העיר העליונה

העיר העליונה הוא כינוי לחלקו הגבוה של הר ציון, הנמצא היום בתוך חומות העיר העתיקה בירושלים. זהו השטח שעליו בנויים כיום הרובע היהודי והרובע הארמני. העיר העליונה קרויה בשם זה כיוון שהיא גבוהה באופן ניכר משלוחת עיר דוד ומהר הבית.

מספר יוספוס פלאביוס:

"העיר נוסדה על שתי גבעות צופות ועמק מפריד ביניהן בתווך ... משתי הגבעות האלה האחת, אשר נמצאת עליה העיר העליונה, היא גבוהה הרבה מאחותה וגם ישרה ממנה בארכה... הגבעה השנייה היא הנקראת בשם "חקרא" ... ממול הגבעה הזאת נמצאת גבעה שלישית ... והגיא הנקרא בשם עמק עושי הגבינה, אשר אמרנו עליו כי הוא המפריד בין העיר העליונה והעיר התחתונה, משתרע עד השילוח ... ומפני מורדות-הגבעות התלולים מכל הרוחות אין לעלות על העיר משום עבר."

כלומר ירושלים בנויה משלוחת עיר-דוד מדרום, מצפון לה הר הבית וממערב לה, מעבר לגיא הטירופיאון, הר ציון המכונה "הגבעה המערבית". חלקו הגבוה של הר ציון הוא "העיר העליונה".

בתקופת הורדוס

The Herodian Quarter P8050085
בית המידות ברובע ההרודיאני

בתקופת הורדוס נבנו בעיר העליונה הרבה בתי מגורים גדולים ווילות בסגנון אופנתי ומפואר. בבתים אלו התגוררו בני האצולה של הכהונה הגדולה (כמו בית קתרוס) ואנשי הממשל והשררה הקרובים לבית הורדוס והממשל הרומי. הרובע השקיף אל המקדש וממנו נמתח גשר מפואר (הוא קשת וילסון) ישירות אל הכניסה להר הבית.

בחפירות ארכאולוגיות בראשות הפרופ' נחמן אביגד, שנערכו בשנים 1968–1983, התגלו במקום שרידי בתי פאר, ביניהם בני שתי קומות ואולי אף יותר. בתוך הבתים התגלו פסיפסים מפוארים, מקוואות לשימוש פרטי של תושבי הבתים, כלי אבן (כיוון שהכהנים הקפידו ביותר על טומאה וטהרה וכלי אבן אינם נטמאים), עיטורי-קיר בטיח (סטוקו ופרסקו ללא ציורי דמויות) וביניהם ציור של מנורת-המקדש. התגליות הארכאולוגיות מוצגות לציבור במוזיאון "הרובע ההרודיאני" ברובע היהודי.

בתי המידות המפוארים בעיר העליונה נשרפו כליל ב-ח באלול ג'תת"ל (70 לספירה), חודש לאחר חורבן הבית. שרידי השריפה ניכרים בממצא הארכאולוגי בדמות אבנים מפוייחות, שרידי קורות מפוחמות ושכבת אפר עבה ביותר שכיסתה את הממצאים. שרידי השריפה מוצגים כיום במוזיאון "הבית השרוף", המיוחס למשפחת הכהנים מבית קתרוס (ר' פסחים נז ע"א).

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אקרופוליס

אקרופוליס (יוונית: ἀκρόπολις; מילולית: העיר העליונה) היא גבעה מבוצרת, מקום גבוה ומבוצר בתוך עיר-מדינה ביוון העתיקה. האקרופוליס היה לרוב המקום בו הוקם היישוב מלכתחילה, בשל יתרונותיו ההגנתיים, ובהמשך שכן בו בדרך כלל ארמון המלך. עם ביטול המלוכה ברוב הפולייס (פוליס ברבים) היווניות הוקמו באקרופוליס המצודה והמקדשים העירוניים, והאגורה ומרכזי ציבור אחרים הוקמו לרוב בסמוך אליו. בערים יווניות עתיקות רבות מצויה אקרופוליס ובה נמצאים לרוב שרידי המקדשים החשובים ומונומנטים נוספים.

