העלייה החמישית

העלייה החמישית היא גל העלייה הגדול שבא לאחר העלייה הרביעית. העולים הגיעו מאירופה ומאסיה לארץ ישראל בין השנים 19321939.[1]

העלייה החלה בממדים צנועים והתגברה בשנים 19321935 בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. המאורעות שהחלו עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 החלישו את זרם העלייה, אך בשנים 1938–1939 הוסיפו לעלות רבבות עולים, חלקם באורח בלתי חוקי.

סיום העלייה היה עם תחילת מלחמת העולם השנייה. מספר העולים מוערך בכ-250,000 נפש. העלייה החמישית מכונה לעיתים "עליית היקים" משום שכרבע מהעולים (כ-60 אלף איש) הגיעו לארץ מגרמניה.

עליות לארץ ישראל בעת החדשה

ראו גם - עליות קדומות לארץ ישראל


עליות לפני קום המדינה


עליות לאחר קום המדינה:


עליות על פי ארץ מוצא:


ראו גם:
פורטל:היישובP kkl.png
פורטל היישוב
מפת ישראל דפוס וינה
המפה האחרונה שהודפסה בדפוס היהודי בווינה לפני שנסגר בידי הנאצים בשנת 1938. מדובר במפה של מרכז ארץ ישראל באותה שנה, לקראת סופה של העלייה החמישית, וניתן לראות במיוחד את תוואי מסילות הברזל (קווים אדומים). היישובים היהודים מודגשים באדום

גורמי העלייה החמישית

  • עליית הנאצים לשלטון - עלייתם של היטלר ומפלגתו לשלטון בגרמניה גרמה לזעזוע גדול בחיי היהודים בה והרעה את מצבם מבחינה חברתית וכלכלית. רוב היהודים בגרמניה הנאצית החליטו להגר מהמדינה. מרביתם היגרו לארצות המערב, בעיקר, לארצות-הברית ובריטניה, ולדרום-אמריקה, אך היו גם רבים שהחליטו לעלות לארץ ישראל.[2] באוגוסט 1933 נחתם הסכם ההעברה בין הסוכנות היהודית לשלטון הנאצי, שתוכנו: המרת רכושם של היהודים הנאלצים לעזוב את גרמניה (לפי החוק הגרמני באותה תקופה, אם יהודי היה עוזב את גרמניה – היה רכושו מוחרם על ידי השלטונות), בסחורות גרמניות שתיוצאנה לארץ ישראל ולארצות שכנות. ההסכם, ששירת את שני הצדדים, נתן יד להמשך העלייה.
  • התגברות האנטישמיות במזרח אירופה – בחלק ממדינות מזרח אירופה חוגים רבים תמכו בהשקפות פשיסטיות ואנטישמיות ועובדה זו עודדה יהודים רבים במדינות אלו לעזוב למקומות אחרים.
  • הפריחה הכלכלית בארץהסכם ההעברה עם גרמניה וסכומי הכסף הגדולים שהביא היוו מנוף ונקודת מוצא לשיקום המשק הארץ-ישראלי לאחר המשבר הכלכלי שפקד את הארץ בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20. פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 הרע שוב את המצב הכלכלי וגרם גם להחלשות זרם העלייה.
  • הנציב העליון החדשהנציב העליון הבריטי החדש, ארתור ווקופ, שנכנס לתפקידו בשנת 1931 וכיהן בו עד 1938 היה פרו-ציוני ונתן היתרי עלייה רבים, עודד את הכלכלה היהודית ואת היישוב הציוני באופן כללי.
  • מדיניות ההגירה של ארצות הברית – בשנת 1924 החליטה ארצות הברית לצמצם את ההגירה אליה, וגם בתקופת העלייה החמישית שעריה לא היו פתוחים לכל המהגרים, אלא רק לחלקם. בסך הכל היגרו לארצות-הברית מאז עליית הנאצים לשלטון ועד סוף שנות השלושים 95,000 יהודים מגרמניה. יהודים אחרים שעזבו את גרמניה היגרו ליעדים אחרים, ביניהם כ-62,000 איש לארץ-ישראל.[3]

