הסכם קרלוביץ

הסכם קרלוביץ, או שלום קרלוביץגרמנית: Frieden von Karlowitz; בסרבית: Karlovački mir ,Карловачки мир, "שלום קרלוביץ"; בטורקית: Karlofça Antlaşması, "הבנות קרלוביץ") היה הסכם שנחתם בעיר קרלוביץ שבסרביה (בגרמנית: Karlowitz; בטורקית: Karlofça; בסרבית: Sremski Karlovci ,Сремски Карловци) ב-26 בינואר 1699 בין האימפריה הרומית הקדושה (אוסטריה), האיחוד הפולני-ליטאי, הרפובליקה של ונציה ורוסיה הצארית לבין אימפריה העות'מאנית.

הסכם זה סיים את מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) אשר הוכרעה צבאית לטובתה של אוסטריה כבר בקרב זנטה ב-11 בספטמבר 1697. בעקבות קונגרס בן חודשיים בין האימפריה העות'מאנית מצד אחד והליגה הקדושה של 1684[1] מהצד השני, נחתם ההסכם ב-26 בינואר 1699.

במסגרת ההסכם נאלצו העות'מאנים לעשות ויתורים טריטוריאליים נרחבים:

הסכם קרלוביץ סימן את תחילת סופה של ההגמוניה העות'מאנית בדרום-מזרח אירופה, ואת הפיכתו של בית הבסבורג לכוח הדומיננטי באזור.

Negotiation of the peace of Karlowitz
המשא ומתן בהסכם קרלוביץ

הערות שוליים

  1. ^ קואליציה של האימפריה הרומית הקדושה, האיחוד של פולין-ליטא, רפובליקת ונציה ופטר הגדול, הצאר של רוסיה
11 בספטמבר

11 בספטמבר הוא היום ה-254 בשנה בלוח הגרגוריאני (255 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 111 ימים.

מאז פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 הפך המונח "11 בספטמבר" כינוי לפיגועים עצמם, אך גם ככינוי כללי לפיגוע גדול מאד. כך מתקפת הטרור במומבאי (2008) כונתה בתקשורת "11 בספטמבר של הודו" או כמו פיגועי נובמבר 2015 בפריז שכונו "11 בספטמבר של צרפת".

1697

שנת 1697 היא השנה ה-97 במאה ה-17. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1697 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-10 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אוסטריה

רֶפּוּבְּלִיקַת אוֹסְטְרִיָה (בגרמנית: Republik Österreich, קרי: "רֶפּוּבְּלִיק אֶסְטֶרַייךְ") היא פדרציה במרכז אירופה המורכבת מ-9 מדינות. היא גובלת בליכטנשטיין ובשווייץ במערב, באיטליה ובסלובניה בדרום, בהונגריה ובסלובקיה במזרח ובגרמניה ובצ'כיה בצפון.

אוסייק

אוסייק (בקרואטית: Osijek) היא העיר הרביעית בגודלה בקרואטיה, והגדולה ביותר בחבל סלבוניה, ובמחוז אוסייק-ברניה. אוסייק ממוקמת על הנהר דראבה, קרוב לשפכו אל נהר הדנובה, בגובה 94 מטר.

אוקראינה של הגדה הימנית

אוקראינה של הגדה הימנית (באוקראינית: Правобережна Україна, ברוסית: Правобережная Украина, בפולנית: Prawobrzeżna Ukraina) הוא שם היסטורי לחלק מאוקראינה הנמצא בגדה המערבית של נהר הדנייפר ואשר כולל את האובלסט המודרניים של ווהלין, ויניצה, ז'יטומיר, קירובוגרד וקייב וכן חלקים של קייב וצ'רקאסי וטרנופול. הוא הופרד מהגדה השמאלית בזמן החורבן (The Ruin, המחצית השנייה של המאה ה-17 שהתאפיינה במלחמות רבות באזור).

