העופל

העֹפֶל, כינוי מקראי לחלק מסוים של עיר. במקרא, עופל מוזכר בהקשר לשתי ערים: שומרון[1] וירושלים[2]. מקור המילה מן השורש ע.פ.ל שקיים במספר שפות שמיות[3] ופירושו התרומם או התנשא. ייתכן וגובהו של העופל מסביר את ההקשר מהכתובים המורה כי העופל היה אזור מבוצר ומוגן ששימש כמצודה פנימית בעבור המלך ומנהלי הממלכה. גם במצבת מישע[4] מוזכרת 'חומת העפל' בין מפעלי הבנייה של מישע מלך מואב.

City of David
עיר דוד בדרום גבעת העופל, מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

העופל בשומרון

על פי הכתובים, נראה כי אלישע הנביא ונערו התגוררו בעופל שבעיר. בחפירות ארכאולוגיות בתחילת המאה ה-20 בתל שומרון נמצאו שרידי מצודה בראש הגבעה שיש שזיהו עם העופל.

העופל בירושלים

El Aqsa IMG 3387
קרן העופל פינת החומה המזרחית והחומה הדרומית של הר הבית

בירושלים, העופל מתייחס לגבעה ארוכה וצרה, מעבר לקצה הדרומי של הר הבית. האזור כולו נמוך מהר הבית ויש להעפיל משם אליו. העופל תחום ממערב על ידי עמק הגיא המרכזי, מדרום על ידי גיא בן הינום, ועל ידי נחל קדרון במזרח.

Arche23
המתחם הביזנטי שהוקם על גבי העופל שנחשף בתוך הגן הארכאולוגי ירושלים

גבעת עיר דוד, המהווה את הגרעין הקדום של ירושלים, שוכנת בדרום העופל. הדעה המקובלת במחקר היא שהעיר התרחבה לכלול את העופל בימי שלמה המלך, שבנה את בית המקדש על הר הבית[5]. בימי שיבת ציון, נתינים התיישבו באזור העופל[6], כדי להיות קרובים לבית המקדש, בו הם שירתו.

קרן העופל הוא הכינוי לפינה הדרום מזרחית של חומת הר הבית באזור זה מתנשאת החומה ההרודיאנית לשיא גובהה, 20 מטר, ובה בעת חודרת כ-20 מטר לעומק האדמה. החומה נושקת ומתחברת לחומה החשמונאית הקדומה ממנה. על פי מסורת נוצרית, זהו מקום הסקילה של יעקב הצדיק. קרן העופל מוזכרת בתוספתא[7] בנוגע לשאלה מתי צריך להפסיק להתפלל עבור ירידת גשמים: "צאו וראו, אם עומד אדם בקרן אפל ומשקשק את רגלו בנחל קדרון, אנו מתפללים שלא ירדו גשמים".

בעופל נערכו חפירות ארכאולוגיות נרחבות: בנימין מזר ומאיר בן דב חשפו את מדרגות חולדה המובילות לשער הכפול וסדרה של מבנים מהתקופה האומיית, יובל ברוך ורוני רייך חשפו את המדרגות העולות לשער המשולש מדרום וממזרח, ואילת מזר חשפה מערכת של ביצורים מימי הבית הראשון, שלדעתה נבנו על ידי שלמה המלך. ארכאולוגים רבים אינם מקבלים את הטענה האחרונה ומסתייגים מהצעת התארוך המוקדם לשרידים.

כיום, הוקם בעופל גן ארכאולוגי ומרכז מבקרים ע"ש דוידסון, המציג שרידים ושחזורים של ירושלים בתקופות שונות בעיקר מסוף ימי בית שני.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מלכים ב ה, כד
  2. ^ דברי הימים כז ג, לג יד
  3. ^ בין השאר בעברית, ערבית וחבשית
  4. ^ מצבת מישע, שורות 21-22.
  5. ^ אמנם, בספר The Temples that Jerusalem Forgot, הארכאולוג ארניסט מרטין טוען שהעופל הוא מקום המקדש עצמו אך דעתו לא התקבלה בקרב החוקרים.
  6. ^ נחמיה ג כו, יא כא
  7. ^ תעניות ב
בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

בית התנ"ך העולמי

בית התנ"ך העולמי הוא פרויקט להקמת מרכז עולמי ללימוד התנ"ך בירושלים, שמעולם לא מומש.

