הסכמה

בספרות התורנית, "הסכמה" היא מכתב נלווה המופיע בראשית ספר, שבו מעידה אישיות תורנית חשובה על טיבו של הספר. לעיתים נהוג לכתוב הסכמה לספר גם מבלי לעיין בתוכנו.[1] החל מסוף המאה ה-20 ניתן למצוא הסכמות גם על קלטות ותקליטורי שמע.

ההסכמה משמשת בדרך כלל למספר מטרות. המטרה המרכזית היא להעיד שתוכנו של הספר ראוי לעיון ושהמחבר אכן בקיא בנושא. מטרות נוספות שלהן שימשו הסכמות, בעיקר בעבר, היו שמירה על זכויות היוצרים של מחבר הספר על ידי הטלת איסור להדפיס אותו בלי רשות, וכן לעיתים במקום שהיו משאבי דפוס מוגבלים הועילה ההסכמה להעדיף ספר אחד על פני אחר.

Haskama
תחילת ההסכמות לספרו של הרב י"ד זינגר, "זיו המנהגים"

היסטוריה

ההסכמות החלו להופיע בשערי ספרים במאות האחרונות, לאחר מהפכת הדפוס והחלת הצנזורה על ספרים עבריים. ההסכמה הראשונה ניתנה בשנת 1490 בערך לספר "האגור", ספר הלכתי של ר' יעקב ברוך לנדא, שיצא לאור בהוצאת בית הדפוס של משפחת שונצינו בנאפולי.[2] ההסכמה הראשונה שעניינה איסור הסגת גבול ניתנה ב-1518 לשלושה מספריו של רבי אליהו בחור.

החובה לבקש הסכמה נקבעה לראשונה בשנת 1554 על ידי רבני שבע קהילות מאיטליה (רומא, בולוניה, ונציה, פרארה, רג'יו, מנטובה ומודנה) שהתכנסו בפיררה ותיקנו שאין להדפיס ספר עברי ללא הסכמת שלושה רבנים ופרנס של הקהילה. התקנה באה מספר חודשים לאחר פקודת האפיפיור שאסרה החזקת ספרים המכילים דברים נגד הנצרות. לדעת חוקרים רבים, מטרת התקנה הייתה ליצור מערכת ביקורת פנימית, אך לדעת מאיר בניהו, סמיכות התאריכים הזו מקרית.[3]

ב-1603 נאספו בפרנקפורט נציגי קהילות באשכנז ואסרו להדפיס ספר בבזל או בשאר אשכנז ללא נטילת רשות. תקנה זו נבעה מהחשדות שהיו כלפי ספרים שהודפסו בעיר בזל באותה עת. ב-1684, עם עליית השבתאות, אסר ועד ארבע ארצות הדפסת ספרים חדשים בלא רישיון מיוחד.

בראשית ההשכלה עברה ההסכמה התאמה שחיברה את ספרי המדע לספרי העולם היהודי המסורתי, תוך התאמה לתפיסת העולם ה"משכילית". בשנת 1788 פרסם ברוך לינדא את ספר המדע הפופולרי העברי "ראשית לימודים", במקום הסכמה רבנית צירף לינדא לספרו הקדמה מאת "האדון הרופא החכם החוקר הטבעי המפואר" מרכוס אליעזר בלוך והקדמה מאת "האדון הרופא החוקר הפילוסוף הטבעי המפואר" מרכוס הרץ.[4]

על ההסכמה לספר התניא של הרב שניאור זלמן מלאדי סיפר ש"י עגנון:

הרב לקח הסכמה על ספרו מחברו ר' זוסיא מאניפולי. כשישב ר' זוסיא לכתוב את ההסכמה ציווה להביא עוד נייר ועוד נייר, שכל הניירות שהיו לפניו לא הספיקו לו כדי לכתוב עליהם אף מקצת ממקצת שבחו של הספר. לסוף אמר, אל תביאו עוד, שכל הניירות שבעולם לא יספיקו לפרט שבחו של הספר. אם כן אקצר. וישב וכתב הסכמתו בקיצור.[5]

הסכמות כיום

בציבור החרדי נחשבת ההסכמה לרכיב שהוא כמעט חובה. מקובל לומר שהאירוע שתרם מאוד להרחבת השימוש בהסכמות היה השבתאות, בעקבות האכזבה הרבה משבתי צבי שרבים מהיהודים בתקופתו נהרו אחריו, הוחלט על מתן הסכמות על מנת לבדוק כל ספר שנכתב, שכותבו ותוכנו ראויים. לפי החתם סופר דרושה הסכמה משלושה רבנים ולפי הרב יוסף חיים זוננפלד מספיקה הסכמה של רב אחד. כיום אין אוכפים את הדרישה לקבלת הסכמה לספר, אולם עדיין מדובר בנוהג כולל.

