העיר

"העיר" היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שיצא לאור אחת לשבוע. ביום חמישי צורף לעיתון "הארץ", המופץ למנויי העיתון באזור תל אביב, וביום שישי הופץ לחנויות. תפוצתו בשיאה הייתה 115,000 עותקים. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר". באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר".

Internet-news-reader.svg העיר
Ha'ir
לוגו העיתון
תדירות שבועון
סוגה מקומון
בעלים רשת שוקן
תאריך ייסוד 1980
תאריך סגירה אוגוסט 2017
שפה עברית
תפוצה 115,000 עותקים (2001)
עכבר העיר אונליין
Haeer
שער "העיר", ינואר 1991 (ראו: ישראל במלחמת המפרץ)

העיר

המקומון הוקם באוקטובר 1980 בניהולו של רוני ארן, שהקים שנה קודם לכן את "כל העיר" הירושלמי, ובעריכת חנוך מרמרי. יציאתו לאור לוותה בשביתה והפגנות של עובדי הדפוס של העתונים היומיים כיוון שהודפס בשיטת סדר צילום ולא בשיטה של סידור אותיות ידני שהייתה נהוגה עד אז. בשנותיו הראשונות חולק "העיר" בחינם, למרות שלעיתים התנו מוכרי העיתונים את קבלת "העיר" בקניית עיתון אחר. לאחר מספר שנים החלו לגבות כסף עבור "העיר". עם השנים ערכו את העיתון גם יואל אסתרון, גל אוחובסקי, מאיר שניצר, דוני ענבר, אמנון רבי ואיתן מרקוביץ'. בשנת 2005 עבר המקומון שינוי מקיף בתכניו ובעיצובו, וחזר להיות מופץ בחינם. לאחר שערך אותו מספר חודשים, הוחלף באותה שנה העורך יוסי קליין באורי שאלתיאל.

"העיר" נחשב במשך השנים, מאז הקמתו, לעיתון פרובוקטיבי. חלק מתדמיתו השונה באה לידי ביטוי בטורים האישיים הקיצוניים, בכתבות החושפניות, ואף בפרסומת למכוני ליווי. הוא היה היחיד שפרסם כתבות הנוגעות בהומוסקסואליות, בברנז'ה התל אביבית ובשאר נושאים חדשניים לתקופה. עם השנים התמתן העיתון. "העיר" נודע גם באירועים שאירגן מדי שנה, בהם "טעם העיר" (אירוע אוכל) ו"שוק מעצבי העיר" (אירוע אופנה) וועידת העיר לעסקים באילת.

בשנת 1998 הגיש עורך העיתוןמאיר שניצר עתירה לבג"ץ ש ב-1988, נגד הצנזור הצבאי הראשי, שידועה כ"בג"ץ שניצר". בעתירה זו יצאו שניצר והעיתונאי אלוף בן נגד החלטת הצנזורה לאסור פרסום כתבה שהכילה קטעים שעסקו בביקורת אודות תפקודו של ראש "המוסד" ועיתוי החלפתו. העתירה, שהייתה הפעם הראשונה שבה עמד היקף סמכותו של הצנזור הצבאי הראשי לביקורת שיפוטית, התקבלה על ידי שופטי בג"ץ.[1][2]

בעקבות מודעות בעיתון של מתן שירותי זנות, הורשעה ב-2004 רשת שוקן.[3]

בנוסף לכתבות שנכתבו במיוחד עבורו, פרסם "העיר", כחלק מרשת שוקן, גם כתבות המתפרסמות בכל מקומוני הרשת. לעיתים הגיליון כולו הוקדש לנושא אחד. דוגמה לכך היא גיליון 21 באפריל 2006, שהוקדש כולו למאמרים על 25 סדרות טלוויזיה.

בשנת 2007, מותגו רוב מקומוני רשת שוקן תחת השם "העיר" בתוספת שם העיר בה הופצו, ושם העיתון שונה ל"העיר תל אביב" (כך לדוגמה שונה שם העיתון הירושלמי כל העיר ל"העיר - ירושלים" וכלבו בחיפה הפך ל"העיר - חיפה").[4] לאחר מספר שנים המיתוג מחדש בוטל.

מ-5 במרץ 2010 הודפס העיתון בפורמט A4 ובמעטפת כרומו. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר".

