הקאה

הקאה היא יציאה של תוכן הקיבה דרך הפה. בלועזית נקראת ההקאה אמזה (Emesis), ותוכן הקיבה (הקיא) נקרא אמזמה (Emesma). הענף הרפואי החוקר את תופעת ההקאה ואת התרופות הגורמות להקאה נקרא אמטולוגיה (Emetology). ההקאה יכולה לבוא כתוצאה ממחלה, הרעלה, גועל וגורמים גופניים נוספים או באופן יזום על ידי האדם. בולמיה היא הפרעה בה אדם מקיא באופן יזום על מנת להיפטר ממזון שאכל ובכך להימנע מקבלת אנרגיה וחומרים מזינים.

בחילה והקאה הן מנגנוני הגנה ביולוגיים שתפקידם לרוקן את הגוף מחומרים מזיקים ומחומרים רעילים.

הקאה
Vomiting Erbrechen drunk
סיווג
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D014839
49-aspetti di vita quotidiana, vomito,Taccuino Sanitatis, Ca
איור מהמאה ה-14

תהליך ההקאה

בתהליך ההקאה שלושה שלבים:

  1. בחילה - תחושה לא נעימה בבטן שמקדמת את ההקאה
  2. התכווצויות ללא פליטה - קשיי נשימה והתכווצות של שרירי הבטן
  3. הקאה - בניגוד לסברה הנפוצה, הקאה אינה מוּנעת בעזרת התכווצויות שרירי הקיבה (שנשארת פסיבית) או הוושט, אלא בעזרת שרירי מערכת הנשימה: הסרעפת ושרירי הבטן, בזמן ההקאה הסרעפת ושרירי הבטן לוחצים על הקיבה וגורמים ליציאת תוכנה דרך הוושט.

ההקאה היא תהליך מסובך שבו משתלבים:

  • סגירת בית הקול
  • כיווץ הסרעפת והעמדתה במצב של שאיפה
  • סגירת השוער (פתחה התחתון של הקיבה)
  • התרופפות חלקי הקיבה
  • פעילות נמרצת של שרירי הבטן.

בהקאה מופעלות כל הפעולות הללו באופן מותאם.

על פי רוב בהקאה קשורים בחילות, חיוורון, הזעה, קצב לב מוגבר וריבוי רוק.

הקיא הוא מיץ קיבה ובו מזון שנבלע ועדיין לא עוכל - ולפעמים גם מיץ המרה ודם. לעיתים קרובות הקיא מעורב במיצי מרה שהופרשו מכיס המרה ומהכבד, ומכאן צבעו הצהוב האופייני. הקאה היא תהליך רפלקטורי מובהק שאינו ניתן להפעלה מרצון.

גורמים להקאה

פעולת ההקאה מתואמת במרכז ההקאה שבמדוּלה (לשד) שבמוח. קיימים מספר גורמים להקאה:

  • רפלקס הקאה – הרפלקס נגרם לאחר נגיעה בחלק האחורי של הגרון. עוצמת הרפלקס משתנה מאדם לאדם, יש אנשים המתקשים לעבור אפילו טיפול שיניים או בדיקת גרון עקב כך.
  • גירוי הקיבה או התריסריון – גירוי מכני או על ידי חומרים כימיים. מזון מקולקל ורעלנים גם עלולים לגרום להקאה (הרעלת מזון).
  • סחרור או האצה של הגוף (ובעיקר הראש) – עשויים לעורר בחילה ולעיתים הקאה בזמן שיט באונייה, נסיעה ברכב (במיוחד בישיבה נגד כיוון הנסיעה) וטיסה.
  • דימום מוחי – גורם לעלייה בלחץ התוך-גולגולתי ומעורר את מרכז ההקאה. לפיכך הקאה של נפגעי ראש נחשבת לסימן רע המעיד על דימום מוחי.
  • תרופות המעודדות הקאה – תרופות אלה נקראות תרופות אמטיות (Emetics). חלקן פועלות על מרכז ההקאה שבמוח וחלקן מגרות את הקיבה. תרופות כימותרפיות, למשל, המשמשות למאבק בסרטן, מעוררות לעיתים קרובות את מרכז ההקאה; גם חומרים מסוימים, כגון אתנול (אלכוהול), פועלים על מרכז ההקאה.
  • כאב – כאב חזק באזורים שונים בגוף (בגלל אבנים בכליות, למשל) עלול לעודד הקאה.
  • מחלות מסוימות - אשר אחת מהשפעותיהן יכולה להיות הקאה. למשל, וירוס הגורם להקאות.
  • רגשות, דחק ופחדים – כגון לאחר צפייה במראה מחריד או לפני מבחן או ראיון עבודה, עלולים לעודד הקאה.
  • חלחלה, גועל - תחושת הקאה או הקאה בפועל לנוכח ריחות לא נעימים, או בעקבות אכילת מזון מקולקל. גם צפייה במעשה המעורר סלידה עלולה לגרום להקאה.
  • היצרות מולדת של השוער - חסימה חלקית או מלאה של פתח הקיבה לתריסריון על ידי שריר השוער, המובילה להקאת תוכן הקיבה זמן מה לאחר אכילה. תופעה זו היא מום מולד נפוץ בקרב יילודים בני 1–3 חודשים. ההקאה עקב מום זה עזה יחסית לעומת הקאה רגילה (ובצורה קשתית) ונטולה מיצי מרה.

