העולם ההלניסטי

העולם ההלניסטי שנוצר כתוצאה מהקולוניזציה היוונית וממלחמותיו של אלכסנדר הגדול הקיף את כל אגן המזרחי של הים התיכון, חלקים מהאגן המערבי, את כל המזרח התיכון וחלקים מאסיה המרכזית. נהוג למנות את התקופה ההלניסטית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ולסיימה בשנת 30 לפנה"ס עם מותה של המלכה ההלניסטית האחרונה קלאופטרה.

במזרח הגיע בתוך יבשת אסיה עד הודו ואילו במערב עד אזור פרובנס של ימינו בצפון מזרח כלל את אזור חצי האי קרים ושטחים הנמצאים מזרחית לו. הישויות המדיניות העיקריות הוקמו על ידי הדיאדוכים שהיו רובם ככולם קצינים בכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. דיאדוכים אלה נלחמו האחד בשני עד חורמה במשך עשרות שנים בעימות הידוע בשם מלחמות הדיאדוכים. הם הורישו את הסכסוך המר לצאצאיהם שהמשיכו אותו עד שקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של האימפריה הרומית. למרות האיבה הגלויה בין הממלכות ההלניסטיות, הן שיתפו פעולה בתחומים רבים בהם כלכלה, תרבות ועוד.

לממלכות ולישויות המדיניות שהרכיבו עולם זה היו מאפיינים שונים, לעיתים הפוכים זה לזה, אך כולם היו נאמנים לתרבות ההלניסטית, אם כי מאפייניה היווניים היו חזקים יותר בחופיו של הים התיכון והשפעתה של תרבות זו הלכה והצטמצמה ככל שהתרחקה המדינה מהאזור הים תיכוני.

הגיוון המדיני והחברתי הכלכלי היה רב. מערי מדינה שהמשיכו את המסורת של יוון הקלאסית עם מוסדות דמוקרטיים וטיראניה דרך ליגות מקומיות של מספר ערים או אזורים גאוגרפיים דוגמת הליגה האיטולית ביוון גופא עד מדינות ענק כגון מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית שהתאפיינו במשטר מלוכני.

יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה

הארצות העיקריות

ארץ האם היוונית בתקופה ההלניסטית

תמורות גדולות עברו גם על יוון גופא. בריתות בראשות אחת מערי הפוליס הגדולות פינו את הבכורה למוסדות פוליטיים חדשים, שתרומתם למפעל היווני הייתה צנועה בתקופה הקלאסית. אלו הן הליגה האיטולית מצפון-מרכז יוון והליגה האכאית שמרכזה בפלופונס. לצדן בחשה ממלכת מוקדון בקלחת היוונית. מוקדון שלטה על חלקים נרחבים של יוון בצורה ישירה בעזרת חילות מצב בנקודות אסטרטגיות ובמקומות אחרים בעזרת בעלות ברית מטעמה.

תבאי הגדולה שהייתה אחת הערים הדומיננטיות בתקופה הקלאסית ואף נהנתה תקופה קצרה מהגמוניה נחרבה אחרי מצור קשה שבמהלכו תושביה נטבחו ומי שלא נטבח נמכר לעבדות. היא מעולם לא השתקמה מהמכה הקשה הזאת ולא שבה למעמדה הקודם. אתונה שעושרה התבסס על סחר ימי מפותח המשיכה לשגשג מבחינה כלכלית והייתה כרך גדול, אך ירדה מעוצמתה הצבאית. ספרטה בעלת העבר הצבאי המפואר ניסתה להשתקם מהמפלות שספגה במאה ה-4 לפנה"ס אך כוחה לא עמד לה נגד העולים החדשים על במת ההיסטוריה היוונית - הליגות האזוריות של אכאיה ואיטוליה מחד וממלכת מוקדון מאידך.

מאבק חורמה שהתנהל בין הליגה האיטולית לליגה האכאית ובין ספרטה לכל השאר בתוספת לפלישות מקדוניות שהתרחשו מדי פעם אפיינו את התקופה ההלניסטית מהצד היווני. בנוסף אליהם, פלשו אליהם שבטים קלטים חזקים שניפצו את הצבאות שנשלחו נגדם ורק בעזרת הצבא האיטולי הצליחו היוונים להתגבר על האיום. הקלטים עברו בסופו של דבר לאסיה הקטנה שבה הקימו מדינה בשם גלטיה.

השפעות התרבותיות של ההלניזם הורגשו במידה רבה גם ביוון, אך המרכיב היווני היה, מטבע הדברים, חזק מאוד בחברה זו והשפעות זרות מבחוץ היו מתונות יחסית.

בסוף המאה שנייה לפנה"ס הפנתה רומא את מבטה מזרחה ובסדרת מלחמות שנמשכו עד אמצע המאה הביסה את ממלכת מוקדון וכתוצאה מכך הפכה לגורם דומיננטי באזור. עם הזמן כוננה רומא שלטון ישיר על יוון והיא נכנסה לתחומי המדינה הרומית. היוונים ניסו למרוד, אך ללא הועיל.

מוקדון

מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה שנוסדה כמה מאות שנים לפני התקופה ההלניסטית ובמשך תקופה ארוכה נראתה כחצי-ברברית מנקודת המבט היוונית[1], אך אחד מבניה, אלכסנדר הגדול, הוא זה שאפשר את כינון התרבות ההלניסטית.

מוקדון תרמה את עיקר הכוחות לצבאו של אלכסנדר הגדול ורובם ככולם נותרו במזרח. בנוסף לכך מקדונים רבים יצאו את מולדתם להתיישב בארצות זרות. ההגירה, המלחמות התכופות והגיוסים לצבא פגעו באופן משמעותי במאגר הגברים במדינה מה שהשליך על יכולתה להתמודד עם המציאות. בנוסף לכך, השושלת הארגאידית העתיקה הגיעה לסוף דרכה עם רציחתו בדם קר של אלכסנדר הרביעי, בנו הצעיר של אלכסנדר הגדול. במלחמות הדיאדוכים שהתפתחו נכנסה הממלכה לתקופת תוהו ובוהו ממנה יצאה רק כעבור שני דורות עם שלטונו של אנטיגונוס השני גונאטס שהצליח לכונן שלטון יציב בממלכה.

למוקדון לא הייתה גישה לאוצרות טבע או למסחר ולמרות שנהנתה מעמדת בכורה ביוון, הקשיים של סוף המאה ה-4 העיבו על התפתחותה ורק לקראת סוף המאה ה-2 הצליחה לשוב למעמד שהיה לה בימי הזוהר שלה בתקופת שלטונו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. לרוע מזלה זו הייתה גם העת שרומא התחילה להתפשט מזרחה ובסדרת מלחמות הוכרעה מוקדון. בסופו של דבר נקרעה הממלכה על ידי הרומאים לארבעה מחוזות גדולים ולא שבה עוד כישות מדינית עד סוף המאה ה-20, עת שבה כוננה באזור הצפוני של מוקדון מדינה מודרנית בעלת שם דומה - מקדוניה. יחד עם זאת, הקשר האתני, ההיסטורי והתרבותי של המדינה המודרנית לישות המקדונית העתיקה הוא קלוש ביותר.

