגרס העולמי למדעי היהדות הוא כנס בינלאומי במדעי היהדות, אשר מארגן האיגוד העולמי למדעי היהדות. הקונגרס הראשון התקיים בקיץ 1947[1]. הקונגרס השני התקיים בקיץ 1957 ומאז הוא מתקיים אחת לארבע שנים, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.[2] הרעיון המקורי של קונגרס עולמי בתחום מדעי היהדות הועלה בשנות העשרים על ידי הרב פרופ' משה שור.[2]

16WC - TWUOJS VIEW 2 20130801 131745
קהל בקונגרס העולמי למדעי היהדות ה-16

אודות הקונגרס

הקונגרס הוא הכינוס הבינלאומי הגדול והחשוב ביותר בתחומו, משתתפים בו כאלף חוקרים מרחבי העולם. הוא מיועד לאנשי אקדמיה, למורים, לסטודנטים ולקהל הרחב של שוחרי הדעת, והוא מציע שפע של פעילויות מדעיות, תרבותיות וחברתיות במגוון רחב של נושאים ושפות. במסגרת הקונגרס מתקיימים אירועים אמנותיים, סיורים, יריד ספרים ודיונים ציבוריים בתחומי המחקר. המושבים של הכינוס עוסקים במכלול תחומי המחקר במדעי היהדות ובהם: חקר המקרא וארכאולוגיה; תולדות עם ישראל; ספרות חז"ל ומשפט עברי; הלכה; מחקרי גניזה ומגילות קומראן; מחשבת ישראל; קבלה; ספרות עברית וספרויות היהודים; לשון עברית; יידיש, ערבית יהודית ולאדינו; אמנות יהודית; תיאטרון וקולנוע; חקר השואה, ציונות והחברה היהודית בזמננו.

הקונגרס מתחלק למספר "מדורים", לפי תחומי העניין. בכל מדור מתקיימות בחלק מימי הקונגרס הרצאות מליאה, רחבות היקף ובעלות אופי חגיגי, בהן בדרך-כלל מצוין יובל חשוב (לחוקר או חיבור יסודי במדעי היהדות) ומוצגים מחקרים הנוגעים לנושא המרכזי. רוב הפעילות המחקרית מתקיימת בקבוצות קטנות יותר ("מושבים"), בהם מציגים חוקרים את מיטב מחקריהם. לכל מושב יו"ר ושלושה-ארבע מרצים. בחלק מהמושבים מתקיים פאנל (דיון מומחים בפני הקהל) או שיח שאלות ותשובות. אורך מושב ממוצע בקונגרס הוא שעתיים. במסגרת הקונגרס השבעה-עשר (2017) התקיימו 945 מושבים.

על פי המסורת הנהוגה באיגוד העולמי למדעי היהדות מאז הוקם, הרצאות הקונגרס מוצאות לאור כאסופה המחולקת על פי חטיבות הקונגרס.
מאמרי הקונגרס העולמי השלושה-עשר התפרסמו במסגרת פרויקט 'לקט' ברשת האינטרנט. מאמרים בעקבות הקונגרס הארבעה-עשר ראו אור בשלושה כרכים. דברי הקונגרס העולמי החמישה-עשר עלו לאתר האיגוד.

