הסתדרות פועלי יהודה

הסתדרות פועלי יהודה או הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה הייתה אחת משלוש הסתדרויות הפועלים מהם הורכבה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל.

היסטוריה

ההסתדרות הוקמה ב-1911 במושבה עין גנים (כיום בגבולות פתח תקווה) על ידי קבוצות פועלים חקלאיים מהמושבה ומהחוות הלאומיות בבן שמן וחולדה שביקשו להקים ארגון לא-מפלגתי וזאת בניגוד לקופת פועלי ארץ ישראל (קפא"י) שקמה שנה קודם לכן והייתה שייכת למפלגת פועלי ציון.

ביוני 1911 התכנסה, ביזמת "הבלתי מפלגתיים" ובהסכמת נציגי המפלגות "פועלי ציון" ו"הפועל הצעיר", ועידת הייסוד של ההסתדרות החדשה. בוועידה השתתפו 17 צירים. בנוסף לנושאים אידאולוגיים בנוגע לאופי הקואופרציה הועלתה באופן נוקב סוגיית הביטוח ההדדי והסיוע לחברים שנפלו למשכב או שנפגעו בתאונת עבודה.

בדצמבר 1911 נערכה בפתח תקווה הוועידה השנייה והחשובה ביותר. בישיבה זו הוקמה קופת חולים לפועלי יהודה, שנקראה קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה, הקופה החלה בפעילותה ב-1913 ונוהלה על ידי יצחק איצקוביץ ויעקב אפטר[1], בנוסף, הוחלט על הקמת קבוצות עבודה שיעסקו בנטיעות, קפא"י הוכפפה במידה מסוימת להסתדרות, הוקמו סניפים נוספים במושבות ראשון לציון ורחובות ומקומות נוספים.

בדצמבר 1912 נערכה בבן שמן הוועידה השלישית. מספר חברי ההסתדרות היה כבר 260. בוועידה זו הוחלט על הצורך להקמת מושבי פועלים על אדמת הלאום. כן הוחלט שפועלים חקלאיים שכירים וחברי מושבים שמקיימים חובת עבודה עצמית יוכלו להיות חברי הסתדרות. כמו כן דנו סביב נושאי השעה ובהם העבודה הקבלנית במושבות והסדרת היחסים עם לשכת העבודה של קפא"י.

עד תום מלחמת העולם הראשונה נערכו ועידות סדירות בהן הוחלט על הקמת מחסן חיטה שיתופי למשקי יהודה (גרעין ראשוני למשביר המרכזי שהוקם ב-1916 ועל דרכי החלוקה והפיקוח של כספי יהודי אמריקה שהוזרמו דרך "קרן אמריקה", הוקמה ועדת תרבות להפצת הלשון העברית ולהכשרה חקלאית והודק הקשר עם שתי ההסתדרויות המקבילות, הסתדרות פועלי השומרון והסתדרות פועלי הגליל ואף גובשה הצעה ראשונית להקמת "ועד פועל" שיתאם בין השלוש.

בשנת 1918 נערכה ועידה חשובה נוספת, הוועידה השביעית. בין ההחלטות החשובות של ועידה זו היו הדרישה ש"כל האדמות הנגאלות בארץ ישראל תועמדנה לרשות הקרן הקיימת לישראל כמוסד ציוני מרכזי" והדרישה להקמת קרן מרכזית למימון ההתיישבות. כמו כן נקבע ש"על ההסתדרות להרחיב את תחומי אחריותה ופעילותה לכל העניינים המשותפים לכלל ציבור הפועלים - כלכליים, רוחניים ואזרחיים."

בשנת 1919 הוקמה מפלגת אחדות העבודה, אשר הקימה מסגרת שנקראה "הסתדרות הפועלים החקלאיים" שכללה בתוכה את הסתדרות פועלי יהודה, פרט לאנשי "הפועל הצעיר" שהתנגדו לאיחוד. בדצמבר 1920 הוקמה בחיפה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, שאיגדה את כל ההסתדרויות הנפרדות ומנעה בכך את הפיצול המפלגתי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • 1913 שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, פרק שלישי : "קופת-חולים במלחמת העולם הראשונה", עמודים 38-47.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שפרה שוורץ, קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמודים 40–47
אברהם הרצפלד

אברהם הֶרצפֶלד (פוסטרלקו) (נולד: ה' בסיוון תרמ"ו, 8 ביוני 1886. נפטר: ב' באלול תשל"ג, 30 באוגוסט 1973) היה חלוץ איש העלייה השנייה, פעיל ציוני, ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ובין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית, חבר הכנסות הראשונה עד החמישית. הרצפלד נודע בפעילותו למען יישוב ארץ ישראל ובהתמסרותו להקמת נקודות יישוב, בעיקר של ההתיישבות העובדת, בכל רחבי הארץ.