האקרופוליס הידועה ביותר היא האקרופוליס באתונה, שהיא השריד המרכזי של אתונה העתיקה. באתר זה מצוי הפרתנון ועוד מספר שרידי מבנים מפורסמים. אקרופוליס זו מוכרת כאתר מורשת עולמית והיא אף נבחרה למועמדת סופית לשבעת פלאי תבל החדשים.

המונח אקרופוליס משמש היום לתיאור גבעה מבוצרת בעיר עתיקה מכל תקופה, ולאו דווקא מתקופת יוון העתיקה. דוגמאות לכך ניתן לראות בתל גזר, תל חצור, עיר דוד ועוד.

דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

דגם ירושלים בסוף ימי בית שני, או בשמו הרשמי: ירושלים בימי בית שני, הוא דגם תלת-ממדי של ירושלים בסוף תקופת בית שני, בשנת 66, ארבע שנים לפני חורבן הבית בשנת 70. הדגם נבנה בשנים 1966-1962, לפי פרשנותו של פרופסור מיכאל אבי-יונה לתיאוריו של יוסף בן מתתיהו.

הדגם, ששטחו 2,000 מטר רבוע, מציג את מבני העיר בקנה מידה של 1:50. גולת הכותרת של הדגם היא בית המקדש, שתיאורו בדגם הפך לסמל ומוצג בפרסומים שונים כתמונה ריאלית של בית המקדש השני. הדגם שימש אבן שואבת למבקרים רבים מישראל ומחוץ לארץ, והיה לאתר תיירות פופולרי.

הדגם שכן עד שנת 2006 בשטח מלון הולילנד שבשכונת בית וגן בירושלים, ולכן נקרא גם "דגם הולילנד". השטח נתרם על ידי הנס קרוך, בעל המלון, לזכר בנו, יעקב קרוך, שנפל במלחמת העצמאות. בשנת 2006 שופץ הדגם, הותאם למחקרים חדשים (ראו להלן) והועבר אל שטח מוזיאון ישראל ליד היכל הספר. לאחר הוצאתו של הדגם נתגלה תחתיו בית קברות כנעני גדול.

הבית השרוף

הבית השרוף, או בית קתרוס, הוא כינויו של בית מגורים משלהי תקופת בית שני שנשרף ונחרב במהלך חורבן ירושלים לאחר הכנעת המרד הגדול בירושלים בשנת 70 לספירה, ונתגלה מחדש בשנת 1970, בחפירות ארכאולוגיות בעיר העתיקה. הבית עצמו נמצא כ-6 מטרים מתחת למפלס רחוב תפארת ישראל ברובע היהודי, והוא חלק ממוזיאון לארכאולוגיה בשם הפרוור ההרודיאני. על פי כתביו של יוסף בן מתתיהו, אזור זה של ירושלים היה ידוע בעושרו, ובשל קרבתו לבית המקדש היה מאוכלס בראשי הכהונה בעיר.

הגיא המרכזי

הגיא המרכזי (ביוונית: טִירוֹפּוֹיאוֹן או טִירוֹפּוֹיוֹן - Τυροποιόν, בתעתיק ללטינית Tyropoeon) הוא עמק החוצה את אגן העיר העתיקה בירושלים מצפון לדרום. הוא קרוי גם "הגיא" (בדרך כלל במקורות הקשורים לתקופת בית ראשון) או "עמק עושי הגבינה" (ראו להלן). בתוואי העמק עובר רחוב הגיא.

