הצלב האמיתי

הצלב האמיתי הוא, על פי האמונה הנוצרית, הצלב המקורי שעליו נצלב ישו. על פי המסורת הנוצרית, הלנה, אמו של קונסטנטינוס, מצאה את הצלב האמיתי במחבוא בעת מסעה בארץ ישראל. מאז התגלגל הצלב למקומות רבים בעולם, המובהק שבהם הוא העיר קונסטנטינופול. במאה ה-12 וה-13 היה הצלב הקדוש לסמל מובהק של הצלבנים.

כנסיות רבות מציגות גם כיום שרידים של הצלב האמיתי, אך לא ניתן לבסס את אמיתות הטענות באופן מדעי.

Agnolo Gaddi True Cross Detail 1380
מציאת הצלב האמיתי על ידי הלנה

הופעתו בנצרות

300 שנה מעת שנצלב ישו על הצלב חלפו ועד שצלב זה התגלה ב-334 על פי המסורת הנוצרית, בימי מקריוס בישוף ירושלים. סיפור האגדה על הלנה שמצאה את הצלב, מופיע בדרשת ההספד של אמברוזיוס על הקיסר תיאודוסיוס ב-395.[1] לאחר גילוי שלושת הצלבים על ידי הלנה, היה צריך לזהות את הצלב האמיתי. הבישוף מקריוס הוליך את הלנה, אם הקיסר קונסטנטינוס הגדול, ופמלייתה אל אשה חשוכת מרפא, ומבין שלושת הצלבים, רק הצלב האמיתי גרם לה שקמה בריאה ושלמה מעל ערש דווי.[2]

חלק מהצלב סגרה הלנה במצבת כסף והשאירה אותו במקום בירושלים כמזכרת ללמוד על תולדותיו, ואת חלקו האחר שלחה לקיסר קונסטנטינוס. קונסטנטינוס הצפין את חלק זה בתוך פסל דיוקנו שהוצב בפורום שבקונסטנטינופול.[3] החלק שנשאר בירושלים עבר תהפוכות רבות שהחלו ב-614 בעת הכיבוש הפרסי. הצלב יחד עם פטריארך ירושלים זכריה נפלו בשבי הפרסים ונלקחו לפרס. ב-629 הביס הקיסר הביזנטי הרקליוס את הפרסים, וגאל את הצלב משביו. על פי המסורת, החזיר הרקליוס את הצלב עם שובו לירושלים ב-14 בספטמבר (ש"נפל" באותה שנה על יום הכיפורים היהודי) בתהלוכת ניצחון. מאותה עת היה יום זה לאחד החגים המרכזיים בשנה הליטורגית, "חג רוממות הצלב הקדוש". לחג זה נודעת עד היום משמעות מיוחדת בירושלים.

ב-638 נכנעה ירושלים למוסלמים, והצלב נותר שבוי תחת השלטון החדש בירושלים. החוקרת יעל קציר מניחה שבשל העובדה שירושלים נכנעה, נשמר הצלב במקומו בכנסיית הקבר, שהרי המוסלמים התחייבו בחוזה הכניעה לא לפגוע ברכושם הפרטי או הקהילתי של הנוצרים שנשארו בעיר. קציר מצביעה כי באירופה לא הרבו לעסוק בעניין גלגולי הצלב באותה עת, אך קרוב לוודאי כי לקחי הכיבוש הפרסי נחרתו עמוק בזיכרון הנוצרי.[4]

לפי המסורת הרומאית, הביאה הלנה שריד מן הצלב הקדוש לבזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוסלמה בעיר, בה הונח על עפר שהובא מירושלים. בשנת 1623, עם הכתרתו של האפיפיור אורבנוס השמיני, נלקח חלק עץ גדול משרידי הצלב האמיתי לבזיליקת פטרוס הקדוש.

בתקופה הצלבנית

חלפו כמה מאות שנים עד שהצלב נעשה סמלם של אלפים שנענו לקריאות האפיפיור אורבנוס השני לצאת לירושלים ולשחרר את הקבר הקדוש מידי המוסלמים. שחרור הצלב לא שימש מטרה בפני עצמה, אך הוא זכה לתיאור נרחב אצל ההיסטוריונים בני התקופה כסמלם של הצלבנים.[5]

כחודש לאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים מספר הכרוניקן פולק משרטר כי הצלב האמיתי נתגלה על ידי סורי-נוצרי, העשוי בצורת צלב ומכוסה בחלקו בעבודת כסף ובחלקו בעבודת זהב. החלק נישא לכנסיית הקבר וממנו לכנסיית ה"טמפלום דומיני", ששכנה במקום כיפת הסלע. אחר כך נקבע מקומו בכנסיית הקבר.

