הערבה

הערבהערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.

השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה.

Harava
נוף טיפוסי באזור הערבה
Haceva274
הנוף ממצפה השלום לכיוון חצבה, בצפון הערבה

היסטוריה

הערבה בעת העתיקה

מימים קדומים עברו בערבה דרכים חשובות ממרכז הארץ ומהר הנגב אל מפרץ אילת ואל עבר הירדן מזרחה. על פי המקרא, בימי השופטים שלטו בה בני אדום עד שנכבשה בידי דוד המלך, שלמה המלך הקים נמל באילת וחצב נחושת בערבה. משנתפרדה הממלכה, חזרו בני אדום והשתלטו על הערבה, עד שסולקו על ידי הנבטים.

בתחילתה של המאה ה-2 השתלטו הנבטים על הערבה וגם הקימו בה מבצרים ותחנות משמר לאבטחת הדרכים והאזור. אחרי הכיבוש הערבי והתנוונותן של מדינות האזור, איבדה גם הערבה את חשיבותה כמעט עד ימינו.

הערבה בעת המודרנית

בהפרדת עבר הירדן משטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל המערבית, חולקה גם הערבה כאשר הגבול הוגדר לאורך נחל הערבה וקו הנקודות הנמוכות ביותר הממשיכות אותו דרומה עד מפרץ אילת.

הערבה יועדה להיכלל במדינת ישראל במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם. קטע קטן באזור סדום הוחזק בידי מפעלי ים המלח במהלך מלחמת העצמאות ושוחרר במבצע לוט. חלקה העיקרי של הערבה נתפס בידי ישראל במסגרת מבצע עובדה בסוף מלחמת העצמאות ומאז עלתה חשיבותה מחדש.

נקודות עניין

TimnaPark1
פארק תמנע
Addax-1-Zachi-Evenor
דישון מקראי על רקע נוף ערבה אופייני בחי-בר יטבתה

אתרים ארכאולוגיים

האתרים הארכאולוגיים הבולטים בערבה הם:

פרט לאתרים אלו, יש בערבה שרידים רבים של דרכים עתיקות (למשל, דרך הבשמים חוצה את הערבה באזור מואה) ואתרים נוספים, בעיקר בקרבת מעיינות ומקורות מים אחרים.

אתרי טבע

אגני ניקוז ונחלים

אגן הניקוז הראשי בערבה הוא זה של נחל הערבה המתנקז לכיכר סדום. נחל הערבה קולט אליו מי שטפונות המגיעים משטחים נרחבים בהר הנגב ובהרי אדום.

היובל העיקרי של נחל הערבה בתחומי ישראל הוא נחל פארן (למעשה, זהו הערוץ הראשי, אך לפי השמות העבריים, נחל פארן נחשב כיובל של נחל הערבה). יובלים גדולים נוספים הם נחל חיון, המנקז את דרום הנגב, ונחל נקרות המנקז את אזור מכתש רמון.

שני ערוצים חשובים נוספים בתחומי ישראל, המתנקזים ישירות לכיכר סדום, הם נחל אמציהו ונחל צין.

שיא הגובה בערבה הוא גב הערבה, ברום כ- 205 מ' מעל פני הים, מדרום לנחל חיון.

מנקודה זו דרומה ועד אילת, אין אגן ניקוז מרכזי אחד, ובערבה הדרומית יש ארבע מלחות בולטות המהוות אגני ניקוז ללא מוצא: קע א-סעידיין (צפונית ליהל, רובה המכריע בתחום ירדן), מלחת יטבתה, מלחת עברונה ומלחת אילת (האחרונה בימינו מנוקזת למפרץ אילת).

הנחלים הבולטים בערבה הדרומית הם נחל שעלב (באזור יהל - גרופית) ונחל רחם.

יישובי הערבה

Red-arava003
מטע תמרים ישראלי בערבה על רקע הרי אדום.