אישורי עלייה

Palestine immigrant certificate
תעודת עליה שהוצאה בוורשה, ספטמבר 1935
Michtavhaluz
מכתב מרכז תנועת החלוץ בפולין, לסניף ורבה, העוסק בסידורי עליית החבר יחיאל אוני לארץ, בשנת 1937

הבריטים נהגו להעניק רישיונות עלייה על פי מדיניות ההגירה אותה קבעו. ממשלת ארץ ישראל נדרשה מתוקף סעיף 6 של כתב המנדט להקל "על ההגירה היהודית בתנאים נאותים". בפועל הורשו לעלות רק אלו שענו לקריטריונים שהשתנו כל פרק זמן. באמצע שנות ה-30 היו בתוקף הקריטריונים הבאים:

סוג א (1) – בעלי הון של לפחות 1,000 לירות, רשאים היו להיכנס לקונסוליה בריטית כלשהי, בצירוף הוכחת הון, ולקבל ויזה. הוויזה הקיפה גם את אשתו ובנותיו של בעל ההון, וכן את בניו שטרם מלאו להם 18.

סוג א (2) – בעלי מקצוע חופשי שברשותם לפחות 500 לירות, עלו כתלות בקביעת מנהל מחלקת העלייה של המנדט אשר החליט האם קיים בארץ צורך במקצועם.

סוג א (3) – בדומה ל-א(2), אלא שכאן מדובר באלו שברשותם לפחות 250 לירות.

סוג א (4) – אנשים שפרנסתם בארץ מובטחת

סוג א (5) – עולים בעלי לפחות 500 לירות שיוכיחו כי באפשרותם להסתדר בארץ

סוג ב (1) – יתומים שעוד לא מלאו להם 16 ושהוזמנו למוסד ציבורי בארץ ובלבד שהמוסד התחייב לכלכל את היתום עד הגיעו לגיל 18

סוג ב (2) – אנשי דת שפרנסתם בארץ מובטחת

סוג ב (3) – תלמידים שפרנסתם מובטחת בעת לימודיהם

סוג ג – אנשים הבאים לעבודה בארץ ושיש להם סיכוי מוחלט לקבל עבודה. הסוכנות היהודית, אשר קיבלה רישיונות עלייה כאלה, חילקה אותם לחלוצים לבעלי מקצוע ולפועלים.

סוג ד – אנשים התלויים בפרנסתם בתושבים קבועים או בעולים מסוגי א, ב(2) ו-ג. בקבוצה זו אלו נכללו בני משפחה.

עלייה בלתי ליגלית

היות שהיו עולים שהיו מעוניינים לעלות לארץ ולא עמדו בקריטריונים להגירה על פי חוקי השלטון הבריטי התפתחו מגוון של שיטות לכניסה לארץ בדרכים אחרות:

  1. נישואים פיקטיביים עם נתינים ארץ-ישראלים.
  2. הרשמה ללימודים במוסד להשכלה גבוהה אך באופן מעשי לא להתייצב ללימודים
  3. כניסה בלתי חוקית – בדרכי הים והיבשה.

אופיה החברתי

Bronislaw Huberman
הכנר ברוניסלב הוברמן, מייסדה של התזמורת הפילהרמונית בשנת 1936

העלייה החמישית הייתה בעיקרה עליית המעמד הבינוני: בעלי מקצועות חופשיים, סוחרים ותעשיינים. שיעור החלוצים היה קטן מבעליות קודמות, ושיעור האקדמאים, בעלי ההון והידע המקצועי גדול יותר. עולים רבים פנו לערים, ויישובים בעלי אופי כפרי הפכו לבעלי אופי עירוני. העיר תל אביב הפכה לעיר הגדולה בארץ, ובחיפה הפכו היהודים לרוב. כמאה יישובים חקלאיים חדשים הוקמו ברחבי הארץ – כפול ממספרם בחמישים השנים הקודמות. חלק מהעולים הקימו את "יישובי המעמד הבינוני", כגון נהריה.

