העובד הציוני

העובד הציוני היא תנועת התיישבות שנוסדה בארץ ישראל בשנת 1936 כתנועה פוליטית וכמפלגה על ידי יוצאי תנועת הנוער הציוני. העובד הציוני ראתה עצמה כחלק מהמחנה של הציונים הכלליים, ולמרות שלא ראתה עצמה כחלק מהמחנה הסוציאליסטי שבאותה תקופה הגורמים הציוניים בו - כמו 'השומר הצעיר' למשל - זיהו אותו עם המרכסיזם, היא פעלה לאור ערכי תנועת העבודה. כפי שהראתה ההיסטוריונית נעמי שילוח בספרה 'מרכז הולך ונעלם' (2001), 'הציונים הכלליים' היו מפולגים בין אגף 'אזרחי' (ימין) לאגף 'מתקדם' (שמאל). 'העובד הציוני' רובו ככולו השתייך לצד השמאלי ופעל כחלק מהאגף 'המתקדם' של הציונים הכלליים. כאמור, תנועת 'העובד הציוני' נחשבה גם לחלק מתנועת העבודה באגפה הימני. היא פעלה בעיקר כסיעה בהסתדרות. בשנת 1948 לקחה חלק בהקמת המפלגה הפרוגרסיבית.

העובד הציוני
מדינה ארץ ישראל
תאריך ייסוד 1936
אידאולוגיות ציונות

הקמת התנועה

תנועת "הציונות הכללית" הצמיחה מספר תנועות נוער, בהם "הנוער הציוני". בסופה של העלייה הרביעית נוצר בגליציה גרעין חלוצי שהשתוקק להקים בארץ ישראל קבוצה עצמאית. ראשוני העולים מתנועת "הנוער הציוני" עלו לארץ בתחילת שנות ה-30. היא הייתה קבוצה מאורגנת, שהתיישבה במחנה עבודה ליד פתח-תקווה. בעקבות מאורעות תרפ"ט, שרר בארץ מחסור בעבודה והתקיימו מאבקים בין ארגוני הפועלים על כיבוש כל מקום עבודה פנוי. חברי הקבוצה עברו קשיים וייסורי קליטה, שהיו מנת חלקם של כל הקבוצות במושבות, אולם הם שאבו את כוחם מהכרת שליחותם כלפי התנועה בגולה – לשמש לעולים החדשים מסגרת לקליטתם. כמו כן הם רצו להוכיח את זכות קיומו של סוג חדש במחנה העבודה, עובד ציוני-כללי, תוך הבלטת הייחוד שבהשקפת עולמו ושאל דמות זו יתחנכו אלפי החברים בגולה.

חברי "הנוער הציוני" ראו כחובתם להצטרף להסתדרות הכללית, אך דרשו מהארגון אוטונומיה רעיונית מלאה, לרבות הכרה בזכותם להתנגד לאחד במאי כחג העבודה ולהנפת הדגל האדום. עליית הנוער הציוני גברה במסגרת גל העלייה החמישית והם תרמו לבניית מושבות חדשות כמו: נס-ציונה, כפר-סבא ויבנאל. באותו זמן התאגדו בערים צעירים רבים הקרובים ברוחם לנוער הציוני. בשנים 1934-1935 התפלגו שורותיו של "הנוער הציוני" לציוני א – התאחדות הציונים הכלליים, חסידי רעיון של הסתדרות עובדים מאוחדת, ולציוני ב' – ברית הציונים הכלליים, אשר דגלו בדרך נפרדת לעובדים הציונים הכלליים. העובדים הציוניים-הכלליים שהשתייכו להסתדרות ראו צורך להתלכד ולהניח יסוד לסיעה מאורגנת בהסתדרות. לשם כך נקראו ב-22 בנובמבר 1935 לכינוס כללי של חברים ברעננה, שם נאמו מנהיגי התנועה משה קול (קולודני) ודניאל טנא (טננבוים). בכינוס השתתף באופן פעיל ברל כצנלסון, שהשמיע את דעתו על בעיות שונות שהועלו בו. כך קמה סיעת העובדים הציונים הכלליים בהסתדרות - "העובד הציוני".

