העשור השני של המאה ה-19

העשור השני של המאה ה-19 הוא העשור שהחל ב-1 בינואר 1810 והסתיים ב-31 בדצמבר 1819.

מאות:
המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20
עשורים:
1790–1799 - 1800–1809 - 1810–1819 - 1820–1829 - 1830–1839
שנים:
<<< - 1810 - 1811 - 1812 - 1813 - 1814 - 1815 - 1816 - 1817 - 1818 - 1819 - >>>

אירועים בולטים בעולם

מלחמות

Battle of Waterloo 1815 (cropped)
קרב וטרלו (1815) היה הקרב המכריע שהביא, דה פקטו, לסיום המלחמות הנפוליאוניות
BurningofWashington1814 (cropped)
19 באוגוסט 1814 - בריטניה כובשת ושורפת את וושינגטון בירת ארצות הברית כולל הבית הלבן והקפיטול
  • המלחמות הנפוליאוניות (1803 - 1815) - סדרה של עימותים עולמיים שהתרחשו בעיקר באירופה, אך גם במזרח-התיכון, צפון אפריקה והאוקיינוס האטלנטי. בכל אחד מהם עמדה צרפת מול קואליציה משתנה של בעלות-ברית, שהתנגדו למסעות הכיבושים שערכה. המלחמות נמשכו עם הפוגות קצרות עד שנת 1815. הן שינו ללא היכר את הצבאות האירופאיים, ונערכו בקנה-מידה רחב שלא נודע כמוהו, בעיקר בשל שיטת גיוס חובה להמונים שאומצה לראשונה.
  • מלחמת העצמאות של מקסיקו (1810 - 1821) - במלחמה השיגה מקסיקו את עצמאותה משלטון האימפריה הספרדית, ששלט בה 300 שנים (משנת 1521). המלחמה החלה כמרידת איכרים כנגד אדוניהם, והסתיימה הן בעצמאותה של מקסיקו.
  • מלחמת העצמאות הצ'יליאנית (1810 - 1821) -
  • מלחמת 1812 (1812 - 1815) - מלחמה שהתרחשה בצפון אמריקה בין ארצות הברית לבריטניה על רקע של מלחמות נפוליוניות בין בריטניה לצרפת. ארצות הברית ניסתה לנצל את מעורבותה המוגברת של בריטניה באירופה ולפלוש לאמריקה הבריטית (קנדה). האמריקאים פלשו לקנדה ארבע פעמים, ובתגובה הבריטים פשטו על ערים שונות על חופי ארצות הברית, בהם גם הבירה וושינגטון.
  • מלחמת רוסיה-פרס (1804–1813) - אחת המלחמות הרבות בין האימפריה הפרסית לבין רוסיה הקיסרית, אשר החלה כמחלוקת טריטוריאלית. המלחמה הסתיימה ב-1813 כאשר פרס ויתרה על גאורגיה לטובת רוסיה הקיסרית, וכן על השטחים אזור דאגסטן, וחלקים מארמניה.

אירועים פוליטיים בולטים

  • 19 באפריל 1810 – תושבי ונצואלה מדיחים את המושל הספרדי
  • 14 בינואר 1813 – אמנת קיל: דנמרק מסכימה להעביר את נורווגיה לשוודים, בתמורה לפומרניה
  • 22 בפברואר 1819 – ספרד מוכרת את פלורידה לארצות הברית

קולוניאליזם ואימפריאליזם

  • 20 בפברואר 1810 – הרוסים מדיחים את סולומון השני, מלך אימרתי, ומספחים את ממלכת אימרתי לאימפריה הרוסית.

דה-קולוניזציה והשגת עצמאות

תנועות חברתיות ופוליטיות

אסונות

  • 16 בפברואר 1810 – רעידת אדמה חזקה בכרתים. דווח על כ-2,000 הרוגים
  • 10 באפריל 1815 – התפרצות הר הגעש טמבורה באי סומבווה שבאינדונזיה, גורמת למותם של כ-92,000 איש (10,000 באופן ישיר והיתר מרעב ומכולרה); ההתפרצות נמשכה כשבוע
  • 16 ביוני 1816 – רעידת אדמה חזקה בהודו - כ-1500 הרוגים
  • 1817–1824: מגפת הכולרה הראשונה מתפרצת באזור בנגל, ומתפשטת להודו ומשם לאזורים נוספים בהם סין ופרס[2].

