הפקעה

הפקעה היא פעולה בה המדינה משתלטת על רכושו הפרטי של האזרח, או תופסת את הזכויות של האזרח ברכוש, תוך מתן פיצוי כספי, אך ללא הסכמת הבעלים. הנכס נלקח או לשימוש הממשלה או על ידי משלחת לצדדים שלישיים אשר יקדישו אותו לשימוש ציבורי, אזרחי או, במקרים מסוימים, פיתוח כלכלי.

השימושים הנפוצים ביותר של הנכס נלקחה על ידי תחום הנודע הן עבור שירותים ציבוריים, כבישים ציבוריים, מסילות ברזל; עם זאת, ניתן גם לקחת מטעמים של ביטחון הציבור. קיימים מקרים בהם נדרש הגוף הממשלתי להגיש הצעה לרכישת הנכס לפני שהוא נזקק להשתמש בסמכותו להפקיע.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

אנרכו-קומוניזם

אנרכו-קומוניזם היא אידאולוגיה פוליטית הקוראת לביטול מוסד המדינה והקפיטליזם, לטובת רשת אופקית של התארגנויות התנדבותיות, מועצות עובדים או מועצות ציבור, באמצעותן כל אחד יהיה חופשי לספק את צרכיו.

אנרכו-קומוניזם נקרא גם "אנרכיזם קומוניסטי", "קומוניזם אנרכיסטי", "אנרכיזם אדום" ולפעמים גם "קומוניזם ליברטריאני". אולם, בעוד כל האנרכו-קומוניסטים הם קומוניסטים ליברטריאנים, ישנם קומוניסטים ליברטריאנים, כגון "קומוניסטים של מועצות", שהם אינם אנרכיסטים. מה שמבדיל את האנרכו-קומוניזם מזרמים אחרים של קומוניזם ליברטריאני הוא ההתנגדות לכל סוג של כוח פוליטי, היררכיה ושליטה. למרות זאת, חלק מהכותבים משתמשים במונח "קומוניזם ליברטריאני" ו"סוציאליזם ליברטאני" כביטוי נרדף לאנרכו-קומוניזם או אפילו לאנרכיזם באופן כללי.

בעלות

בעלות היא זכות משפטית בנכס, המקנה לבעלים את הכח המשפטי לעשות בו כל שירצו, בכפוף למגבלות שנקבעו בחוק או בחוזה.

הלאמה

הַלְאָמָה הוא מונח המתאר פעולה של נטילת קניין מידי בעליו על ידי המדינה והפיכתו, לפיכך, לרכוש הלאום. המונח מתאר לרוב נטילת קניין פרטי, אבל לעיתים הוא מתייחס גם לנטילת קניין של רשויות מקומיות. המונח ההפוך להלאמה הוא הפרטה. פעולה של הלאמה אחרי הפרטה מכונה "הלאמה מחדש".

ישנם שני סוגים עיקריים מוכרים של הלאמה: האחד הוא הפקעת חברה פרטית מתוך שיקול אידאולוגי לפיו מוטב, מבחינה עקרונית וללא קשר למצבה בזמן נתון, שתהיה ברשות המדינה. הלאמה זו נעשית לעיתים קרובות ללא תמורה הולמת או ללא תמורה כלל. השני הוא הלאמת חברה הנתפשת כחשובה, ומצויה בקשיים כלכליים, מתוך מחשבה שפשיטת-רגל שלה תפגע קשות במשק כולו.

הדוגמאות המובהקות ביותר לפעולה של הלאמת-הפקעה הן הפעולות המאפיינות משטרים סוציאליסטים וקומוניסטים רבים, שכן הלאמת הקניין הפרטי היא אחד מעיקרי התורה המרקסיסטית. על–פי התורה המרקסיסטית, קניין פרטי הוא גזל ועל כן הלאמתו אינה עוול אלא תיקון עוול. פעולות של הלאמה קיימות לעיתים גם תחת משטרים שאינם סוציאליסטים, במיוחד אחרי מהפכות, שבעקבותיהן הולאמו נכסיו הפרטיים של השליט הקודם ומקורביו. במדינות שהשתחררו משליטתן הישירה או העקיפה של מעצמות קולוניאליות, הולאמו לעיתים נכסים ציבוריים (כגון בארות נפט) מידי חברות זרות, בטענה שהם נעשקו מן העם ללא תמורה הוגנת. דוגמה בולטת היא הלאמת תעלת סואץ על ידי שליט מצרים נאצר.

