העולם החדש

העולם הֶחָדָשׁ הוא כינוי שנתנו האירופאים, אנשי "העולם הישן", ליבשת אמריקה, יבשת שגילו בסוף המאה ה-15, ובהמשך גם לאוקיאניה, כדי להבדילן מן היבשות שכבר היו ידועות להם.

טרם גילוי אמריקה ב-1492 חשבו אנשי העולם הישן כי העולם מורכב משְלוש היבשות הידועות אירופה, אסיה ואפריקה. כריסטופר קולומבוס עצמו הניח במסעו הראשון כי הגיע להודו. הוא לא העלה בדעתו שהצליח לגלות יבשת חדשה שהאירופאים לא הכירו. קולומבוס לא יצא למסע לגילוי דברים חדשים; כוונתו המקורית הייתה אימות פרשנותו למוסכמות ישנות. קולומבוס התעקש "לאנוס" את המציאות כך שתתאים לתפיסת העולם שלו ושל האירופאים ככלל, במהלך אותה תקופה.[1]

הראשון שקרא לתגלית בשם "העולם הֶחדש" היה ככל הנראה המלומד האיטלקי פייטרו מרטירה ד'אנגיאֶרָה (Pietro Martire d'Anghiera). ב-1493, במכתב ששלח לקרדינל אסקאניו ספורצה (Ascanio Sforza), התייחס אל קולומבוס כאל "מגלה העולם הֶחדש".[2] כתביו של ד'אנגיארה היו מהכתבים ההיסטוריים הראשונים שתיארו את גילויי אמריקה, והוא ריכזם ב-1530 בחיבורו De Orbe Novo ("על העולם הֶחדש").

אף על פי כן, זיהויה של אמריקה כ"עולם חדש" התבסס בעקבות הבחנתו של אמריגו וספוצ'י, שסייר ביבשת בין 1499 ל-1502, כי מדובר ביבשת חדשה. דבריו שינו את היחס לתגליות אלו. וספוצ'י פרסם את תגליותיו במכתב Mundus Novus (לטינית: "עולם חדש") בסוף 1502 או בתחילת 1503. הגאוגרף הגרמני מרטין ולדזמילר האמין בצדקת הטענה כי מדובר ביבשת נפרדת, ועל כן הציע בספרו "מבוא לקוסמוגרפיה" (1507), שבו פרסם ממכתביו של וספוצ'י, שהיבשת תיקרא "אמריקה" על שמו, ואומנם השם אומץ. וכך כתב: "החלקים הללו של העולם – אסיה, אפריקה ואירופה – נחקרו באופן מַקיף, ועתה נתגלה החלק הרביעי על ידי אמריגו וספוצ'י". ב-1524 השתמש במונח זה ג'ובני דה וראזאנו בדוּחַ שכתב על מסעו לחוֹפי אמריקה הצפונית.

לאחר גילוי אוסטרליה נתקבע המונח "העולם הֶחדש" גם לתיאור יבשת אוקיאניה, אולם הוא משמש בעיקר לתיאור אמריקה. מנגד נטבע המונח "העולם הישן" לתיאור שְלוש היבשות שהיו ידועות לפני גילוי אמריקה. אף שאפריקה שמדרום לסהרה לא נחקרה באופן מקיף עד למאה ה-19, היא לא נכללה בתחומי העולם החדש.

LocationAfricaEurasia
"העולם החדש" באפור מול "העולם הישן" בירוק
Deorbonovo
כריכת החיבור "על העולם החדש" - De Orbe Novo

גילוי אמריקה

המסע הראשון של כריסטופר קולומבוס אל העולם החדש

ב-3 באוגוסט 1492, הפליגו קולומבוס וצוותו מנמל "פָּלוֹס" (Palos de la Frontera) שבספרד על סיפון ספינת סנטה מריה (Santa Maria). קולומבוס יצא למסע בשליחות מלך ומלכת ספרד על מנת למצוא נתיב מסחר חדש למזרח אסיה. לאחר כשישים וחמישה ימי הפלגה באוקיינוס האטלנטי (עם עצירה קטנה באיים הקנריים) הִגיעו קולומבוס וצוותו ליבשה. לאי אשר גילו העניק קולומבוס את השם סן סלוודור, שאותו חשב לחלק חדש שהתגלה ביבשת אסיה. לצפונו של האי הוא קרא בשם היספניולה (כיום שוכנות בו האיטי והרפובליקה הדומיניקנית).[3]