עם התפתחות טכנולוגיית הדפוס, מובאות היום ההסכמות כצילום של המכתב המקורי על נייר המכתבים של המסכים ולעיתים אף בכתב ידו ממש. בדרך כלל מנצלים המסכימים את ההסכמה לשם העתרת שבחים מופלגים על מחבר הספר, בלשון עשירה ועתירת מליצות ולעיתים קרובות גם בחרוזים. בדרך כלל ההסכמות כתובות בנוסח המאפשר להסיק אם הממליץ קרא את הספר בעיון, או רק סקר בסקירה חטופה. יש מחברים המגדילים לעשות ומסתפקים בהבאת הסכמה שנתן רב לספר קודם שלהם. לעומת זאת יש מקרים שבהם הרב המסכים מצרף להסכמה רשימה ארוכה של תיקונים והערות לספר (דבר המתפרש בדרך כלל כמחמאה לכותב הספר, שתלמיד חכם בולט מצא לנכון לעיין בספרו).

גם בין הרבנים יש מדרגות שונות; יש רבנים המעניקים ברוחב יד הסכמה לכל כתב יד המובא להם לעיון, ויש כאלה הנמנעים בכלל ממתן הסכמות או נותנים הסכמה רק במקרים נדירים ולאחר בדיקה מדוקדקת של הספר והמחבר. הציבור בדרך כלל יודע לאיזו הסכמה יש לייחס ערך רב ולאיזו פחות.

נהוג לחשוב שמתרחש תהליך של "אינפלציה" בהסכמות. עדות לכך הם דברי הרב חיים קנייבסקי שהשיב לשאלה האם הסכמות הניתנות לספרים הן ראיה לכך שניתן לסמוך על הספר: "בזמננו אין ראיה כלל, כי ההסכמה שנותנים למחבר הספר הוא מצד גמילות חסדים, וכותבי ההסכמות אינם בודקים כלל את הספר, ולפעמים סומכים על חזקת המחבר כידוע".[6]

בספרי עיון חילוניים אין נוהג מקובל להוסיף הסכמה, אך קיימות דוגמאות כאלה. כך לדוגמה הספר "לפני ולפנים" של אבשלום אליצור, מתחיל בפתח-דבר מאת פרופ' שלמה שוהם.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מסכים או לא מסכים?, בבלוג ספריית הרמב"ם.
  2. ^ א.מ. הברמן, המדפיסים בני שונצינו, וינה ה'תרצ"ג, עמ' 35-36.
  3. ^ מאיר בניהו, הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה : הספר העברי מעת הבאתו לדפוס ועד צאתו לאור, מכון בן צבי ומוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"א, עמ' 81-83
  4. ^ שלום יעקב אברמוביץ', עת לדבר, המליץ, 31 בינואר 1871.
  5. ^ ש"י עגנון, ספריהם של צדיקים, הוצאת שוקן, 1961, עמ' כו.
  6. ^ [1=http://www.bhol-forums.co.il/forum.asp?forum_id=771]
אירוסים

אירוסים או לחלופין אירוסין, הם הסכמה לחתונה, והתקופה שבין הצעת הנישואים לחתונה.

במובן הלכתי אירוסים הוא השלב שבין הקידושין לנשואים, שבזמני עבר נערכו בנפרד, וביניהם הפריד זמן רב (כיום נערכים שלבים אלו בהפרש זמן קצר במהלך חופה וקידושין).