קונגרסים

14 WCJS logo
לוגו הכינוס ה-14, 2005
17WJC logo
לוגו הכינוס ה-17, 2017
17WJC program
משתתפים סוקרים את תוכנית היום
  • הקונגרס הראשון התקיים ביולי 1947 באוניברסיטה העברית על הר הצופים בירושלים בראשותו של נפתלי הרץ טור-סיני, יושב-ראש המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית. הקונגרס עסק בעברית, מקרא, ספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל. בין ההרצאות החשובות ניתן למנות את הרצאותיהם של דוד בן-גוריון, יהודה לייב מאגנס ואריה סימון. 73 הרצאות הקונגרס ראו אור באסופה ("דברי הקונגרס") שראתה אור רק ב-1952, בהקדמה לאסופה ציינו עורכיו, נפתלי הרץ טור-סיני ובן-ציון דינור שבינתיים קמה מדינת ישראל, הר הצופים הפך למובלעת בלתי נגישה ושמספר מרצים נהרגו ב"מלחמת החיים או המוות".
  • הקונגרס השני התקיים בין ה-27 ביולי ל-4 באוגוסט 1957 בבנייני האומה בירושלים בראשותו של נשיא המדינה יצחק בן צבי, שכיהן כנשיא הכבוד של הקונגרסים השני והשלישי. הקונגרס אירח למעלה מ-350 מרצים מחו"ל ונישאו בו 230 הרצאות בעשרה מדורים: מקרא, לשון עברית, היסטוריה של עם ישראל, תלמוד, ספרות רבנית ומשפט עברי, המחשבה היהודית (קבלה, פילוסופיה ודת), ספרות עברית, ארכאולוגיה וידיעת הארץ, לשון היידיש ותרבותה, עדות ישראל ולשונותיהן, ודמוגרפיה של עם ישראל. במקביל התקיימה תערוכה ארכאולוגית שהציגה את ממצאי רשות העתיקות בעשור של חפירות ארכאולוגיות במדינת ישראל: בית שערים, תל חצור, מצדה וקיסריה, תערוכה בה הוצגו חלק מן המגילות הגנוזות ותערוכת מלאכת יד של יהדות תימן.
הקונגרס השני ראה בעצמו קונגרס מכונן. בין היתר הוקם במסגרתו האיגוד העולמי למדעי היהדות "שישקוד על ארגונו של הקונגרס העולמי למדעי היהדות והתפתחותו כמוסד-קבע על קידומם של מדעי היהדות". הקונגרס עיצב את דמותו של "הקונגרס למדעי היהדות" כדפוס-קבע עיקרי למפגש בין מלומדים וחוקרים מארצות שונות ומתחומים שונים של מדעי היהדות. במסגרת הקונגרס הונחו יסודות למפעלים רחבי היקף לרישום ותיעוד עבודות בתחום כגון המכון לתצלומי כתבי יד עבריים.
בין האישים החשובים שנטלו חלק בקונגרס השני ניתן למנות את נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שר החינוך זלמן ארן, נשיא האוניברסיטה העברית, בנימין מזר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, אפרים אלימלך אורבך, ראש המכון למדעי היהדות שלמה דב גויטיין, זלמן שזר שהיה אז יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וכן הפרופסורים ישראל היילפרין, יצחק אריה זליגמן וגרשום שלום. מזכיר הקונגרס היה שמריהו טלמון.
  • הקונגרס השלישי התקיים ב-25 ביולי עד ה-1 באוגוסט 1961 באוניברסיטה העברית בירושלים. לראשונה אורגן הקונגרס על ידי האיגוד העולמי למדעי היהדות, בתמיכת האוניברסיטה העברית, משרד החינוך והתרבות והסוכנות היהודית. לקונגרס הגיעו כ-500 אורחים חברי האיגוד, בהם 100 מחו"ל. בקונגרס נישאו 260 הרצאות שראו אור ב-15 ספרונים.