קולומבוס, כאמור, היה משוכנע שהגיע אל הודו שבמזרח אסיה. הידע שצבר כאשר יצא למסעו נבע בעיקר מתאוריות שחיבר הקוסמוגרף הפלורנטיני פאולו טוסקאנלי (Paolo Toscanelli). ראשית, קולומבוס טעה טעות עצומה בחישוב כדור הארץ. הוא חישב את היקפו של הכדור ותוצאתו הייתה למעשה כשליש מן ההיקף האמיתי. נוסף על כך הסתמך קולומבוס על פסוק מכתבי הקודש, מהספרים החיצוניים, בחזון עזרא (ד, מ"ב) אשר מדגיש שהאוקיינוס חייב להיות צר בהכרח. כך טעה קולומבוס כאשר העריך את גודלו של האוקיינוס המפריד בין אירופה למזרח. טעות אחרת של קולומבוס הייתה בהפרזת גודלה של יבשת אסיה כלפי מזרח - טעות זו נבעה בעיקרה מתיאוריו של מרקו פולו, שאותם הכיר היטב.[4]

קולומבוס התבסס על התפיסה האירופית באותה תקופה, שהתבססה על המסורת היהודית-נוצרית והמסורת הקלאסית. ההיסטוריון ג'ון אליוט (John elliott), טען שהאירופאים וקולומבוס בפרט, ראו את "העולם החדש" דרך "משקפיים מנטליים" שעוצבו על ידי קונספציות השאובות מן המסורת הקלאסית ומן המסורת הנוצרית ואשר גרמו לראייה שגויה של המציאות הבלתי מוכרת להם. אליוט טען שהמסורות העתיקות לא היו בטוחות בעצמן די הצורך כדי שיוכלו להיפתח לעולמות אחרים ובמקביל לא מספיק חסרות ביטחון המסוגלות לייבא טכניקות מתרבויות אחרות.[5] דוגמה טובה לכך, היא תוכן מכתבו של קולומבוס אל שר האוצר הספרדי, שבפועל היה מיועד למלך ומלכת ספרד. במכתב, מנסה קולומבוס להאדיר את העושר של האיים והחשיבות לגילויים אך למעשה הוא מבטא מבוכה ובלבול שלמעשה הם תוצאה של הפער בין הצפוי למצוי. תיאורים כגון בני אדם בעלי זנבות או איגואנה אשר מתוארת כ-"תנין מצרים" ממחישות את הפער והחוסר מוכנות של האירופאים להכיר בכך שהגיעו לתגלית חדשה. קולומבוס מתעלם מכך שישנו סיכוי שמצא תרבות חדשה אשר שונה מזו שהכיר והסתמך על סיפורי אגדות ומעשיות בהן התמצא. למעשה, קולומבוס חיפש את אשר היה על ליבו, בין אם הדברים אכן היו קיימים ובין אם לא.[6] לפי אליוט, התיאורים של קולומבוס מדומים לתיאורי גן העדן האידיאלי בתקופת ימי הביניים - "האי מוקף מפרצים רבים, רחבי ידיים, בטוחים ביותר ונעלים מכל מה שראיתי עד כה; נהרות גדולים ואיתנים רבים חוצים אותו, והריו רבים ונישאים. כל האיים הללו יפים מאוד ומצטיינים בנופים מגוונים...באותו אי יש שבעה או שמונה סוגי דקלים, אשר, בדומה לשאר העצים, הצמחים והפירות, עולים בהרבה על עצינו בגובהם וביופיים...יושבי האי בני שני המינים, ויושבים כל האיים האחרים שראיתי בעצמי...מסתובבים תמיד עירומים כביום היוולדם, להוציא כמה מהנשים, המכסות עצמן בעלה, או בענף קטן...".[7] כך גם במסעו השלישי של קולומבוס בו הוא מתאר את נהר האורינוקו כשפך אדיר של מים מתוקים. הוא ממהר לזהות אותו כאחד מהנהרות המקיפים את גן העדן - כך הוא מגיע לתובנה שצורתו של כדור הארץ איננה כשל כדור, אלא כשל אגס או כשל שד אישה.[8]