עקרונותיה של התנועה

הכינוס הכללי של החברים החליט, כי הסיעה כיחידה שלמה אינה משתייכת לאף גוף פוליטי ציוני-כללי כלשהו, אולם לחברים כפרטים ולקיבוצים הרשות להשתייך ולפעול בתוך המחנה הציוני-כללי. כמו כן הוחלטו העקרונות הבאים:

  • חיזוק היסודות הלאומיים והחלוציים בעלייה, בפעולת ההתיישבות ובהכשרה הרוחנית והגופנית שלפני העלייה.
  • מלחמת הגנה וכיבוש על העבודה העברית.
  • שלום חברתי ומעמדי בארץ, שהוא תנאי עיקרי להחשת הגשמת הציונות.

במרוצת השנים הצליחה סיעת "העובד הציוני" להכות שורשים בהסתדרות ולהתפתח. חברי התנועה ראו בהסתדרות מסגרת חיונית להקמת חברה עברית עובדת, להגנה על העובד, להגשמת הציונות ולבנין הארץ, אולם התנגדו לסוציאליזם ולמלחמת מעמדות. בראש "העובד הציוני" עמד משה קול (קולודני), שהיה גם נציג התנועה בוועד הפועל של ההסתדרות ושימש אחראי על חלוקת העבודה. הוא נבחר גם מטעם התנועה להנהלת הסוכנות היהודית ושימש בה כראש מחלקת עליית הנוער.

פעילות של התנועה

עד לראשית המאה ה-21 הקימה תנועת העובד הציוני 6 קיבוצים (אושה, תל יצחק, ניצנים, עין השלושה, כפר גליקסון והסוללים) וכ-30 מושבים, 5 מוסדות חינוך במסגרת ארגון "יסודות" ואת מכון משואה להוראת השואה. קיבוצי התנועה היו מאורגנים תחילה במסגרת איחוד הקבוצות והקיבוצים עד למיזוגם לתק"ם ומאוחר יותר לתנועה הקיבוצית. ואילו המושבים היו מאוגדים בתנועת המושבים של העובד הציוני. הקיבוץ הראשון של התנועה היה אושה, שהוקם ב-7 בנובמבר 1937 על ידי חברי התנועה מפולין במסגרת התיישבות חומה ומגדל.

מפלגת "העובד הציוני" הייתה אחד משני המרכיבים העיקריים (יחד עם מפלגת "עליה חדשה") שיסדו את המפלגה הפרוגרסיבית עם הקמת המדינה ב-1948. בהסכם האיחוד סוכם כי "העובד הציוני" יהיה נציג המפלגה בהסתדרות. משה קול היה יושב ראש המפלגה המאוחדת ושימש שר מטעמה.

"ברית הציונים הכלליים" הייתה מחדשת לפעמים את ניסיונה להקים ארגון נפרד – אך תמיד ללא הצלחה. קצתם של חברי "הארגון" היו פורשים ממנו ומצטרפים לסיעת "העובד הציוני" בהסתדרות. בסופו של דבר הצטרפו כל העובדים הציוניים הכלליים להסתדרות, והארגון הנפרד של העובדים הציוניים הכלליים חדל מלהתקיים. התנועה השתתפה בבחירות להסתדרות בין השנים 1942-1959.

ב-1961 התאחדה "המפלגה הפרוגרסיבית" עם "הציונים הכלליים" למפלגה הליברלית, ובהסתדרות התאחדה סיעת "העובד הציוני" עם סיעת "איגוד העובדים הציונים הכלליים" בתוך מסגרתה של הסיעה הליברלית. בשלב מאוחר יותר, בתאריך 16 במרץ 1965, התפצלה תנועה זו מן הליברלים והקימה את המפלגה הליברלית העצמאית שראשיה היו משה קול שר בממשלות ישראל, גדעון האוזנר ויצחק ארצי חברי כנסת.

קיבוצים ומושבים

לקריאה נוספת

  • צבי אבו שושן, תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל, כרך ג', עם עובד, 1955.
  • משה ברלינסקי, תנועות הפועלים הארץ, הקיבוץ המאוחד, 1959.

קישורים חיצוניים

אלוני אבא

אַלּוֹנֵי אַבָּא הוא מושב שיתופי בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל, כ-5 ק"מ מזרחית לקריית טבעון.

בית יהושע

בֵּית יְהוֹשֻׁעַ הוא מושב במישור החוף, ממזרח לנתניה, השייך למועצה אזורית חוף השרון. המושב ממוקם ליד כפר נטר מצפונו. ליד קיבוץ תל יצחק מדרומו. ליד אבן יהודה במזרח, אודים במערב, ונתניה במערב הצפוני.