לאחר קום המדינה הוקמה החברה לחקר המקרא בישראל ואיתה הוקמה גם החברה היהודית העולמית לתנ"ך במטרה להפיץ וללמד את התנ"ך בחוץ לארץ אצל יהודי הגולה. בתחילת שנות ה-60 נהגה הרעיון להקמת מרכז בינלאומי לתנ"ך בירושלים באזור הנקרא גבעת התנ"ך בסמוך אל הר ציון ושכונת אבו תור בדרום העיר, במקום הצופה אל חומות העיר העתיקה. לשם כך הוקמה "ועדת בית התנ"ך" בראשותו של הארכאולוג פרופ' חיים גבריהו, שפעלה לאיתור קרקע מתאימה בירושלים. התוכנית הראשונה לרעיון הוצגה בישיבת הנהלת החברה לחקר המקרא בישראל בתל אביב בתאריך כ"א באדר תשכ"ו (12 במרץ 1966) לאחר ששר האוצר פנחס ספיר הבטיח להקצות קרקע לצורך הקמת הפרויקט. אף שטקס הנחת אבן הפינה נערך באוקטובר 1970, המבנה מעולם לא הוקם והאזור המכונה גבעת התנ"ך נועד בשימומונו עד היום בהמתנה למימון והקצאת הפרויקט מחדש.

בשנת 2010 נהגה רעיון מחודש של הקמת בית התנ"ך העולמי בכנסת, ביוזמת שר התעשייה והמסחר בנימין בן אליעזר ושר התקשורת משה כחלון. זאת במסגרת פרויקט התנ"ך העולמי, שבו נהגה רעיון חתימת התנ"ך על ידי דיפלומטים מכל העולם ובמסגרתו חודש גם חידון התנ"ך העולמי למבוגרים.

בשנת 2013 פורסמה כתבה בעיתון ידיעות אחרונות לפיה בחודש מאי 2013 הפרויקט נמסר אל היזם עמוס רולניק שהעביר את המיזם אל פרויקט "גן המלך" שאמור לקום בצמוד אל שכונת סילוואן באזור שבין עיר דוד אל גן העופל וחומות העיר העתיקה. אנשי רוח פנו אל משרד ראש הממשלה בדרישה לעצור את הפרויקט בטענה שהוא מסתיר את חומות העיר העתיקה. לפי התוכניות היכל התנ"ך אמור לקום בתוך פארק חוויתי.

הגן הארכאולוגי ירושלים

הגן הארכאולוגי ירושלים או גן העופל (ידוע גם כ"חפירות הר הבית" או "חפירות הכותל"), הוא אתר תיירות המשתרע בצפון העופל בירושלים, למרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, וכולל את מוזיאון מרכז דוידסון. בגן ממצאים ארכאולוגיים קדומים ומאוחרים, החל מתקופת הברונזה לפני כ-5,000 שנה, ועד ממצאים מהתקופה העות'מאנית לפני כ-100 שנה. חשיבותו העיקרית של הגן בשפע המבנים והממצאים מימי בית המקדש השני המוצגים באתרם.

הלני המלכה

הלני המלכה (ביוונית: Ἑλένη; נפטרה בסביבות שנת 56 לספירה) הייתה מלכת חַדְיָב שבאשור (ממלכה הידועה גם כאדיאבנה Adiabene) מצפון לסהר הפורה, במאה הראשונה לספירה. היא הייתה אשתו ואחותו של המלך מונבז הראשון. הלני המלכה ובנה המלך מונבז השני התגיירו בשנת 30 לספירה לערך ובמקורות היהודיים היא מוזכרת לשבח, כגיורת צדק אשר סייעה לעניי עם ישראל ותרמה תרומות שונות לבית המקדש השני. הלני המלכה גם הקימה ארמונות מפוארים בירושלים, באזור העופל (בחלק הצפוני של עיר דוד של ימינו).

הקרן לחקר ארץ ישראל

הקרן לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund או PEF), שכדי להבדיל בינה לבין קרנות אחרות בעלות שם דומה, יש המכנים אותה הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל היא ארגון שהוקם ב-1865 במטרה לחקור את ארץ ישראל והלבנט.