עד המאה ה-18 הייתה אוקראינה של הגדה הימנית שייכת לאיחוד הפולני-ליטאי; בעוד שאוקראינה של הגדה השמאלית שולבה ברוסיה הצארית ב-1667 (בהסכם אנדרוסובו) הרי אוקראינה של הגדה הימנית (מלבד העיר קייב) נשארה חלק של האיחוד. חמש שנים מאוחר יותר, ב-1672, נכבשה פודוליה על ידי האימפריה העות'מאנית ואילו קייב וברסלב היו בשליטתו של ההאטמאן פטרו דורושנקו (Петро Дорошенко) עד 1681, אז נכבשו גם הן על ידי העות'מאנים. אחרי הניצחון הנוצרי בקרב וינה (1683) חזרו אדמות אלה לאיחוד במסגרת הסכם קרלוביץ. במהלך המאה ה-18 היו בו שתי מרידות של קוזאקים. ב-1793 סופחה לבסוף אוקראינה של הגדה הימנית לאימפריה הרוסית במסגרת חלוקת פולין השנייה ונעשתה חלק מהגוברניה "רוסיה הקטנה" (Малороссийская губерния).

במאה ה-19 הייתה האוכלוסייה באוקראינה של הגדה הימנית אוקראינית ברובה, אבל רוב האדמות היו בידי אצילים פולנים או אוקראינים שעברו פולוניזציה. ערים ועיירות רבות היו שייכות לתחום המושב והיה בהן מספר ניכר של תושבים יהודים. האצולה דוברת הפולנית הייתה בעיקרה קתולית. רוב התושבים ממעמד האיכרים נעשו יוונים-קתולים רק במאה ה-18, ואחרי חלוקות פולין המירו רבים מהם לנצרות יוונית-אורתודוקסית.

אוקראינה של הגדה הימנית חולקה לשלשה מחוזות (גוברניות), כל אחת עם מנהל משלה: קייב, ווהלין ופודוליה.

אנטיוך קנטמיר

אנטיוך קָנטֵמיר (1670 - 1726, מנזר גוֹליה) היה וויווד של נסיכות מולדובה מ-18 בדצמבר 1695 עד 12 בספטמבר 1700, ושוב מ-23 בפברואר 1705 עד 31 ביולי 1707. אנטיוך קנטמיר היה בנו של קונסטנטין קנטמיר ואחיו הבכור של דימיטריה קנטמיר.

שני האחים - אנטיוך ודימיטריה קשרו קשר נגד קונסטנטין דוקה שעלה על כס מולדבה בעקבות הדחתו של דימיטריה קנטמיר על ידי מזימה שנתמכה של ידי השליט מבוקרשט, קונסטנטין ברנקוביאנו.

הממסד העות'מאני הסכים להדיח את דוקה ולהכיר באנטיוך כשליט החדש של הנסיכות. להבדיל מאביו, אנטיוך קנטמיר אימץ מדיניות ידידותית כלפי השכנה מצפון, פולין. כמו כך תיכנן ברית אנטי עות'מאנית עם האימפריה הרוסית של פטר הגדול, ברית שתמומש אך לא בהצלחה רבה בתקופת שלטונו השנייה של דימיטריה קנטמיר. אנטיוך יצר מגעים גם עם פרנץ ראקוצי השני מטרנסילבניה. בתקופת שלטונו הראשונה נחתם הסכם קרלוביץ (1699) בין אוסטריה (האימפריה הרומית הקדושה), רוסיה, פולין וונציה מצד אחד ובין האימפריה העות'מאנית מצד שני. בהסכם קרלוביץ ביקשה פולין את ההגמוניה במולדובה, ואוסטריה את ההגמוניה בוולאכיה. מאחר שלא הגיעו להסכמה, האימפריה העות'מאנית המשיכה להחזיק בחסות על שתי הארצות הרומניות האלו [דרוש מקור]. על פי ההסכם האימפריה העות'מאנית חויבה לפנות את פודוליה ואת קמניץ פודולסקי, הכוחות העות'מאניים המפונים עברו לבסיסיהם החדשים דרך מולדובה.

פולין אפשרה למולדובה לחזור למבצרים שלה בניאמץ, סוצ'אבה וכו. באותו זמן הטטרים נאלצו לפנות אזורים מדרום לקישינב שכבשו בבסרביה ב-1683.

למרות שבמלוכתו השנייה הטיל מיסים כבדים על הארץ, כמו המס על העשן, נותרה לו תדמית של שליט טוב והגון. תדמית זו משתקפת בתיאורו על ידי הכרוניקון בן זמנו, יון נקולצ'ה, שמצא אותו "בן אדם גדל-גוף, ישר, טוב מראה, מיושב, שופט הוגן". ציין גם כן שלא אהב בצע כסף, שקרים או רמאויות, והיה צייד וחייל מוכשר.

