הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

הכנת הפרוכת

בספר שמות מסופר על הציווי על משה רבנו ליצור את הפרוכת:

"וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר; מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, כְּרֻבִים; וְנָתַתָּה אֹתָהּ, עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב--עַל-אַרְבָּעָה, אַדְנֵי-כָסֶף וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת, תַּחַת הַקְּרָסִים, וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת; וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת, לָכֶם, בֵּין הַקֹּדֶשׁ, וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

שמות, כו, 31 - 33

הפרוכת הייתה עשויה מבד שנארג על ידי נשים. צבעיה היו "תכלת" - צמר צבוע בצבע תכלת - צבע שנוצר על ידי שימוש ברכיכה הנקראת חילזון, "ארגמן" - צמר הצבוע בצבע אדום, שמעורבים בו צבעים נוספים על מנת ליצור את צבעי הקשת - ירוק, לבן ושחור, צבע "תולעת שני" - צבע אדום, וצבע ה"שש" - צבע פשתן לבן.

רש"י מפרש את הפסוק "הרי ארבעה מינין יחד בכל חוט וחוט, א' של פישתים וג' של צמר, וכל חוט וחוט כפול ו' - הרי ד' מינין כשהיו שזורין יחד, כ"ד כפלים לחוט" - היינו, כל אחד מהצבעים היה מורכב הן מפשתן והן מצמר.

בהמשך מפרש רש"י את הביטוי "כרובים מעשה חושב" - "כרובים שהיו מצוירין בהן באריגתן, ולא ברקימה שהוא מעשה מחט אלא באריגה בשני כתלים - פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן - ארי מצד זה, נשר מצד זה".

הדמויות של הכרובים נארגו כחלק מן הפרוכת ולא נוספו לבד מאוחר יותר. הפרוכת הייתה מורכבת משתי שכבות - אחת לכל כיוון.

מקור השם

מקור שמה של הפרוכת בשורש האכדי פ.ר.כ שמשמעו "סגר" או "כיסוי", ורש"י מפרש: "פרוכת - לשון מחיצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד. דבר המבדיל בין המלך ובין העם".

מיקום הפרוכת

על פי חז"ל הפרוכת הייתה גדולת ממדים. גובהה היה 10 אמות (כ-5 מטר) ורוחבה היה 10 אמות, כאשר הייתה ממוקמת במשכן, והפרידה בין הקודש לקודש הקודשים. מאוחר יותר ניצבה פרוכת גם בבית המקדש הראשון. במשכן נתלתה הפרוכת על ארבעה עמודי עצי שיטים מצופים זהב שגובהם 10 אמות. הפרוכת נתלתה על ווי זהב, והעמודים ניצבו על אדני כסף. כפי שמציין רש"י: "ארבעה עמודי שיטים - תקועים בתוך ארבעה אדנים, ואונקליות קבועין בהן, עקומים למעלה להושיב עליהן כלונס, שראש הפרוכת כרוך בהן והאונקליות הן הווין".

ההבדל במיקומה בין המשכן, המקדש הראשון והמקדש השני

במשכן, שהיה למעשה אוהל, החוצץ היחיד בין הקודש לקודש הקודשים הייתה הפרוכת. במקדש הראשון, שלראשונה הפך את אוהל ה' לבית לכל דבר, חצץ קיר (בלשון המקרא 'דביר', ובלשון חז"ל אמה טרקסין), שבו היו דלתות; לפי חז"ל, גם שם הייתה פרוכת, שהייתה פרוסה על הפתח. במקדש שני לא היה קיים אותו קיר (ישנן מחלוקות בחז"ל בנוגע לסיבה לכך), ואת מקומו החליפה הפרוכת - כפי שהיה במשכן.

ישנה מחלוקת בין התנאים, בנוגע לשאלה האם הייתה במקדש שני פרוכת אחת בלבד (כבמשכן; כך סבר רבי יוסי), או שתי פרוכות שביניהן אורך אמה (כחצי מטר), כמסמלות את מיקומו של הקיר שאמור היה להיות במקום (כך לרוב הדעות).

לדעת ר' יוסי (שסבר שהייתה רק פרוכת אחת), פתחה של הפרוכת היה בצפונה, כמו במשכן, שכן זו הדרך שבה ראוי להיכנס אל קודש הקודשים (הצפון נחשב מקודש יותר). לדעת החולקים עליו, היה הפתח של הפרוכת החיצונה בדרום, והכהן הגדול היה מהלך בין הפרוכות עד שהיה נכנס דרך הפתח בצפון הפרוכת הפנימית.