מדע וטכנולוגיה

  • 1810 - תאוריית הצבעים של גתה מוצגת בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה "תאוריות הצבע".
  • 1818 – הדגם הראשון המתועד של אופניים הוצג לציבור בפריז בשנת 1818 על ידי הברון הגרמני קארל פון דרייס. אופניים אלה הונעו על ידי דחיפה של רגלי הרוכב כנגד הקרקע, ונודעו כ"אופני דחיפה", או דרייסין על שם ממציאם. לאופני הדחיפה היו שני גלגלים אשר נעו באותו קו, ואשר חוברו על ידי מסגרת עץ. הרוכב ישב בפיסוק בין שני הגלגלים כשכפות רגליו מגיעות אל הקרקע ודוחפות את האופניים, בעוד שההיגוי נעשה בגלגל הקדמי.
Draisine1817

אופני הדחיפה של דרייס

GoetheFarbkreis

גלגל הצבעים המקורי של גתה (שנת 1809)

תרבות פופולרית

אישים בולטים

סופרים

הערות שוליים

  1. ^ War Volunteering in Modern Times
  2. ^ CHOLERA, Austin Community College
הפרש הקטן (בולאות)

הַפָּרָשׁ הַקָּטָן (באיטלקית: Cavallini) הוא הכינוי המקובל בעולם הבולאות לנייר מכתבים מבויל מראש שהונפק בממלכת סרדיניה בסוף העשור השני של המאה ה-19. המדובר באחד מפריטי המפתח בהתפתחות שירותי הדואר בתקופה המודרנית, הנחשב לאחד מדברי הבולים הראשונים שהונפקו בעולם.

ויליאם קרופורד

ויליאם האריס קרופורד (באנגלית: William Harris Crawford;‏ 24 בפברואר 1772 – 15 בספטמבר 1834) היה פוליטיקאי ושופט אמריקאי בתחילת המאה ה-19. הוא כיהן כמזכיר המלחמה וכמזכיר האוצר של ארצות הברית לפני שהתמודד על נשיאות ארצות הברית בבחירות 1824.

הוא נולד בוירג'יניה ובגיל צעיר עבר לג'ורג'יה. לאחר שלמד משפטים נבחר קרופורד לבית הנבחרים של ג'ורג'יה ב-1803. הוא היה מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ועם הסנאטור ג'יימס ג'קסון. ב-1807 נבחר קרופורד לסנאט ארצות הברית. לאחר מותו של סגן הנשיא ג'ורג' קלינטון, מעמדו של קרופורד כנשיא הזמני של הסנאט הפך אותו לראשון בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית מאפריל 1812 ועד מרץ 1813. ב-1813 מינה אותו הנשיא ג'יימס מדיסון לשגריר ארצות הברית בצרפת וקרופורד כיהן במשרה זו עד תום מלחמת 1812. לאחר המלחמה מינה אותו מדיסון למזכיר המלחמה של ארצות הברית. באוקטובר 1816 בחר מדיסון בקרופורד לתפקיד מזכיר האוצר ובתפקיד זה הוא כיהן עד תום תקופת נשיאותו של מדיסון והמשיך בו במשך כל תקופת נשיאותו של ג'יימס מונרו.

ב-1823 לקה קרופורד בשבץ מוחי קשה, אך בכל זאת הוא שאף לרשת את הנשיא מונרו בבחירות 1824. המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית התפצלה לסיעות, שכן היו אחרים שגם הם שאפו להיבחר לנשיאות. אף אחד מארבעת המתמודדים לנשיאות לא זכה ברוב האלקטורלי הדרוש והנשיא נבחר על ידי בית הנבחרים על פי התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית. על פי החוקה והתיקון בית הנבחרים בחר את הנשיא מבין שלושת המועמדים שזכו במספר הרב ביותר של הקולות, כך שנותרו במירוץ אנדרו ג'קסון, ג'ון קווינסי אדמס וויליאם קרופורד. בית הנבחרים בחר בג'ון קווינסי אדמס, שביקש מקרופורד להמשיך לכהן כמזכיר האוצר. לאחר שדחה את הצעתו של הנשיא אדמס, קיבל קרופורד מינוי לבית המשפט העליון של ג'ורג'יה. הוא שקל להתמודד בבחירות של 1832, כנשיא או כסגן הנשיא, אך בסופו של דבר בחר שלא להתמודד.

מלחמת העצמאות של ארגנטינה

מלחמת העצמאות של ארגנטינה או מלחמת העצמאות של הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה הוא שמם של הקרבות והמערכות הצבאיות בארצות שונות בדרום אמריקה בהן נטלו חלק כוחות צבאיים מהפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה, המדינה שתפסה את מקומה של תת ממלכת ריו דה לה פלטה (מלכות משנה לממלכה הספרדית) ושקדמה לרפובליקה הארגנטינאית.

הצדדים הנלחמים נקראים בפי ההיסטוריונים הדרום אמריקאים הפטריוטים (המורדים בספרד) והמלוכנים (הנאמנים לכתר הספרדי ולפרננדו השביעי, מלך ספרד).

רק מיעוטם של הקרבות נערכו בטריטוריות שהן כיום חלק מארגנטינה, ורובם נערכו בשטחים שהיו חלק מתת ממלכת ריו דה לה פלטה ושלאחר המלחמה נותרו מחוץ לפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה, או בשטחים שהיו חלק מתת ממלכת פרו; בנוסף נערכו קרבות ימיים - חלקם הרחק מחופי היבשת.

