הסוכנות היהודית

הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הידועה בשמה המקוצר הסוכנות היהודית, היא ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל. לסוכנות היהודית ישנה שותפות אסטרטגית עם ממשלת ישראל ומעמדה החוקי והציבורי ייחודי ומעוגן ב"חוק המעמד" שהתקבל ב-1950. הסוכנות פועלת מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל. משרדה הראשי של הסוכנות היהודית שוכן בבית המוסדות הלאומיים בירושלים[1].

הסוכנות היהודית הוקמה בשנת 1929 כזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית העולמית. על פי סעיף 4 בכתב המנדט הסוכנות היוותה לשכת קשר בין היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתינה-א"י) לבין המנדט הבריטי. בפועל, הייתה הסוכנות בתקופת המנדט הבריטי מוסד השלטון של היישוב היהודי.

עם הקמת המדינה הועברו תפקידי ניהול המדינה לממשלת ישראל, והסוכנות היהודית מתמקדת כיום בשלושה תחומי עשייה עיקריים:

  • עידוד עלייה, סיוע לעולים בימים הראשונים לעלייתם באמצעות מערך תמיכה רחב.
  • חינוך יהודי-ציוני בקהילות העולם (פורמלי ובלתי פורמלי) וקשר עם יהדות העולם.
  • חיזוק הקהילה היהודית בישראל.

לצד חתימת אמנה בין הממשלה לסוכנות, קיימת קביעה ברורה של חלוקת העיסוקים בין הממשלה לבין הסוכנות.

הסוכנות היהודית לארץ ישראל
JewishAgency
Hamosadot Haleumiyim Rehavia
מטה הארגון רחוב המלך ג'ורג' 48, ירושלים
מקום פעילות בינלאומי
חברים 25,000 (מתנדבים-נכון לשנת 2016)
יושב ראש יצחק (בוז'י) הרצוג
מנכ"ל אמירה אהרונוביץ
עובדים 1,140
תאריך הקמה 1929
www.jewishagency.org
'Golden books' of Honour. Records stored in Zionist Executive bldgs. on King George Ave., Jer. (i.e., Jerusalem) Zionist Executive bldgs. LOC matpc.03767
בניין הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים בשנות ה-30
Palestine immigrant certificate
תעודת עליה שהוצאה על ידי הסוכנות היהודית בוורשה, ספטמבר 1935

הקמת הסוכנות היהודית

Merkaz Ha'mifkad Poster, 28.11.47
כרוז לגיוס לכוח המגן העתידי של היישוב, פורסם מטעם הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, ב-28 בנובמבר 1947

בשנת 1920 אושר המנדט הבריטי על ארץ ישראל, על ידי "מועצת הברית של מדינות ההסכמה" (המוסד שקדם לחבר הלאומים). על פי כתב המנדט, על ממשלת פלשתינה להתייעץ, בנושאים כלכליים, חברתיים ואחרים, עם "סוכנות יהודית" שתוקם. זאת, כדי לממש את הבטחות הצהרת בלפור בעניין הקמת בית לאומי לעם היהודי. משנת 1920 ועד 1929 מילאה "ההנהלה הציונית" את התפקידים שיועדו לאותה סוכנות יהודית.

אחרי ובעקבות משבר העלייה הרביעית, חיפשה ההנהלה הציונית מקורות כספיים לחיזוקו של היישוב. חיים ויצמן האמין שבעזרת יהודים עשירים יוכל לגייס סכומים נאים למימון המפעל הציוני ולכן יצר קשר עם לואי מרשל, שכיהן כראש הוועד היהודי-אמריקני (ארגון יהודי-אמריקאי לא ציוני שנועד לשמור על זכויותיהם של יהודים במדינות מחוץ לארצות הברית). ב-2 בינואר 1927 יישבו שני המנהיגים את חילוקי הדעות בינם לבין עצמם וחתמו על הסכם (הסכם ויצמן-מרשל) שהביא להקמת הסוכנות היהודית. בעקבות הסכם זה קמו שתי ועדות, "ועדת הסוכנות" ו"ועדת המומחים" שהגיעו לארץ ישראל לשם איסוף נתונים והסקת מסקנות. הוועדות נועדו להיות בלתי מפלגתיות והוטל עליהן להמליץ על פעולות אפשריות המתאימות לארץ ולתנאיה ולהמליץ גם על התקציב הנדרש למימוש ההמלצות. "ועדת הסוכנות" שכללה מומחים בתחומי החקלאות, החרושת והמסחר סיימה את עבודתה ב-1928. בהתאם להמלצותיה שפורסמו באפריל 1928 הוחלט על הקמת "סוכנות יהודית מורחבת" שתכלול בנוסף גם נציגים לא ציוניים, יהודים עשירים שמוכנים לתמוך במדיניות הציונית. ההמלצות זכו לביקורת מצד נציגים של ההנהגה הציונית, בהם ברל כצנלסון[2] ושלמה קפלנסקי[3]. ב-11 באוגוסט 1929, במסגרת הקונגרס הציוני ה-16 שהתכנס בציריך, הכריזו נציגים מ-26 מדינות על הקמת "הסוכנות היהודית לארץ ישראל"[4]. לנשיא הסוכנות נתמנה ד"ר חיים ויצמן שהיה גם נשיא ההסתדרות הציונית העולמית. בין האישים הלא ציונים שהשתתפו בוועידת היסוד בלטו פרופ' אלברט איינשטיין, לאון בלום ולואי מרשל מראשי יהדות ארצות הברית[5]. האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית קיימה דיון בשאלת ההצטרפות לסוכנות היהודית והוחלט ברוב של 48 נגד 35 שלא להצטרף אליה[6]}.