עורכי העיתון

כותבים בולטים

עכבר העיר

"עכבר העיר", גיליון אחרון לפני ההפסקה, 21 במרץ 2013
"עכבר העיר", גיליון אחרון לפני ההפסקה, 21 במרץ 2013
"עכבר העיר", גיליון ראשון לאחר ההפסקה, 3 במרץ 2017
"עכבר העיר", גיליון ראשון לאחר ההפסקה, 3 במרץ 2017
"עכבר העיר", גיליון ראשון לאחר ההפסקה, 3 במרץ 2017

עכבר העיר הוא מדריך תרבות, בילוי ופנאי, שלשעבר צורף למקומון "העיר". המדריך הוקם ונערך לראשונה על ידי קובי ניב, והוא קיבץ בתוכו את אירועי השבוע הקרוב, וכולל מידע בנושאי הפנאי השונים - קולנוע, מוזיקה (הופעות) ותערוכות אמנות, בנוסף לביקורות וטורים אישיים. אחד המאפיינים של "עכבר העיר" הוא שעריו המאויירים על ידי אמנים ישראליים, בהם עמוס בידרמן, דודו גבע, אמיתי סנדי ואחרים. בנוסף לכך, פורסמו מספר מוספים מיוחדים בשנה, שהבולט בהם הוא "עכבר עולם", מדריך חו"ל אלטרנטיבי. שמו של המוסף נגזר משם המשל אודות "עכבר העיר ועכבר הכפר".

ב-22 במאי 2006, עלה לרשת אתר האינטרנט "עכבר העיר". ב-7 בינואר הושק האתר רשמית, לאחר שנים בהן לרשת שוקן לא היה כל ייצוג באינטרנט. עכבר העיר הוא אתר תרבות, בילוי ופנאי המספק הן מדריך אירועים והן כתבות תרבות בתחומים שונים. האתר פעיל במספר תחומים: אוכל, לילה, סרטים, במה, טלוויזיה, מוזיקה, אמנות ופעילויות ילדים.

ב-16 בדצמבר 2010 עבר "עכבר העיר" המודפס שינוי פורמט - יריעתו הורחבה לגודל A4 ותכניו אוחדו עם עיתון "העיר".[9] לתפקיד העורך הראשי מונה עומר שוברט. ב-21 במרץ 2013 יצא לאור הגיליון האחרון של "עכבר העיר" לפני הפסקה של 4 שנים בהוצאת העיתון.[10] בפברואר 2017 החליף האתר מערכת ניהול תוכן ועבר שינוי עיצובי ניכר.

ב-3 במרץ 2017 חזרה להופיע מהדורת דפוס של "עכבר העיר", כאשר הפעם מדובר במדריך ארצי, המשקף את התכנים באתר ולהפך.[11] המנכ"לית והעורכת הראשית של "עכבר העיר" הייתה טל לוין.

באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר" ולהטמיע חלק מתכני "עכבר העיר" באתר "הארץ".[12] בדצמבר 2017 הודיעה קבוצת "הארץ" על מיזוג מלא של "עכבר העיר" במדור התרבות של אתר "הארץ", כך ש"עכבר העיר" יפעל כמדריך בילויים ואירועים בלבד.[13]

לוח העיר

בשנת 1986 ייסד אהרון (אהרל'ה) רוזנברג, במסגרת העיתון את "לוח העיר". לוח מודעות למכירת נדל"ן, השכרת נכסים, מכירת והשכרת נדל"ן עסקי, מודעות למכירת רכב ומודעות של בעלי מקצוע ונותני שירותים. בנוסף ניתן היה לפרסם בו מודעות בנושאים כגון הכרויות, ו"מציעים למכירה".[14] הלוח זכה להצלחה רבה ונתח השוק שלו הלוח, הגיע בשנת 1998 ל-33% באזור המרכז. בחיפה, ירושלים ואשדוד היה כ-65% והוא היה מופץ כמוסף בעיתוני רשת שוקן ועיתון הארץ בסופי שבוע.[15] הלוח נהג לפרסם את עצמו ברדיו באמצעות ג'ינגלים הומוריסטיים.[16][17]