חדייב

חַדְיָב (סורית: ܚܕܝܐܒ, תעתיק מדויק: חדיאב; נקראת גם "אדיאבן" ובתלמוד "הדייב" ו"חדייף") הייתה ממלכה עתיקה באשור, בצפון הסהר הפורה, שהתקיימה בין השנים 15 ל-116. בירת המדינה הייתה העיר ארבלה.

אוכלוסיית הממלכה הייתה מגוונת ומעורבת. לדברי פליניוס הזקן, ארבעה שבטים חיו בשטחי חדייב: אורונטיים (), אלאנים, אזוניים (Azones) וסיליקיים (Silices). מכתביו של יוסף בן מתתיהו עולה כי בממלכה חיה קהילה יהודית מבוססת.

בהשפעת הקהילה היהודית הגדולה שחיה בתחומי הממלכה, חלק ממלכי המדינה התגיירו במאה הראשונה לספירה. הלני המלכה ובנה המלך מונבז (מכונה בתלמוד: "מונבז המלך") תרמו לבית המקדש השני, והקימו ארמונות בירושלים, באזור העופל (בחלק הצפוני של עיר דוד).

במשנה מסופר שמונבז עשה ידיות מזהב לכל כלי יום הכיפורים; והלני המלכה עשתה נברשת זהב בפתחו של בית המקדש, וכן טבלת זהב שעליה הייתה כתובה פרשת סוטה (יומא ג, י). גם יוסף בן מתתיהו מזכיר את החדייבים מספר פעמים בכתביו ומספר על משלחת צבאית שהגיעה בזמן המרד הגדול כדי לסייע ליהודים המורדים.

בשנת 116 הקיסר הרומאי טראיאנוס כבש וסיפח את הממלכה לאימפריה הרומית, אולם יורשו, אדריאנוס, ויתר על כל כיבושיו במזרח.

קברותיהם המפוארים של בני המלוכה של חדייב, שנחצבו לעומק כשמונה מטרים בסלע, נחפרו בשנת 1863 על ידי הארכאולוג הצרפתי פליסיאן דה סוסי בפאתי שכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים.

ייתכן שבעקבות התגיירותם של בני מעמד המלוכה (הלני המלכה ובניה: מונבז ואיזאטס) התגיירו רבים מתושבי הממלכה. אולם במאה השנייה לספירה בחרו תושבי חדייב להמיר את דתם לנצרות.

ירושלים בתקופת בית ראשון

העיר ירושלים בתקופת בית ראשון המקבילה לתקופה הארכאולוגית תקופת הברזל השנייה (המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה), והייתה, על פי התנ"ך, כבירתה של ממלכת יהודה.

בספרי המקרא מתוארת ירושלים כעיר בירה לשבטי ישראל בתקופת מלכותו של דוד המלך ובנו שלמה המלך, שמתואר במקרא כמייסד בית המקדש הראשון, במאה העשירית לפני הספירה. עם פילוג הממלכה המאוחדת, הייתה ירושלים לבירת ממלכת יהודה, עד לחורבנה, עם נפילת ממלכת יהודה בידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס.

מיכאל אבי-יונה

מיכאל אבי-יונה (בּוּכְשׁטַבּ; 26 בספטמבר 1904, תרס"ה, לבוב – 26 במרץ 1974, ירושלים) היה מבכירי הארכאולוגים, הגאוגרפים וחוקרי התרבות והאמנות הקלאסית בארץ ישראל.

עיר דוד

עיר דוד היא אתר ארכאולוגי שבו שכנה ירושלים הקדומה החל מראשית ימיה, בתקופת הברונזה התיכונה, ועד אמצע ימי הביניים. בשלהי התקופה העות'מאנית חודש היישוב במקום, וכיום האתר הוא חלק משכונת ואדי חילווה שבסילואן, או שכונת "עיר דוד", כפי שהיא מכונה בעברית החל משנות ה-90 של המאה ה-20.האתר מהווה חלק מגן לאומי "סובב חומות ירושלים", הוא מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים ומתופעל על פי חוזה על ידי עמותת אלע"ד.

צ'ארלס למברט

צ'ארלס למברט (באנגלית: Charles Lambert,‏ 7 במרץ 1891–1935) היה נומיסמט ומוזאולוג בריטי שחי ופעל בארץ ישראל.

נודע בחקר מטבעות עתיקים בארץ ישראל מהתקופה הפרסית ועד לתקופה הביזנטית.