ישנם היסטוריונים הטוענים שהאירופאים לא היו מסוגלים להבין ולכבד את תרבויות הילידים בארצות שנתגלו בתור דרך מקורית להגשמת אידיאליים חדשים וערכים אנושיים, אלא ראו אותן רק במשמעות הקשורה למשמעות אותה מכירים, התרבות האירופאית-נוצרית אשר שמה עצמה לשופטת ולדגם היחידי להתנהגות נורמטיבית של בני האנוש.[9] כך ניתן להבין מדוע כאשר הגיע קולומבוס ליבשת החדשה, הוא ניסה לדמות ולקשר אותה כמה שיותר קרוב למציאות האירופאית אותה הכיר מבלי להבין שישנם עוד עולמות אשר יכולים להתקיים במקביל לנצרות - "כך נהגתי כדי שאוכל לרצותם ביתר קלות להפוך לנוצרים וכדי שייטו לכבד את המלך והמלכה... ישמח ישו בארץ כאשר ישיש בשמיים, בשל הישועה הצפויה לנשמותיהן של אומות כה רבות שהיו עד כה אבודות. הבה נגילה גם אנו הן בשל התעלות אמונתנו והן בשל התוספת לאושרנו הארצי, שאותו תחלוק לא רק ספרד, אלא הנצרות כולה".[10]

המהפכה שנוצרה מגילוי יבשת אמריקה

נהוג לראות בגילוי אמריקה כעוד אחת משרשרת התגליות של אותה תקופה, אולם התגלית של "העולם החדש" למעשה האיצה את תהליך התפשטותה של אירופה ברחבי הגלובוס ותחילת העידן הקולוניאלי.[11] ראשית, התגלית יצרה תודעה אינטלקטואלית אצל האירופאים שהם שגו עד כה בהערכת מספר היבשות בכדור הארץ. עד הגילוי, האירופאים היו בטוחים שהיבשות היחידות הן אסיה, אפריקה ואירופה. למעשה בתגלית של קולומבוס, נוספה יבשת חדשה לתודעה האירופאית. התגלית גם יצרה נתיב חדש באוקיינוס האטלנטי שעד המאה ה-15 כמעט ולא שיחק תפקיד משמעותי בסחר העולמי. הנתיב החדש תרם בכך שעודד חוקרים רבים אחרים לצאת לחקור ולמצוא תגליות חדשות. כמו כן, יבשת אמריקה הוסיפה לאירופאים רבות בתחום הביוגאוגרפיה והבנה שישנם עוד תרבויות מלבד זאת של הנצרות, אסלאם ויהדות. למעשה, בכך שקולומבוס חצה את האוקיינוס האטלנטי, הוא הצליח להכפיל את הידע שהאנושות המודרנית צברה עד אז. במקביל, גילוי יבשת אמריקה תרם רבות לכלכלה העולמית. גילויים לדוגמת זהב וכסף גרמו להאצה במסחר העולמי (בעיקר במאות ה-16,17) שעד אז סחר בעיקר עם המזרח. כך גם ניתן לייחס לגילוי אמריקה, את צמיחת הקפיטליזם המודרני.[12]

אם כן, כך ניתן לייחס לקולומבוס במידה מסוימת, חלק חשוב בייסודו של העולם כפי שמוכר לנו כיום.

