הסנהדרין של פריז

"הסנהדרין של פריז" היה כינויה של אספה של רבני היהודים בצרפת, אשר הוקמה ביוזמת נפוליאון בונפרטה במטרה להגביר את הפיקוח על היהודים בקיסרותו, אך גם לרכוש את אהדתם.

Grand Sanhédrin des Israélites de l'Empire français et du royaume d'Italie
מושב הסנהדרין של פריז. בראש האספה יושב הרב יוסף דוד זינצהיים
Frenchsanhedrin1
סידור שהודפס לשימוש חברי הסנהדרין.

היסטוריה

ב-1799, במהלך המצור על עכו, פרסם נפוליאון כרוז בו קרא ליהודי אסיה ואפריקה לתמוך בו ולסייע בכינונה של ירושלים מחדש.[1] מאוחר יותר, בשנים הראשונות של המאה ה-19, שאף נפוליאון להפוך את שלטונו לריכוזי יותר. הסכם שחתם עם האפיפיור הכפיף למרות הקיסר את הכנסייה הקתולית בצרפת, והבאה בתור הייתה הדת היהודית, שבמסגרת האמנציפציה היה רצון לשלב את מאמיניה בין יתר האזרחים. ב-1806 נקרתה ההזדמנות. אנטישמים התלוננו על משלח ידם של יהודי אלזס: הלוואה בריבית קצוצה, והאשימו את הדת היהודית בכך שהיא מעודדת עושק נוכרים. הפולמוס הביא את נפוליאון לכנס ביולי 1806 בפריז את מנהיגי היהודים על מנת להטיל עליהם לגבש הלכה דתית שתאפשר להולכים בעקבותיה "לתאם את אמונתם עם חובותיהם כצרפתים". דבר זה היה נחוץ, לדעת נפוליאון, כדי להחיות את "רגשות המוסר האזרחי" בקרב היהודים, רגשות אשר "נטמטמו בעטיו של מצב ההשפלה שבו חיו זמן מרובה כל כך, ושאין בדעת הקיסר לקיים אותו או לחדשו".

כדי להפוך את החלטות האספה, שנענתה לרצונותיו של נפוליאון, לסמכותית יותר, הודיע נציג נפוליאון לאספה שבאוקטובר תכונס אספה מצומצמת וחשובה יותר, שתיקרא "סנהדרין", בה ישתתפו 71 נכבדים, כמניין החברים בסנהדרין ההיסטורית. רוב חברי הסנהדרין הנפוליאנית נלקחו מבין רבני האספה. אליהם הצטרפו כמה צירים לא רבניים מהאספה, וכן רבנים שלא נכחו באספה. בנוסף, שתי משלחות באו מחוץ לצרפת: שלושה צירים מהרפובליקה הבטאווית, שייצגו את "עדת ישורון" ומשלחת מפרנקפורט. חברי האספה באו בעיקר ממזרח צרפת (אלזס-לוריין) ומצפון איטליה, אך גם מדרום צרפת, פאריס ואזור בורדו, כמו גם מאזורי הריין התיכון המקבילים כיום למדינות הריינלאנד-פפאלץ והסאר, אשר סופחו בזמנו לצרפת.

נראה כי לבד ממניעיו הפוליטיים, סבר נפוליאון שעל ידי הושבת סנהדרין עשויים היהודים לראות בו מעין משיח וגואל מודרני[דרוש מקור].

בראש ה"סנהדרין" נבחר לעמוד הרב יוסף דוד זינצהיים, פוסק הלכות נחשב ומחמיר למדי. בין השאר סירב להתיר גילוח הזקן בחול המועד לבאי האספה, מלבד אלו שנאלצו להיפגש עם המלכות. דיוני הסנהדרין התקיימו ברוב טקס ובחגיגיות. מטרת כינוסה הייתה לאשר תשובות לשתים עשרה השאלות שהפנה נפוליאון ליהודים. השאלות עסקו במגוון נושאים הקשורים ליחסים בין יהודים ללא יהודים בצרפת:

  • האם מותרת ליהודים הפוליגמיה?
  • האם מותרים גירושים, והאם יש להם תוקף גם כשלא אושרו על ידי המדינה?
  • מהי דעת ההלכה בנושא נישואי תערובת בין יהודים לנוצרים?
  • האם יחס היהודים לצרפתים הוא יחס של אחווה? לדעת ההלכה, מה ההתנהגות הראויה כלפי הצרפתים הלא יהודים?
  • האם היהודים רואים בצרפת מולדת שהם מחויבים לחוקיה ולהגנתה?
  • מי בוחר ברבנים, מה מקור סמכותם ועד כמה גדולה שליטתם על חיי צאן מרעיתם?
  • האם יש איסור על לקיחת ריבית מיהודים? מלא-יהודים? האם יש מקצועות האסורים ליהודים?