מצרים

Ptolemaic-Empire 200bc
ממלכת התלמיים בשיא כוחה ושכנותיה; המספרים מייצגים את הארצות הבאות: 8 - קפדוקיה, 7 - ביתיניה, 6 - פרגמון, 5 - מחוזות תלמיים מעבר לים, 4 - הליגה האכאית, 3 הליגה האיטולית, 2 - אפירוס

מצריים הייתה הממלכה היציבה ביותר והעשירה ביותר מכל ממלכות הדיאדוכים והייתה גם האחרונה ליפול לפני הכובש הרומי. תלמי בן לאגוס ששלט במצרים בשם תלמי הראשון (סוטר) קיבל לידיו את פרובינציית מצרים עוד בימי חייו של אלכסנדר כשהצבא המקדוני-יווני כבש את מצרים בעת מסעו מזרחה. אלכסנדר בחר בתלמי למושל מצרים. תלמי לא בזבז זמן והניח את היסודות המוצקים שעליהם התבססה שליטת בית תלמי במצרים.

המלכים התלמיים של מצרים הנהיגו משטר של סבלנות דתית. בתקופתם נעשה תרגום השבעים של התנ"ך ליוונית. יתרה מכך אימצו התלמיים מנהגים רבים של בני המקום. לדוגמה, מלכים תלמיים רבים התחתנו עם אחיותיהם כמנהג הפרעונים העתיק. האלים המצרים כובדו ונבנו מקדשים לפולחנם, הכוהנים המצריים נהנו ממעמד נח בחברה ואף נעשה ניסיון למזג את אלי מצרים עם האלים היוונים העתיקים.

מלבד מצרים גופא, שלטו מלכי תלמי על מספר איים בים התיכון, מספר ערי חוף באסיה הקטנה ואף בארץ ישראל. השליטה במרחב הגאוגרפי הזה התאפשרה בזכות הצי המצרי, שהיה החזק בציים ההלניסטיים בתקופת הזוהר של הממלכה התלמיית.

מבחינה כלכלית נהנתה מצרים מפריחה בגלל עודפי ייצור המזון, סחר הפפירוס וסיבות נוספות. השלווה הופרה בסוף המאה ה-3 לפנה"ס והתפתחה לכדי משבר של ממש במאה ה-2 לפנה"ס עת מהפכות החצר האלימות שערערו את יציבות המשטר. תלמי הרביעי ניצח אמנם את אנטיוכוס השלישי, המלך הסלאוקי, בקרב רפיח (217 לפנה"ס), אך היה זה הניצחון התלמיי הגדול האחרון בשדה הקרב. כמה שנים לאחר מכן, קרע אנטיוכוס השלישי נחלות רבות ממצרים ובהן ארץ ישראל שעברה לשלטון סלאוקי.

התמוטטות הממלכה הסלאוקית תחת המתקפה הרומית וקריסתה תחת מרידות פנמיות העניקו מרווח נשימה למצרים במשך כ-150 שנה, אך מרידות מבית, תככי האריסטוקרטים ליד כס השלטון והעדר שליט חזק שייקח את העניינים לידיו ויתקן את המעוות גזרו את דינה של הממלכה. הממלכה גססה לאטה עד ההשתלטות הסופית של רומא בשנת 30 לפנה"ס.

פרגמון

Dying gaul
הגאלי הגוסס, מפסגות האמנות הפרגמית

פרגמון הייתה אחת היורשות של ממלכתו של אחד הדיאדוכים בשם ליסימכוס שהתפרקה אחרי תבוסתו בקרב קורופידיון בשנת 281 לפנה"ס. מרכז הממלכה הייתה העיר העתיקה פרגמון וממנה משלה השושלת האטלידים.

הממלכה, הקטנה אך היציבה, נהנתה ממיקומה הגאוגפי, המרוחק ממרכזי הכוח של האימפריות הגדולות – מצרים מעבר לים, מרכז הכובד של הממלכה הסלאוקית מעבר השני של הרי הטאורוס ומוקדון מעבר לדרדנלים. יחד עם זאת, נאלצה הממלכה להיאבק בשכנים מרים אחרים, שאיימו לכלותה. מזרחית לה נמצאה גלטיה שנוסדה על ידי שבטים קלטים שפלשו לבלקן בסוף המאה ה-3 לפנה"ס, נהדפו מיוון על ידי האיטולים וחצו את הדרדנלים. מצפון ניצבה ממלכת ביתיניה שגם היא לטשה עיניה על פרגמון העשירה.

בגלל העדר שכנים חזקים, יכולה הייתה הממלכה לשגשג ואף להפנות משאבים רבים למפעלי תרבות אדירים. הספרייה של פרגמון הייתה שנייה רק ללספריה הגדולה של אלכסנדריה בהיקף אוצרותיה. המסחר, החינוך והאמנות פרחו תחת ההנהגה המתונה והיעילה של בית המלוכה האטלידי.

מבחינה מדינית השכילה הממלכה למקמם עצמה לימין הכוח העולה בים התיכון – הרפובליקה הרומית. פרגמון הגישה סיוע צבאי ישיר ועקיף לרומאים במלחמתם בממלכות ההלניסטיות החזקות ובסופו של דבר עברה מרצונה החופשי לשלטונה הישיר של רומא וכוננה באזורה פרובינקיה רומית בשם אסיה.

הממלכה הסלאוקית

Seleucid persia map
הממלכה הסלאוקית בשיא כוחה

הממלכה הסלאוקית נוסדה על ידי סלאוקוס הראשון בשנת 312 לפנה"ס וירשה את מרבית שטחי האימפריה של אלכסנדר הגדול וביתר דיוק את שטחי הליבה של פרס ששליטיה מהשושלת האחמנית הפסידו את עצמאותם לאלכסנדר הגדול.

שליטי הממלכה הסלאוקית ניצבו לפני קושי מיוחד במינו. בניגוד למדינות הלניסטיות אחרות, הרכב האוכלוסייה המזרחית בממלכה לא היה אחיד. בגלל שטחיה העצומים, עמים רבים שכנו בין גבולותיה. דתות שונות, מערכות חברתיות שונות ואילוצים אחרים הפכו את הממשל בממלכה לקשה מאוד. בנוסף לכך, כמות המהגרים היוונים מוגבלת ולא היה די במהגרים אלה כדי ליישב ארץ גדולה כל כך ולהטביע בה חותם הלניסטי עמוק.

בניגוד לחזונו של אלכסנדר, שביקש להעביר את בירתו לבבל, התמקדו שליטי הממלכה באזורים הסמוכים לים התיכון ואילו בפנים הארץ שלטונם היה רעוע ועד מהרה אזורים רבים בממלכה ביקשו לכונן אוטונומיה או אף להתנתק באופן מוחלט מהמרות הסלאוקית. מגמות הפירוק התגברו עם מותו של סלאוקוס הראשון והחריפו לאט לאט עד ימי שלטונו של אנטיוכוס השלישי שהצליח ללכד את הממלכה באופן זמני. למרות הצלחותיו בתחום הפנים, הפסיד אנטיוכוס השלישי במלחמה לרומא והממלכה ספגה מכה קשה.