ביוגאוגרפיה

New World Domesticated plants
צמחים מבויתים האנדמיים ליבשת אמריקה. בכיוון השעון מהפינה השמאלית העליונה: תירס, עגבנייה, תפוח אדמה, וניל, עץ הגומי, קקאו וטבק. גילוי העולם החדש בשנת 1492 על ידי כריסטופר קולומבוס הביא לעלייה גדולה בהיקף הסחר הבינלאומי, ולהבאת צמחים ובעלי חיים חדשים לאירופה, ומשם לאסיה ולאפריקה
Old World Domesticated plants1
צמחים מבויתים האנדמיים לעולם הישן. בכיוון השעון מהפינה השמאלית העליונה: הדרים, תפוח עץ, בננה, מנגו, בצל, קפה, חיטה ואורז

מלבד המשמעות ההיסטורית, יש למינוח "עולם חדש" משמעות בתחום הביוגאוגרפיה. קיים שוני משמעותי בפאונה ובפלורה בין אמריקה ובין העולם הישן. שני חלקי העולם התאפיינו גם במחלות שונות. מעבר של מיני צמחים ובעלי חיים בין העולם הישן לעולם החדש נקרא החלפה קולומביאנית (Columbian Exchange). בצורתו הרחבה מתייחס מונח זה גם לתנועה של עבדים ומחלות בין שני חלקי העולם. בהקשר זה אין להתייחס לאמריקה ולאוקיאניה כאל יחידה אחת, שכן הפאונה והפלורה באוקיאניה שונות במובהק גם מאלו של אמריקה.

בוטניקה וזואולוגיה

מיני צמחים תרבותיים רבים נמנים עם אלה שהובאו מ"העולם החדש", ובהם תפוח אדמה, תירס, וניל, בוטנים, עגבניות, טבק, גומי וקקאו, וכן מיני פירות טרופיים, כאננס, אבוקדו ואחרים. במקביל, עברו מינים רבים של צמחים בכיוון ההפוך, והחשובים שבהם חיטה ואורז. מקורו של הקפה, המזוהה בדרך כלל עם ברזיל, הוא באפריקה, וכך גם קנה הסוכר, שמקורו באסיה הטרופית.

לתופעה זו הייתה השפעה מכרעת על כלכלת העולם. באירלנד, למשל, הפכו תפוחי האדמה לגידול החקלאי העיקרי מאז המאה ה-17. תפוחי האדמה האיריים הוכו על ידי מכת הכימשון שהגיעה ככל הנראה מארצות הברית באוניות סוחר לאירופה, וגרמה באירלנד לרעב תפוחי האדמה ב-1845. אסון בוטני נוסף שמקורו בעולם החדש היה מגפת הפילוקסרה שגרמה להשמדתם של כרמי הגפן בצרפת במאה התשע-עשרה, וגם הפתרון שנמצא - הרכבת גפנים מזנים מקומיים על כנות של זנים אמריקאיים עמידים, הגיע משם.

מיני חי שמקורם באמריקה הם למשל תרנגול ההודו והקביה. במקביל, הגיעו מהעולם הישן מיני חי כעז הבית, הפרה, הסוס, ואחרים. מקורם של סוסי המוסטנג החיים פרא בארצות הברית אינו בסוסים מקומיים אלא בסוסים מבויתים שהובאו על ידי המהגרים מהעולם הישן ואשר חזרו לחיות פרא בטבע.

קופים חיו הן בעולם הישן והן בחדש. בסדרת הפרימטים קיימות שתי תת-סדרות, קופי העולם הישן וקופי העולם החדש. מעריכים, שהפרידה בין שתי הסדרות התרחשה לאחר ניתוקה של אמריקה הדרומית מאפריקה בתקופת האיאוקן לפני כ-45 מיליון שנה, ושהקופים הראשונים הגיעו ליבשת על גבי רפסודות טבעיות.

אפידמיולוגיה

אחת הסיבות להשתלטותם המהירה של הקונקיסטדורים על יבשת אמריקה היו המחלות שהביאו עמם, כמו למשל אבעבועות שחורות. פחות ידוע שבמסעם חזרה לאירופה הם נשאו מחלות שלא היו קיימות אז בעולם הישן. המגפה המתועדת הראשונה של עגבת התרחשה ב-1495, שנתיים לאחר חזרתו של כריסטופר קולומבוס ממסעו הראשון לעולם החדש.

