הפריה

הפריה היא תהליך המתרחש בייצורים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית). בבעלי חיים מכונה ההפריה גם התעברות (מהמילה עובר).

תהליך רבייה מורכב משני שלבים:

  1. היווצרות תאי מין (תאי זרע ותא ביצה (ביצית))
  2. ההפריה עצמה

בתהליך ההפריה נפגשים שני תאי רבייה בשלים (הקרויים "גמטות"), הזכרי - תא הזרע, והנקבי - תא הביצה. שני התאים מתאחדים לתא אחד הקרוי עתה זיגוטה. תא זה מתחלק בחלוקות מיטוטיות ותאי הבת שלו מתמיינים בכמה שלבים לכל הרקמות והאיברים שמרכיבים את היצור הבוגר (אצל היונקים, היצור הנמצא בתהליך הגדילה וההתמיינות קרוי עובר והוא מתפתח בזמן ההריון ברחם).

היות שבדרך-כלל הנקבה היא זו שנושאת את הצאצא המתפתח (הקרוי אצל יונקים עובר), מתרחשת ההפריה בתוך גופה, זאת לאחר שהגמטות הזכריות חודרות לגופה בדרכים שונות (כגון הזדווגות בבעלי חיים והאבקה בצמחים בעלי פרחים).


הפריה נעשית לרוב במהלך תהליך הזדווגות. על מנת שתתבצע הפריה יש צורך בביצית, יש לאפשר כניסת תאי זרע ולייחד מקום בו תוכל להתבצע ההפריה.

Sperm-egg
תא זרע מפרה תא ביצית

הפריה אנושית

בגיל הפיריון של אישה, אחת לתקופת מחזור חודשי מבשיל אחד הזקיקים, מתפוצץ ויוצר ביוץ. לאחר הביוץ נודדת הביצית מן השחלה אל החצוצרה, שם היא ממתינה לתא זרע שיפרה אותה. במקביל, הזקיק הופך לגופיף צהוב המפריש הורמונים אל רירית הרחם על מנת להקל על קליטת הביצית המופרית. לאחר ההפריה נודדת הביצית המופרית אל הרחם ומשתרשת בו.

בבני אדם, שיעור המקרים בהם מתבצעת הפריה מוצלחת ומתפתח תינוק בריא נמוך למדי. מכל 100 ביציות הנחשפות לתאי זרע, רק ב-85 מתרחשת הפריה. מתוכן, רק 70 מצליחות להישתל ברחם בצורה מוצלחת ולהמשיך להתפתח. גם לאחר שזה מתרחש דברים רבים עלולים להשתבש, ועוברים רבים אינם שורדים את תשעת חודשי ההריון.

הפריה בצמחים בעלי פרחים ופירות (מכוסי זרע)

תחילת תהליך ההפריה בנביטת גרגר האבקה על הצלקת. תנאי לנביטה הוא המצאות "נוזל הצלקת" שהוא נוזל דביק ועשיר בסוכרים ובחומרים אחרים, וגורם לפריצה כמעט מיידית של הדופן הפנימי של גרגר האבקה דרך פתח הנביטה. דפנות גרגר האבקה הריק נותרות דבוקות לפני הצלקת בעוד הפריצה הופכת במהירות לנחשון נביטה החודר אל בין תאי הצלקת מטה אל תוך עמוד העלי לכיוון השחלה, תוך כדי שהוא ממיס את רקמות עמוד העלי בעזרת האנזים צלולאז, המפרק דפנות תאים וניזון מחומרים שהוא סופג מהן.

כאשר נחשון הנביטה מגיע אל תא הביצית הוא חודר אליה. בהגיעו לשק העובר – מתרחשת "הפריה כפולה": קצה נחשון האבקה מתפרק ומשחרר שני תאי רבייה. אחד מהם מתמזג עם גרעין הביצית ויוצר זיגוטה שתתפתח לעובר הצמח, בעוד שהשני מתמזג עם שק העובר והופך לאחר מכן לרקמת תשמורת (אנדוספרם) שהוא תא עשיר בחלבונים שתפקידו להזין את העובר.