ניתן להבחין בשלוש חזיתות עיקריות:

החזית המזרחית (חזית הליטורל) - שכללה את המערכות בליטורל עצמו, בפראגוואי, בבנדה אוריינטל - אורוגוואי של היום, ובדלתה של ריו דה לה פלטה; וכן הקרבות הימיים בריו דה לה פלטה ובמקורותיו.

החזית הצפונית - המערכות הצבאיות באלטו פרו ובפרובינציות של סלטה וטוקומן.

חזית האנדים - הקרבות נגד המלוכנים בצ'ילה, פרו, ואקואדור; ולבסוף גם באלטו פרו (בוליביה).יש גישות שונות לתחימתה של מלחמת העצמאות של ארגנטינה מבחינת לוח הזמנים והמרחב:

הארגנטינאים נוטים לכלול בה גם את שחרורן של צ'ילה, אקוואדור ופרו בידי חוסה דה סן מרטין - גיבורה הלאומי של ארגנטינה, אף על פי שחלק גדול מהמערכות לא היו מטעם ארגנטינה ולא במימונה; ואף את שחרור אלטו פרו (בוליביה) שנעשה לאחר התפטרותו של סן מרטין אך היה המשך ישיר של הכרעת המלוכנים בפרו.

הממעיטים רואים בחציית האנדים על ידי סן מרטין את סיומה של מלחמת העצמאות של ארגנטינה, ומתייחסים לקרבות שנערכו לאחר מכן בחזית הצפון כאל קרבות של הפרובינציות העצמאיות, ולא כאל קרבות להשגת העצמאות.

המרבים כוללים במלחמת העצמאות גם את מלחמת ארגנטינה ברזיל שבעקבותיה אורוגוואי זכתה לעצמאות, וגבולותיה של ארגנטינה עם שכנותיה התקבעו.מאמר זה מציג את האפשרות הראשונה, ולכן הוא מכסה גם את מלחמות העצמאות של צ'ילה, פרו, אקוואדור ובוליביה.

המלחמה לפי כך נמשכה 15 שנים והסתיימה בניצחון המורדים שיסדו את ארגנטינה וסייעו בהקמת מדינות נוספות בדרום אמריקה.

שנה ללא קיץ

שנה ללא קיץ הוא הכינוי שניתן לשנת 1816, במהלכה חל חורף געשי עקב התפרצות-על של הר הגעש טמבורה. הר געש זה שוכן באי סומבאווה שבאינדונזיה (אז חלק מאיי הודו המזרחית ההולנדית) והתפרץ שנה קודם לכן, ב-5 באפריל 1815, ושנית חמישה ימים לאחר מכן. ההתפרצות הייתה קטסטרופאלית מבחינה מקומית ונחשבת לקטלנית ביותר בהיסטוריה כולה. בנוסף, היא חוללה ירידת טמפרטורות משמעותית בשנים הבאות, שהשפיעה על כלל כדור הארץ בדרגות שונות.

תנועת החסידות

החסידות היא תנועה רוחנית וחברתית יהודית שקמה באמצע המאה ה-18 במערב אוקראינה של היום, והתפשטה במהירות ביהדות מזרח אירופה. למחוללה של החסידות נחשב הבעל שם טוב. תלמידיו, בראשות המגיד ממזריטש, פיתחו את תורתה והפיצוה. הגותה של החסידות הושפעה בדורותיה הראשונים מקבלת האר"י, תוך הדגשת את נוכחות האל ביקום כולו, את הצורך להידבק בו בכל עת ומקום ואת הממד הרוחני הנסתר של המציאות.

החסידים מאוגדים ב"חצרות" שבראש כל אחת מהן ניצב אדמו"ר, המקבל בדרך כלל את תוארו בירושה. במהלך הדורות נוצרו מאות חצרות עצמאיות, גדולות וקטנות, ולכל אחת מסורותיה ודגשיה. החסידים מחויבים להידבק באדמו"ר שבראש החצר שלהם ולציית לו. הוא נחשב לסמכות רוחנית שיש להיעזר בה כדי להתקרב לאל. ההשתייכות לחצר נשמרת בדרך כלל בתוך המשפחה במשך דורות, והחסיד נולד על פי רוב בחצר מסוימת וגדל על מורשתה.

מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 מתגוררים מרבית החסידים בישראל, בארצות הברית, בבריטניה ובבלגיה. הם מהווים תת-קבוצה בתוך העולם החרדי ונחשבים בדרך כלל כאדוקים ושמרנים. החסידים משמרים רבות ממסורותיה של יהדות מזרח אירופה. הלבוש הישן והדיבור היומיומי ביידיש נעשו מזוהים עמם כמעט בלעדית. ישנן בעולם כתריסר חצרות גדולות עם אלפי בתי-אב ומאות חצרות קטנות יותר, לעיתים עם קהילה סמלית של בודדים. ב-2016 היו בעולם כ-130,000 בתי-אב חסידיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.