פעילות הסוכנות בתקופת המנדט הבריטי

עם הקמת הסוכנות כוננו בה מחלקות. המחלקה המדינית עסקה ביחסי החוץ של היישוב. המחלקות האחרות היו מחלקת הביטחון, מחלקת העלייה ומחלקת חינוך.

ב-1937, עקב חילוקי דעות בהגדרת מעמד היישוב כ"מדינה בדרך" והגדרת מעמדה של הסוכנות כהנהגתה (או כממשלתה) של "המדינה שבדרך", התפרקה הסוכנות היהודית המורחבת[7]. נעשה ב-1938 ניסיון להחייאת הסוכנות המורחבת אולם ניסיון זה נכשל וכתוצאה מכך עזבו הגורמים הלא-ציוניים את הסוכנות כך שבפועל נוצרה זהות בין הנהלת הסוכנות היהודית להסתדרות הציונית העולמית.

הסוכנות היהודית ביחד עם הוועד הלאומי היוו את מועצת העם, ששימשה למעשה "הממשלה של המדינה שבדרך". הוועד הלאומי, בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם הסוכנות, היה אחראי על ניהול שוטף של כל העניינים הפנימיים של הקהילה היהודית בארץ. הם ניהלו בין היתר את:

  • רשת החינוך
  • הרבנות הראשית
  • המועצות המקומיות
  • הקשר עם יהודי התפוצות
  • הקשר עם הנציב העליון וממשלת המנדט
  • עלייתם וקליטתם של עולים מרחבי העולם (גם בהעפלה בלתי חוקית בעקבות מדיניות הספר הלבן)
  • גיוס כספים מיהודי התפוצות
  • קשר עם העולם וגיוס תמיכה להקמת המדינה.

יושב-ראש הסוכנות במשך מרבית שנות פעילותה עד הקמת המדינה היה דוד בן-גוריון (בשנים 1935 - 1948). עם ראשי המחלקה המדינית שלה נמנו חיים ארלוזורוב (בשנים 1931–1933) ומשה שרת (בשנים 1933 - 1948). עם הקמת המדינה, העבירה הסוכנות את רוב תפקידיה לממשלה הזמנית בראשותו של דוד בן-גוריון.

פיצוץ בניין הסוכנות היהודית בירושלים

"בית המוסדות הלאומיים" בירושלים, שבו שכנו משרדי הנהלת הסוכנות (וכן משרדי הנהלת קרן היסוד והוועד הלאומי) היה ידוע זה מכבר כמרכז השלטון היהודי בארץ-ישראל. נהג ערבי של הקונסוליה האמריקנית בירושלים הצליח להערים על אנשי "ההגנה" ועל שומרי הבניין והחדיר מכונית תופת אל החצר הפנימית המשותפת, ב-11 במרץ 1948. בפיצוץ נהרגו 12 בני אדם (בהם אריה לייב יפה, מנהל קרן היסוד), ונפצעו כ-40.

לאחר קום המדינה

החל מקום המדינה, תפקידיה העיקריים של הסוכנות היהודית מתרכזים בתחומי העלייה והקליטה, חינוך יהודי-ציוני בתפוצות וחיזוק החברה הישראלית. מדינת ישראל הפקידה בידי הסוכנות היהודית את הטיפול האדמיניסטרטיבי במועמדים לעלייה באמצעות משרדיה בחוץ לארץ, בהם פועלים שליחי העלייה והעובדים המקומיים.

בעקבות הקמתה של מדינת ישראל הוסדר מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית במדינה, בשנת 1952, בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל.

כגוף מיישב

בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה, קיבלה הסוכנות תפקיד של גוף מיישב ועסקה בהקמת מושבים, בעיקר על האדמות שהופקדו בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לאחר מלחמת העצמאות. המושג נכסי נפקדים מתייחס לנכסים אשר נעזבו במהלך מלחמת העצמאות על ידי ערבים תושבי ארץ-ישראל המנדטורית. המתיישבים במושבים חתמו על חוזה יסוד, המכונה "החוזה המשולש", שהיה חוזה בין הסוכנות היהודית "כגוף מיישב", אגודת המושב ורשות הפיתוח או הקק"ל שהקצו את הקרקע (ומתחילת שנות ה-60, עם הקמת מינהל מקרקעי ישראל - עם המינהל)[8]. החל במחצית שנות ה-70 של המאה ה-20 הפסיקה הסוכנות לפעול כגוף מיישב, היא ביקשה לקבל חזרה את הכספים שהשקיעה בהקמת המושבים וקבעה כי מרבית המושבים הם כבר "מבוססים" כלכלית ויכולים להחזיר כספים אלו. בעלי המשקים והאגודות השיתופיות במושבים אולצו לחתום על "חוזי ביסוס", בו חויבו להחזיר כספים אלו[9]. בשנות ה-80 של המאה ה-20, נקלעו מרבית המושבים במדינה למשבר חובות עקב האינפלציה הגובה בשנים אלו. כ-20% מסך חובות ב"הסדר חובות המושבים", מהלך שיזמה ממשלת ישראל במטרה להסדיר חובות אלו, היו לסוכנות[10].