תחום הלוחות היו אחד מאפיקי ההכנסות היציבים בעיתונות המקומית בישראל, אך בתחילת שנות ה-2000 סבל התחום מכניסה של אתרי אינטרנט שבהם ניתן לפרסם בחינם. לוח העיר הקים אתר אינטרנט משלו, בשיתוף קבוצת וואלה! תקשורת, בו גם היה ניתן לפרסם בחינם בכתובת www.6382020.co.il (מספר הטלפון של הלוח).[18] לאחר שנפסק שיתוף הפעולה עם קבוצת וואלה! היא רכשה את אתר יד2 המתחרה.[19] בשנת 2017 הושק מחדש לוח העיר בכתובת luach-hair.co.il כאתר למכירת נדל"ן בלבד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עידו דיסנצ'יק, רשות הדיבור לשופט, מעריב, 13 בינואר 1989
  2. ^ קרן צוריאל, ‏בג"ץ שניצר, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2000
  3. ^ מדינת ישראל נ' רשת שוקן בע"מ ואח'
  4. ^ 14 מקומוני רשת שוקן ישנו את שמם ל"העיר", באתר גלובס, 26 בדצמבר 2006
  5. ^ אביבה קרול, ‏אמנון רבי יערוך את "העיר", באתר גלובס
  6. ^ רוני קורן-דינר, אמנון רבי התפטר מתפקידו כעורך עיתון "העיר", באתר TheMarker‏, 22 ביוני 2004
  7. ^ ענת באלינטאיתן מרקוביץ' מונה לעורך "העיר", באתר הארץ, 18 ביולי 2004
  8. ^ בועז גריילסמר, מינויים חדשים ברשת המקומונים של שוקן: אורי שאלתיאל - עורך "העיר"; אלעד ליפשיץ מונה לתפקיד עורך "כל העיר", באתר הארץ, 31 באוקטובר 2005
  9. ^ אורן פרסיקו, למה לי פוליטיקה עכשיו, באתר העין השביעית, 5 באוגוסט 2010
  10. ^ עומר שוברט, עכבר העיר אונליין, על עכברים ואנשים: עורך עכבר העיר נפרד מהעיתון, באתר הארץ, 21 במרץ 2013
  11. ^ טל לוין, עכבר העיר אונליין, "עכבר העיר": מודל 2017, באתר הארץ, 3 במרץ 2017
  12. ^ נועה פרייס‏, חצי שנה אחרי שחזר לפרינט - "עכבר העיר" יימחק, באתר וואלה! NEWS‏, 21 באוגוסט 2017
  13. ^ ברוכים הבאים לעכבר העיר בהארץ, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2017
  14. ^ סרטונים פרסומת ללוח העיר 1987, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:51)
  15. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏מנכ"ל לוח העיר, אהרון רוזנברג, פורש, באתר גלובס, 3 בפברואר 1999
  16. ^ מאת אביבה קרול, ‏הג'ינגל ל"לוח העיר" - מקום ראשון בחודש מאי בתחרות שפ"מ, באתר גלובס, 29 ביוני 1997
  17. ^ סרטונים קמפיין לוח העיר אסי כהן, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:39)
  18. ^ אפרת אהרוני, ‏לוח דוט קום: הלוחות המקוונים הולכים ותופסים את מקום הלוחות בעיתונים, באתר גלובס
  19. ^ איילה צורף,אמיר טייג, ההחמצה: כך פיספסו העיתונים הגדולים את האפשרות לרכוש את יד2 בזול, באתר הארץ, 18 ביולי 2010
אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

אשדוד

אַשְׁדּוֹד היא עיר במחוז הדרום והשישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן-יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור, מהערים העתיקות בארץ ישראל, ושמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. עוד בראשית ימיה הייתה עיר נמל ואחד מסמליה המובהקים עד היום הוא נמל אשדוד, הגדול מבין שלושת נמלי המסחר הימיים של ישראל.

מאז הקמתה, אשדוד היא עיר קולטת עלייה שגם נבנתה על ידי עולים. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד תוכננה בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להצלחתה ולהתפתחותה כאחת הערים הגדולות בישראל.

ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

אשקלון

אַשְׁקְלוֹן היא עיר חוף במחוז הדרום בישראל, השוכנת במישור החוף הדרומי, בקצה מערבי של חבל לכיש, בין הנגב לשפלה. היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל ובירת נפת אשקלון. אשקלון נחשבת לבין ערי החוף המפותחות ביותר ונמנית בין ערי התיירות והנופש הגדולים בישראל. אשקלון משתרעת על שטח של 48,000 דונם ומונה כ־145,432 תושבים, ה־13 באוכלוסייתה במדינת ישראל. העיר הדרומית ביותר במישור החוף במדינת ישראל.