מקור אחר שנעשה בו שימוש מועט על ידי היסטוריונים הוא מכתב שנשלח מירושלים ב-1120 על ידי אנסילוס, כומר בכנסיית הקבר הצלבנית אל גרברט, בישוף פריז. אנסילוס הצליח לרכוש מידי אלמנת מלך הגאורגים, שהשתקעה בירושלים פיסה של הצלב הקדוש האמיתי ושלח אותה לקתדרלת נוטרדם בפריז, שבה כיהן לפני ליצא לארץ ישראל. במכתב הוא מספר כי לאחר מות הרקליוס דיכאו המוסלמים את הנוצרים[6]

"עד כדי כך שניסו להכחיד את שם המשיח ולמחוק את זכר הצלב והקבר. לאחר התייעצות, חילקו הנוצרים את הצלב לפיסות רבות ופיזרו אותן בין כנסיות המאמינים, כך שגם אם הם יצליחו לשרוף חלק אחד, יוותרו שאר החלקים ללא פגע. על כך נמצאים בעיר קונסטנטינופול, בנוסף לצלבו של הקיסר, שלושה צלבים; בקפריסין- שניים; בכרתים - אחד; באנטיוכיה- שלושה; באדסה- אחד; באלכסנדריה- אחד; באשקלון- אחד; בדמשק- אחד; בירושלים -ארבעה; לסורים - אחד; ליוונים של מר סבא- אחד; לנזירי עמק יהושפט- אחד; ולנו הלטינים של הקבר הקדוש- אחד; לפטריארך הגיאורגי - אחד; למלך הגאורגים - אחד, שנמצא עתה- השבח לאל- בידיכם"

הצלב האמיתי מילא תפקידים אחדים בעולמם של הצלבנים. בראש ובראשונה היה לצלב מקום מרכזי בטקסים הדתיים הקשורים במחזור החגים הנוצריים. בתהלוכות שבהן השתתף הפטריארך, נשא הוא את הצלב בחוצות ירושלים. חשיבות מיוחדת הייתה לתהלוכות יום ראשון של כפות התמרים ויום שישי שלפני הפסחא. הצלב עצמו היה נושא להערצה ביום הצליבה ובחג הפסחא. גם בטקס האש הקדושה החזיק הפטריארך את הצלב האמיתי כסגולה שנס האש אכן יתחולל. חג "רוממות הצלב הקדוש" שנחוג ב-14 בספטמבר, היה בעל אופי ירושלמי מובהק. הצלבנים הזדהו עם השבת הצלב לירושלים בידי הרקליוס, והוסיפו לחג נופך משלהם: הם פתחו את שער הרחמים והתהלוכה עברה דרכו, לזכר החזרת הצלב דרך שער זה בידי הרקליוס ב-629.

נוצרים רבים, תושבי ארץ הקודש וצליינים, באו לשטוח תפילה אצל הצלב. הערצת השרידים המקודשים במאה ה-12 הייתה תופעה ששורשיה עתיקים ואיתנים, עוד בתקופה הביזנטית.[7] הצלבנים קיבלו מהכנסייה המזרחית את המסורות על האתרים הקדושים בצלב בירושלים. בקבר הקדוש היו שלושה מקומות שהיה להם קשר עם הצלב: אתר הצליבה שהיה קיים עוד מהתקופה הביזנטית; קפלת הלנה וקריפטת מציאת הצלב, שאותה כיסו הצלבנים בתקרה; וקפלה שבה נשמר הצלב על ידי הכמרים, הנמצאת ליד בית הסוהר של ישו, בחלק המזרחי של הכנסייה. שני מקומות נוספים הקשורים לצלב האמיתי היו בירושלים: מנזר המצלבה ושער הרחמים שנפתח רק פעמיים בשנה בתהלוכות דתיות.

לצלב האמיתי היה גם היבט חומרי, שכן הוא שימש מקור הכנסה לכמורה של כנסיית הקבר ולפטריארך.

ייחודו של הצלב האמיתי בחיי החברה הצלבנית היה מעוגן בצרכיה הרוחניים כחברה צבאית בייסודה, המתמודדת ללא הרף על קיומה. הצלבנים קשרו את הצלב האמיתי עם הזכרונות המקראיים של עמוד האש וארון הברית שהלכו לפני המחנה. הצלב התלווה אל צבאותיהם בשדות הקרב והיה להם מקור כוח ואמונה, שכן נוכחותו חיזקה את לב הלוחמים.[8] תפקיד נוסף של הצלב בשדה הקרב הייתה לחולל נסים. עם השבת הצלב, לאחר קרב, נהגו לקדמו בפתח העיר ליד שער דוד בתהלוכה מפוארת עד לכנסיית הקבר.