מספר משטרים לאומניים וגזעניים הלאימו את נכסיהם של מיעוטים אתניים. בין אלה, גרמניה הנאצית הפקיעה את רכושם של היהודים, וזימבבווה בהנהגת רוברט מוגאבה הפקיעה את חוותיהם של מתיישבים ממוצא אירופי. בהלאמה מסוג זה הבעלות הממשלתית היא לרוב רק שלב-מעבר, והנכסים מועברים בהמשך לבעלות פרטית של בני הקבוצה השלטת.

פעולות הלאמת-הצלה מתרחשות ברוב המקרים כאשר חברה גדולה ובעלת מוניטין עומדת לפשוט רגל. פעולת ההלאמה מכוונת להצילם ממצב זה. פעולות הלאמה נפוצות במיוחד כאשר החברה נתפשת כבעלת חשיבות לכלכלה ולחברה, או כאשר מספר חברות במגזר מסוים עומדות בפני סכנת הליך פירוק בו-זמנית. בישראל, לדוגמה, הולאמו הבנקים העיקריים בשנת 1983 אחרי "משבר הבנקים" כדי להצילם מפשיטת רגל. במקומות רבים נגעה ההלאמה לחברות רכבות, תעופה, משאבי-טבע, ובנקים.

המשבר הפיננסי שהחל בסוף שנת 2007 בארצות הברית והתדרדרותו לאורך שנת 2008 הביאו לקריסה של בנקים למשכנתאות כגון פרדי מק ופאני מיי וגופים פיננסיים מרכזיים, והביא לסדרה של מהלכי הלאמה של סוכנויות משכנתאות וביטוח והזרמת כספים למערכת הפיננסית בידי הממשלה הפדרלית. מהלכים אלו סיימו כ-20 שנה בהן הסתמן כי ההלאמה הופכת להיסטוריה נשכחת, והציתו מחדש את הדיון בבעלות ציבורית מול פרטית.

הפקעה של מקרקעין בישראל

הפקעה של מקרקעין בישראל היא העברה כפויה בתמורה או ללא תמורה של מקרקעין. ההפקעה מתבצעת בהתאם לחוק הישראלי על ידי רשויות המדינה לצורכי ציבור בלבד. ההפקעה יכולה להתבצע על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה, החברה הלאומית לדרכים (מע"צ), חברת החשמל ורשויות ציבוריות אחרות למטרות שהוגדרו בחוק כמו דרכים, גנים, שטחי נופש, שמורות טבע, ספורט, נמלים וכו'.

הפקעה שלטונית רב ממדית

הפקעה שלטונית רב ממדית (בספרות המשפטית באנגלית: Clearing) או "נטילה שלטונית רב ממדית" הוא מונח המתאר מצב בו המדינה, מכוח מעמדה כריבון, מפנה במסגרת הליך אזרחי (להבדיל מאירוע מלחמתי) תושבי אזור שלם ממקומם.

להפקעה השלטונית הרב ממדית, במובחן מהליך רגיל של הפקעת מקרקעין לצורכי ציבור, שני מאפיינים ייחודיים 1. מאפיין כמותי: ההפקעה כוללת מספר רב מאוד של נפגעים. 2. מאפיין איכותי: היקף הפגיעה בכל אחד מהנפגעים רחב מאוד, והוא משתרע על מרקם החיים כולו: בית המגורים וסביבתו, העסק ומקום העבודה, מוסדות חינוך של הילדים, מקומות בילוי ועוד.

כנגזרת מהמאפיינים הייחודיים, להפקעה שלטונית רב ממדית קיימים היבטים משפטיים ייחודיים הן בהיבט הפיצוי והן בהיבט החוקתי.

הר חומה

הר חומה (או בשמה הרשמי חומת שמואל) היא שכונה בדרום מזרח ירושלים שנוסדה בשנת 1997. השכונה קרויה על שמו של שמואל מאיר, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם סיעת המפד"ל, שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1996.

