הצי הרוסי הקיסרי

הצי הרוסי הקיסרי היה הצי המלחמתי של האימפריה הרוסית משלהי המאה ה-17 ועד סופה של הקיסרות ב-1917 וייסוד ברית המועצות.

הצי הרוסי הקיסרי
Naval Jack of Russia

Naval Ensign of Russia
דגלון החרטום של הצי הרוסי הקיסרי
דגל הצי הצבאי דגלה הימי הצבאי של רוסיה
פרטים
כינוי הצי הקיסרי
מדינה רוסיה האימפריה הרוסית
שיוך משרד המלחמה
סוג צי
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1699
מקים היחידה פיוטר הגדול
פירוק היחידה 1917
מלחמות מלחמת הצפון
מלחמת קרים
מלחמת רוסיה-פרס (1804–1813)
מלחמת רוסיה-פרס (1826-1828)
מלחמת האופיום השנייה
מלחמת רוסיה-יפן
החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
פיקוד
יחידת אם צבא האימפריה הרוסית

הצארים הראשונים לשושלת רומנוב

ב-1636, בתקופת שלטונו של הצאר מיכאיל הראשון (מיכאיל פיודורוביץ' רומנוב), הושקה אוניית המלחמה התלת-תורנית הראשונה שנבנתה ברוסיה עצמה. את האונייה בנו בבלחנה (Балахна) חרשי-אוניות דנים מהולשטיין (Holstein) על פי תוכניות אירופיות ושמה נקרא "פרידריך". בהפלגת הבתולים שלה בים הכספי נקלעה האונייה לסערה וטבעה.

במלחמת רוסיה-שוודיה, 1658-1656 לכדו כוחות רוסיים את המבצרים השוודיים בדונאבורג (Dünaburg) ובקוקנהאוזן (Kokenhausen) שעל נהר דווינה המערבית. שם המבצר בקוקנהאוזן שונה ל"צארביץ'-דמטרייב" (Царевич Дмитриев), ובו הקים הבויאר אפנסי אורדין-נאשוקין (Афанасий Ордин-Нащокин) מספנה והחל לבנות ספינות לשיט בים הבלטי. ברם, ב-1661, על פי תנאי חוזה קרדיס (Cardis), התחייבה רוסיה להחזיר לשוודיה את השטחים שכבשה מידיה ולהשמיד את כל האוניות שבנתה במספנת צארביץ'-דמטרייב. הבויאר אורדין-נאשוקין לא התאבל זמן רב על המפלה, אלא הפנה את מרצו אל נהר הוולגה ואל הים הכספי. באישורו של הצאר הביא בוני-אוניות הולנדיים אל העיירה דדינובו (Дединово), השוכנת סמוך למפגש הנהרות וולגה ואוקה (Ока́). בניית האוניות במקום זה החלה בחורף 1667. בתוך שנתיים הושלמה בנייתם של ארבעה כלי שיט: אונייה הנושאת 22 תותחים, ששמה נקרא "אורל" (Орёл, "נשר"), ושלוש ספינות קטנות יותר. ה"פרדריק" חסרת-המזל הייתה כלי שיט הולשטייני; ה"אורל", לעומתה, הייתה אוניית המפרשים התלת-תורנית הרוסית הראשונה, אך גם גורלה לא שפר. היא נפלה באסטרחן לידי קוזאקים מורדים בהנהגת סטפן ראזין. הקוזאקים שדדו את ה"אורל" ונטשוה כשהיא שקועה למחצה בשפך הנהר וולגה.

במהלך המאה ה-17 הפליגו סוחרים רוסיים וקוזאקים בקוצ'ים בים הלבן, חקרו את הנהרות לנה, קולימה ואינדיגירקה (Индиги́рка) והקימו יישובים במעלה הנהר אמור. הנודע ביותר מבין מגלאי ארצות אלה הוא סמיון דז'נייב (Семён Ива́нович Дежнёв), שהפליג ב-1648 באוקיינוס הקרח הצפוני למלוא אורכה של רוסיה של ימינו. לאחר שהקיף את חצי האי צ'וקוטקה, עבר דז'נייב דרך ים ברינג והפליג אל האוקיינוס השקט.

הצי הרוסי בימי פיוטר הגדול

Lansereships
הצי של פיוטר הגדול. ציור מאת יבגני לנסרה, 1909.
Cathedral kronstadt
הקתדרלה של הצי בקרונשטט הייתה אחת מכמה קתדרלות של הצי הרוסי הקיסרי.

צי קבע רוסי הוקם לראשונה בתקופת שלטונו של פיוטר הגדול. ב-1696, במהלך מערכות אזוב נגד הטורקים, הפעילו הרוסים לראשונה 2 אוניות-קרב, 4 ספינות-הבערה, 23 גליאות ו-1300 סטרוגי (стругы), שנבנו בנהר וורונז' (Воро́неж). לאחר כיבוש מבצר אזוב (Азо́в) עיינו הבויארים חברי הדומה בדוח שחיבר הצאר על העימות הצבאי, וב-20 באוקטובר 1696 אישרו את ההחלטה להתחיל בבניית צי מלחמתי. יום זה נחשב כיום ההולדת הרשמי של הצי המלחמתי הרוסי הסדיר.

במהלך המלחמה הצפונית הגדולה (1700-1721), הקימו הרוסים את הצי הבלטי. הצי הורכב מספינות משוט שנבנו בכמה מספנות בשפכי הנהרות סיאס (Сясь), לוגה (Луга) ואולונקה בשנים 1702-1704. כדי שיוכלו להגן על החופים שכבשו ולתקוף את קווי הקשר הימיים של האויב בים הבלטי, הקימו הרוסים גם צי אוניות מפרשים, שחלקן נבנו ברוסיה והאחרות נקנו בחו"ל. בשנים 1703-1723 נמצא הבסיס הראשי של הצי הבלטי בסנקט פטרבורג (Санкт-Петербу́рг) ואחר כך בקרונשטט (Кроншта́дт).