השפעה פיזיולוגית

הקאה מהווה תופעה רפואית שלילית, בדרך-כלל. הגוף מאבד נוזלים ומלחים רבים, דבר העלול לגרום להתייבשות ולבעיות במחזור הדם (ראו: שלשול). למרות זאת, ההקאה מנקה את הקיבה מחומרים מזיקים, ועידוד הקאה באמצעות תרופות אמטיות מהווה שיטה שכיחה לטיפול בבליעת רעל. הקאות מרובות ותקופתיות עלולות לגרום להרס זגוגית השן ולשינוי צבע השיניים עקב החומצות, העולות מן הקיבה, שנמצאות בקיא.

תרופות נוגדות הקאה

לצד התרופות האמטיות קיימות תרופות אנטי-אמטיות, המדכאות את מרכז ההקאה; תרופות כאלו ניטלות לפני נסיעות או טיסות, למשל, על ידי אנשים הרגישים לפעילויות אלו.

תופעות פסיכולוגיות הקשורות להקאה

קיימות שתי תופעות פסיכולוגיות הקשורות להקאה:

הקשר בין שתי התופעות הדוק, ובמקרים רבים אמטופובים "נרפאים" והופכים לאמטופילים.

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אופיואיד

אופיואידים (opioids) הם קבוצת תרכובות הנקשרות לקולטני האופיואיד (opioid receptors) במערכת העצבים ובמקומות אחרים בגוף. ההשפעה המרכזית של מרבית האופיואידים היא דיכוי מערכת העצבים המרכזית תוך הפחתת יכולת הגוף להגיב לגירויים. זאת, עקב היקשרותם לקולטנים המעבירים את תחושת הכאב ואותות חישה אחרים למוח. לכן, לרוב האופיואידים יש אפקט אנלגטי. האופיואידים הם בין הסמים הפסיכואקטיביים הממכרים הנמצאים בשימוש מאז התקופה הפרהיסטורית.

מקובל לחלק את האופיואידים למספר קבוצות:

אופיאטים (opiates) – אופיואידים הנוצרים בטבע ומופיעים כאלקלואידים בשרף של פרג האופיום. מורפין, הידוע כמשכך כאבים, הוא הרכיב העיקרי של האופיום. קודאין הוא האלקלואיד השני בריכוזו באופיום. אופיאטים נוספים הם אוריפאווין ותבאין.

אופיואידים סינתטיים למחצה (semi-synthetic opioids) – אופיואידים מעשה ידי אדם, המופקים מאופיאטים. בין אלו נמצאים הרואין, אוקסיקודון, הידרומורפון ואחרים.

אופיואידים סינתטיים (synthetic opioids) – אופיואידים מעשה ידי אדם, שאינם מופקים מאופיאט. זו משפחה רחבה של תרכובות, המהווה נושא לפיתוח ביו-רפואי נמשך. בין האופיואידים הסינתטיים נמצאים פנטניל, מתאדון, טרמדול, פתידין, מפרידין ופנאזוקין.

אופיואידים אנדוגניים (endogenous opioids) – חומרים אלו מופרשים על ידי הגוף ומופיעים באופן טבעי במוח. תפקידם לפקח על התנהגויות רגשיות הנוגעות לכאב, חרדה ופחד. הידועים שבין חומרים אלו נמנים עם משפחת האנדורפינים. אופיואידים אנדוגניים אחרים הם האנקפלינים, דינורפינים ואנדומורפינים.חומרים אלו מכונים לעיתים קרובות "סמים נרקוטיים", אך המונח "אופיואידים" מדויק יותר, שכן "נרקוטיקה" אינה מוגדרת היטב ומכסה מגוון סמים לא-חוקיים.

באופיואידים נעשה שימוש ברפואה לשיכוך כאבים ולטיפול בשיעול ובשלשול. תופעות הלוואי הנפוצות של אופיואידים הן עצירות, גרד, בחילה, הקאה ודיכוי נשימתי שעשוי להיות מסכן חיים. היכולת שלהם לגרום לאופוריה ולהפחית חרדה הובילה לצריכה בלתי חוקית נרחבת שלהם.

