הפסנתרן

הפסנתרןאנגלית: The Pianist) הוא סרט דרמה עטור פרסים משנת 2002 בבימויו של רומן פולנסקי. הסרט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן יהודי-פולני מחונן ששרד את השואה בוורשה.

הסרט הופק בשיתוף פעולה אירופי בין צרפת (חברת ההפקות הגדולה "קנל"), בריטניה, גרמניה (בה צולם חלק מהסרט) ופולין. המפיקים היו הצרפתים אלאן סארד, רוברט בנמוסה ופולנסקי עצמו. הסרט זכה להצלחה גדולה הן בביקורות והן בקופות, גרף למעלה מ-120 מיליון דולר ברחבי העולם וזכה בשלושה פרסי אוסקר.

הפסנתרן
The Pianist
The Pianist movie
כרזת הסרט
הפקה רומן פולנסקי
רוברט בנמוסה
אלאן סארד
עריכה הארווה דה לוזה
שחקנים ראשיים אדריאן ברודי
תומאס קרצ'מן
אמיליה פוקס
פרנק פינלי
מורין ליפמן
מוזיקה וויצ'ך קילאר[1]
מפיץ פוקוס
הקרנת בכורה מאי 2002 בפסטיבל קאן
ספטמבר 2002 בצרפת
אוקטובר 2002 בישראל
שפת הסרט אנגלית
גרמנית
פולנית
צרפתית
רוסית
טורקית
תקציב 35,000,000‏$
הכנסות 120,072,577‏$ (6 בנובמבר 2016)
הכנסות באתר מוג'ו pianist
www.thepianistmovie.com
דף הסרט ב-IMDb

העלילה

בתחילת הסרט נראה ולדיסלב שפילמן (אדריאן ברודי), פסנתרן יהודי מוורשה, מנגן ברדיו הפולני, כשהגרמנים מפציצים את ורשה וכובשים אותה. במהלך הסרט שפילמן עד לשינוי היחס ליהודים בפולין - גניבת רהיטים וכסף, איסור כניסה ליהודים לכל מיני מקומות והתעמרות ביהודים ללא סיבה.

בזמן זה שפילמן מתקשה להתרגל להפיכתו לאזרח סוג ב' ונלחם בגזרות, לעומת אביו (פרנק פינלי) למשל, שנוקט גישה פחות לוחמנית. אבל למרות הגזרות שפילמן ומשפחתו עדיין מלאים בתקווה כי הם שמעו ברדיו שבריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, והם מצפים שהמצב ישתנה במהרה.

הנאצים מטילים גזרות נוספות על היהודים, שכוללות חובת ענידת סרט לבן שעליו מצויר מגן דוד על זרוע היד, במשך כל הזמן שבו היהודים לא נמצאים בביתם, ובהמשך הם פוקדים על היהודים לעבור אל הגטו, על מנת שלא יתערבבו עם האזרחים "סוג א'" לראייתם.

בגטו

בעקבות המעבר לגטו והתעמרות הנאצים ביהודים - שכללו הרג בפומבי וגזל רכושם, היהודים מנסים למכור חלק מחפציהם על מנת שיוכלו לכלכל את עצמם, וחלקם מקבצים נדבות. בתחילת החיים בגטו היהודים מנסים לחזור לשגרה ולהתרגל למגורים המצומצמים, לעבודות החדשות ולהגבלות החדשות, והנאצים מקימים כוח שיטור יהודי הכפוף ליודנראט, שבסמכותו לקבוע מי יישאר בגטו ומי יגורש למחנות עבודה.

באותו הזמן שפילמן עובד כפסנתרן בבית קפה קטן - שינוי דרסטי של מעמדו כנגן ברדיו, שהיה המדיום השולט באותו הזמן, ושאר בני משפחתו זוכים לרישיונות עבודה ומנסים לכלכל את עצמם על ידי מיון ביזת הנאצים. הניסיון שלהם להמשיך בצורה נורמלית עד כמה שאפשר נקטע ב-16 באוגוסט 1942 כשהם מובלים לכיכר שליד תחנת הרכבת על מנת להישלח למחנות עבודה. כשהם בכיכר מתפתח דו-שיח האם למות גאים על ידי תקיפת החיילים הנאצים, או ללכת למחנה העבודה, שבו, הם מבינים, ימותו הזקנים, הנכים והילדים, כי הם לא מתאימים לעבודה מאומצת.