את עיקרי התשובות לשאלות אלו נתנה כבר האספה שקדמה לסנהדרין. התשובות נועדו להשביע את רצונו של הקיסר שכונה: "האיש המפליא לעשות, חונן ומטיב, חפץ חסד, העביר מעלינו חרפה". על כן נראו בעיני הדורות הבאים כמתרפסות. עם זאת עשו הצירים, רבים מהם יהודים אדוקים ביותר, מאמץ גדול שלא לפגוע בקודשי ההלכה. תפקיד הסנהדרין היה לתת לתשובות האספה משנה תוקף כתקנות דתיות מחייבות.

הסנהדרין אישרה מחדש את חרם דרבנו גרשום האוסר ריבוי נשים. היא אסרה על מתן גט ללא אישור הממשלה ונימקה זאת בכך שהתורה דורשת שאחר הגט ייכרת כל קשר בין האיש לאישה, לרבות קשר על פי חוק המדינה.

הרבנים היהודים עמדו על כך שבין נוצרים ליהודים "מן הנמנע שיהיו קידושין תופסים בהם כדת משה", אך פסקו כי על כל המתחתנים בנישואי תערובת לא יוטל עונש חרם.

לגבי האחווה לבני הארץ פסקה הסנהדרין כי על בני ישראל "מצווה להם מן התורה לאהוב ולעזור את יושבי ארצותם ולהתנהג עמם בכל עניין מדיני ומוסרי כמו עם בני אמונתנו", ואף קבעה כי התורה לא הבדילה בין יהודים לנוכרים "שומרי שבע מצוות בני נוח" בחובה להתנהג עמם במוסריות. הסנהדרין גם קבעה כי אין כל מניעה שיהודי יעסוק בעבודת אדמה, באומנויות ובמקצועות החופשיים, והתורה היללה את יגיעת הכפיים.

הסנהדרין חייבה את התושבים היהודים לשמור את חוקי המדינה, ללחום את מלחמתה ואף פטרה את החיילים מקיום המצוות במידה ואלה מונעים מהם את מילוי תפקידם.

אף בעניין הריבית, אחר שהסנהדרין הסבירה כי התורה הרשתה ליטול ריבית מנוכרים רק משום שגם אלו נהגו ליטול ריבית מישראל, בכל אופן הגדילה עשות ואסרה בזמן הזה על כל אבחנה בין יהודי לנוכרי לעניין נטילת ריבית.

הסנהדרין חילקה את מצוות היהדות לשני סוגים: מצוות אמוניות ומצוות נימוסיות. במונח נימוס התכוונו ליחסים שבין אדם לחברו ובין אדם מישראל לקהל.

תשובות הסנהדרין פורסמו בכמה שפות ונפוצו מאוד. כמה מההתנסחויות בצרפתית היו דו משמעיות בכוונה תחילה.

האירוע נחשב בעיני הצרפתים ואף הפיקו מדליה מיוחדת ובה נראה נפוליאון מעניק את לוחות הברית לרב יהודי[2]

ב-1808, בהמשך לאותה מגמה שהתחיל בה נפוליאון, הוקמו הקונסיסטוריות, ההתאגדויות המחוזיות של היהודים ובראש הדת היהודית בצרפת הועמד רב ראשי. על אף ניסיונות היהודים לרצות את נפוליאון יצאה ב-17 במרץ של אותה שנה, מבלי אישורה של מועצת הממלכה, הפקודה המחפירה (Le Décret Infâme), שהטילה הגבלות קשות על חופש העיסוק וההתיישבות של היהודים. אומנם בסופו של דבר היא החזיקה מעמד רק עשר שנים וחלה רק לגבי האשכנזים באלזס.

מעניין לצטט מתוך הסכמת רבי דוד זינצהיים לספרו של רבי יעקב סיניגאליה "מתת א-לקים" על מסכת מגילה שניתנה בחודש שבט ה'תקע"ב אמנם התנאי קודם למעשה שלא יראה ולא ימצא בו שום דבר נגד העמים ... וגם לא ימצא דבר נגד הסכמת הסנהדרין הגדולה אשר נאספו פה פאריס.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Zosa Szajkowski. Jews and the French Revolutions of 1789, 1830 and 1848. KTAV Publ. House, 1970. עמ' 846.
  2. ^ האם נפוליאון רצה להיות המשיח של היהודים?
אהרן חורין

הרב אהרן חורין (בכתיב מיושן: "חארין" וגם "חארינער"; כ"ח באב ה'תקכ"ו, 3 באוגוסט 1766 – ט' באלול ה'תר"ד, 24 באוגוסט 1844) היה רבה של אראד. חורין היה אחד הרבנים הבודדים בדורו שהחזיק בגלוי בעמדות משכיליות ורדיקליות וקרא לשינויים רחבי-היקף בהלכה הנוהגת. הוא התפרסם בשורה של פסיקות גמישות במיוחד שהוציא בניגוד לדעת עמיתיו, דבר שהביא אותו לעימותים קשים עמם ובפרט עם החת"ם סופר. נחשב לאחד ממבשרי היהדות הרפורמית.