התמנה לראש אגף הנומיסמטיקה במחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל ועבד במוזיאון הארכאולוגי של ארץ ישראל, (בימינו מוזיאון רוקפלר) בירושלים.

למברט שירת בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה בצרפת ואחר כך כמתורגמן לערבית במשלחת הצבאית המצרית בחצי האי סיני. בשנת 1920 מונה לקצין הגירה בממשלת המנדט הבריטי.

בשנת 1926 עבר למחלקת העתיקות של ממשלת המנדט. בשנת 1928 לקראת תוכנית הבנייה של נמל חיפה שנדרשה להקמת מחצבות באזור נחל מערות במצוק הר הכרמל נשלח למברט לחקור את השטח במערת הנחל. למרות שלא היה ארכאולוג בהכשרתו, למברט ערך במערה חפירות שיטתיות באיכות גבוהה לזמנו שאיפשרו לו לגלות ממצאים פרהיסטוריים חשובים ביותר מן התרבות הנאטופית, לרבות חפץ אמנות מן הקדומים ביותר שנתגלו במזרח התיכון - ידית עשויה מעצם מגולפת בצורת בעל חיים.

לאחר שלמברט גילה כי בנחל מערות יש ממצאים פרהיסטוריים חשובים, הוא שלח מברק לירושלים המודיע על הממצא הייחודי שהוא מצא. בעקבות המברק הוחלט לשלוח את הארכאולוגית הבריטית דורותי גארוד לחקור את המערות. הממצאים שמצאה הביאה לגניזת התוכנית להפוך את מצוק נחל המערות למחצבה..

הקריירה המדעית המבטיחה של למברט נקטעה על ידי מותו בשנת 1935 כשהוא בן 44 בלבד. כנוצרי אנגליקני הובא לקבורה בבית הקברות הנוצרי פרוטסטנטי בהר ציון בירושלים.

פרסם, בין היתר קטלוגים של "מטבעות פניקים", "מטבעות מצרים-ערבים, פיניקים ואחרים מן המאה ה-4 לפנה"ס", "מטבעות שבמוזיאון רוקפלר", "מטבעות ברונזה יהודים מן העופל", "הערה על הפן ההפוך של טטרדרכמה מזמן המרד היהודי השני", "מטבעות מן התקופה הקונסטנטינית" ו"מטבעות ביזנטים".

ציון (ירושלים)

צִיּוֹן, הוא אחד משבעים שמותיה של ירושלים, ובמקרא הוא הכינוי השני לירושלים אחר השם "ירושלים". השם "ציון" במקורו נסוב על תחום מסוים בעיר. מקובל לתחם את המקום בחלקה המזרחי-דרומי של ירושלים בתקופת בית שני, הכולל את עיר דוד, העופל והר המוריה.

צלע-האלף

צלע-האלף היה שמה של שכונה קראית אשר שכנה בירושלים במאות ה-10 וה-11. במקורות מסוימים נקראת שכונת הקראים גם: "סמרתקה" (Samareitike), או "חארת אל-משארקה" (בערבית: حارة المشارقة), כלומר שכונת המזרחיים. השכונה הייתה ממוקמת במורדות הדרום-מזרחיים של הר ציון, במקום המכונה "העופל". שמה של השכונה ניתן לה על פי הכתוב בספר יהושע: "וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם, גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם" (ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק כ"ח.). החוקרים חלוקים באשר להיותה של השכונה מוקפת חומה. חגי בן-שמאי סובר שהשכונה הייתה מוקפת ממזרח בחומה שבנתה הקיסרית אייליה אאודוקיה ובמערב בחומה שנבנתה מאוחר יותר. לעומתו, משה גיל סבור כי לשכונה לא הייתה חומה נפרדת מעבר לחומת העיר.