בנק הפועלים

בנק הפועלים הוא בנק מסחרי בישראל. נכון לשנת 2017, הבנק הוא הגדול בישראל, ומעסיק כ-12,683 עובדים. הבנק מפעיל סניפים גם בצפון אמריקה (בערים ניו יורק ומיאמי שבארצות הברית ובקנדה), באירופה (בשווייץ ובלוקסמבורג), בדרום אמריקה ובאיי קיימן. מניות הבנק נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בשנת 2014 דירג מגזין פורבס את הבנק במקום 822 ברשימת החברות הגדולות בעולם.

הבנק נוסד בשנת 1921 על ידי ההסתדרות הציונית וההסתדרות הכללית, והיה בשליטת ההסתדרות עד שנת 1983, עת הולאם עקב משבר מניות הבנקים. בשנת 1997 נמכר גרעין השליטה בבנק לקבוצת אריסון-דנקנר בראשות תד אריסון. בעלת השליטה הנוכחית בבנק היא חברת אריסון אחזקות שבשליטת שרי אריסון. בעלת עניין גדול בבנק היא חברת תעשיות מלח לישראל. ב-15 ביולי 2019 פורסם כי דב קוטלר מונה למנכ"ל בנק הפועלים במקומו של אריק פינטו.

הבלתי מפלגתיים

הבלתי מפלגתיים הייתה תנועה עממית של פועלים בארץ ישראל בראשית המאה ה-20. היה זה הכוח השלישי בתנועת העבודה הישראלית בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית, לצד הפועלים שהתארגנו במסגרת המפלגתית שכללה את המפלגות פועלי ציון והפועל הצעיר. בסיס הכוח של המפלגות היה הקיבוץ היהודי בגולה. חלק מהפועלים שעלו בעלייה השנייה לא מצאו את מקומם במפלגות הקיימות עד אז. עבור חלק היה זה בשל חילוקי דעות אידאולוגיים ועבור אחרים, בשל הרצון להתבסס באופן עצמאי בארץ ישראל תוך דאגה לפועלי ארץ ישראל, וללא הזיקות והשיקולים שהנחו את המפלגות ושהיו קשורים לארגון הציבור היהודי בגולה (שאלת השפה העברית כשפת תרבות בגולה למשל, או הקשר עם האינטרנציונל הסוציאליסטי).

הבולטים בין מנהיגי הבלתי מפלגתיים היו ברל כצנלסון, יצחק טבנקין, שמואל יבנאלי ודוד רמז. פעילותם המרכזית ביישוב הייתה הקמת הסתדרות פועלי יהודה, הסתדרות פועלי הגליל והסתדרות פועלי השומרון, ארגונים שדאגו להתיישבות עצמאית של פועלים, לרווחת העובדים, לעזרה ההדדית ולביטוח סוציאלי ובריאותי לעובדים.

בפברואר 1919, התאחדו הבלתי מפלגתיים ומפלגת פועלי ציון בארץ ישראל ויצרו את "אחדות העבודה". צעד זה תרם להקמתה של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.

אניטה שפירא סיכמה את דעתו של ברל כצנלסון במילים: "אסור שהגולה, עם דרכי מחשבתה הנושנות ודרכי הארגון שלה, שאינן רלוואנטיות למציאות הארצישראלית, תמחץ בכוחה את הגרעין המתעצם [של פועלים ארצישראליים]".

המשביר המרכזי

המשביר המרכזי הוא גוף כלכלי של ההסתדרות הכללית שנועד לרכישה ואספקת ציוד בתחומי הקמעונאות, החקלאות והציוד הטכני וההנדסי לחברי אגודות צרכניות ומשקים חקלאיים (קיבוצים, מושבים שיתופיים ומשקים אחרים, בהם כפרי נוער, קואופרטיבים לבניין ותעשייה וכדומה) וזאת ברווח נמוך מאוד, על מנת לסייע למפעל ההתיישבות ולתמוך בפועלים.

יעקב אפטר

יעקב אֶפְטֶר (אלול תרנ"ד, 1894, קישינב, בסרביה, האימפריה הרוסית - 4 בנובמבר 1968, תל אביב) היה עסקן ציוני, ממנהיגי תנועת הפועל הצעיר וממקימי דגניה, משותפי הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וממייסדי המשביר המרכזי ומנהלו.

מאיר רוטברג

מאיר רוטברג (21 בינואר 1887 - 2 באוגוסט 1951) היה איש העלייה השנייה, מייסד המשביר המרכזי ומנהלו הראשון ומבכירי ההגנה.

נחלת יהודה (מושב)

נחלת יהודה היה מושב שהוקם בשנת 1913 על ידי "חובבי ציון" מצפון לראשון לציון. בשנת 1988 הפך המושב, שמנה כ-2400 תושבים, לשכונה בראשון לציון.

בשנת 1912 החליט ועד "חובבי ציון" לייסד מושב בשם "נחלת יהודה", על שמו של ד"ר יהודה לייב פינסקר.