בתחילה הוטלה האחריות לבניית האוניות על ה"וולדימירסקי פריקאז" (Владимирский приказ), אך מאוחר יותר הועבר התפקיד לידי משרד האדמירליות, ה"אדמירלטיסקי פריקאז" (Адмиралтейский приказ). קציני הצי באו מקרב האצולה הרוסית והמלחים גויסו מקרב העם. ילדי האצילים חונכו בבית הספר למדעי המתמטיקה והנווטות שנוסד ב-1701. לעיתים קרובות נשלחו צוערים לארצות שמעבר לים כדי להתאמן בציים זרים. כמו כן היה נהוג לשכור נתינים זרים לשירות בצי הרוסי. ב-1718 הוקמה מועצת האדמירליות (Адмиралтейств-коллегия), הגוף בעל הסמכות הגבוהה ביותר בענייני הצי ומקום מושבו היה בבניין האדמירליות בסנקט פטרבורג.

בשנת 1722 כלל הצי הרוסי 130 אוניות מפרשים, ובהן 36 אוניות קרב, 9 פריגטות, 3 שנייבות (шнява, דו-תורנית קלה ששימשה לסיור ולהעברה מהירה של ידיעות), 5 ספינות הרעשה ו-77 ספינות עזר. צי ספינות המשוט מנה 396 כלי שיט ובהם 253 גליאות וגליאות-למחצה (המכונות "סקמפאביי" (скампавеи) ו- 143 בריגניות. כלי השיט הללו נבנו ב-24 מספנות שונות, ובהן המספנות בוורונז', קזן, פרלסלבל (Пересла́вль), ארחנגלסק, אולונץ (Олонец), סנקט פטרבורג ואסטרחן.

עקרונות הארגון של הצי המלחמתי, שיטות ההדרכה והאימונים ותורת הלחימה נוסחו כולם בצ'ארטר של הצי (1720) בהסתמך על הניסיון הימי של ציים זרים. פיוטר הגדול, פיודור אפרקסין (Фёдор Матвеевич Апраксин), אלכסיי סניאבין (Алексей Сенявин), נאום סניאבין (Наум Акимович Сенявин), מיכאיל גוליצין (Михаил Голи́цын) ואחרים נחשבים כמניחי היסודות לתורת הלוחמה הימית הרוסית. את העקרונות המרכזיים של הלוחמה הימית הוסיפו ופיתחו גריגורי ספירידוב (Григорий Андреевич Спиридов), פיודור אושקוב ודמיטרי סניאבין במהלך המאה ה-18.

הצי הרוסי צירף ברצון לשורותיו קצינים זרים, כמו אדמירל תומאס גורדון, סקוטי שקיבל את הפיקוד על הצי הבלטי.

הצי הרוסי במאה ה-18

Chesmabattle
קרב צ'שמה, 1770. ציור מאת איוון איווזובסקי.

הצי הרוסי הלך והתחזק במחצית השנייה של המאה ה-18 כפועל יוצא של מדיניות חוץ אקטיבית והמלחמות עם האימפריה העות'מאנית על השליטה בים השחור. במלחמת רוסיה-טורקיה, 1774-1768, שיגרה רוסיה בפעם הראשונה שייטות מהים הבלטי אל זירת לחימה מרוחקת. אחת השייטות, בפיקוד אדמירל ספירידוב, השמידה את הצי הטורקי בקרב צ'סמה ב-1770 והעניקה לרוסיה את השליטה בים האגאי. שנה אחר כך, ב-1771, כבש צבא רוסי את חופי מצר קרץ' (Керчь) ואת מבצרי קרץ' ויניקאלה (Еникале). לאחר שהתקדמו אל הדנובה, הקימו הרוסים את שייטת הדנובה לשמירה על שפך הנהר. ב-1773 הפליגו ספינות שייטת אזוב (שהוקמה מחדש ב-1771) אל הים השחור. המלחמה הסתיימה בניצחון רוסיה, והיא זכתה בחופי ים אזוב ובחלק מחוף הים השחור בין הנהרות בוג ודניסטר. חצי האי קרים הפך למדינת חסות רוסית וב-1783 סופח לרוסיה. באותה שנה הוכנסה לשירות פעיל, בנמל חרסון (Херсон), אוניית-הקרב הראשונה של צי הים השחור. במקביל החלו עבדות בנייה בעיר סבסטופול שהיה אמור להיות הבסיס הראשי של צי הים השחור החדש.

ראשית המאה ה-19

במחצית השנייה של המאה ה-18 וראשית המאה ה-19 היה הצי המלחמתי הרוסי השלישי בגודלו בעולם אחרי ציי בריטניה וצרפת. צי הים השחור כלל 5 אוניות-קרב ו-19 פריגטות (1787), בצי הים הבלטי היו 23 אוניות-קרב ו-130 פריגטות (1788). בראשית המאה ה-19 כלל הצי הרוסי הקיסרי מלבד ציי הים הבלטי והים השחור גם את שייטת הים הכספי, שייטת הים הלבן ושייטת אוחוצק (Охо́тск). ב-1802 הוקם משרד הכוחות הימיים המלחמתיים, וב-1815 שונה שמו ל"משרד הימייה".

ב-1826 בנו הרוסים את ספינת הקיטור החמושה הראשונה שלהם, "איז'ורה" (Ижора). היא הונעה על ידי מנוע קיטור בהספק 100 כוחות סוס וחומשה ב-8 תותחים. ב-1836 הושקה פריגטת המשוטה הראשונה של הצי הרוסי ושמה "בוגטיר" (богаты́рь); הדחקה היה 1340 טון, הספק מנועה 240 כוחות סוס, חימושה – 28 תותחים.

בין השנים 1803 ו-1855 יצאו ספנים רוסיים ל-40 הפלגות ארוכות והפלגות סביב העולם, ונטלו חלק חשוב במחקר הגאוגרפי של המזרח הרחוק והאוקיינוס השקט.