גיל ההסכמה

במשפט הפלילי, גיל ההסכמה הוא הגיל שבו אדם נחשב לבוגר לצורך מתן הסכמה משפטית לקיום יחסי מין עם בן או בת זוג. אדם המקיים יחסי מין עם בן או בת זוג שגילם קטן מגיל ההסכמה מבצע עבירה פלילית שיכולה להיות בעילת קטינה (שלעיתים דינה כדין אונס), מעשה סדום, בעילה אסורה בהסכמה או מעשה מגונה. גילו של הבוגר יכול להיות רלוונטי במדינות מסוימות, כגון ישראל, אם הפרש הגילים בין בני הזוג הוא בתחום מסוים, לצורך אפיון העבירה כחמורה פחות (או כבלתי מוגדרת כעבירה כלל בנסיבות המתאימות).

יש להבדיל בין גיל ההסכמה לגיל הבגירות, כמו גם בינו לבין גיל אחריות פלילית או בתחומי שיפוט מסוימים, בינו לבין גיל נישואין.

רוב המדינות קובעות את גיל ההסכמה בטווח הגילים שבין 14 ל-18, למרות שניתן למצוא גם מדינות שקבעו גילים צעירים יותר כמו 9 ו-12[דרוש מקור], ומדינות שקבעו גילים בוגרים יותר כגון 20 ו-21. גיל ההסכמה משתנה לעיתים גם לפי אופי וסוג יחסי המין ולעיתים על פי מין האדם הנדון.

הסדר טיעון

הסדר טיעון, הידוע גם בשם עסקת טיעון, הוא הסכם שנערך במסגרת משפט פלילי, בין רשויות התביעה לנאשם. במסגרת ההסדר, הנאשם מודה בחלק מן האישומים המיוחסים לו, ובתמורה התביעה מסירה חלק מן האישומים מתוך כתב האישום. לעיתים ההסדר כולל הסכמה על חומרת העונש שידרש בגין האישומים בהם הודה הנאשם.

הסדר טיעון מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תוצאת המשפט הפלילי ובכך הוא חוסך את ניהול המשפט, ואף מספק לצדדים ודאות באשר לתוצאתו. כאשר מדובר בעבירות מין, התביעה בוחרת להתקשר בהסדר טיעון כדי למנוע מקורבן העבירה את הצורך להעיד בבית המשפט. הסדר הטיעון הוא המקבילה הפלילית לפשרה, המקובלת במשפט האזרחי.

בחלק מהמדינות, כגון ארצות הברית, הסדר הטיעון יכול לכלול הסכמה על העונש שיגזר על הנאשם. במדינות אחרות, כמו אנגליה ואוסטרליה, העונש נקבע על ידי בית המשפט ואין לצדדים אפשרות להסכים עליו ביניהם.

בארצות הברית, כ-95% מההרשעות הן תוצאה של הודאות באשמה, לרוב במסגרת הסדרי טיעון.

הסכמה מדעת

הסכמה מדעת היא זכותו של המטופל לקבל החלטות, בצורה חופשית, באשר לטיפול הרפואי שיקבל, זאת לאחר שקיבל מידע רפואי רלוונטי לצורך קבלת החלטות אלה. אפשר שהחלטת המטופל תהיה להסכים, או לסרב, לקבלת הטיפול הרפואי. הסכמה מדעת מטילה גם חובה מקבילה על המטפל שלא להתחיל בטיפול בטרם קיבל את הסכמת המטופל, זאת לאחר שנתן למטופל מידע רלוונטי באשר לטיפול וכן הזדמנות להבין את המידע הרפואי ולהביע את רצונו באשר לקבלת הטיפול. בישראל, הפרה של הסכמה מדעת מזכה בפיצוי על פגיעה באוטונומיה.

טקסון מונוטיפי

טקסון מונוטיפי (באנגלית: Monotypic taxon) הוא מונח ביולוגי המתאר קבוצה טקסונומית (טקסון) המכילה טקסון אחד בלבד בדרגה הישירה מתחתיה.

טקסון נחשב מונוטיפי גם אם בעבר הכיל כמה תת-טקסונים אך הם נכחדו, או הועברו לסוגים אחרים. לדוגמה: משפחת הפינגווינים היא משפחה יחידה בסדרת הפינגווינאים (אף על פי שיש יותר מסוג וממין אחד של פינגווינים). לפעמים המושג מתאר מין שאינו יחיד בסוגו אבל יש לו רק תת-מין אחד כמו אצל ארה יקינטונית.