אחד העם והאגרונום אברהם זוסמן יצאו לארץ ישראל על מנת לאתר מקום להקמת המושב והמליצו להקימו על חלקת אדמה שחברת פיק"א רכשה מערביי בית דג'אן, מצפון לראשון לציון. בארץ הוקמה ועדה, שחבריה היו ד"ר חיים חיסין ומנחם שינקין מטעם "חובבי ציון", מנשה מאירוביץ ודב חביב לובמן מטעם איכרי ראשון לציון, וברל כצנלסון ומאיר רוטברג מטעם הסתדרות פועלי יהודה, וזו עסקה בקביעת רשימת הפועלים שיתיישבו במושב. ביום ו' בשבט ה'תרע"ג (14 בינואר 1913) הונחה אבן הפינה ליציקת ברכת המים למושב החדש. היה זה מושב העובדים השני שהוקם בארץ ישראל, לאחר עין גנים שליד פתח תקווה. שטח היישוב היה 4,500 דונם.

טרם הקמת המושב החליט ועד "חובבי ציון" שלמתיישבים יוקצו חלקות שיספיקו להקמת בית ומשק עזר קטן, כך שהמתיישבים יוכלו להמשיך לעבוד כשכירים בראשון לציון, אך לאחר הקמת ביקשו המתיישבים להגדיל את נחלותיהם, כדי שיוכלו להתפרנס מעבודה בהן בלבד.

בשנות ה-40 פעלה במושב קבוצה של בוגרי הכשרה מגרמניה שנקראה קיבוץ "אמונים", וחבריה הקימו את קיבוץ עין הנצי"ב.

בתקופת העלייה ההמונית, עם קום מדינת ישראל, הוקמה בסמוך למושב מעברה, שאכלסה כ-700 משפחות, מרביתן עולי עיראק ותימן, המעברה סופחה לנחלת יהודה, שבה היו 200 משפחות בלבד, והיישוב הוכרז כמועצה מקומית. באמצע שנות ה-50 עברו חלק מתושבי המעברה ליישובים אחרים, וחלק אחר עבר לבתי קבע ביישוב. בשנת 1963 היו בנחלת יהודה כ-60–70 נחלות ועוד כ-700 משפחות עירוניות. כ-40 משפחות נותרו בשנת 1964 במעברת נחלת יהודה והן סירבו להצעות לשיכון בנחלת יהודה. חלקם רצו לעבור לתל אביב ואחרים סירבו לכל הצעה לעזוב את המעברה. האזור הוותיק של היישוב נקרא בשם "נחלת יהודה א'", ואזור המעברה נקרא "נחלת יהודה ב'". האזור שהפריד בין שני חלקים אלה נבנה רק לאחר סיפוח היישוב לראשון לציון, ונקרא "נחלת התיכונה" או בשם הרווח יותר "נחלת החדשה".

שאלת האיחוד עם ראשון לציון עלתה כבר בשנות ה-50 ונדונה גם בשנות ה-60. האיחוד יצא לפועל בשנת 1988, ומאז נחלת יהודה היא שכונה של ראשון לציון.

באפריל 2018 אישרה הוועדה המחוזית תוכנית התחדשות בצפון ראשון לציון, כאשר במסגרת "פינוי בינוי", ייבנו בשכונה כ-800 דירות חדשות.

פועלי ציון

"פועלי ציון" (בראשי תיבות: פוע"צ) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית שראשיתה באגודות ציוניות סוציאליסטיות שהוקמו בשלהי המאה ה-19. פועלי ציון הייתה הציר המרכזי של הציונות הסוציאליסטית, ומנהיגיה היו למנהיגים הראשיים של מפא"י, תנועת העבודה והיישוב עד הקמת המדינה, ולאחר מכן במדינת ישראל.

קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה

קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה הייתה קופת החולים הראשונה בארץ-ישראל. היא נוסדה ב- 1913 בידי יצחק איצקוביץ ויעקב אפטר.

קופת חולים של פועלי הגליל

קופת חולים של פועלי הגליל - נוסדה ב-1915, על ידי ברל כצנלסון.

קופת חולים של פועלי השומרון

קופת חולים של פועלי השומרון - נוסדה בשנת 1916 על ידי שמואל יבנאלי, דוד רמז ונחום סנה.

שירותי בריאות כללית

שירותי בריאות כללית (או בשמה הראשוני, "קופת חולים הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל" ובקיצור הידוע, "קופת חולים כללית"), הוא ארגון הבריאות הגדול והוותיק בישראל. הארגון מעניק את שירותיו למעל 50% מתושבי מדינת ישראל.

מנכ"ל שירותי בריאות כללית הוא פרופ' אהוד דודסון. מקום מושבה של הנהלת שירותי בריאות כללית הוא ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, לא הרחק מבית הוועד הפועל של ההסתדרות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.