השחלה מתפתחת לאחר מכן לפרי, והביצית מתפתחת לזרע.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אוננות

אוננות היא פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל אין מעורבים בה בני זוג או אנשים נוספים. האוננות מתבצעת על ידי גירוי איברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים. אצל האישה מתבצעת אוננות באמצעות גירוי הדגדגן (לרוב באמצעות לחץ משתנה של אצבע/ות), אזור הפות, השד או איברים ארוגניים אחרים. אצל הגבר מתבצעת אוננות באמצעות גירוי פיזי (שפשוף; לעיתים עם רוק או חומר סיכה) או גירוי אוראלי של הפין, האשכים או אזור פי הטבעת. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ולהביא לחוויה גופנית עזה.

ככלל, האוננות אינה משמשת לשם רבייה, אלא לשם סיפוק והנאה מינית. יוצאי דופן הם למשל אוננות לצורך תרומת זרע לשם הפריה חוץ גופית, או אוננות במסגרת משחק מקדים לקראת חדירה וגינלית (באם זו מכוונת להריון).

המונח בעברית (ובשפות נוספות כגרמנית) נגזר משמו של אוֹנָן, בנו של יהודה, הנזכר בספר בראשית כמי ש"שִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו" (ל"ח, ט), אף על פי שלדעת כל המפרשים מעשיו של אונן לא היו בגדר מה שהיום מוגדר כאוננות, אלא מה שמכונה בימינו "משגל נסוג". ההבנה המוטעית נובעת מהקריאה הנוצרית של הפסוק, ומהמונח הלועזי "onanism", אשר כיום לא נמצא בשימוש באנגלית במובנו הישיר, אלא מהווה סמל לכל פעולה חסרת תועלת המרוכזת באדם. הביטוי העברי לאוננות גברית, שהיה מקובל קודם תחילת השימוש במונח החדש במאה ה-20, הוא "הוצאת זרע לבטלה", המתייחס לפעולת הפליטה המתרחשת בדרך כלל בזמן האורגזמה המגיעה עם האוננות.

אי-פוריות

אי-פוריות היא מצב של חוסר יכולת או קושי להתרבות, כלומר חוסר יכולת או קושי להביא צאצאים לעולם. אצל בני האדם, על פי ההגדרה המקובלת, אי-פוריות תוגדר לאחר שבני הזוג קיימו יחסי מין מלאים ללא אמצעי מניעה במשך שנה בקביעות ללא התעברות. אי פוריות אינה מתייחסת למקרים שבהם ישנה התעברות אך לא מתאפשרת לידה תקינה.

ישנה הבחנה בין מצב של אי-פוריות שהוא קושי בהבאת צאצאים, לבין עקרות שהיא מקרה שבו בדרך הטבע אין יותר אפשרות להבאת ילדים. עקרות יכולה להיגרם באופן טבעי או באופן מלאכותי, כגון מחסור או פגם באיברים החיוניים להולדה, או כתוצאה משינויים כירורגיים במערכת הרבייה - חתך צינור הזרע, כריתת האשכים, השחלות או הרחם; ואילו אי-פוריות נגרמת מסיבות טבעיות בלבד. גם באנגלית ישנה הבחנה בין אי-פוריות (אינפֶרטיליות (Infertility) מלשון "הפריה") ובין עקרות (סטריליות (Sterility), מלשון "סטריליזציה", או עיקור).

אימהות

אימהות היא הורות ביולוגית, או סוציולוגית ממין נקבה. אם או אמא היא מי שילדה את הצאצא או מי שגידלה אותו. ההגדרה של אמהות היא חברתית ולא מדעית. לעיתים ניתן לכנות בשם "אם" או "אמא" את מי שהביצית שלה, אחרי הפריה, תרמה להתפתחות הצאצא, לעיתים את מי שהחזיקה אותו ברחמה במהלך ההיריון וילדה אותו, וכן גם את מי שאימצה צאצא שאשה אחרת ילדה ותיפקדה כהורה במהלך גידולו. בכל מקרה, מקובל חברתית להגדיר אם כאישה המגדלת או גידלה את צאצאיה ושימשה כהורה עבורם.