הצלב הקדוש מופיע פעמים רבות בהיסטוריה הצלבנית: שריד הצלב הקדוש נמצא עם כיבוש הצלבנים לאשקלון ב-1153 והוצב בחג ההודיה בקתדרלה הצלבנית, שהייתה ככל הנראה מסגד מומר.[9] שרידים דומים של הצלב הקדוש הוצגו במיסת החנוכה של קתדרלת הצלב הקדוש בעכו ב-1192.[10] מסופר כי עם כיבוש הר הבית ב-1099, נמצא שריד מהצלב הקדוש ליד כנסיית הקבר, וזה נישא בתהלוכה לטמפלום דומיני.[11] באוצר של הטמפלרים בטמפלום סולומוניס היה שריד של הצלב הקדוש.[12] כמו כן ידוע כי ב-1192 נמצא בקיר של קפלת שמואל הקדוש (נבי סמואל) שריד של הצלב הקדוש, שנמסר לריצ'רד לב-הארי על ידי נזיר מתבודד שהחביאו שם עם נפילת ירושלים בידי צלאח א-דין.[13] סיפור דומה מיוחס למנזר אליהו הקדוש, הנמצא דרומית לירושלים.[14]

קשה לקבוע במדויק כיצב נראה הצלב הקדוש של הצלבנים. עמאד א-דין, מזכירו של צלאח א-דין, מתאר כי הצלב היה משוכן בתוך מעטפת זהב המקושטת בפנינים ואבני חן.[15] הצליין התיאודוריך מספר כי חתיכה גדולה מהעץ המבורך שעליו נצלב ישו, הייתה מכוסה בזהב, כסף, ואבנים טובות, והוא נשמר בקופסה מפוארת.[16] לפי אנסילוס אורך הצלב היה 40 ס"מ, רוחבו - 8 ס"מ ועוביו - 15 ס"מ. הכרוניקות המוסלמיות מתארות את הצלב האמיתי שנישא בקרב קרני חטין כ"צלב גדול". קציר סוברת שתיאור זה עשוי לרמז כי השריד הקדוש הורכב על נס שהפך לצלב תהלוכות בעת קרב, כפי שנעשה בשרידי הצלב בימינו.[17]

גורלו של הצלב האמיתי לאחר קרני חטין

הצלב האמיתי נפל בשבי בקיץ 1187 על ידי צלאח א-דין, במהלך קרב קרני חטין. הצלב הובא מקתדרלת הצלב הקדוש בעכו לשדה הקרב על ידי בישוף עכו, שנהרג במהלך הקרב. לקיחת הצלב על ידי המוסלמים הייתה בעיני הצלבנים אחת המפלות הקשות ביותר שיכלו לספוג, והם התייחסו לעצמם לאחר שאיבדו את הצלב כנידונים למוות.[18] נפילת הצלב הייתה מכת קשה לצלבנים ולגאוות הנצרות המערבית. קינות נכתבו על כך, וכן קריאות למסעי צלב חדשים, כמו זו של האפיפיור גריגוריוס השמיני.[19] במהלך מסע הצלב השלישי נערכו כמה ניסיונות נפל להשיב את הצלב. בראשונה נידון הדבר במשא ומתן להחזרת שבויים, שנערך בין ריצ'רד לב-הארי לצלאח א-דין בזמן המצור על עכו. לאחר מכן נידון הדבר במשא ומתן ביפו. בשתי הפעמים לא מומשה החזרת הצלב האמיתי. בהאא' א-דין, הכרוניקאי המוסלמי, מתאר את נימוקו של צלאח א-דין בתשובתו לריצ'רד לב-הארי[20]:

"אשר לצלב, החזקתו היא יתרון גדול לנו. איננו יכולם להפסידו אלא למען מטרה הנושאת רווח לאסלאם"

ניסיון אחר להשבת הצלב עשה מלך הגאורגים, שביקש לרכוש את הצלב תמורת עשרים אלף זהובים. צלאח א-דין השיב בשלילה על בקשה זו.

מאמצי הצלבנים להחזיר את הצלב לידיהם עלו בתוהו, והצלב נותר מאז קרב קרני חטין בידי המוסלמים. אולם הנוצרים לא איבדו את השאיפה להחזירו לידיהם. במהלך מסע הצלב החמישי הפך הצלב להיות קלף מיקוח בידי הסֻלטאן אלכמאל, שביקש להיפטר מהצלבנים שפלשו לארצו. ב-1219 הציע הסלטאן לצלבנים תנאי שלום שכללו בין השאר את החזרת ירושלים, נצרת והצלב הקדוש, תמורת נסיגת הצלבנים ממצרים. הצלבנים סירבו לתנאיו. ב-1221 במשא ומתן מחודש עם הצלבנים, הבטיח להם אלכאמל את הצלב האמיתי תמורת נסיגה מדמיאטה. הצלבנים נסוגו, אולם את הצלב לא קיבלו, מכיוון שברגע האחרון לא מצאוהו המוסלמים. לאחר כישלון מסע הצלב החמישי, לא שומעים עוד על ניסיונות לגאולת הצלב. בממלכת הצלבנים השנייה במאה ה-13, נקראת כנסיית פטריארך ירושלים הגולה בעכו - קתדרלת הצלב הקדוש. השם ביטא משאת נפש, אך השריד הקדוש לא שכן יום אחד בקתדרלה.