בשנת 1992, התקבל גם "חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי" (חוק גל) שבמסגרתו הוקם מנגנון לניהול ההסדר. בשנים שלאחר קבלת החוק, לא נקבעו תקנות ברורות לגבי דרכי חלוקת החובות וייעוד התמורות ממימוש הנכסים. עקב מחלוקת לגבי מתן קדימות לסוכנות היהודית בקבלת החובות ומהותם. החובות שהיו למעשה הלוואות הביסוס שנתנה למתיישבים על ידי הסוכנות. לפי תנאי ההלוואות, 75% מהן היו אמורות להימחק על פני תקופה בת 30 שנה, אם 25% מהחובות היו נפרעים כסדרם במהלך אותו הזמן[11]. בשנת 2004 דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הילה גרסטל, את בקשת הסוכנות לביטול החלטות המשקם עו"ד אופיר כץ לגבי מושב יתד, שניתנו בשנת 2002, בטענה לחוסר סמכות[12]. כץ קבע, כי בנוגע לכספים שהצטברו בקופת מינהלת ההסדרים, בנק החקלאות לישראל, שלטובתו נרשמה על ידי המושב איגרת חוב בינואר 1984, הוא הנושה המובטח בנוגע לכספים שהתקבלו מהחברים בגין חובותיהם למושב יתד. הסוכנות כפרה בסמכות המשקם לחלק את הסכומים המופקדים ולהכריע בזהות הנושה המועדף. בהחלטה שנייה קבע כץ, כי מיליון שקל שהצטברו בקופה יחולק בהתאם להחלטותיו. בבקשה לביטול ההחלטות טענה הסוכנות בין היתר, כי סמכות המשקם בנוגע לחלוקת הכספים מוגבלת לאמור בחוק ההסדרים, וכפופה לתקנות שהיו אמורות להיות מותקנות[13][14].

במרץ 2004 דחה בית המשפט העליון את טענת הסוכנות כי איגרות החוב עליהן חתומים המושבים לטובת הסוכנות היהודית אינן מיועדות להבטיח חובות עתידיים של המושב לסוכנות, עבור סכומים שהסוכנות טוענת להם מתוך כספים שהתקבלו עקב שינוי ייעוד קרקע[15][16]. בנובמבר 2016, דחה בית המשפט העליון את דרישתה הכספית של הסוכנות לקבל פיצויים על קרקעות שהופקעו מהמושבים, בספק דין עקרוני. ספק דין היה בנוגע למקרה בו הופקעו,בשנת 1994, 540 דונם מאדמות מושב יגל ו- 640 דונם מאדמות מושב צפריה לצורך הרחבת נמל התעופה בן-גוריון עליהם קיבלו פיצויי כספי. הסוכנות טענה כי היות שהיא בעלת זכויות בקרקע המופקעת זכאית אף היא לפיצוי בגין ההפקעות. בית המשפט קבעה כי אין למושב חובה לתת את פיצויי הפקעה העולים על חובותיו הכספיים לסוכנות בהסתמכה על חוזה ההתיישבות[17].

בתחום העלייה והקליטה

בשנת 1967 הוקם משרד העלייה והקליטה שקיבל את האחראיות לעליית יהודים מהתפוצות וקליטתם במדינה. עם זאת הסוכנות היהודית ממשיכה להפעיל 35 מרכזי קליטה, המעניקים לכעשרת אלפים עולים בכל שנה את ביתם הראשון. במסגרת פרויקט "בבית ביחד" מלווים ישראלים ותיקים את משפחות העולים החדשים בצעדיהן הראשונים בארץ, מחברים אותם לרשת החברתית ומסייעים להסתגלותם. הורים לחיילים בודדים מגיעים ארצה במסגרת פרויקט "קשת" לבקר את ילדיהם.

הסוכנות היהודית מממנת קורסים מיוחדים לחיילים העולים במהלך שירותם הצבאי במטרה לסייע בקליטתם בחברה הישראלית, ובנוסף מקיימת סדנאות הכנה לגיוס והכשרה לחיים האזרחיים לפני השחרור מצה"ל. פרויקט "נתיב", בשיתוף ממשלת ישראל, מתמקד בחיזוק הזהות היהודית והזיקה לארץ בקרב חיילים עולים חדשים. הקרן למען עולים בודדים, בשיתוף עם האגודה למען החייל, מעניקה לחיילים מלגות מיוחדות לצרכיהם האישיים ולשמירת הקשר עם הוריהם שנותרו בחוץ לארץ.