מלחמת קרים ואחריה

בשל התפתחותה הטכנולוגית והכלכלית האיטית, פיגרה רוסיה במחצית הראשונה של המאה ה-19 אחר מדינות אירופה האחרות בבניית אוניות קיטור. בפרוץ מלחמת קרים ב-1853 כללו ציי הים הבלטי והים השחור ושייטות ארכנגלסק, הים הכספי וקמצ'טקה סך 40 אוניות-קרב, 15 פריגטות, 24 קורבטות ובריגים, 16 פריגטות קיטור וכלי שיט קטנים יותר. מניין המלחים והקצינים בציים עמד על כ-91,000 איש. חרף גודלו הייתה לשיטת הצמיתות הריאקציונית השפעה הפוכה על התפתחותו של צי המלחמה הרוסי. הדבר איפיין במיוחד את הצי הבלטי, שנודע בתרגילי הסדר הקשוחים שלו. הודות לאדמירלים מיכאיל לאזארב, פאבל נחימוב, ולדימיר קורנילוב וולדימיר איסטומין אומנו מלחי צי הים השחור בתורת הלוחמה הימית והוטמעו בהם המסורות הצבאיות של הצי הרוסי שנוצרו בזמנו של אדמירל אושאקוב. קרב סינופ ב-1853 היה דוגמה לאומץ הלב והגבורה של מלחי צי הים השחור ולחידושים הטקטיים של נחימוב. נחישותם של המלחים הרוסיים באה לידי ביטוי גם במהלך המצור על סבסטופול ב-1854-1855, עת השתמשו בכל האמצעים שברשותם כדי להגן על בסיסם מן היבשה והים כאחד. ברם, על פי תנאי חוזה פריז נשללה מרוסיה הזכות להחזיק צי מלחמתי בים השחור. בשנות השישים של המאה ה-19 איבד צי המפרשים הרוסי את חשיבותו ואוניותיו הוחלפו בהדרגה על ידי אוניות קיטור.

לאחר מלחמת קרים החלה רוסיה בבניית אוניות מטיפוס חדש כמו אונייה מחופת שריון ויחידת תותחים צפה. לכלי שיט אלה היו תותחים כבדים ושריון עבה, אך הם לקו בכשירות השיט, המהירות וטווח ההפלגה. ב-1861 בנו הרוסים את ספינת התותחים המשוריינת הראשונה העשויה כולה פלדה – "אופיט" (Опыт), וב-1869 החלו לבנות את אחת מאוניותיהם המשוריינות המתאימות לשייט באוקיינוס – "פיוטר וליקיי" (Пётр Великий).

שלהי המאה ה-19

הצי הרוסי הקיסרי הוסיף לצמוח בעשורים האחרונים של המאה ה-19, ונעשה לשלישי בגודלו לאחר ציי בריטניה וצרפת. מי שהאיץ את גידולו של הצי היה הצאר ניקולאי השני, שהושפע מכתביו של התאורטיקן הימי האמריקני אלפרד תייר מהן. התעשייה הרוסית גדלה אומנם, אך לא בשיעור שאיפשר לה לענות על צורכי הצי, ולכן אחדות מן האוניות נבנו בצרפת, גרמניה, ארצות הברית ודנמרק. לארכיטקטים הימיים הצרפתיים הייתה השפעה ניכרת על עיצוב המבנה של אוניות המלחמה הרוסיות.

בסוף המאה ה-19 הוקמה חברת דוברופלוט שרכשה אוניות מתרומות ובמידת הצורך הם שימוש לחיזוק הצי. בין המלחמות הם היו אוניות סוחר לכל דבר.

מלחמת רוסיה-יפן

SO Makarov 02
אדמירל משנה סטפאן אוסיפוביץ' מקארוב

בליל ה-8 בפברואר 1904 הנחית הצי היפני בפיקודו של אדמירל היאצ'ירו טוגו התקפת פתע של טורפדות על האוניות הרוסיות בפורט ארתור, והסב נזק רב לשתי אוניות מערכה רוסיות. ההתקפות התפתחו בבוקר שלמחרת לקרב המכונה קרב פורט ארתור. לאחר הקרב התחוללו כמה התנגשויות ימיות חסרות הכרעה, במהלכן לא הצליחו היפנים להשמיד את הצי הרוסי בשל איום תותחי החוף והרוסים נאלצו לעזוב את הנמל ולצאת לים הפתוח, במיוחד לאחר מות אדמירל סטפאן מקרוב ב-13 באפריל 1904.

לאחר ההתקפה על פורט ארתור ניסו היפנים לחסום את הכניסה לנמל ולשלול מן הרוסים את השימוש בו. בליל ה-13-14 בפברואר הם הטביעו בנתיב המים העמוקים המוליך לנמל כמה אוניות קיטור שמולאו בבטון, אך האוניות שקעו לעומק רב מדי והפעולה לא צלחה. ניסיון נוסף לחסום את הכניסה לנמל עם אוניות חסימה (blockships), בליל 3-4 במאי, גם הוא נכשל. במרץ נטל אדמירל-משנה מקארוב הנמרץ את הפיקוד על השייטת הפסיפית הראשונה של הצי הרוסי, ומיד פתח בהכנות לפריצת ההסגר היפני על הנמל. אותו זמן החלו שני הצדדים להשתמש בלוחמת מוקשים התקפית וזרעו מוקשים זה בנמלי יריבו. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות הלוחמה הימית בה נעשה שימוש התקפי במוקשים ימיים. עד לזמן זה שימשו מוקשים למטרות מגנניות טהורות כמו הבטחת נמלים מפני חדירת אוניות אויב. יעילותה של טקטיקת המיקוש ההתקפי היפנית הוכחה ב-12 באפריל 1904, כאשר שתי אוניות מערכה רוסיות, אוניית הדגל פטרופבלובסק ו"פובדה", נכנסו לשדה מוקשים יפני ליד פורט ארתור ונפגעו. "פטרובפבלובסק" טבעה לאחר כשעה, בעוד את "פובדה" נאלצו לגרור חזרה לפורט ארתור לשם תיקונים נרחבים. מקארוב מת באונייה "פטרופבלובסק" לאחר שבחר לרדת עימה תהומה. הרוסים, שלמדו מיריביהם את שיטות המיקוש ההתקפי, לא טמנו את ידם בצלחת. ב-15 במאי 1904 פיתו שתי אוניות מערכה יפניות, את "יאשימה" (Yashima) ו"הטסוסה" (Hatsuse), להיכנס לשדה מוקשים אותו הניחו ליד פורט ארתור. השתיים פגעו לפחות בשני מוקשים, "יאשימה" טבעה בתוך דקות ספורות ועימה 450 מלחים, בעוד "הטסוסה" ירדה למצולות שעות אחדות לאחר מכן בעודה נגררת.