המצור על ירושלים (70)

הַמָצוֹר עַל יְרוּשָׁלַיִם שהתרחש בשנת 70 לספירה (י"ד בניסן - ח' באלול ג'תת"ל), היה השלב הסופי בהכנעת המרד הגדול נגד השלטון הרומאי, שהתרחש בארץ ישראל בשנים 70-66 לספירה. המצור הסתיים בכיבושה של העיר בידי כוחות האימפריה הרומית תחת פיקודו של טיטוס. במהלך כיבוש ירושלים (שבוצע במספר שלבים) שרף הצבא הרומאי את בית המקדש, ערך טבח באוכלוסייתה, והחריב את העיר. מספר ההרוגים שמתו בחרב או ברעב הסתכם במאות אלפים. ההרס והטבח שבאו בעקבות כיבוש ירושלים, גרמו לשקיעתהּ של העיר לאחר מאות שנים של שגשוג ופריחה.

ההתקוממות בירושלים נגד השלטון הרומי, היוותה את השלב הראשון ואת המאיץ לפרוץ מרד כללי של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל נגד האימפריה הרומית. המרד פרץ בהדרגה לאחר תסיסה ארוכה בת שנים רבות שהונעה מסיבות שונות ומגוונות, אך בעלות אופי אחיד ומשותף. המרד כלל את כל חלקי ארץ ישראל ואף מחוצה לה, אך המערכה המרכזית התרחשה בירושלים. המורדים היהודים, שהיו מלכתחילה מפולגים למספר סיעות, ניהלו מלחמת אחים קשה בתוך העיר, במקביל למערכה נגד האויב הרומי. הם השכילו להתאחד רק לאחר שהצבא הרומאי הטיל מצור על העיר ותקף אותה, אך בשלב זה של המרד, זה כבר היה מאוחר מדיּ.

ההשלכות של החורבן על העם היהודי היו קשות והשפעתן הייתה במגוון תחומים ולטווח ארוך, עד לימינו אנו.

המרד הגדול

המרד הגדול, בשנים 66 – 73/74, היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרד העם היהודי נגד האימפריה הרומית. המרידה השנייה הייתה מרד התפוצות, והשלישית הייתה מרד בר כוכבא.

המרד החל בשנת 66 לספירה, בין הגורמים לו – אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים לאוכלוסייה ההלניסטית בארץ ישראל, ייאוש ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון וכן מתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים וכיתות אחרות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו המצביאים הרומאים אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאם של הקרבות היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, בהם מכוור ומצדה, נמשך כשלוש שנים נוספות.

המרד נכשל כישלון חרוץ, ומנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש השני, חרב. כמעט כל המידע אודות המאורעות נמסר בידי יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".

העיר העתיקה (ירושלים)

העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור העירוני העתיק של ירושלים. שטחה המוקף על ידי חומות ירושלים הוא כ-850 דונם. כמו כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות, בסמוך ומצד דרום.

העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. בחומת העיר העתיקה שמונה שערים: שער יפו, שער שכם, שער ציון, שער הרחמים (סגור), שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער האשפות.

העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים להם הנמצאים בה, ובהם: הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר.

העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה בתקופה העות'מאנית. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה". רבים מהאתרים המצויים בתחומה על פני מפלס החיים ומתחת לו, מקורם מן העת העתיקה. העיר העתיקה בנויה על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפיים שנה. תחת בתים רבים יש בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. מפלס החיים בעיר העתיקה בימינו הוא כ-4–8 מטר מעל מפלס הרחוב בעיר בימי הבית הראשון, וכ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה הכללית.ב־1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

הפרוור ההרודיאני

מוזיאון וואהל לארכאולוגיה - הפרוור ההרודיאני הוא מוזיאון ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים המציג מספר בתים רחבי היקף של שכונת פאר שעמדה במקום (העיר העליונה של ירושלים בתקופת הבית השני) בתקופת שלטונו של המלך הורדוס ובתקופה שלאחר מכן עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה.