חברת עמיגור

חברת הדיור של הסוכנות היהודית, עמיגור, נוסדה ב-1972, כתוצאה מפיצול חברת עמידר בעקבות סכסוך שפרץ בין ממשלת ישראל והסוכנות, לאחר הקמת משרד העלייה והקליטה והעברת הטיפול בעולים לישראל מהסוכנות למדינה[18]. לטענת הסוכנות, כספים שמגיסת המגבית היהודית בארצות הברית, לצורך רכישת דירות לעולים, אינם יכולים להיות מנוהלים על ידי חברה ממשלתית[19]. עמיגור קיבלה את האחריות לטיפול בדיור לעולים חדשים, למרות ביקורת שהקמת החברה תיצור מנגנון כפול ומיותר[20][21] ביוני 1972, נחתם הסכם בין "עמיגור" ל"עמידר" שלפיו 180 עובדים[22] וכ-30,000 דירות שהיו בבעלות עמידר (מתוך 200,000 שהחזיקה אז) הועברו אל "עמיגור"[23]. נכון ל-2018 החברה מנהלת 17,500 יחידות דיור, מתוכם 11,000 בדיור הציבורי ו-6,500 יחידות דיור בבתי גיל הזהב.

בתחום החינוך יהודי-ציוני בקהילות העולם

מדי שנה משקיעה הסוכנות היהודית משקיעה כ־360 מיליון דולר עבור הקשר עם יהדות התפוצות[24].

עשרות אלפי צעירים יהודים מכל העולם מגיעים לישראל בכל שנה באמצעות הפרויקטים "מסע" ו"תגלית". "מסע" (במסגרת החוויה הישראלית) מציע לצעירים מגוון אפשרויות לשהות בישראל במהלך סמסטר או שנה שלמה, במסגרת חינוכית או התנדבותית. "תגלית" מביא לישראל צעירים יהודים, ובתוכם בני ישראלים, במסגרת תוכנית חינוכית מגוונת בת 10 ימים, ללא תשלום.

עשרות אלפי אנשים לומדים עברית ונחשפים לתרבות ולהווי הישראלי, ההיסטוריה והאזרחות באולפנים ובכיתות שמפעילה הסוכנות היהודית בקהילות.

בברית המועצות לשעבר, מחזקים את הקשר בין היהודים למורשתם באמצעות רשת בתי-הספר של חפציב"ה, המציעה חינוך יהודי פורמלי לכל הגילאים. למחנות קיץ בני שבוע יוצאים אלפי ילדים, כתמריץ לפיתוח זהותם היהודית.

היחידה לשליחות

היחידה לשליחות היא שיתוף פעולה ארוך שנים בין הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, ששמו לעצמם למטרה לפעול למען חיזוק הקשר בין ישראל והתפוצות ולחיזוק הזהות היהודית על ידי מערך שליחים ושליחות הפרוש ברחבי העולם. היחידה לשליחות אמונה על יציאתם של למעלה מ-2000 שליחים למחנות קיץ, קהילות יהודיות, תנועות נוער, קמפוסים, שנת שירות ובתי ספר בתפוצות.

תחת היחידה לשליחות פועלים מספר מסלולי שליחות. השליחות הארוכה, הוא מסלול שליחות האורך בין 2–3 שנים ברחבי העולם, בו השליחים השונים נמצאים בקו הראשון עם הקהילות ברחבי העולם, ותפקידם להיות הקול והמקור למתרחש בישראל ולמצוא את הסיפור המשותף בין ישראל לתפוצות. במסלול זה ארבעה סוגי שליחות:

השליח הקהילתי פועל בלב הקהילה היהודית במגוון תחומים ועם מגוון קהלים במטרה לחזק ולהעמיק את הקשר בין ישראל לקהילה. השליח אחראי על ניהול קהילה, פיתוח והובלת תוכניות חינוכיות וחברתיות בקרב חברי הקהילה, במוסדות הקהילתיים, בתנועות הנוער, בבתי הספר היהודיים ובבתי הכנסת.

תפקיד שליח עמיתי ישראל ("שליח הלל") הוא לחזק את הקשר של הסטודנטים בקמפוסים בתפוצות, לזהותם היהודית, הציונית ולמדינת ישראל. השליח עוסק בחינוך להסברה, הפקת אירועים, בניית קואליציות בקמפוס ויזמות והובלה של סטודנטים לפרואקטיביות בנוגע לישראל. עבודתם של שליחי עמיתי ישראל היא כתוצאה מהסכם שנחתם ב-2003 בין הסוכנות היהודית לבין ארגון הלל הבינלאומי, במטרה לשלוח שליחים לעבודה באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית.