אף על פי שהערבה היא אזור נרחב, גרים בה רק כ-60,000 תושבים, כשרובם (46,000) גרים באילת. שאר יישובי הערבה נמצאים רובם ככולם בתחום שיפוט המועצה האזורית הערבה התיכונה והמועצה האזורית חבל אילות. מרבית היישובים הם יישובים חקלאיים, והענף החקלאי הנפוץ בהם הוא גידול ירקות חממה לייצוא ולשיווק מקומי.

בהכשרת השטחים החקלאיים נעשה שימוש רב במצע חולי, הנדיר בצד הישראלי של הערבה ונפוץ בצד הירדני, למרגלות הרי אדום.

כתוצאה מכך, במהלך שנות ה-70' וה- 80' של המאה ה-20', התפתחה החקלאות הישראלית בעיקר בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל במזרח הערבה לאחר מלחמת ששת הימים.

עם חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן, בוצעו חילופי שטחים המשאירים את רוב שטחי החקלאות בתחום ישראל. באזור מושב צופר, שם השטחים החקלאיים חדרו לעומק 4 ק"מ בתחום ירדן, הוחכר השטח ל-25 שנה למדינת ישראל, בדומה לאזור נהריים.

שני היישובים הצפוניים ביותר בערבה, נאות הכיכר ועין תמר, נמצאים בכיכר סדום ושייכים למועצה האזורית תמר.

בנוסף ליישובים אלו ראויים לציון חוות הבודדים, באר מנוחה, והיאחזות הנח"ל לשעבר שיטים.

יישובים נוספים משתייכים למועצה האזורית חבל אילות, אך מבחינה גאוגרפית אינם ממוקמים בבקע הערבה אלא בדרום הנגב:

לקריאה נוספת

יאיר גלעדי (עורך), ערבה אין קץ, הוצאת ערבה, עין יהב, אוגוסט 2012

קישורים חיצוניים

אדום (עם)

אֱדוֹם הוא שמו של עם קדום וממלכה, ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן (דרום מערב ירדן של ימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה בין המאה ה-13 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס. על פי ספר בראשית, האדומים הם צאצאי עשיו, נכדו של אברהם אבינו ותאומו של יעקב אבינו.

השפה האדומית היא שפה שמית שנכחדה, נותרו מעט חותמות וכתובות, בהן כתובת אדומית מחרבת עוזה שבנגב, ונוספת מתל ח'ליפה שבאילת.בכתובות בולטים השמות התאופורים על בסיס שם האל "קוס". הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התיאופוריים מכוונים לאל זכר.

גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר נחל זרד בצפון, הערבה במערב, ואדי חיסמה ומפרץ אילת בדרום ומדבר ערב במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של הנגב.

אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

אסיה

אסיה היא היבשת הגדולה ביותר בכדור הארץ, ומהווה 8.6% משטחו הכולל וכ-29.6% משטחו היבשתי. בצפון-מערב היא חוברת לאירופה (ביניהן רכס הרי אורל) ובדרום-מערב לאפריקה (חצי האי סיני). אסיה גובלת בצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, בדרום באוקיינוס ההודי ובמזרח גובלת באוקיינוס השקט.

באסיה נמצאות שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, סין והודו, והיא היבשת המאוכלסת בעולם, עם למעלה מ-4.4 מיליארד בני אדם (אסייתים), המהווים כ-60% מכלל תושבי כדור הארץ (נכון ל-2011).

בית הערבה

בֵּית הָעֲרָבָה הוא קיבוץ (הכולל גם שכונה קהילתית) בצפון ים המלח ליד יריחו המשתייך למועצה אזורית מגילות ים המלח. היישוב נקרא על שם העיר המקראית בית הערבה, ששכנה באזור זה.