כל האופיואידים נקשרים לאותן מולקולות במוח ובמערכת העצבים המרכזית וההיקפית – הקולטנים האופיואידיים. ההבדלים בין השפעות הסמים על הגוף נובעים מהמהירות בה הם מגיעים לקולטנים וכן בכמות הנדרשת מאופיואיד נתון כדי להפעילם. הקצב בו אופיואידים חודרים לגוף תלוי בצורה בה הם ניטלים. כאשר מעשנים או מזריקים אופיואידים, הם מגיעים לרמות שיא במוח תוך דקות. אופיואידים הניטלים בהסנפה, לעומת זאת, נספגים לאט יותר משום שהם חייבים לעבור דרך ממברנות המוקוס של האף לכלי הדם. חברות התרופות פיתחו מוצרי אופיואידים הניתנים במגוון רחב של דרכים, החל מהזרקה תוך ורידית, דרך כדורים ועד לכסניית מציצה, במקרה של פנטניל (אקטיק).

אנטימון

אנטימון (Antimony, לטינית: Stibium) הוא יסוד כימי מסדרת המתכות למחצה שסמלו הכימי Sb ומספרו האטומי 51.

בחילה

בחילה או קֶבֶס היא תחושת מחנק וחוסר נוחות בחלקו העליון של חלל הבטן (בדרך כלל בקיבה), המחוללת דחף להקיא.

בחילת בוקר

בחילות בוקר הן תופעת לוואי של הריון, המופיעה בקרב יותר ממחצית מהנשים ההרות, וכן במידה נדירה יותר אצל נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון או מטופלות בהורמונים תחליפיים. הבחילה עשויה להיות קלה או להגיע לכדי הקאה ממש, מצב הקרוי הקאות יתר בהיריון העשוי להוביל להתייבשות.

גועל

גועל הוא תחושה שקשורה באופן טיפוסי לדברים שנתפשים כלא נקיים, לא אכילים או מזיקים. גועל ביסודו משמש כרגש הגנתי, הגנה אוראלית, התרחבות מעבר לשימוש זה (למשל, היגיינה אישית ומוות) היא תוצאה של אבולוציה תרבותית. בספרו The Expression of the Emotions in Man and Animals, כתב דרווין כי גועל מתייחס לדבר מה מבחיל, בראש ובראשונה בהקשר של חוש הטעם, בין אם באופן ממשי או דמיוני; ולאחר מכן לדברים המעוררים תחושות דומות באמצעות חוש הריח, המגע ואף הראייה. כמו כן, דרווין גם הוא מנה אותו כאחד מששת הרגשות הבסיסיים.

גועל הוא אחד מהרגשות הבסיסיים על פי התאוריה של רוברט פלוצ'יק. לגועל יש הבעת פנים אופיינית, אחת משש הבעות הפנים הכלליות של הרגשות על פי פול אקמן. הגבות מתקרבות זו לזו כלפי מטה ופנימה, העיניים מצטמצמות, מופיעות תנועות ידיים וגוף המבקשות להרחיק או להתגונן מהגירוי, הפה נפתח ולעיתים קרובות האדם יורק או נושף בחזקה כאילו לסלק מפיו כל מה שעשוי היה להיות בו, הבלטה גלויה של הלשון, הזזת הראש במהירות לצדדים, תנועות חזקות, תנועות התכווצות ומתיחת החזה.

הבעת הפנים של גועל דומה לזו שלפני הקאה, השפה התחתונה נמתחת, האף מתקמט והשפה העליונה מתרוממת. בניגוד לפחד, הגועל מלווה בירידת קצב פעימות הלב, לחץ דם מופחת, שינויים בקצב הנשימה, איבוד תיאבון וריור מוגבר.

גרויים מבחילים גורמים לפעילות של האינסולה (Insula) במוח ומשערים שתפקיד האינסולה בעיבוד גרויי גועל מקביל לזה של האמיגדלה במצבי פחד. האינסולה פעילה גם בזיהוי הבעות גועל אצל הזולת. למעשה הגועל מפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית ומייצר תחושות של בחילה ולעיתים רפלקס הקאה והבעת פנים אופיינית.

ואלרי קרטיס (Valerie A Curtis) מציינת כי גועל הוא רגש חזק ונחשב אוניברסלי בקרב בני אדם וטוענת כי גועל הוא תגובה אינסטינקטיבית לגירויים המייצגים סכנת הידבקות בטפילים שונים. לפיכך, הרתיעה מהפרשות הגוף, מגוויות וממזון רקוב היא התנהגות הטבועה בנו ומופעלת אוטומטית על ידי גירוי סביבתי.

