הפרדת הרשויות

הפרדת הרשויות הוא עיקרון שלטוני לפיו יש לפצל את סמכויות השלטון לרשויות נפרדות ועצמאיות.

הפרדת רשויות על פי מונטסקיה

השיטה בה תמך מונטסקיה, בעקבות מה שהוא ראה כהצלחת המונרכיה הבריטית לעומת זאת הצרפתית, היא הפרדה לשלוש רשויות שלטון:

תורתו של מונטסקיה הביאה לו אוהדים רבים במחשבה הליברלית ומהווה בסיס לחוקת ארצות הברית ולמשטרים דמוקרטיים רבים בימינו. בישראל ובמדינות נוספות, הנהגת הרשות המבצעת היא חלק מהרשות המחוקקת, והפרדה מוחלטת קיימת רק בין הרשות השופטת לרשויות המבצעת והמחוקקת.

הפרדת הרשויות בישראל

המשטר במדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, שמשמעותו שהממשלה צומחת מהפרלמנט, וזקוקה לאמונו על מנת לכהן. במשטר כזה מידת הפרדת הרשויות נמוכה יותר משל משטר דמוקרטי-נשיאותי הקיים, למשל, בארצות הברית, אך יחד עם זאת, בישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, יש שלוש רשויות:

  • רשות מחוקקת - הכנסת (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הכנסת).
  • רשות מבצעת - הממשלה (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הממשלה).
  • רשות שופטת - מערכת בתי המשפט (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: השפיטה).[1]

הרשויות השונות חופפות ומשיקות אלו לאלו, ולעיתים נוצרים מצבים של התנגשות סמכויות. המצב המתקבל הוא של עירוב תחומים בין הרשויות השונות, כאשר כל רשות בודקת, מאזנת ומפקחת על הרשויות האחרות.

חשיבות הפרדת הרשויות על פי מאיר שמגר

על חשיבותה של הפרדת הרשויות עמד נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר:

הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, דהיינו על ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל. לשון אחר, הביזור השיטתי והקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות, תוך השלטת עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים, וקביעתם למטרה זו של קשרים וגשרים בין הרשויות השונות, הם שיצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצבת את האיזון, שהוא תנאי לקיום החירות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו.

בג"ץ 910/86 יהודה רסלר נגד שר הביטחון, ניתן ב-12.6.88

הפרדת רשויות בארצות הברית

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, המתנהלת על פי חוקה שהתקבלה בשנת 1788. אבותיה המייסדים של ארצות הברית, שכוננו את חוקתה, הושפעו מאוד מרעיון הפרדת הרשויות של מונטסקיה, ולכן קבעו בחוקה את ייסודן של שלוש רשויות שונות, והן:

רמת הפרדת הרשויות בארצות הברית נחשבת לגבוהה בעולם ולמיטבית, וזאת משום שהקונגרס האמריקאי והנשיא נבחרים בבחירות שונות, נפרדות ולא תלויות. אולם, כבשאר העולם, אין הפרדת רשויות זו מוחלטת, אלא היא נשענת על מערכת סבוכה של איזונים ובלמים, המונעת מרשות מסוימת לצבור כוח והשפעה רבים מדי, העלולים לפגוע במהותה של הדמוקרטיה האמריקאית ובזכויות האדם המוגנות בחוקה.

דוגמות למערכת איזונים ובלמים בארצות הברית

  • חקיקת חוקים

הקונגרס הוא בעל הסמכות היחידה לחוקק חוקים, אולם לנשיא שמורה הזכות להטיל וטו על הצעות חוק, ולא לקבל אותן. עם זאת, הקונגרס יכול לבטל את הוטו על הצעת החוק, אם יש רוב של שני שלישים התומך בהצעה בכל בית.

  • עריכת מלחמה

רק הקונגרס יכול להכריז מלחמה על מדינה אחרת, אולם רק הנשיא, ששולט על הצבא ועל שאר כוחות הביטחון, יכול לנהל את המלחמה.

  • ביטול חוקים

בית המשפט העליון של ארצות הברית יכול לקבוע שחוק שחוקק הקונגרס עומד בסתירה לחוקת ארצות הברית, על 27 תיקוניה, ולכן איננו חוקתי, ויש לבטלו. בתגובה, הקונגרס יכול לערוך שינויים בחוקה, והוא בעל הסמכות היחידה לעשות כן, אך שינוי החוקה הוא מעשה מורכב ומסובך הדורש רוב של שני שלישים בכל בית והסכמה של שלושה רבעים ממדינות ארצות הברית.

  • מינוי שופטים.