לבסוף משפחתו הולכת למחנה אבל אחד משוטרי המשטרה היהודית בגטו, מכר ותיק של שפילמן, מוציא אותו מהטור ומציל אותו. שפילמן מתחזה לאחד מנושאי אלונקות המתים כדי שהנאצים לא יבחינו בעזיבתו את הטור, וחוזר לגטו שאותו הוא מוצא ריק - מלא בפגרי אדם וברכוש שזרוק ברחוב, אבל מגלה קבוצה יהודית במסתור בגטו ומצטרף אליה. בהמשך שפילמן מצטרף למספר יהודים שעובדים בעבודת כפיים מאולצת בגטו ולומד על התוכניות של הגרמנים להרוג את כל היהודים, ועל התוכניות של היהודים בגטו ומחוץ לו, ללחום בחזרה. שפילמן מחליט לעזור למחתרת נגד הנאצים ומבריח נשק לתוך הגטו.

במחבוא

לפני שמרד היהודים בנאצים מתחיל, שפילמן מחליט לצאת מהגטו ונעזר בידידה נוצריה (אמיליה פוקס) שנעזרת בחבריה כדי לספק לו מזון ומקום להתחבא בו מפני הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם. שפילמן מועבר ממקום למקום כל כמה זמן, והאנשים שמחביאים אותו מספקים לו חדשות ושמועות - כמו למשל שהרכבות מלאות האדם מוורשה מגיעות למחנה טרבלינקה וחוזרות ריקות, שרכבות מזון לא נכנסות לשם ושלתושבים לא נותנים להתקרב למחנה, ומזה הם מבינים שזה מחנה השמדה, ונודע לשפילמן שמתוך כחצי מיליון יהודים בגטו ורשה נותרו רק כ-60,000 יהודים שרובם צעירים.

שפילמן לא יכול להאזין לרדיו מכיוון שלפעמים הוא מוחבא בבית דירות שמאוכלס בלא-יהודים, והחוסר במסמכי זיהוי בנוסף למצבו הבריאותי יסגירו במהרה שהוא "לא שייך" למקום.

יום אחד שפילמן רואה טייסת של בעלות הברית ובהמשך הזמן שומע שמועות על התקדמות הכוחות לתוך גרמניה, ומפתח אופטימיות.

המרד

ב-19 באפריל 1943 פורץ מרד גטו ורשה שעליו שפילמן משקיף בתקווה, בגלל הצלחות קטנות של היהודים, אבל לבסוף בגלל העליונות הצבאית של הנאצים הם הורסים את הבית שמהווה את מרכז ההתנגדות, ושפילמן רואה את היהודים קופצים מהחלונות בקומה העליונה מפחד מהאש שפושטת בבניין, ועל מנת שלא יתפסו חיים.

בעקבות גילויו באחת מדירות המסתור הוא משנה את מקום המחבוא שלו לאזור שמשקיף על בית חולים שמטפל בנאצים שנפגעו במלחמה ובמרד. בדירה יש פסנתר והוא מזיז את ידיו מעליו כאילו הוא מנגן, אבל לא נוגע בקלידים מחשש שיתפסו אותו - את המוזיקה הוא שומע בראשו, וכך מעביר את הזמן.

בהמשך מצבו מורע בגלל תת תזונה ובנוסף משום שחלה בחצבת שפילמן נבדק על ידי רופא ילדים שהוא ידיד של המחתרת ומבשר לו שהוא יחיה. חבריו מאכילים אותו ומחזירים אותו למצב בריאותי סביר, ומדווחים לו על התקדמות בעלות הברית שהגיעו לצרפת ועל התקדמות הרוסים לגרמניה שאותה הם מפציצים כל לילה.

ב-1 באוגוסט 1944 פותחת המחתרת הפולנית במרד ורשה, והאזור שבו גר שפילמן מופגז על ידי טנק גרמני, וכשהוא מנסה לברוח הנאצים שמים לב אליו והוא מחליט להסתתר בבית החולים נטוש. בעקבות החרבה שיטתית של הבניינים בשכונה על ידי הנאצים, בהתאם למדיניות ה"אדמה החרוכה", שפילמן בורח לגטו ההרוס ומסתתר בו.