קהילת הקראים שהתגוררה בצלע-האלף בירושלים, כונתה בפי חבריה "השושנים" על פי הכתוב בתהילים: "לַמְנַצֵּחַ עַל-שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד" (ספר תהילים, פרק ס"ט, פסוק א'). מסביר הקראי הירושלמי, סלמון בן ירוחם כי הישועה תבוא בזכות הצדיקים (אלו הקראים - אבלי ציון ששבו לירושלים מגלות פרס)השושנים גרו ביחד מצידו המערבי[דרושה הבהרה] של הקדרון, ואילו קהילת הרבניים התגוררה בצידו המערבי[דרושה הבהרה]. מערכת היחסים בין שתי הקהילות הייתה מתוחה, והיא התפתחה כתוצאה מגישתה המשיחית של קהילת צלע-האלף, וכן מהמערכה האידאולוגית שהיא ניהלה בגלוי כנגד הרבניים והתמקדותם בתלמוד. בחיי היום יום באו המחלוקות בין הרבניים לקראים לידי ביטוי, בעיקר בנושאי כשרות ותאריכי המועדים. כתוצאה ממערכת היחסים העכורה פיתחו שני הצדדים האחד כנגד השני כינויי גנאי, בעוד שהרבניים כינו את השושנים: כת הצולעים, וצדוקים, כינו השושנים כתגובה את הרבניים: דורשי חלקות, סרי דרך, ועוד. הקראים הירושלמים, נתמכו על ידי השליטים המוסלמים בני השושלת הפאטמית ובמיוחד על ידי הח'ליפה עלי אלט'אהר באללה. הפאטמים אף התערבו במחלוקות שבין הרבניים לבין הקראים, והכריעו בהן לטובת הקראים.

הקראים לא הסתפקו בגודלה של שכונת צלע האלף, ושאפו להגדילה. הם שלחו אגרות לאחיהם שבבל ובפרס, והפצירו בהם לעלות ולהצטרף אליהם. בגניזה הקהירית נמצאו קטעי אגרות שכתב אחד המנהיגים הירושלמים במאה התשיעית דניאל בן משה אלקומיסי, בהם הוא קורא קריאה נמרצת לבני הגולה לעלות לירושלים. כמאה שנים אחריו פנה באגרת דומה חכם קראי ירושלמי אחר בשם סהל בן מצליח הכהן.

עם כיבוש ירושלים בידי הצלבנים ב-1099 חרבה קהילת צלע-האלף, וקראים חזרו לגור בירושלים, רק לאחר כ-100 שנה עם כיבוש ארץ ישראל בידי צלאח א-דין.

שעון שמש

שעון שמש הוא שעון, שמשתמש בתנועת הצל הנופל מעצם דק המוצב באור השמש כדי להציג את השעה המקורבת.

שער המוגרבים

שער המוגרבים (מכונה גם: שער הרמב"ם וגם שער הלל) הוא שער למתחם הר הבית, הנמצא בצידו הדרומי של הכותל המערבי. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית שדרכו נכנסים להר מבקרים לא מוסלמים. השער כונה כך על שם שכונת המוגרבים, שנהרסה בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים.

כ־20 מטרים מתחת לשער נמצא מעבר חסום בשם שער ברקלי.

שער השלשלת

שער השלשלת (בערבית: باب السلسلة, נהגה: באב א-סִלסִלה) נמצא בכותל המערבי של הר הבית, בין שער המוגרבים ושער הטהרה, ומורכב משני שערים - "שער השלשלת" ו"שער השכינה". מול השער נמצא סביל מפואר קדום.

בימי הביניים נקרא השער "שער השכינה" בגלל המסורת שבמקום זה התפללו היהודים.

במסורת האסלאמית, השער נקרא על שם שלשלת שהייתה תלויה בפתחו, לה יוחסו סגולות של עשיית צדק ומשפט: הצדדים במשפט היו מגיעים בפני השלשלת ומנסים לאחוז בה. הצודק בדין הצליח, ואילו החייב בדין נכשל, שכן השלשלת הייתה מתחמקת ממנו.[דרוש מקור]

בנוסף לכך שער השלשלת הוא השער ליציאת יהודים הכי קרוב לכותל המערבי.

שערי חולדה

שערי חולדה הם שתי נקודות כניסה סמוכות בכותל הדרומי של הר הבית. בנקודה המערבית שני שערים ובנקודה המזרחית שלושה.

שערי חולדה התקיימו בתקופת בית המקדש השני, ייתכן שעוד לפני מקדש הורדוס. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה.

שערי ירושלים

שערי ירושלים הם השערים המאפשרים כניסה לעיר העתיקה דרך חומות ירושלים. כיום ישנם שבעה שערים פתוחים בחומה, ומספר שערים אטומים. בתקופות שונות בהיסטוריה היו בחומות ירושלים שערים שונים, שנסתמו לאורך הדורות. שער הרחמים הוא המפורסם מבין השערים האטומים ולכן נהוג לומר שבחומת ירושלים שמונה שערים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.