קשר בריא ותקין בין אם לילדה הוא חלק חשוב בהתפתחות הפסיכולוגית התקינה של היונק והעוף.

אלמוגים

אלמוּגים (שם מדעי: Anthozoa - "פרחים חיים" ביוונית) הם מחלקה של בעלי חיים חסרי חוליות ימיים המשתייכים למערכת הצורבים. המחלקה כוללת כ-6,100 מינים. לכמה ממיני האלמוּגים חשיבות רבה בבניית שוניות אלמוגים שהן מבתי־הגידול המרהיבים ביותר הקיימים על פני כדור הארץ והסביבות הימיות העשירות ביותר באוקיינוסים.

ביצית

ביצית או תא ביצה היא תא רבייה (גמטה) המתפתח אצל נקבות של יצורים רב תאיים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית).

ביציות מתפתחות בשחלה, ולעיתים קרובות מאוכסנות בה למשך זמן מסוים. מהיותה תא רבייה, במהלך התפתחות הביצית היא הפלואידית, כלומר, מכילה מחצית ממספר הכרומוזומים בתא סומטי, אך גם בעלת שלב התפתחותי דיפלואידי. ביציות הן תאים גדולים יותר מתא זרע. בניגוד לתא הזרע, הנושא מטען גנטי בלבד, ביציות מכילות חומרים מזינים ואברונים רבים ההכרחיים לקיום תא הזיגוטה, המתקבל בהפריה, כלומר על ידי התמזגות מוצלחת של ביצית ותא זרע.

הזדווגות

הזדווגות היא מגע בין איברי מין של בעלי חיים המתרבים ברבייה מינית. מונח זה כולל גם את בני האדם, אך מקובל בשימוש בעיקר אצל בעלי חיים. אצל האדם מקובל השימוש במינוח "יחסי מין".

ההזדווגות היא הדרך העיקרית ועד לדורות האחרונים הדרך הבלעדית, ליצירת הפריה. עם התפתחות המחקר והטכנולוגיה, החלה להתאפשר גם הפריה מלאכותית.

בקרב בעלי החיים קיום הזדווגות שלא למטרת רבייה אלא למטרות עונג בלבד שכיח פחות לעומת האדם, אבל מצוי אצל כמה בעלי חיים בהם חלק מהקופים (שימפנזים ובונובו), הדורבנים והדולפינים. אצל רוב בעלי החיים קיים חלון הזדמנויות צר מאוד, פעם או פעמיים בשנה, שבו הנקבה מתייחמת ומסוגלת להזדווג.

היריון

היריון הוא תהליך שבו נקבה נושאת ברחמה צאצא אחד או יותר, הקרוי עובר, המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ לרחם. ההיריון מתחיל מהפריית ביצית על ידי תא זרע (התעברות) היוצרת זיגוטה. היריון תקין של אישה מסתיים בלידה והיריון של יונקים מסתיים בהמלטה, אולם לעיתים היריון מסתיים בהפלה טבעית או מלאכותית.

היריון מסוג שונה מתבצע אצל חיות כיס, בהן ההיריון עצמו נמשך זמן קצר (כחודש) והתפתחות העובר ממשיכה בכיס.

הפריה חוץ-גופית

הפריה חוץ-גופית או הח"ג (בלשון הדיבור: הפריית מבחנה, באנגלית: In vitro fertilisation ובקיצור IVF) היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים. בהפריה כזו, לבורנט מפרה זרע עם תא ביצית במבחנה, כלומר מחוץ לגוף האישה, ולאחר מכן, הביצית המופרית מועברת לרחם, שם מתפתח ההיריון כרגיל.

הפריה מלאכותית

הפריה מלאכותית היא פרוצדורה רפואית, במגוון שיטות, המשמשת להפריה שלא באמצעות קיום יחסי מין. השיטה משמשת למתן מענה לבעיות אי פריון, וכן להפריה של נשים שמסיבות שונות מעדיפות שלא לעשות זאת באמצעות קיום יחסי מין. תהליך ההריון והלידה, ממשיכים להתרחש באופן טבעי לאחר הזרקת הזרע.

