הסכם יפו (1192)

הסכם יפו הוא הסכם שנחתם ב-2 בספטמבר 1192 לשלוש שנים בין ריצ'רד לב הארי וצלאח א-דין, שבו הוסכם בין הצדדים כי מישור החוף יהיה בידי הצלבנים ופנים הארץ בידי המוסלמים. רמלה ולוד מחולקים בין הצדדים. באשר לירושלים - הוסכם כי לנוצרים תינתן הרשות לבקר בה במעמד של צליינים ומבלי לשלם מס.

Richard-Saladin legendaerer Kampf vor Jaffa
איור מתוך פסלטר לוטרל (The Luttrell Psalter) משנת 1325 המתאר את ריצ'רד לב הארי וצלאח א-דין נלחמים ליד יפו.

רקע

בעקבות הזעזועים של אובדן ירושלים ונפילת ממלכת הצלבנים בידי המוסלמים התעוררו הנוצרים וביוזמת האפיפיורות התארגן מסע הצלב השלישי שהיה הגדול מכולם. שלושת השליטים אירופיים שעמדו בראש מסע-הצלב היו הקיסר הגרמני פרידריך ברברוסה, מלך צרפת- פיליפ אוגוסט, וריצ'רד לב הארי – מלך אנגליה. המחנות יצאו לעכו, שנקבעה כנקודת מפגש. שם הצטרף אליהם גי מליזיניאן, מלך ירושלים. המצור על עכו החל במרץ ועכו נכנעה ב-12 ביולי 1191. היעד במסע צלב זה היה כיבושה מחדש של ירושלים.

לאחר כיבוש עכו, חלה נסיגה והאטה בהמשך המסע לכיוון ירושלים שריפתה את רוח הלוחמים. מטעמים אסטרטגיים נסוגו הצלבנים לעבר מישור החוף והתחדש המשא ומתן בין הצדדים. המוסלמים שמו מצור על יפו במטרה לכובשה אך ברגע האחרון נמנעה יפו מנפילתה לידיהם על ידי ריצ'רד לב הארי.

ההסכם

ב-2 בספטמבר 1192, בהסכם שנחתם לשלוש שנים, הוסכם בין הצדדים כי רצועת החוף תהיה בידי הצלבנים ופנים הארץ בידי המוסלמים. רמלה ולוד מחולקים בין הצדדים. באשר לירושלים- מטרת מסע הצלב, כל שהושג היה כי לנוצרים תינתן הרשות לבקר בה במעמד של צליינים ומבלי לשלם מס.

ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה, חתם בשמם של הנוצרים על החוזה. קיסר האימפריה הרומית הקדושה טבע לפני הגיעו לארץ-ישראל, ופיליפ אוגוסט, מלך צרפת עזב את הארץ לאחר שכבש את עכו. ריצ'רד נותר, איפה, השליט הנוצרי היחיד במערכה, שיכול לחתום על החוזה. בצד המוסלמי אין לתמוה על כך שהשליט האיובי צלאח א-דין הוא שהיה חתום על החוזה, הן בשל כוחו בעולם המוסלמי, והן משום שהפיל את הממלכה הצלבנית.

הישגיו של הסכם יפו היו הכרה במדינה הצלבנית החדשה, ודריסת רגל לנוצרים בירושלים. לנוצרים הותר לבקר בעיר במעמד של צליינים הפטורים מתשלום מס. זה היה ההישג המשמעותי הראשון מאז נפילת העיר בידי צלאח א-דין. כמו כן, מבחינת הצלבנים הושגו מספר הישגים טריטוריאליים ברצועת החוף. אין לתמוה על כך שהתגובות בעולם הנוצרי היו חיוביות, וריצ'רד לב הארי נזכר כדמות שגאלה את הנצרות וכגיבור נוצרי. העולם המוסלמי לא היה מרוצה מההסכם. הביקורת על צלאח א-דין הייתה חריפה בשל ההכרה בקיומה של מדינה צלבנית לאורך החוף ובשל משמעותו של ההסכם כאות לחולשת המוסלמים.

ההסכם הדגיש את הפער שבין התעמולה המוסלמית הקוראת לג'יהאד לבין שיקולים אסטרטגיים וכלכליים. מבחינת הנוצרים, האירוניה היא שריצ'רד לב הארי עזב את חופי הארץ מבלי לראות את ירושלים, מטרת המסע, ובכך הותיר לעצמו הצדקה למסע צלב עתידי (שלא מימש).