לפי נתוני עיריית ירושלים, בנובמבר-2017 התגוררו בשכונה כ-21,500 תושבים, יושב ראש המינהלת הוא שלמה גולברי.

התיאטרון הקאמרי

התיאטרון הקאמרי (נוסד ב-1944) הוא התיאטרון העירוני של תל אביב, המהווה אחד מהתיאטראות הגדולים והחשובים בישראל. בשנת 2005 זכה התיאטרון בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה. מנכ"ל התיאטרון הוא רן גואטה, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא גלעד קמחי. המנהל האומנותי הקודם הוא עמרי ניצן.

חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים)

חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים) התשי"ג-1953 (בקיצור: חר"ם) הוא חוק ששימש להכשיר בדיעבד הפקעה של קרקעות, ברובן הגדול של ערבים שלא היו נפקדים, שלאחר מלחמת העצמאות הוקצו ברובם לבסיסי צבא או ליישובים יהודיים.

חרם

האם התכוונתם ל...

כרמיאל

כַּרְמִיאֵל היא עיר במחוז הצפון שבישראל. שוכנת סמוך לכביש 85 - כביש עכו-צפת, בבקעת בית כרם (בקעת שגור), אשר מבחינה טופוגרפית מהווה את הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון, וכן העיר ברובה "מטפסת" מעט גבוה יותר על גבעות ועל הר כרמי ברכס הרי שגור המקביל לבקעה מדרום. סביבת שגור/בית־כרם יחד עם בקעת סכנין ורכס יטבת מדרום מהווים מבחינה טופוגרפית את החצי הצפוני של הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל, בוֹ העיר כרמיאל היא העיר הגדולה והמרכזית, ולפעמים אזור זה משתייך גבולית לאזור הגליל המערבי. כרמיאל הוקמה בשנת 1964 והוכרזה כעיר בשנת 1986.

מקור שמה של העיר טמון בכרמי הזיתים הסובבים אותה. לעיר אזור תעשייה גדול ובו מספר גדול של מפעלים ובתי מלאכה. מפעל הפלסטיק "כתר", מתפרות "דלתא גליל" ומפעל האלומיניום לחלונות ודלתות "קליל", שטראוס ואלביט מערכות, הם כמה מהבולטים שבהם.

מיזוגים ורכישות

מיזוגים ורכישות (mergers and acquisitions) הם התחום של העברת שליטה ושינויי מבנה בחברות ובתאגידים אחרים. מיזוגים והשתלטויות הם, בראש ובראשונה, עסקאות המביאות לחיבורן של יחידות עסקיות שונות ליחידה עסקית אחת.

מלון לוטציה

מלון לוטציה (נכתב גם כמלון לוטסיה, בצרפתית: Hôtel Lutetia) הוא בית מלון ברובע ה-6 של פריז, בפינת סן ז'רמן דה פרה נחשב אחד מששת מלונות היוקרה בפריז והיחיד מתוכם הממוקם בגדה השמאלית של נהר סן. המלון שימש כתחנת קליטה לניצולי השואה, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה.

את המלון בנו אריסטיד ומרגרט בוסיקו בשנים 1907-1910 בסגנון אר דקו והוא נועד לשרת את לקוחות בית הכלבו המפואר "אוֹ בּוֹ מַרשֶׁה" "Au bon marché" שבבעלותם. לוטציה היה מלון הפאר היחיד בגדה השמאלית של הסן, לפני המלחמה התאכסנו בו אנשי בוהמה, אנשי רוח ופליטים שיכלו להרשות לעצמם את המחיר.

ב-15 ביוני 1940, מיד אחרי הכיבוש הגרמני של פריז, הופקע המלון ואדמירל קנאריס מיקם בו במהלך כל מלחמת העולם השנייה את מפקדת האבווהר, שירות הריגול והריגול הנגדי של הצבא בפיקודו של קולונל פרידריך רודולף.

מיד אחרי שחרור פריז הופקע המלון לשם שיכונם של קציני בעלות הברית. הפקעה נוספת נועדה להפוך את המלון ל"מרכז קליטה" לשבים למולדת. אוכלוסיית החוזרים כללה שבויי מלחמה, מגויסים לעבודות כפייה, תושבי אלזס-לורן שגויסו לשירות הנאצי ומגורשים, כולל אלו שגורשו למחנות הריכוז.