בבעלי חיים בחקלאות המתועשת נהוגה הפריה מלאכותית באמצעות הזרעה מלאכותית.

זיגוטה

זיגוטה היא מונח בביולוגיה התפתחותית המתאר את השלב הראשון ביצירת אורגניזם חדש, כאשר הוא מכיל תא יחיד.

המונח משמש גם לתיאור של קבוצת התאים שנוצרת לאחר מספר חלוקות, למרות שהמונח המדויק יותר לשלב זה הוא בלסטומר. זיגוטה בדרך כלל נוצרת על ידי אירוע הפריה של שני הפלואידים - ביצית של הנקבה ותא זרע של הזכר - אשר מתאחדים כדי ליצור תא דיפלואידי יחיד. לכן הזיגוטה מכילה את החומר הגנטי (DNA) של האם והאב ומספקת את כל המידע הגנטי הדרוש ליצירת אורגניזם חדש.

ברביית יונקים, לאחר אירוע ההפריה, הזיגוטה נודדת במורד השחלה, תוך כדי התחלקות אך ללא שינוי בגודל, בתהליך של מיטוזה. כל היונקים עוברים בחייהם את שלב הזיגוטה, והשלב הבא הוא העובר. זיגוטה אנושית קיימת כארבעה ימים, וביום החמישי היא הופכת לבלסטוציט.

חמנית מצויה

חמנית מצויה או חמנית חד-שנתית (בקיצור חמנית או חמנייה; שם מדעי: Helianthus annuus) היא מין צמח הנמנה עם משפחת המורכבים (Compositae). מוצא החמנית במערב אמריקה הצפונית. הסוג חמנית (Helianthus) כולל כ־50 מינים ובהם החמנית המצויה שהוא הצמח החקלאי העיקרי מסוג זה. גרעיני חמנית משמשים למאכל ולהפקת שמן.

טיפולי פוריות

טיפולי פוריות (מכונה בלעז גם Assisted reproductive technology‏ או ART), הם טיפולים רפואיים הניתנים לאחר אבחנה של אי-פוריות. טיפולים אלה יכולים לכלול, בין השאר מתן תרופות המכילות הורמונים להגברת או יצירת ביוץ וטכניקות פולשניות כדוגמת שאיבת ביציות והפריה חוץ גופית (או בכינוי אחר "הפריית מבחנה").

ירק

יְרָקוֹת הוא מונח מתחום הקולינריה והתזונה המתאר חלקים אכילים מצמחים. במשמעות הקולינרית של המושגים, מבחינים בין ירקות ופירות על פי הטעם. על פי רוב, פירות הם בעלי טעם מתוק או חמוץ, וירקות הם בעלי טעם מר, חריף, או חסרי טעם. במובן זה, ישנם ירקות שהם פירות מבחינה בוטנית.

יש המתייחסים למונח כשם כולל לקבוצת גידולים חקלאיים חד שנתיים ברובם שמשמשים כמרכיבי מזון מרכזיים בשימוש טרי, מבושל או מעובד בעיבוד תעשייתי. ההפרדה בין קטגורית הירקות לקטגורית הפירות מלאכותית ונובעת בעיקר מאופן השימוש, מה שגדל בגן הירק ומשמש לעיקר הארוחה הוא ירק ומי שמשמש כמנה אחרונה ולארוחות ביניים הוא הפרי כשמבחינה בוטנית ההבחנה שונה ומתייחסת לחלק הנאכל - פרי הוא תוצר הפריה שמכיל זרעים ואילו ירק זה כל השאר.

ניתוח להתאמה מגדרית

ניתוח להתאמה מגדרית או ניתוח לשינוי מין הוא ניתוח המוצע לאנשים טרנסג'נדרים המעוניינים לשנות את איברי מינם כדי להתאימם לזהותם המגדרית.

לא כל הטרנסגנ'דרים מעוניינים לעבור ניתוח תחתון או תהליך שינוי גופני בכלל, ותהליך כזה יכול לכלול או שלא לכלול מגוון ניתוחים שונים בנוסף לטיפול הורמונלי.

ניתוחים דומים מבוצעים לאנשים אינטרסקס, בדרך כלל בגיל הינקות, על מנת לתת להם מבחינה אנטומית מין ביולוגי של זכר או נקבה.