הוקמה ב־1948 כמועצה מקומית, והוכרזה ב־1951 כמגדל־אשקלון. ב־1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון.

העיר בעלת היסטוריה של יותר מחמשת אלפי שנה, נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. משערים כי מקור שמה הוא מהמילה "שקל" המציינת מידת משקל, משום שאשקלון היא אחת מערי הנמל העתיקות בארץ, והמסחר היה מהפעיל ביותר. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: "חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני".

באר שבע

בְּאֵר שֶׁבַע היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השמינית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם. הוכרזה כעיר בשנת 1906.

העיר שוכנת בצפון הנגב, בבקעת באר-שבע ומכונה "בירת הנגב והדרום" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון, בית החולים סורוקה, תיאטרון באר שבע, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בית משפט מחוזי, משטרת מרחב הדרום, פיקוד דרום ואנדרטת חטיבת הנגב.

בתחום השיפוט המוניציפלי של באר שבע נמצאים כ-38 אחוזים מסך הכפרים הלא מוכרים, שהם כרבע מתושבי הפזורה הבדואית.

ראש עיריית באר שבע מאז נובמבר 2008 הוא רוביק דנילוביץ'. העיר חברה בארגון הערים פורום ה-15 והיא הדרומית מבין חברות הפורום.

באוקטובר 2015, חתם דנילוביץ' עם ממשלת ישראל על הגדלת יחידות הדיור בעיר במסגרת הסכם גג. במסגרת ההסכם ישווקו בחמש השנים הקרובות כ-20,000 יחידות דיור, ברובן ב"מחיר למשתכן". על פי ההסכם, יושקעו בפרויקטים ציבוריים לפיתוח העיר 1.5 מיליארד שקלים חדשים.

חדרה

חֲדֵרָה היא עיר במחוז חיפה בישראל שבשרון הצפוני, אשר שוכנת לחוף הים התיכון. היא הוקמה כמושבה על ידי אנשי העלייה הראשונה ב-1891, והוכרזה כעיר בשנת 1952. מקור השם חדרה בערבית, الخضيرة (תעתיק מדויק: אל-חְ'דֵירַה, "הירקרקה"), על שם צבען של האצות בביצות. אבשלום קור הציע כי השם הערבי הוא גלגול של השם העברי "גדרה", שהיה שמו של יישוב קדום ליד קיסריה. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

חיפה

חֵיפָה היא העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל, ביתה של אוכלוסייה מעורבת יהודית-ערבית. היא חברה בארגון פורום ה-15, משמשת מרכזהּ של מטרופולין חיפה, בירת מחוז חיפה, ונחשבת בירת הצפון והמרכז העירוני הגדול בו.

חיפה היא מרכז תחבורה, תעשייה ותרבות חשוב ומשפיע על כל מדינת ישראל ואחד ממרכזי הסחר הימי של ישראל. עוד מראשית ימיה, הייתה עיר נמל. גם בשנות האלפיים, אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, שהוא אחד משני נמלי המסחר הגדולים של ישראל.

טבריה

טְבֶרְיָה (בערבית: طبريا - טַבָּרִיַא) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי אגם זה. מספר תושביה מוערך ב-2016 בכ-43,100. שטח השיפוט שלה הוא כיום 15,392 דונם.

העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.

בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר (ראו: חצר היהודים בטבריה). בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.

כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.

ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם (בערבית: الْقُدْس, הגייה: אל-קֻדְס (מידע • עזרה), או أُورُشَلِيم (הגייה: אוּרֻשַׁלִים)) היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בה. נכון לשנת 2019, מתגוררים בה כ-927 אלף תושבים. בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטרים מעל פני הים.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם. היא הייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם, ומושא כמיהתו וכיסופיו בעת שהייתו בגלות. משום חשיבותה הדתית עבור שלוש הדתות, היוותה העיר לאורך עידן ועידנים מוקד של מלחמות וסכסוכים, הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19, התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, אשר משכנות בקרבן, נכון למאה ה-21, את רובם המוחלט של תושביה.

בשנת 1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, והיא נמצאת ברשימת האתרים הנמצאים בסיכון.

לוד

לוד (לֹד, בערבית: اللد, תעתיק: אל-לִד) היא עיר במחוז המרכז בישראל, ואחת הערים העתיקות בישראל ובעולם.