השופטים בבית המשפט העליון של ארצות הברית מתמנים על ידי הנשיא לכל חייהם. סמכות זו היא אחת מהסמכויות החזקות שעומדות לרשות הנשיא, משום שהשופטים הם אלו שמפרשים את החוק בכלל ואת החוקה בפרט וכך קובעים את דמותה של ארצות הברית, ולכן דורש המחוקק את הסכמת הסנאט למינוי השופטים. כן הנשיא אוחז בכוח להעניק חנינות ולדחות ביצוע של עונש מוות; כוח זה אינו מוגבל.

הפרדת רשויות בממלכה המאוחדת

הממלכה המאוחדת היא מונרכיה חוקתית, הנסמכת על פרלמנט רב כוח והשפעה ועל חוקה לא כתובה. נהוג לכנות חוקה שכזו "חוקה מטריאלית" (בניגוד לחוקה כתובה - "חוקה פורמלית", הקיימת, למשל, בארצות הברית), והיא מורכבת מחוקים רגילים, מפסקי דין משמעותיים וידועים, וכן מנורמות התנהגות דמוקרטיות וממוסכמות פוליטיות. כל אלה מייצבים את הדמוקרטיה הבריטית, ומחלקים את הכוח השלטוני לשלוש רשויות שונות:

חריגה מעקרון הפרדת הרשויות

  • על פי הגדרות המלוכה הבריטית, עומד המונרך בראש הרשות המבצעת ובראש הרשות השופטת, ומהווה חלק מן הרשות המחוקקת, ובכך סותר את עקרון הפרדת הרשויות. עם זאת, כל עוד אינו משתמש בסמכויותיו להתערבות או לפגיעה ברשויות הממשל, נותרת הממלכה המאוחדת דמוקרטיה מופרדת רשויות בפועל.
  • תפקיד הלורד צ'נסלור, עד שנת 2005, כלל השתתפות בכל אחת משלוש הרשויות (לרבות שני בתי הפרלמנט), ובכך סתר בפועל את עקרון הפרדת הרשויות. המכהן בתפקיד זה היה חבר בבית התחתון של הפרלמנט (בית הנבחרים הבריטי), שימש כיו"ר הבית העליון של הפרלמנט (בית הלורדים) שמשמש גם כערכאת שיפוט עליונה, שימש כשר המשפטים בממשלה, וכן כראש הרשות השופטת.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ בג"ץ אבירם נגד שרת המשפטים
בית המשפט העליון של קוריאה הצפונית

בית המשפט העליון של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה (בקוריאנית: 조선민주주의인민공화국 최고재판소; ובשמו הקודם: בית המשפט המרכזי) הוא בית המשפט העליון והערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר במערכת המשפט בקוריאה הצפונית.

בית המשפט העליון כפוף ומחויב במתן דין וחשבון לאספת העם העליונה (הפרלמנט הצפון-קוריאני), כאשר האספה היא זו שממנה את הרכב השופטים, מה שמבטא את כפיפותה של הרשות השופטת לרשות המחוקקת במדינה. זאת בניגוד לעיקרון הפרדת הרשויות, הנהוג במדינות בעלות משטר דמוקרטי.

מרבית התיקים הנידונים בבית המשפט העליון הם ערעורים על החלטות המתקבלות בערכאות שיפוטיות נמוכות יותר, אך במקרים חריגים, בית המשפט העליון דן בתיקים כערכאה ראשונה. מתוקף מעמדו, החלטתו של בית המשפט העליון היא תמיד החלטה סופית ולא ניתן לערער עליה, גם במקרים בהם בית המשפט פוסק כערכאה ראשונה.

בהתאם לחוק, שופטי המדינה מחויבים לפסוק ״משפט צדק״, ונושאים באחריות פלילית אם מתרשלים במלאכתם.

הנשיא והשופטים נבחרים על ידי אספת העם העליונה לתקופת כהונה של חמש שנים. נשיא בית המשפט העליון מאז שנת 2014, הוא פאק מיונג-צ'ול.

בניין הרייכסטאג

הרַייכְסְטַאג (בגרמנית: Reichstag) הוא המבנה בברלין שבו יושב הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג.

בעבר, שימשה המילה "רייכסטאג" לתיאור מקום הכינוס של המלכים והאצילים החשובים בממלכות הגרמאניות, עד שנת 1806, שבה פסקה באופן פורמלי להתקיים האימפריה הרומית הקדושה. עד שנה זו שכן הרייכסטאג בעיר רגנסבורג שבממלכת בוואריה.

עם הקמת הקונפדרציה הגרמנית הפכה העיר פרנקפורט למקום מושבה של האספה הפדרלית של המדינות. ב-1871 הוקמה האימפריה הגרמנית על ידי ביסמרק, שחיבר את החוקה הגרמנית, וקבע את מקום מושב הפרלמנט בברלין.