ארצות המוצא

כ-40% מהעולים הגיעו מפולין. קרוב לרבע הגיעו מגרמניה, מאוסטריה ומצ'כוסלובקיה. מרומניה עלו כ-6% מהעולים ומתימן כ-3%. כ-2.5% עלו מליטא ואחוז דומה מיוון; ה"סלוניקאים" שבעולי יוון נטלו חלק חשוב בהפעלת הנמל החדש בתל אביב ובפעילות בנמל חיפה. 2.4% מהעולים הגיעו מארצות הברית. כ-2,600 עולים – מעט יותר מאחוז – הגיעו בדרכים עקלקלות מברית המועצות, אשר נעלה את שעריה.

העלייה מגרמניה

על אף שהעולים מגרמניה היו כחמישית מכלל העולים הייתה תרומתם רבה במגוון תחומים. העולים מגרמניה תרמו לשינוי הדפוסים המקובלים בתחומי ההשכלה, כלכלה ותרבות, ויצרו טיפוס חדש של מעמד בורגני-עירוני בארץ ישראל. מבחינה פוליטית מרביתם היו בעלי השקפות ליברליות-דמוקרטיות מבוססות והם החזיקו בעמדות מתונות בקשר לסכסוך הישראלי-ערבי.

העולים הגיעו כשברשותם הון פרטי, שאותו השקיעו בפיתוח כלכלת הארץ. הם תרמו למגוון התרבותי בארץ, ומספר העוסקים במקצועות חופשיים ובעלי ההשכלה בקרבם היה רב. העולים גילו חריצות ונכונות לעסוק בכל עבודה שתינתן להן. הם שינו את פני הבנייה העירונית, הקימו מפעלים, קידמו את הרפואה, פתחו בתי קפה וחנויות מעוצבות. הם יזמו הקמת מפעלי תרבות (כמו התזמורת הפילהרמונית), אשר תרמו לפיתוח התרבות בארץ. חלק מבעלי ההשכלה שולבו במוסדות כמו האוניברסיטה העברית והטכניון, ובכך תרמו לקידום החינוך הגבוה.

עליית הנוער

בשנים 1934–1939 עלו לישראל כ-5,000 נערים ונערות מגרמניה ומאוסטריה, במסגרת מפעל הצלה וחינוך שנהגה על ידי רחה פראייר ויושם על ידי הנרייטה סאלד, וכונה "עליית הנוער". מרבית בני הנוער נקלטו בקיבוצים ובמושבי עובדים, ולאחר תקופת הכשרה הצטרפו לקבוצות השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד ובני עקיבא בהקמת יישובים חדשים.

קליטת העולים בארץ

PikiWiki Israel 242 Immigration to Israel עליה לארץ
קבוצת חניכי "השומר הצעיר" על סיפון אניה בדרכם לארץ ישראל, 1934
PikiWiki Israel 6471 Settlements in Israel
בבית אריזה לתפוזים במושבה הרצליה, בין העומדים מימין אנשי ארגון "בני בנימין", 1933

מאות האלפים שזרמו לארץ, ושילשו את גודל היישוב בפרק זמן של שבע שנים, חוו חבלי קליטה לא פשוטים. קליטתם עוררה תופעות כמו ספסרות מקרקעין, העלאת שכר הדירה ואבטלה (מ-1936). חנוונים וסוחרים העלו את מחירי המצרכים החיוניים, תוך ניצול חוסר ידיעתו של העולה. ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף ניסה למגר את התופעות השליליות, וממשלת המנדט נתבקשה לחוקק חוק שיגביל את גובה שכר הדירה. קרוב למותו התייחס לנושא המשורר חיים נחמן ביאליק שבנאום שנשא הגדיר את היישוב כחולה: "סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון בגרמניה ובארצות האחרות. במקום לדאוג להם להכין להם פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולו יהא בצריפים, ניצלנו את אסונם למען בצע כסף... הסימן השני למחלה הוא – הספסרות הבזויה, האוכלת אותנו כעש... דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד, וכל פעם עולה מחירו".[4]

