הסיודוס

הֵסִיוֹדוֹסיוונית: Ήσίοδος) היה משורר אפי יווני מוקדם, שחי במאה השמינית לפנה"ס. כבר במאה החמישית לפנה"ס התווכחו מלומדים האם הומרוס קדם להסיודוס או להפך. רוב המלומדים המודרניים סבורים ששירת הומרוס קודמת בכמה עשורים לשירת הסיודוס.

הסיודוס
Ἡσίοδος
Pseudo-Seneca BM GR1962.8-24.1
Seneca
פסל ראש מהמוזיאון הלאומי בנאפולי. זמן רב נחשב לפסל של סנקה, יש הרואים בו פסל של הסיודוס

חייו

הסיודוס היה איכר ורועה צאן בחבל בויאוטיה ביוון, ופקד לעיתים קרובות את הר הליקון, משכנן של המוזות. בשירתו הוא מספר כיצד העניקו לו המוזות את יכולת השירה האלוהית, כשרעה את עדריו על ההליקון. שירתו כתובה במשקל האפי, הקסמטר דקטילי.

מקור הפרטים המעטים הידועים על חייו של הסיודוס הוא המסופר בשירותיו: בתחילת שירתו "עבודות וימים" מספר הסיודוס על סכסוך משפטי בינו לבין אחיו פֵּרְסֵס, בעניין ירושת אביהם, שבו הפסיד הסיודוס. פרסס מתואר כהולל חסר אחריות, והשירה הזו ממוענת אליו כמסר דידקטי ללמדו אורח חיים הגון ונבון של איכר בן התקופה. מוזכרת גם תחרות משוררים בכאלקיס אשר באי אֵוּבוֹיָה, מצפון לחבל אטיקה, שבה זכה הסיודוס בחצובה (תלת-רגל). על בסיס אזכור זה של תחרות נרקם בדורות מאוחרים יותר סיפור על תחרות שירה בין הומרוס להסיודוס. לסיפור אין שחר, ככל הנראה. ביצירה זו הוא מתאר, בין היתר, את תקופות תחילת האנושות, ובשיאן את תור הזהב שבו היו האנשים בני אלמוות וחיו בשלום וברווחה על אדמתם.

בנוסף ל"עבודות וימים" (תורגם לעברית גם בשם "מעשים וימים"), חיבר הסיודוס שירה נוספת, מפורסמת יותר, בשם "תאוגוניה" (ביוונית - הולדת האלים); בחיבור זה מפרט הסיודוס את הגנאלוגיה של האלים האולימפיים ושל אלים וגיבורים נוספים, כמו גם את היווצרות העולם. היצירה משמשת מאז ועד היום מקור מיתולוגי חשוב ביותר.

להסיודוס מיוחסות גם שירות אחרות, כגון "מגן הראקלס", ו"קטלוג הנשים", אך מדובר ככל הנראה ביצירות מאוחרות שמחקות את הסיודוס או משתייכות לאותה מסורת שירה, ורובן אבדו ושרדו מהן רק קטעים בודדים (פרגמנטים).[1]

תרגומי יצירותיו לעברית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ J. P. Barron, Hesiod in The Cambridge History of Classical literature, p. 94
אכידנה

אכידנה (Echidna, ביוונית: Ἔχιδνα, ekhis, ἔχις) היא מפלצת מהמיתולוגיה היוונית, גופה העליון כשל אישה וגופה התחתון נחש. אכידנה מכונה "אם כל המפלצות" מכיוון שילדה רבות מהמפלצות המוכרות מסיפורי המיתולוגיה היוונית.

אפרודיטה

אפרודיטֶה או אפרודיטי (ביוונית: Αφροδίτη) היא אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. היא אחת משתים עשרה האלוהויות העליונות והמרכזיות של יוון העתיקה. מקבילתה ברומא היא ונוס.

רוב המיתוסים אודות אפרודיטה הם משלים על אהבה, רומנטיקה ומיניות. אפרודיטה מייצגת מיניות ואהבה חסרת גבולות, שאינה מתחשבת במוסכמות. היא מסייעת לכל מי שחש אהבת אמת או תשוקת אמת, ומענישה את המזלזלים באהבתם של אחרים. לאפרודיטה פמליה מלכותית, הכוללת את ילדיה המכונפים ארוס, פותוס והימרוס , בתה פייתו אלת השכנועים, נימפות ההרים והיערות ושלוש החאריטות.