הבניינים התגלו בעת שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של פרופ' נחמן אביגד. במקום מוצגים מספר מבנים לציבור (לא כל המבנים שהתגלו מוצגים לקהל). שיטת החפירות הארכאולוגיות, בשל מחסור בזמן ובכוח אדם, הביאה לכך שלאחר חפירת יסודות הבתים כוסו המוצגים, ועליהם נבנו הבתים. לאחר מכן, עם סיום בניית מבנה המגורים נחפרו הממצאים מתחת לרצפת המבנה.

ח' באלול

ח' באלול הוא היום השמיני בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמיני בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ח' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בח' אלול היא פרשת כי תצא.

חנניה בן נדבאי

חנניה בן נדבאי או נבדאי (בתלמוד: יוחנן בן נדבאי או נרבאי; ? - 66 לספירה) היה כהן גדול בבית המקדש השני ואביו של אלעזר בן חנניה, ממנהיגי המרד הגדול.

ירושלים בתקופת בית שני

העיר ירושלים בתקופת בית שני הייתה בירתן של יחידות מדיניות שונות שבסיסן באזור יהודה (פחוות יהודה הפרסית, ממלכת החשמונאים העצמאית, פרובינקיית יהודה הרומאית), ברוב התקופה של שש־מאות השנים שבין 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה, תקופה המקבילה (בהבדלים קלים) לתקופה ההיסטורית בתולדות עם ישראל וארץ ישראל המכונה תקופת בית שני.

במשך כל תקופת בית שני הייתה ירושלים העיר הגדולה היחידה בארץ ישראל שהייתה בעלת אופי יהודי מובהק. המבנה החשוב ביותר בירושלים לאורך כל התקופה היה בית המקדש השני, והיהודים היוו את הקבוצה האתנית־דתית הדומיננטית בירושלים, ובכל אזור יהודה. ירושלים הייתה מרכז חיי הדת של כל היהודים, גם אלו ששהו בגולה, אשר נשאו עיניהם לירושלים ועלו לרגל אליה. היא היוותה כר פורה ליצירתיות דתית, ובתקופה זו עוצבה דמותה של הדת היהודית כפי שהיא מוכרת כיום. בה נחתם התנ"ך, ובה נוצרו ונאספו רוב המשניות. במהלך תקופה זו התגיירו נוכרים רבים, הן כפרטים והן באופן מרוכז כעמים שלמים. נוסף על כך, בתקופה זו נזרע הזרע לדת הנוצרית.

שלא כבהגדרת תקופת בית שני בארץ ישראל בדרך כלל, שנהוג להחשיבה כנמשכת עד מרד בר כוכבא, התקופה בירושלים נתחמת בין שיבת ציון לחורבן הבית, שכן לאחר החורבן חדלה ירושלים להוות עיר יהודית למשך דורות אחדים.

ההיסטוריונים מחלקים את תקופת בית שני בירושלים, שנמשכה כשש מאות שנים, לתת־תקופות אחדות, אשר כל אחת מהן בעלת מאפיינים מדיניים וחברתיים ייחודיים. פיתוחה הפיזי של העיר הושפע רבות ממאפיינים תקופתיים אלה. אוכלוסיית העיר התאפיינה בפערים חברתיים, כלכליים ודתיים שהלכו והעמיקו במהלך השנים. בעיר, לדוגמה, התקיימה הבחנה ברורה בין השכבה העשירה הצרה, הפתוחה להוויית העולם הנוכרי, לבין השכבה הרחבה יותר של העם שהתאפיינה בהסתגרות בפני העולם הנוכרי. השכבות גם נבדלו זו מזו בתפיסות דתיות שונות, בעלות הדגשים שונים: בעוד השכבה האמידה נסמכה על הפולחן בבית המקדש ומעמד הכהנים, רוב העם הונהג על ידי חכמים שלא ממשפחות כהונה מסורתיות, שהדגישו את לימוד התורה ופיתוח עולם ההלכה.