ב-2009 היו הכנסות המלון כ-24.7 מיליון יורו והוא נהנה מתפוסה שנתית ממוצעת של 70%

נכון ל-2010 יש במלון 231 חדרים וסוויטות. בנוסף עליהם יש במלון מסעדות, מרכז עסקים, אולמות אירועים וספא.

חברת לוקה הולדינג, חברה בת של אלרוב נדל"ן, הנמצאת בשליטת אלפרד אקירוב הודיעה באוגוסט 2010 על השלמת רכישת המלון בתמורה ל-135 מיליון יורו.

נורדיה (שכונה)

נוֹרְדִיָּה היא שכונה בתל אביב, שהתקיימה משנות ה-20 ועד שנות ה-60 של המאה ה-20, במקום שבו עומד כיום קניון דיזנגוף סנטר ובסביבתו. בשכונה היו כמה מאות תושבים.

נתיב תחבורה ציבורית

נתיב תחבורה ציבורית (מופיע לרוב בראשי התיבות נת"צ) הוא נתיב בכביש המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, על כל סוגיה (אוטובוסים, מוניות שירות, ומוניות ספיישל). הוא על פי רוב הנתיב הימני הקיצוני בכביש, או הנתיב הפנימי בכביש (אם יש נת"צ מקביל בכיוון הנגדי).

פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)

פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 היא פקודה (דהיינו חיקוק של המחוקק המנדטורי, אשר נקלט במשפט הישראלי כבעל מעמד שווה לחוקי הכנסת) המסמיכה את שר האוצר להפקיע מקרקעין אם הם נחוצים לצורכי ציבור בלבד.

סמכויות שר האוצר או של פקידיו הן להפקיע את הזכות שבה מחזיק המופקע (הבעלות, החכירה או זכות אחרת) במקרקעין או לחלופין לגרוע מבעל הזכות חלק מסוים מהזכות (למשל לקבוע בה זיקת הנאה למעבר או הגבלה אחרת).

דבר הכוונה להפקיעה ומועד ההפקעה המזערי יפורסמו באמצעים הבאים:

ברשומות

על ידי משלוח הודעה בדואר רשום לבעלי הזכויות הרשומים במרשם המקרקעין או במסירה ידנית

הודעה תמוקם במקום המיועד להפקעה

הערה תירשם בפנקסי המקרקעין (באחריות המפקח על המרשם)לאחר פרסום דבר הכוונה להפקעה רשאים נציגי שר האוצר ובעלי המקרקעין להגיע להסכמה בדבר פיצויי ההפקעה הראויים. פיצויי ההפקעה הראויים יהיו "הסכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע אילו נמכרה בשוק על ידי המוכר מרצונו הטוב" (ציטוט מהפקודה). סכסוכים בדבר פיצויים וזכות קניין ייושבו על ידי בית המשפט.

לא ישולם פיצוי עבור הפקעה של חלק מהקרקע הקטן מ-25%.

בתום התקופה שנקבעה בהודעה בדבר ההפקעה יכולה הרשות שלה דרוש המקרקעין לתפוס בה חזקה ולהעביר בפנקסי המקרקעין את הזכויות הרשומות.

לכאורה, פינוי נכס מופקע אמור להעשות זמן קצר לאחר פרסום הודעה ברשומות (בהתאם להוראות סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות) אולם הלכה למעשה ישנן כמה מגבלות הנובעות הן מהוראות החוק והן מתקדימי פסיקה שונים:

פינוי נכס שאינו משמש למגורים יבוצע רק לאחר הצעה לתשלום של הסכום שאינו שנוי במחלוקת

פינוי נכס שמשמש למגורים יעשה רק לאחר שלמחזיק בו הוצע דיור חלוף הולם.בשלבים שקודם להפקעה עצמה (טרם תפיסת החזקה) רשאי שר האוצר לחזור בו מכוונתו להפקעת מקרקעין לגמרי או במקצת.