השליח התנועתי נשלח מטעם אחת מתנועות הנוער הישראליות והעולמיות במטרה לחבר לחזק את הקשר בין חניכי התנועה למדינת ישראל ולזהותם היהודית. תפקיד השליח הוא להוביל ולהנהיג את פעילות התנועה בתכנים יהודיים, ציוניים, סמינרים של צוותי ההדרכה והקהילה ומפעילי הקיץ התנועתיים ולרכז את הפעילויות של התנועה המקומית או האזורית. התנועות השותפות: : FZY NFTY ,USY, בית"ר, בני עקיבא, הבונים דרור, החלוץ למרחב, הנוער הציוני, הנני, הצופים, השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד, חזית הנוער, יהודה הצעיר, מכבי עולמי, נועם מרום, נצ"ר ועזרא.

שליחות הוראה פועלת בבתי ספר, בגנים ובקהילות יהודיות בכל העולם ועם כל זרמי היהדות במטרה לחבר ולחזק את הקשר בין התלמידים, הצוות וקהילת בתי הספר לישראל. המורה השליח הוא מורה מוסמך בעל ניסיון, המשמש כחלק מצוות ההוראה בבית הספר היהודי בגולה. היחידה לשליחות משמשת כ"שדכן" בין השליחים לבתי הספר המחפשים מורים ישראלים. הסיבות לקליטת מורים ישראלים בצוותי ההוראה של בתי הספר בחו"ל הן בדרך כלל לימוד השפה העברית והכנסת ציונות לבתי הספר.

מסלולי שליחות נוספים הפועלים תחת היחידה לשליחות הם: תוכנית שנת השירות בתפוצות, הסמינרים הציוניים, מחנות הקיץ ומחנות הקיץ לדוברי רוסית.

מדי קיץ שולחת היחידה לשליחות למעלה מ-1,300 צעירים ישראלים לשליחויות קצרות באורך של כחודשיים לכ־200 מחנות קיץ יהודיים בצפון אמריקה. השליחים נשלחים במטרה לחזק את הקשר בין נוער יהודי בצפון אמריקה לבין צעירים מובילים בחברה הישראלית. השליח מביא עמו יכולות הדרכה, יצירתיות ואת הווי החיים והתרבות הישראלית למחנות הקיץ בחו"ל, ומלווה את החניכים למגוון פעילויות לאורך כל היום. השליחים מדריכים במגוון רב של מקצועות, ביניהם: חינוך, אומנות (אומנויות הבמה ועבודות יד), טבע (מחנאות, גינון, עולם החי והדרכת טיולים), מקצועות המים (שיט, מצילים, שחייה וסקי מים), אמנויות לחימה, ספורט נבחרות (כדורגל, כדורסל, כדורעף וטניס), ספורט שטח (רכיבה על סוסים, חץ וקשת, ירי ורכיבה על אופניים) וטכנולוגיה (תכנות, רובוטיקה וטיסנאות).

נוסף על מחנות הקיץ בצפון אמריקה, היחידה לשליחות מוציאה כל שנה 120 שליחים דוברי רוסית להדרכה במחנות קיץ בברית המועצות לשעבר. מטרת השליח היא לחבר את הקהילה לישראל על ידי חינוך בלתי פורמלי, הנחיית קבוצות של ילדים, נוער וסטודנטים בקהילות יהודיות בברית המועצות לשעבר. שליחות זו אורכת כשלושה שבועות ומתקיימת בשפה הרוסית.

משלחת הסמינרים הציוניים פועלת בבתי הספר ובקהילות היהודיות באוסטרליה במשך שלושה חודשים בחודשי הקיץ. מטרת השליחות חיבור הצעירים בקהילה היהודית באוסטרליה, לישראל ולזהותם היהודית על ידי יצירת מפגש ובאמצעות תכנים איכותיים יהודיים, ישראליים רלוונטיים, תוך כדי השתלבות בעשייה החינוכית בבתי הספר ובקהילה. השליח מעביר סמינרים מרוכזים, תוכניות ומפגשים העוסקים בנושאי זהות יהודית, ישראל וציונות ומפתח וכותב תכנים בנושאים הרלוונטיים ומתאים אותם לדרישות בתי הספר ולתוכנית הלימודים.

היחידה לשליחות שולחת מדי שנה כ-200 שליחים להתנדב בקהילות יהודיות בתפוצות למשך שנה כחלק מתוכנית שנת השירות בתפוצות במטרה לחזק את הזהות היהודית והקשר לישראל באמצעות מפגש רציף בין בני נוער בוגרי תיכון מהארץ עם ילדים ובני נוער מהקהילות היהודיות שמעבר לים. שליח שנת השירות נדרש לשלב פעילות חינוכית וציונית ולקשור את קהלי היעד השונים עם התרבות הישראלית, האקטואליה, המסורת היהודית ולימודי עברית.

בתחילת המאה ה-21, נתקלת הסוכנות היהודית בקשיים כלכליים גדולים. תרמו לכך המשבר העולמי, ירידת ערך הדולר וירידה בהיקף גיוס התרומות לארגון. כפועל יוצא מכך, נפגעים פרויקטים בתפוצות ונשלחים מספר מצומצם יותר של שליחים.