לפי גישה אבולוציונית זו יש לתחושת הגועל האנושי מקבילות בעולם החי: כך למשל ראשני צפרדעים מתרחקים מראשנים אחרים המראים סימני הדבקה בקנדידה, כבשים נמנעים מליחוך עשב ליד צואה, יונקים וציפורים שומרים על ניקיון קינים ומאורות וכו'. גועל יכול להיות מופעל על ידי חפצים או אנשים שיש להם תכונות שמשמעותן מחלה (צואה, שתן, קיא), מזונות, בעלי חיים (כינים, פרעושים, קרציות), חוסר היגיינה ומוות (גופות וריקבון אורגני) וסימנים גלויים של זיהום.

כדי לבחון השערה זו נבנה שאלון המבוסס על זוגות של תמונות. אחת התמונות מראה אובייקט שיש לו פוטנציאל להדבקה במחלה זיהומית והשני דומה לו אך אינו מייצג סכנת הדבקה. כך למשל מופיעה בשאלון תמונת צלחת ובה נוזל צמיג שצבעו כחול ותמונה דומה לה אך בה הנוזל צהבהב ומוכתם באדום ועל הנבחן לציין עד כמה מגעיל יהיה לגעת בכל אחד. באופן דומה כולל השאלון תמונת צרעה ותמונת כינה, תמונת זחלי פרפר ותמונת תולעים, קרון רכבת ריק ואותו קרון הומה אדם וכו'. השאלון הוצג באתר האינטרנט של ה-BBC כדי לדגום בני אדם מתרבויות שונות. בהתאם להשערת "האינסטינקט ההיגייני" אנשים נגעלו יותר מתמונות המייצגות פוטנציאל של זיהום. נשים דיווחו על תחושות גועל חזקות יותר (כמצופה ממי שהאבולוציה עיצבה להגן גם על עצמה וגם על ילדיה ממחלות), צעירים נגעלו יותר ממבוגרים והגועל ברוב המקרים היה אוניברסלי ולא הבדיל בין תרבויות שונות.

ניתן לחלק את תחושת הגועל לגועל פיסי, כמתואר למעלה ולגועל מוסרי - תחושה דומה הקשורה לפעולות אנושיות. בדימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) נמצאה חפיפה בין אזורי מוח המופעלים מהצגת גירוי מעורר גועל לאלו המופעלים בהצגת התנהגות מינית לא מוסרית (גילוי עריות), התנהגות לא מוסרית שאינה קשורה למין לא עוררה גועל. ממצאים אלו מחזקים את הרעיון שמקורו האבולוציוני של המוסר האנושי (ובפרט האיסורים המיניים) הוא בגועל. יש טעמים הדוחים תינוקות והם מגיבים במחוות גועל ברורות אליהם. אבל הבחילה היא גם רגש "פלסטי" מאוד שקל לעצב לפי מוסכמות חברתיות. כך למשל משומרת מערכת הקאסטות בהודו באמצעות תחושת הגועל של בני הקאסטות הגבוהות מפני ה"טמאים".

תחושת גועל מתעוררת במקרים הבאים: ראשית כאשר חומרים מעוררי גועל כבר נאכלו בעבר וגרמו לתגובה פיזיולוגית כמו בחילה או הקאה, מערכות זיכרון מעורבות כדי לאחסן את הסיכון של מקור החומר כמזהם, מגעיל. בנוסף, רמזים חזותיים לנוכחות חומרים מעוררי גועל מכינים את הגוף להילחם בחומרים אלה (עצירה, זריקה, יריקה וכו'). יתר על כן, כאשר רואים מישהו שעושה משהו מגעיל בפומבי מעורר תחושת הגועל. יתרה מזאת, כאשר רואים מישהו עושה הבעת פנים של גועל מנסים להבין ממה הוא נגעל על מנת להימנע מזה. לבסוף, תחושת הגועל עשויה להתעורר כאשר אדם מבצע הערכה קוגניטיבית כלפי חפץ, או אדם מסוים, ומפרש אותם כמזוהמים או לחלופין לא היגייניים.

התנהגויות דחייה/גועל של הגוף מגיעות בעקבות שני חוקים: "חוק ההדבקה"- מתייחס לנטייה להתנהג כאילו המגע החטוף עם האובייקט מועבר באופן קבוע לאובייקט האחר. "חוק הדמיון"- מתייחס לעובדה כי אנשים נוטים לייחס את מראה התמונה כמציאות.