השם "רייכסטאג" ניתן לבניין שבו ישב הפרלמנט (שכונה אז "הרייכסטאג") משנת 1894 עד לשנת 1933, ובו יושב הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני בן-זמננו, החל משנת 1999.

בניין הרייכסטאג שוכן במרכז העיר ברלין, בסמיכות לשער ברנדנבורג. הבניין נוסד במאה ה-19, לאחר איחוד גרמניה, כשנוצר צורך דחוף לבנות בניין שיאגד את כל נציגי הנסיכויות הגרמניות.

בניין הרייכסטאג הוצת ב-27 בפברואר 1933, שבוע לפני הבחירות, והנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה. בעקבות זאת הוציא היטלר, באישור הנשיא הינדנבורג, צווים וחוקים אנטי-דמוקרטיים, אשר פגעו בחירויות ובזכויות הפרט שהובטחו בחוקת ויימאר, בהן "צו חירום להגנת העם והמדינה" וצו "נגד מעשי אלימות קומוניסטים המסכנים את המדינה".

לאחר הבחירות נחקק "חוק ההסמכה" - "החוק לביטול מצוקת העם והמדינה", שהעניק לממשלה הנאצית זכות לחוקק חוקים ללא אישור הרייכסטאג למשך 4 שנים אף אם הם סותרים את החוקה. החוק התקבל ברוב גדול מכיוון שנמנע מחברי רייכסטאג אחדים מלהצביע, ואחרים קיבלו שוחד, או שאיימו עליהם כדי שיצביעו בעד החוק. החוק הפקיע את סמכויות הפרלמנט והנשיא, והביא לריכוז סמכויות החקיקה בידי היטלר. חוק זה ביטל למעשה את חוקת ויימאר, תוך ביטול הפרדת הרשויות וביטול השיטה הפרלמנטרית.

הרייכסטאג המשיך להתקיים עד שנת 1939 אך ללא משמעות פוליטית, ושימש כחותמת גומי להיטלר וכמכשיר להצדקת חוקיות שלטונו הדיקטטורי.

דמוקרטיה פרלמנטרית

דמוקרטיה פרלמנטרית היא שיטת ממשל דמוקרטית בלתי ישירה, שבה בוחר העם את נציגיו בפרלמנט, הרשות המחוקקת, אשר לפי שיוכם הפוליטי והצבעת רוב, ממנים את הממשלה (הרשות המבצעת) ובסמכותם גם להחליט על קיום בחירות חדשות.

דמוקרטיה פרלמנטרית יכולה להיות רפובליקה (כמו ישראל, איטליה, יוון, בולגריה, פולין, צ'כיה, הונגריה, גרמניה ואירלנד) או מונרכיה חוקתית (כמו ספרד, בלגיה, הולנד, בריטניה, שוודיה, דנמרק, נורווגיה, לוקסמבורג, ויפן).

המשפט בישראל

מדינת ישראל היא בעלת שיטת משפט עצמאית, המושפעת מן המשפט המקובל, אך עם זאת בעלת מאפיינים ייחודיים משלה. לצד שיטת המשפט הישראלית מכיר הדין הישראלי במעמדו המיוחד של המשפט העברי ובמעמדן של שיטות משפט דתיות אחרות, במיוחד בתחום דיני משפחה. במדינת ישראל אין חוקה פורמלית, ועקרונות הבסיס של השיטה, במיוחד לאחר המהפכה החוקתית, נלקחים מקובץ חוקי יסוד שחקיקתם טרם נשלמה, כמו גם מפרשנות החוק על פי מושגי יסוד בסיסיים הנובעים מהגדרת המדינה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". במדינה נהוגה הפרדת הרשויות.

בשנת 1967 כבשה מדינת ישראל את שטחי חצי האי סיני, רמת הגולן, רצועת עזה ויהודה ושומרון, אך לא החילה עליהם את המשפט הישראלי. על מזרח ירושלים הוחל החוק הישראלי באמצעות שילוב של דבר חקיקה של הכנסת וצו של הממשלה עוד בשנת 1967, ואילו על רמת הגולן הוחל המשפט הישראלי בחוק רמת הגולן שהתקבל בשנת 1981, בשטחים שעודם מוחזקים על ידי מדינת ישראל, וטרם הוחל עליהם החוק הישראלי, נהוג ממשל צבאי ברוח אמנת ז'נבה הרביעית. שיטת המשפט הנהוגה בהם היא זו שהייתה קיימת טרם הוחזקו על ידי ישראל, בכפוף לצווים שמפרסם המושל הצבאי מדי פעם. לתושבי השטחים האלה יש זכות לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק, כיוון שזכות זו נתונה לכל אדם שיש לו עניין משפטי עם רשויות מדינת ישראל, ולאו דווקא לאזרחים או תושבים ישראלים.