חיזוק הקהילה היהודית בישראל

הסוכנות היהודית מובילה צמצום פערים בחברה הישראלית, על ידי קידום ההזדמנות השווה לרכישת השכלה ומצוינות והשקעה בבני נוער. "פותחים עתיד" היא יוזמה ייחודית וחדשנית, בהיקף כלל ארצי וארוך טווח, המיועדת לילדים ולנוער מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית של ישראל. מטרת התוכנית לפתח מוטיבציה ולייצר הזדמנויות לצמיחה, תוך התחשבות בצרכיו ובכישוריו הייחודיים של כל משתתף. זאת באמצעות "נאמן" – דמות בוגרת, המלווה את הילד ודואגת כי יקבל את שירותי הקהילה להם הוא זכאי. התוכנית עובדת עם מגזרים שונים בחברה הישראלית, ביניהם המגזר החרדי והמגזר הערבי. תוכניות נוספות שמפעילה הסוכנות הן "נטע", הכשרה בת 4 שנים והסמכה של בני נוער למקצועות ההיי-טק, "עתידים", מצוינות והעצמת בני נוער וסטודנטים בעלי כישורים גבוהים מהפריפריה, ו"ניצוצות של מדע", קידום המדעים המדויקים והטכנולוגיה בקרב תלמידי תיכון ישראלים יוצאי אתיופיה.

הסוכנות היהודית מפעילה חמישה כפרי נוער, המספקים סביבה נורמטיבית, בטוחה ותומכת בה זוכים הילדים, המוגדרים כ"ילדים בסיכון", לתמיכה רגשית וחינוכית. כפרים אלה יצרו מודלים שיקומיים לצמיחה ולשגשוג, והפכו דוגמה עבור בתי ספר בעולם כולו.

"שותפות ביחד" (לשעבר "שותפות 2000") היא יוזמה ייחודית המקשרת בין 550 קהילות יהודיות בכל העולם באמצעות 45 שותפויות בישראל. המעורבות ושיתוף הפעולה (בהתנדבות) יוצרים הפריה ותרומה הדדית בתחומים קהילתיים, חינוכיים, כלכליים ועוד.

פרויקט "קהילות צעירות" של הסוכנות היהודית קורא לסטודנטים צעירים בעלי מודעות חברתית גבוהה, להצטרף לאתגר של עשייה חברתית, מעורבות ומנהיגות קהילתית. החלוצים הצעירים זוכים למלגת לימודים תמורת התחייבות לעבודה קהילתית שבועית בקהילה. הסוכנות היהודית מעורבת ביותר מ-30 קהילות צעירות בגליל ובנגב, מתוך 60 הקהילות הקיימות כיום בישראל.

פרס ישראל

הסוכנות היהודית זכתה בפרס ישראל בתחום מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת התשס"ח, בנימוקי הוועדה נאמר: "במתן פרס ישראל מביעה מדינת ישראל את הוקרתה לגוף שהביא למימוש חזון שיבת ציון ולכינון הריבונות המדינית לעם היהודי במולדתו המתחדשת".

יושבי ראש הנהלת הסוכנות

עד 2009 שימשו יושבי ראש הסוכנות היהודית גם כיושבי ראש ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 2009, הופרדו התפקידים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ About Us, באתר הסוכנות היהודית
  2. ^ ברל כצנלסון, ילקוט אחדות העבודה, ב'. עמודים 264-265
  3. ^ ש. קפלנסקי, קונטרס תמוז תרפ"ח
  4. ^ הסוכנות היהודית, באתר תנועת העבודה הישראלית.
  5. ^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יא, עמ' 154.
  6. ^ ה"צנטראל־פאריין" של יהודי גרמניה והסוכנות, דבר, 8 באפריל 1929
  7. ^ חיים ויצמן, הנשיא הראשון - מבחר אגרות ונאומים, הוצאת ארכיון מדינת ישראל, תשנ"ה, עמ' 195-241
  8. ^ יהודה רוה, ‏"החוזה המשולש" חי וקיים, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2003
  9. ^ עו"ד משה באדר, ‏לידיעת הסוכנות: המדינה כבר קמה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2003
  10. ^ משה ליכטמן, ‏סוף למינהלת ההסדרים במגזר החקלאי: נמחקו 25.5 מיליארד שקל, באתר גלובס, 23 ביולי 2017
  11. ^ צבי לביא, ‏ועדת הכלכלה דחתה את קביעת דרכי החזר חובות המושבים וכספי מימוש הנכסים, באתר גלובס, 17 בדצמבר 2000
  12. ^ פסק הדין ה"פ (תל אביב-יפו) 1255/02 - הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' יתד - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
  13. ^ יצחק דנון, ‏גרסטל: העדר הוראות של שר האוצר לגבי כספי חוק גל - מצב בלתי אפשרי, באתר גלובס, 4 בפברואר 2004
  14. ^ צבי לביא ויצחק דנון, ‏הרצוג: על הכנסת להתערב בהשלמת התקנות ליישום חוק גל, העוסק בהסדר חובות המושבים, באתר גלובס, 9 בפברואר 2004
  15. ^ ע"א 02/2181 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מושב בית נחמיה
  16. ^ שמואל דקלו, ‏ביהמ"ש: האג"ח של המושבים לטובת הסוכנות אינן מבטיחות חובות עתידיים, באתר גלובס, 11 במרץ 2004
    עו"ד רונן מנור, ‏כרסום נוסף במעמדו של החוזה המשולש, באתר גלובס, 25 במרץ 2004
  17. ^ דותן לוי, ביהמ"ש העליון: הסוכנות היהודית סייעה ליישב את הארץ אבל אין לה זכויות בקרקעות הקיבוצים והמושבים, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2016
  18. ^ עובדי ,עמידר' מתנגדים להקמת חברה חדשה לשיכוני עולים, מעריב, 28 בנובמבר 1971
  19. ^ קיום "עמיגור" עפ"י תקנות המגבית , דבר, 13 בדצמבר 1971
  20. ^ מרבה הנכסים הבעייתי, דבר, 26 בדצמבר 1971
  21. ^ כפילות מיותרת, דבר, 27 בדצמבר 1971
  22. ^ נחתם הסכם בין ,עמידר' העמיגור', דבר, 18 ביוני 1972
  23. ^ אוריאל וינשטיין, שנים אוחזין בבתים, מעריב, 31 באוקטובר 1972
  24. ^ עמיעד כהן, ‏העולים ברמת החיים, השילוח 13, פברואר 2019
אברהם בורג