בשנת 1707 ייסד ביאשי אקדמיה נסיכותית בהשראת הפטריארך מירושלים, כריסנתוס, אך תוך שמירה על אופיה החילוני ברובו.

אנטיוך קנטמיר היה נשוי לקטרינה. לזוג היו שלשה ילדים: בת, אנה, ושני בנים - דימיטריה וקונסטנטין.

אין לבלבל בינו ובין אנטיוך דימיטרייביץ קנטמיר, בנו של דימיטריה קנטמיר, שהצטיין בשירה הרוסית.

היסטוריה של האימפריה העות'מאנית

"בייליק" (נסיכות) "בני עות'מאן" (Osmanoğlu beyliği) התבלטה במשך מאה וחמישים שנה, מעת שעות'מאן הראשון הכריז על עצמאותה ב-1299 ועד שמהמט השני כבש את קונסטנטינופול ויסד את "האימפריה העות'מאנית" (Osmanlı Devleti - "המדינה העות'מנאית"). במשך יותר מ-450 שנות קיומה, שלטה האימפריה על שטחים נרחבים באירופה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, והייתה אחד הגורמים החשובים באזורים אלה ובזירה הבינלאומית בכלל. היא הגיעה לשיאה תחת שלטונו של סולימאן הראשון "המפואר" באמצע המאה ה-16, אך מסופה של מאה זו החלה בתהליך דעיכה איטי עד שהפכה ל"אדם החולה שעל הבוספורוס", איבדה את כל שטחיה והתמוטטה באופן סופי במלחמת העולם הראשונה.

המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1716–1718)

המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית התנהלה בין אוסטריה לבין האימפריה העות'מאנית. הסכם קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 לא היה מקובל על האימפריה העות'מאנית, ושתים עשרה שנים לאחר מכן, החלו העות'מאנים במסע נקמה על התבוסה שלהם בקרב וינה בשנת 1683. ראשית, הווזיר הגדול בלטצ'י מהמט הביס את צבא האימפריה הרוסית בפיקודו של פיוטר הגדול במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1710–1711). לאחר מכן, במהלך המלחמה הוונציאנית-עות'מאנית (1714–1718), כבש הווזיר הגדול סילחדר דמט עלי פאשה מחדש את מוראה מהרפובליקה של ונציה בשנת 1715. כתגובה, אוסטריה, שהייתה ערבה בהסכם קרלוביץ, איימה על האימפריה העות'מאנית, ובתגובה האימפריה העות'מאנית הכריזה מלחמה נגד אוסטריה.

בשנת 1716, הנסיך אויגן מסבויה, ניצח את העות'מאנים בקרב פטרוברדין, ובאוקטובר אותה שנה כבש את הבאנאט ואת בירתו טימישוארה. בשנה לאחר מכן, אחרי שהאוסטרים כבשו את בלגרד, העות'מאנים ביקשו שלום ובשנת 1718 נחתם שלום פוז'ארוואץ

על פי ההסכם שמרו האוסטרים על שליטתם בבלגרד, ובנוסף ההסכם אישר פעם נוספת את שליטתם בשטחים שהם קיבלו בשנת 1699, והשאיר את העות'מאנים עם שליטה על הגדה הדרומית של הדנובה. המלחמה הובילה לאבדן של נחלות אוסטריות באיטליה לטובת ספרד, אשר ניצלה את מיקוד האוסטרים בבלקן, ובעקבות כך פרצה מלחמת הברית המרובעת.

ח'אנות קרים

ח'אנות קרים (בטטרית של קרים: قريم يورتى) הייתה מדינה טטרית שהתקיימה בחצי האי קרים במאות ה-15 עד ה-18.

מוסטפא השני

מוסטפא השני (טורקית II. Mustafa; טורקית עות'מאנית مصطفى ثانى,

6 בפברואר 1664 עד 29 בינואר 1704) היה הסולטאן העשרים-ושניים של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-6 בפברואר 1695 ועד 22 באוגוסט 1703.