במקרים נדירים סוג ומין יחיד, יהיה יחיד גם במשפחתו, סדרתו וכיוצא בזה. לדוגמה, השנבוב, הוא מין יחיד בסוג שנבוב (Orycteropus), במשפחת השנבוביים (Orycteropodidae) וגם בסדרת השנבובאים (Tubulidentata).

קביעה שמין מסוים יחיד בסוגו, יכולה לעורר מחלוקת מדעית בהיעדר הוכחה מוחלטת שהמין אינו שייך לסוג בעל כמה מינים. ככלל יש הסכמה מדעית על סוגים שמכילים מין אחד בלבד. בטקסונומיה, השם המדעי מתחיל משם הסוג, ועל כן תיתכן השלכה מעשית לתופעת המונוטיפיות: אם קשה להסכים על השם, קיימת בעיה לחקור את בעל החיים. דוגמה לכך היא נמר השלג, שנחשב לעיתים בעבר לפנתר (Panthera uncia), בפעמים אחרות למין יחיד בסוג אונקיה (Uncia uncia) ואף למין בסוג חתול (Felis uncia).

כדורגלן

כדורַגלן או שחקן כדורגל הוא ספורטאי המשחק כדורגל, כחובבן או כמקצוען.

שחקני כדורגל מובילים זוכים למשכורות עתק, אך משך הפעילות בעיסוק זה קצר יחסית, ומעטים הם שחקני הכדורגל הפעילים כמקצוענים לאחר גיל 35.

על שחקן כדורגל, חובב או מקצוען, המשחק בקבוצת כדורגל וחתום על חוזה, נאסר לעבור לקבוצה אחרת ללא הסכמתה של קבוצתו הנוכחית. הסכמה זו, עולה לעיתים בכסף רב. מאידך, הקבוצה רשאית ליזום העברה שחקן המשחק בה לקבוצה אחרת.

הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע את המילה דורגלן (דֻּרְגְּלָן; במשקל תורְגְמָן) תחת המילה העברית כדורגלן כדי לפשטה ("שם כבד כזה אינו נוח לדִבור כלל").

מחאה

מחאה היא מעשה המבטא ביקורת וחוסר הסכמה. מחאה יכולה להיות מופנית כלפי השלטון אך לא בהכרח.

מחלוקת

מחלוקת, פולמוס או דבר קונטרוברסלי (שנוי במחלוקת) היא אי-הסכמה בין מספר צדדים (לרוב, שניים) על אודות סוגיה מסוימת. כל צד מנסה להוכיח שטענתו או דעתו היא הנכונה ולעיתים אף בשימוש בכח. מחלוקות יכולות להתקיים בין שני אנשים, כמו גם בין המון רב. מחלוקות אף יכולות לגרור עמים ומדינות שלמות לעימותים קשים כגון קרבות ומלחמות.

ישנן מחלוקות אידאולוגיות, שנמשכות לאורך שנים או דורות רבים, כמו מחלוקות בנושאי דת, פילוסופיה ופוליטיקה. ישנם ויכוחים שבהם הצדדים מתפשרים די מהר, כגון ויכוחי ילדים.

מעשה מגונה

מעשה מגונה הוא מעשה שבו עוסק סעיף 348 לחוק העונשין הישראלי, והגדרתו היא "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים", שהופך להיות עבירת מין אם נעשה ללא הסכמה בוגרת של אחד הצדדים – הגדרה המכסה מגוון רחב של מעשים, מנגיעה באיברים מוצנעים ועד לאוננות.

מקורה של עבירה זו במשפט הישראלי הוא בפקודת החוק הפלילי, 1936, שם נקראה Indecent Act.

מעשה מגונה שאין בו נגיעה בגופו של אדם אחר, כגון חשיפה של איברי המין, הוא עבירה הקרויה מעשה מגונה בפומבי, והיא חמורה פחות מעבירה של מעשה מגונה.

משחק ידידות

משחק ידידות הוא שם כולל למשחק בספורט קבוצתי שאינו מתנהל במסגרת תחרותית אלא על פי הסכמה הדדית בין קבוצות או בין נבחרות, הן ברמה המקומית והן ברמה הבינלאומית.