החוקרת קציר מציעה כי ייתכן ולאחר קרב חטין הוציאו המוסלמים את הצלב מקופסתו, לקחו את אבני החן והשליכו את העץ.[21]

כיום

עד היום מחזיקים היוונים-אורתודוקסים והארמנים פיסות מהצלב הקדוש האמיתי, שעל פי מסורתם נשמרו בירושלים מימים ימימה. המציאות לאחר קרב קרני חטין אילצה את הנצרות המערבית להשלים עם אובדנו של צלב הצלבנים ולהתנחם בשרידים מהצלב האמיתי שנמצאו ונמצאים באירופה. רוב שרידי הצלב האמיתי באירופה מקורם בקונסטנטינופול. העיר נכבשה ונבזזה במהלך מסע הצלב הרביעי ב-1204, ובכלל זה גם הצלב האמיתי המעוטר בזהב ובאבני חן שהעבירה הלנה מירושלים, שהועבר וחולק לכנסיות ומנזרים ברחבי אירופה.[22]

עד סוף ימי הביניים, כנסיות רבות כל כך טענו שבבעלותם חלקים מהצלב האמיתי, שז'אן קלווין אמר במאה ה-16 שיש מספיק עץ כדי למלא איתם ספינה, בעוד שכתבי הקודש הנוצרים גורסים שרק אדם אחד יכול היה לשאת את הצלב.[23]

אולם צ'ארלס רוהו דה פלרי (Charles Rohault de Fleury) סקר את כל שרידי הצלב הקדוש המפוזרים באירופה, ויצר קטלוג של כל השרידים הידועים. הוא הוכיח שאם מחברים את כל השרידים יחדיו, לא מגיעים לשליש מגודלו של הצלב המקורי.

ארבעה חתיכות מארבע כנסיות אירופאיות: סנטה קרוצ'ה ברומא, נוטרדם בפריז, קתדרלת פיזה באיטליה וקתדרלת פירנצה נבחנו במיקרוסקופ. המחקר מלמד שכל החתיכות שנטען שמקורם מהצלב האמיתי מקורם מעץ זית, וייתכן כי מקור כולם בזיופים מימי הביניים.

גרסימוס סמירנקיס (Gerasimos Smyrnakis) מציין כי החלק הגדול ביותר מהצלב, 870,760 מיליטרים מרובעים גודלו, השתמר במנזר קותלומוסיו (Koutloumousiou) בהר אתוס, ואחריו החלק ברומא (537,587 מילימטרים מרובעים), בבריסל (516,090 מילימטרים מרובעים), בוונציה (445,582 מילימטרים מרובעים) בגנט בבלגיה (436,450 מילימטרים מרובעים) ובפריז (237,731 מילימטרים מרובעים).[24]

מנזר סנטו טוריביו דה ליאבאנה (Santo Toribio de Liébana) בספרד נחשב למנזר המחזיק בחלק הגדול ביותר מחתיכות אלו, והוא האתר המתויר ביותר בקרב אתרי הצליינות הקתולים. נטען כי חלק נוסף מהצלב האמיתי נמצא במנזר דה טאקלאק (de Tarlac) בסאן חוזה, טארלאק, שבפיליפינים.[25]