אברהם ("אברום") בורג (נולד ב-19 בינואר 1955) הוא פוליטיקאי ישראלי שכיהן כיושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. מכהן כחבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל וכעמית בכיר ויועץ במרכז המחקר והמדיניות מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים עבר לתחום העסקים. בורג כתב שבעה ספרים וכן מאמרים. בספרו לנצח את היטלר הביע עמדות פוסט ציוניות.

אליעזר קפלן

אליעזר קפלן (27 בינואר 1891 – 13 ביולי 1952) היה פעיל ציוני, חבר מועצת העיר תל אביב (1925–1933), חבר הנהלת הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת הכספים שלה (1933–1948), סגן ראש הממשלה הראשון, שר האוצר הראשון של ישראל ושר המסחר והתעשייה.

ארתור רופין

ארתור (שמעון) רוּפִּין (Arthur Ruppin;‏ 1 במרץ 1876 – 1 בינואר 1943) היה מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. עמד בראש מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית ביישוב והיה יושב ראש הסוכנות היהודית.

דב יוסף

ד"ר דב (ברנרד) יוסף (21 באפריל 1899 – 7 בינואר 1980) היה שר בממשלות ישראל, חבר הכנסת . ולפני כן מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט והמושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות. נודע בתפקידו כשר האספקה והקיצוב בתקופת הצנע, וכונה "שר הצנע".

הארכיון הציוני המרכזי

הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ) הוא הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי. בארכיון הציוני המרכזי שמורים לצמיתות תיקים שנוצרו תוך כדי פעילות של מוסדות אלו ומוסדות המשנה הרבים שנוצרו על ידם. בנוסף, שמורים בארכיון הציוני תיקי ארכיונים של ארגונים ומוסדות היישוב היהודי בראשית דרכו בארץ ישראל.

בארכיון הציוני שמורים יותר מ-1,500 ארכיונים של אישים ממנהיגי ופעילי התנועה הציונית והיישוב. רשימת בעלי הארכיונים כוללת דמויות ידועות בהיסטוריה הציונית המודרנית, כמו: תיאודור הרצל, נחום סוקולוב, דוד וולפסון, מקס בודנהיימר, הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה, חיים ארלוזורוב ודמויות של עסקנים, אנשי מקצוע ואחרים.

אוספי הארכיון כוללים: תיקים ודברי דפוס, אוסף מפות ותוכניות, אוסף תצלומים, אוסף כרזות וכרוזים, אוסף עיתונים וכתבי עת, ספרים, אוסף סרטי מיקרופילם, אוסף פריטים מוזיאליים ואוסף פריטים קוליים.

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

המוסדות הלאומיים

המוסדות הלאומיים, הם המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. כתשתית לקראת הקמת המדינה, ולביצוע פעולות מדיניות לקידום הציונות. המוסדות הלאומיים ממשיכים לפעול עד ימינו, אך תפקידם ומעמדם השתנו בעקבות הקמת המדינה.

במוסדות הלאומיים נכללים:

ההסתדרות הציונית העולמית

לפני הקמת המדינה שימשה כמעין ממשלה שבדרך.

מאז קום המדינה עוסקת בעידוד העלייה, בהידוק הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי התפוצות.

הסוכנות היהודית

לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.

מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.

הקרן הקיימת לישראל

לפני הקמת המדינה עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.

מאז קום המדינה עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים והכשרת קרקע.

קרן היסוד

עד לקום המדינה - הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.

מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.עד כינון האספה הלאומית היה עיקר הפעילות הארגונית בידי ההנהלה הציונית

שקיימה מגעים עם השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובבריטניה ועם מוסדות חבר הלאומים.

המוקד העיקרי היה בלונדון, שם ניהלו ויצמן וחברי ההנהלה את עיקר פעילותה.