הצי הרוסי ניסה לפרוץ לו דרך החוצה מפורט ארתור אל ולדיבוסטוק, אך יורט והובס בקרב הים הצהוב. שרידי הצי הרוסי נשארו מסוגרים בפורט ארתור, שם הוטבעו בזו אחר זו על ידי תותחי הצבא הצר על העיר. הניסיונות להסיר את המצור היבשתי גם הם נכשלו, ולאחר קרב ליאויאנג בסוף אוגוסט נסוגו הרוסים אל מוקדן (Mukden, שן-יאנג). פורט ארתור נפלה לבסוף ב-2 בינואר 1905, לאחר סדרת התקפות אכזריות ומרובות-נפגעים.

עוד בשנה הקודמת עשו הרוסים הכנות לתגבור הצי בפורט ארתור, ושיגרו את שייטת הים הבלטי בפיקודו של אדמירל זינובי רוז'סטבנסקי סביב כף התקווה הטובה אל אסיה. ב-21 באוקטובר 1904, בעודה חולפת על פני דוגר בנק (Dogger Bank), כמעט וחוללה השייטת הבלטית מלחמה עם בריטניה (שהייתה בעלת ברית ליפן אך נייטרלית במלחמה זו), לאחר שאוניותיה ירו על ספינות דיג בריטיות אותן זיהו בטעות כספינות טורפדו. אדמירל טוגו, שידע על הפלגת השייטת הבלטית והתקדמותה, התכונן להתנגש בה קודם שתגיע אל ולידבוסטוק. הוא יירט את אוניות הרוסים במצר צושימה בין קוריאה ויפן, ובקרב צושימה, 27-28 במאי 1905, הצי היפני החדיש יותר, הנחות מספרית אך עם אוניות מהירות שוט ותותחים ארוכי טווח, הפגיז את הצי הרוסי ללא רחם והשמיד את כל שמונה אוניות המערכה שלו.

המרד על אוניית הקרב פוטיומקין

אחד האירועים החשובים בצי הרוסי בשנת 1905 היה המרד על אוניית הקרב פוטיומקין. מרד זה, שפרץ ב-14 ביוני 1905 היה חלק ממהפכת 1905 ונחשב לאחר מכן כשלב מקדים למהפכת 1917.

שיקום הצי לפני מלחמת העולם הראשונה

לאחר המפלה במלחמת רוסיה-יפן ירדה רוסיה מן המקום השלישי למקום השישי ברשימת המעצמות הימיות. הצאר הקים את מיניסטריון הצי המלחמתי ואת המטה הכללי של הצי ב-1906. תוכנית הרחבה שאפתנית של הצי הונחה לפני הדומה ב-1907 וב-1908 אך נדחתה. משבר בוסניה של 1909 חייב חשיבה מחודשת, בעקבותיה חוזק הצי הבלטי באוניות מערכה מסוג דרדנוט, בסיירות ובמשחתות חדשות. עקב החרפת היחסים עם טורקיה תוגבר גם צי הים השחור באוניות חדשות, כולל אוניות מערכה מדגם "אימפרטריצה מריה" (Императрица Мария). סך ההוצאה של רוסיה על הצי המלחמתי בשנים 1906-1913 הייתה 519 מיליון דולר, והיא ניצבה במקום החמישי לאחר בריטניה, גרמניה, ארצות הברית וצרפת. בתקופה זו נקלטו בצי 16 אוניות חדישות.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הוחרמו האוניות והמכונות שנבנו בגרמניה. הציוד שנבנה בבריטניה סופק באיחור או הופנה לטובת המאמץ המלחמתי של בנות הברית.

מלחמת העולם הראשונה

זירת הים הבלטי

Kronstadt Peter I
האנדרטה לזכר מייסד הצי הרוסי, פיוטר הגדול בבסיס הצי בקרונשטדט, סנקט פטרבורג.

הצדדים הנצים העיקריים בים הבלטי היו ציי גרמניה ורוסיה; צוללות בריטיות אחדות, שנכנסו אל הים הבלטי דרך מצרי קטגאט (Kattegat), סייעו לרוסים, ובהן הצוללת E9 בפיקוד מקס הורטון (Max Horton). מאחר שהצי הגרמני היה גדול וחדיש יותר, ורבות מאוניות צי הים הפתוח (Hochseeflotte) שלו יכלו לשוט בנקל אל הים הבלטי דרך תעלת קיל כשהים הצפוני היה רוגע, נועד לצי הרוסי תפקיד מגנני בעיקר; לכל היותר תקפו האוניות הרוסיות שיירות ימיות שעשו דרכן בין גרמניה ושוודיה או זרעו שדות מוקשים להגנה. הצוללות הרוסיות והבריטיות פגעו בספנות המסחרית הגרמנית שהפליגה בין שוודיה וגרמניה.

מאחר ששני הצדדים השתמשו בלוחמת מוקשים מגננית והתקפית בהיקף נרחב, מילאו הציים תפקיד מוגבל בחזית המזרחית. הגרמנים הנחיתו שתי התקפות ימיות גדולות על מפרץ ריגה. ההתקפה שנערכה באוגוסט 1915 נכשלה אך זו של אוקטובר 1917 נחלה ניצחון; האיים במפרץ (מבצע אלביון) נכבשו על ידי הגרמנים, והם אף תקפו ופגעו באוניות רוסיות שהפליגו מן העיר ריגה (קרב מון סאונד), אשר נפלה לידיהם זמן קצר קודם לכן.