בקעת תמנע

בקעת תִּמְנָע היא בקעה בשוליים המערביים של הערבה הדרומית, כ-25 קילומטר מצפון לאילת. הבקעה, שלהּ צורת פרסה, משתרעת על פני שטח של כ-60 קילומטר רבוע, ותחומה במצוקים תלולים משלושת צדדיה. היא מנוקזת על ידי נחל תמנע בצפון ונחל נחושתן בדרום, הזורמים לערבה שממזרח לה. במרכזהּ מתרומם הר תמנע לגובה של 453 מטרים. באזור שורר אקלים מדברי קיצוני. האדם נמשך לבקעת תמנע החל בתקופה הנאוליתית, בערך 10,000 לפנה"ס ואילך, בשל עפרות הנחושת המצויות בה.

הנגב

הַנֶּגֶב (בערבית: النقب, תעתיק: אל-נקבּ, ובהגייה בדואית: "אל-נגב") הוא אזור גאוגרפי המשתרע בחלקה הדרומי של ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית, וזו הסיבה לתנאי האקלים השוררים בו. הנגב מכסה כ-60% משטח מדינת ישראל, ובחלקו הקטן הוא נמצא מחוץ לה.

קיימות הגדרות שונות לתיחום המדויק של הנגב, שניתנו על ידי חוקרים שונים. עם זאת, מקובל כי ארץ הַנֶּגֶב המקראית, שנפלה בנחלות שבט יהודה ושבט שמעון, השתרעה באזור צפון הנגב של ימינו בלבד, מערד במזרח ועד גרר במערב. זאת, בעוד שמרכז הנגב של ימינו הוא למעשה מדבר צין, שהיווה גבולה הדרומי של ארץ כנען, ודרום הנגב של ימינו הוא למעשה חלקו המזרחי של מדבר פארן הגדול, שבמרכז חצי האי סיני. המילה "נגב" משמשת בתנ"ך גם לציון כללי של הכיוון דרום.

חולות סמר

חולות סָמָר הם שטח המכוסה בחולות נודדים הנמצא מדרום למלחת יטבתה שבערבה, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ אליפז. הדיונות הן האחרונות שנותרו בדרום הערבה והן ייחודיות במגוון הביולוגי והצומח הנדיר שבמקום. במשך השנים השטח עבר כרייה מסיבית והסבה לגידולים חקלאיים; בעשור האחרון מתנהל מאבק מתמשך למניעת חציבת חול בשטח הנותר.

כביש 1

כביש 1 הוא כביש מהיר ראשי בישראל המחבר בין תל אביב, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים–תל אביב". למרות השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57).

אורכו של הכביש 96 קילומטרים, וחלק הדרך ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף ענבה הוא כביש מהיר. ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף בן שמן וממחלף ענבה עד מחלף שער מוריה, כביש 1 הוא בן שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון; רובו של יתר הכביש הוא בן שני נתיבי נסיעה. בעשור הראשון של המאה ה-21 נסלל בחלקו המערבי של הכביש נתיב מהיר לכיוון תל אביב.

כביש 25

כביש 25 הוא כביש רוחב ארצי המוביל מגבול רצועת עזה ליד נחל עוז דרך צפון הנגב עד לצומת הערבה. אורכו 118 קילומטר והוא כביש הרוחב הארוך במדינת ישראל. בנוסף, הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בישראל שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם כביש 1 וכביש 57).

כביש 90

כביש 90 (לכינויים של המקטעים השונים של הכביש ראו למטה) הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, אורכו 478.7 קילומטר והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. תוואי הכביש עובר תחילה לאורך חופיו של מפרץ אילת ולאחר מכן לכל אורכה של הערבה. לאחר מכן הוא ממשיך צפונה לאורך חופי ים המלח ולכל אורכם של בקעת הירדן ועמק הירדן. הוא עוקף את הכנרת ממערב, דרך טבריה וממשיך דרך אצבע הגליל ועמק החולה לאורך המורדות המזרחיים של הגליל.