בחזרה לגטו

שפילמן מגלה שכל הבניינים בגטו הרוסים ושאין שם נפש חיה, וכמעט כל דבר בעל ערך כבר נמכר או נלקח על ידי הבעלים, או נשדד - כולל האוכל. במהלך חיפוש אוכל ללא הצלחה רבה, קצין גרמני (תומאס קרצ'מן) מגלה אותו ושואל את שפילמן מי הוא, וכשהוא מגלה ששפילמן פסנתרן הוא מבקש ממנו לנגן על הפסנתר שבבית הנטוש. שלישו, המחכה בחוץ, לא חושד, מפני שערב קודם הקצין גילה את הפסנתר וגם ניגן עליו. הקצין מחליט לעזור לשפילמן ולספק לו מזון טרי, בזמן שהבניין הופך למפקדה של הצבא הנאצי. הוא מעודד אותו להחזיק מעמד עוד קצת שכן הרוסים כבר ניצבים על נהר ויסלה. כשהגרמנים נסוגים מפני התקדמות הצבא האדום, הקצין נותן לו את המעיל שלו כדי לחמם אותו, ונפרד ממנו לשלום.

לאחר זמן קצר שפילמן רואה את הצבא הפולני שמתקדם דרך הגטו ויוצא לחבק אותם, אבל בגלל מעיל הצבא הנאצי שעליו הם יורים, עד שהוא מזדהה כפולני.

לאחר המלחמה

הקצין הגרמני שנמצא במחנה שבויים של הצבא האדום, פונה מעבר לגדר ליהודי שציין את היותו נגן כינור, ומבקש ממנו למסור הודעה לשפילמן, בתקווה שיגמול לו טובה, ויעזור לו להשתחרר. בינתיים חוזר שפילמן לנגן ברדיו וורשה, וכשהכנר מוסר לו את המידע, שניהם מגיעים למקום, אבל המחנה כבר פורק ושפילמן לא מצליח לאתר את הקצין השבוי.

בסיום הסרט מופיעה שקופית שמציגה שמו של הקצין הנאצי - וילם הוזנפלד, ומידע לפיו מת בשנת 1952, עדיין כשבוי. בנוסף מציינים ששפילמן המשיך לגור בוורשה עד גיל 88 שבו הוא נפטר בשנת 2000.

תהליך יצירת הסרט

ולדיסלב שפילמן, יליד 1911, המשיך לחיות בוורשה כפסנתרן ומלחין. הוא נפטר ב-6 ביולי 2000, לפני שהסתיימה הפקת הסרט. לדעתו האדם המתאים ביותר להפקת הסרט הוא רומן פולנסקי, ניצול שואה בעצמו שאיבד במהלכה את אמו וכמה מקרוביו. פולנסקי אף הכניס לסרט מוטיבים אותנטיים אישיים מחייו, כגון המשפט שאומר יצחק הלר לשפילמן, "אל תרוץ", בסצנה שבה הוא מוציא אותו מטור לעלייה לרכבת שתקח אותו למחנה השמדה.

על מנת לבטא את התקופה ואת הסבל הרב בפולין הכבושה, פולנסקי השתמש בתפאורה ובלבוש המדויקים לאותה תקופה, ולימד את השחקנים את נורמות ההתנהגות שרווחו באותה תקופה. בנוסף, על מנת להדמות לשפילמן שהוא גיבור הסרט, אדריאן ברודי הכין את עצמו לתפקיד זמן רב - הוא הכניס את עצמו למשטר דיאטה והוריד 14 ק"ג. כדי להרגיש את חוסר האונים והדלות המחפירה של שפילמן ברוב תקופת המלחמה הוא מכר את דירתו ומכוניתו ולא צפה בטלוויזיה במשך תקופה ארוכה.

בעקבות הסרט זכה רומן פולנסקי באוסקר הראשון שלו, הוא ביקר בישראל לרגל הקרנת הסרט בארץ, והתרגש למצוא את שמותיהם של בני משפחתו בארכיון יד ושם[2].

ביקורות

הסרט התקבל בצורה מאוד חיובית, ולפי אתר הביקורות "Rotten Tomatoes" הוא קיבל ציון של 95% מתוך 100% בהתבסס על כלל המבקרים, ו94% מתוך 100% בהתבסס על המבקרים הכי מצליחים ומקצועיים (Top Critics)[3].