באוקטובר 2009 כלל ה-World Monuments Fund, מלכ"ר שמושבו בניו יורק, את העיר העתיקה של לוד ברשימה של 93 אתרי מורשת עולמית בסיכון.

לונדון

לונדון (באנגלית: London, להאזנה (מידע • עזרה); הגייה באלפבית הפונטי הבינלאומי: /‎ˈlʌndən/) היא עיר הבירה של אנגליה ושל הממלכה המאוחדת, והעיר והמטרופולין הגדולה ביותר בממלכה. העיר שוכנת על גדות נהר התמזה, והיוותה מקום התיישבות מרכזי במשך יותר מאלפיים שנים. הרומאים התיישבו בה לראשונה, וכינו אותה לונדיניום. גרעינה ההיסטורי של העיר הוא הסיטי של לונדון, ששומר עד היום על גבולותיו מימי הביניים. לונדון המודרנית מורכבת מצירוף של ערים, עיירות, רבעים, שכונות ופרברים, אשר נסתפחו לאורך השנים לשטחה האדמיניסטרטיבי של "לונדון רבתי", וכולם יחד נקראים "לונדון".

לונדון היא עיר עולם מובילה ומפותחת בתחומים רבים: אמנות, מסחר, חינוך, תרבות, אופנה, פיננסים, טיפול רפואי, מדיה ותקשורת, שירותים מקצועיים, מחקר ופיתוח, תיירות ותחבורה. הפיתוח הרב של העיר בכל התחומים הללו תרם למעמדה החשוב בקרב ערי העולם. העיר היא אחת מהמרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם ומוצבת במקום החמישי בעולם מבחינת גודל תמ"ג לאזור מטרופוליטני. נוסף על כך, היא מהווה בירת תרבות עולמית. לונדון היא העיר המתוירת ביותר בעולם[דרושה הבהרה] - מקום ראשון במספר טיסות בינלאומיות נכנסות, ומערכת שדות התעופה שלה היא העמוסה ביותר בעולם. ריכוז האוניברסיטאות בשטחה של העיר הוא הגדול ביותר של מוסדות להשכלה גבוהה באירופה. בשנת 2012, הייתה לונדון לעיר הראשונה שאירחה את משחקי האולימפיאדה המודרניים בפעם השלישית.

העיר מורכבת ממגוון רחב של אנשים ותרבויות, ויותר מ-300 שפות מדוברות בין גבולותיה. ב-2017, מנתה אוכלוסייתה כ-8,825,000 תושבים; העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה באירופה (אחרי איסטנבול ומוסקבה), והעיר המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי. מספר תושביה מהווה כ-12.5% מאוכלוסיית הממלכה המאוחדת. במטרופולין לונדון מתגוררים יותר מ-15 מיליון תושבים,, והוא הגדול ביותר באיחוד. לונדון הייתה העיר הגדולה בעולם לפי מספר תושבים בין השנים 1831 ל-1925.

כמה אתרי מורשת עולמיים נמצאים בעיר: מצודת לונדון, גני קיו; מתחם ווסטמינסטר הכולל בתוכו את ארמון וסטמינסטר, מנזר וסטמינסטר וכנסיית סנט מרגרט; ההתיישבות ההיסטורית גריניץ', שבה נמצא מצפה הכוכבים המלכותי – שם סימן את קו גריניץ', קו אורך 0, ואת שעון גריניץ'. אתרים מרכזיים נוספים הם ארמון בקינגהאם, הביג בן, הלונדון איי, כיכר פיקדילי, קתדרלת סנט פול, גשר מצודת לונדון וכיכר טרפלגר. בלונדון שוכנים אתרי תרבות רבים, כגון מוזיאונים, גלריות, ספריות ואתרי ספורט, בהם המוזיאון הבריטי, הגלריה הלאומית, מוזיאון טייט מודרן, הספרייה הבריטית, וכארבעים תיאטראות ברובע וסט אנד. הרכבת התחתית של לונדון היא העתיקה בעולם.

לוס אנג'לס

לוס אנג'לס (באנגלית: Los Angeles, תרגום מילולי מספרדית: המלאכים להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר במדינת קליפורניה, והיא העיר הגדולה ביותר במערב ארצות הברית על פי מספר תושביה, והשנייה בגודלה בארצות הברית כולה לפי מספר תושביה, לאחר העיר ניו יורק. העיר ממוקמת על חופה המערבי של ארצות הברית, במחוז לוס אנג'לס, שבדרום קליפורניה. אוכלוסייתה המגוונת מבחינה אתנית מונה נכון לשנת 2018 כ-4 מיליון איש, ובשטחה המטרופוליני מתגוררים כ-18.7 מיליון איש. העיר ידועה בכינויה "עיר המלאכים" (City of Angels), ולעיתים קרובות מכונה בקיצור אל. איי. (.L.A).