יהדות אלזס

יהדות אלזס היא מן הקהילות היהודיות העתיקות באירופה. הקהילה מתאפיינת בהיסטוריה ייחודית ובמנהגים מיוחדים.

אַלְזַס הוא אחד מחבלי צרפת הנמצא בגבול המזרחי של המדינה, על הגדה המערבית של נהר הריין, וגובל בגרמניה ובשווייץ. בירת החבל היא העיר שטרסבורג. אלזס הייתה פעם חלק מהאימפריה הרומית הקדושה ועברה בין צרפת לגרמניה פעמים רבות בין המאה ה-17 למאה ה-20.

התרבות והמנהגים של הקהילה היהודית באלזס מושפעים מאוד מן הקירבה לגרמניה השכנה. עם זאת, נשמר, במשך כל השנים, קשר הדוק עם המוסדות היהודיים הצרפתיים המרכזיים.

יהדות צרפת

יהדות צרפת היא כיום הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם, אחרי ישראל וארצות הברית. נחשבת לאחת העתיקות והמפוארות מקהילות היהודים באירופה. תולדות הקהילה כוללות עליות ומורדות ביחס השלטון והחברה ליהודים, לאורך תקופות של סובלנות ושגשוג לצד תקופות של אנטישמיות וגלי הגירה החוצה ממנה. במאה ה-21, רוב יהודי צרפת הם יהודים-ספרדים כשרבים מהם גם ממוצא מזרחי ובפרט מצפון אפריקה (יהדות המגרב).לא פחות משישה יהודים או ממוצא יהודי כיהנו בתקופות שונות בתפקיד ראש ממשלת צרפת: לאון בלום (1936–1937, 1938, 1945), רנה מאייר (1953), פייר מנדס פרנס (1954–1955), מישל דברה (1959–1962), לורן פביוס (1984–1986), וניקולא סרקוזי (2007-2012).

נכון ל-2018, בצרפת יש כ-453 אלף יהודים, המהווים כ-1.4% מהאוכלוסייה במדינה.

יהדות רפורמית

היהדות הרפורמית (מכונה גם יהדות מתקדמת, יהדות ליברלית, יהדות פרוגרסיבית; באנגלית: Reform Judaism, Liberal Judaism, Progressive Judasim) היא אחת משלושה זרמים גדולים הקיימים כיום ביהדות, הדוגל בהשתנותה המתמדת, במרכזיות ערכי המוסר שבה לעומת היבטיה הטקסיים, ובאמונה בהתגלות מתמשכת של רצון האלוהים בעולם, שאינה ממוקדת במעמד הר סיני. עמדות אלו מבדילות אותם משני הזרמים הגדולים האחרים, האורתודוקסים והקונסרבטיבים.

השם "רפורמים" רווח בעיקר בארצות הברית; במרבית אירופה מוכרים האוחזים בהשקפה דומה כ"יהדות ליברלית", ואילו בעברית התנועה נקראת "יהדות מתקדמת". הארגון הבינלאומי המאחד אותם, כמו גם את הזרם הרקונסטרוקטיבי הקטן המחזיק בהשקפה דתית אחרת, נקרא "האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת", וארגון הקהילות בישראל נקרא "התנועה הרפורמית - יהדות מתקדמת בישראל".

יוסף דוד זינצהיים

הרב יוסף דוד זינצהיים (בצרפתית: David Sintzheim ‏ה'תק"ה, 1745 - ז' בכסלו ה'תקע"ג, 11 בנובמבר 1812 ) היה הרב הראשי הראשון של צרפת מטעם הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, "הקונסיסטואר", מוסד חדש שהוקם על ידי נפוליאון בשנת 1808 כדי לארגן פעילויות הדת היהודית בצרפת. מכונה ה"יד דוד" על שם ספרו.