יחס היישוב הוותיק לעולים מגרמניה היה מורכב. מחד גיסא הגבירו עולים אלו מאוד את כוחו של היישוב; מאידך גיסא, התבדלו עולי גרמניה ושימרו את תרבותם. האווירה בארץ, אשר שמה דגש על מטרות שיתופיות ולאומיות, נגדה את ההתבדלות ה"יקית". העיתונות העברית ניהלה נגד ה"יקים" מערכה בשל נוהגם להוציא עיתונים בשפה הגרמנית. נטען כנגד העולים כי הם אינם נאמנים דיים ללאומיות העברית ולציונות. היו אף מקרים שבהם הותקפו חנויות בבעלות עולי גרמניה בשל שילוט בשפה הגרמנית. העולים ממרכז אירופה נתפסו כקפדנים וכמנומסים באוכלוסייה שבה הפשטות והישירות הייתה לסמל.

הסבה מקצועית

עולי גרמניה כללו אלפי סוחרים, אקדמאים ואנשי רוח, אך היישוב התקשה למצוא להם תעסוקה שתתאים לעיסוקם הקודם, והם נדרשו לבצע הסבה מקצועית. רבים הפכו לפועלי בניין, לפועלי מתכת, לפועלים בענף העץ ולנהגים. חלקם הפכו לחקלאים.

העלייה והישגיה

היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען
לוח התקופות בארץ ישראל

בשל היקפה הגדול של העלייה, הייתה תרומתה לגידול היישוב והתעצמותו הכלכלית והארגונית רבה. 180,000 העולים העלו את מספר אנשי היישוב ל-400,000 נפש בקירוב, קצת יותר מ-30% מכלל האוכלוסייה בארץ. זרימת העולים הייתה לכיוון הערים הגדולות. ההתפתחות העירונית תרמה להתפתחות ענפי התעשייה והמסחר.

חינוך, מדע, תרבות ואמנות

העלייה החמישית הביאה להישגים רבים בתחום האמנות, התרבות, הפנאי והחינוך ושינתה את פניו של היישוב. עולים החיו מחדש את תיאטרון "הבימה" והיו בין מקימי התזמורת הפילהרמונית. כמו כן, רמת המחקר וההוראה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובטכניון בחיפה עלתה בשל הגעתם של בעלי מקצועות חופשיים רבים, ובהם פרופסורים. נוסף לכך עלתה רמת הרפואה בארץ עם קליטתם של רופאים רבים. גם תרבות הפנאי ביישוב השתנתה. בתל אביב נפתחו מסעדות ובתי קפה רבים בסגנון אירופאי, בהיקף שלא היה נהוג עד אז.

התפתחות הכלכלה

  • בעלי הון שעלו מארצות מזרח אירופה ומגרמניה הביאו ידע רב בנוסף למימון הכרחי. על ידי פתיחת מפעלים חדשים וקידום ההשקעה בעיר, התעצם כוחה התעשייתי של ארץ ישראל. נפתחו מפעלי תעשייה רבים בתל אביב ובחיפה בעיקר. הכלכלה שגשגה עד כדי מצב שבו היהודים הפיקו יותר מ-50 אחוזים מהתוצרת בארץ ישראל למרות שהיוו רק שליש מתושביה. שכבת בעלי ההון גדלה גם היא, והגיעה לכרבע מכלל האוכלוסייה היהודית.
  • נפתח נמל תל אביב. בעקבות המרד הערבי הגדול שאירע באותן שנים (כתגובה לעלייה היהודית הגוברת ולהתעצמות הציונות בארץ), נסגר נמל יפו. הבריטים אישרו ליהודים לפתוח את נמל תל אביב, שהפך לנמל חשוב והועסקו בו פועלים יהודים רבים.
  • הונח צינור הנפט כירכוכ-חיפה (ב-1934), ונבנו בתי הזיקוק, על ידי הבריטים (ב-1938), בחיפה.

התיישבות חקלאית

לעומת התפתחות עירונית גדולה, נראה כי נחלש כוחה של ההתיישבות החקלאית ורכישת הקרקעות לכך. אולם, התרחבות שטח המטעים, גילוי מקורות מים חדשים והרחבת השוק ששימש להפצת התוצרת החקלאית, תרמו להמשך התיישבות זו. בהתיישבות החקלאית נטלו חלק גם יהודי גרמניה, שמעולם לא עסקו קודם לכן בחקלאות. רצונם היה להכות שורשים בארץ החדשה ולשנות את אורח חייהם.