הפרדת הרשויות בישראל

המשטר במדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, שמשמעותו שהממשלה צומחת מהפרלמנט, וזקוקה לאמונו על מנת לכהן. במשטר כזה מידת הפרדת הרשויות נמוכה יותר משל משטר דמוקרטי-נשיאותי הקיים, למשל, בארצות הברית, אך עם זאת, בישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, יש שלוש רשויות:

רשות מחוקקת - הכנסת (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הכנסת).

רשות מבצעת - הממשלה (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הממשלה).

רשות שופטת - מערכת בתי המשפט (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: השפיטה).הרשויות השונות חופפות ומשיקות אלו לאלו, ולעיתים נוצרים מצבים של התנגשות סמכויות. המצב המתקבל הוא של עירוב תחומים בין הרשויות השונות, כאשר כל רשות בודקת, מאזנת ומפקחת על הרשויות האחרות, כמתבקש בדמוקרטיה ועקב כך נוצר מצב המחייב את המשך הפעילות השוטפת של שלוש הרשויות (אפילו אם נוצרים מצבים של התנגשות סמכויות).

חוק בתי המשפט

חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, הוא חוק שתוקפו מ-1 בספטמבר 1984 () שבא לשלב ולרכז מספר חוקים לכדי חוק אחד:

חוק השופטים, התשי"ג-1953,

חוק בתי המשפט, התשי"ז-1957,

חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976,

פקודת הרשמים (נוסח חדש), התשל"א-1971.במדינת ישראל, אף ששיטת המשטר הנוהגת בה היא הדמוקרטיה, טרם נחקקה בה חוקה הקובעת מעמד-על לעקרון הפרדת הרשויות, וכתוצאה ממנו את עקרון עצמאות הרשות השופטת, אף כי בית משפט הסיק אותם, בפסיקתו, כחלק מעקרונות יסוד של שיטת משטרנו. יחד עם זאת, הכנסת הגדירה, למעשה, את סמכויות בית המשפט ומעמד השופטים במספר חוקים, כשהמרכזיים בהם - חוק יסוד: השפיטה, חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

חוק-בתי המשפט עוסק בארבעה נושאים עיקריים - השופטים, בתי משפט, רשמים והוראות אחרות.

א. פרק השופטים - קובע הוראות שונות לגבי הכשירות להתמנות לשופט, דרכי מינוים של שופטים, כהונתם, כפיפותם למשפט משמעתי, וזאת לגבי כל שופט משופטי בתי המשפט המוקמים מכוח החוק.

ב. פרק בתי המשפט - קובע הוראות להקמת בית המשפט העליון, בית משפט מחוזי, בית משפט השלום, בית משפט לתביעות קטנות ובית המשפט לעניינים מקומיים.

לגבי כל אחד מבתי משפט אלה נקבעו הוראות מפורטות לגבי: מקום מושבם, אזורי שיפוטם, סמכויותיהם הענייניות לדון - הן במשפטים פליליים, הן במשפטים מנהליים והן במשפטים אזרחיים, הרכבי הדיון, מותביהם, זכות ורשות ערעור מערכאה לערכאה בכל סוג של משפט.

הוראות לגבי סמכויותיו של בית המשפט העליון ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק, הידוע כבג"ץ, שהינו כובעו האחר, מופיעות, בנפרד, בהוראות חוק יסוד: השפיטה, שם גם מופיע "עקרון התקדים המחייב".

עוד בגדר פרק זה פורט המחוקק את עקרון פומביות הדיון - הקבוע בחוק יסוד: השפיטה - לכללים מעשיים - קרי: המשפטים בהם יחול פומביות הדיון וחריגיו, סמכויות בית המשפט להרחקה, סמכות לאיסור פרסומים, סמכות למניעת פגיעה בהליך פלילי, איסור הפרעה לדיון, כפיית ציות ועונש על אי ציות, צו הבאה, עיון חוזר בהחלטות וערר עליהן, וסופיותן של החלטות.