לוס אנג'לס היא מרכז בינלאומי לעסקים, מסחר, בידור, תרבות, תקשורת, אופנה, מדע, טכנולוגיה וחינוך. העיר היא ביתם של מוסדות חשובים בתחומים מגוונים, והיא אחד ממרכזי הכלכלה החשובים ביותר בארצות הברית. העיר דורגה השלישית בעושרה, והחמישית בחוזקתה והשפעתה בעולם. העיר מכונה "בירת הבידור של העולם", היות שהוליווד נמצאת בתחומה – היא הובילה את העולם ליצירת סרטי הקולנוע, הפקת הטלוויזיה, משחקי הווידאו והמוזיקה המוקלטת. חשיבות עסקי הבידור בעיר הפך אותה לביתם של סלבריטאים רבים. העיר אירחה את האולימפיאדות בשנים 1932 ו-1984, תארח את המשחקים האולימפיים בשנת 2028 ואירחה בעבר מספר משחקים נוספים, כגון גמר מונדיאל 1994. בנוסף, העיר היא ביתם של מוסדות חינוך מפורסמים כמו אוניברסיטת דרום קליפורניה ואוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

לוס אנג'לס הוקמה ב-4 בספטמבר 1781, בידי המושל הספרדי פליפה דה נווה. היא הפכה לחלק ממקסיקו ב-1821 לאחר מלחמת העצמאות של מקסיקו. ב-1848, לאחר מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, לוס אנג'לס, עם שאר מדינת קליפורניה נרכשו על ידי ארצות הברית במסגרת הסכם גואדלופה הידלגו. לוס אנג'לס הוכרזה כעיר ב-4 באפריל 1850, חמישה חודשים לפני שהוכרזה קליפורניה כמדינה בארצות הברית. לוס אנג'לס נהנית מאקלים ים-תיכוני, עם 35 ימי גשם בשנה בממוצע.

נהריה

נַהֲרִיָּה היא עיר בגליל המערבי שבמחוז הצפון בישראל והעיר הצפונית ביותר במישור החוף. היא ממוקמת על חוף הים ועל כביש 4 וכביש 89, בין העיר עכו לבין ראש הנקרה. במרכז העיר זורם נחל געתון. זוהי העיר היהודית הגדולה ביותר במחוז, שנייה רק לנצרת הערבית.

ניו יורק

נְיוּ יוֹרְק (באנגלית: New York City, בקיצור NYC, או New York בלבד) היא עיר במדינת ניו יורק והעיר המאוכלסת והצפופה ביותר בארצות הברית. שטחה העירוני הוא אחד מן הגדולים בעולם. כינויה של העיר הוא "התפוח הגדול". כבר למעלה ממאה שנים מהווה ניו יורק מרכז מסחרי וכלכלי מהגדולים בעולם. העיר מדורגת כעיר עולם מסוג אלפא (היא ולונדון הן היחידות המוגדרות כאלפא ++), בשל השפעתה העולמית על התקשורת, הפוליטיקה, הכלכלה, החינוך, הבידור, התרבות, האמנות והאופנה.

העיר היא מרכז לפעילות בינלאומית, ושוכן בה מטהו של ארגון האומות המאוחדות. ראש עיריית ניו יורק מתחילת 2014 הוא ביל דה בלאזיו.

העיר ניו יורק מורכבת מחמישה רבעים: הברונקס, ברוקלין, מנהטן, קווינס וסטטן איילנד. אוכלוסיית העיר מגוונת מבחינה אתנית, והיא מונה מעל 8.2 מיליון תושבים, המשתכנים בשטח של 1,214 קילומטר רבוע.

רבות משכונות העיר ומאתריה ידועים ברחבי העולם. פסל החירות קידם את פניהם של מיליוני המהגרים בבואם לאמריקה בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. וול סטריט, השוכן במנהטן תחתית, מהווה מרכז פיננסי עולמי מאז סוף מלחמת העולם השנייה ומשכנה של הבורסה לניירות ערך. בעיר שוכנים כמה מהבניינים הגבוהים בעולם, כמו מגדל החירות והאמפייר סטייט, וכן שכנו בה מגדלי התאומים, שנהרסו בפיגועי 11 בספטמבר 2001.