בדרך כלל, משחקי ידידות נערכים כהכנה לקראת משחקים במסגרת תחרותית, ומשמשים את מאמני הקבוצות כדי לבחון שחקנים ושיטות משחק. במשחקי ידידות רשאיות הקבוצות, אם הוסכם על כך ביניהן, לחרוג מכללי ההחלפות הרגילים או לשתף שחקנים שאינם רשומים באופן רשמי כשחקני הקבוצה, כדי לאפשר שיתוף של שחקנים רבים במהלך המשחק. יש משחקי ידידות המשמשים גם לצורך העלאת תרומה למטרה משותפת מההכנסות.

משחקי ידידות בינלאומיים מוכרים כמשחקים רשמיים לצרכים סטטיסטיים אם הם עומדים בתנאים מסוימים. למשל, פיפ"א (הפדרציה הבינלאומית לכדורגל) קבעה שרק משחקים בין הנבחרות הלאומיות הבכירות מוכרים על ידה כמשחקים רשמיים, ובתנאי שלא התבצעו יותר מ-6 חילופים בכל נבחרת. להתאחדויות לאומיות יש כללים משלהן, וייתכן מצב שהתאחדות אחת מכירה במשחק ידידות כמשחק רשמי אך יריבתה במשחק אינה מכירה בו. ההתאחדות לכדורגל בישראל היא בין הליברליות בנושא זה, ומכירה במשחקים של הנבחרת האולימפית עד 1988, ובמשחקים נגד נבחרות אולימפיות, נבחרות משנה ונבחרות צעירות כמשחקים רשמיים.

נורמה

נורמה (ובעברית: נוהל, נוהג, מנהג, התנהגות מקובלת או תקנה) - היא אופן ההתנהגויות והמצופה מקבוצות ויחידים בחברה מסוימת, הנתפס כראוי, תקין ומקובל על פי הערכים של אותה התרבות.

נורמה אינה בהכרח חוק משפטי או כלל שאין עוררין עליו, והיא תלוית הקשר בדומה למוסר. באופן זה הנורמה חברתית מבטאת הסכמה חלקית או מלאה, אשר יכולה לבוא לידי ביטוי באופן פורמלי או בלתי פורמלי.

הנורמה החברתית משמשת גורם חשוב בשימור הזהות החברתית של הקבוצה, וכן בתפקוד התקין של החברה.

לכל חברה יש הגדרות נורמה משלה בכל שטחי החיים, אשר נלמדות ומועברות בחינוך ובמורשת התרבותית. זהו חלק מתהליך החיברות של הפרט.

צורות התנהגות טקסיות כמו נישואין או אבל, הן דוגמה לנורמה חברתית.

הסוציולוגיה (ובעברית: מדעי החברה) היא תחום דעת העוסק בין היתר בחקר הנורמות החברתיות.

סכסוך

סִכְסוּךְ, או בלעז קוֹנְפְלִיקְט, הוא מצב של יריבות, חוסר הסכמה או חוסר התאמה בין שני צדדים או יותר. סכסוך עשוי להיקרא מצב של יריבות, אי-הסכמה או התאמה בין אנשים, או בין קבוצות של אנשים, ולעיתים הסכסוך מאופיין באלימות מילולית או פיזית. סכסוך צבאי בין מדינות או בין אוכלוסיות שונות בתוך מדינה, עשוי להביא למלחמה או למלחמת אזרחים. גם התנגשות בין שיקולים או רגשות נגדיים אצל אדם מכונה לעיתים - בהשאלה - סכסוך או סכסוך פנימי. למעשה, סכסוך הוא כל מצב בו יש שני צדדים יריבים או מתנגשים, כששני הצדדים הם לאו דווקא בני אדם. גם 'יריבות' בין בעלי חיים וכדומה עשויה להיות מכונה סכסוך. בהקשר הפילוסופי, בזרם היווני העתיק ובדיאלקטיקה האקזיסטנציאלית, סכסוך - המונח הטבוע יותר הוא קונפליקט - מציין את היחס הפועל בין ניגודים, ומתאר במערכות חשיבה אלו את כלל היסוד שהוא תנועת ההיפסדות וההיווספות של הוויה, על כל רמותיה, למן החומרית ועד השפתית, הרעיונית. הקונפליקט בהקשר זה הוא מקור התנועה הדיאלקטית.