גם נשיאו של הקונגרס השני היה נשיא המדינה, יצחק בן -צבי ועוד נטלו בו חלק חשוב יו"ר הקונגרס, נפתלי הרץ טור-סיני, שר החינוך אבא אבן, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מרטין בובר, ראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, חיים שירמן, יגאל ידין והחוקרים חיים הלל בן-ששון, צבי ורבלובסקי, שמריהו טלמון, חיים מנחם רבין ועוד. מזכר הקונגרס היה בועז שכביץ.
  • הקונגרס השישי התקיים בין ה-15 באוגוסט ל-20 באוגוסט 1973 בראשותו של בן-ציון דינור, בהשתתפות כ-1400 חוקרים מישראל ומחו"ל. על-אף ההזמנה החגיגית בקונגרס הקודם לקיימו על הר הצופים, התקיים הקונגרס בגבעת רם. לראשונה נדונו אפשרויות שימוש במחשוב במדעי היהדות, נושא שיהפך למדור קבוע בהמשך. גם קונגרס זה הביע חשש ביחס לגורלם של חוקרים מעבר למסך הברזל ובברית המועצות בפרט.[6][7]
  • הקונגרס התשיעי התקיים בין ה-4 ל-12 באוגוסט 1985 בראשותו של אפרים אלימלך אורבך באוניברסיטה העברית על הר הצופים, לראשונה במבנה החדש של הפקולטה למדעי הרוח, בו הוא מתקיים מאז במלואו.
  • הקונגרס העשירי התקיים בין ה-16 ל-24 באוגוסט 1989 בראשותו של אפרים אלימלך אורבך
  • הקונגרס האחד-עשר התקיים בין ה-22 ל-29 ביוני 1993 בראשותו של עזרא פליישר
  • הקונגרס השנים-עשר התקיים ב-1997 בראשותו של מנחם אלון בסימן מאה שנה לגניזת קהיר, מאה שנה להקונגרס הציוני העולמי הראשון וחמישים שנה לסיום השואה ותקומת ישראל[13].
  • הקונגרס השלושה-עשר התקיים ב-2001 בראשותו של מנחם אלון
  • הקונגרס הארבעה-עשר התקיים ב-2005 בראשותו של מנחם אלון
  • הקונגרס החמישה-עשר התקיים ב-2009 בראשותה של שרה יפת
  • הקונגרס העולמי השישה-עשר התקיים באוניברסיטה העברית בירושלים, הר הצופים, בימים 28 ביולי עד ה-1 באוגוסט 2013 בראשותו של יוסף קפלן.
  • הקונגרס העולמי השבעה-עשר למדעי היהדות התקיים באוניברסיטה העברית בירושלים, הר הצופים, בסימן 70 שנים לקונגרס הראשון, בימים 6 עד ה-9 באוגוסט 2017 בראשותו של משה אידל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נפתח הכינוס העולמי למדעי היהדות, דבר, 7 ביולי 1947
  2. ^ 2.0 2.1 היסטוריה של הקונגרס, באתר האיגוד
  3. ^ הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות ייפתח הערב בבנייני האומה בירושלים, דבר, 25 ביולי 1965
  4. ^ הקונגרס העולמי למדעי היהדות ננעל בירושלים, הצופה, 2 באוגוסט 1965
  5. ^ נפתח הקונגרס העולמי למדעי היהדות, דבר, 5 באוגוסט 1969
  6. ^ הקונגרס העולמי למדעי היהדות ייפתח באוגוסט, דבר, 1 באוגוסט 1973
  7. ^ עשרה פרקים ממפעל המקרא הוצגו בקונגרס העולמי למדעי היהדות, דבר, 20 באוגוסט 1973
  8. ^ הקונגרס העולמי למדעי היהדות בירושלים, דבר, 3 באוגוסט 1977
  9. ^ הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות, מעריב, 9 באוגוסט 1977
  10. ^ מפעל הקלטות לשימור מסורות הלשון של עדות ישראל, דבר, 11 באוגוסט 1977
  11. ^ בכירי המדענים בישראל לעצרת מחאה בירושלים, דבר, 18 באוגוסט 1981
  12. ^ פרקי אבות, דבר, 23 באוגוסט 1981
  13. ^ מדעי היהדות 38 (תשנ"ח)
אביעזר (שבט מנשה)