משמעות שמה אינה ידועה; ייתכן שמקורה פיניקי. היוונים מקשרים את שמה למילה היוונית αφρος‏ (אפרוס) שמשמעותה קצף, בשל העובדה שנולדה מקצף הגלים.

גורגונה

במיתולוגיה היוונית, הגורגונות (יוונית: γοργόνες, מילולית: "נוראיות", ולפי מקורות אחרים "שואגות בקול"; הן נקראות על שם גורגו - אלת הפחד והמגור) היו דמויות נשיות מפלצתיות ואכזריות בעלות שיער העשוי מנחשים חיים וארסיים, שנודעו ביכולתן לאבן את המביט בהן. לעיתים הן מתוארות כבעלות כנפיים מזהב, שריון קשקשים בלתי חדיר, טפרים מתכתיים וניבים חדים כמו של חזירי בר. הגורגונות, על פי סיפורי המיתולוגיה, חיות הרחק במערב, על-יד האוקיינוס, שם הן שומרות על פתח השאול. עם זאת, גרסאות מאוחרות יותר מתארות אותן חיות בלוב.

ב"איליאדה" וב"אודיסיאה" מאת הומרוס, מסופר על גורגונה אחת בלבד, שראשה היה קבוע במרכז שריון החזה של זאוס, ראש האלים. אולם, הסיודוס מתאר שלוש גורגונות: סתינו ("האדירה"), אריאל ("הנודדת למרחוק") ומדוזה ("המלכה"), וקובע שהן הבנות של אל הים הקדמון פורקיס ושל אשתו קטו. אוריפידס, לעומתו, מתאר את הגורגונות כיציר כפיה של גאיה, אלת האדמה, שיצרה אותן כדי לסייע לבניה הטיטאנים, במלחמתם נגד האלים.

מבין שלוש הגורגונות, רק מדוזה היא בת תמותה, ואכן, בסופו של דבר היא נהרגה על ידי הגיבור היווני פרסאוס, ואילו שתי אחיותיה הן בנות אלמוות.

הגורגונה מדוזה היא הגורגונה הידועה ביותר, ועליה נסבים רוב המיתוסים. ב"מטמורפוזות" מאת אובידיוס מסופר שרק למדוזה היה שיער עשוי מנחשים, וזאת בשל קללה שהטילה עליה אתנה, אלת החוכמה. המיתוס מספר שמדוזה הייתה אישה יפהפייה, בעלת תלתלי זהב, שפותתה על ידי פוסידון, אל הים, ותנתה אהבים עמו במקדשה של אתנה. אתנה, בזעמה על חילול מקדשה, הפכה את תלתליה הזהובים של מדוזה לנחשים, והעניקה לה מבט שמסוגל לאבן את היצורים החיים. בהמשך, אתנה התערבה שוב בגורלה של מדוזה, והעניקה ללוחם פרסאוס מגן, שהיה מלוטש כמו מראה, ובעזרתו פרסאוס היה יכול להתקרב אל המפלצת ללא פגע, כיוון שהוא הביט בהשתקפותה במראה ולא בדמותה האמיתית, ולקטול אותה עם החרב המעוקלת שקיבל מהרמס, שליח האלים. פרסאוס העניק את ראשה הכרות של מדוזה לאתנה, שהטביעה אותו על שריון חזה.

המיתוס היווני מספר שדם שנלקח מצדה הימני של גורגונה יכול היה להחזיר את המתים לחיים, ואילו דם שנלקח מצדה השמאלי היה רעל קטלני, שקטל חיים בהרף עין. אתנה העניקה בקבוקון של הנוזל המרפא לאסקלפיוס, אל הרפואה.

האריה מנמאה

לפי המיתולוגיה היוונית, האריה מנמאה הוא אריה מפלצתי ששכן בנמאה, מצפון לארגוס.

לגבי הוריו של האריה מנמאה יש גרסאות שונות:

על פי התאוגוניה של הסיודוס אלו הם אכידנה יחד עם אורתוס.

האריה והספינקס הם בניהם של כימרה ואורתוס.

האריה והספינקס היו הצאצאים של טיפון ואכידנה.

האריה הוא בנם של זאוס וסלנה.האריה מנמאה היה מגיח ממערה בעלת שני פתחים ומשמיד כל מי שמצא בדרכו.