סחר בין העולם החדש לישן

  • הרום היה אחד ממוצרי הסחר העיקריים ש"העולם החדש" של אמריקה סיפק ל"עולם הישן" של אירופה, ועל רקע הסחר וייצור הרום התרחשו מאורעות כגון המהפכה האמריקנית.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אלכס קרנר, על סף העת החדשה: אירופה 1600-1350- כרך ג'. האוניברסיטה הפתוחה, 2014.
  • מירי אליאב-פלדון, בעקבות קולומבוס: אמריקה 1992-1492. מרכז זלמן שזר, 1996.
  • מירי אליאב-פלדון, חמש- מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, 1992.
  • 1987,Alfrd W. Crosby, The Columbian voyages, the Columbian exchange, and their historians, American Historical Association

הערות שוליים

  1. ^ קרנר, אלכס. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ג'. (האוניברסיטה הפתוחה, 2014). עמ' 70.
  2. ^ O'Gorman, Edmundo (1961). The Invention of America, p. 84
  3. ^ קרנר. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. עמ' 72-74.
  4. ^ אליאב-פלדון, מירי. חמש-מאות שנה לגילוי אמריקה. (תל אביב: המשרד הביטחון, 1992). עמ' 19.
  5. ^ אליוט, ג'ון ואיה ברויר, "אירופה של הרנסאנס ואמריקה-מפגש מבעד למסך," זמנים, רבעון להיסטוריה, (אביב) 1992, עמ' 86-90.
  6. ^ אליאב-פלדון מירי ואיה ברויר. "תעודה: מכתב קולומבוס." זמנים: רבעון להיסטוריה, (אביב) 1992, עמ' 70.
  7. ^ אליאב-פלדון וברויר. "תעודה: מכתב קולומבוס." עמ' 72.
  8. ^ קרנר. "על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600." עמ' 81.
  9. ^ אליאב פלדון מירי, בעקבות קולומבוס: אמריקה 1992-1492 (ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1996), עמ' 120.
  10. ^ אליאב-פלדון וברויר. "תעודה: מכתב קולומבוס." עמ' 72-74.
  11. ^ קרנר. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. עמ' 70.
  12. ^ .Crosby, Alfred W."The Columbian voyages, the Columbian exchange, and their historians Washington, DC : American Historical Association,1987.pp.13-14
16 בדצמבר

16 בדצמבר הוא היום ה־350 בשנה (351 בשנה מעוברת), בשבוע ה־49 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 15 ימים.

16 בינואר

16 בינואר הוא היום ה-16 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 349 ימים (350 בשנה בשנה מעוברת).

4 בינואר

4 בינואר הוא היום הרביעי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 361 ימים (362 בשנה מעוברת).

4 במאי

4 במאי הוא היום ה-124 בשנה (125 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 241 ימים.

7 ביוני

7 ביוני הוא היום ה-158 בשנה (159 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 207 ימים.

אמריקה

אמריקה היא יבשת-על המשתרעת לכל אורך כדור הארץ. היא מתוחמת על ידי אוקיינוס הקרח הצפוני בצפון, האוקיינוס השקט במערב והאוקיינוס האטלנטי במזרח. הקצה הדרומי שלה, ארץ האש, נמצא מצפון לחוג האנטארקטי. כלולים בה גם איים רבים, בהם גרינלנד והאיים הקריביים.

נהוג לחלק את יבשת-העל לשתי יבשות: אמריקה הצפונית (שנכללת בה אמריקה המרכזית) ואמריקה הדרומית.

יש המחלקים את היבשת מבחינה תרבותית לאמריקה הלטינית – הכוללת את המדינות ששפתן ספרדית, פורטוגזית או צרפתית; אנגלו-אמריקה – הכוללת את ארצות הברית וקנדה דוברות האנגלית; והמושבה הדנית גרינלנד.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

העולם הישן

העולם הישן הוא מושג המתאר עולם שכולל רק את אפריקה, אסיה, אירופה ואיים סובבים, כלומר זה שהיה ידוע לאירופאים, אסייתים ואפריקאים במאה ה-15 לפני עידן התגליות. המושג הזה משמש בהנגדה למושג העולם החדש.

העולם החדש מתאר את חלקי העולם שהתגלו לאחר מסעות אלו, כלומר אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אנטארקטיקה ואוקיאניה (אוסטרליה וניו זילנד).