במרץ 1918, בעקבות המהפכה הרוסית וחוזה ברסט-ליטובסק, נעשה הים הבלטי לאגם גרמני, ושייטות גרמניות העבירו כוחות צבא אל פינלנד שזכתה זה לא כבר בעצמאות ולכיבוש חלק נרחב של רוסיה, כיבוש שנפסק רק משהובסו צבאות גרמניה בחזית המערבית. הרוסים פינו את אוניות הצי הבלטי מנמלי הלסינקי וטאלין והעבירו אותן אל קרונשטט במרץ 1918.

זירת הים השחור

הים השחור נשלט על ידי הרוסים והאימפריה העות'מאנית, אך הצי הרוסי נהנה בו מעליונות. בסיס הצי היה בסבסטופול, ובראשו עמדו מפקדים מנוסים: אדמירל אברהרדט ואדמירל קולצ'ק.

המלחמה בים השחור החלה באוקטובר 1914, לאחר שאוניות טורקיות הפגיזו מן הים כמה ערי חוף רוסיות. בצי הטורקי היו שתי אוניות חדישות בלבד, שמסרה לו גרמניה: סיירת-הקרב "גבן" לשעבר (SMS Goeben) והסיירת הקלה "ברסלאו" לשעבר (SMS Breslau), שתיהן בפיקוד אדמירל וילהלם סושון. "גבן" נפגעה לפחות בארבעה מקרים נפרדים, אך הצליחה להימלט לנמל מבטחים כשהצי הרוסי העדיף בעקבותיה. בסוף 1915 שלט הצי הרוסי כמעט בכל הים השחור.

צי הים השחור סייע בעיקר לגנרל יודניץ' במלחמתו בחזית הקווקז. באוגוסט 1915, לדוגמה, תקפו צוללת ושתי משחתות שיירה טורקית בת ארבע אוניות, שלוותה על ידי סיירת ושתי משחתות. האוניות הרוסיות הטביעו את כל ארבע אוניות המשא ללא אבידות מצדן. מאוחר יותר, במהלך קיץ 1916, נצטווה הצבא הטורקי בפיקודו של והיפ פאשה לכבוש מחדש את טרבזון (Trabzon). הכוחות הטורקיים יצאו לדרכם בחודש יוני כשהם צועדים לאורך החוף, אך התקדמותם נעצרה כמעט לגמרי על ידי הצי הרוסי, שהפגיז מן הים את טורי החיילים הצועדים והשמיד את שיירות האספקה שלהם. בסופו של דבר ויתר הצבא הטורקי ונסוג.

לאחר שאדמירל קולצ'ק קיבל את הפיקוד על הצי (אוגוסט 1916), מוקשה היציאה מן הבוספורוס, ועל ידי כך נמנעה כמעט לגמרי כניסת אוניות טורקיות אל הים השחור. מאוחר יותר באותה שנה מוקשו גם מבואות עיר הנמל ורנה.

האבידה הגדולה ביותר שספג הצי הרוסי בים השחור הייתה השמדתה של אוניית המערכה החדישה "אימפרטריצה מריה" (Императрица Мария), שהתפוצצה בנמל ב-7 באוקטובר 1916, שנה בלבד לאחר שהוכנסה לשירות פעיל. הסיבות לטביעתה של אונייה זו מעולם לא נתחוורו, ואפשר שהיה זה מעשה חבלה או תאונה קטלנית.

המהפכה ומלחמת האזרחים

המהפכה ומלחמת האזרחים שפרצה בעקבותיה (1918-1921) מוטטו את הצי הרוסי. נותר שלם רק הצי הבלטי שבסיסו בפטרוגרד, למרות שהותקף על ידי אוניות בריטיות ב-1919. רוב אוניות צי הים השחור ששרדו סרו לפיקודו של גנרל הצבא הלבן פיוטר ורנגל (Пётр Врангель) ופונו לביזרטה שבתוניסיה עד סוף הסכסוך. מלחים רוסיים לחמו בשני הצדדים של עימות עקוב דם זה. מלחי צי הים הבלטי התמרדו כנגד היחס האכזרי לו זכו מצד הרשויות הסובייטיות במה שכונה מרד קרונשטט של שנת 1921. האוניות ששרדו את מלחמת האזרחים היוו את גרעינו של הצי הסובייטי.

קישורים חיצוניים

אלכסיי צ'יריקוב

אלכסיי צ'יריקוב (24 בדצמבר 1703- 4 ביוני 1748) היה מגלה ארצות רוסי.

הוא נולד בכפר קון במחוז טולה. בשנת 1715 סיים בית ספר לנווטים. בשנת 1721, עם סיום לימודיו באקדמיה הימית החל את שרותו בצי הרוסי.

בשנת 1725 התמנה לסגנו של ויטוס ברינג במשלחתו לחקר סיביר וקמצ'טקה. בשנים 1733–1741 היה מפקד של הספינה "פבל הקדוש" שהייתה חלק של המשלחת השנייה לחקר סיביר וקמצ'טקה. בשנת 1740 היה בין מקימי העיר פטרופבלובסק-קמצ'טסקי. ביולי 1741 היה האירופאי הראשון שהגיע לחופי אלסקה. בדרך חזרה גילה מספר איים באזור.

עם חזרתו לסנקט פטרבורג התמנה למנהל האקדמיה הימית בעיר. פעל בהסדרה ופרסום של ממצאים וגילויים מהמשלחות שבהן השתתף.

על שמו נקראו מספר מקומות ביפן, רוסיה וארצות הברית.

אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה

אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Александр Михайлович Романов; ‏13 באפריל 1866 - 26 בפברואר 1933), היה חתנו של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, ובנו של מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, ספר, חוקר וקצין בצי הרוסי הקיסרי.

אלכסנדר קולצ'ק

אלכסנדר ואסילייביץ' קולצ'אק (ברוסית: Алекса́ндр Васи́льевич Колча́к; נובמבר 1874, פלך סנקט פטרבורג - פברואר 1920, אירקוטסק) היה מדינאי רוסי, סגן אדמירל הצי הרוסי הקיסרי (1916), אדמירל השייטת הסיבירית (1918), מראשי הצבא הלבן והמנהיג העליון של רוסיה.