יעקב יצחק נימירובר

יעקב יצחק נימירובר (רומנית: Iacob Niemirower; ‏, (1 במרץ 1872, א' באייר תרל"ב - 18 בנובמבר 1939) היה פילוסוף והיסטוריון יהודי-רומני יליד למברג, כיהן בין 1921 ל-1939 כרב הראשי הראשון של רומניה. היה חבר בסנאט הלאומי מ-1927 עד מותו. הרב ד"ר נימירובר היה לוחם ללא חת באנטישמיות, הנהיג את יהדות רומניה בדרך המודרניזציה של חיי הקהילה, דגל ביהדות כתרבות ובפתיחות לתרבות רומניה ושאר העמים, תמך בהתלהבות בציונות, הגן בקול אמיץ על זכויות המיעוט היהודי.

נימירובר היה ציוני נלהב, שימש כחבר נשיאות הקונגרס הציוני השלישי ולאחר מותו של הרצל, הספיד אותו בבית הכנסת בנוכחות חברי הקונגרס.

ישמעאל הכהן ממודנה

רבי ישמעאל הכהן ממודינא (ה'תפ"ד, 1723 - י' בסיון ה'תקע"א, 2 ביוני 1811) רבה של מודנה ומגדולי רבני איטליה במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. נודע בספרו - שו"ת 'זרע אמת'.

רבי ישמעאל הכהן נולד במודנה לרבי אברהם יצחק הכהן בשנת ה'תפ"ד (1723). אחיו המבוגר רבי דוד הכהן, היה רבה של מודנה וכבר בחיי אחיו היה דורש בישיבה הגדולה ובישיבות הקטנות בעיר.

לאחר פטירת אחיו ביום ט' באלול ה'תקמ"ב מינתה הקהילה את רבי ישמעאל כממלא מקומו. הוא שימש כרב במשך כשלושים שנה עד לפטירתו. כמו כן עמד בראש הישיבה הגדולה והישיבות הקטנות בעיר.

היה בידידות עם הרב החיד"א והתכתב אתו בהלכה.

בתגובה לחיבור "דברי שלום ואמת" מאת נפתלי הרץ ויזל הוא כתב "סדרי הלימודים לילדי בית ישראל".

הקיסר נפוליאון שלח אליו את 12 השאלות ששאל את חכמי ישראל והזמין אותו לאספת הנכבדים היהודים ולאספת הסנהדרין של פריז. מפאת גילו הוא לא יכול לנסוע אך הוא השיב עליהם תשובה שבהתאם אליה חיבר הרב יוסף דוד זינצהיים, נשיא ה"סנהדרין של פריס" את תקנות הסנהדרין.

חלק קטן מדרשותיו השבועיות ותשובותיו בהלכה נדפס. תשובות רבות, ספרי דרשות ושירים שכתב נשתמרו בכתב ידו בעברית ובאיטלקית ומפוזרים בספריות בעולם.

נפוליאון והיהודים

נפוליאון היה גורם חשוב באמנציפציה ליהודים באירופה ושחרורם מחוקים ישנים שהגבילו אותם לגטאות יהודיים ושהגבילו את זכויותיהם בתחומי הפולחן, הקניין והעיסוק.

נפתלי צבי קצנלנבוגן

רבי נפתלי צבי הירש קצנלנבוגן (נפטר בב' בתשרי תקס"ה, 7 בספטמבר 1804, מנהיים) היה מרבני יהדות גרמניה, רבן של מרגנטהיים ומדינת קורפפאלץ, ורב במנהיים.

סנהדרין

סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) היא בית דין של שבעים ואחד (ולדעת רבי יהודה שבעים) דיינים שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.

הסנהדרין פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בדרכי וכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.

קונסיסטוריה

קוֹנְסִיסְטוֹרְיָה (מלטינית: consistorium) הוא מונח המתאר גוף של אנשים המתכנס על מנת לקבל החלטות ביצועיות. במונח נעשה שימוש בתקופות שונות על ידי גופים שונים, ולהלן מוצגים השימושים העיקריים במונח.

הסנהדרין
מונחים נשיאאב בית דיןסנהדרין גדולהסנהדרין קטנהבית דיןמשפט עברישבעים הזקניםכנסת הגדולהסמיכת זקנים
נשיאי הסנהדרין יוסי בן יועזריהושע בן פרחיהיהודה בן טבאישמעיההלל הזקןשמעון בן הללרבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודה הנשיארבן גמליאל ברבירבי יהודה נשיאהרבן גמליאל הרביעירבי יהודה נשיאה השניהלל נשיאהרבן גמליאל החמישירבי יהודה נשיאה השלישירבן גמליאל השישי
מקומות מושב הסנהדרין לשכת הגזית • חנות • ירושליםיבנהאושאיבנהאושאשפרעםבית שעריםציפוריטבריה
שונות מסכת סנהדריןמסכת מכות) • עדותארבע מיתות בית דיןזקן ממראחידוש הסנהדרין • הסנהדרין של פריז • קברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.