הסרט הועמד לפרסים רבים וזכה בחלקם, בהם:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על הפסקול (2002) ראו ביקורת: יוסי חרסונסקי, הפסנתרן, מוזיקה מפסקול סרטו של רומן פולנסקי, באתר "חרסונסקי מיוסיק".
  2. ^ ביקורו של פולנסקי ביד ושם
  3. ^ עמוד הסרט "הפסנתרן" באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
2002 בקולנוע

ערך מורחב – 2002

אבישי כהן (בסיסט)

אבישי כהן (נולד ב־20 באפריל 1970 בכברי) הוא נגן קונטרבס, גיטרה בס, זמר, ומלחין ג'אז ישראלי בעל קריירה בינלאומית. התגלה על ידי הפסנתרן צ'יק קוריאה וניגן לצדו כמלווה. כסולן ומוביל טריו משלו הוציא שישה-עשר אלבומים. הצליל של אבישי כהן מתאפיין במוטיבים אוריינטאלים ומודאליים לצד ג'אז הרמוני מודרני.

אדריאן ברודי

אדריאן ברודי (באנגלית: Adrien Brody; נולד ב-14 באפריל 1973) הוא שחקן קולנוע ומפיק קולנוע אמריקאי-יהודי. זכה לפרסום רב כאשר גילם את התפקיד הראשי בסרט "הפסנתרן" (2002) של רומן פולנסקי, שעליו זכה בפרס האוסקר והיה לשחקן הצעיר ביותר שזכה באוסקר על תפקיד ראשי.

אנסמבל מיתר

אנסמבל מיתר הוא הרכב קאמרי ישראלי, האנסמבל, שהקים הפסנתרן עמית דולברג בשנת 2004, שם לו למטרה לבצע בעיקר מוזיקה ישראלית עכשווית וכן מוזיקה יהודית.

רבות מן היצירות פרי עטם של מלחינים ישראלים שההרכב מבצע חוברו במיוחד בשבילו. האנסמבל מבצע גם יצירות מראשית המאה ה-20, שכתבו חברי האגודה למוזיקה יהודית בסנקט פטרבורג, ביניהם יואל אנגל, יוסף אחרון ועוד.

אנסמבל מיתר מופיע בפסטיבלי מוזיקה בישראל ובאירופה. מאז הקמתו הוזמן לנגן באנגליה, גרמניה, פינלנד, הונגריה, רומניה ובולגריה. כן מקליט האנסמבל בקביעות ל"קול המוסיקה" ולרדיו רומניה.

האנסמבל זכה בפרס ע"ש דניאל בנימיני בשנת 2006, בפרס ע"ש עדן פרטוש בשנת 2008 (שניהם מטעם משרד התרבות והספורט) ובפרס שרת התרבות לשנת 2009 על פעילותו לביצוע מוזיקה עכשווית ישראלית.

אנסמבל מיתר משמש כאנסמבל הבית של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ושל הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב.

בת-שבע (להקה)

בת-שבע היא להקת מחול ישראלית, שהוקמה בשנת 1964 על ידי הברונית בת שבע דה רוטשילד ועל ידי הכוריאוגראפית האמריקאית מרתה גרהאם. הלהקה התבססה על קבוצת רקדנים ורקדניות שהתגבשה סביב בימת מחול וסביב התיאטרון הלירי. הלהקה הוקמה כלהקת מחול רפרטוארית ואת החזרות הראשונות ליווה הפסנתרן נתן מישורי. החל משנת 1990 המנהל האמנותי של הלהקה הוא אוהד נהרין.

ג'אז

ג'אז (באנגלית: Jazz) הוא סוגה מוזיקלית שנוצרה בארצות הברית בראשית המאה ה-20. הג'אז היא מוזיקה אפרו-אמריקנית, שמיזגה יסודות קצביים מערב אפריקניים הבנויים על פוליריתמיקה (ריבוי קצבים), עם מרכיבים מוזיקליים מהמוזיקה המערבית - הרמוניה, מבנים צורניים (כמו מבנה השיר האירופאי) ושימוש בכלי נגינה מערביים. אלתור הוא אלמנט נוסף המזוהה עם מוזיקת הג'אז אם כי יש להדגיש כי כמרכיב מוזיקלי בפני עצמו - הוא קיים בכל תרבויות המוזיקה בעולם. בהקשר המלודי יש להזכיר את השימוש הנרחב בסולם הבלוז.