מפעלי התיישבות חשובים היו:

  • התיישבות עמק חפריהושע חנקין רכש קרקעות בעמק חפר. היישובים בעמק חפר התבססו על גידול הדרים בעיקר, והיו בחלקם מושבים ובחלקם קיבוצים. היישובים יצרו רצף טריטוריאלי בשרון.
  • התיישבות האלף – התיישבות האלף הייתה תוכנית לעבות 11 מושבות קיימות בחגורה נוספת של 1,000 משפחות פועלים סביבן, על מנת להגן עליהן. התוכנית לא צלחה, ועקב בעיות מימון התיישבו רק 430 משפחות.
  • יישובי חומה ומגדל – בעקבות המרד הערבי והשמועות על כוונת הבריטים לחלק את הארץ לפי היישובים (על פי מסקנות ועדת פיל), היה צורך להקים יישובים במקומות מרוחקים, או על מנת ליצור רצף טריטוריאלי, או על מנת לייהד אזורים – כל זה כדי לקבוע עובדות בשטח ולגרום לכך שהבריטים יתקשו לחלק את הארץ ולגרום לכך שאזורים אלו ייכנסו לשטח המדינה היהודית שעתידה לקום. יישובי חומה ומגדל הוקמו בין-לילה בעזרת חומרים שהוכנו מראש, הם כללו חומה, מגדל שמירה, עמדות שמירה, מספר צריפים וגדר תיל. היישובים עסקו בחקלאות, והיו מעין בסיסים צבאיים המשמשים בחקלאות. יישובי חומה ומגדל אוכלסו בעיקר על ידי בני נוער ועולים לא חוקיים.
PikiWiki Israel 9232 orchad beginnig
עבודות ניקוז בתל מונד לקראת נטיעות, 1931

ראו גם

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב.

  • אנשי העלייה החמישית שיש עליהם ערך בוויקיפדיה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ התיקוף על פי שמואל נח אייזנשטדט, חיים אדלר, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא, ישראל - חברה מתהווה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ב, עמ' 14.
  2. ^ .German Jewish Refugees, 1933-1939, אנציקלופדיית השואה, באתר מוזיאון השואה האמריקני.
  3. ^ German Jewish Refugees, 1933-1939, אנציקלופדיית השואה, באתר מוזיאון השואה האמריקני
  4. ^ דבריו של ח.נ. ביאליק בי"ט סיון, לפני צאתו לחוץ לארץ, מבאי "עונג שבת" ב"אוהל שם", דברים אחרונים.
אהרן הימן

הרב אהרן הימן (הימאן; בכתיב לועזי: Hyman; כ"ח בסיון תרכ"ג, 15 ביוני 1863 – כ"ג בשבט תרצ"ז, 3 בפברואר 1937) היה רב, חוקר דברי ימי חז"ל ומאמריהם ומחבר ספרים.

אריק לביא

אריה (אריק) לביא (9 במרץ 1927 – 29 ביוני 2004) היה זמר ושחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי.

גצל קרסל

גֶצֶל אליקים קרֶסֶל (Gezel Kressel; ט"ז בסיוון תרע"א, 12 ביוני 1911, גליציה המזרחית – ל' באב (א' דר"ח אלול) תשמ"ו, 1986, ישראל) היה סופר, היסטוריון וביבליוגרף ישראלי.

דב ליפץ

דב ליפֶּץ (1897 – 11 במאי 1990) היה מראשי המחנכים העבריים בליטא, עסקן ציוני ועברי, מנהל רשת "תרבות" בליטא, לאחר עלייתו לארץ ישראל מורה ומנהל בית ספר תיכון בתל אביב, מנהל "עם עובד" והמנהל-המייסד של הוצאת ספרים "עם הספר". מיוזמי פרויקט הנצחת יהדות ליטא ומעורכי הספר.

דוד הלחמי

הרב יעקב דוד הלחמי (וייסברוד) (1912 – 6 במרץ 2007) היה רב וסופר, מראשי פועלי אגודת ישראל, ובמשך שנים רבות שימש מזכ"ל התנועה.