מרידות דוגמת מרד המכבים ומרידות אחרות, הנטל הכלכלי הכבד שנבע מהכישלון במלחמה הכריעו אותה ועד מהרה שקעה הממלכה בתוהו ובוהו פנימי. תוהו ובוהו זה נוצר וטופח ידי הרומאים שקטפו את הממלכה כפרי בשל באמצע המאה הראשונה לפנה"ס.

הממלכות היווניות של באקטריה ושל הודו

Greco-BactrianKingdomMap
הממלכה היוונית של באקטריה בשיא כוחה (שנת 180 לפנה"ס לערך)

הממלכה היוונית של באקטריה נמצאה באזור אפגניסטן ופקיסטן של ימינו. ראשיתה, בדומה לממלכות הלניסטיות אחרות, במתיישבים היוונים שהותיר אחריו אלכסנדר הגדול במסעו מזרחה במחצית השנייה של המאה ה-4. במלחמות הדיאדוכים נפלה באקטריה תחת שליטתו של בית סלאוקוס, אך הריחוק הרב ממרכז הכובד הסלאוקי במערב החליש את המרות של השלטון המרכזי ולקראת אמצע המאה ה-3 לפנה"ס הכתיר עצמו אציל מקומי בשם דיאודטוס למלך.

ממלכה זו, שהייתה המרוחקת ביותר והמנותקת ביותר מהים התיכון מבין הארצות ההלניסטיות הייתה גם הראשונה ליפול. קשיים רבים שניצבו לפני השליטים ההלניסטיים האחרים, ובמיוחד המוצא היווני של השליטים שמלכו בארץ המאוכלסת בבני עמים שונים שאין בינם ליוונות דבר וחצי דבר הייתה בעוכריהם. המרחק העצום בין באקטריה ליוון לא אפשר גלי הגירה משמעותיים כמו שהיו במצרים ובממלכה הסלאוקית. לכן, די היה בפלישה צבאית קשה אחת כדי למוטט את השלטון הרעוע שלא הצליח לגשר על הפערים בינו למציאות הקשה.

השלטון הסלאוקי לא יכול היה להגיב למעשה מרידה זה היות ששליטה של פרתיה (אזור אירן של היום) שנמצאת בין באקטריה למרכז הכובד הסלאוקי, שאף היא הייתה לפני כן טריטוריה סלאוקית גם כן הכריזו על עצמו כמלך וכך יצא שפרתיה חצצה בגופה בין ממלכת באקטריה הצעירה לזעם הסלאוקי שיכול היה לנחות עליה אלמלא חציצה זו.

דיאדוטוס השני, בנו של מייסד הממלכה הופל משלטונו בשנת 230 לפנה"ס על ידי אאותידמוס שיסד שושלת משלו. בשנת 210, כ-40 שנה לאחר המרידה הגיע סוף סוף אנטיוכוס השלישי, המלך הסלאוקי, בראש צבא גדול לבאקטריה ותבע את זכויותיו. אנטיוכוס הסתפק בכניעה פורמלית וקבלת מרות מן הפה אל החוץ ולא ביצע שינויים כלשהם במבנה הממלכה הצעירה. עם חזרתו של אנטיוכוס חזרה ללב הממלכה הסלאוקית נפרמו קשרים אלה באותה המהירות שבה נוצרו.

דמטריוס הראשון ניצל את החלשות שכניו, במיוחד את התפרקות האימפריה המאורית ופלש להודו בשנת 180 לפנה"ס וכוננו שם ממלכה יוונית נוספת. פלישה זו הייתה שיאה של הממלכה ואחריה באה ניוון איטי וחורבן על ידי פלישת שבטים ברברים בשנת 130 לפנה"ס.

הממלכה ההודית שנוסדה על ידי הפולשים היוונים מבאקטריה התקיימה במשך כ-200 שנים ובשל הריחוק הגאוגרפי הרב ממרכזי האוריינות היוונית בים התיכון רק מידע מועד השתמר במקורות אודות ממלכה זו. מהמעט שידוע על ממלכה זו נראה שפרק זמן אחרי הכיבוש קיבלו על עצמם המלכים היוונים את הבודהיזם והמשיכו את התפשטות הממלכה לאזור פוג'אה של היום. לאחר מותו של מננדר, השליט החזק, בשנת 130 לפנה"ס נראה שהממלכה התפרקה למרכיבים קטנים שהחלישו את העמדה היוונית שלא הייתה חזקה במיוחד נוכח מיעוט היוונים באזור. בשנת 70 לפנה"ס שטחים רבים אבדו, ככל הנראה לפולשים שהחריבו את הממלכה היוונית בבאקטריה. הממלכה הוכרעה באופן סופי בסביבות שנת 10 לספירה וחדלה מלהתקיים.

שולי העולם ההלניסטי

לצד ממלכות הלניסטיות מובהקות שנוסדו על ידי הדיאדוכים ויורשיהם או שהיו קיימות עוד לפני תקופתו של אלכסנדר, דוגמת מוקדון או יוון גופא, נוצרו ממלכות נוספות שקיבלו על עצמן במידה זו או אחרת את התרבות ההלניסטית או שהיו ממשיכות דרכה של יוון מימי הקולוניזציה היוונית במערב ובמזרח.

אפירוס

אפירוס היא ישות מדינית חצי-ברברית עתיקה ביוון העתיקה ליד איליריה (צפון מערב יוון ודרום אלבניה המודרניים. זהו אזור הררי בעל האקלים האלפיני. בדומה למוקדון, תושביה של אפירוס שאבו מסורות יווניות רבות, אך ההשפעה היוונית באפירוס הייתה קטנה יותר מההשפעה היוונית במוקדון. האיחוד המדיני של אפירוס החל בעת עלייתה של השושלת האייאקידית לגדולה בערך בשנת 380 לפנה"ס ונמשך עד השתלטותה על השבטים האחרים וכינון ממלכה ריכוזית בתקופה ההלניסטית.

פירוס הוא הנציג הבולט ביותר של אפירוס במפה ההיסטורית. מלך לוחמני זה שאף להאדיר את שם ממלכתו ואת יוקרתה בעולם, אך ללא הצלחה יתרה. בסופו של דבר נכשל במאמציו והשלטון המלכותי התפרק. למרות פירוק הממלכה, נותרה אפירוס כוח משמעותי באזור במאה ה-2 לפנה"ס תחת שליטתה של הליגה האפריוטית שהורכבה מהשבטים השונים.

בשתי המלחמות המוקדוניות הראשונות (המחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס) נותרה נייטרלית, אך התפצלה במלחמה המקדונית השלישית, כשהשבט המולוסי החזק צידד בפרסאוס, מלך מוקדון. התוצאה הייתה הרת גורל לאפריוטים. הזעם הרומי שהתפרץ במלוא עוזו על בעלת הברית הסוררת הביא להגליית 150,000 אפריוטים מבתיהם והחורבן הכלכלי-חברתי היה כה קשה שלקח לאפירוס 500 שנה להשתקם באופן סופי מתוצאות ההתפרעות הרומית.