פרוותו הייתה חסינה לכל כלי נשק מכל סוג שהוא, רק ציפורניו של האריה יכלו להוריד את הפרווה מעל גופו.

טיטאנים

הטיטאנים (ביוונית: Τiτᾶνες) הם ענקים מהמיתולוגיה היוונית, צאצאי אורנוס וגאיה והורי האלים האולימפיים.

טיפון

טיפון או טיפאוס (ביוונית, Τυφάων או Τυφωεύς) היא מפלצת אגדית מן המיתולוגיה היוונית.

יום

יום הוא שעות היממה המוארות, מזריחת השמש ועד שקיעתה, להבדיל מלילה. משמעות נוספת של המילה "יום" היא "יממה", למשל בשמותיהם של ימות השבוע: יום ראשון, יום שני וכו'. להלן נתייחס רק למשמעות הראשונה - שעות היממה המוארות.

גם לאחר התרחבות השימוש בתאורה מלאכותית, עיקר פעילותם של בני האדם הוא בשעות היום. על מנת להפחית את הצורך בתאורה מלאכותית, נהוג במדינות רבות לעבור לשעון קיץ, כך ששעות פעילות בני האדם תהא בשעות היום.

לימודים קלאסיים

לימודים קלאסיים הוא שם התחום העוסק בלימוד השפה, הסִפְרוּת, ההיסטוריה, האָמנוּת, והיבטים אחרים של יוון העתיקה ושל רומא העתיקה, ערש תרבות המערב בעת העתיקה. הלימודים הקלאסיים היוו תמיד נושא מרכזי במדעי הרוח, והעוסקים בהם נקראים לעיתים הומניסטים.

במדינת ישראל פועלות שלוש מחלקות אקדמאיות ללימודים קלאסיים: באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית בירושלים. לימודי יסוד בנושאים הללו מתקיימים גם באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אך אין בהן חוג או מחלקה המוקדשים לנושא.

מוזה

במיתולוגיה היוונית, תשע המוזות היו אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניות תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו, אל האור, היופי והאמנויות, ויחדיו הן הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בנגינה, בזמרה ובריקוד. עיקר תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים.

לפי דברי הסיודוס בספרו תאוגוניה, תשע המוזות היו בנותיהם של זאוס, ראש האלים, ומנמוסינה, אלת הזיכרון. המיתוס מספר שזאוס ביקר את מנמוסינה במשך תשעה לילות רצופים, ובכל לילה תינה אהבים עימה. מנמוסינה התעברה מביקורים ליליים אלו, וכעבור כשנה ילדה לזאוס תשע בנות, הן תשע המוזות. אולם, לדברי מסורות אחרות מוצאן של המוזות קדום עוד יותר, כיוון שהן למעשה הצאצאיות של גאיה, אלת האדמה וראשית הכל, ואורנוס, אל השמים.

מספרן של המוזות לא היה קבוע, אלא הלך והשתנה עם הזמן, בד בבד עם התפתחות סיפורי המיתולוגיה ועם פריחתן של האמנויות השונות. המיתוס היווני הקדום מספר על מוזה אחת בלבד, אך בהמשך אנו מוצאים עדויות לשלוש מוזות:

אאוידה (Aoide; "שיר", "קול")

מלטה (Melete; "אימון", "תרגול")

מנמה (Mneme; "זיכרון").בסופו של דבר, התקבע מספרן של המוזות כתשע, אך היו אלה הרומאים, שאימצו את המיתולוגיה היוונית לתרבותם, שחילקו ביניהן את תחומי האמנויות. חלוקה זו, שמתבססת על המיתולוגיה האתונאית, נחשבת לחלוקה הקלאסית והמקובלת:

אוטרפה - שירה לירית, מוזיקה והנגינה בחליל.

קאליופה - שירה אפית.

קליאו - היסטוריה.

אראטו - שירת אהבה.

מלפומנה - טרגדיה.

פוליהימניה - שירי תהילה לאלים.

טרפסיכורה - מחול.

תאליה - קומדיה.