הפן החברתי של גועל: בדיקה של החושים דרך תקשורת חברתית עשויה לעזור לאשש את החשדות כלפי הגורם לגועל. זה עשוי להסביר את התופעה בה אנשים מוודאים עם אנשים אחרים לפני טעימה של משהו שנראה להם מקולקל. התנהגות מערכת החיסון לגועל מופעלת גם בעקבות התנהגויות אנטי-חברתיות כגון: רמאות, שקרים, יחס בלתי הוגן שגם הן מעוררות רגשות של גועל מעצם העובדה שגועל הוא רגש הגנתי. יתרה מזאת, קיימים הבדלים בין תרבותיים-חברתיים על מה מהווה גועל במיוחד בתחום הבין אישי. לדוגמה, אמריקאים מקשרים פעולות של גועל לרגשות המגבילים את זכויות האדם או לביזוי כבוד האדם (גזענות, רצח חסר טעם וכו') בעוד היפנים, נוטים יותר לקשר פעולות גועל לרגשות של תסכול בהשתלבותם החברתית בעולם (אי עמידה בסטנדרטים, בושה). עקב זאת, הרגישות לגועל ממלאת תפקיד משמעותי בתפקוד החברתי שלנו, במיוחד כאשר אנו נתקלים באחרים המציגים התנהגות חברתית נורמטיבית

גריינדקור

גריינדקור (באנגלית: Grindcore) הוא סגנון מטאל קיצוני מאוד. הוא הקצנה של אחד מהז'אנרים - דת' מטאל או פאנק, כאשר ולעיתים שניהם. למרות שהגריינדקור צמח מן המטאל, הוא נחשב לסגנון עצמאי.

המוזיקה מאופיינת בצורה לא מלודית וברוטאלית המלווה בצווחות וגראולינג. שירי הגריינדקור מאוד קצרים - לרוב בין עשרים שניות לדקה וחצי. בשיא התמצות מחזיק השיר "You Suffer" של נפלם דת', שזכה להיכנס לספר השיאים של גינס כשיר הקצר ביותר שהוקלט אי פעם (‏1.316 שניות).

הגריינדקור נחשב "סגנון פרוץ" אותו ניתן לערבב עם סגנונות שונים ומשונים, למרות שלז'אנר יש הגדרות, לרוב לא שומרים עליו בצורתו המטאלית והוא מתערבב עם סגנונות מוזיקה אחרים.

דיזנטריה

דיזנטריה (Dysentery; בעברית: בורדם) היא שלשול חמור, המלווה לפי הגדרה בדם וריר בצואה, וכן בחום גבוה, הנובע מזיהום במערכת העיכול. המושג מתייחס יותר לתסמינים הנגרמים על ידי מחלות או מצבים בריאותיים שונים, ובדרך כלל אינו משמש כשם של מחלה בפני עצמה.

הרדמה

הרדמה (או אלחוש; בלועזית: אָנֶסְתֶזְיָה או אָנֶסְתֶסְיָה) היא פעולה מכוונת של עירפול חושים או חוסר הכרה הנגרמת בדרך-כלל על ידי מתן תרופות הרדמה, אשר פועלות לדיכוי מערכת העצבים, זאת כדי לאפשר טיפול בחולה או בפצוע ללא גרימת כאב, תוך שמירה על תפקוד תקין של מערכות הגוף.

ביצוע ההרדמה יכול להתבצע בעזרת תרופות נרקוטיות, דיקור, היפנוזה רפואית או שילוב של כמה מן השיטות.

ורטיגו (רפואה)

וֶרְטִיגוֹ (Vertigo) היא תחושה מוטעית של סחרחורת סיבובית, שבה מרגיש האדם כאילו הוא עצמו או הסביבה נמצאים בתנועה מתמדת. התחושה עלולה להיות מלווה בבחילה, הקאה, הזעה או קושי בהליכה. הגורם להפרעה עשוי להיות פגיעה באוזן התיכונה, בעצב שיווי המשקל (העצב הוסטיבולרי) או במסלולים העצביים במוח, ובגרעינים הוסטיבולריים של המוח.

מאחר שמערכת שיווי המשקל מושפעת לא רק מאיבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית, אלא גם מחוש הראייה ומתחושות שהגוף חש באמצעות הגפיים והשפעת כוח המשיכה, הרי שכל פגיעה באיברים אלה תשפיע על שיווי המשקל.

ורטיגו פיזיולוגי שכיח לאחר תנועת ראש חדה או בלתי שגרתית או עקב אי התאמה בין הראייה לתחושה המרחבית ולתחושת שיווי המשקל, לדוגמה מחלת ים או פחד גבהים. סחרחורת אמיתית כמעט אינה מופיעה לפני התעלפות.