מבחינה פיזית וטופוגרפית ירושלים הייתה מתוחמת מדרום וממזרח ואף בחלק מהממערב בגיאיות הגדולים של נחל קדרון וגיא בן הנום. כיוון ההתפתחות הטבעי העיקרי של העיר היה תמיד מעט מערבה ובעיקר צפונה, שם משתרעת רמה ללא מכשול טבעי, מה שהפך את צפון העיר גם לנקודת התורפה שלה. ואכן, עם כל התרחבות של העיר צפונה נבנתה חומה נוספת, צפונית יותר, כדי להגן על השטח המיושב החדש. החוקרים מונים שלוש חומות הרחבה צפונה שהוקמו לאורך ימי הבית השני.

המקורות העיקריים לתקופת בית שני הם שני ספריו של יוספוס פלאביוס: מלחמת היהודים וקדמוניות היהודים (ספרים 11–20). אלו, בצד מקצת מספרי התנ"ך (ספר עזרא וספר נחמיה), המשנה והתלמוד מחד, ודברי היסטוריונים וגאוגרפים נוכרים מאידך, עומדים כבסיס לכל מחקר על תקופת בית שני. מקורות נוספים בעלי חשיבות הם הספרים החיצוניים כספר חשמונאים למשל, מגילות מדבר יהודה והברית החדשה. מקור לא-אכזב להבנה נוספת הוא המחקר הארכאולוגי, בעיקר זה שנערך החל משנת 1968 באזור הרובע היהודי והכותל המערבי.

כנסיית הניאה

כנסיית הניאה (ביוונית: "חדשה") הוא שמה המקוצר של "הכנסייה החדשה על-שם מרים אם ישו", כנסייה ענקית קדומה בירושלים שנחנכה בשנת 543 לספירה והייתה קיימת עד המאה התשיעית או העשירית.

הכנסייה נבנתה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון באזור הדרומי ביותר של ירושלים של ימיו, ברום הר ציון, בתחילת השתפלותו דרומה לכיוון גיא בן הינום, במקום בו נמצאים כיום שער ציון ומגרש החניה של הרובע היהודי.

ציר החיים המרכזי של ירושלים הביזנטית היה בין כנסיית הקבר לכנסיית הניאה, ביניהן נסלל הקארדו הביזנטי, כפי שניתן לראות היטב במפת מידבא. לאורך הקארדו התקיימו התהלוכות הדתיות המרכזיות.

לאן (עיר)

לאן (בצרפתית: Laon) היא עיר במחוז אן שבחבל או-דה-פראנס בצפון צרפת.

ב-2006 מנתה העיר 26,522 תושבים. שטח העיר: 42 קמ"ר. צפיפות האוכלוסייה: 631 תושבים לקמ"ר.

מגדל דוד

מגדל דוד הוא הכינוי שניתן למצודה אשר הגנה במשך אלפי שנים על העיר ירושלים. למרות שמה של המצודה, אין קשר בינה לבין דוד המלך, ושמה זה ניתן לה אלפי שנים אחרי קיומו המשוער.

המצודה שוכנת במקום הגבוה ביותר בעיר העתיקה, מעל נקודת ההשקה של גיא בן הינום ונחל צולב. נקודה אסטרטגית זו היוותה עילה להקים ביצור במקום, במטרה להגן על העיר ממערב. במהלך ההיסטוריה היה למצודה חלק מרכזי בהגנת העיר, והיא שימשה מרכז שלטוני וצבאי. כיום שוכן בה מוזיאון לתולדות ירושלים. המצודה צמודה אל פתח החומה ליד שער יפו.

מידטאון מנהטן

מידטאון מנהטן (מרכז העיר של מנהטן, או האזור האמצעי של האי מנהטן, באנגלית: Midtown Manhattan) הוא אזור בלב רובע מנהטן בעיר ניו יורק במדינת ניו יורק שבארצות הברית. הרובע מכונה בפשטות "מידטאון".