הכנסייה האתיופית האורתודוקסית טוענת שברשותה החלק הימני של הצלב האמיתי, וכי הוא קבור במנזר של גישֶן מרים (Gishen Mariam). המנזר נמצא בראש הר מבודד והוא שימש בימי הביניים ככלא המלכותי. האתיופים מספרים כי המלך האתיופי דווית הראשון הביא חתיכה זו ממצרים. הכנסייה עורכת חג דתי שנתי, המכונה מסקל (Meskel; צלב בגעז) או דמרה (Demera) ב-27 בספטמבר. החג מנציח את גילוי הצלב האמיתי על ידי הלנה.[26] שאר הכנסיות חוגגות את חג זה ב-14 בספטמבר כאמור.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Ambrosius, 'De Obitu Theodosii', in: Corpus Scriptorum Ecclesiasticorum Latinorum, ed. O. Faller, Vienna, 1896-1962, 78, 7, pp. 373-379
  2. ^ Socrates, Historia Ecclesiastica, I, 17, in: Migne, Patrologia Graeca, 67: 119
  3. ^ Socrates, ibid, p. 120
  4. ^ יעל קציר, "גלגולי הצלב הקדוש" בתוך: קדר, ב"ז (עורך), הצלבנים בממלכתם: מחקרים בתולדות ארץ ישראל- 1099- 1291, ירושלים, 1987, עמ' 243- 245
  5. ^ Fulcherius Carnotensis, Historia Heirosolymitana; William of Tyre, A History of the Deeds Done Beyond the Sea
  6. ^ Ansellus Cantor Sancti Sepulchri, in: Gallia Christiana, VII, Paris, 1744, instrumenta, J, Richard, 'Quelques textes sur les premiers temps de l'eglise latine a Jerusalem', cols, 45-46.
  7. ^ Antoninus Martyr, De Locis Sanctis, in : Tobler and Molinier (eds.) Itinera Hierosolymitana et descriptiones Terrae Sanctae, Osnabruck 1882, I, pp. 125-126
  8. ^ פולק משרטר, ספר 2, פרק 11, עמ' 409
  9. ^ William of Tyre, XVII, 30, in: Valverde, 1987, LXIII, p. 804
  10. ^ Richard de Templo
  11. ^ Fulcher of Chartres, vol. I, p. 30; RHC Occ, vol. III, p. 361
  12. ^ Upton-Ward, 1992, pp. 49 -50
  13. ^ Ralph of Coggeshall, in: Rerum, 1859, LXVI, pp. 40- 41
  14. ^ Itinerarium Richardi, in: Rerum, 1859, XXXVIII.i, pp. 377- 378; Ambroise, 1897, lines 10,089-10139
  15. ^ RHC HOr, IV-V, p. 274
  16. ^ Theodericus, Libellus de locis sanctus, Bulst and Heidelberg (Eds.), 1976, p. 17
  17. ^ קציר, יעל, "גלגולי הצלב הקדוש" בתוך: קדר, ב"ז (עורך), הצלבנים בממלכתם: מחקרים בתולדות ארץ ישראל- 1099- 1291, ירושלים, 1987, עמ' 245- 247
  18. ^ אבן אלאת'יר, 685 .RHC, HOrm I, p.
  19. ^ Gregorius VIII, Audita tremendi, in: PL, 202: 1540
  20. ^ RHC HOr, III, p. 275, בהאא' א-דין
  21. ^ קציר, יעל, "גלגולי הצלב הקדוש" בתוך: קדר, ב"ז (עורך), הצלבנים בממלכתם: מחקרים בתולדות ארץ ישראל- 1099- 1291, ירושלים, 1987, ע' 253.
  22. ^ Chronica regia Coloniensis]] (sub annorum 1238 - 1240), page 203]]
  23. ^ Calvin, Traité Des Reliques
  24. ^ Gerasimos Smyrnakis, Το Αγιον Ορος (The Holy Mountain), Athens, 1903 (reprinted 1998), p. 378-379
  25. ^ http://monasterio-de-tarlac.weebly.com/index.html
  26. ^ Ullendorff, Edward (1968) Ethiopia and the Bible, Schweich lectures series, Oxford University Press for the British Academy
בזיליקת הלנה הקדושה

בזיליקת הלנה הקדושה (במלטזית: Il-Bażilika ta' Sant' Elena, באנגלית: St Helen's Basilica) היא כנסייה קתולית המשמשת ככנסיית הרובע של העיר בירקירקארה שבמרכזו של האי מלטה במלטה. הכנסייה מוקדשת להלנה הקדושה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, אשר לפי המסורת מצאה את הצלב האמיתי בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים.

בזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוזלמה

בזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוזלמה (באיטלקית: Santa Croce in Gerusalemme בלטינית: Basilica Sanctae Crucis in Hierusalem; מילולית: "הצלב הקדוש בירושלים") היא כנסייה (בזיליקה) ברובע אסקווילינו ‏ברומא. זו היא "כנסייה טיטולרית", כלומר התפקיד של כומר הכנסייה מוענק לחשמן בוותיקן. על פי המסורת נוסדה הכנסייה ב-325 על מנת לשכן שרידי קדושים שהובאו מירושלים על ידי הלנה הקדושה, אמו של קונסטנטינוס, כולל חלק מן הצלב האמיתי עליו נצלב ישו. לפי מסורת זו, על קרקע הכנסייה פוזר עפר שהובא מירושלים, כך ששריד "הצלב הקדש" שבה נמצא על אדמת ירושלים ולפיכך - in Hierusalem (בירושלים, ולא 'מירושלים', למשל).

גבעת הגולגולתא

גולגולתא (בארמית "גולגולת"; ביוונית Γολγοθάς) הוא שם המקום הכולל את הגבעה והסלע, עליהם התרחשה לפי המסורת הנוצרית צליבת ישו.

המקום שכן במשך רוב תקופת בית שני מחוץ לחומות ירושלים, עד ימי המלך אגריפס ה-1, ושימש בין היתר כאזור קבורה. המקום המזוהה על ידי רוב הזרמים הנוצרים כגולגולתא נמצא כיום בין כותלי כנסיית הקבר הקדוש. הפרוטסטנטים וזרמים הקשורים אליהם מזהים את אתר הגולגולתא בגן הקבר.