הספר הירוק (סרט)

הספר הירוק (באנגלית: Green Book) הוא סרט דרמה קומית אמריקאי בבימויו של פיטר פארלי אודות המסע האמיתי אל דרום ארצות הברית בשנת 1960 של הפסנתרן הג'מייקני-אמריקאי דון שירלי ושומר ראשו הניו יורקי ונהגו, טוני ליפ.

התסריט נכתב על ידי ניק ואללונגה, (בנו של טוני ליפ), בריאן הייז קורי ופיטר פארלי. הקרנת הבכורה העולמית נערכה במהלך פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-11 בספטמבר 2018, שבו זכה בפרס חביב הקהל.

הסרט מתרחש בשנת 1962, בכיכובו של מהרשלה עלי כמוזיקאי אפרו-אמריקני ונהגו האיטלקי הגס והמחוספס ויגו מורטנסן אשר מגונן עליו מול דרומיים, אנשים חפצי תרבות גבוהה הניתנת על ידי אדם אפרו-אמריקאי, מבלי להעניק לו תנאים של כבוד עצמי.

הסרט יצא לאקרנים על ידי אולפני יוניברסל ב-21 בנובמבר 2018.הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר וזכה בשלושה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר (מהרשלה עלי) והתסריט המקורי הטוב ביותר וכן בשלושה פרסי גלובוס הזהב: הסרט הקומי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר.

ולדיסלב שפילמן

ולדיסלב שפילמן (בפולנית: Władysław Szpilman‏; 5 בדצמבר 1911 – 6 ביולי 2000) היה פסנתרן, מלחין וכותב זיכרונות יהודי-פולני. התפרסם ביותר כגיבור הסרט "הפסנתרן" של רומן פולנסקי, המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של שפילמן, המספר כיצד שרד את מלחמת העולם השנייה.

טקס פרסי אוסקר ה-75

טקס פרסי אוסקר ה-75 (באנגלית: 75th Academy Awards) להענקת פרסי האוסקר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע למיטב סרטי הקולנוע והטלוויזיה של שנת 2002 נערך בתיאטרון קודאק שבלוס אנג'לס, קליפורניה, ב-23 במרץ 2003. השחקן סטיב מרטין הנחה את הטקס בפעם השנייה שלו.

הסרט המוזיקלי "שיקגו" היה מועמד ל-13 פרסי אוסקר וזכה בשישה, בהם פרס הסרט הטוב ביותר. סרט השואה "הפסנתרן" זכה בפרסי הבמאי הטוב ביותר (רומן פולנסקי), התסריט המעובד הטוב ביותר (רונלד הארווד) והשחקן הטוב ביותר (אדם ברודי). סרטו של מרטין סקורסזה "כנופיות ניו יורק" קיבל עשר מועמדויות, אך לא זכה באף פרס.

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-56

טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-56 שמעניקה האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה, נערך ב-23 בפברואר 2003 הוענקו לסרטים הטובים ביותר של שנת 2002.

הסרט "הפסנתרן" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר לרומן פולנסקי. דניאל דיי לואיס זכה בפרס השחקן הטוב ביותר על הסרט "כנופיות ניו יורק", וניקול קידמן זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על הופעתה בסרט "השעות". כריסטופר ווקן זכה בפרס שחקן המשנה על הסרט "תפוס אותי אם תוכל", וקתרין זיטה-ג'ונס זכתה בפרס שחקנית המשנה על הסרט "שיקגו". הסרט "The Warrior" בבימויו של אסיף קפדיה נבחר לסרט הבריטי המצטיין של שנת 2002.

מאוריציו פוליני

מאוריציו פוליני (Maurizio Pollini;‏ נולד ב-5 בינואר 1942) הוא פסנתרן איטלקי מהחשובים החיים כיום.

מאוריציו נולד במילנו לאדריכל ג'ינו פוליני, והחל לנגן בפסנתר בגיל 5. בגיל 15 זכה בפרס השני בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בז'נבה (הפרס הראשון לא הוענק). שלוש שנים לאחר מכן זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית על-שם פרדריק שופן בוורשה. פוליני היה הצעיר מ-89 המתחרים, והיה אף הזוכה הראשון בהיסטוריה של התחרות שלא מהגוש המזרחי.