118.5 קילומטר מסך אורכו של הכביש עוברים בשטחי יהודה ושומרון (צפון ים המלח ובקעת הירדן). ביציאה מקטעי הכביש שבבקעת הירדן מוצבים מחסומים של צה"ל, המונעים תנועת כלי רכב לא מורשים בכביש אל מעבר לקו הירוק.

על-פי תוכנית משרד התחבורה לעדכון המספור של רבים מכבישי ישראל שעליה פורסם בסוף שנת 2018 - כביש 90 צפוי לעבור שינוי במספור ולהיקרא כביש 8, כדרך אורך ארצית ראשית. על פי התוכנית, שינוי מספרי הכבישים בשלטי הדרכים השונים צפוי להתרחש בתוך שנתיים (עד סוף שנת 2020).

מועצה אזורית הערבה התיכונה

מועצה אזורית הערבה התיכונה (או הערבה) היא מועצה אזורית במחוז הדרום, ערבה. בתחומי המועצה 8 יישובים, מתוכם 5 מושבים. ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.3 ק"מ. במועצה ישנם חמישה מושבים (חצבה, עידן, עין יהב, פארן וצופר) ושלושה יישובים קהילתיים (ספיר, צוקים ועיר אובות).

במועצה שבעה חברים. מאז ינואר 2013 עומד בראשם עומד אייל בלום. משרדי המועצה סמוכים למרכז ספיר. שטח שיפוט המועצה הוא 1.5 מיליון דונם, מהם 800,000 דונם של שמורות טבע. המועצה קיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1976. למועצה האזורית הערבה התיכונה יש קשר עם יהדות אוסטרליה דרך שותפות ביחד של הסוכנות היהודית.

מחוז הדרום

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול ביותר מבחינת שטח מבין ששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל, והוא כולל את כל שטחי הנגב ועמק הערבה. שטחו הכולל 14,185 קילומטר רבוע, רובו מדברי, ומשום היותו המחוז הגדול ביותר בישראל והיות אוכלוסייתו נמוכה, צפיפות האוכלוסייה של מחוז זה היא הנמוכה ביותר מבין כל המחוזות בארץ - כ-77 נפש לקמ"ר.

מחוז הדרום הוא המחוז היחיד בישראל שאליו גישה לשני ימים - הים התיכון בחופי אשקלון ואשדוד, והים האדום שלחופי אילת. העיר המאוכלסת ביותר היא אשדוד. בירת המחוז והעיר הגדולה ביותר מבחינת שטח היא העיר באר שבע. בתחום המחוז נמצאת אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע והאוניברסיטה הפתוחה באילת.

מסכת סוכה

מַסֶּכֶת סֻכָּה היא המסכת השישית בסדר מועד, במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים בארבע מצוות הנוהגות בחג סוכות.

שני הפרקים הראשונים במסכת עוסקים בדיני עשיית הסוכה ומצוות הישיבה בה. בפרק השלישי דנים בהלכות ארבעת המינים. בפרק הרביעי ממשיכים לדון בהלכות אלה בנוסף למצוות הערבה למזבח ומצוות ניסוך המים. הפרק החמישי מתאר את שמחת בית השואבה במקדש, וכן מוסיף פרטים על קרבנות מוספי החג ועוד עניינים מסדרי המקדש.

בתלמוד בבלי בדפוס וילנא יש למסכת זו 55 דפים ובכתב יד מינכן יש למסכת זו 17 עמודים.

מערבון

מערבון הוא סוגה קולנועית הבנויה על סיפורי המערב הפרוע של ארצות הברית והוא מתאר לרוב מציאות של אקדוחן קשוח המסתובב ומשליט סדר ומוסר ברחבי הערבה.

סטפנוולף (קומיקס)

סטפֵּנוולף (באנגלית: Steppenwolf, מגרמנית: שטפֵּנוולף, "זאב ערבה") הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיע בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת New Gods #7 ממרץ 1972, והיא נוצרה על ידי ג'ק קירבי.