לקריאה נוספת

המצור על עכו (1189–1191)

המצור על עכו, שנערך בין השנים 1189–1191, היה אקורד הפתיחה של מסע הצלב השלישי ותחילת בניין הממלכה הצלבנית לאחר קרב קרני חיטין. המצור, שסימן את מעבר היוזמה הצבאית מהמוסלמים לצלבנים, החל כיוזמה פרטית של גי דה ליזיניאן שתפס עמדה שולטת מול העיר ביום 28 באוגוסט 1189 וזמן קצר לאחר מכן הפך המקום לאבן שואבת לאבירים נוצרים מאירופה. במשך שלוש שנים התחוללו קרבות במישור המקיף את עכו, על חומות העיר ובים כאשר הצבאות הנוצרים שולטים על נקודות אסטרטגיות אך מוקפים ונמצאים במצור חלקי של צבאות צלאח א-דין, המצור נחשב לאחד הקשים והממושכים בתולדות ממלכת הצלבנים והיסטוריונים בני התקופה השוו את המערכה לכיבוש טרויה כמתואר בספר האיליאדה.

לאחר שהצדדים הגיעו לנקודת שבירה הגיעו לחופי עכו כוחות צבא אנגלי של ריצ'רד הראשון ("לב הארי") ושל פיליפ אוגוסט (השני) והצטרפו למערכה, ב-12 ביולי 1191, נכנעה עכו.

הסכם יפו

האם התכוונתם ל...

מסע הצלב השלישי

מסע הצלב השלישי היה מסע צלב שנערך כתגובה לקרב קרני חיטין, כיבוש ממלכת ירושלים וכיבוש ירושלים בידי צבאות צלאח א-דין. מסע זה, השלישי במסעי הצלב העיקריים לארץ ישראל, יצא מאירופה בשנת 1190[דרושה הבהרה] לאחר תקופת התארגנות ארוכה שבמהלכה פרעו הצלבנים ביהודים תושבי אירופה. מסע הצלב התנהל תחת פיקודם של שלושת המלכים האירופאים החשובים של התקופה, פרידריך ברברוסה קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פיליפ אוגוסט (השני) מצרפת וריצ'רד הראשון ("לב הארי"), מלך אנגליה. המחנה הגרמני כלל לא הגיע לארץ הקודש. האנגלים והצרפתים נחתו בחוף עכו בשנת 1191 והצטרפו למצור הצלבני על העיר שהחל קודם לכן.

כיבוש עכו, בדיעבד נקודת השיא של מסע הצלב, הותירה בארץ את ריצ'רד לב הארי כמפקד יחיד של מסע הצלב. לאחר הצלחה צבאית בקרב ארסוף התקרבו הצלבנים לירושלים, אך נסוגו מבלי לנסות לכבוש את העיר - משיקולים טקטיים ופוליטיים שונים.

לאחר עימות צבאי נוסף ביפו, שהוביל למבוי סתום עבור שני הצדדים, נחתם הסכם שלום בין הצלבנים לבין צלאח א-דין, ובעקבותיו עזב המלך האנגלי את הארץ.

מסע הצלב השלישי הצליח לעצור את המומנטום של ההתקפה המוסלמית שהביאה להתמוטטות ממלכת ירושלים, אך נכשל במשימתו העיקרית - כיבוש ירושלים מחדש והחזרת ממלכת ירושלים הצלבנית לגבולותיה מלפני 1187.

קרב ארסוף

קרב ארסוף היה קרב שהתחולל במהלך מסע הצלב השלישי, הקרב נערך ב-7 בספטמבר 1191, ליד חופי הים התיכון באזור ארסוף (אפולוניה-ארסוף בסמוך להרצליה המודרנית). בקרב זה ניצח ריצ'רד לב הארי את צבאותיו של צלאח א-דין. הקרב עלה למוסלמים באבדות רבות וכמעט שליש מהצבא המוסלמי הושמד. השאריות נפוצו לכל עבר וצלאח א-דין נאלץ לסגת.

למרות הניצחון המוחץ חשש ריצ'רד מהכח המוסלמי. אף שהושמד חלק גדול מהצבא המוסלמי, עמדו לרשותו של צלאח א-דין עתודות כח אדם גדולות שמהן יכול היה לגייס צבא חדש. ריצ'רד התקדם, אמנם, לעבר ירושלים, אך בחר שלא לכבוש אותה כי סבר שאין בכוחה של ממלכת ירושלים להחזיק בה. במקום כיבוש ירושלים פנה לאפיק מדיני וניהל משא ומתן לשלום עם צלאח א-דין. משא ומתן זה הבטיח את כינונה של המדינה הצלבנית המחודשת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.