ורטיגו פריפרי (Peripheral vertigo) נגרם מפגיעה בעצב שיווי המשקל או איבר שיווי המשקל שבאוזן הפנימית ואילו ורטיגו מרכזי (Central vertigo) קשור לפגיעה במוח עצמו ובמרכזי שיווי המשקל שבמוח.

חך

החך (באנגלית: Palate) הוא גג הפה בבני אדם ובבעלי חוליות אחרים, המבדיל בין חלל הפה לחלל האף. אין לבלבל איבר זה עם החניכיים שהם הרקמות הרכות סביב השיניים. החך מחולק לשני אזורים: החלק הקדמי הגרמי, והחלק האחורי הבשרני. החך מעוצבב על ידי ענף הלסת העליונה של עצב המשולש.

טיטאנים

הטיטאנים (ביוונית: Τiτᾶνες) הם ענקים מהמיתולוגיה היוונית, צאצאי אורנוס וגאיה והורי האלים האולימפיים.

טיפוס הבהרות

טיפוס הבהרות הוא שם של קבוצת מחלות זיהומיות הנגרמות על ידי חיידקי רִיקֶצְיָה המועברים לאדם על ידי חרקים וקרציות. תסמינים נפוצים כוללים חום גבוה, כאבי ראש ופריחה המופיעים בדר"כ בין שבוע לשבועיים לאחר החשיפה.

מגפת טיפוס הבהרות נגרמת מזיהום של החיידק rickettsia prowazekii ומועברת מאדם לאדם על ידי כינת הגוף.

המחלה טיפוס מוריני נגרמת מהחיידק rickettsia typhi מועברת מחולדות על ידי עקיצת פרעושים.

קדחת הבהרות או קדחת הכתמים מועברת על ידי נשיכה של קרציות.בישראל נפוצה כיום מחלת קדחת הכתמים הים תיכונית בה חיידק הריקציה מועבר לבני אדם על ידי קרציות מכלבים נגועים. הכלב הוא נשא של החיידק ואינו חולה. המחלה איננה עוברת ישירות מאדם לאדם ומשכה הוא מספר ימים עד שבועיים. אם המחלה לא מטופלת, היא עלולה להיות קטלנית.

מחלת גבהים

מחלת גבהים היא מחלה הנובעת ממחסור בחמצן כתוצאה מירידה של הלחץ האטמוספירי וירידה משום כך בריכוז החמצן באוויר. במצב כזה אין תאי הדם האדומים יכולים להעביר די חמצן לתאי הגוף ולכן אדם הסובל ממחסור בחמצן נדרש למאמץ יתר של הלב והריאות על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף, מה שגורם לו לפתח נשימת יתר (היפרוונטילציה). חוסר חמצן גורם לנזקים רבים לכל רקמות הגוף ובמיוחד למוח. מחלת גבהים היא הבעיה השכיחה ביותר בטיפוס לגובה.

גופם של בני אדם החיים במקומות גבוהים מייצר באופן טבעי תאי דם אדומים בגודל המתאים ואילו מי שאיננו רגיל לגבהים, חייב בתהליך התאקלמות שנמשך כמה ימים, עם עלייה מדורגת ושהיה של זמן מסוים לאחר כל עלייה, לגרום לגופו לייצר תאים אדומים בגודל כזה.

תסמיני המחלה הם עלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני בדם, גורמת לתסמינים הכוללים חלק מהתופעות הבאות: קוצר נשימה, עייפות, אפתיה, בחילה, כאב ראש, ראייה כפולה, סחרחורת, בלבול, חרדה, אובדן תיאבון ולעיתים הקאה. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן.

הטיפול המיידי במקרה של מחלת גבהים הוא ירידה מהגובה הרב. הטיפול בתסמינים איננו ראוי כשאפשר לטפל בסיבה, כלומר לרדת לגובה רצוי. יש הטוענים שטיפול בתסמינים פוגע בשבועת הרופאים ופוגע בעקרון הרפואה "פרימום נון נוקרה" (ראשית אל תזיק), משום שטיפול בתסמינים איננו מונע את הנזק המוחי אלא אף עלול לגרום לו[דרוש מקור].

התרופה אצטזולאמיד (Acetazolamide; בשמותיה המסחריים "דיאמוקס" Diamox או "אורמוקס" Uramox) משמשת לזירוז ההתאקלמות לגובה, כאשר היא ניטלת החל מ-48 שעות לפני ההגעה לגובה. התרופה חייבת במרשם רופא, מכילה שייר גופרתי (סולפה) ועשויה לחולל תגובות בין-תרופתיות חריפות עם מגוון חומרים, לרבות אספירין ואלכוהול. יש להדגיש כי התרופה אינה מטפלת במחסור בחמצן, העשוי לגרום נזקים רפואיים חמורים, אלא רק מזרזת את ההתאקלמות מבעוד מועד לגבהים.