מוקד שני, חלש יותר, היה בירושלים, שבה ישבו נציגי ההנהלה הציונית, כמו קולונל קיש.

הסניף בירושלים ניהל מגע עם ממשלת המנדט, כשהוא כפוף להוראות המרכז בלונדון.

דוגמאות נוספות למוסדות לאומיים:

אספת הנבחרים

הועד הלאומי (שימש מעין ממשלה ל"מדינה שבדרך"),

הרבנות הראשית (טיפלה בענייני הדת; בתי כנסת, שחיטה, קבורה),

הסוכנות היהודית.

פעילות המוסדות הלאומיים הייתה מותנית אמנם בקבלת היתרים מהשלטון הבריטי,

עם זאת, חיזקו המוסדות הלאומיים את התחושה של מעין מדינה ריבונית ויצרו בסיס משותף ליישוב

למרות פיצולו האידאולוגי.

המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית

המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הייתה מחלקה של הסוכנות היהודית שניהלה את המגעים עם שלטונות המנדט הבריטי וגורמי חוץ אחרים, וניהלה את ענייני החוץ של היישוב.

הקונגרס הציוני העולמי

הקונגרס הציוני העולמי הוא כינוס פומבי של נציגי היהודים הציוניים ממדינות שונות, המוסד העליון מבחינת חקיקה וקבלת ההחלטות של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין "בית מחוקקים" יהודי כלל-עולמי.

צירי הקונגרס הם נציגים נבחרים מהפדרציות הציוניות בכל העולם, שחבריהן חברי ההסתדרות הציונית על פי מפתח של מפלגות, תנועות וארגונים שונים. חברי הקונגרס מקיימים דיונים בנושאים העומדים על הפרק, קובעים את התקציב והחוקה, ובוחרים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני, המופקד על ניהול התנועה הציונית.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. היה זה הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהעמיד לראשונה לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים לקיום הקונגרסים הציונים ולהגשמת הרעיון הציוני. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948 פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס בירושלים, מדי ארבע שנים.

זלמן שזר

זלמן שַזָּ"ר, במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹב (בכתיב יידי: רובאַשאָװ; 24 בנובמבר 1889, א' בכסלו תר"ן, מיר, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית – 5 באוקטובר 1974, י"ט בתשרי תשל"ה, ירושלים) היה נשיאהּ השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.

חיים ארלוזורוב

ד"ר חיים (ויקטור) אַרלוֹזוֹרוֹב (23 בפברואר 1899 – 16 ביוני 1933) היה מדינאי וכלכלן, מראשי תנועת העבודה בתקופת טרום המדינה וכיהן כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הוא נרצח בחוף תל אביב.

יוסף אלמוגי

יוסף-אהרן אלמוגי (5 במאי 1910 - 2 בנובמבר 1991) היה ראש עיריית חיפה, שר בממשלת ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית.

יצחק גרינבוים

יצחק גִרִינְבּוֹיְם (Grünbaum, לעיתים Gruenbaum;‏ 24 בנובמבר 1879, ורשה – 7 בספטמבר 1970, גן שמואל) היה מנהיג ציוני, מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם ושר הפנים הראשון של ישראל.

יצחק הרצוג

יצחק (בּוּזִ'י) הֶרְצוֹג (נולד ב-22 בספטמבר 1960, א' בתשרי ה'תשכ"א) הוא יושב ראש הסוכנות היהודית. בעבר היה ראש האופוזיציה וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים 2003–2017. כיהן כשר בממשלות ישראל בשנים 2005–2011. בין 2013–2017 היה יושב ראש מפלגת העבודה. עורך דין במקצועו.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

משה שרת

משֶׁה שָרֵת (שֶרְתוֹק) (15 באוקטובר 1894, ט"ו בתשרי ה'תרנ"ה – 7 ביולי 1965, ז' בתמוז ה'תשכ"ה) היה ראש הממשלה השני של מדינת ישראל (1954–1955), בין שתי תקופות הכהונה של דוד בן-גוריון. כמו כן היה שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. מראשי הנהגת היישוב.

נתן שרנסקי

נתן שרנסקי (ברוסית: Анато́лий Щаранский, "אנטולי שְׁצָ'רָנסקי"; נולד ב-20 בינואר 1948) כיהן בעבר כיושב ראש הסוכנות היהודית חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. לפני עלייתו ארצה נודע בעיקר מפני היותו אסיר ציון ומסורב עלייה סובייטי, . שרנסקי הוא חתן פרס ישראל בקליטת עלייה לשנת תשע"ח.

עליית הנוער

עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

שליח (ציונות)

שליח ציוני הוא נציג ישראלי הנשלח על ידי ארגון יהודי-ציוני לקהילה יהודית בתפוצות.

רוב השליחים נשלחים על ידי הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית או על ידי תנועת נוער כגון, הצופים, בני עקיבא העולמית ועוד.

חלק מהשליחים הם מורים-שליחים וחלקם שליחים קהילתיים, שליחים תנועתיים או שליחי עלייה.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציונית • הסוכנות היהודית • קרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.