הוא היה חוקר ארצות ואוקיינוגרף, השתתף במשלחות מחקר בשנים 1900-1903 וזכה בשל כך ב-1906 בעיטור קונסטנטין הגבוה של החברה הגאוגרפית הקיסרית הרוסית. השתתף במלחמת יפן-רוסיה, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים הרוסית. בקיץ 1917 בשליחות אלכסנדר קרנסקי נסע לארצות הברית.

לאחר שנודע לו על מהפכת אוקטובר החליט לחזור לרוסיה. הנהיג את הצבא הלבן, בתיאום עם כל הגורמים המתנגדים לשלטון הסובייטי הכריז על עצמו כשליט העליון של רוסיה (מה-18 בנובמבר 1918 עד ה-4 בינואר 1920) והוכר דה-פקטו בתפקיד זה על ידי מדינות ההסכמה. לאחר כישלונות צבאיים, נתפס על ידי הצבא האדום והוצא להורג.

בתקופה הסובייטית היה לסמל השלילי של מתנגדי המשטר הסובייטי. לאחרונה תפקידו באירועים לאחר מהפכת אוקטובר מקבלים הערכה אחרת אצל היסטוריונים רוסים והשלטון הנוכחי.

אנדרטת רוסלקה

אנדרטת רוסלקה (באסטונית: Russalka mälestussammas) נמצאת ליד חוף הים בטאלין. היא הוקמה לזכר 177 אנשי צוות אניית הקרב של הצי הרוסי הקיסרי "רוסלקה" (בת ים במיתולוגיה), שנספו בעת מסעה של האנייה מטאלין (אז - רוואל) להלסינקי ב-1893.

אריה באייבסקי

רב חובל אריה באייבסקי (אפריל 1889 - 16 ביולי 1942) היה מחלוצי הימאות העברית בארץ ישראל.

גאורגי לנגמק

גאורגי אריכוביץ' לנגמק (ברוסית: Георгий Эрихович Лангемак;‏ 26 ביוני 1898 - 11 בינואר 1938) היה מדען טילים סובייטי.

המרד על אוניית הקרב פוטיומקין

המרד על אוניית הקרב פּוֹטְיוֹמְקִין (ברוסית: Князь Потёмкин-Таврический) היה מרד שאירע ב-14 ביוני 1905, כחלק ממהפכת 1905.

אוניית הקרב פוטיומקין הייתה אוניית מערכה רוסית בצי הים השחור, שעגנה סמוך לנמל אודסה ונקראה על שם הגנרל הרוסי גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין. במהפכת 1905 מרדו מלחיה נגד קציניהם ונגד שלטון הצאר הרוסי. המרידה פרצה בעקבות הגשת בשר מקולקל למלחים, ובמהלכה הרגו את רוב הקצינים והאחרים נאסרו בידי המלחים.

לאחר ההשתלטות על הספינה היא הפליגה, תחת דגל אדום, אל נמל אודסה, שבו שררה שביתת פועלים כללית. הלווייתו של מנהיג המורדים ואלינצ'וק, שנהרג בעימותים עם קציני האונייה, הפכה להפגנה פוליטית גדולה באודסה, ובמהלכה ירתה האונייה שני פגזים אל מפקדת הצבא הצארי בעיר. הממשלה הצארית דרשה מצוות האונייה להיכנע, שאם לא כן תוטבע הספינה, ושלחה שייטת לעצור את פוטיומקין. המלחים סירבו להיכנע והפליגו לקונסטנצה שברומניה היישר דרך השייטת, שבסופו של דבר לא פתחה עליהם באש.

שלטונות רומניה סירבו לתדלק את האונייה, והיא ננטשה לידיהם ב-25 ביוני. רוב אנשי הצוות חזרו לרוסיה רק לאחר מהפכת 1917.

הבמאי סרגיי אייזנשטיין צילם בשנת 1925 את הסרט "אוניית הקרב פוטיומקין", המספר את סיפור המרד. הסרט זכה להצלחה גדולה, ונחשב עד היום אבן דרך בתולדות הקולנוע.

הצי הרוסי

הצי הרוסי (ברוסית: Военно-Морской Флот, ВМФ России; בתרגום חופשי: "הצי הימי הצבאי של רוסיה") הוא הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית והוא חיל הים של רוסיה. זהו הצי הגדול ביותר באירופה, כשברשותו למעלה מ-200 כלי שיט מתוכם 72 צוללות

רשמית, הצי הרוסי המודרני הוקם ב-17 בינואר 1992, אולם הצי הרוסי רואה את עצמו כיורש של הצי של הצאר פיוטר הגדול שייסד לראשונה את הצי הרוסי הקיסרי ב-30 באוקטובר 1696.

יום ראשון אחרון של חודש יולי נחשב ל"יום הצי" ונחגג משנת 1939. בצי הרוסי משרתים כ-148 אלף ימאים.

ויטוס ברינג

ויטוס יוהנסן ברינג (ברוסית גם: איוואן איוואנוביץ' ברינג; 5 באוגוסט 1681 - 19 בדצמבר 1741) היה יורד ים דני שפעל בשירות רוסיה. על שמו נקראים מצר ברינג המפריד בין אסיה לאמריקה הצפונית, ים ברינג שמדרום לו, האי ברינג – האי הגדול באיי קומנדור (Командорские острова, שאף הם נקראים על שמו של ה"קומנדור" ויטוס ברינג שגילה אותם ב-1741) שבים ברינג, ממזרח לחצי האי קמצ'טקה ועוד.

ויטוס ברינג נולד בהורסנס בדנמרק באוגוסט 1681. בשנת 1703 התנדב לצי הרוסי הקיסרי ושירת בצי הבלטי.