קיימת אמונה כי אכילת גינקגו דו-אונתי מסייעת למניעת מחלת גבהים. נוכח העובדה כי בלאדאק ובטיבט ממליצים בפני תיירים על נטילת גינקגו דו אונתי (ג'ינקו בילובה) למניעת מחלת גבהים, בוצעו מחקרים רפואיים לבדיקת יעילותה. מחקרים ראשוניים הציעו כי תמצית גינקגו דו-אונתי יעילה למניעת המחלה, ממצא המצוטט מאז על ידי משווקי התכשיר הטבעי. עם זאת, מחקרים מבוקרים על קבוצות מדגם גדולות יותר לא מצאו עדיפות של תמצית גינקגו על פני פלצבו במניעת מחלת גבהים יתר על כן, תסמיני מחלת גבהים הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת הנבדקים שנטלה אצטאזולאמיד בשילוב עם תמצית גינקגו, מאשר בקבוצה שנטלה אצטאזולאמיד בלבד.במדינות דרום-אמריקה האנדיות (ובעיקר בפרו, בוליביה ואקוודור) נהוג ללעוס את עלי הקוקה (כמו שלועסים גת), בדרך כלל בצירוף חומר הנקרא לחייה, או לשתות את חליטת עלי הקוקה כתה על מנת להקל על ההסתגלות לגובה[דרוש מקור] בניגוד לסם קוקאין, המופק מצמח הקוקה, לעלי הקוקה עצמם אין השפעה נרקוטית כה חזקה, ותופעת הלוואי היחידה בלעיסת עלי הקוקה היא הירדמות של חלל הפה (בדומה לאחר זריקת אלחוש אצל רופא שיניים).

הדרך היעילה ביותר למניעת המחלה היא עלייה מתונה מלווה בשתייה מרובה. הואיל והמחלה מופיעה לרוב רק בגבהים של 3,000 מטר ומעלה, מומלץ להימנע מעלייה חדה לגובה של מעל 3,000 מטרים, ולינה של לילה או שניים בגובה שבין 2,500-3,000 מטרים. בגבהים מעל 3,000 מטרים מומלץ לא לעלות מעל 400 מטרים במהלך יממה.

מיגרנה

מיגרנה (בעברית: צדעת, צִלְחָה, או צַלְחִית) היא צורה נפוצה של כאב ראש, בדרך כלל אינטנסיבית מאוד ומגבילה את הפעילות, לפעמים אפילו עד השבתה מוחלטת. המחלה מוכרת עוד מימי קדם וביוון העתיקה כונתה HEMICRANIA (חצי ראש). שם זה שובש במשך הדורות והפך למיגרנה - MIGRAINE.

המיגרנה מתחילה, ברוב המקרים, בגיל ההתבגרות ובמקרים רבים נעלמת בגיל 50–60, אך יכולה להופיע גם בילדים ובקשישים ולהמשיך לאורך כל החיים. המחלה נחשבת לשכיחה מאוד ומופיעה ב-20%–22% מהנשים ו- 10%–12% מהגברים. מיגרנה נחשבת היום למחלה תורשתית פוליגנטית (תלויה במספר גנים ולא בגן אחד) ומולטיפקטוריאלית (מספר מנגנונים גורמים להופעתה). בנוסף לגורם הגנטי יש גם גורמים סביבתיים למחלה. היא מאופיינת בהתקפי כאב חד, הפוגעים בדרך כלל בחצי אחד של הראש. המיגרנה מלווה לעיתים קרובות בבחילה, הקאה, רגישות גבוהה לאור ולרעש, לעיתים גם תופעות ויזואליות עם דוגמאות של אורות וצללים ולעיתים נדירות אף חולשה או שיתוק בחצי הגוף.

מחלקים היום את המיגרנה לשני סוגים עיקריים: מיגרנה עם אאורה (AURA) ומיגרנה ללא אאורה. קיימים גם סוגי מיגרנה נדירים יותר כמו - מיגרנה בזילרית המאופיינת בעיקר על ידי התקפי סחרחורת ואי שיווי משקל, מיגרנה של ילדים היכולה להתאפיין בהתקפי כאב בטן עם או ללא כאב ראש, מיגרנה אוקולרית שבה עיקר התסמינים הם תסמיני הפרעת ראיה ועוד סוגים נדירים עד נדירים מאוד.