הפסנתרן ארתור רובינשטיין היה אורח הכבוד של התחרות, והוא התנגד בשעתו לזכייתו של פוליני. רובינשטיין הודיע כי הוא מעניק פרס מטעמו למועמד אחר שהיה חביב עליו במיוחד, הפסנתרן היהודי-מקסיקני מישל בלוק. במרוצת השנים רובינשטיין הבין כי טעה בשיפוטו. בלוך נשכח כלא היה, ובין רובינשטיין לבין פוליני נרקמה ידידות עמוקה.

לאחר הזכייה בתחרות חברת ההקלטות EMI החתימה אותו על חוזה והפיקה עמו שני תקליטים של יצירות שופן. ואולם לאחר מכן הוחלט בחברה להפסיק את העבודה עם פוליני משום שסברו שהוא עלול לגרום להפסדים. דויטשה גרמופון הייתה המרוויחה הגדולה, שכן מאז פוליני הקליט תחת המותג תקליטים ותקליטורים רבים שנמכרו כמעט כולם בהיקף גדול וגרפו רווחים נאים - הן לאמן הן לחברת ההקלטות.

בצעירותו התפרסם פוליני בעיקר בזכות ביצועיו ליצירות שופן בעקבות זכייתו בתחרות הידועה. לאחר ההקלטות הראשונות ב-EMI הוא החל ללמוד אצל הפסנתרן הנודע ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, ובמשך כשש שנים לא הופיע כלל בקונצרטים, והתמקד בלימוד ובתרגול. התקליט הראשון שהקליט לאחר מכן, בשנת 1971, היה של יצירות שנכתבו במאה ה-20: שלושה פרקים לפסנתר מתוך "פטרושקה" של איגור סטרווינסקי, הסונטה מס' 7 מאת פרוקופייב ויצירות מאת אנטון וברן ופייר בולז. הקלטות אלה ידועות עד היום כציון דרך היסטורי משמעותי בנגינת מוזיקה של המאה ה-20.

הרפרטואר של פוליני בקונצרטים ובהקלטות אולפן יחד הוא רחב ביותר ומשתרע על פני מאות שנים, החל במוזיקה מתקופת הבארוק וכלה במוזיקה בת זמננו - מבאך, דרך מלחיני התקופה הקלאסית מוצרט ובטהובן ומלחיני התקופה הרומנטית שומאן, שופן, ליסט וברהמס, ועד למלחיני הזרמים המודרניים במוזיקה דביסי, ברטוק, סטרווינסקי, שנברג, ברג, וברן, בולז, נונו ועוד. שליטתו הטכנית בפסנתר ידועה כפורצת דרך וכמעט חסרת גבולות. סגנון נגינתו מאופק, מתוכנן, טעון עוצמות פנימיות גדולות ובעל מהימנות מרבית לפרטיטורה על כל רבדיה. עם זאת, יש המבקרים את פוליני על קור ועל היעדר מימד אנושי בנגינתו.

פוליני הופיע בארץ ארבע פעמים: ב-1968, ב-1983, ב-1985 וב-1987. הסיבה למיעוט הופעותיו בארץ קשורה, בין השאר, לדעותיו הפוליטיות השמאלניות ולהתנגדותו להתיישבות היהודית ביהודה, שומרון ועזה.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

מכון קרטיס למוזיקה

מכון קרטיס למוזיקה (באנגלית: Curtis Institute of Music) הוא בית ספר למוזיקה בפילדלפיה, פנסילבניה, שהלימודים בו מובילים לדיפלומה בנגינה, תואר ראשון במוזיקה, מוסמך למוזיקה באופרה ותעודת לימודי מקצוע באופרה. הוא נחשב לאחד מחשובי הקונסרבטוריונים למוזיקה בארצות הברית.

המכון הוא בית ספר פרטי, שנוסד בשנת 1924 על ידי מרי לואיז קרטיס בוק. תכליתו המקורית הייתה, במידה ידועה, לשמש כמגרש אימונים לנגני תזמורת, כדי למלא את שורותיה של תזמורת פילדלפיה, בדומה ליחס בין בית הספר הגבוה למוזיקה בווינה והפילהרמונית של וינה. עם זאת, פסנתרנים, זמרים, נגני עוגב ומלחינים יכלו גם הם להירשם ללימודים.