אוראניה - אסטרונומיה, אסטרולוגיה, מדעים.פולחנן של המוזות נתקבל בכל רחבי יוון העתיקה, אך מכיוון שבתחילה הן נחשבו לאלות של מעיינות, הרים ויערות, בדומה לנימפות, המקומות המקודשים להן נשארו באזורים של רוב טבע ומים, בעיקר בקרבת הרים ומעיינות. ההר הליקון שבבויאוטיה, ושני המעיינות בו, נחשב למקום משכנן של המוזות ולאתר האהוב עליהן. לא פלא, אפוא, שהר זה היה מקום פולחנן העיקרי. בנוסף להר זה, גם ההר פארנאסוס שבקרבת דלפי, היה אחד ממקומות הפולחן החשובים ביותר של המוזות, כיוון שהוא נקשר בגורלן - שם הפך אפולו למנהיגן, ונודע בשם "אפולו מוזגטס" (Apollo Mousagetes) - ראש המוזות.

המוזיאון, שבו מרוכזים כיום יצירות אמנות ושכיות חמדה, היה בראשיתו, כפי ששמו מרמז, מקדש למוזות. אחד ממקדשי המוזות המפורסמים ביותר היה המוזאיון שהוקם לכבודן באלכסנדריה, שבו שכנה הספרייה הגדולה של אלכסנדריה.

בימי קדם, לפני שהאמן - בין אם הוא מלחין, משורר או פילוסוף - היה מתחיל לחבר יצירה חדשה, הוא היה פונה אל המוזות ומבקש מהן שתנחנה אותו בעבודתו, ותסייענה לו. יצירות קלאסיות רבות, דוגמת "האודיסיאה" של הומרוס ו"תיאוגוניה" של הסיודוס ואף יצירות מודרניות יותר, כגון "התופת" של דנטה, פותחות בבקשת עזרה מהמוזות ובמילות שבח והודיה להן. עד היום המילה "מוזה" משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה "השראה", במיוחד בחיבור יצירות.

מיתולוגיה יוונית

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה קיימים הרבה זמן, ומספרים בין היתר, על האלים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה ומפלצות למיניהם. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית, אך היא כוללת את הפולחן, אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מסתוריים.

רומא העתיקה, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים.

מנויטיוס

מֶנוֹיְטיוֹס (יוונית: Μενοίτιος ) הוא שמם של מספר דמויות במיתולוגיה היוונית. הידוע בהם הוא הטיטאן בנם של יאפטוס ואסיה (המכונה גם קלימנה), ואחיהם של פרומתאוס ("החושב מראש") של אפימתאוס ("החושב לאחר מעשה") ושל אטלס. פירוש שמו ביוונית הוא הלחם של המילים "כוח" או "עוצמה" עם "נדון לאבדון" או "גורל אומלל".

מנויטיוס לא ידוע כמו בני יאפטוס האחרים שהתפרסמו בזכות מעשיהם, כגון: אטלס המחזיק את העולם, אפימתאוס שיצר את החיות כאשר ניסה ליצור את בני האדם ופרומתאוס שיצר את בני האדם. לפי הסיודוס הוא היה בעל היבריס ועל כן הוכה בברק על ידי זיאוס והושלך לטרטרוס עם שאר הטיטאנים.

אחרים נושאי שם זה:

אביו של פאטרוקלוס ידידו של אכילס

רועה עדריו של האדס אשר הודיע לגריאון על גניבת עדריו על ידי הרקולס

מעשים וימים

מעשים וימים (לפי שפאן) או עבודות וימים (לפי תרגומו המאוחר יותר של שבתאי) (ביוונית: Ἔργα καὶ Ἡμέραι) הוא שיר דידקטי-אנתרופולוגי של כ-800 שורות מאת הסיודוס.

השיר נכתב כפי הנראה סביב שנת 700 לפני הספירה ובו מנחה הסיודוס את אחיו פֵּרְסֵס בעבודות החקלאיות ומטיף לו מוסר איך עליו לחיות את חייו.

הסיודוס מתאר סכסוך משפטי בינו לבין אחיו בעניין ירושת אביהם, שבו הפסיד הסיודוס כנראה בגלל שופטים לא צודקים שאת החלטתם הוא תוקף בשירתו. פרסס מתואר כהולל חסר אחריות, והשיר ממוען אליו ללמדו אורח חיים הגון ונבון של איכר בן התקופה, מתוך מחשבה שעדיף ללמד אותו את מעלותיה של עבודה ולהקנות לו חכמה אשר תוכל לסייע לו בייצור הכנסה. הדרך להבנת היצירה היא הבנת מערכת היחסים בין האחים.

ביצירה מתוארת, בין השאר, תקופת תחילת האנושות, ובשיאה תור הזהב שבו היו האנשים בני אלמוות וחיו בשלום וברווחה על אדמתם.