כך מתארת המשנה את כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים, לפי הדעות השונות:

הוציאו לו את הכף ואת המחתה; חפן מלוא חופניו, ונתן לתוך הכף - הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו, וכך הייתה מידתה. נטל את המחתה בימינו, ואת הכף בשמאלו. מהלך בהיכל, עד שהוא מגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקודש ובין קודש הקודשים, וביניהן אמה; רבי יוסי אומר, לא היה שם אלא פרוכת אחת, שנאמר "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים" (שמות כו, לג). הראשונה פרופה מן הדרום, והפנימית מן הצפון. מהלך ביניהן, עד שהוא מגיע לצפון. הגיע לצפון, והפך פניו לדרום; מהלך לשמאלו עם הפרוכת, עד שהוא מגיע לארון.

יומא ה, א

שימוש נוסף לפרוכת היה, כמתואר במסכת יומא, במסגרת הזיית הדם כחלק מעבודת הקורבנות ביום הכיפורים:

והזה ממנו על הפרוכת כנגד ארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף. וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. נטל דם השעיר, והניח דם הפר; והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף. וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.

שם, ג

הפרוכת בבית הכנסת

Arc12
ארון קודש ובחזיתו פרוכת

כיום, המושג "פרוכת" מציין את המסך שבחזית ארון הקודש בבית הכנסת.

לקריאה נוספת

משה לוין, מלאכת המשכן, הוצאת "מלאכת המשכן", תל אביב, 1968.

קישורים חיצוניים

אדני המשכן

אדני המשכן הם אדנים ששימשו להעמדת העמודים והקרשים במשכן. במשכן היו בסך הכל 165 אדנים, 100 אדני כסף ו-65 אדני נחושת בגדלים שונים. כל אדן הונח על הקרקע ולתוכו הוכנס קרש או עמוד. משקלם הרב של האדנים (כ-50 ק"ג כל אחד) מנע מהעמודים ליפול. את כל האדנים נשאו בני מררי.

אחות (סיפור קצר)

אחות הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, העוסק באהבתם של אח ואחות.

הסיפור נדפס לראשונה בשנת 1910 בכתב העת "הפועל הצעיר". בכל סיפורי ש"י עגנון נכלל בכרך "על כפות המנעול". הסיפור הוא הראשון במקבץ הקרוי "סיפורים קטנים", שבו נכללים גם הסיפורים "הרופא וגרושתו", "עובדיה בעל מום", "חופת דודים" ו"פנים אחרות".

אלעזר (בית המקדש)

אלעזר היה הממונה על מעשה הפרוכת בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

ארון קודש

ארון קודש הוא המקום שבו נמצאים ספרי התורה בבתי הכנסת של יהודי אשכנז. בבתי כנסת ספרדים מקום זה נקרא היכל.

ישנם כיום שני סגנונות מבניים עיקריים: הראשון הוא ארון עץ הצמוד לקיר בית הכנסת, והשני הוא גומחה בקיר בית הכנסת הנסגרת בעזרת דלתות. בעבר הסוג הראשון היה המקובל בקרב יהודי אשכנז, ובשל הקרבה הסמבולית לארון הברית, נקרא ארון קודש. כיום ניתן למצוא בבתי כנסת אשכנזיים גם ארונות קודש מהסוג השני.

ההיכל

בבית המקדש, ההיכל (או הקודש ) היה חלקו של המבנה שנמצא בין הדביר (או קודש הקודשים) לבין האולם, אם כי לעיתים השילוב של ההיכל והדביר, או המבנה כולו, נקרא בשם הסתמי היכל.

היכל

היכל הוא המקום שבו נמצאים ספרי התורה בבתי כנסת של הספרדים. בבתי כנסת אשכנזיים מקום זה נקרא ארון קודש.

ישנם כיום שני סגנונות מבניים עיקריים: הראשון הוא גומחה בקיר בית הכנסת הנסגרת בעזרת דלתות, והשני הוא ארון עץ הצמוד לקיר בית הכנסת. בעבר הסוג הראשון היה המקובל בקרב יהודי ארצות האסלאם, ובשל הקרבה הסמבולית לבית המקדש, נקרא היכל. כיום ניתן למצוא בבתי הכנסת של הספרדים גם ארונות עץ.

הכרובים

הַכְּרֻבִים הוא הכינוי לפסל בצורת זוג כרובים עשוי זהב שניצב מעל הכפורת המכסה את ארון הברית במשכן. בנוסף, תמונתם של הכרובים הייתה רקומה גם על גבי יריעות המשכן כלפי חוץ וגם על הפרוכת. כרובים נוספים ניצבו גם בקודש הקודשים שבמקדש שלמה. כרובים אלה היו בגובה 10 אמות ועשויים עץ שמן מצופה זהב ותחת כנפיהם הונח ארון העדות. בנוסף, תמונת הכרובים הייתה רקומה על הפרוכת ומפותחת על קירות הבית, על דלתות ההיכל, על הדביר ועל המכונות. גם בתבנית המקדש בחזון יחזקאל נזכרות תמונות הכרובים על קירות הבית ודלתותיו.

המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

טאיה

טאיה (בהונגרית: Tállya) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה. כמו כפרים רבים באירופה גם אוכלוסיית טאיה נמצאת בירידה שנים רבות מ-2,375 תושבים בשנת 1990 עד 1,757 תושבים בשנת 2018 (ירידה של מעל 25%).

יום הכיפורים בבית המקדש

ביום הכיפורים בבית המקדש נערך טקס דתי רב-רושם, בו הדמות המרכזית הייתה הכהן הגדול, שנכנס בפעם היחידה בשנה לקודש הקדשים. עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היא העבודה החשובה ביותר שנעשית בבית המקדש במהלך השנה, ותכליתה לכפר על חטאיו וטומאתו של עם ישראל ולטהר את המקדש מחטאי עם ישראל. יום זה הוא הפעם היחידה בשנה שבה מותרת הכניסה לקודש הקודשים, וזאת אך ורק לכהן הגדול. עבודות היום צריכות להתבצע על ידי הכהן הגדול לפי סדר מוגדר, ובמקרה של סטייה מהסדר המדוקדק הקבוע בהלכה, חלק גדול מהעבודות היו נפסלות.

יריעות המשכן

על פי תיאורי המקרא, יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הן שם כולל לארבעה כיסויים שכיסו את המשכן. האוהל שימש כתקרה למשכן שלא הייתה לו תיקרה קבועה, ובכך הסתיר את תוכנו של המשכן ואת כלי הקודש מעיני מתבונן חיצוני, הגן על כלי הקודש מאיתני הטבע ואף היה אחד האמצעים ששימשו לפאר את המשכן.

היריעות שימשו "מכסה" לאוהל מועד, כפי שמצוין בספר שמות, פרק מ', פסוק י"ט:

"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה;"ארבעת הכיסויים שכיסו את המשכן היו:

יריעות המשכן

יריעות האוהל

עורות אילים מאדמים

עורות תחש

מסך פתח אוהל מועד

מסך פתח אוהל מועד, המופיע בתורה גם כמסך פתח האוהל, הוא מסך שנתלה בכניסה למשכן שיצרו בני ישראל במדבר ושימש להפרדה בין חצר המשכן לבין אוהל מועד. המסך היה תלוי במזרח האוהל על חמישה עמודי שיטים. את המסך נשאו בני גרשון על ידי העגלות. הציווי לעשיית המסך מופיע בתורה בספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ו-ל"ז ועשייתו בפועל מופיעה בספר שמות, פרק ל"ו, פסוקים ל"ז-ל"ח.

פרוכת ארון הקבורה של בנימין זאב הרצל

פרוכת ארון הקבורה של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל היא יריעת בד רקומה שהוכנה באוסטריה בשנת 1936, ונועדה לכסות את ארונו של הרצל עם העלאת עצמותיו לקבורה בישראל. הפרוכת נעלמה בשנת 1949 לאחר טקס הלוויה, ומקום המצאה נותר בגדר תעלומה במשך 70 שנה, עד שנמצאה.

פרשת תרומה

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה היא פרשת השבוע השביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ז, פסוק י"ט. הפרשה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו. פרשת תרומה נקראת לרוב בשבוע שלפני תענית אסתר.

קודש הקודשים

קודש הקודשים או הדְּבִיר היה החדר הפנימי, המערבי, החשוב והקדוש ביותר במשכן ובבית המקדש.

קורבן חטאת

קורבן חטאת הוא אחד מסוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש. הקורבן מובא בדרך־כלל ככפרה על חטאים שונים, וכן כחלק מקורבן המוסף במועדים. החטאת היא קורבן מסוג "קדשי קדשים". ייחודו הוא במקום בו ניתן דם הקורבן: בקרנות שבראש המזבח, ובסוגי חטאות מסוימים הדם ניתן בקדש הקדשים ובמקומות נוספים בהיכל.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

שמירת המקדש

מצוות שמירת המקדש היא מצוות עשה לפיה על הלוויים והכהנים לשמור על מקום בית המקדש. השמירה מתבצעת על ידי הכהנים והלויים ב-24 מקומות. השמירה התבצעה במשך כל הלילה, ויש אומרים שגם ביום. הפוסקים נחלקו אם מצווה זו נוהגת בימינו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.