הניתוחים משנים את המבנה הגופני (אנטומיה), ובהסרת הגונדות גם את הפרופיל ההורמונלי, אך אינם משנים את המבנה הכרומוזומלי של הפרט ואת תפקודי הפריה וילודה.

פונדקאות

פונדקאות היא נשיאת עובר על ידי אשה עד לידתו של התינוק, לשם מסירתו לאחר הלידה להורים מיועדים.

קיימים שני סוגים של פונדקאות: הסוג האחד, "פונדקאות מלאה", בו תורמת האישה הנושאת תהליך הריוני בלבד, והעובר מועבר לרחמה בתחליפאות (תהליך IVF) והסוג השני, "פונדקאות חלקית", בו תורמת האשה תהליך הריוני וביצית משלה אשר מופרית בזרע, כך שהאם הפונדקאית היא גם האם הגנטית.

פונדקאות מלאה היא פחות מורכבת ומעוררת מחלוקת מבחינה פילוסופית ומשפטית מאשר פונדקאות חלקית, בה התינוק נמסר לחזקת האם הגנטית ולא ממנה.

יש הרואים בפונדקאות סוג של אימוץ, ויש הסוברים כי מדובר בסחר באיברים, שעבוד נשים וסחר בתינוקות. במרבית מדינות העולם קיימים חוקים והגבלות על הפונדקאות ולהסדרת תוצאותיה. מבין מדינות אלו, במרביתן נאסרה פונדקאות תמורת רווח כספי של האם הנושאת את הילד, והותרה פונדקאות אלטרואיסטית בלבד. בחלק מהמדינות, גם כאלה בהן הפונדקאות מותרת, החקיקה והאכיפה בנושא אינן עקביות, ונוצר פתח למקרים משפטיים סבוכים.

צוף

צוף (באנגלית: nectar) הוא תמיסה מימית של סוכרים שונים, המיוצרת בצמחים מסוימים ברקמות מיוחדות המכונות צופנים (ביחיד: צוּפָן; באנגלית: nectary; במקרה שהרקמה מחוץ לפרח היא מכונה צוּפָן חוץ-פרחי, extrafloral nectary). הצוף מושך אל הצמח בעלי חיים שונים הניזונים ממנו. עבור הצמח, זהו אמצעי משיכה זול מבחינה אנרגטית, משום שאינו מכיל חלבונים. בעלי-החיים הנמשכים אל הצמח בעקבות הצוף, מספקים לצמח צרכים שונים. השימוש הנפוץ ביותר בצוף הוא למטרות האבקה: תוך כדי מגע באיברי הצמח ואכילת הצוף, בעל-החיים בא במגע עם גרגרי האבקה של הצמח, וכך מעביר אותם ממקום למקום, כאשר חלקם מגיעים אל צלקות הפרחים, ליצירת הפריה. קיימים שימושים נוספים לייצור צוף. למשל: צמחים מסוימים מייצרים צוף על-מנת למשוך אליהם נמלים, המגינות עליהם מפני טריפה בידי בעלי-חיים אחרים.

הרכב הסוכרים בצוף קשור למאביק של הצמח: פרחים המואבקים על ידי ציפורי שיר, עטלפים וזבובאים מייצרים צוף העשיר בחד סוכרים גלוקוז ופרוקטוז ואילו צוף צמחים המואבקים על ידי קוליבריים, דבורת דבש, עשים ופרפרים מכיל יותר מהדו סוכר סוכרוז.

הצוף שנאסף על ידי דבורת הדבש מהווה את המרכיב העיקרי בדבש לאחר שהסוכרוז שבו מפורק לגלוקוז ופרוקטוז באמצעות אנזים.

קהילה

קהילה יכולה להיות מוגדרת במספר אופנים:

קבוצת אנשים הגרים באזור גאוגרפי מסוים, תחת אותו שלטון.

קבוצה חברתית בכל גודל, שחבריה חיים במקום מוגדר, חולקים ממשל משותף, והם בעלי מורשת תרבותית והיסטורית משותפת.