כריסטופר קולומבוס

כריסטופר קולומבוס (בעברית השתרש השם באנגלית - Christopher Columbus; בלטינית: Christophorus Columbus, באיטלקית: Cristoforo Colombo, בספרדית: Cristóbal Colón;‏ 31 באוקטובר 1451 – 20 במאי 1506) היה ספן איטלקי בשירות ספרד, הנחשב לאחד מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות.

בניגוד לטעות נפוצה, לא היה קולומבוס האדם הראשון שהגיע לאמריקה, ואף לא האירופאי הראשון שהגיע ליבשת – הראשון היה לייוו אייריקסון. למעשה, מעולם לא ידע קולומבוס כי הגיע ליבשת זו, וסבר עד יומו האחרון כי מצא את הנתיב הימי להודו, בעת שהראשון שהבין שמדובר ביבשת שאינה מוכרת לאירופה היה אמריגו וספוצ'י (ששנים רבות לאחר מכן היבשת החדשה נקראה על שמו: "אמריקה"). עם זאת, האדמה שגילה קולומבוס בעת הפלגתו הראשונה מערבה היא הגילוי המתועד והמוכח הראשון של יבשת אמריקה על ידי בני אירופה. נחישותו להפליג אל הלא-נודע גילתה לאירופה בעת ההיא את "העולם החדש" ובכך פתחה פרק חדש בהיסטוריה של העולם וחוללה שינויים מרחיקי לכת בשתי היבשות.

מכרסמים

מְכַרְסְמִים (שם מדעי: Rodentia) הם סדרה של יונקים קטנים, המהווים את הסדרה הגדולה ביותר במחלקה זו במספר המשפחות שבה (34), במספר הסוגים (כ-350) ובמספר המינים (למעלה מ-2,200).

מפרש

מִפְרַשׂ הוא יריעה גמישה, המשמשת להנעה על ידי המרת אנרגיית הרוח לתנועה (בדרך כלל של כלי שיט כגון: סירות, ספינות ויאכטות). כלי שיט המונעים בכוח הרוח נקראים מפרשיות.

מפרש הוא למעשה כנף. הרוח הנושבת על המפרש מפעילה עליו כוחות עילוי וגרר. ככול שיחס כח העילוי לכח הגרר גדול יותר, כך המפרש יעיל יותר. הכח המניע הנוצר על ידי המפרש, הוא למעשה הרכיב של שקול כוחות העילוי והגרר הפונה לכיוון ההתקדמות. ככול שהרוח מגיעה בזווית חדה יותר לכיוון ההתקדמות, רכיב הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גדל יחסית לרכיב הכח בכיוון ההתקדמות. הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גורם להטיה וטרידה (התקדמות לא רצויה בניצב לקו השדרית). היכולת של מפרש ליצור כח מניע בזויות חדות של רוח פנים נקראת "יכולת לחדד".

שני מרכיבים עיקריים משפיעים על היעילות האווירודינמית של מפרשים:

היחס בין גובה המפרש לרוחבו.

קוער המפרש ("הבטן" של המפרש).ככול שהיחס בין גובה המפרש לרוחבו גדל, יכולת החידוד של המפרש עולה, על חשבון יעילות המפרש ברוח גבית. ככול שקוער המפרש גדל, המפרש מספק כח עילוי גדול יותר, אבל גם כח הגרר גדל. מסיבה זו תכנון המפרש הוא פשרה בין הגורמים השונים תוך התחשבות בתנאי העבודה הצפויים: כיוון הרוח, עוצמת הרוח, ומומנט ההתיישרות של כלי השיט.

קיים מגוון גדול של סוגי מפרשים, שהוא תוצר של מגוון תנאי השיט השונים והחומרים הזמינים לאורך ההיסטוריה ובמקומות שונים בעולם. לדוגמה: אניות סוחר, שסחרו בין העולם החדש והישן, שניצלו את רוחות הסחר היו מצוידות במפרשים מרובעים בעלי יחס גובה לרוחב נמוך, כדי לנצל את הרוחות הגביות (מסלול ותקופת השיט נקבעו בהתאם למשטר הרוחות הידוע). כלי שיט באגן הים התיכון היו מצוידים במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב גדול יותר, כדי לנצל את הרוחות שלא נושבות דווקא בכיוונים נוחים. כלי שיט תחרותיים מצוידים במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב קרוב לשש, כדי לאפשר שיט מהיר בניגוד לכיוון הרוח, שהכרחי בתחרויות.