סטפנוולף הוא אחד מהאלים החדשים מאפוקוליפס, אחיה של הגרה מלכת אפוקוליפס ודודו של אוקסאס, הנודע בשם דארקסייד. סטפנוולף חבר באליטה של דארקסייד, וגנרל צבאות אפוקוליפס. סטפנוולף יצא עם דארקסייד הצעיר למסעות שונים, ביניהם אחד שהסתיים במאבק נגד דומסדיי עצמו. בהופעתו הראשונה בתור הארד של הקומיקס, סטפנוולף נשלח בידי דארקסייד להתנקש ביריבו, האב העליון שליט ניו ג'נסיס, אך נכשל וגרם למותה של אשתו של האב העליון, אוויה. ההתנקשות בחייה של אוויה גרמה למלחמה וליריבות בין אפוקוליפס לניו ג'נסיס, שהסתיימה במותו של סטפנוולף. הוא הוחיה זמן קצר לאחר מכן בידי דסאד, וחזר לשמש כגנרל כוחות אפוקוליפס. נוסף לכוחותיו כבן אפוקוליפס, סטפנוולף נושא עמו גרזן אלקטרוני, ורוכב על כלי רכב מעופף הדומה לזה של אוריון.

מבין תפקידיו, היה סטפנוולף האחראי על המשמר האישי של דארקסייד, שבחר באופן אישי את הלוחמים המשרתים בו. כאשר סקוט פרי/מיסטר מיראקל זכה לכוח השליטה בחיים והמוות, סטפנוולף התגרה בו על תפקידו במות עמו, ועונה קשות בידי מיראקל. במקום להורגו, מיראקל ריפא את סטפנוולף ושלח אותו לחופשי עם כוחותיו. במשימה להחזרת פריט אפוקליפטי שהגיע לידיו של בארט אלן/הפלאש, הגיע סטפנוולף למאבק עם ליגת הצדק. במסגרת האירועים המובילים למשבר האחרון, סטפנוולף נראה כחבר במועדון הצד האפל של דארקסייד על פני כדור הארץ, ונהרג בידי מלך השעונים בניסיון השתלטות על המועדון.

בהמשכיות יקום DC המאותחל שלאחר אירועי "פלאשפוינט", סטפנוולף הוצג מחדש בתפקידו, ולקח חלק בפלישת כוחותיו של דארקסייד לכדור הארץ. לאחר שעינו את סופרמן על אפוקוליפס, סייבורג הפעיל קופסת אם ולכד את דארקסייד, דסאד, סטפנוולף ושארית כוח הפלישה בארץ-2. כוחותיו של דארקסייד החליטו לפלוש לארץ-2, ולאחר שהרגו בין היתר את סופרמן ו-וונדר וומן ממציאות זו, באטמן מארץ-2 ביצע פיגוע התאבדות כדי להביא לניצחון "צבא העולם". סטפנוולף ירד למחתרת והשתלט על אומת דריין, כשלצידו עומדת "זעם", בתו של סטפנוולף המציגה את עצמה בשם דונה, והיא ככל הנראה בתה של וונדר וומן כתוצאה מאונס. סטפנוולף, זעם וכוחותיהם יצאו למתקפה על צבא העולם, וידם הייתה על העליונה עד שסטפנוולף נהרג בידי ברוטאל, שיבוט של סופרמן המכריז על עצמו כשליחו של דארקסייד. מאוחר יותר, סטפנוולף נראה בחיים במהלך מתקפתו של דארקסייד על האנטי-מוניטור.

את דמותו של סטפנוולף בסרט הלייב אקשן "ליגת הצדק" מגלם באמצעות לכידת תנועה ודיבוב השחקן קירן היינדס. דמותו הופיעה כדמות עשוית CGI בסצנה שנמחקה בעריכת הסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק".