בשנת 1724 מונה ברינג לראש משלחת מחקר שהייתה צריכה לצאת דרך היבשה לחצי האי קמצ'טקה שנמצא בצפון מזרח סיביר, משם לרדת אל הים ולחפש את הגשר שחיבר (כך האמינו) בין אמריקה הצפונית לאסיה. מסעו של ברינג נמשך זמן רב, יותר משלוש שנים. כשהגיע ברינג עם המשלחת לחצי האי קמצ'טקה הוא בנה ספינה ובשנת 1728 שט בה לכיוון צפון מזרח ואחר כך צפונה, ועבר במצר שמפריד בין אסיה לאמריקה הצפונית שנקרא כיום על שמו (למרות שנתגלה כבר קודם על ידי מגלה אחר). מסע זה הוכיח שאסיה ואמריקה הצפונית אינן מחוברות, אך הוא לא היה מודע לגודל התגלית, משום שהערפל מנע בעדו מלראות יבשה מצד זה או זה.

בשנת 1730 חזר ברינג לסנקט פטרסבורג שברוסיה, דיווח שלא עלה בידו לברר אם אסיה ואמריקה מחוברות או מופרדות והכין עוד משלחת, שאיתה התכוון לצאת לכיוון אלסקה. יום אחד ראה ברינג רכס הרים גבוה וחוף מפורץ, ובכך גילה את אלסקה. הוא לא הגיע לאלסקה בגלל מזג האוויר הקשה, שגרם לרבים מאנשי צוותו לחלות. הים הסוער הדף את הספינה שלו מערבה לחופי קמצ'טקה, שם (באי הנושא את שמו כיום) מת, ב-19 בדצמבר 1741.

מהמוט הראשון

מהמוט הראשון (טורקית I. Mahmut; טורקית עות'מאנית محمود اول, 2 באוגוסט 1696 עד 13 בדצמבר 1754) היה הסולטאן העשרים-וארבעה של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-1 באוקטובר 1730 ועד יום מותו. הוא היה בנו של הסולטאן מוסטפא השני ואחיינו של הסולטאן שקדם לו ואשר המליכו תחתיו, אהמט השלישי.

שני החודשים הראשונים של תקופת שלטונו היו סוערים והושפעו ממרד היניצ'רים אשר הביא לויתורו של אהמט השלישי על השלטון ולהמלכתו של מהמוט הראשון, אך זה דוכא לבסוף.

השנים הבאות חלפו בצילן של מלחמות כנגד רוסיה והספווים. במזרח הצליחו הטורקים לשמר את אחזיתם בבגדאד, אך הקווקז עבר לתחום ההשפעה הפרסית. המלחמה העות'מאנית-רוסית בה ניצבה אוסטריה לצד הרוסים, פרצה עקב חילוקי דעות לגבי תוצאות מלחמת רוסיה-פולין של 1733-1735 ועקב פשיטות הולכות ונשנות של הטטרים מקרים. לאחר הצלחות וכשלונות של שני הצדדים גם יחד, חתמו האוסטרים והרוסים על הסכמי שלום נפרדים עם הטורקים. במסגרת הסכם ניסה בין האימפריה העות'מאנית ורוסיה, קיבלה האחרונה את העיר אזוב אבל נשללה ממנה הזכות להשאיר את הצי הרוסי הקיסרי בים אזוב או לבנות שם ביצורים.

מהמוט הראשון הפקיד את השלטון במידה רבה בידי שריו והתמסר לכתיבת שירה.

הסולטאן מהמוט הראשון נודע כאוהב יהודים. מלכת בוהמיה והונגריה, מריה תרזה, פירסמה בחודש ינואר של שנת 1745 צו מלכותי שגזר גירוש מיידי על יהודי פראג ויהודי בודה, על נשיהם וטפם. היהודים הוכרחו בעיצומו של החורף העז לעזוב את פראג ואת בודה, להתרחק ממרכזי הערים הראשיות ולהגר ליישובים כפריים קטנים בבוהמיה ובהונגריה. במשך שלוש שנים, שממו פראג ובודה מיהודים. במהלך אותן השנים, פנו המגורשים אל הנגיד היהודי יהודה ברוך, בנקאי הארמון של הסולטאן מהמוט הראשון, וביקשו ממנו שיפעל עבורם לקבלת אזרחות עות'מאנית. לשאלת הסולטאן מדוע חפצים כל כך הרבה יהודים להגר לארצו, סיפר הבנקאי שלו על גירושם של היהודים. הסולטאן אוהב היהודים שלח אולטימטום למלכה. המלכה, שהייתה מסובכת בלאו הכי במלחמה קשה, נרתעה מהאיום, ועם תום המלחמה (בשנת 1748) מיהרה להשיב את המגורשים לבתיהם, לאחר שחייבה אותם לשלם קנס הגון. מריה תרזה התנצלה לפני הסולטאן וטענה כי "נפלה אי הבנה".

מסע הצי הבלטי

מסע הצי הבלטי הרוסי היה משט ארוך שנועד להביא חלק גדול מהצי הבלטי (אחד הציים העיקריים של רוסיה) לאוקיינוס השקט שהתחוללה בו באותה עת מלחמת רוסיה - יפן (1904-1905). האוניות פוצלו לשתי קבוצות שקיבלו את השם "השייטת השנייה של צי האוקיינוס השקט" ו"השייטת השלישית של צי אוקיינוס השקט. המסע החל ב-11 באוקטובר 1904 ונמשך עד 27 במאי 1905.

מסע הקרח של הצי הבלטי

מסע הקרח של הצי הבלטי (ברוסית: Ледовый поход Балтийского флота) הוא הכינוי למסע התחמקותו של הצי הבלטי, שהיה חלק מן הצי הרוסי, מנמל טאלין (שנקראה אז בגרמנית: רוול (Reval) וברוסית: רוֶול (Ревель)) לנמל הלסינקי, בפברואר-מרץ 1918, ואחר כך, באפריל, מהלסינקי לקרונשטט, בשלביה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה. באותה העת החל להתפורר המאמץ המלחמתי של רוסיה, ומתקפה גרמנית הובילה לכיבוש אסטוניה במלחמת העולם הראשונה.

מרד קרונשטאדט

מרד קרונשטאדט היה התקוממות של המלחים והקצינים מבסיס הצי הבלטי (הצי הרוסי הקיסרי) אשר בקרונשטאדט, לקראת סוף מלחמת האזרחים ברוסיה, נגד השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות.