פלימות'

פלימות' (באנגלית: Plymouth) היא עיר ורשות יוניטרית בת כרבע מיליון תושבים השוכנת באזור חוף דבון שבאנגליה, כ-300 קילומטר דרום-מערבית ללונדון. פלימות' משתרעת בין פיות הנהרות טאמר ופלים שנשפכים למפרץ פלימות'.

מנמל פלימות' יצאה ב-1620 קבוצת מהגרים על גבי האונייה מייפלאוור אל העולם החדש, והקימה את המושבה האנגלית השנייה באמריקה במסצ'וסטס, שנקראה מושבת פלימות' על שם עיר מוצאם.

בעיר ניצב מספר רב של אנדרטאות, בהן אנדרטת הארמדה הלאומית ואנדרטה לנעדרי הצי הבריטי בשתי מלחמות העולם. נמצא בה גם מגדלור סמיטון הנודע, אחד מארבעת מגדלורי אדיסטון, אשר הועבר ממקומו המקורי וניצב כעת בטיילת של העיר.

פרווה

פרווה הוא המונח המתייחס לעורם וכסות השיער של חלק מחברי מחלקת היונקים. המונח מתייחס גם לשם המוצר המעובד שבני אדם מפיקים מהעור והכסות, ומשמש ללבוש, חימום, ריפוד ודיור.

תפקידה של הפרווה אצל היונקים היא לשמש כמבודד ומגן. שכבת השיער הקרובה אל העור היא לרוב קצרה ורכה ומיועדת לבידוד הגוף מקור. השכבה החיצונית של הפרווה מורכבת לרוב משערות מגן ארוכות שמיועדת לשמש כרובד הגנה ראשוני של שלמות גוף היונק.

עיבוד פרווה נקרא פרוונות ומקצוע זה בעל ותק רב בהיסטוריה האנושית. מסחר הפרווה וציד בעלי חיים לשם פרוותן היו ענף כלכלי חשוב בהיסטוריות העולם. כבר בימי קדם ידוע על שימוש בפרווה כלבוש וכסמל מעמד. בין השאר ידוע על מנהג הפרעה במצרים העתיקה ללכת עם זנב אריה בחגורתו. בארץ ישראל פרוות כבש מעובדת שימשה כלבוש נפוץ. ברומא העתיקה נהגו לוחמים לעטות פרוות של בעלי חיים על מגיניהם והנסים שלהם. רבים מהעמים הנודדים של ימי קדם השתמשו בפרווה כחומר גלם לאוהלים. גילוי העולם החדש, במקביל לדעיכתו של ציד חיות הפרווה באירופה הובילו לפריחת ציד חיות הפרוות (בעיקר הבונה הקנדי) והסחר בפרוות במהלך המאה ה-16 והמאה ה-17.

אצל יהודים חרדים חסידיים יוצאי יהדות מזרח אירופה משמשת פרווה ליצור כובע השטריימל.

פרנסואה הראשון, מלך צרפת

פרנסואה הראשון (בצרפתית: François Ier; ‏ 12 בספטמבר 1494 - 31 במרץ 1547), בן לשושלת ולואה, ומלך צרפת מ-1515 ועד מותו ב-1547.

צרפתים

צרפתים, או העם הצרפתי (בצרפתית Français), הוא מונח המתייחס לאזרחי צרפת, או לאנשים שמוצאם מצרפת. מספר הצרפתים (בעלי אזרחות צרפתית) ברחבי העולם, על פי נתוני הבנק העולמי, היה 65,436,552 ב-31 בדצמבר 2011. בעבר אוכלוסיית צרפת הייתה בעיקרה ממוצא קלטי, לטיני וגרמאני, אולם כיום אזרחי צרפת מגוונים יותר וכוללים גם אזרחים רבים שמוצאם מאפריקה ואסיה.