גבעת ישעיהו

גִּבְעַת יְשַׁעְיָהוּ הוא מושב עובדים בחבל עדולם שבשפלת יהודה, הסמוך לעמק האלה מדרום ושוכן כעשרה ק"מ מדרום לבית שמש. המושב שייך לתנועת "העובד הציוני".

גני עם

גַּנֵּי עַם הוא מושב עובדים הנמצא מדרום לעיר הוד השרון ובצמוד לה, ומצפון למושב ירקונה. המושב נוסד בשנת 1932 ומשתייך למועצה האזורית דרום השרון. שטח המושב כ-350 דונם.

התושבים הראשונים היו יוצאי גרמניה, חברי תנועת העובד הציוני.

במהלך מלחמת השחרור הותקף המושב בירי קליעים על ידי שכניהם מהכפר הערבי ביאר עדס.

במלחמת השחרור הותקף היישוב על ידי כפר ערבי סמוך שהיה נוהג לירות בנשק חם לעבר בתי המושב.

בעבר התגורר בגני עם המשורר ע. הילל ולימים רכשה את ביתו המלחינה נורית הירש.

כיום המושב אינו חקלאי, ומשמש למגורים של בעלי מקצועות חופשיים. במסגרת תוכניות תמ"א 35 ותמ"א 48, המושב מתוכנן להיות מסופח לעיר הוד השרון.

האיחוד החקלאי

האיחוד החקלאי היא תנועה מיישבת שמאגדת יישובים חקלאיים. היא הוקמה בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 כתוצאה מאיחוד של המועצה החקלאית של הכפרים השיתופיים עם ארגון המושבים של העובד הציוני. מקורה של התנועה המיישבת בעולי העלייה החמישית בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. בשנת 1978 הוקמה תנועת נוער בשם זה, היא אחת מ-12 תנועות הנוער שהוכרו בישראל בעשור השני של המאה ה-21. מזכ"ל התנועה המיישבת הנוכחי הוא דודו קוכמן ומזכ"ל תנועת הנוער המכהן הוא רון זלדמן (בוגר סניף חוב"ב של תנועת הנוער) .[דרוש מקור]

הסוללים

הַסּוֹלְלִים הוא קיבוץ מתחדש בגליל התחתון, סמוך לצומת המוביל, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. שם הקיבוץ הוא סמלי, מתוך שאיפה לסלילת דרך להתיישבות יהודית באזור הצפון.

יד נתן

יַד-נָתָן הוא מושב במישור החוף הדרומי ליד הערים קריית גת ואשקלון. המושב נמצא בתחומי המועצה אזורית לכיש ומשתייך לתנועת העובד הציוני. המושב הוקם בשנת 1953 על ידי עולים מהונגריה. היישוב קרוי על שמו של נתן אוטו קומוי, מנשיאי ההסתדרות הציונית בהונגריה שנרצח בשנת 1945 מטעמים אנטישמיים. ביד נתן ישנם 72 משקים וכן כ 100 משפחות נוספות המתגוררות בהרחבת היישוב.

היישוב הוקם במקום בו שכן הכפר הערבי בית עפה. במלחמת העצמאות נתפס בית עפה על ידי צבא מצרים. במקום התרחשו ביולי 1948 קרבות קשים בין צה"ל לצבא המצרי. לאחר כיבוש משטרת עיראק סווידאן הסמוכה נכבש הכפר סופית. תושביו, שנמלטו במהלך הקרבות, לא הורשו לחזור אליו לאחריהם, ורכושם הוכרז נכסי נפקדים. בצפון המושב, מאחורי חלקת החממות, ישנה אנדרטה לחללי חטיבת גבעתי שנפלו בקרב על כיבוש הכפר.

מבקיעים

מַבְקִיעִים הוא מושב עובדים במישור החוף הדרומי ליד העיר אשקלון השייך למועצה אזורית חוף אשקלון.

היישוב הוקם בשנת 1949 כקיבוץ, סמוך לכפר הערבי החרב ברברה על ידי חיילים משוחררים מצה"ל שעלו ארצה מהונגריה ומרומניה.

בשנת 1954 הפך היישוב למושב שיתופי.

שמו של היישוב הוא סמלי ומציין את הבקעת הצבא המצרי במקום זה במלחמת העצמאות על ידי צה"ל.

ב-2005 עברו ליישוב 25 משפחות מפאת שדה, אחרי שפונו מגוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות.