יוון הגדולה

Magna Grecia 280aC
יוון הגדולה - המאה ה-3 לפנה"ס - חסר במפה החלק הצפוני - מזרחי, הכולל את הערים החשובות טאראנטום, בארי וברינדיזייום

יוון הגדולה הוא אזור גאוגרפי הגובל בים האיוני וכולל בתוכו את הקצה הדרומי של חצי האי האפניני ואת החלק המזרחי של סיציליה. בדרך כלל לא נהוג לכלול את האזור הזה בתרבות ההלניסטית כי ערים אלה נוסדו בתקופת התפשטות הקולוניזציה היוונית מערבה בתקופה הארכאית. יתרה מכך, האזור היה קרוב מאוד לרומא ונכבש על ידה כבר במאה ה-3 לפנה"ס, עת כינון התקופה ההלניסטית. יחד עם זאת, הייתה לאזור זה השפעה מכרעת על רומא ודרך כך על התרבות הרומית.

הערים החשובות ביותר באזור זה היו סירקוסאי שהייתה העיר היוונית החשובה ביותר בסיציליה. סיציליה נלחמה במשך מאות שנים עם קרתגו על השליטה באי, אך ללא הכרעה ברורה. במלחמה הפונית הראשונה (אמצע המאה ה-3 לפנה"ס) צידדה ברומא וקיבלה שטחים קרתגים רבים אחרי הניצחון הרומי, אך במלחמה הפונית השנייה עמדה לימינה של קרתגו. החורבן שהמיטו עליה הרומאים היו עצום ולקח לה זמן רב להתאושש ממנו.

עיר חשובה אחרת הייתה טרנטום בקצה הדרומי-מזרחי של המגף האיטלקי. עיר מסחר חשובה זו נהנתה מפריחה כלכלית רבה, בדומה לערים יווניות אחרות באזור.

ההתפשטות הרומית בסוף המאה ה-3 הביאה את הערים היווניות מחצי האי האפניני להזמין את פירוס, מלך אפירוס, לגונן עליה, אך למרות הניצחונות ההתחלתיים במלחמה שפרצה בינו לרומאי ניגף פירוס לפני הצבא הרומי וחזר כלעומת שבא. טרנטום והערים היווניות בחצי האי האפניני עברו לשליטה רומית. תורה של סירקוסאי בא, כאמור, כ-70 שנה לאחר מכן.

פונטוס

Mithridates VI of Pontus
מטבע הנושא את דיוקנו של מיתרידטס השישי

ממלכת פונטוס (יוונית Πόντος - "(ה)עיקרי") נוסדה בשנת 302 לפנה"ס על ידי מיתרידטס הראשון (יוונית Mιθριδάτης Α' Kτίστης - "מיתרידטס המייסד"), בנו של שליט פרסי שעשה בשירותיו של אנטיגונוס מונופתלמוס. ליבה של הממלכה השתרע לאורך חופי הים השחור, מזרחית לנהר הקיזילאירמאק, אך בשיאה כללה גם את קולכיס, וחלקים מביתיניה, פפלגוניה וארמניה הקטנה.

מלכה האחרון של פונטוס, מיתרידטס השישי, היה מאויביה המרים של הרפובליקה הרומית. הוא עלה לשלטון לאחר מאבקי ירושה מרים בינו לבין אימו ואחיו הצעיר בערך בשנת 111 לפנה"ס. בשנת 110 לפנה"ס פלש מיתרידטס השישי לחצי האי קרים על פי בקשת ההתיישבויות היווניות שם. הוא הביס את הסקיתים שאיימו על מושבות אלו, והוכתר כמלך ממלכת בוספורוס.

במהלך מלכותו הגדיל את שטח ממלכתו עד למזרחה של יוון, ופתח בשלוש מלחמות כנגד הרומאים. מיתרידטס השישי הובס סופית בשנת 66 לפנה"ס על ידי גנאיוס פומפיוס מגנוס, אשר הפך את פונטוס לפרובינקיה רומית שנה לאחר מכן. מיתרידטס התאבד לאחר מכן עקב מרד שפרץ נגדו בהנהגת בנו, פארנקס השני. משעלה האחרון כל כס המלוכה, הוא ניצל את מלחמת האזרחים הרומית כדי לנסות להחזיר שטחים לממלכתו, אך ניגף בשנת 47 לפנה"ס בקרב זֵלה ליד טוקאט של ימינו. בעקבות קרב זה טבע יוליוס קיסר את האמרה "Veni, vidi, vici" (באתי, ראיתי, ניצחתי).

ממלכת בוספורוס

Ancient Greek Colonies of N Black Sea
הערים היווניות שייסדו את הממלכה

ממלכת בוספורוס היא ישות מדינית עתיקה שהתקיימה בחופיו המזרחיים והצפוניים של הים השחור ליד מצר קרץ' (כיום חצי האי קרים בשטח אוקראינה וחלק ממחוז קרסנודר השייך לרוסיה). בדומה ליישובים היווניים ביוון הגדולה, גם ראשיתה של ממלכת בוספורוס בגלי ההגירה היווניים.

הפולייס היווניות השונות התאחדו לישות מדינית אחת בשנת 480 לפנה"ס. השפעתם על יוון הקלאסית, שפרחה בתקופה המקבילה בבלקן הייתה מועטה בגלל הריחוק הגאוגרפי הרב. יחד עם זאת, חלק מערי חצי האי קרים, שלא היו תחת שליטת הממלכה היו חברים בברית האטית דלית בראשות אתונה העתיקה. הממלכה הגיעה לשיא כוחה במאה הראשונה לפנה"ס, עת כרתה ברית עם מיתרידטס השישי נגד הרומאים. התבוסה במלחמה לא המיטה אסון על הממלכה, בניגוד למה שקרה לממלכת פונטוס כי הריחוק הגאוגרפי הציל אותה מאימת החרב הרומית.

הממלכה המשיכה להתקיים עד גלי ההגירה ההונית שעברו בסערה באזור והחריבו את הממלכה שלא השתקמה עוד, אך עריה השונות המשיכו לשגשג אחרי שהתאוששו בעזרת האימפריה הביזנטית.

השגשוג הכלכלי הושג בעקבות יצוא עודפי חקלאות, בראש ובראשונה דגנים שעורה וחיטה. בנוסף לדגנים ייצאה הממלכה דגים מיובשים, בשר מיובש, בקר וכיוצא באלה דברים. היבוא התמקד בעיקר בשמן זית, יין ומוצרי מותרות יוונים. אחרי כינון היחסים התקינים עם הרומאים, פרח המסחר ביתר שאת כשמוצרי היצוא והיבוא נותרו ללא שינוי.

ביתיניה

ביתיניה היא ארץ קטנה בחלקה הצפון-מערבי של אסיה הקטנה. היא נוסדה על ידי שבטים תראקים עוד לפני בוא היוונים לאזור. היא נותרה פרובינציה נידחת בממלכת פרס ועברה לשליטתו של אלכסנדר מוקדון כשהוא פלש לאזור בשנת 334 לפנה"ס.