ערבה (גאוגרפיה)

ערבה, מונח גאוגרפי-אקלימי המתאר אזור מישורי או גבעתי המכוסה בצמחייה עשבונית. ערבות מצויות באזורים המשתרעים לאורך קווי הרוחב הבינוניים של כדור הארץ, וכן בשטחים שבשולי המדבריות הסובטרופים, כגון האזור הגובל במדבר סהרה שבאפריקה. סוגים מיוחדים של ערבה הם הסוואנה, ערבה מנוקדת בעצים המשתרעת באזורי קו המשווה, והטונדרה שבקטבים ובאזורים הרריים ("טונדרה הררית").

עונות הגשמים בערבות מתרחשות בקיץ ושיאן בחודש יולי. הערבה מאופיינת בצמחייה עשבונית רבה (לעשב כושר רבייה והתחדשות גבוה מאוד) ולכן מהווה כר מרעה מצוין לבעלי חיים ובעיקר לפרסתנים כגון פריים וסוסים. השטח הרחב שלה, הנקי ממכשולים, תומך בקיום עדרים גדולים של בעלי חיים. בשל ריבוי בעלי החיים הרועים בערבות, הן מושכות גם טורפים כגון זאבים וחתולים גדולים.

לערבות מסוימות הוענקו שמות שונים: הערבה האירואסייתית מכונה סְטֶפָּה (מרוסית: степь), ואילו זו שבהונגריה מכונה הפוסטהּ. ערבות אמריקה הצפונית מכונות פרריות, הערבות הפוריות של מרכז ארגנטינה מכונות פמפס ואילו הערבות הטרופיות שבצפונה של דרום אמריקה, בשטחי ונצואלה וקולומביה, מכונות ייאנוס (llano).

ערבה (צמח)

ערבה (שם מדעי: Salix) היא שמם של מספר מיני עצים נשירים וכמה מיני שיחים. יש כ-350 מיני ערבה השוכנים בעיקר באזורים הלחים של המקומות הקרים בחצי הכדור הצפוני. הערבה היא צמח נשיר ולרוב עליה מוארכים. במינים מסוימים העלים מעוגלים.

הערבה מתרבה ברבייה מינית על ידי פרחים ממין זכר וממין נקבה המופיעים כתפרחת על צמחים אחרים. התפרחות מופיעות בתחילת האביב, מעט לפני שהעלים מנצים. פרי הערבה הוא הלקט קטן המכיל כמות עצומה של זרעונים זעירים (בגודל של 0.1 מ"מ בערך) בתוך אבקה לבנה, המסייעת לפיזורם ברוח. זני הערבה השונים יכולים לעשות הכלאה זה עם זה וליצור תת-זנים מעורבים, הן בטבע והן בזנים מתורבתים.

חמישה מיני ערבה גדלים בארץ ישראל:

ערבה לבנה

ערבת שלושת האבקנים

ערבה מחודדת - צמח מוגן בישראל

ערבה מדומה

ערבת בבל - נקראת גם ערבה בוכייה

שמורת ערבת עברונה

שמורת ערבת עַבְרוֹנָה או מלחת עַבְרוֹנָה היא שמורת טבע שנמצאת כ- 15 ק"מ צפונית לעיר אילת. זוהי המלחה הגדולה ביותר משלוש המלחות של הערבה הדרומית.

תולעים

תולעים - בעלי חיים חסרי חוליות בקבוצת רב-תאיים אמיתיים ובתוכה בקבוצת הבילטריה. גוף התולעים מורכב משלוש רקמות: רקמת עור, רקמת עצב ורקמת מעי. התולעים משתייכות לשלוש מערכות:

מערכת תולעים שטוחות

מערכת תולעים טבעתיות

מערכת תולעים נימיות

מערכת תולעים גדיאליות - זן נדיר של חסרי חוליות אשר נפוץ במדבריות ובאזורים צחיחים. בישראל נצפו מספר פרטים בודדים באזור הערבה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.