האימפריה האתיופית

האימפריה האתיופית, ידועה גם כחבש, הייתה מורכבת משטחיהן של המדינות המודרניות אתיופיה ואריתריאה. המדינה הייתה אימפריה עוד בימיו של הקיסר האקסומי סאמבראוטאס, שהפך באופן רשמי את אקסום לאימפריה. השם אתיופיה נקבע כשמה הרשמי של המדינה בזמנו של הקיסר האקסומי אזנה בשנת 325, והפך לשמה הרשמי של אקסום המתנצרת. האימפריה האתיופית נכבשה בידי איטליה הפאשיסטית ב-1935 במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה. היא השתחררה משלטון האיטלקים ב-1941, והתפרקה באופן סופי ב-1975 לאחר שממשלתה הופלה בהפיכה.

האימפריה הסאסאנית

האימפריה הסאסאנית (224–651) הייתה האימפריה הפרסית הקדם-אסלאמית האחרונה.

הסאסאנים כבשו את השטח מהשושלת הארסאקידית הפרתית. כעבור ארבע מאות שנה נכבש השטח על ידי האימפריה המוסלמית כחלק מהכיבושים של הח'ליפים האיסלאמיים. הסאסאנים כינו עצמם "מדינת האיראנים/ארייאנים", ותואר העומד בראשה היה "שאהנשאה", מלך המלכים. בירתה הייתה בקטסיפון. דת האימפריה הייתה הזורואסטריות אך פרחו בה דתות שונות ובהן היהדות, הנצרות המזרחית, נצרות ארמנית ומניכאיזם.

תקופת הסאסאנים היא אחת מהחשובות בהיסטוריה של איראן: במהלכה התפתחה התרבות הפרסית והיא הייתה האימפריה הפרסית הגדולה האחרונה לפני הכיבוש המוסלמי. הייתה לה השפעה הן על התרבות הרומית, והן על תרבויות מזרח אסיה בתקופה זו. חלק גדול מהמורשת של האימפריה הסאסאנית נמשכה אל תוך תקופת הכיבוש המוסלמי, והשפיעה על דפוסי השלטון וכן על תרבותה של האימפריה המוסלמית.

הסאסאנים אף הגיעו בשנת 614 לירושלים ובעזרת היהודים כבשוה מידי הקיסר הביזנטי הרקליוס. ב-628 השיבו את העיר לידי הרקליוס קיסר ביזנטיון.

מכיוון שהסאסאנים שלטו בבבל בתקופת ההתגבשות והחתימה של התלמוד הבבלי, הייתה לתרבותם גם השפעה על עיצוב ההלכה היהודית בתקופה זו, ועל התלמוד עצמו בכלל.

המצור על ירושלים (1099)

המצור על ירושלים בשנת 1099 הוא מצור שערכו הצלבנים על ירושלים במסגרת מסע הצלב הראשון.

המצור ארך חמישה שבועות ובסופו נכבשה העיר ותושביה נטבחו על ידי הצלבנים. כיבוש העיר היה נקודת השיא והשגת המטרה שלשמה יצא מסע הצלב מאירופה, ותחילתה של ממלכת ירושלים הצלבנית.

וראקרוס

וראקרוס (בספרדית: Veracruz) היא עיר נמל והעיר הגדולה ביותר במדינת וראקרוס במקסיקו. העיר שוכנת במפרץ מקסיקו במרכז המדינה ומשמשת כנמל המסחרי הגדול והראשי שלה. בשנת 2010 גרו בעיר 552,156 אנשים, ושטחה המוניציפלי היה 241 קמ"ר.

וראקרוס (מדינה)

וראקרוס (בספרדית Estado Libre y Soberano de Veracruz de Ignacio de la Llave, מכונה בקיצור Veracruz; מילולית: הצלב האמיתי) היא אחת מ-31 המדינות המרכיבות את מקסיקו. המדינה גובלת בטמאוליפס בצפון, במפרץ מקסיקו במזרח, בטבסקו בדרום מזרח, באואחאקה ובצ'יאפס בדרום ובפואבלה, באידלגו ובסן לואיס פוטוסי במערב. עם כ-7 מיליון תושבים, וראקרוס היא המדינה השלישית לפי גודל האוכלוסייה, אך רק ה-11 לפי גודל שטחה בקרב מדינות מקסיקו. במדינה עמים אינדיאנים רבים ואוכלוסייה ממוצאים מעורבים, דבר המשתקף בתרבות ובמטבח של וראקרוס. עיר הבירה היא חלפה, וערים חשובות נוספות הן וראקרוס, אוריסבה, קורדובה וקואצקואלקוס.