אחרי מותו של אלכסנדר הגדול הייתה ביתיניה, בדומה לפרגמון, חלק מנחלתו של ליסימכוס, אך בשונה מפרגמון מעולם לא עלתה למעמד גבוה בקרב הממלכות ההלניסטיות. בדומה לפרגמון לא אוימה על ידי אויבים חזקים ונהנתה משגשוג כלכלי. למרות קרבתה ליוון ולממלכות הלניסטיות מובהקות, תרבותה נותרה ברובה ברברית וההשפעה היוונית בה הייתה קטנה יחסית.

הממלכה המשיכה בקיומה עד שפלש לתוכה מיתרידטס השישי, מלך פונטוס וכך הייתה, שלא מרצונה, עילה למלחמת מיתרידטס הראשונה. לאחר הניצחון הרומי הסופי על מיתרידטס (המאה ה-1 לפנה"ס) הפכה לחלק מהמדינה הרומית.

גלטיה

גלטיה נוסדה על ידי שבטים קלטים שפלשו בסוף המאה ה-3 לפנה"ס לבלקן. למרות הצלחות ראשונות, נהדפו על ידי האיטולים ועברו לאסיה הקטנה, שברכזה התיישבו. הגלטים עשו צרות גם באסיה הקטנה, אך בסופו של דבר הובסו על ידי אנטיוכוס הראשון בשנת 275 לפנה"ס. לאחר שהתמסדו, הרוויחו הגלטים את לחמם בתור שכירי חרב, בעיקר בצבא הסלאוקי. בסופו של דבר שולבה גלטיה בשטחיה של רומא וכוננה בשטחה פרובינקיה רומית רשמית.

קומגנה

קומגנה הייתה ממלכה הלניסטית עצמאית נוספת בדרום מרכזה של אסיה הקטנה, אשר הניפה את נס המרד נגד בית סלאוקוס בשנת 163 לפנה"ס. הממלכה הצליחה לשמור על עצמאותה משך 235 שנים עד שסופחה לאימפריה הרומית בשנת 72 לספירה. בתקופה זו הייתה חלק מהפרובינקיה הרומית של סוריה. בכך הייתה קומגנה יוצאת דופן מבין יתר הממלכות הקטנות באסיה הקטנה, והיא ידועה במיוחד במקדש הקבורה המגלומני שהקים מלכה אנטיוכוס הראשון תאוס על פסגת הר נמרוט.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למשל כפי שבא הדבר לידי ביטוי בפיליפיקות של דמוסתנס
גלטיה

גָלָטיה (בלטינית Galatia) הוא חבל ארץ היסטורי ברמת אנטוליה במרכז אסיה הקטנה, אשר נחשב לישות מדינית וגאוגרפית נפרדת החל מפלישת שבטי הגאלים הקלטים לאסיה הקטנה במאה ה-3 לפנה"ס ועד לתום השלטון הרומי באנטוליה. העיר הראשה בגלטיה הייתה אנקירה (כיום אנקרה בירת טורקיה).

דוד גולן

דוד גולן (4 ביולי 1927 – 12 במרץ 2019) היה היסטוריון ישראלי שהתמחה בעת העתיקה, פרופסור להיסטוריה של יוון ורומא באוניברסיטת חיפה.

דמטריוס פוליורקטס

דמטריוס הראשון פוליורקטס (ביוונית: Δημήτριος Ό Πολιορκητής - דמטריוס הצר על הערים) (337 לפנה"ס פריגיה הגדולה - 283 לפנה"ס; אפאמיאה, האימפריה הסלאוקית) מלך מוקדון בין השנים 294–288 לפנה"ס.

נולד במוקדון ב-337/6 לפנה"ס ומת בקיליקיה שבאסיה הקטנה ב-283 לפנה"ס. היה בנו של אנטיגונוס מונופתלמוס (שתום העין) מייסד השושלת האנטיגונידית.

לדמטריוס הייתה קריירה רבת תהפוכות של הישגים מזהירים לצד כישלונות צורבים שבמהלכה תפס את כס המלוכה במוקדון. הוא היה ברוך כישרונות מגוונים כמצביא, ממציא מכונות מלחמה ומפתח שיטות לחימה ימיות. דמטריוס הצטיין בכיבושיו אך לא ידע להחזיק בהם. בעקבות המצור הבלתי מוצלח על רודוס זכה לכינוי פוליורקטס (הצר על הערים). דמטריוס מת בשבי סלאוקוס הראשון בקיליקיה שבאסיה הקטנה ב-283 לפנה"ס.

צאצאיו החזיקו בכס המלכות במוקדון עד שהרומאים כבשוה ב-168 לפנה"ס. דמטריוס שימש נושׂא לביוגרפיה של פלוטארכוס, המהוָה מקור עיקרי למידע עליו.

הים האגאי

הים הָאִגֶאִי (ביוונית: Αιγαίο Πέλαγος להאזנה (מידע • עזרה), בטורקית: Ege deniz) הוא ים שולי בים התיכון המשתרע בין חצי-האי הבלקני במערב, אנטוליה (באסיה הקטנה, כעת חלק מטורקיה) והאי כרתים מדרום. הוא מחובר לים מרמרה דרך מצר הדרדנלים.

הליגה האיטולית

הליגה האיטולית הייתה ברית צבאית של יוונים באיטוליה, בצפון מזרח יוון של היום, בתקופת יוון ההלניסטית.

הייתה זו ליגה חזקה, יריבתה המרה של הליגה האכאית. הליגה האיטולית התנגדה גם לשליטת מוקדון ביוון. בפלישת הגאלים (או כפי שכונו ביוון "גלאטים"), הצליחו להדוף את הפלישה במקום בו נכשלה מוקדון וקראו לעצמם "מושיעי יוון".

במלחמה המוקדונית הראשונה היו בברית עם הרפובליקה הרומית נגד מוקדון. לאחר הניצחון הרומאי התלוננו שלא קיבלו מספיק טובות הנאה.

הליגה התפרקה כתוצאה מההשתלטות הרומאית על יוון במהלך המאה השנייה לפני הספירה, השתלטות שהושלמה בשנת 146 לפנה"ס.

הליגה האכאית

הליגה האכאית (ביוונית: Κοινὸν τῶν Ἀχαιῶν) הייתה קונפדרציה של ערי מדינה יווניות בתקופה ההלניסטית בחבל אכאיה שבצפון חצי האי הפלופונסוס. בהמשך התפשטה הליגה לכל רחבי חצי האי פלופונסוס שביוון.

מדינות הליגה היו ביחסים מתוחים ולעיתים אף במצב מלחמה עם הליגה האיטולית. לא אחת היו בברית עם מצרים התלמית.

אישיות בולטת בליגה זו, היא אראטוס מסיקיון שהיה סטרטגוס של הליגה במשך 23 שנה - לא ברציפות אלא במספר תקופות.

הליגה האכאית נלחמה למען האינטרס שלה, אף שנלחמה בשלטון המקדוני, לא חששה לבקש סיוע כאשר נלחמה בספרטה שהייתה בשלטון המלך אגיס הרביעי.

הליגה האכאית הביאה שגשוג כלכלי לחברות בה, ותימרנה את דרכה בין חילופי השלטון של בית אנטיגונוס, ולימים גם תחת שלטון רומא.