משפחת אֲבִיעֶזֶר, היא משפחה משבט מנשה אשר על בניה נמנה השופט גדעון בן יואש. משפחה זו על פי ספר שופטים התיישבה בעפרה. בספר במדבר השם מופיע בצורה אִיעֶזֶר כחלק מבני גלעד, אזור התיישבות המשפחה. ועל כך גם רש"י בפירושו לפסוק "אבי העזרי - מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה".על פי הכתוב בספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק י"ח, היה אביעזר בנה של הַמֹּלֶכֶת "וַאֲחֹתוֹ, הַמֹּלֶכֶת--יָלְדָה, אֶת-אִישְׁהוֹד, וְאֶת-אֲבִיעֶזֶר, וְאֶת-מַחְלָה". לפי רשימה זו היה אביעזר מצאצאי צלפחד, וזהו הענף המשפחתי הפחות מרכזי ממשפחות המנשה.

ממצאי חרסי שומרון ניתן להסיק כי משפחה זו התיישבה באזור אלמתין, דרומית מערבית לעיר שכם.לדעת אריה בורנשטיין, אביעזר הנזכרת בחרסי שומרון, היא עיר מרכזית בשם זה ואינה שמה של נחלה משפחתית. לשיטתו בחרסים אשר נמצאו, נזכרים שמות מקומות ולא שמות משפחות, אשר התיישבו באזור.משפחת אביעזר נזכרת גם ברשימות היחס של שבט מנשה בספר יהושע : "וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים, לְמִשְׁפְּחֹתָם--לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי-חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי-שֶׁכֶם, וְלִבְנֵי-חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע; אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן-יוֹסֵף, הַזְּכָרִים--לְמִשְׁפְּחֹתָם." משפחות אלו לא התנחלו בעבר הירדן המזרחי.

איטלקית יהודית

איטלקית יהודית היא שפה המבוססת על השפה האיטלקית, והייתה בשימוש על ידי קהילות יהודיות רבות ברחבי איטליה. היא התפתחה בין המאה העשירית למאה התשע עשרה, ונקראה גם "לעז", "לטינו", "איטליאנו" או "וולגאר".

האיטלקית היהודית מתחלקת לניבים רבים ואינה אחידה. בכל עיר, חבל ארץ או קהילה יהודית השפה השתנתה בהתאם לחיי הקהילה. דוגמאות לשפות איטלקיות-יהודיות הן ונציאנית-יהודית בוונציה, פירנצית-יהודית בפירנצה, רומית-יהודית ברומא ועוד. גם בקורפו שביוון דיברו בשני ניבים של שפה זו.

האיטלקית היהודית נכתבת בכתב העברי. השפה מתאפיינת בייחוד הפעלים, תופעה של הוספת סיומת איטלקית של שמות פעולה לשורשי פעלים עבריים (לדוגמה: Axalare - לאכול, Gannaviare - לגנוב). כיום השפה מדוברת על ידי כ-200 אנשים בלבד, בעיקר ברומא, בקורפו ובישראל, ומקורותיה נשמרים בעיקר בספריית הקונגרס בארצות הברית.

בית המדרש הגבוה למדעי היהדות

בית המדרש הגבוה למדעי היהדות (מתורגם גם כבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל, ולעיתים כ"בית הספר הגבוה –"; בגרמנית: Hochschule für die Wissenschaft des Judentums) היה מוסד גבוה ללימודי יהדות שהחל לפעול בברלין ב-6 במאי 1872, ופעל עד לסגירתו בידי הנאצים בשנת 1942.

בית המדרש לרבנים בברסלאו

בית המדרש לרבנים בברסלאו, או הסמינר התאולוגי היהודי – מכון פרֶנקֶל (במקור: בית מדרש הרבנים ברסלוי, בגרמנית: Jüdisch-Theologisches Seminar Fraenckel'sche Stiftung), היה בית מדרש גבוה להכשרת רבנים ומורים ולעיסוק בחכמת ישראל, שפעל בעיר ברסלאו, קודם בממלכת פרוסיה ולאחר מכן ברייך הגרמני המאוחד, בין 1854 ל–1938. המוסד היה מוקדה של האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית, שהיהדות הקונסרבטיבית רואה עצמה כממשיכתה.