ניו יורק היא מקום היווסדן של תנועות תרבות אמריקאיות רבות, כמו תנועת הספרות והאמנות הידועה בשם "הרנסאנס של הארלם", סגנון הציור האקספרסיוניסטי המופשט (שידוע גם כאסכולת ניו יורק), והסגנונות המוזיקליים היפ הופ, פאנק וסלסה. 36 אחוזים מאוכלוסייתה נולדו מחוץ לארצות הברית, ובשנת 2005 דוברו בה כמעט 170 שפות שונות. הרכבת התחתית של ניו יורק פועלת 24 שעות ביממה, רחובותיה סואנים בהולכי רגל ובמכוניות והיא מכונה "העיר שאינה ישנה לעולם".

נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

נתניה

נְתַנְיָה היא עיר במחוז המרכז, בשרון, השביעית באוכלוסייתה בערי מדינת ישראל. נוסדה על ידי קבוצת בני בנימין בשנת 1929 כיישוב לבני המושבות ופועלי הפרדס, והוכרזה כעיר בשנת 1948. נתניה נקראת גם "בירת השרון", על שום היותה העיר הגדולה ביותר באזור השרון; וכן "עיר היהלומים", בשל תעשיית היהלומים המפותחת שהתקיימה בה בעבר.

העיר שוכנת במישור החוף (מחוז מרכז) לחופי הים התיכון, על אדמת כורכר. חוף הים מאופיין בצוקי כורכר גבוהים לאורך כל רצועת החוף של העיר.

העיר קרויה על שם הנדבן נתן שטראוס. רב העיר הוא הרב קלמן בר.

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

עיר

עִיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה של אוכלוסייה ליחידת שטח, ביחס לצורות התיישבות אחרות. התהליך הדמוגרפי בו מתרחש מעבר של אוכלוסייה מיישובים כפריים לסוגים שונים של התיישבות עירונית מכונה עיור.

עכו

עַכּוֹ (בערבית: عكا – "עכא") היא עיר במחוז הצפון בישראל, הגובלת מדרום בחופיו הצפוניים של מפרץ עכו וממערב בים התיכון. בשנת 2016 התגוררו בעיר כ-48,000 תושבים, כשני שלישים מהם יהודים.

עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, ודברי ימיה המתועדים מתחילים בתקופת הברונזה הקדומה. במשך שנים רבות הייתה עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה אפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. היא ידעה עליות ומורדות ועברה מיד ליד פעמים רבות. עכו הגיעה לשיאה כאשר שימשה כבירת ממלכת ירושלים במאה ה-13 וכבירתו של אחמד אל-ג'זאר בסוף המאה ה-18. מאז המאה ה-19 פחתה חשיבותה של העיר, ביחס לחיפה שהייתה לעיר הנמל הראשית של צפון הארץ. בהתאם לכך הייתה התפתחותה של העיר איטית בהשוואה לזו של חיפה.

בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. שבע שנים לאחר מכן, בשנת 2008, הוכרזו המקומות הבהאים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית נוסף. חלק מהם, ובכלל זה המקום הקדוש ביותר לדת הבהאית – אל-באהג'ה, שוכנים בעכו ובסביבותיה. העיר היא לפיכך האתר היחידי בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות כ"אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו.

פריז

פריז (בצרפתית: Paris, להאזנה (מידע • עזרה)) היא בירת צרפת ובירת חבל איל דה פרנס. היא שוכנת בעיקול הנהר סן, במרכזו של האגן הפריזאי, בין מפגש הנהרות מארן וסן במעלה הזרם, ובין הנהרות אואז וסן במורד הזרם.