הליגה האכאית הייתה מבוססת על מוסדות כגון: אספת העם, המועצה (בולה) וסטרטגוס.

ההיסטוריון פוליביוס נהג לשבח את הליגה האכאית על תפקודה, ועל שיטת השלטון שהנהיגה. יש האומרים כי ההיסטוריון הגזים בדבריו עקב פטריוטיות.

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה (ביוונית: Βιβλιοθήκη τῆς Ἀλεξανδρείας) הייתה בעת העתיקה הספרייה הגדולה והמפורסמת בעולם אשר נבנתה בעיר אלכסנדריה, בירת מצרים התלמיית.

מניחים כי נוסדה בסביבות שנת 295 לפנה"ס, תחת שלטונו של תלמי הראשון. הספרייה הוקמה כחלק ממקדש המוזות, המוזאיון (musaeon) (שממנו שאובה המילה מוזיאון), מתחם של השכלה ומחשבה. הקמת הספרייה בפועל מיוחסת לדמטריוס מפלרום, אשר היה גם ראש הספרייה או הספרן הראשי הראשון שלה, בין 295 ל-283 לפנה"ס. נטען כי הספרייה אחסנה בשיאה בין 400,000 - 700,000 (לדעות מסוימות אפילו מיליון), מגילות פפירוס, ובתוכן עותקים של חלק גדול מהתרבות היוונית הקדומה.

חזון הספרייה היה להשיג את כל כתבי העולם ההלניסטי ואף מעבר אליו. רצון זה היווה בין היתר את הרקע לסיפור יצירת "תרגום השבעים" לתורה, המתואר בפירוט באיגרת אריסטיאס. את הספרייה ניהל בתקופה זו אפולוניוס מרודוס, לפי מספר מקורות, עד לזמן המשוער 246/247 לפנה"ס, שבו מינה תלמי השלישי את ארטוסתנס כממלא מקומו.

סמוך לאתר הספרייה הישנה נוסדה בשנת 2003 הביבליותיקה אלכסנדרינה, הספרייה החדשה של אלכסנדריה.

הרקולס

הרקולס (ביוונית: Ἡρακλῆς, הֵרַקְלֵס; בלטינית: Hercules) הוא גיבור מן המיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית. בנם של האל היווני זאוס ובת התמותה אלקמנה (אשת אמפיטריאון). אחד המפורסמים שבגיבוריה האגדיים של יוון העתיקה.

משמעות השם הֵרַקְלֵס הוא "תהילת הרה". השם בא ללעוג להרה, שכן הוא אינו בנה, אלא פרי בגידותיו של זאוס, בעלה; "הרקולס" הוא הגרסה הרומית לשם שאומץ בהמשך בעולם המערבי. פולחן הרקולס, שכלל טקסים לכבוד הגיבור וגם האל היה נהוג בכל רחבי העולם ההלניסטי (פסטיבל ההרקלאה) והועתק במלואו בתוספות ושינויים קלים לתרבות הרומית.

כוח בלתי רגיל, אומץ, תושייה ותעוזה הם מהתכונות המאפיינות את הרקולס וגם התלהבות מופרזת לעיתים. במהלך חייו, במיוחד בצעירותו שזורים אירועים של פזיזות, חוסר יכולת לשלוט בזעמו, להעריך את כוחו האדיר ואת תוצאות השימוש בו.

על שמו קרויים עמודי הרקולס, שני צוקים הנמצאים בכניסה המזרחית למצר גיברלטר.

השושלת האנטיגונידית

השושלת האנטיגונידית (ביוונית: Δυναστεία των Αντιγονιδών) הייתה שושלת של מלכים הלניסטיים ששלטה במוקדון במשך תקופה ארוכה.

מייסד השושלת, אנטיגונוס מונופתלמוס ("שתום העין"), היה קצין בצבאו של אלכסנדר הגדול, ובמהלך מלחמות הדיאדוכים השתלט על שטח פריגיה. הוא ניסה לאחד את שטחי האימפריה של אלכסנדר לכדי ממלכה אחת בראשותו, אולם נהרג בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס. בנו דמטריוס פוליורקטס ("הצר על הערים"), הצליח להשתלט על כתר מוקדון תוך שהוא מדיח את השושלת האנטיפטרידית, אולם הודח ממלכותו בידי סלאוקוס הראשון. לאחר תקופת אנרכיה, בנו של דמטריוס אנטיגונוס השני ("גונאטס"), הצליח להשתלט מחדש על המלוכה וצאצאיו שלטו על מוקדון עד כיבושה בידי הרפובליקה הרומית בשנת 168 לפנה"ס.

התקופה ההלניסטית

התקופה ההֶלֶנִיסְטִית היא פרק זמן בהיסטוריה האנושית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ועד התאבדותה של המלכה ההלניסטית האחרונה, קלאופטרה, בשנת 30 לפנה"ס. כיבושיו של אלכסנדר הגדול כללו את הפולֵייס היווניים, שטחי האימפריה הפרסית וחלקים מהודו, ויצרו אימפריה רחבת ידיים. הממלכות שנוצרו עקב פירוק אותה אימפריה, הושפעו רבות מתרבות יוון העתיקה, ויחד עם התרבויות המקומיות יצרו את התרבות ההלניסטית. מלבד ארצות שנכבשו על ידי אלכסנדר הגדול, ארצות אחדות שנוסדו על ידי מתיישבים יוונים היו אף הן חלק מהעולם ההלניסטי.

העילית העירונית במדינות אלו דיברה ניב קוינה של השפה יוונית, שהפך ללינגואה פרנקה (שפה בינלאומית), ואילו התרבות, הדת, האמנות והספרות במדינות השונות היו תערובת של התרבות המקומית והתרבות ההלניסטית. ערים חדשות רבות נבנו, שהחשובה מכולן הייתה אלכסנדריה שבמצרים התלמיית שנקראה על שמו של אלכסנדר הגדול. בין הממלכות התקיים מסחר פורה וקשרים אמיצים. בריתות שונות נכרתו בין כמה ממלכות נגד השלישית ולהפך. קשרי נישואים רבים נקשרו בין השושלות השונות, דבר שחיזק אף יותר את אחיזת ההלניזם באותן ממלכות.

בתקופה זו ירדה חשיבותה של יוון ההיסטורית ונוצרו מדינות רבות, שהחשובות שבהן היו מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית. אחרות, כדוגמת מוקדון, המשיכו את מעמדן הדומיננטי באזורן שמקורו בתקופה שקדמה להלניזם.

התרבות ההלניסטית

התרבות ההלניסטית נוצרה באגן המזרחי של הים התיכון בתקופה ההלניסטית. התרבות נוצרה כתוצאה משילוב תרבות יוון העתיקה עם תרבויות המזרח הקדום, כגון: תרבות מצרים העתיקה, התרבות הפרסית העתיקה ותרבויות נוספות. שילוב תרבויות זה התאפשר כתוצאה ממסע הכיבושים של אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפנה"ס.

הממלכות ההלניסטיות נכבשו בסופו של דבר על ידי רומא או התפרקו. לתרבות ההלניסטית הייתה השפעה מכרעת על התרבות הרומית, ודרכה על תרבות אירופה המערבית שהתבססה במידה רבה על התרבות הרומית. הרושם העז שהותירה תרבות זו על התרבות המערבית ניכר עד היום.