גליונות

"גִליונות" היה ירחון ספרותי עברי, בעריכת המשורר והעורך יצחק למדן. כתב העת יצא לאור כעשרים שנה, משנת 1934 ועד לשנת 1954, שנת מותו של למדן. החוברת האחרונה הייתה חוברת מס' קפו (186), והיא הוקדשה לזכרו של למדן.

"גליונות" היה אחד מכתבי העת הספרותיים החשובים בארץ בשנות הופעתו, ועיצב דור שלם של יוצרים בתחום השירה, הסיפורת, הביקורת והמחקר הספרותי. רוב משתתפיו בשנים הראשונות היו יוצרים עבריים שעלו לארץ מאירופה, והעברית לא הייתה לשון ילדותם. אבל במשך השנים נשתנתה התמונה. יוצרים מבני הארץ עשו בו את צעדיהם הראשונים בפרסום דבריהם. ס. יזהר למשל, פרסם ב"גליונות" את סיפורו הראשון, "אפרים חוזר לאספסת", בשנת 1938. יצחק למדן העורך הוא שנתן ליזהר סמילנסקי הצעיר את כינוי העט ס. יזהר. שושנה שרירא, בת כיתתו של ס. יזהר ("מקדמות" עמ' 146), הוציאה לאור את שלושת ספוריה הראשונים ב"גליונות".

הקו השמרני של יצחק למדן, התנגדותו לקבוצות יוצרים צעירים שהתלכדו סביב כתבי עת ספרותיים אחרים, ובעיקר פטירתו של למדן, גרמו לירידת קרנו של "גליונות" בשנות הופעתו האחרונות.

כתב העת הוא מושא למחקר תולדות הספרות העברית בתקופת היישוב.

דב לוין (היסטוריון)

פרופ' דב לוין (1 בינואר 1925 - 3 בדצמבר 2016) היה היסטוריון ישראלי, חוקר השואה, שהתמחה בתולדות השואה בליטא ובמדינות הבלטיות. במהלך השואה היה פעיל במחתרת הציונית בגטו קובנה, ולחם כפרטיזן באזור וילנה.

דבקות

דבקות, וגם התדבקות, היא הצמדות לרעיון או ליעד עקרוני שיש להשיגו.

בעברית ימי הביניים נטענה המילה דִבּוּק, במשמעות דומה לדבקות, כלומר חיבור או התקשרות רוחנית.

דחיק

דְּחִיק או בכינויו הנוסף אָתֵי מֵרַחִיק הוא סימן דיאקריטי במערכת הניקוד הטברני של המקרא, המסומן כנקודה בתוך האות בדומה לדגש ולמפיק. הדחיק מופיע בתנאים מסוימים בראש המילה השנייה בצירופים בני שתי מילים. על פי מסורת העדות, הדחיק הוא מקרה פרטי של דגש חזק, וממומש כמותו.

הדחיק אינו מסומן בניקוד העברית בת ימינו.

האיגוד העולמי למדעי היהדות

האיגוד העולמי למדעי היהדות הוא ארגון הגג לחקר מדעי היהדות. חברים בו חוקרים, תלמידים ואנשי רוח מכל רחבי העולם. נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות הוא פרופ' משה אידל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

האיגוד העולמי למדעי היהדות היא עמותה ציבורית ללא כוונת רווח, המתקיימת מדמי החבר השנתיים ומתמיכתם של גופים ציבוריים וקרנות בישראל ומחוצה לה. משרדיו שוכנים בבניין ע"ש יצחק רבין למדעי היהדות בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

הדאר

הדֹאר היה עיתון עברי שיצא לאור בארצות הברית בין השנים 1921 ל-2005 בחסות ההסתדרות העברית באמריקה.

העיתון נוסד בשנת 1921 כעיתון יומי, ולאחר שנה החל לפעול כשבועון. בשנות התשעים החל לצאת פעם בשבועיים ואחר כך כירחון ולבסוף כרבעון, בשיתוף עם ההיברו קולג' בבוסטון. בשנת 2005 נסגר עקב קשיים כלכליים.