סטאבקה

סטאבקה הוא קיצור שמו של הגוף העליון שהוקם לניהול הפיקוד המלחמתי (ברוסית: Ставка Верховного Главнокомандования) של צבא ברית המועצות וכן של צבא האימפריה הרוסית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשבראשו עמד תחילה ניקולאי ניקולאייביץ' הדוכס הגדול של רוסיה, ואחר כך היה ניקולאי השני לראש הסטאבקה. לאחר מהפכת פברואר שוב ביקש ניקולאי ניקולאייביץ' להתמנות לראש הסטאבקה אך הממשלה הזמנית התנגדה למינוייו ומינתה את מיכאיל אלכסייב במקומו לרמטכ"ל ולראש הסטאבקה, כמחליף לגנרל אלכסיי ברוסילוב, לאחר כשלונו בחזית של אלכסייב החליפו לאוור קורנילוב ועם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה, בוטלה הסטאבקה כשלקראת הסוף עמדו בראשה אלכסנדר קרנסקי וניקולאי דוחונין.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוקמה הסטאבקה על פי החלטת מועצת הקומיסרים העממיים מ-23 ביוני 1941. בהתאם לצו זה הועמד בראשות הגוף סמיון טימושנקו (שהיה אז הקומיסר לענייני הצבא) וחבריו היו: גאורגי ז'וקוב, יוסיף סטלין, ויאצ'סלב מולוטוב, קלימנט וורושילוב, סמיון בודיוני וניקולאי גרסימוביץ' קוזנצוב. ב-10 ביולי 1941 הועמד סטלין בראש הגוף, בוריס שפושניקוב נוסף כחבר, וניקולאי קוזנצוב פסק להיות חבר בגוף זה.

בהרכב זה הסטאבקה תפקדה למעשה כל המלחמה. ב-17 בפברואר 1945 שונה בפעם נוספת הרכב חברי הגוף: יוסיף סטלין (יו"ר), גאורגי ז'וקוב, ניקולאי בולגנין, אלכסיי אנטונוב וניקולאי קוזנצוב.

ב-3 באוגוסט 1945 בוטלה הסטאבקה כגוף עליון לניהול הצבא והוחלף במטה הכללי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות.

פיוטר שמיט

פיוטר שמיט (ברוסית: Пётр Петрович Шмидт; ‏17 בפברואר 1867 - 19 במרץ 1906), היה קצין בצי הרוסי שהצטרף למהפכת 1905 והוצא להורג. הוא ידוע בתרבות הרוסית כ"לייטננט שמיט".

קרב איי אולנד

קרב איי אולנד (בשוודית: Åland. האיים נקראים בפינית Ahvenanmaa), שנקרא גם קרב גוטלנד (בשוודית: Gotland) הוא קרב ימי שנערך במימי הים הבלטי, במלחמת העולם הראשונה, בשני ליולי 1915. הקרב נערך ליד איי אולנד שהם כיום אוטונומיה בתחומי פינלנד, ומול חופי האי גוטלנד שבשוודיה. בקרב זה התנגשו ספינות של הצי הגרמני הקיסרי וצי האימפריה הרוסית, וכן צוללת בריטית. בהתנגשות זו, בה מלכתחילה היה להן יתרון כוח, ניצחו ציי מדינות ההסכמה עליהן נימנו הן רוסיה והן בריטניה.

קרב גנגוט

קרב גנגוט היה קרב ימי שהתרחש ב-7 באוגוסט 1714 בין הכוחות של רוסיה הצארית לבין כוח שוודי כחלק של מלחמת הצפון הגדולה. הקרב הסתיים בניצחון רוסי. קרב זה היה הניצחון הראשון של הצי הרוסי. הוא איפשר לרוסים פעילות חופשית בים הבלטי.

לקראת אביב 1714 דרום ומרכז פינלנד היו בשליטה רוסית. הרוסים שאפו לקבל מוצא חופשי לים הבלטי, אולם הים היה בשליטה שוודית, ואלו לא איפשרו לרוסים גישה בצורה שהרוסים שאפו אליה, לכן הגיעו הרוסים למקנה שיהיה עליהם להכניע את השוודים.

בסוף יוני 1714 הצי הרוסי התרכז במזרח פינלנד במטרה להנחית את הכוחות לחיזוק הכוח הרוסי בעיר טורקו הנמצאת כ-100 ק"מ מערבית לאזור. אספקת תגבורות לכוח הרוסי שישב באזור לא הייתה אפשרית ולכן הוחלט להעביר את התגבורת והאספקה דרך הים. הצי השוודי חסם את הצי הרוסי להמשך המסע שלו ליעד. בשלב זה, פטר הגדול פקד על הצי להתארגן להעברת חלק מהספינות דרך לשון יבשתית שאורכה כ-2.5 ק"מ לצד השני של חצי האי. בהיוודע המהלך, הצי השוודי התפצל. החלק הראשון בפיקוד נילס ארנשולד החל בתנועה למקום בו הספינות הרוסיות היו צפויות לחזור לים, החלק השני החל בהכנות למתקפה על הצי הרוסי שנשאר במקום.

קרב סינופ

קרב סינופ (ברוסית: Синопское сражение, בטורקית: Sinop Baskını) היה קרב ימי שהתרחש ב-30 בנובמבר 1853 בין כוחות צי של האימפריה הרוסית לבין כוחות הצי של האימפריה העות'מאנית בשלביה הראשונים של מלחמת קרים. הקרב הסתיים בניצחון רוסי מוחץ,

והיה אחד הגורמים לכניסת צרפת ואנגליה למלחמה.

קרב צ'סמה

קרב צ'סמה היה קרב ימי שהתרחש ב־7 ביולי 1770 בין הכוחות של האימפריה הרוסית לבין כוח של האימפריה העות'מאנית בים האגאי ליד חופי טורקיה. הקרב הסתיים בניצחון רוסי למרות נחיתות מספרית משמעותית. כתוצאה מהניצחון בקרב הרוסים שיבשו באופן משמעותי את יכולת הטורקים לשמור על נתיבי השייט בים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.