יוון ההלניסטית

התקופה ההלניסטית הוא שם שנטבע במאה ה-19 על ידי יוהאן גוסטב דרויזן. זוהי תקופה בהיסטוריה של יוון העתיקה שתחילתה במותו של אלכסנדר מוקדון בשנת 323 לפנה"ס וסופה בכיבוש הרומי של יוון בשנת 146 לפנה"ס. יוון, ערש התרבות ההלניסטית, הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. חשיבותה הייתה ביוקרתה הרבה ולא כל כך במעמדה המדיני, הצבאי או החברתי. יוון הייתה ונותרה מפולגת בין הפולייס, שירדו בינתיים מגדולתן ביוון היבשתית (אם כי באסיה הקטנה, יוון הגדולה ואזורי ספר נוספים של העולם היווני הפולייס נותרו ישויות מדיניות חשובות) ומוסדות פוליטיים חלופיים שהתבססו על מבנים פדרליים. ישויות אלה התאגדו בשתי בריתות עיקריות: הליגה האכאית והליגה האיטולית. בתחום הימי שקעו הפולייס הוותיקות של התקופה הקלאסית ובראשן אתונה ואת הבכורה בתחום זה תפסה רודוס, אם כי עוצמתה הימית לא הגיעה אף פעם לזו שהייתה נחלתה של אתונה בשיא כוחה.

מבחינה מדינית עבר מוקד הכוח הפוליטי והתרבותי מארץ האם היוונית לממלכות ההלניסטיות העיקריות: מוקדון, מצרים והאימפריה הסלאוקית. שכנתה הגדולה מצפון, מוקדון, שלטה באופן ישיר בחלקים ניכרים מיוון והציבה שליטי בובה בחלקים רבים אחרים. גם מעצמות הלניסטיות אחרות ובמיוחד מצרים התלמיית התערבו באופן פעיל בענייני הפנים שלה ואף שלטו בפועל בכמה איים יווניים בים התיכון.

התקופה ההלניסטית, בדומה לתקופה הקלאסית שקדמה לה, התאפיינה במעשי איבה כמעט בלתי פוסקים על אדמת יוון. שתי הליגות העיקריות התחרו האחת בשנייה על הגמוניה וניסו להתנגד לשליטתה של במוקדון שראתה ביוון נחלה שנכבשה בכוח הזרוע על ידי אביו של אלכסנדר הגדול, פיליפוס השני במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס. הממלכות ההלניסטיות האחרות הוסיפו דלק משלהן לתבערה כללית זו. בסופו של דבר נכבשה יוון בסערה על ידי הרפובליקה הרומית העולה.

לצד ירידה בכוחה המדיני והפוליטי סבלה יוון גם בירידה במידת ההשפעה התרבותית שלה כשחלק ניכר ממוקדי התרבות העיקריים עברו מזרחה. עם זאת, עדיין הייתה יוון מאגר חשוב של מהגרים שהתנחלו ברחבי המזרח והיו לבסיס הכוח של המשטרים ההלניסטיים באזורים אלה. מרכזים תרבותיים חשובים עדיין המשיכו לפרוח בה, גם אם במידה קטנה יותר. הכיבוש הרומי לא כפה את התרבות הרומית על היוונים, אלא שילב אותה ליצירת תרבות מאוחדת שהושפעה הן מהיסודות הרומיים והן ממרכיבים יווניים.

מוקדון

מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, בצפון-מזרח חצי האי הבלקני. היחס של היוונים לממלכה זו היה כאל ישות חצי-ברברית. שליטיה היו חסרי חשיבות של ממש בפוליטיקה הפנים יוונית. הממלכה עלתה לגדולה בסוף התקופה הקלאסית במאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. סופה שנכבשה על ידי רומא ושולבה באימפריה הרומית.

מלחמות הדיאדוכים

מלחמות הדיאָדוֹכים התנהלו בין יורשיו (דיאָדוֹך הוא "תופס מקומו של אחר" דהיינו יורש, ביוונית עתיקה) של אלכסנדר הגדול על השלטון באימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר לאחר מותו בשנת 323 לפנה"ס. כיום מציינים את תקופת מלחמות הדיאדוכים כבין השנים 323 ל-280 לפנה”ס. תקופה זו מתחלקת גם היא לשני חלקים, האחד מ-323 עד 301 לפנה”ס – תקופת המאבק על השלטון המרכזי, ומ-301 עד 280 לפנה”ס – מאבקים בין היורשים וגיבוש הממלכות החדשות.

היורשים שנלחמו ביניהם היו בעיקר קציני צבאו הבכירים, וגם מקורביו האחרים ובני משפחתו. המלחמה הראשונה, שנפתחה כמעט מיד עם היוודע דבר מותו של אלכסנדר, הייתה מרד היוונים בשלטון המוקדוני הידוע בשם מלחמת לאמיה, אך הדיאדוכים, שהיו עדיין מאוחדים, הדבירו בקלות את המרד. היחסים הטובים בין הדיאדוכים לא האריכו ימים. תוך כמה שנים פרץ עימות פנימי ביניהם, כשחלק מקציני צבא אלכסנדר הגדול נותרו נאמנים לרצונו וניסו לשמור על אחדות האימפריה. אחרים, הרבים יותר והחזקים יותר, המונעים על ידי אינטרסים אישיים הצליחו לקרוע את האימפריה לגזרים ולתפוס איש איש את חלקו.

המאבק לא פסק אחרי חלוקת השלל הראשונית. מלחמות עקובות מדם נמשכו כ-20 שנה ושיאן היה קרב איפסוס (301 לפנה"ס). הקרב סימל את סיום המאבק הכללי, וחלק מהעולם ההלניסטי, במיוחד מצרים, נכנסו לתקופת שלום ושגשוג, אך העימותים נמשכו בצפונו של העולם ההלניסטי, ביוון ובאסיה הקטנה. המלחמות באסיה הקטנה שככו רק אחרי קרב קורפדיון (281 לפנה"ס) ואילו מקדוניה עברה סופית לשליטתו של אנטיגונוס השני גונאטס בשנת 276 לפנה"ס ובכך הסתיימו העימותים שהרעידו את העולם ההלניסטי.

בסיום המלחמות נוצרו מספר ממלכות, הגדולות שבהן: מצרים התלמיית, מוקדון, הממלכה הסלאוקית ומספר ממלכות הלניסטיות במרכז אסיה. אף על פי שהעימות הכללי שכך, נמשכו מעשי איבה בין הארצות השונות עד שקיעתו של העולם ההלניסטי וכיבושו בידי הרומאים.

בימינו נהוג לכנות מאבק חריף על השלטון המתחולל בין יורשים כ"מלחמת דיאדוכים".