קונדוריים

קונדוריים (שם מדעי: Cathartidae) המכונים לעיתים "נשרי העולם החדש" (להבדיל מנשרי העולם הישן), הם משפחה של עופות גדולים, שעיקר מזונם פגרים והם ממלאים את תפקידם של הנשרים ב"עולם החדש". מקור שמם של הקונדורים הוא בשפת הקצ'ואה.

קונקיסטאדור

קונקיסטאדור (בספרדית: Conquistador, מילולית: כובש) הוא כינוי לחיילים שהשתתפו בכיבושם של חלקים נרחבים מאמריקה הלטינית ושטחים אחרים באוקיינוס השקט שנכללו בשטחה של האימפריה הספרדית או האימפריה הפורטוגזית. כיבוש זה היווה את השלב הראשון בהשתלטות האירופאים בכלל והספרדים בפרט על העולם החדש בין המאה ה-15 והמאה ה-16. תקופת הכיבוש עצמה החלה עם גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1492, והסתיימה עם ייסודה של המערכת הקולוניאלית באמריקה הספרדית לקראת סוף המאה ה-16.

הכינוי עצמו, בו השתמשו כבר הקונקיסטאדורים ביחס לעצמם, מתייחס בו זמנית הן לכיבושו של העולם החדש והן כרמז להמשכיות הרקונקיסטה - המאבק הנוצרי הממושך לכיבושו מחדש של חצי האי האיברי מידי המוסלמים.

מרבית הקונקיסטאדורים היו אומנים או בעלי מקצוע כלשהו. אחדים מהם השתייכו לאצולה הנמוכה (הידלגוס) וחסרת הנכסים, אשר כיבושו של חצי האי האיברי (ומאוחר יותר כיבושו של העולם החדש) איפשר להם להיחלץ ממצוקה חומרית ולשמר את מעמדם החברתי. מבחינת מקורם הגאוגרפי בספרד, כשליש מהקונקיסטאדורים באו מאנדלוסיה, כרבע מקסטיליה וכחמישית מאקסטרמדורה. מרבית הקונקיסטאדורים היו בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם. רובם ידעו קרוא וכתוב בצורה חלקית בלבד. בקרב הקונקיסטאדורים היו אפריקאים רבים - אנשים חופשיים ועבדים כאחד.

בין הקונקיסטאדורים הידועים היו הרנאן קורטס, פרנסיסקו פיסארו, פדרו דה אלוואראדו, לוקאס וסקס דה איילון, חואן רודריגס קבריו ופדרו דה ואלדיביה.

קופים רחבי-אף

קופים רחבי אף (שם מדעי: Platyrrhini) היא קבוצה בסדרת הפרימטים שבמחלקת היונקים המכונים קופים ושייכים לתת-סדרה בעלי אף יבש.

קבוצה זו כוללת את כל קופי העולם החדש. כולם בעלי זנב ואצל חלקם הוא משמש מעין "זרוע" נוספת בשל כושר לפיתתו. היא קרויה "רחבי אף" כי הנחיריים מרוחקים זה מזה ונפתחים לצדדים.

החוקרים מניחים שהגעתם לאמריקה הדרומית והיפרדותם מקופי העולם הישן הייתה אירוע אחד, שהתרחש לאחר ניתוקה של אמריקה הדרומית מאפריקה באאוקן לפני כ-45 מיליון שנה. מכיוון שבתקופה זו אמריקה הדרומית הייתה מנותקת הן מאפריקה והן מאמריקה הצפונית, נראה שראשוני סדרה זו הגיעו ליבשת על גבי רפסודות טבעיות. כיום הם מצויים רק באמריקה הדרומית ובמרכזה, אך מאובנים שלהם נמצאו גם באיים האנטיליים.

ראגנארוק

רַאגנארוק (Ragnarök) הוא סיפור הקרב של אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית, המתאר את מלחמתם של האלים ובני בריתם, בהנהגתו של אודין, כנגד מגוון ענקים ומפלצות בהנהגתו של לוקי. הקרב, במהלכו ימותו רבים מהמשתתפים, ישמיד את מרבית העולם ויוליד עולם חדש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.