כל התלמידים לומדים במלגה מלאה. התחרות להתקבל למכון עזה, כיון שלמכון קרטיס יש שיעור הקבלה הנמוך ביותר מכל קולג' או אוניברסיטה בעולם. מלבד פסנתרנים, זמרים, נגני עוגב, מנצחים ומלחינים, המכון מקבל סטודנטים רק במספר מספיק למילוי תזמורת יחידה. בהתאם לכך, טווח הרישום הוא בין 160 ל-200 סטודנטים בשנה.

מנהלי העבר של קרטיס הם הפסנתרן יוזף הופמן, המלחין רנדל תומסון, הכנר אפרם צימבליסט, הפסנתרן רודולף סרקין ג'ון דה לאנסיה (שהיה אבובן ראשי של תזמורת פילדלפיה במשך שנים רבות) וגארי גרפמן, שהתמנה לתפקיד בשנת 1995, ופרש מתפקידו כנשיא ומנהל בסוף שנת הלימודים 2005/6 והמשיך במחלקת הפסנתר. מחליפו והנשיא המכהן (נכון ל-2015) הוא רוברטו דיאז, הויולן הראשי של תזמורת פילדלפיה וחבר בשלישיית דיאז. רוברטו דיאז הוא בוגר המכון וחבר בסגל המורים.

רבים מבוגרי המכון המשיכו לקריירות מרשימות. בין הבוגרים הרבים הרולד בנט, לשעבר חלילן ראשי של תזמורת המטרופוליטן אופרה; הפסנתרן ריצ'רד גוד; נגן הטובה של התזמורת הסימפונית של שיקגו ומורה רב-השפעה לפדגוגיה של כלי נשיפה ממתכת; הכנרת הילארי האן; המנצח ליאונרד ברנשטיין; הסופרן בניטה ואלנטה; הסופרן אנה מופו; והפסנתרן לאנג לאנג. גם הפסנתר האגדי, הקובני-אמריקאי חורחה בולט למד שם. המלחינים האמריקאים סמיואל בארבר, דארון האגן, ג'אן קרלו מנוטי, ג'ניפר היגדון ונד רורם גם הם בוגרי המכון.

סרטי יונייטד קינג

סרטי יונייטד קינג (באנגלית: United King Films) היא חברה ישראלית להפקה, שיווק והפצה של סרטי קולנוע, תכנים בידוריים, ואף תוכני DVD ובלו-ריי אשר הוקמה בשנת 1974 בידי משה אדרי ולאון אדרי בתל אביב, אחרי שהשניים הקימו את NMC. החברה, אשר בבעלותה גם NMC, מפיצה מגוון רחב של סרטים ישראליים, אמריקאים ואחרים.

פסנתר

פסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בתחילת המאה ה־18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה מלבד

העוגב, ומתפרש על 7.25 אוקטבות. רוב הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים מלה נמוך (במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד דו גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל־9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל־97 קלידים.

במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר הכנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר נמצא במאוזן לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר" או "פסנתר מוצב".

פסנתרן

פסנתרן הוא אדם המנגן בפסנתר כמקצוע או כתחביב. פסנתרן מקצועי משמש במגוון רחב של תפקידים ובמסגרות מוזיקליות שונות – נגינה כסולן, ליווי זמרים והשתתפות בהרכבים מוזיקליים.

ציפי שוחט

ציפי (ציפורה) שוחט היא עיתונאית ישראלית.

קורפטיטור

קורפטיטור (Corepetitor), ובעברית - פסנתרן חזרות, הוא נגן פסנתר אשר תפקידו לעבוד עם זמרי אופרה קודם עבודתם עם מנצח האופרה ועם התזמורת.

לקורפטיטור תפקיד רבגוני ומורכב, ועל כן עליו להיות פסנתרן מיומן למדי. עליו להכיר רפרטואר אופראי ולנגן באופן שוטף רדוקציה

לפסנתר של תפקיד התזמורת כולה (אלא שכיום ברוב המקרים זמינות רדוקציות כאלה שנכתבו מראש). נגינת תפקיד של תזמורת שלמה קשה מכיוון שהיא מחייבת נגינת צלילים רבים בו בעת ולרוחב מנעד הפסנתר כולו, בעוד על הפסנתרן להבהיר בעזרת קלידי הפסנתר בלבד את גוני הכלים המשתתפים באותו קטע.