ניקס (מיתולוגיה)

ניקס (ביוונית: Νύξ) היא אלת הלילה הקדומה במיתולוגיה היוונית. היא לרוב מתוארת כאחת משני האלים הקדומים ביותר (לצד ארבוס) ולפעמים אף כאלה הראשונה. ניקס מתוארת כאחת הישויות החזקות ביותר מבין האלים היוונים, אם לא החזקה ביותר, ועל פי אחד הסיפורים אפילו זאוס פחד מפניה.

פגסוס

פֵּגַסוֹס (ביוונית: Πήγασος) היה סוס מכונף במיתולוגיה היוונית, בנם של הגורגונה מדוזה ואל הים פוסידון. פגסוס הוא הסוס המכונף הראשון.

פגסוס ואחיו כריסאור בקעו חיים מתוך ראשה הכרות של מדוזה שנקטלה על ידי הגיבור הידוע פרסאוס.

בלרופון ריסנו בעזרת רסן מוזהב שקיבל מאתנה. כשהוא רכוב על גבו של פגסוס הרג בלרופון את המפלצת כימרה, הכניע את בני סולימי וניצח את האמזונות. בעקבות הצלחותיו ביקש בלרופון להגיע אל האולימפוס ולחיות בין האלים, דבר שעורר עליו את חמתם. פגסוס סירב לטיסה זו והשליך מעליו את רוכבו. עם זאת, פגסוס עצמו הגיע אל האולימפוס, חי שם באורוות בין סוסיו של זאוס ואף הוליד משפחת סוסים מכונפים.

הסיודוס קישר את שמו של פגסוס עם המילה היוונית ל"מעיין". ואמנם, בכל מקום בו הוא רקע בפרסותיו על הקרקע, מעיין שופע פרץ. כך נוצר המעיין המקודש היפוקרנה על הר המוזות. ישנה סברה הקושרת את שמו למילה "ברק" בשפה האנטולית לווית, דבר המתיישב עם תיאורו של פגסוס כנושא הברקים של זאוס.

פילוסופיה יוונית

הפילוסופיה היוונית עסקה בתפקידם של ההגיון והחקירה בבניית מאגר הידע והאמונות האנושי. המדע והפילוסופיה המערבית המודרנית נשענים על יסודות רבים שהניחה הפילוסופיה היוונית.

פרספונה

פרספונה (ביוונית: Περσεφόνη - מחריבת האור) הייתה מלכת העולם התחתון ואשתו של האדס, אל השאול, במיתולוגיה היוונית. פרספונה היא בתה של דמטר, אלת התבואה והפריון. בקרב הרומאים היא נודעה כ"פרוסרפינה".

הסיודוס, בספרו "תיאוגוניה", מספר שאביה של פרספונה הוא זאוס, ראש האלים.

פרספונה והאדס היו אחד מזוגות האלים הבודדים שלא הביאו ילדים לעולם (כך גם אפרודיטה והפייסטוס).

קרברוס (מיתולוגיה)

קרברוס (ביוונית: Κέρϐερος, "שד מהתהום", ידוע בעברית גם כסרברוס וצרברוס) הוא מפלצת אגדית מן המיתולוגיה היוונית, כלב הציד של אל השאול היווני האדס, ושומר שער ממלכתו. בנם של טיפון ואכידנה.

קרברוס מתואר בדרך כלל ככלב ענק ומפלצתי בעל שלושה ראשים וזנב דרקון, בגרסאות אחרות (הסיודוס) 50 או מאה ראשים. מדי פעם מתואר גם כבעל זנב נחש שהוא מכשכש בו בידידות בפני הבאים להאדס, אבל בולע את מי שרוצה לצאת משם (תיאוגניה), וכן מספר גדול של ראשי נחשים על גבו.

תפקידו העיקרי של קרברוס הוא למנוע מן המתים לחזור לעולם החיים. אולם ישנן מספר אגדות במיתולוגיה היוונית והרומאית שמתארות גיבורים שהצליחו לחמוק ממנו או להביסו.

משימתו האחרונה של הרקולס הייתה להביא את קרברוס מן השאול, לפי גרסה אחת הוא פיתה אותו באמצעות פיסת עוגה, לפי גרסה אחרת הרקולס ביקש וקיבל רשות מהאדס לקחת את כלבו, בתנאי שלא יפגע בו. גרסה שונה של הסיפור מספרת שהרקולס היה צריך לירות חץ בהאדס לפני שיכול היה לקחת את הכלב.