המחוקק אף קבע הוראות המסמיכות את בתי המשפט, ומעניק להם כלים לעשיית משפט - בין היתר על ידי הענקת: סמכות לתת כל סעד, סמכות נגררת ליתן סעד בעניין שבפניהם, סמכותם אזרחית הנגררת להליך פלילי, סמכותם לדון בטענת פסלות שופט, סמכות להעביר עניין מבית משפט לאחר, סמכות ליתן סעד בתביעה שהוגשה בחוסר סמכות, סמכות להפנות משפטים להליכים חלופיים כגון: הליכי פשרה, בוררות וגישור, הוראות לגבי מותב בו נחלקו הדעות, סמכות בית המשפט לתקן פסק דין שנתן.

ג. פרק הרשמים - חוק בתי המשפט מאגד חלק ניכר מההוראות בקשר עם מוסד "הרשמות" הצמוד לבתי-המשפט האזרחיים השונים, וקובע הוראות בדבר: תנאי מינויים, כהונתם וסיומה, כפיפותם למשפט משמעתי, סמכויות שיפוטיות ואחרות, מעמד החלטותיהם השונות ביחס לבתי המשפט, כמו גם אפשרויות ערעור על החלטותיהם השונות.

ד. הוראות שונות - חוק בתי המשפט אף קובע הוראות מיוחדות לגבי נושאים ייחודיים שונים - כגון:

קיום דיון נוסף בבית המשפט העליון;

קיום משפט חוזר במשפט פלילי;

העמדת שאלה על ידי שר המשפטים;

העברת משפט מבית משפט השלום אחד למשנהו;

העברת עניין מבית משפט שאינו מוסמך לבית המשפט המוסמך;

סמכויות תקינה, העברת סמכויות והוראות מעבר.מכוחו של חוק בתי המשפט הותקנו תקנות רבות, על ידי השר הממונה על ביצועו של החוק, הבאות להסדיר את הוראות החוק בתקנות, ובעיקרן נושאות אופי של קביעת סדרי דיון בפני בתי המשפט השונים. המרכזיות שבהן הן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

יועץ משפטי

יועץ משפטי הוא עורך דין העוסק במתן שירותים משפטיים דרך קבע לגוף מסוים, פרטי או ציבורי. שירותים אלה יכולים לכלול ייצוג בערכאות, ניהול משא ומתן ועריכת חוזים, מתן חוות דעת משפטיות, ועוד. יש גופים שבהם היועץ המשפטי הוא עובד המועסק על ידם במשרה מלאה ועובד איתם בלעדית, ואחרים מתקשרים עם משרדי עורכי דין חיצוניים.

לורד צ'נסלור

הלורד צ'נסלור הוא חבר ממשלה בבריטניה בתפקיד הדומה לשר המשפטים, בו הוא אחראי על עבודת בתי המשפט ועצמאותם, ועל מינוי שופטים בשיתוף הוועידה למינוים משפטיים. תפקידו נחשב שני לאחד הבכירים בקבינט ממשלת בריטניה. בתפקידו הוא אחראי או שותף בכיר במינוי השופטים של אנגליה וויילס. הלורד צ'נסלור הנוכחי הוא רוברט באקלנד, המכהן בתפקיד מיולי 2019.

לפני הרפורמה של שנת 2005, כיהן הלורד צ'נסלור גם כיושב ראש בית הלורדים, תפקיד שהועבר ללורד יושב הראש, וכראש הרשות השופטת, תפקיד שהועבר לאב בתי הדין. כהונה מורכבת זאת, שכללה תפקידים מהרשות המבצעת (בהיותו חבר ממשלה), מהרשות המחוקקת (בהיותו חבר בבית הלורדים), והרשות השופטת, נגדה את עקרון הפרדת הרשויות, דבר שנחשב בעייתי במיוחד מאז חקיקת חוק זכויות האדם 1998.

ליברליזם

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות') היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, הפרדת הרשויות, חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, זכות הקניין, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, כלכלת שוק ושוויון בפני החוק ומתנגד למשטרים אוטוריטרים. משמעותו המקובלת של המונח השתנתה בין אזור לאזור ובין תקופה לתקופה וישנן כיום מגוון אידאולוגיות ליברליות, דוגמת הליברליזם הקלאסי והליברליזם החברתי.

מקובל לראות את ראשית הליברליזם כתנועה פוליטית מובהקת בהוגי עידן הנאורות, אז גובש הליברליזם לכדי תפיסה עקבית וצבר תמיכה משמעותית בקרב פילוסופים וכלכלנים במערב. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן המאה ה-17, נחשב על פי רבים כאבי הליברליזם. ג'ון לוק קידם את רעיון הזכויות הטבעיות לפיו לכל אדם זכות לחיים, חירות ורכוש. מקור זכויות אלה, לפי לוק, אינו בצו ממשלתי או טוב ליבו של המחזיק בשלטון, אלא בעצם טבעו של האדם. לפיכך, בעוד לממשל סמכות להגן על זכויות אלו, אין לו כל הצדקה לעשות שימוש אחר בכוחו. יש הטוענים כי ניצני המחשבה הליברלית מופיעים עוד בעת העתיקה, ובפרט בתרבויות רומא, יוון העתיקה וסין העתיקה.

בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 בא הליברליזם לכדי ביטוי פוליטי ברפורמות נרחבות אשר שמו קץ לשיטה הפיאודלית, זכויות היתר של האצולה, התיאוקרטיה (ובפרט, דומיננטיות הכנסייה הקתולית) וכן למונרכיה האבסולוטית ברחבי אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה. המורדים במהפכה האמריקאית, במהפכה הצרפתית ובמהפכות נוספות מאותה תקופה הושפעו מעקרונות הפילוסופיה הליברלית וזו עמדה בבסיס הצידוק המוסרי למהפכות אלו.

בעת החדשה צמח הליברליזם לצד עליית הלאומיות ורבים ראו בשתי אידאולוגיות אלו גישת עולם שלמה. בתקופת המלחמה הקרה נצבו דמוקרטיות ליברליות אל מול דיקטטורות סוציאליסטיות וכך נוצר גם זיהוי מסוים בין הליברליזם לדמוקרטיה.

מונטסקייה

שארל לואי דה סקונדה, ברון לה ברד ומונטסקייה (בצרפתית: Charles-Louis de Secondat, baron de La Brède et de Montesquieu) הידוע בעיקר כמונטסקייה ‏(18 בינואר 1689 - 10 בפברואר 1755) היה פילוסוף צרפתי. נודע בעיקר בזכות תורת "הפרדת הרשויות" שלו.

מכתב ההרשאה של הונג קונג

מכתב ההרשאה של הונג קונג (באנגלית: Hong Kong Letters Patent) היה אחד משני המסמכים המהווים את חוקת הונג קונג בתקופת היותה מושבה בריטית, לצד ההנחיות המלכותיות של הונג קונג.

מכתב ההרשאה הוצא על ידי המלכה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת בשנת 1843. מכתב הרשאה חדש הוצא על ידי המלך ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת בשנת 1917 וכלל הנחיות בדבר הפרדת הרשויות במושבה. המכתב קבע את משך כהונת מושל הונג קונג, וקבע את הפרדת הרשויות בין המועצה המחוקקת של הונג קונג, המועצה המבצעת של הונג קונג והרשות השופטת בהונג קונג.

במכתב נערכו מספר תיקונים במהלך השנים, ובשנת 1997, לאחר העברת השלטון בהונג קונג לידי סין העממית הוחלף המכתב בחוק יסוד הונג קונג.

המכתב הטיל הגבלות על סמכויות המושל ועל המועצה המבצעת (הרשות המבצעת) של המושבה, וזאת במטרה להקפיד על מנהל תקין ועל הפרדת רשויות. כך קבע המכתב את אופן מינוי השופטים במושבה ואת אופן פיטוריהם, במטרה למנוע השפעה לא ראויה של הרשות המבצעת על הרשות השופטת.

המכתב העניק למושל ולרשות המחוקקת (המועצה המחוקקת) סמכות חקיקה, וקבע כי המחוקק לא יוכל לחוקק חוקים בלא אישור המועצה המחוקקת (שהוא עמד בראשה). עוד קבע המכתב כי כל חוק של המועצה המחוקקת צריך אישור של המושל (הסכמה מלכותית) על מנת שייכנס לתוקפו.

מערכת המשפט בקוריאה הצפונית

מערכת המשפט בקוריאה הצפונית מבוססת על מערכת המשפט שהייתה קיימת בברית המועצות לשעבר. מערכת זו כוללת את בית המשפט העליון של קוריאה הצפונית, בתי משפט אזוריים, בתי משפט לאכיפת פשעים אידאולוגיים (בתי משפט עממיים), וכן בתי משפט מיוחדים המתכנסים בנסיבות חריגות.

בית המשפט העליון של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה הוא בית המשפט העליון במדינה, אשר שופטיו ממונים ישירות על ידי אספת העם העליונה, הפרלמנט של קוריאה הצפונית. על פי חוקת קוריאה הצפונית, בית המשפט העליון כפוף ומחויב במתן דין וחשבון לאספת העם העליונה (בניגוד לעיקרון הפרדת הרשויות), ושופטי המדינה מחויבים לפסוק ״משפט צדק״, ונושאים באחריות פלילית אם מתרשלים במלאכתם.