סלע

סלע בגאולוגיה הוא החומר המוצק הבונה את קליפת כדור הארץ (קרום כדור הארץ) ואשר בנוי מצרוף טבעי של מינרלים. סלעים עשויים להיות מורכבים מגבישים של מינרל אחד בלבד – סלע מונומינרלי, דוגמת אבן גיר המורכבת באופן בלעדי מקלציט, או מתערובת גבישים של כמה מינרלים – סלע פולימינרלי, דוגמת גרניט המורכב מקוורץ, מפצלת השדה ומנציץ.

ההגדרה המדעית של סלע היא: "צירוף טבעי וחוקי של מינרלים". למונח "חוקי" בהגדרה זו שתי משמעויות:

צירוף של מינרלים שונים הנקבע על סמך חוקי הטבע אותם מנסים גאולוגים לפענח.

הסכמה בין גאולוגים לגבי סוג המינרלים ומידת נוכחותם בסלע, לדוגמה: סלע פלוטוני אשר מורכב מפלגיוקלז, פירוקסן, מגנטיט ואוליבין שנוצר בהתקררות איטית של מאגמה בעומק כדור הארץ הוא גברו. לעומת זאת, סלע געשי בהרכב זהה שנוצר מהתקררות לבה על-פני הקרום הוא בזלת.בהנדסה חקלאית סלע הוא "כל חלק מלוכד של קרום כדור הארץ". על-פי הגדרה זו, קרקע אינה סוג של סלע, בעוד שעל-פי ההגדרה הגאולוגית קרקע היא סוג של סלע, אם כי לא מגובש, מאחר שהיא מורכבת מגבישי מינרלים.

תחום המחקר הגאולוגי העוסק בסלעים נקרא פֶּטרוֹלוֹגיָה (מיוונית: petra – סלע, logia – תורה) והוא חוקר את מבנה הסלעים, הרכבם, מרקמם, תפוצתם, מיונם והתהליכים שהביאו להיווצרם.

על-טבעי

על־טבעי או פראנורמלי, הוא כינוי לתופעות שאינן מתיישבות עם התורות המדעיות המקובלות, ולא בוצע עבורן שחזור המקובל על העולם המדעי. תופעות שאינן מתיישבות עם המודל המדעי, אך ניתנות לשחזור תחת סטנדרטים מדעיים (כגון האפקט הפוטואלקטרי בזמנו), אינן מוגדרות כעל טבעיות.

אין הסכמה כללית על גבולות הנטורליזם שכול מה שמעבר אליהם יוגדר כעל-טבעי, אולם על פי הקונסזוס המדעי מוגדרות ישויות כגון רוחות רפאים ואלים כעל-טבעיים, וכך גם תופעות כגון הגדת עתידות, טלפתיה, גיבורי על בעלי כוחות מיוחדים, חוויות חוץ-גופיות, גלגול נשמות או השפעות מתחום האסטרולוגיה.

העיסוק בעל־טבעי באופן המתיימר להיות מדעי קרוי פסאודו-מדע. מתנגדי הפאראפסיכולוגיה, קריפטוזואולוגיה ותופעות הקשורות למשולש ברמודה עשויים לראות בהם פסאודו-מדע.

המונח 'על-טבעי' משמש רבות בתרבות הפופולרית.

פה אחד

החלטה המתקבלת פה אחד היא החלטה המתקבלת בהסכמה כללית של כל העוסקים בקבלת החלטה זו, ואין איש המתנגד לה. הסכמה פה אחד היא הסכמה רחבה יותר מזו המתקבלת בקונצנזוס, שבה רוב ניכר תומך בהחלטה, אך לא בהכרח הכל תומכים בה.