מוסטפא השני היה בנו של הסולטאן מהמט הרביעי וירש את דודו אהמט השני. הוא ניסה לחדש את כוחו של הסולטאן שאבד לטובת הווזיר הגדול מאז אמצע המאה ה-17 אך ללא הצלחה מרובה. בתקופת שלטונו שנמשכה שמונה שנים, המשיכה התדרדרותה של האימפריה העות'מאנית. המלחמה הממושכת עם אוסטריה הוכרעה לרעת העות'מאנים בקרב זנטה ב-11 בספטמבר 1697, והובילה לחתימת הסכם קרלוביץ ב-26 בינואר 1699. במסגרת ההסכם נאלצו העות'מאנים לערוך ויתורים טריטוריאליים נרחבים, והוא סימן את תחילת סופה של ההגמוניה העות'מאנית בדרום מזרח אירופה ואת הפיכתו של בית הבסבורג לכוח הדומיננטי באזור.

מוסטפא השני ויתר על משרתו ב-1703 ומסרה לאחיו אהמט השלישי.

מלוכת הבסבורג

מלוכת הבסבורג או ממלכת הבסבורג (בגרמנית: Habsburgermonarchie) הוא הכינוי המקובל על ידי היסטוריונים לשטחים שנשלטו על ידי הענף האוסטרי של בית הבסבורג, רובם במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. הייתה זו ישות פיאודלית שהורכבה ממספר ממלכות ונסיכויות שיחסיהן מוגדרים כאוניה פרסונלית. לעיתים קרובות, ראש ענף הבסבורג האוסטרי כיהן גם כקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה (1683–1699)

מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה (1699–1683) (בטורקית: Osmanlı-Kutsal İttifak Savaşları, בגרמנית: Großer Türkenkrieg-"המלחמה הטורקית הגדולה", בפולנית: V wojna austriacko-turecka-המלחמה האוסטרית-טורקית) הייתה מלחמה בין האימפריה העות'מאנית לבין הליגה הקדושה שהורכבה מהאימפריה הרומית הקדושה, האיחוד הפולני-ליטאי, הרפובליקה של ונציה ובהמשך גם רוסיה הצארית. המלחמה הסתיימה בתבוסה עות'מאנית וחתימת הסכם קרלוביץ. היסטוריונים הדוגלים בתזת השקיעה מציינים מלחמה זו כשלב השלישי והמכונן בעיצובו של תהליך שקיעתה של האימפריה העות'מאנית. מלחמה זו מיצבה את הצארות הרוסית כמעצמה דומיננטית במערכת הבריתות גם במרכז ומערב אירופה.

ממלכת סלאבוניה

ממלכת סלָאבוניה הייתה חלק מממלכת הבסבורג, ולאחר מכן חלק מהאימפריה האוסטרית. בשנת 1867 נחתמה הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 ולפיה נכללה סלאבוניה כחלק מהנחלות ההונגריות באימפריה, ובשנת 1868 נחתמה הפשרה ההונגרית-קרואטית ובה צורפה סלאבוניה לקרואטיה ליצירת ממלכת קרואטיה-סלבוניה, שהתקיימה עד לאחר תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

סלאבוניה

סלאבוניה (בקרואטית Slavonija; בסרבית Славонија; בהונגרית Szlavónia) הוא חבל ארץ היסטורי וגאוגרפי במזרח קרואטיה, הגובל בחלקו בנהרות דראווה מצפון, סאווה מדרום ובדנובה ממזרח. סלאבוניה הוא בעיקרו חבל ארץ מישורי, המהווה את המשכו הדרומי של המישור הפאנוני, אך במרכזו ומערבו משתרעים מספר טורי גבעות ששיאם בהר פפוק (Papuk) שגובהו 984 מטר.

סנג'ק פוז'גה

סנג'ק פוז'גה הייתה סנג'ק עות'מאני באזור סלבוניה, אשר סופח בשלום קרלוביץ לממלכת הבסבורג.

סרמסקי קרלובצי

סרמסקי קרלובצי (בסרבית-קירילית: Сремски Карловци; בקרואטית: Srijemski Karlovci; בגרמנית: Karlowitz; בהונגרית: Karlóca) היא עיר בחבל ההיסטורי של סרמיה בפרובינציית וויבודינה בסרביה, על גדות הדנובה, 8 ק"מ מנובי סאד. העיר ידועה בשמה הגרמני, קרלוביץ, כמקום חתימת הסכם קרלוביץ שנחתם ב-1699 בין האימפריה העות'מאנית למדינות הנוצריות באירופה. בין השנים 1921 ל-1944 הייתה העיר מרכזה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה, ושמה היה שם נרדף לכנסייה זו. בעיר רוב סרבי, עם מיעוטים קרואטים והונגרים.