עורכו הראשון היה מרדכי ליפסון, עם מערכת קולקטיבית (שמעון ברנשטיין, יום-טוב הלמן מנחם ריבולוב). משנת 1923 ועד מותו ב-1953 ערך את העיתון מנחם ריבולוב; בין השנים 1953–1958 משה מייזלש-עמישי; בשנת 1958–1959 חיים ליף, כעורך זמני; בין השנים 1959–1969 משה ינון; בין השנים 1970–1985 היה העורך יצחק עברי; אחריו, משנת 1985, העורך היה שלמה שמיר, עם העורכת הספרותית יעל פלדמן.

בשנת 2002 התמנה לעורך פרופ' לב חקק והוא ערך את "הדאר" עד סגירתו. כתב העת הפך לרבעון במתכונת חדשה וביריעה רחבה. הגיליונות היו חדשים בצורתם ובתוכנם והם כללו פרוזה, שירה, מחקרים בספרות עברית, לשון, אומנות יהודית, חינוך, מאמרים על הקהילה היהודית באמריקה, על העולם היהודי ועל ישראל, עולם המקרא, ביקורת ספרים, הזיכרון היהודי, עדות ישראל. בגליונות אלה השתתפו יוצרים חשובים מאמריקה ומישראל. בין המשתתפים מישראל היו א.ב. יהושע, משה שמיר, אהרן מגד, יצחק בן-נר, שמואל ורסס, אביב עקרוני, צבי צמרת, אמנון לורד, נורית גוברין וגרשון שקד.

לאחר סגירת "הדאר" החל לב חקק משנת 2006 והלאה לערוך את "הדור: השנתון העברי של אמריקה", המופיע כל שנה כספר ובו משתתפים יוצרים וחוקרים חשובים מישראל ומאמריקה.

הקיבוץ המאוחד

הקיבוץ המאוחד היה ארגון ארצי של קיבוצים, שנוסד בשנת 1927 והתקיים כארגון כזה עד לשנת 1980, אז התאחד עם איחוד הקבוצות והקיבוצים להקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם). ערכיו העיקריים של הקיבוץ המאוחד היו הציונות והסוציאליזם.

בעשורים שקדמו להקמת מדינת ישראל מילא הקיבוץ המאוחד תפקידים מרכזיים בהתפתחות היישוב, בהקמת התיישבות, בקליטת עלייה ובניית כוח המגן העברי בארץ ישראל.

זכריה הרופא

רבי זכריה בן שלמה הרופא, המכונה בפי בני עדתו בקיצור הרז"ה, ובערבית יחיא אלטביב או אלחכים יחיא אבן סלימאן אלאסראילי, היה מגדולי רבני תימן במחצית הראשונה של המאה ה-15. הוא היה פרשן מקרא והלכה ורופא במקצועו. כמו רבים מחכמי תימן כתב חיבורים הקשורים לכתבי הרמב"ם.

הוא התגורר ביישוב מצנעא בני קיס הנמצא בין שתי הערים הגדולות צנעא הבירה ודמאר. הוא מכונה אלדמארי, ייתכן שהוא או אחד מאבותיו גרו בדמאר ומכאן כינוי זה. באחד מאזכוריו כותב עליו מהרי"ץ בספרו "זבח תודה" על השו"ע בזו הלשון: "מצאתי למהר"ר זכריה הרופא אחד מיוחד מרבני אתרא קדמון בנימוקיו להרמב"ם".

טריטוריאליזם יהודי

טריטוריאליזם יהודי (באנגלית: Jewish Territorialist Organization), או בקיצור טריטוריאליזם היה שמה של גישה מקבילה לציונות ששאפה להשיג טריטוריה ליהודים, לאו דווקא בארץ ישראל, ובה יתקיימו חיים אוטונומיים לאומיים. לטריטוריה זו, שתהיה המתאימה ביותר לצורכי היהודים, יהגרו יהודים ממקומות שונים בעולם ויקימו לעצמם בית לאומי. הטריטוריאליזם מנוגד לאוטונומיזם יהודי - הגישה הרואה ביהדות ישות רוחנית וביהודים עם בלי ארץ, ושואפת לאוטונומיה משפטית ועצמאות רוחנית של היהודים במקום מושבם.