עבודת הקורפטיטור אינה מסתכמת בליווי הזמרים משום שעליו גם לעבוד איתם כיחידים וכאנסמבל, כך שלחזרה עם התזמורת הם יגיעו מוכנים לגמרי. הדבר חוסך שעות עבודה עם תזמורת גדולה, שהן יקרות מאוד.

לרוב הקורפטיטור נחשב לשוליית המנצח הראשי, וזהו תפקיד שבו משמשים מנצחים מתחילים בראשית קריירת הניצוח.

רומן פולנסקי

ריימונד רומן תיירי פולנסקי (Roman Polanski; בפולנית: Rajmund Roman Thierry Polański; נולד ב-18 באוגוסט 1933) הוא במאי, תסריטאי ושחקן צרפתי-פולני ממוצא יהודי. זוכה פרס האוסקר על סרטו "הפסנתרן". ב-1977 הפך לעבריין נמלט לאחר שהורשע בארצות הברית בעבירת מין.

זוכי פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר
1947‏-1960 שנות חיינו היפות ביותר (1947) • המלט (סרט, 1948) (1948) • גונבי האופניים (1949) • הכל אודות חוה (1950) • במעגל (1951) • פורץ השחקים (1952) • משחקים אסורים (1953) • שכר האימה (1954) • ריצ'רד השלישי (1955) • ז'רבז (1956) • הגשר על הנהר קוואי (1957) • מקום בצמרת (1958) • בן חור (1959) • הדירה (1960)
1961‏-1980 אדי פלסון/בלדה לחייל (1961) • לורנס איש ערב (1962) • טום ג'ונס (1963) • דוקטור סטריינג'לאב (1964) • גבירתי הנאווה (1965) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (1966) • אדם לכל עת (1967) • הבוגר (1968) • קאובוי של חצות (1969) • קיד וקסידי (1970) • יום ראשון הארור (1971) • קברט (1972) • לילה אמריקאי (1973) • לקומב לוסיין (1974) • אליס לא גרה כאן יותר (1975) • קן הקוקייה (1976) • הרומן שלי עם אנני (1977) • ג'וליה (1978) • מנהטן (1979) • איש הפיל (1980)
1981‏-2000 מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • לחנך את ריטה (1983) • דמעות של שתיקה (1984) • שושנת קהיר הסגולה (1985) • זיכרונות אהבה מפירנצה (1986) • ז'אן דה פלורט (1987) • הקיסר האחרון (1988) • ללכת שבי אחריו (1989) • החבר'ה הטובים (1990) • הקומיטמנטס (1991) • זיכרונות מאחוזת הווארד (1992) • רשימת שינדלר (1993) • ארבע חתונות ולוויה אחת (1994) • על תבונה ורגישות (1995) • הפצוע האנגלי (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • גלדיאטור (2000)
2001-היום שר הטבעות: אחוות הטבעת (2001) • הפסנתרן (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • הטייס (2004) • הר ברוקבק (2005) המלכה (2006) • כפרה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • מטען הכאב (2009) • נאום המלך (2010) • הארטיסט (2011) • ארגו (2012) • 12 שנים של עבדות (2013) • התבגרות (2014) • האיש שנולד מחדש (2015) • לה לה לנד (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • רומא (2018)
השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל
רומן פולנסקי
סרטים שביים סכין במים (1962) • רתיעה (1965)ללא מוצא (1966) ‏• סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי (1967)תינוקה של רוזמרי (1968) • מקבת' (1971) • מה? (1972)צ'יינהטאון (1974) • הדייר (1976)טס (1979) • הפירטים (1986)פרנטיק (1987)ירח מר (1992) • העלמה והמוות (1994)השער התשיעי (1999) • הפסנתרן (2002)אוליבר טוויסט (2005)סופר הצללים (2010)אלוהי הקטל (2011) •‏ ונוס בפרווה (2013) • מבוסס על סיפור אמיתי (2017)קצין ומרגל (2019)
ראו גם: שרון טייטרוברט האריס

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.