זאב שיף

זאב שיף (1 ביולי 1933, ליל, צרפת – 19 ביוני 2007, תל אביב, ישראל) היה עיתונאי ופרשן צבאי ישראלי.

יהושע ביצור

יהושע ביצור (14 בינואר 1926 - 1 ביולי 1988) היה עיתונאי ופובליציסט, כתב וראש מערכת "מעריב" בירושלים.

יהושע פראוור

פרופ' יהושע פרַאוֶור (כ"ה בחשוון תרע"ח, נובמבר 1917 – ו' באייר תש"ן, 30 באפריל 1990) היה היסטוריון ישראלי חשוב, מגדולי חוקרי ממלכת ירושלים והצלבנים בארץ ישראל. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1960. חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת תשכ"ט 1969. עסק גם בתרגומם של ספרי-מסעות של נוצרים בארץ ישראל ואף שימש כעורך ראשי של האנציקלופדיה העברית לתקופה מסוימת.

יוחנן אהרוני

יוחנן אהרוני (ט' בסיוון תרע"ט, 7 ביוני 1919, פרנקפורט על האודר, גרמניה – ט' באדר א' תשל"ו, 9 בפברואר 1976, תל אביב) היה מן הארכאולוגים הבולטים בישראל, במיוחד בתחום הארכאולוגיה המקראית והגאוגרפיה-ההיסטורית של ארץ ישראל.

יונה אפרת

יונה אפרת (2 באוקטובר 1925 - 4 ביוני 1993) היה אלוף בצה"ל וחבר ועדת כהן.

יעקב מרידור

יעקב מרידור (29 בספטמבר 1913 – 30 ביוני 1995), היה לוחם ומפקד מחתרת האצ"ל וחבר הכנסת מטעם התנועות חרות, גח"ל, והליכוד, אשר כיהן כשר הכלכלה בממשלת ישראל ה-19 וה-20.

ישראל טויסיג

רבי ישראל טויסיג (תרמ"ט, 1889 - ו בתשרי תשכ"ח, 10 באוקטובר 1967) היה רב ופוסק בירושלים, רבה של שכונת בתי אונגרין. כונה על שם ספרו ומקום מגוריו בחו"ל: הבית ישראל ממטרסדורף.

מנחם שטרן

פרופ' מנחם שטרן (5 במרץ 1925 – 22 ביוני 1989) היה היסטוריון ישראלי, מגדולי החוקרים של תקופת בית שני; חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1978 וחתן פרס ישראל להיסטוריה של העם היהודי לשנת תשל"ז.

משה אונגרפלד

משה אוּנגֶרפֶלד (10 במרץ 1898 – 2 במרץ 1983) היה מורה, עיתונאי, פובליציסט וסופר, מנהלו הראשון של "בית ביאליק".

משה וילנסקי

משה וילֶנסקי (17 באפריל 1910 – 3 בינואר 1997) היה מלחין, מוזיקאי, מעבד ומנצח ישראלי, מגדולי המלחינים של הזמר העברי, חתן פרס ישראל לזמר עברי (1983).

נתן גורן

נתן גוֹרֶן (גרינבּלַט, גרינבלאט) (ה' בטבת תרמ"ז, ינואר 1887 – 26 בפברואר 1956, תל אביב) היה סופר, עיתונאי, מסאי ומבקר יידי ועברי, מחנך עברי ועסקן ציוני בליטא וביישוב, איש תנועת העבודה.

סשה ארגוב

אלכסנדר (סָשָה) אַרגוֹב (26 באוקטובר 1914 – 27 בספטמבר 1995) היה מלחין ישראלי, הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בזמר העברי, וחתן פרס ישראל בתחום זה (1988).

עליות מראשית הציונות ועד קום מדינת ישראל

ראשית הציונות הביאה לסדרה של גלי עלייה שקדמו להכרזה על הקמת מדינת ישראל והובילו אליה.

שלמה שבא

שלמה שְבָא (28 ביוני 1929 - 5 במאי 2015) היה סופר ועיתונאי ישראלי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.