פריז היא העיר הגדולה בצרפת ואחד ממוקדי ההשכלה, הדת והכוח הראשיים של אירופה, כבר מאז המאה העשירית. כיום מהווה העיר את מרכז הכלכלה והפיננסים של צרפת, והמרכז הפיננסי השני בגודלו באירופה (אחרי לונדון). פריז נחשבת כסמל התרבות של צרפת, ומהווה מוקד משיכה לשלושים ושניים מיליון תיירים בקירוב מדי שנה (פריז רבתי). כמו כן, היא משמשת נקודת התכנסות תחבורתית בינלאומית הודות לרשת הרכבות, הכבישים המהירים ומערכת שדות התעופה שלה. מעמדה המרכזי של פריז בצרפת הוא תוצאה של התפתחות לאורך ההיסטוריה הצרפתית, ושורשיו בעיקר בתקופת השלטון האבסולוטי, ואחריו השלטון היעקוביני המהפכני. התפיסה בבסיס צורת ארגון זו היא צנטרליזם מונרכיסטי ולאחריו רפובליקני, שהעניק לבירה תפקיד מרכזי בהתנהלות המדינה, ונטה לרכז בה את מרבית עוצמתו.

פריז היא העיר דוברת הצרפתית הגדולה בעולם. בשנת 2007 עמדה אוכלוסייתה על 2,193,030 תושבים על פי אומדן של המכון הלאומי לסטטיסטיקה של צרפת (INSEE), ובאזור המטרופולין של פריז רבתי התגוררו 12,067,000 תושבים. האזור המטרופוליני הוא ה-20 בגודלו בעולם. פריז היא גם אחת משלוש הערים בעלות צפיפות האוכלוסין הגדולה ביותר באירופה, לצד לונדון ומוסקבה. שטח העיר ללא יער בולון ויער ונסן הוא 86.93 קילומטר רבוע.

בעיר שוכנים מטות הארגונים אונסק"ו ו-OECD ועוד ארגונים בינלאומיים רבים.

תל אביב-יפו

תל אביב-יפו (בערבית: تل أَبيب-يافا), המוכרת לרוב כתל אביב, היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה־15. תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

תל אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית, בית העצמאות (בו הוכרז על הקמת המדינה) ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "העיר הלבנה" בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית.

תל אביב-יפו מוגדרת כ"עיר עולם בהתהוות". העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, עם כמיליון וחצי תיירים זרים בשנה.

לתל אביב תפקיד מרכזי בהוויה הישראלית. רבים מהאירועים ההיסטוריים והמחאתיים שעיצבו את זהותה ואופיה של המדינה מראשית דרכה ועד היום התרחשו בה.

בעיר מתגוררים (נכון לסוף 2017) בערך 443,900 תושבים, ומספר התושבים לקמ"ר הוא 8,572 איש. באותה עת התגוררו במחוז תל אביב 1,318,300 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,918,800 נפש. בתל אביב פועלים (נכון לשנת 2015) למעלה מ70 אלף בתי עסק המהווים 13 אחוז מכלל העסקים בישראל. בעיר בולטת תופעת היוממות הגדולה בישראל – כ־64% מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה.

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בראשית המאה ה־19 גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו, וברבע האחרון של המאה ה-19 החלה התיישבות יחידים מחוץ לחומות יפו ולאחריה הקמת שכונות חדשות, כמו שכונות נווה צדק, מחנה יהודה, נווה שלום, יפה נוף וכרם התימנים מצפון ליפו.

תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה המיזם היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי היישוב הישן וחלקו אנשי היישוב החדש בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו – קרן קיימת לישראל. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות המנדט הבריטי העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934.

ב־1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה.

שבועונים בישראל
אקטואליה במחנהאפוק טיימסמעריב סופהשבועזו הדרך
בידור ופנאי לאשהפנאי פלוס
המגזר החרדי משפחהבקהילהשעה טובהיום ליוםהדרךהעדהכפר חב"דבית משיחהמחנה החרדיהחומה
התנועה הקיבוצית הזמן הירוקידיעות הקיבוץ
המגזר הדתי-לאומי בשבעמקור ראשון (מוצש)
ילדים ונוער מעריב לנוערמעריב לילדיםראש1אותיותזרקור
רשתות מקומונים רשת שוקןידיעות תקשורתקו עיתונות (דתי-חרדי) • הרשת המקומית
מקומונים כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביבכלבו – חיפה והצפוןערב ערב באילתהשבוע באשדודצומת השרוןמלאבס – פתח תקווה
בערבית כל אל-ערבא-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמהחדית' א-נאס
בשפות אחרות נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית)
שבועונים מהעבר הארץ שלנודבר השבועדבר לילדיםהעולם הזההפועל הצעירלהיטוןכולנומשמר לילדיםעיתון מיוחדפנים אל פניםקונטרסרימוןשישיעולמו של דיסנירייטינג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.