קיפאון (מדעי המחשב)

קיפאון (או תיקו, באנגלית: Deadlock) הוא מצב בו שתי פעולות מתחרות מחכות כל אחת לסיומה של האחרת, ומכיוון שכך, אף אחת מהן אינה מסתיימת. דוגמה: שני אנשים עומדים בפתחה של דלת, וכל אחד מהם מציע לרעהו את הזכות להיכנס ראשון. אם יתמידו בגישתם זו, לא יעברו לעולם בדלת.

בענף המחשבים, קיפאון מתייחס למצב בו שני תהליכים מחכים האחד לאחר לשחרורו של משאב, או למצב בו יותר משני תהליכים מחכים למשאבים בשרשרת מעגלית. דוגמה: תהליך א' נועל את משאב A וממתין לשחרורו של משאב B, משום שהוא זקוק לשני משאבים אלה יחדיו לשם השלמת פעולתו. באותו זמן תהליך ב' נועל את משאב B וממתין לשחרורו של משאב A, משום שגם שהוא זקוק לשני משאבים אלה יחדיו לשם השלמת פעולתו. בקשת הנעילה היא פעולה חוסמת ועל כן שני התהליכים הפעילו פעולות שלא יחזרו עד שישוחרר המשאב שביקשו לנעול. אך כיוון שהתהליך שמחזיק במשאב נמצא במצב דומה - הוא לא יכול לשחרר את המשאב ומכאן ששני התהליכים תקועים.

קיפאון הוא בעיה נפוצה בתחום העיבוד המקבילי שבו תהליכים רבים משתפים משאבים באמצעות מנגנון הידוע כ'מנעול תוכנה' או 'מנעול רך'. במערכות מחשב המיועדות לפעול תחת אילוצי זמן אמת, ישנו לרוב התקן חומרה הנקרא 'מנעול קשה' המבטיח גישה בלעדית לתהליכים ומניעת מצבי הרעבה, על ידי כפיית סדר עיבוד.

מצבי קיפאון הם מטרידים ביותר מכיוון שאין פתרון כללי למניעתם.

על מתכנתים לנסות ולכתוב תוכניות שלא ייתכנו בהם כלל מצבי קיפאון. תוכניות כאלה נקראות תוכניות שיש להן חָיות (liveness).

רפורמה אגררית

רפורמה אגררית (רפורמת קרקעות) היא העברת בעלות על אדמה חקלאית, שיזומה או נתמכת על ידי השלטון. המונח מציין בדרך כלל העברת קרקעות מבעלות של קבוצה קטנה של בעלי קרקעות, או אצילים (למשל, מטעים וחוות גדולות) לבעלות פרטית או קולקטיבית של האנשים שמעבדים אותה קרקע. העברת הקרקעות יכולה להיעשות ללא הסכמת בעלי הקרקע וללא פיצוי עבורה. מלבד חלוקת הקרקעות, הרפורמה האגררית עוסקת גם בתנאי פארצלציה של חלקות הקרקע, תנאי החכירה, גובה תשלומי החכירה, חוקי בעלות על הקרקע וחוקי ירושה, שיטות מיסוי ועוד. מס שבח מקרקעין, ובמיוחד כזה שמוטל על קרקעות, הוא צורה מודרנית של רפורמה אגררית.

כדי לסבך מעט יותר את מגוון השימושים שנעשה במושג, נביט בחוות קולקטיביות. בכמה מקרים בהיסטוריה, רפורמה אגררית העבירה קרקעות מבעלות פרטית, כולל זו של איכר, לחוות קולקטיביות בבעלות ממשלתית. במקרים אחרים, המונח שימש לפעולה הפוכה לחלוטין, חלוקת אדמת חוות קולקטיביות בבעלות ממשלתית לנחלות פרטיות קטנות.

רפורמה אגררית יושמה ברחבי העולם, החל מהמהפכה המקסיקנית, דרך סין הקומוניסטית ועד לזימבבואה ונמיביה. רפורמה אגררית הייתה כלי דה-קולוניזציה פופולרי באפריקה ובעולם הערבי, כחלק ממה שנקרא סוציאליזם אפריקני וסוציאליזם ערבי. רפורמה אגררית הייתה צעד חשוב בדרך להשגת פיתוח כלכלי במדינות רבות בעולם השלישי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, במיוחד אצל הנמרים האסיאניים, כולל טיוואן, קוריאה הדרומית, מלזיה ולאחרונה סין העממית בתקופת דנג שיאופינג.