משטר נשיאותי

משטר נשיאותי הוא שיטת משטר שבה בוחר הציבור את ראש הרשות המבצעת באופן בלתי תלוי בבחירתו את הרשות המחוקקת. הבחירות לנשיאות הן בדרך כלל בחירות ישירות, אך הן עשויות להיות גם עקיפות, כמו בארצות הברית, שם נבחר הנשיא על ידי חבר האלקטורים. במדינות בעלות משטר נשיאותי מכונה ראש הרשות המבצעת "נשיא", והוא משמש במקביל גם כראש המדינה. הנשיא אינו זקוק לרוב בפרלמנט כדי להיבחר או כדי להמשיך לכהן, והפרלמנט יכול להדיחו רק בהליך פרוצדורלי מיוחד הדורש רוב מיוחס ועקב עילות מסוימות.

במשטר הנשיאותי ממנה הנשיא את השרים והם כפופים לו ישירות. אחד המאפיינים העיקריים במשטר הנשיאותי הוא עיקרון הפרדת הרשויות. אין זיקה תפקודית בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת. הנשיא יכול להטיל וטו על חקיקה של הפרלמנט אולם הפרלמנט יכול לעקוף את הווטו ברוב מיוחד של חברים. לרוב במשטר נשיאותי ישנה חוקה, בשל היקף הסמכויות הרחב שראש הרשות המבצעת נהנה ממנו, לכן תפקידה של החוקה הוא הגבלת כוחו של הנשיא. ללא מנגנונים של איזונים ובלמים וללא רשות שופטת בעלת עצמה שתגן על החוקה, עלול המשטר הנשיאותי להפוך למשטר דיקטטורי.

נתן פלד

נתן פלד (3 ביוני 1913 - 8 בינואר 1992) היה פעיל פוליטי, ח"כ ושר מטעם מפ"ם.

נתן פרידל נולד באודיסה, שהייתה אז תחת שלטון רוסיה, כשהיה בן 8 עברה משפחתו לבסרביה שהייתה תחת שלטון רומניה.

כנער הצטרף לתנועת השומר הצעיר, הפך לפעיל בתנועה ומונה לתפקיד מזכיר ההנהגה הראשית של השומר הצעיר ברומניה. בתוקף תפקידו זה היה גם מזכיר מרכז ”החלוץ”.

עלה לישראל במסגרת העלייה החמישית ב-1933, הצטרף לקבוצת ”מלט” בנס-ציונה ומונה מטעם התנועה כחבר מועצת הפועלים המקומית.

ב-1934 היה חלק מגרעין שהצטרף לקיבוץ שריד.

מילא תפקידים רבים במסגרת השומר הצעיר ומפ"ם (חבר הוועד הפועל של ”הקיבוץ הארצי”, חבר מזכירות ”הקיבוץ הארצי”, שליח ”השומר הצעיר” וההסתדרות בארצות הברית, מזכיר ”הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר”, מזכיר מדיני של מפ”ם),

תפקידים בהסתדרות כמו מזכיר ועדת הביטחון של ההסתדרות הכללית וכן תפקידי דיפלומט בשירות החוץ של מדינת ישראל (ציר ישראל בסופיה ושגריר ישראל בווינה).

כיהן כחבר כנסת בכנסת השישית, ועל פי מדיניות הפרדת הרשויות של מפ"ם כשר שאינו חבר כנסת בממשלה ה-15 בתקופת הכנסת השביעית. הוא נבחר לכהן כשר השני של מפ"ם לאחר מותו של ישראל ברזילי.

עידן הנאורות

עידן הנאורות, תנועת הנאורות, "תנועת ההשכלה" (בהקשר היהודי) או עידן האורות (באנגלית: Age of Enlightenment; בצרפתית: siècle des Lumières; בגרמנית: Aufklärung) הוא כינוי לתנועה אינטלקטואלית באירופה, ששמה לעצמה למטרה לבסס מוסר, אסתטיקה וידע הנשענים על רציונליות והנחת יסוד לוגוצנטרית. מנהיגי התנועה ראו בעצמם אליטה אמיצה של אינטלקטואלים המובילים את העולם לעבר קידמה מתוך תקופה ארוכה של חוסר רציונליות, חוסר בגרות ועריצות, שהחלה בתקופת ימי הביניים, אותה כינו העת החשוכה. בין השאר, התנועה סיפקה את הבסיס הפילוסופי למהפכה האמריקאית.