מי עמי

מֵי-עַמּי הוא מושב באזור הצפון ליד ואדי ערה כ-2 ק"מ מדרום לאום אל פחם השייך לארגון יישובי העובד הציוני ונמצא בתחום מועצה אזורית מנשה.

היישוב הוקם בשנת 1963 כהיאחזות נח"ל שאוזרחה בשנת 1969 כקיבוץ. בשנת 1971 הפך היישוב למושב שיתופי. בסוף שנות ה-70 סבל המושב מהתנכלויות מצד ערביי הסביבה שכללו שריפת חלקות חקלאיות. על מנת להוציא את היישוב מבדידותו הוחלט על תוכנית עירון להקמת יישובים יהודיים בסביבתו ואלו כללו את ריחן, חיננית, חריש וקציר.

שמו של היישוב הוא על שם קהילת יהודי מיאמי שסייעה בהקמת היישוב (מיאמי - מי עמי).

בשנת 2006 אושר באספת מי-עמי ברוב מיוחד המעבר לכפר שיתופי (מושב עובדים). כיום מהווה היישוב, יחד עם הכביש המוביל אליו, את גבולה הדרומי של העיר אום אל פחם.

שטח המושב כ-3500 דונם, ורוב התושבים עוסקים בענפי החקלאות השונים כגון: בתי צמחייה, כותנה, לול, פרדס ומטעים.

חלקם עוסקים בתעשייה - במפעל "אפקטיב מדיה".

משה קול

משה קוֹל (קוֹלוֹדְנִי) (28 במאי 1911 – 7 ביולי 1989) היה מנהיג ציוני, חבר הנהלת הסוכנות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

משואה (מושב)

מַשּׂוּאָה היא התנחלות ומושב שיתופי השייך לארגון יישובי העובד הציוני ונמצא בתחום מועצה אזורית בקעת הירדן.

היישוב נמצא בבקעת נחל תרצה סמוך למפגשו עם בקעת הירדן.

ניצנים

נִיצָּנִים הוא קיבוץ בתחומי המועצה האזורית חוף אשקלון. בקרב על ניצנים במלחמת העצמאות נכבש הקיבוץ בידי צבא מצרים, ונכבש שוב בידי צה"ל בסוף המלחמה. לאחר המלחמה שבו רוב חבריו והקיבוץ הוקם מחדש במיקום אחר בשטח הפתוח שבחולות ניצנים.

עין השלושה

עין השלושה (עֵין הַשְּלֹשָה) הוא קיבוץ מתחדש השייך לתק"ם הנוער הציוני. הקיבוץ נמצא בצפון-מערב הנגב והוא שייך למועצה אזורית אשכול.

הקיבוץ הוקם ב-1950 על ידי בני גרעין של הנוער הציוני מאמריקה הלטינית.

שם הקיבוץ הוא לזכר שלושה מחברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות.

פרי גן

פְּרִי גַּן הוא מושב בחבל שלום, כ-11 קילומטר מדרום-מזרח לרפיח. משתייך לארגון יישובי העובד הציוני.

הוקם על ידי יוצאי מושב פריגן שהיה בחבל ימית. הגרעין המייסד התארגן במושב שדה עוזיה, עלה על הקרקע במקום זמני בפתחת רפיח בשנת 1978, ובשנת 1981 עברו ליישוב הקבע במקום הנוכחי.

התושבים מתפרנסים בעיקר מגידול ירקות ופרחים.

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים. בהיותו אחד מיישובי עוטף עזה, ניתנת לתושביו הטבת מס בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.

ריחן (מושב)

רֵיחָן היא התנחלות ומושב עובדים קהילתי, חילוני באופיו, השוכן בצפון השומרון, באזור קציר. היישוב שייך למועצה אזורית שומרון.

ההתנחלות הוקמה בשנת 1977. בעת ההקמה עלו טענות של ערבים לבעלות על האדמות עליהן היא הוקמה וסגנית פרקליט המדינה, פליאה אלבק יצאה לשטח לוודא שמדובר באדמות מדינה. היא אוזרחה ביוני 1979, עת הפך למושב שיתופי. התנועה המיישבת בו הייתה תנועת העובד הציוני.