לפי אובידיוס בספרו "מטמורפוזות" במקום שבו נזל רירו של קרברוס על פני האדמה צמח האקוניטון הרעיל, שמילא תפקיד על ידי מכשפים ומכשפות, ובימינו בספרות הבלשית.

אורפאוס במסעו לשאול הצליח להרדים את הכלב בנגינתו ולנטוש את משמרתו.

פסיכה מצליחה גם היא לעבור את קרברוס על ידי מתן עוגה, ולפי גרסה אחרת להרדים אותו עם עוגה שמוטמן בתוכה סם שינה. עוגה מורעלת הייתה גם דרכו של איניאס, באגדות המיתולוגיה הרומאית, לעבור את שומר השער האימתני.

ב-"הקומדיה האלוהית" של דנטה, משבץ הסופר האיטלקי את הכלב במעגל השלישי, שם ניצבים אלו שחטאו בגרגרנות, חטא שדינו מיתה בנצרות, וקרברוס מוצב לשמור עליהם.

קרברוס משמש כהשאלה לשומר נאמן קפדן ואכזרי. בעולם המחשבים קרברוס הוא שמו של פרוטוקול לזיהוי משתמשים לא חוקיים ברשת שפורסם ב-1988 במסגרת הפרויקט "אתינה" (יוזניקס, דאלאס, טקסס). בספרי הארי פוטר, מסופר על הכלב פלאפי שהוא זהה לקרברוס: גם הוא בעל שלושה ראשים, שומר על הכניסה למקום חשוב ונרדם אם מנגנים לו.

אחד הירחים של הכוכב הננסי פלוטו נקרא קרברוס.‫ וכמו כן בעבר הייתה קבוצת כוכבים שנקראה קרברוס. הקבוצה הייתה ממוקמת ליד קבוצת הכוכבים הרקולס. האסטרואיד 1865 Cerberus שהתגלה על ידי האסטרונום הצ'כי לובוש קוהואוטק ב-1971 נקרא על שמו.

תאוגוניה

התאוגוניה (ביוונית עתיקה: Θεογονία ‏, בתרגום לעברית: הולדת האלים) היא אפוס יווני עתיק שנכתב על ידי המשורר הֵסִיוֹדוֹס בערך במאה השמינית לפנה"ס. בשירה כלולים פרטים היסטוריים וגנאלוגים על אודות האלים היווניים והקוסמולוגיה העתיקה, כפי שהיו מוכרים להסיודוס מן המסורת שבעל-פה בזמנו.

השירה היא בין השירות המשפיעות ביותר על המיתולוגיה היוונית וככל הידוע עלילות האלים מוזכרות בה לראשונה. התאוגוניה היא ניסיון ליישב מסורות שונות על האלים לכדי רשימת תולדות עקבית, אך פרטי מסורות סותרות השתמרו במיתוסים שונים. האורפיזם, למשל, גרס השתלשלות שונה מזו המתוארת בתאוגוניה.

תבאי

תבאי היא עיר קטנה בחבל בויאוטיה שביוון התיכונה. גרים בה כ-35,000 תושבים (נכון ל-2011). העיר הקטנה היא בעלת היסטוריה עשירה. תבאי הייתה מיושבת מהתקופה הפרה-היסטורית. בעת העתיקה הייתה ראש הליגה הבויטית ועלתה לגדולה בתקופה הקלאסית ואף החזיקה במשך כמה שנים בהגמוניה על יוון כולה. לאחר חורבנה בידי אלכסנדר הגדול לא חזרה לעמדת ההשפעה שהייתה לה, אך זכתה לעדנה מחודשת בימי הביניים.

בעיר עצמה נמצא מוזיאון חשוב ובו אוספים מהחפירות הארכאולוגיות שנעשו באזור ובמיוחד מיצגים מקדמאה - המצודה של תבאי העתיקה. היא העיר הגדולה ביותר במחוז בויטיה ביוון המודרנית.

תבאי נמצאת במישור בין אגם איליקי להרי קיתריון בגובה ממוצע של 215 מעל פני הים. נמצאת תחת השפעת אקלים ים-תיכוני טיפוסי עם קיץ חם ולח וחורף גשום. העיר מחוברת על ידי כביש מהיר M1 לאתונה ולצפון יוון. באזור עוברת גם מסילת רכבת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.