משך ההתקף האופייני במיגרנה נע בין שעתיים ועד שלושה ימים במקרים קיצוניים. קיימים גורמים רבים היכולים לגרום להתחלת התקף של מיגרנה: גירוי חושי חזק כמו ריחות מסוימים, אורות חזקים, רעש קיצוני, גורמים נפשיים כמו מתח, מחזור, אי-סדירות בשינה, שתייה ואכילה ואף אכילת מאכלים כגון גבינה צהובה או שוקולד. בחלק גדול מהנשים המיגרנוטיות, ההתקף קשור למחזור, בייחוד לאמצע המחזור.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) הגדיר את המיגרנה כ"מצב תחלואה כרוני ומגביל מאוד", זאת כיוון שהמחלה פוגעת באופן קשה באיכות החיים של החולה.

קרונוס

קרונוס או כרונוס (ביוונית: Κρόνος) הוא שליט הטיטאנים (ענקים קדומים) במיתולוגיה היוונית. במיתולוגיה הרומית הוא נקרא סטורנוס.

ריאה (אלה)

במיתולוגיה היוונית, ריאה (ביוונית: Ῥέα) הייתה בתם הטיטאנית של אורנוס, אל השמים ומלך האלים הראשון, ואשתו גאיה, אלת האדמה וראשית הכל. ריאה הייתה אחותו ואשתו של קרונוס, שליט הטיטאנים, ואמם של הדור הראשון של האלים האולימפיים: זאוס, פוסידון, האדס, הרה, דמטר והסטיה. בקרב הרומאים היא זוהתה עם אופס.

בעלה, קרונוס, שפחד מאיבוד שלטונו לאחר שנובא לו על ידי הוריו שיודח בידי בנו, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד לכשנולדו. ריאה סלדה מכך, וכאשר נולד בנה השישי, זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו. כך הצילה ריאה את בנה, שהגשים את הנבואה על ידי כך ששם לאביו קרונוס בנקטר (משקה האלים) שיקוי הקאה (תערובת חרדל ויין) וגרם לקרונוס להקיא את בניו שנשארו חיים בבטנו. בעזרת אחיו זאוס הדיח את אביו והפך למלך האלים.

באמנות, ריאה לרוב שורטטה על מרכבה המובלת על ידי שני אריות.

במיתולוגיה היוונית, סמליה של ריאה הם הירח, ברבור (בשל עדינותו) ושני אריות (בדומה לאלו שהובילו את מרכבתה).

הירח של שבתאי ריאה והאסטרואיד 577 Rhea, נקראים על שמה.

רפלקס

רֶפְלֵקְס (מאנגלית: Reflex, בעברית: הֶגֵּב או הֶחְזֵר) הוא תגובה מיידית ולא רצונית של הגוף לגירוי חיצוני או פנימי. רפלקס הוא בדרך כלל תוצאה של עיבוד עצבי שמתרחש מחוץ למוח הגדול, במסלול המכונה קשת רפלקס.

רפלקסים עשויים לשרת מטרות הישרדותיות של בעל החיים, בכך שהם מבטיחים תגובה אוטומטית ומהירה במיוחד לשינויים בסביבה.

רפלקס הקאה

רפלקס ההקאה הוא רפלקס כיווץ של חלקו האחורי של הגרון הגורם להקאה, אשר נגרם לאחר מגע בחך הרך. הוא מיועד למנוע כניסת עצמים לגרון שלא כתוצאה מבליעה, ומונע מצבי חנק. רגישות הרפלקס שונה לכל אדם.

בליעה של עצם גדול, או הנחת חפץ בחלקו האחורי של הגרון, עלולים לגרום להפעלת הרפלקס. אנשים מסוימים (למשל בולעי חרבות), למדו כיצד לדכא רפלקס זה. אנשים הלוקים בהפרעות אכילה, כגון בולימיה, גורמים לעיתים להפעלת הרפלקס במכוון, כדי לגרום להקאה. גם שתיית משקאות אלכוהוליים מופרזת עלולה לגרום להפעלת הרפלקס ולהקאה.

שתייה

שתייה היא הפעולה בה אורגניזם מכניס נוזלים לגופו דרך הפה או דרך העור (דגים לדוגמה). שתיית מים לדוגמה, היא הכרחית לקיומם של בעלי חיים ובני אדם. מניעת שתייה יכולה לגרום להתייבשות שעלולה אף להוביל למוות. לשם תפקוד תקין על בני אדם לצרוך לפחות כליטר וחצי מים ביום, וכמות גדולה יותר בתנאי אקלים ורמת פעילות מסוימים.

גם אדם מקבל נוזלים במידה מועטה בספיגה דרך העור. בהלכה יש נושאים שבהם סיכה כשתיה כלומר, סיכת הגוף בנוזל נחשבת כשתייה דרך הפה.

בהקשרים מסוימים, המילה "שתייה", הן בעברית והן בשפות אחרות, משמשת לעיתים כשם נרדף לשתיית משקאות אלכוהוליים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.