שירות היערות של ארצות הברית

שירות היערות של ארצות הברית (באנגלית: United States Forest Service) הוא סוכנות במחלקת החקלאות של ארצות הברית השוכנת בוושינגטון, המיועדת לנהל את 155 היערות הלאומיים במדינה ואת 20 השטחים הפתוחים הלאומיים (national grasslands), ששטחם הכולל מסתכם ב-780,000 קמ"ר. אגפים מרכזיים בסוכנות הם מערכת היערות הלאומיים, אגף היערנות הממלכתי ואגף היערנות הפרטי, וכן אגף המחקר והפיתוח.

ב-1876 הקים הקונגרס האמריקאי משרד מיוחד במחלקה לחקלאות כדי לעמוד על טיב מצבם של היערות בארצות הברית. ב-1881 משרד זה התרחב והפך לחטיבה ליערנות (Division of Forestry). ב-1891 נחקק חוק המסדיר הפקעה של שטחי אדמה מרשות הציבור והגדרתם כ"שמורות יער" שמנוהלות תחת מחלקת הפנים של ארצות הברית. ב-1901 שונה שם החטיבה ללשכת היערנות (Bureau of Forestry). לפי חוק שנחקק ב-1905 עבר ניהול שמורות היערות ממשרד הקרקעות הכללי שבמחלקת הפנים של ארצות הברית ללשכת היערנות במחלקת החקלאות ששינתה את שמה לשירות היערות האמריקאי. מנהל לשכת היערנות, גיפורד פינצ'ו, מונה למנהל השירות.

לא כל היערות הלאומיים שתחת סמכותו של שירות היערות מיוערים בכל שטחם, למשל היער הלאומי טונגס באלסקה שבו יש שטחי קרחונים בעת גאות והיער הלאומי וסטץ'-קש ביוטה שבו אתרי סקי. השירות מסדיר בין היתר את שמירת ההגבלים באזורים שהוגדרו כשטחים שוממים בכוחו של חוק שנחקק בקונגרס, שהם אזורים בהם אסורים כריתת עצים, כרייה, הקמת כבישים ובניינים וחכירת שטח לצורכי חקלאות או רעייה של חיות משק.

מהסמלים המזוהים עם שירות היערות הוא דמות הדוב הבדיוני "Smokey Bear", דמות הקמע שלו. הוא נוצר בשנת 1944 כחלק ממסע פרסום לחינוך הציבור האמריקאי על הסכנות שבשריפת יער ולעידודו לנקיטת זהירות יתרה בעת שהייה באזור מיוער, למניעת שריפות. הדמות עדיין משמשת את השירות בפרסומיו.

תוכנית לשימור אתרים

תוכנית לשימור אתרים היא תוכנית שנועדה לשמור על אתרים בעלי חשיבות היסטורית, לאומית, אדריכלית או ארכאולוגית. תוכנית זאת באה כתוספת לחוק התכנון והבנייה משנת 1991. לכל רשות מקומית ישנה ועדה לשימור אתרים, בסמכותה של הוועדה לקבוע אלו אתרים נועדו לשימור, לחייב בתחזוקת האתר את בעל האתר או להפקיעו אם הוועדה סוברת שנשקפת סכנה לאתר. במקרה של הפקעה הוועדה רשאית למכור את האתר או להשכירו, בתנאי שיובטח שימור האתר על ידי הרוכש או השוכר.

למרות קיומן של ועדות לשימור ברשויות המקומיות, לא תמיד ניכרת פעולתן, ופעמים רבות הורסים יזמים וקבלנים מבנים לשימור, למרות החוק, תוך ידיעה שייאלצו לשלם קנס גבוה. בדרך כלל משתלם להם לשלם את הקנס, ובלבד שהבית "המטריד" ייהרס ויפנה את מקומו ליוזמות חדשות. מהפך משמעותי בתחום זה התחולל במרץ 2009, כאשר בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה פסק פסיקה תקדימית, על פיה אדם שהרס מבנה לשימור בבת גלים ייאלץ לשלם את הקנס הגבוה, ובמקביל לבנות את הבית מחדש בתוך שנה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.