דגש עיקרי של עידן הנאורות היה עיסוק במה שמכונה היום פילוסופיה פוליטית. בתקופה זאת פעלו זה לצד זה הוגים שתמכו באבסולוטיזם נאור, דוגמת וולטר, שמרנים כאדמונד ברק שהאמינו כי דרכי הממשל המסורתיות הן העדיפות ופילוסופים רדיקליים כרוסו, שהציגו מודלים מהפכניים של חברה אזרחית שאיננה כפופה למוסדות המונרכיה והדת (ר' האמנה החברתית) וכן, מונטסקייה, שרעיון הפרדת הרשויות שלו פורסם במהלך עידן הנאורות והפך במרוצת הזמן לאבן יסוד של המשטר הדמוקרטי המודרני. הוגה מרכזי נוסף של התקופה היה אדם סמית', פילוסוף שעסק בשאלות של מוסר וניסח לאורן את אחת התורות הכלכליות המשפיעות בכל הזמנים (ר' עושר העמים). חיבור זה השפיע - בין השאר - השפעה מכרעת על תחומי עיסוקה של הפילוסופיה הפוליטית, שכן הוא קידם שיטה לפיה עושרו של עם לא מוערך לפי גודל אוצרו של מלך או לפי קנה מידה רוחני-דתי, אלא לפי רמת חייהם ותפוקתם של האזרחים עצמם.

המונח העברי "עידן האורות" תורגם מצרפתית (Siècle des Lumières) על ידי מיכאל הרסגור. זאת לעומת המונח האנגלי המקביל - The Age of Enlightenment - "עידן ההארה" (השכלה) ובגרמנית - Aufklärung ("הארה" או "הצטללות").

בין ההיסטוריונים לא קיים קונצנזוס לגבי תחילתו של עידן הנאורות, והדעות נעות בין תחילתה של המאה ה-18 לאמצע המאה ה-17, כמעין תאריך ברירת מחדל. את מקורותיו של עידן זה ניתן למצוא בחיבורו של רנה דקארט 'מאמר על המתודה', שפורסם בשנת 1637. אחרים תוחמים את תחילת עידן הנאורות בתחילתה של המהפכה המהוללת בבריטניה בשנת 1688 או בפרסום ספרו של אייזק ניוטון 'עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע'. את סופו של עידן הנאורות, תוחמים חלק מההיסטוריונים במהפכה הצרפתית בשנת 1789 או בתחילתן של המלחמות הנפוליאוניות (1804-1815) כנקודות הציון הנוחות ביותר לסיומה של תקופה זו.

ריסון שיפוטי

ריסון שיפוטי (גם איפוק שיפוטי או פסיביזם שיפוטי) היא גישה שמרנית בתחום המשפט הציבורי המעודדת שופטים לנהוג בריסון עצמי בעת הפעלת סמכויותיהם, על מנת לשמר את הפרדת הרשויות.

איפוק שיפוטי יכול להתבטא באופנים שונים. הבולטים שבהם היא נטייה להימנעות מפסילת חקיקה שאינה במובהק בלתי חוקתית, הימנעות מחקיקה שיפוטית, והימנעות מדיון בנושאים פוליטיים ומהכרעה בשאלות ערכיות הנתונות לוויכוח ציבורי. ריסון שיפוטי נחשב לתאוריה ההפוכה לאקטיביזם שיפוטי. יש המשתמשים במונח ריסון שיפוטי גם לתיאור נטייה של שופט להסתמך על תקדימים והעדפת פסיקה יציבה ועקבית על פני יצירתיות וחדשנות.

רשות

האם התכוונתם ל...

רשות מבצעת

במדע המדינה, הרשות המבצעת היא זרוע הממשל אשר לה הסמכות והאחראיות הבלעדית על הניהול האדמיניסטרטיבי היומיומי של הבירוקרטיה במדינה. על פי עקרון הפרדת הרשויות, כוחה של המדינה מתחלק לזרועות נפרדות כשתפקידה של הרשות המבצעת הוא ליישם, לתמוך ולאכוף את החוקים אשר נחקקו על ידי הרשות המחוקקת על פי פירושה של הרשות השופטת.

במדינות רבות הרשות המבצעת היא הממשלה, אך רעיון זה נכון במדינות דמוקרטיות כאשר בדיקטטורות ובמונרכיות אבסולוטיות גם כאשר ישנה ממשלה, כל הכוח של כל הרשויות נתון בידי העריץ. במדינות בהן יש דמוקרטיה נשיאותית תפקיד ראש המדינה ממולא על ידי ראש הרשות המבצעת, בעוד במדינות בהן יש דמוקרטיה פרלמנטרית, כמו בישראל, נשיא המדינה אינו חלק מהרשות המבצעת.

רשות שופטת

הרשות השופטת היא אחת משלוש רשויות השלטון במדינה (הרשויות האחרות הן הרשות המחוקקת והרשות המבצעת). הרשות השופטת עוסקת בשפיטה. במשטרים דמוקרטיים פועלת רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.