פרגמון

פֶרגָמון (ביוונית עתיקה: τὸ Πέργαμον; כיום ברגמה (Bergama) שבטורקיה) הייתה עיר מדינה יוונית עתיקה בצפון-מערב אנטוליה, במרחק של כעשרים וחמישה קילומטרים מהים האגאי. פרגמון הפכה לממלכה חשובה בתקופה ההלניסטית, תחת שלטונה של השושלת האטלידית בין השנים 282 ו-129 לפנה"ס. אף ששטחה של המדינה לא היה גדול במיוחד, נודעה לה חשיבות רבה בעולם ההלניסטי בזכות תרבותה המפותחת.

מייסד השושלת, אטלוס הראשון ויורשיו היו תומכים נאמנים של הרפובליקה הרומית. הם נלחמו לצידה נגד מלך מוקדון פיליפוס החמישי במלחמות המוקדוניות הראשונה והשנייה ולאחר מכן בשלישית, נגד פרסאוס מלך מוקדון. עבור השתתפותם במלחמה נגד בית סלאוקוס, ניתנו לבני פרגמון כחלק משלום אפאמיאה בשנת 188 לפנה"ס שטחים שנכבשו מהאימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה, ובהם לידיה, פריגיה ועוד.

האטלידים שלטו בתבונה ובנדיבות. תעודות ששרדו מעידות שהם היו שולחים בעלי מלאכה מיומנים לעריהם ומקלים עליהן את נטל המס, על מנת שהערים תצמחנה ותשגשגנה. הם אף הותירו לערים היווניות בשליטתם מראית עין של עצמאות ושלחו מתנות לערי יוון החשובות, כגון דלפי, דלוס ואתונה. את האקרופוליס של פרגמון עיצבו מחדש בדמותו של האקרופוליס שבאתונה.

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ב-1878 בחסות מוזיאון ברלין, נתגלו אוצרות אמנות רבים ובהם המזבח של זאוס - אחד מן השרידים היפים ביותר של התקופה ההלניסטית את המזבח הגדול ניתן לראות כיום במוזיאון פרגמון באי המוזיאונים שבברלין.

ספריית פרגמון, הספרייה השנייה בחשיבותה בעולם העתיק (אחרי הספרייה הגדולה של אלכסנדריה), שכנה בעיר. כאשר פסקה אספקת הפפירוס ממצרים התלמאית, השתמשו אנשי פרגמון בקלף לצורכי כתיבה ומכאן שמו הלועזי (באיטלקית: pergamena, באנגלית parchment).

עם מותו בלא יורש של אטלוס השלישי ב-133 לפנה"ס, עברה הממלכה לשלטונה של רומא. בצוואתו כן ביקש המלך למנוע מלחמת אזרחים על הירושה. אולם הירושה העשירה גרמה לסכסוך ברומא, כאשר טיבריוס גרקכוס בהסכמת העם, ביקש להשתמש בעושר שנפל בחלקה של רומא לביצוע הרפורמות שיזם, ואילו רוב חברי הסנאט התנגדו. רומא שלטה ישירות בפרגמון שנקראה כעת פרובינקיית אסיה ורוקנה אותה מכל נכסיה.

בקרבת העיר שכן מקדש לאסקלפיוס, אל הרפואה. חולים רבים נהרו לרחוץ במעיין הקדוש שבמקום והותירו אחריהם מתנות רבות, שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות, לאות תודה לאל שריפאם.

במאה הראשונה לספירה הייתה בפרגמון כנסייה נוצרית, אחת משבע הכנסיות שאליהן ממוען חזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה.

קומגנה

קומגנה (יוונית Kομμαγηνή) הייתה ממלכה הלניסטית עצמאית קטנה בדרום־מרכזה של אסיה הקטנה במשך 235 שנים, החל בשנת 163 לפנה"ס ועד שנת 72, עת סופחה לקיסרות הרומית והפכה לחלק מהפרובינקיה סוריה. הממלכה השתרעה בעמק נהר הפרת, באזור נפת אדיאמן בטורקיה של ימינו. בירתה הייתה סַמוֹסַטַה (ארמית שימשטה – "של השמש") וחורבותיה השתמרו סמוך לעיירה המודרנית סמסט (Samsat) עד שהוצפו על ידי האגם המלאכותי שנוצר כתוצאה הקמתו של סכר אטאטורק. העיר נקראה גם אנטיוכיה בקומגנה (Αντιόχεια η Κομμαγηνή).

לממלכה לא נודעה השפעה רבה מעבר לתחומיה, והיא ידועה בשל מקדש הקבורה המגלומני ורב-ההוד שהקים אחד ממלכיה ובשל כך ששרדה ושמרה על עצמאות חלקית עד לאמצע המחצית השנייה של המאה ה-1.

תלמי הראשון

תלמי הראשון (סוטר, ביוונית עתיקה: Πτολεμαῖος Σωτήρ), דיאדוך, מלך מצרים התלמיית, מייסד שושלת תלמי. חי בשנים 367 לפנה"ס עד 283 לפנה"ס.

היה אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול. כאשר כבש אלכסנדר הגדול את מצרים ב-332 לפנה"ס, הוא הקים עיר חדשה, קרא לה אלכסנדריה, ומינה את תלמי לסטראפ (נציב) מצרים.

תלמי השלישי

תָּלְמַי הַשְּׁלִישִׁי "גומל החסד" או "המיטיב" (אֵאוּאֵרְגֵטֶס = Εὐεργέτης, ‏ 285 - 222 לפנה"ס) היה בנו של תלמי השני וארסינואי הראשונה והיה ויורשו. הוא נולד ב-285 לפנה"ס בקירוב וירש את אביו ב-246 לפנה"ס.

ראשית מלכותו עברה עליו בסערת מלחמה. הוא התעמת עם המלך הסלאוקי סלאוקוס השני במלחמה שנקראה המלחמה הסורית השלישית (246 - 241 לפנה"ס) והשתלט לזמן קצר על רוב שטחי סוריה ועיראק של ימינו. תלמי השלישי המשיך במסורת של אביו ותמך במלומדים, סופרים ואנשי מדע. פעולותיו הצבאיות גרמו לו להוצאות כספיות כבדות שהביאו להתמרמרות ומרי שהיה עליו לטפל בהם. הוא מת בשנת 222 לפנה"ס.

תקופת המעבר
Musée national de Céramique, cratère, Théra 02.jpg

איוניםדוריםהפלישה הדורית    

התקופה הארכאית
Corythian plate with Chimera, 590-575 BC, Monsters. Fantastic Creatures of Fear and Myth Exhibition, Palazzo Massimo alle Terme, Rome (12817719165).jpg

פוליסהקולוניזציה היווניתטיראניההומרוסהסיודוס   

התקופה הקלאסית
Discobulus.jpg

מלחמת פרס–יווןאתונה העתיקהספרטהתבאיהתיאטרון ביוון העתיקה

התקופה ההלניסטית
Laocoön and His Sons.jpg

התרבות ההלניסטיתהממלכה הסלאוקיתמוקדוןמצריםיווןפונטוספרגמוןאפירוס

היסטוריה צבאית
Greek-Persian duel.jpg

פלנקסהופליטהצבא הספרטניהצבא המקדוני

נושאי רוחב
Messene 02.jpg

אדריכלותאמנותדתהחברהכלכלהמטבחתיאטרוןמיתולוגיהמתמטיקהפילוסופיהספורטספרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.