יעקב בהט

יעקב בהט (2 ביוני 1910 - 11 בפברואר 1988) היה חוקר ומבקר ספרות ישראלי, ממקימי החוג לספרות עברית וספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה. פרסם מאמרים ומסות בענייני ספרות עברית וכללית. על שמו מעניקה אוניברסיטת חיפה את פרס בהט.

נולד כיעקב בכשטיץ בז'וראבנו שבגליציה המזרחית, למד בחינוך יהודי מסורתי בתלמוד תורה ובגימנסיה העברית בקרקוב. ב-1932 עבר לווינה ולמד שם באוניברסיטה, בבית המדרש לרבנים בווינה ובבית המדרש לרבנים בברסלאו. ב-1938 עלה לארץ ישראל, המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ולימד ספרות, תושב"ע ולשון בבתי ספר תיכוניים בירושלים, רמת גן ותל אביב (שם היה מראשוני המורים בתיכון חדש).

מדרש

ביהדות, מדרש או דרשה הם שיטה של פרשנות המקרא. המונח "מדרש" מתייחס גם לקובץ של לימודים מדרשיים, בנושאים הלכתיים, פרשניים או אגדתיים.

מקורו של המונח נובע מהמשמעות של "דרש" כ"חיפש". ממונח זה נגזר בהמשך המונח "מדרש" כמתאר שיטה ללימוד המקרא, ובהמשך (בתקופת בית שני) קיבל המונח משמעות חדשה בדמות לימוד וחינוך הקהל הרחב.

משפחת עבו

משפחת עבו היא משפחה יהודית שעלתה לארץ ישראל מאלג'יר ב-1817 והשתקעה בצפת - משום היותה מרכז רוחני חשוב לתורת הקבלה ובגלל קרבתה להר מירון, מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

השם עבו - מקורו בספר תהילים, ראשי תיבות מפסוק ח' בפרק קי"א: "עשויים באמת וישר".

משפט חברים

משפט חברים היה מוסד משפטי אוטונומי של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל שהוקם בשנת 1921. מוסד זה שימש הזירה העיקרית שבה השתקף מוסר הפועלים ועיקר עיסוקו היה דיני ממון, בעיות משמעת, פגיעה לרעה בהסתדרות ומוסדותיה, וענייני עלבון וכבוד. המוסד הוקם בתחילה ללא תקנון, וקיבל צביון מקומי בכל מועצת פועלים. בשנת 1932 נקבע לראשונה תקנון משפט. בשנת 1957 חדל משפט החברים מלהתקיים.

רבנו חננאל

רבי חננאל בר חושיאל, או בקיצור ר"ח, (ד'תשכ"ו, 965 - ד'תתט"ז, 1055) היה רב ופוסק, מפרשני התלמוד ומחכמי ישראל הבולטים בפתיחת תקופת הראשונים, המאה ה-10. פירושו לתלמוד הוא הראשון מסוגו שנמצא בידינו.

תפילה (יהדות)

תפילה היא מצוות עשה מהתורה, וחלק מרכזי בעבודת ה' המלווה את היהודי בכל מעשיו. בהיעדר עבודת הקורבנות, כמו שכתוב בפסוק ״ונשלמה פרים שפתינו״ ולכן קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל.

בכל יום חול מתקיימות שלוש תפילות: שחרית, מנחה, וערבית. בימי שבת, חג וראש חודש נוספת גם תפילת מוסף. בכל זמן התפילה צריך עשרה אנשים מעל גיל שלוש עשרה (= מניין), ומתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת.

במשנה ובתלמוד הוזכרו לראשונה ברכות ונוסחי תפילות שסודרו, מאוחר יותר כנוסח קבוע ומחייב בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.