הרובע הוא הגדול מבין שני מרכזי העסקים הראשיים של העיר ניו יורק, ומשכך מהווה למעשה את מרכז העסקים הגדול ביותר בארצות הברית. נמצאים בו אתרים תיירותיים ותרבותיים ידועים כגון מרכז רוקפלר, אזור התיאטראות של ברודוויי וכיכר טיימס. כמו כן נמצא ברובע בניין אמפייר סטייט שהיה הבניין הגבוה בעולם במשך שנים רבות במאה ה-20.

אזור ה"מידטאון" הוא אחד משלושת האזורים העיקריים של האי מנהטן - כאשר דרומית לו נמצא אזור ה"דאונטאון" (Downtown - העיר התחתית) וצפונית לו נמצא אזור ה"אפטאון" (העיר העליונה - Uptown).

ספר נחמיה

ספר נְחֶמְיָה הוא אחד מספרי התנ"ך, אך על פי החלוקה המסורתית הוא נחשב כחלק מספר עזרא ולא כספר בפני עצמו. הספר עוסק ברובו בשיקומו של היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי השבים לארץ בתקופת ראשית בית המקדש השני, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. רוב הספר מתואר מנקודת מבטו של נחמיה בן חכליה, ראש יהודי הארץ באותה תקופה שמונה על ידי השלטון הפרסי; שאר הספר מכיל תעודות שונות על התקופה (רשימת העולים, האמנה, מפת ההתיישבות), סגנון זה קיים גם בספר עזרא.

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי, אך קטעים ממנו משולבים בתפילה.

קשת וילסון

קשת וילסון היא מבנה קשת קדום עשוי אבנים, הממוקם בצד הצפוני של רחבת הכותל המערבי בעיר העתיקה של ירושלים. קשת וילסון בנויה 23 נדבכים אחידים של אבנים מסותתות, ורוחבה 13.1 מטר. הקשת מהווה קטע מגשר וילסון שרשרת של קשתות היוצאות מרחבת הר הבית ומעליהן עובר רחוב השלשלת. הקשת נקראת על שם צ'ארלס וילסון, מהנדס וקצין בצבא הבריטי שהיה הראשון שחקר את הקשת באופן מדעי.

הדעה המקובלת היא שהקשת הקדומה הייתה חלק משרשרת של קשתות שיצרה גשר מחבר בין העיר העליונה והר הבית. יש הסבורים שאותו גשר קדום שימש כמעבר לעולי רגל מהעיר העליונה לבית המקדש ואחרים סבורים שהוא שימש כמעבר פרטי לכוהנים ולבני מעמד האצולה בירושלים.

עד מלחמת ששת הימים הייתה הקשת וסביבותיה מוזנחות ומלאות בסחף ופסולת. עם איחוד ירושלים ב־1967, השקיעה מדינת ישראל בשיפוץ, ניקיון וחקר ארכאולוגי של הקשת במסגרת חפירות מנהרות הכותל. בעזרת מימון של משרד הדתות ורשות העתיקות בוצעו עבודות שיפוץ וחפירה נרחבות. בין השאר, נחפרו חדרים תת-קרקעיים, גודרו הפירים, והוסבו אולמות תת-קרקעיים למקומות תפילה.

בשנת 2017, התגלו תיאטרון רומי קטן, שמונה נדבכים חדשים של הכותל המערבי ותעלת ניקוז מתחת לקשת וילסון. החפירות נערכו על ידי רשות העתיקות והקרן למורשת הכותל המערבי. הממצאים שהתגלו היו קבורים תחת שכבת עפר בעובי של כשמונה מטרים.

שולחן

שולחן (בכתיב חסר: שֻׁלְחָן) הוא רהיט המשמש להנחת חפצים, אכילה ומשחקים שונים. קיימים סוגים שונים של שולחנות, בהתאם לייעודם.

שעון שמש

שעון שמש הוא שעון, שמשתמש בתנועת הצל הנופל מעצם דק המוצב באור השמש כדי להציג את השעה המקורבת.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.