חג ההתגלות

חג ההתגלות או הלילה ה-12 הוא חג נוצרי המציין בכנסיות המזרחיות את טבילת ישו ובכנסיות המערביות את התגלותו של אלוהים בצורת אדם, בדמותו של ישו, בפני שלושת האמגושים. החג נחוג במערב ב-6 בינואר, שנים עשר ימים לאחר חג המולד, ומקורו בנצרות האורתודוקסית.

חג הצלב

חג הצלב הוא חג נוצרי אורתודוקסי המצוין מדי שנה ב-14 בספטמבר (ב-27 בספטמבר בכנסיות המשתמשות בלוח השנה היוליאני, נפוץ בקרב רוסים פרובוסלביים) ומציין את צליבתו של ישו על הצלב. החג מתקיים בדיוק 40 יום לאחר חג ההשתנות.

בקרב הנוצרים בארץ ישראל, חג הצלב נחגג מדי שנה בהדלקת מדורות ותהלוכות ססגוניות כאשר הכומר שנמצא בראש התהלוכה נושא נר אדום גדול המנציח את רוח הקודש. בקרב הנוצרים באמריקה הלטינית החג נחוג ב-3 במאי ונודע בשם Día del Cruz del Mayo.

חגי הנצרות

חגים ומועדים בנצרות מציינים בדרך כלל מאורעות סביב דמותו של ישו, אמו מריה וקדושים נוצרים הידועים בתור חגי קדושים נוצרים.

ירושלים בתקופה הביזנטית

בתקופה הביזנטית, בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון (324 לספירה) ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637, הייתה ירושלים נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית.

השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית (כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית) ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. בשלהי התקופה, בין השנים 614-‏628, נכבשה ירושלים בידי הפרסים.

כיבוש ירושלים בידי הפרסים

כיבוש ירושלים בימי הפרסים בשנת 614 על ידי כוסרו השני, מלך פרס, גרם להפסקה קצרה בשלטון הנוצרי-ביזנטי על העיר. הפרסים לא הצליחו לשמור על כיבושם לאורך זמן. כיבוש העיר היה חלק ממסעו של כוסרו להחלשת האימפריה הביזנטית ולהעשרת אוצר הממלכה הפרסית.

כיכר מסקל

כיכר מסקל (געז መስቀል አደባባይ - "מסקל אדבבאי") היא כיכר עירונית גדולה במרכזה של אדיס אבבה, בירת אתיופיה. הכיכר שמשמעות שמה הוא "כיכר הצלב", הוקמה במיוחד כדי שתשמש זירה לחגיגות חג מסקל, אירוע המתרחש בה בחג הצלב האמיתי. בכיכר נערכים אירועים רבים נוספים, ובהם קונצרטים, תהלוכות וכנסים מפלגתיים.

כנסיית הקבר

כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) היא כנסייה גדולה הניצבת במקום אותו רואות מרבית המסורות הנוצריות כמקום צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסוף ה"ויה דולורוזה" ('נתיב היסורים'). בין כותלי הכנסייה יש אתר המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה: "וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹלְתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם". מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר לכל הנוצרים בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם.

סמל סנט הלנה

סמל סנט הלנה ניתן לאי ב-30 בינואר 1984.

הסמל הוא שלט אצולה שבשליש העליון שלו מתואר חופמי האופייני לאי, ובשני השלישים התחתונים מתוארים נופי חוף האי - ספינה עם הרי האי ברקע. תיאור החוף מקורו בחותם הקולוניאלי של המושבה.

על הכתר שמעל המגן מצוירת אישה, המייצגת את הלנה מקונסטנטינופול (הלנה הקדושה - סנט הלנה), על שמה קרוי האי. הלנה מחזיקה בידה צלב ופרח. הצלב מסמל את האמונה לפיה הלנה היא זו שמצאה את הצלב האמיתי.

מתחת לשלט רשום מוטו האי - "נאמן לבלי חת" (Loyal and unshakable).

הסמל אינו בשימוש באיים התלויים של סנט הלנה. לאי טריסטן דה קונה סמל אחר ואילו האי אסנשן משתמש בסמל בריטניה.

בסמל האי נעשה שימוש על דגל האי ועל דגל מושל האי.

פלוויה יוליה הלנה

פלוויה יוליה הלנה (ביוונית Φλαβία Ιουλία Ελένη), הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה (248-329), הייתה אשתו של קונסטנטיוס כלורוס, מקיסרי האימפריה הרומית, ואמו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון, שהיה הקיסר הרומי הראשון שהתנצר. הלנה ידועה בנצרות האורתודוקסית והקתולית בליבה הרחום.

צלב

צלב הוא צורה המורכבת משני קווים המאונכים זה לזה, וחוצים זה את זה. צלב משני קווים אלכסוניים נקרא סאלטייר.