קלוז'-נאפוקה

קלוּז'-נאפּוֹקָה (ברומנית: Cluj-Napoca, אלפבית פונטי בינלאומי: /'kluʒ na'poka/ (מידע • עזרה); בהונגרית: Kolozsvár; בתקופה הרומית: Napoca; בלטינית של ימי הביניים: Castrum Clus או Claudiopolis; בגרמנית: Klausenburg; ביידיש: קלויזענבורג) היא עיר בצפון-מערב רומניה, בחבל ההיסטורי טרנסילבניה, ועיר הבירה של מחוז קלוז' ושל טרנסילבניה כולה. העיר היא אחד המרכזים האקדמיים, התרבותיים והתעשייתיים החשובים ביותר במדינה והיא העיר השנייה בגודלה בה. היא ממוקמת כ־330 ק"מ צפון-מערבית לבירת רומניה בוקרשט, בעמק נהר הסומש הקטן (רומנית: Someşul Mic; הונגרית: Kis-Szamos).

קרב וינה

קרב וינה (בגרמנית: Schlacht am Kahlenberg; בטורקית II. Viyana Kuşatması) היה ניצחון מכריע של האימפריה הרומית הקדושה (ששלטה באזור אוסטריה של ימינו ושטחים נוספים במרכז אירופה) ובעלות בריתה, האיחוד הפולני-ליטאי ונסיכויות גרמניות שונות, על האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של מהמט הרביעי.

הקרב נערך ב-12 בספטמבר 1683, לאחר מצור ממושך שהטילו העות'מאנים על העיר מאמצע חודש יולי. בחשכת הלילה, חפרו העות'מאנים מנהרה ודרכה החדירו כוחות עות'מאנים לתוך העיר. לאחר שריכזו כוחות בתוך העיר, הפתיעו הכוחות העות'מאנים את המגינים האוסטרים והגרמנים. הכוחות המתגוננים הצליחו לבסס קו הגנה כנגד העות'מאנים, ולבסוף הצליחו לגרשם מן העיר, לאחר קרב קשה בסימטאותיה ורחובותיה.

אלסנדרו פוליאטי, מלחין ונגן עוגב ידוע שם בחצרו של הקיסר לאופולד, מת במהלך המצור העות'מאני על וינה.

לאחר שהעות'מאנים נהדפו מן העיר הם התכוננו לקרב נוסף, ויכלו לאוסטרים ולגרמנים הנצורים בעיר, אך הופעת הכוחות הפולנים בראשותו של יאן סובייסקי הטתה את הכף, והטורקים נהדפו. הקרב הסתיים בניצחון אוסטרי סוחף. עקב תוצאות הקרב (וקרבות אחרים בין האוסטרים לעות'מאנים), נחתם בשנת 1699 הסכם קרלוביץ, שלפיו ויתרו העות'מאנים על שטחים נרחבים באירופה, ומכאן, החלה שקיעתה של האימפריה העות'מאנית, ושושלת ההבסבורגים האוסטרית קבלה מעמד של חשיבות באירופה והוכרה ככוח דומיננטי משמעותי באזור.

הקרב, שסימל גם נקודת מפנה מדינית, סימל גם נקודת מפנה קולינרית. לאחר הקרב, ערכו האוסטרים חיפוש במחנה העות'מאני העזוב, ובמהלך החיפוש, מצאו האוסטרים את הקפה השחור, ותרמו להבאתו של הקפה השחור לאירופה. לאחר הקרב, הומצא, לפי האגדה, גם לחם הסהרונים (קרואסון), בצורת חצי סהר, כדגלה של האימפרייה העות'מאנית.

כמו כן הקרב מאוזכר גם בשירה של להקת ה״מטאל״ השוודית ״סבטון״ (sabaton)- ״ההוסארים המכונפים״ (winged hussars) על שם יחידת הפרשים של הצבא הפולני שהצטרפותה לקרב היא זו שהיטתה את הכף ובסופו של דבר הביאה לניצחון על העותמאנים.

שנות ה-90 של המאה ה-17

שנות ה-90 של המאה ה-17 היו העשור העשירי והאחרון של המאה ה-17, החלו ב־1 בינואר 1690 והסתיימו ב־31 בדצמבר 1699.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.