קונצנזוס

קוֹנְסֶנְסוּס (מלטינית: consensus - מחשבה משותפת; על פי האקדמיה ללשון העברית: הסכמה כללית; בעברית נפוץ השיבוש "קונצנזוס") הוא ביטוי שמשמעותו הסכמה בין שני בני אדם או יותר על חוזה או החלטה. מקור המונח בדיני החוזים הרומיים, שקבעו כי חוזים מסוג מסוים תקפים כאשר יש הסכמה מספקת בין הצדדים להסכם. כיום, משמש המונח לציון מצב של הסכמה רחבה, בו רוב החברים בקבוצה מקבלים או דוחים דעות, תפיסות או אופני התנהגות מסוימים; או הגעה להחלטה, ללא הצבעה, כאשר יש רוב מכריע ברור התומך בהחלטה.

שלום

שָׁלוֹם הוא מצב של יחס דיפלומטי בין מדינות והוא הניגוד של מצב המלחמה או האויבות. במצב של שלום, היחסים בין שתי מדינות או יותר אינם כוללים עימות אלים ובין הצדדים שוררת הסכמה (בכתב או בעל פה) ליישב כל מחלוקת שתתגלה ביניהם בהתדיינות ובמשא ומתן ולא באמצעות הפעלת כוח וכפייה.

שם במה

שם במה הוא שם בדוי (ההופך לעיתים לשם הרשמי) המשמש שחקן, מוזיקאי, מתאבק או בדרן במקום שמו המקורי. יכולות להיות סיבות שונות לשימוש בשם במה. העיקרית בהן היא ששמו המקורי של השחקן אינו שיווקי במידה מספקת.

דוגמאות אחדות:

אמינם (מרשל מת'רס)

מרילין מונרו (נורמה ג'ין מורטנסן בייקר)

וודי אלן (אלן סטיוארט קניגסברג)

אלטון ג'ון (רג'ינלד קנת דווייט)

סקרילקס (סוני-ג'ון מור)

בוב דילן (רוברט אלן צימרמן)

ליידי גאגא (סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה)

צ'ארלי שין (קַרְלוֹס אְרְוִּין אֵסְטֵבֵז)

בונו (פול דייוויד יוסון)מעט יוצא דופן הוא השחקן ניקולס קייג', אשר נולד בשם ניקולס קופולה, ושינה את שמו בטרם זכה לפרסום, כדי שיתפרסם בזכות עצמו ולא בתור אחיינו של הבמאי הנודע פרנסיס פורד קופולה.

בשנות החמישים, בעת "ציד המכשפות" של הסנטור ג'וזף מקארתי, אשר רדף את מי שחשד בו כקומוניסט, ויצר "רשימה שחורה" של אנשים החשודים כקומוניסטים או כבעלי קשרים לקומוניזם, בה היו רשומים רבים מבמאי ותסריטאי הוליווד, עבדו רבים מהם תחת שם בדוי, על מנת שניתן יהיה להפיץ את הסרט שיצרו.

שם במה מיוחד במינו הוא "אלן סמית'י". זהו שם במה גנרי, שמאחוריו מסתתרים במאי קולנוע שסירבו מטעמים שונים (לרוב, אי-הסכמה עם האולפנים על עריכת הסרט) להזדהות כבמאים של סרט מסוים. מאז שנת 2000 אין איגוד במאי הקולנוע האמריקני מאפשר עוד שימוש בשם זה, לאחר שה"סוד" נחשף לציבור הרחב.

שימוש בשם במה נפוץ מאוד בעולם הבידור למבוגרים. שחקנים ושחקניות פורנו משתמשים בשם במה כדי לשמור על פרטיותם, כאשר השם האמיתי של רובם לא נחשף בפומבי. שימוש בשם במה נפוץ גם בקרב חשפניות ודוגמניות עירום.

תרומת איברים

תרומת איברים היא הפעולה של נטילת איבר או רקמה מגוף של אדם אחד לגוף של אדם אחר, על מנת להשתיל אותה בגוף האדם השני. איבר זה מכונה שתל. אם השתל נקלט בגוף החולה הדבר יכול לשפר את איכות חייו באופן משמעותי, ובמקרים מסוימים אף להציל את חייו.

איברים להשתלה מגיעים ממקורות שונים: מאדם חי או מאדם מת, מבעל חיים (למשל: מסתם לב מחזיר) ואף איברים מלאכותיים שיוצרו במיוחד (למשל: לב מלאכותי).

תרומת איברים כרוכה בסוגיות רפואיות, חוקיות, אתיות ודתיות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.