הצלב הוא אחד מהסמלים העתיקים ביותר באנושות, ומשמש בדתות רבות, המרכזית בהן היא הנצרות, שאימצה את הצלב כסמלה הרשמי ונתנה לו פירוש איקונוגרפי כסמל לייסוריו של ישו. הצלב מייצג לעיתים קרובות את חלוקת העולם לארבעת היסודות או ארבעת כיווני הרוח. לחלופין ניתן לומר כי הוא מייצג את איחוד התפישות ה"שמימית" וה"ארצית" (קוך, 1955).

בהרלדיקה, הצלב בצורותיו השונות מופיע בשלטי האצולה.

עקב המשמעות הדתית-נוצרית של הצלב, הוא מכונה במקורות יהודיים רבים בלשון נקייה "שתי וערב".

קתדרלת סנס

קתדרלת סנס, או בשמה המלא קתדרלת סנט אטיין (בצרפתית: cathédrale Saint-Étienne de Sens) היא אחת הקתדרלות הגותיות הראשונות שנבנו, אם לא הראשונה שבהן. בנייתה החלה ב-1142 ושייכת ברובה למאה ה-12 למרות שהיא הושלמה סופית רק במאה ה-16. הקתדרלה ממוקמת בעיר סנס שבצרפת. אדריכלות בית המקהלה, שתוכננה על ידי ויליאם מסנס, הושפעה מבית המקהלה של קתדרלת קנטרברי. את בניית הקתדרלה יזם הארכיבישוף אנרי מסנס, ואת הקתדרלה עיצב לפי הערכים האסתטיים-דתיים שקבע ברנאר מקלרבו.

מבנה הקתדרלה ידוע יותר בסולידיות שלו מאשר ביפי הפרופורציות שלו או בעושר הקישוטים. בחזית המערבית שלושה שערים: במרכזי יש פסלים טובים המייצגים את משל עשר הבתולות ואת סיפורו של סטפן הקדוש. השער הימני מכיל 22 פסלונים מרשימים ביותר של הנביאים, שסבלו מנזק ניכר. מעל שער זה נישא מגדל אבן, מקושט עם פסלים המייצגים את פטרוני הכנסייה.

הפעמונים במגדל הפעמונים נהנו ממוניטין עצום בימי הביניים; שניים מהפעמונים נשארו עד היום: La Savinienne במשקל ⅓15 ו-La Potentienne במשקל ⅔13 טון. השער השמאלי מעוטר בשני תחריטים: "סובלנות" ו"תאוות בצע" וכן בסיפור יוחנן המטביל. השער בצד הצפוני של הקתדרלה הוא אחד מהדוגמאות הטובות ביותר של פיסול צרפתי מהמאה ה-16. השער הדרומי מתוגבר בחלונות ויטראז' מרהיבים. חלונות אחרים מהמאות ה-12 וה-16 נשמרו, חלק מהם מתארים את אגדת תומאס בקט מקנטרברי. החלון נבנו קטנים במקור, אך אחרי המופת של בזיליקת סן דני בה החלונות תפסו חלק ניכר מהקיר, הגדילו בסנס את החלונות.

הקתדרלה בנויה משלושה אגפים, אפסיס ואמבולטוריום, עם קפלה אחת בקצה המזרחי (קפלת יוחנן הקדוש המציגה ארקדה עיוורת רומנסקיות) (סדרת קשתות ללא פתחים). הספינה הראשית מקורית בקמרונות סיקספרטיט בעלי שש צלעות, ואילו שני המעברים מקורים בקמרונות צלעות בני ארבע צלעות. המבנה נתמך על ידי עמודים מורכבים וזוגות עמודים פשוטים לסירוגין. כאן הקיר מתחלק לשלושה אזורים: קומת העמודים והקשתות, הגלריה (בה יש שתי קשתות המאוחדות על ידי טימפנון לא מפוסל) וקומת התאורה. בקתדרלה זו נראו לראשונה הקשתות המחודדות המאפיינות את האדריכלות הגותית.

בין קישוטי הפנים נמצאים קברו של ה"דופן" (יורש העצר, בנו של לואי ה-15) ובת זוגו מארי-ז'וזף מסקסוניה, אחת מעבודותיו של גיום קוסטו הצעיר ופסלי חריטה המייצגים סצינות מחייו של הקרדינל אנטואן דיפרה, הממונה על מערכת המשפט בצרפת וארכיבישוף סנס בשנים 1525-1535. המאוזוליאום שממנו הם באו נהרס במהפכה הצרפתית.

אוצר הקתדרלה, אחד העשירים ביותר בעתיקות בצרפת, מכיל חלק מן הצלב האמיתי שהוצג בידי קארל הגדול ומלבושים של תומאס בקט. האוצר שמור כיום במוזיאון.

בקתדרלה זו התחתן לואי התשיעי מלך צרפת עם מרגרט מפרובאנס ב-1234 וחמש שנים אחר כך הפקיד בה את נזר הקוצים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.