היישוב היה ראשון היישובים בגוש יישובי שקד, והוקם על מנת ליצור התיישבות ישראלית בין צפון-מערב השומרון לבין כביש ואדי ערה, אזור בו מושב מי עמי היה יישוב יהודי בודד. בתחילה היישוב היה קטן מאוד ותואר כ"כמה מתיישבים, כמה אשקוביות וכמה אזבסטונים". היישוב שוכן על רכס המשתפל למערב, בגובה 387 מטר מעל הים. מצפון למורדות היישוב מצוי נחל נרבתה ומדרום ואדי לחף אל-חספה.

שטח השיפוט של ריחן 13,442 דונם, ממוצע של 74 דונם לנפש.

ביישוב פועל לול תרנגולות ומטע זיתים.

יישובים ישראליים סמוכים הם שקד, חיננית וטל מנשה. יישובים פלסטינים סמוכים הם אום א-ריחאן, ח'רבת טורה אל-ע'רביה, זבדה וברטעה.

מצפון ליישוב מצויה שמורת הטבע יער ריחן. על שם היער קרוי היישוב.

היישוב נמצא בתחומי גדר ההפרדה.

ביישוב שתי אגודות האחת חקלאית שיתופית (7 חברים) והשנייה קהילתית. ביישוב כ-55 משפחות בעלות אופי חילוני, חלקן מסורתיות.

שדה עוזיהו

שדה עוזיהו (שְׂדֵה עֻזִּיָּהוּ) הוא מושב באזור הדרום, מדרום-מזרח לעיר אשדוד, השייך למועצה אזורית באר טוביה.

שורש (מושב)

שורש (שֹׁרֶש) הוא מושב שיתופי בהר יהודה, הנמצא כ-5 ק"מ מזרחית לשער הגיא וכ-11 קילומטרים ממערב לירושלים. המושב משתייך לארגון יישובי העובד הציוני וכפוף למועצה אזורית מטה יהודה. נכון לסוף 2017 מתגוררים בו 1,243 תושבים.

מקור שמו של המושב, הוא בכפר הערבי סאריס ששכן באזור עד למלחמת העצמאות. 'סאריס' בערבית הוא אחד משמותיה הערביים של אלת המסטיק שנוכחותה מרובה באזור זה. סאריס מוזכרת בתרגום השבעים ברשימת הערים בנחלת שבט יהודה, בפסוק ובו כתריסר ערים נוספות שנשמטו מנוסח המסורה. המושב נוסד בשנת 1948, בידי עולים מארצות מזרח אירופה. בתחילה היה קיבוץ, וכעבור 4 שנים הפך למושב. שטחו כ-7,500 דונם.

תל יצחק

תֵּל יִצְחָק הוא קיבוץ במישור החוף מדרום-מזרח לעיר נתניה וליד יובל של נחל פולג, בתחום המועצה האזורית חוף השרון. כיום מונה אוכלוסיית הקיבוץ כ-200 חברים וילדים. בנוסף עליהם חיים ביישוב כמה מאות קשישים המתגוררים באחוזת פולג, בית אבות כפרי הצמוד לקיבוץ. סך כל החברים, הילדים והקשישים נכון לשנת 2016 כ-1,031 איש.

תלמי יפה

תַּלְמֵי יָפֶה הוא מושב שיתופי במישור החוף הדרומי, ליד העיר אשקלון, המשתייך למועצה אזורית חוף אשקלון.

היישוב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מפולין ורומניה כקיבוץ של תנועת העובד הציוני ובשנת 1961 הפך למושב שיתופי לאחר שהפסיקו להגיע אליו גרעינים מטעם תנועת העובד הציוני והיה חשש שהמקום יינטש. האישור להפיכת הקיבוץ ניתן למרות התנגדות הסוכנות היהודית, בגלל הוצאות הבינוי הכרוכות בשינוי, בגלל היות המקום יישוב ספר.

שמו של היישוב הוא על שמו של אריה לייב יפה שהיה מראשי קרן היסוד ונהרג בהתפוצצות מכונית תופת שהחדירו ערבים לשטח בית המוסדות הלאומיים בירושלים.

בשנת 2012 קלט היישוב 28 משפחות שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות מהיישוב אלי סיני שהיה בצפון רצועת עזה.

התנועות המיישבות בישראל
תנועת המושביםהפועל המזרחיהקיבוץ הארצי השומר הצעירהקיבוץ הדתי • העובד הציוני • התאחדות האיכריםפועלי אגודת ישראלמשקי חרות בית"רהאיחוד החקלאיאמנההמרכז החקלאיהתנועה הקיבוצית המאוחדתהנוטעתנועת אור

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.