קבוצה של בני אדם בעלי עניינים משותפים (אינטרסים או דעות), הפריה הדדית והרגשת שותפות.

קבוצה חברתית, דתית, מקצועית או אחרת, שחבריה הם בעלי עניין משותף (כמו קהילת העסקים, או הקהילה היהודית, שעקב רדיפות נדדה ממקום למקום ושמרה על זהותה כקהילה).

קבוצת פרטים שיצרו קשרים חברתיים הפועלים בגבולות מסוימים, מקושרים למקום, ויש להם מאפיין רצון או עניין משותפים.הסוציולוגיה רואה באדם יצור חברתי, שיש בו צורך להשתייך לקהילה.

גם מבחינה אטימולוגית, המילה קהילה באה מלשון "קהל", משמע, קבוצת אנשים.

האדם הוא יצור חברתי, השתייכות לקהילה היא צורך בסיסי של בני-האדם, אפילו דמות ספרותית של גיבור בודד כמו רובינזון קרוזו הייתה זקוקה לחברת בני אדם להפגת הבדידות. אותה מצא קרוזו אצל ששת, גם לדמויות אחרות היו בני שיח (דון קישוט וסנצ'ו פנשו, שרלוק הולמס וד"ר ווטסון).

למרות השוני בהגדרות הקהילה, המשותף לסוגי הקהילות הוא הרגשת הזהות של חברי הקהילה, היוצרת תחושה שהאדם אינו לבד, ומכאן ניסיון ליצור סמלי זהות ייחודיים (סלנג או שפה מקצועית, לבוש, סמלים, ערכים, נורמות ודפוסי התנהגות)

קהילות מורכבות מקבוצות שונות.קבוצה: התארגנות חברתית של שני בני אדם או יותר, שקיימים ביניהם יחסי גומלין יציבים, התלויים במידה שיש להם אינטרסים או מטרות משותפים ובמידה שהם תופסים את עצמם כחברים בקבוצה.

קבוצה מוגדרת במילון "רב מילים" כ"מספר בני אדם שיש להם מכנה משותף ההופך אותם ליחידה אחת, כגון הימצאותם במקום אחד באותו זמן, מטרה משותפת, פעילות משותפת ועוד".

מקום הקהילה בחיי האדם: חייהם של בני האדם סובבים לרוב סביב שלושה מישורים:

עבודה

בית/משפחה

מקום בילוי - מקום ללא מחויבויות, בארצות האנגלוסקסיות זה יהיה הפאב בו מבלים בדרך בין העבודה לבית, יכול להיות גם מועדון ספורט או כל מקום אחר, התכונה המאפיינת מקום כזה היא העדר התכליתיות שבו, העדר המחויבות, האדם נמצא במקום כזה כי נעים לו, ולא כי הוא צריך להיות בו.הקהילה יכולה למלא את מקומם של כל אחד מהמישורים האלו - אם כי לרוב היא באה למלא את הצורך בבילוי ומילוי שעות הפנאי.

רבייה

בביולוגיה, רבייה היא תהליך בו יצורים חיים מעמידים צאצאים. בזכות תהליך זה החיים ממשיכים להתקיים על פני כדור הארץ לאורך זמן, שהרי אף יצור לא חי חיי נצח.

ישנם שני סוגי רבייה: רבייה זוויגית ורבייה אל-זוויגית.

רוברט אדוארדס

רוברט אדוארדס (Robert Geoffrey Edwards; ‏27 בספטמבר 1925 - 10 באפריל 2013) CBE, היה פיזיולוג בריטי וחלוץ בתחום חקר בעיות פוריות האשה והפריה חוץ-גופית. בשיתוף פעולה עם הגינקולוג ד"ר פטריק סְטֶפְּטוֹ (1913-1988) וג'יין פרדי (1978-1985), אדוארדס הביא לפריצת דרך בפתרון בעיות פוריות האשה באמצעות הפריה חוץ-גופית, פריצת דרך שהובילה, ב-25 ביולי 1978, ללידת "תינוקת המבחנה" הראשונה בהיסטוריה, לואיז בראון. בשנת 2010 הוא זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה "על פיתוח הפריה חוץ-גופית".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.