הסדר הסורי בלבנון

הסדר הסורי בלבנון (מכונה גם הכיבוש הסורי בלבנון או הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון) התקיים בלבנון בין השנים 1976–2005. כוחות צבא סוריה הסיגו את כוחותיהם מהמדינה בשנת 2005 לאחר מהפכת הארזים.

לבנון
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של לבנון

לבנון בעת העתיקה - הפיניקים

מהכיבוש הערבי עד לשלטון הממלוכים (634–1516)

לבנון בשלטון העות'מאני (1516–1832)

שלטון בשיר השני בחסות מצרים (1832–1840)

הקאימקאמיות (1840–1861)

מרד הר הלבנון (1861–1914)

יצירת לבנון הגדולה (1914–1920)

לבנון הגדולה

האמנה הלאומית (1943)

עצמאות לבנון (1943–1975)

מלחמת האזרחים (1975–1990)

הסדר הסורי בלבנון (1990–2005)

לבנון

מלחמת האזרחים

במהלך מלחמת האזרחים הלבנונית 1975–1990, לבנון ביקשה את סיוע סוריה ככח שמירת שלום ערבי. הליגה הערבית הסכימה לשלוח כח שמירת שלום המורכב ברובו מחיילים סורים. בתחילה, מטרת הסורים הייתה להגן על הנוצרים ולסייע להם אל מול המוסלמים, אשר חברו ל"תנועה הלאומית הלבנונית" (LNM). שנתיים לאחר מכן, ב-1978, סוריה שינתה את עמדתה וצידדה באש"ף.

כשבאים לבחון מתי הנוכחות הסורית הפכה לכיבוש כמוגדר על ידי החוק הבינלאומי, גרהארד פון גלהן כותב כי "המנדט של הכח הסורי חודש מספר פעמים עד לפקיעתו הרשמית ב-27 ביולי 1982, בעת המצור הישראלי על ביירות. הממשלה הלבנונית סרבה לבקש את חידושו של המנדט מהליגה הערבית. במקום זאת, בספטמבר 1986, ממשלת לבנון ביקשה לסיים את הנוכחות הסורית במדינה. וכך, כשהיא נעדרת סמכות חוקית הן מצד ממשלת לבנון והליגה הערבית, הנוכחות הצבאית הסורית נחשבה כיבוש לא חוקי של לבנון".

בשנות ה-80 המאוחרות, הגנרל מישל עאון מונה לנשיא מועצת השרים על ידי הנשיא אמין ג'ומאייל. היה זה מהלך בעייתי ומורכב מאחר שהתפקיד היה שמור ע"פ הסכמים שבע"פ למוסלמים הסונים. וכך, שרים מוסלמים סירבו לכהן תחת ממשלתו של עאון, אשר גם לא הוכרה על ידי סוריה. 2 אדמיניסטרציות יריבות נוצרו: האחת, צבאית תחת מישל עאון במזרח ביירות, והשנייה אזרחית, תחת סלים אל-חוס במערב ביירות. ממשלתו של סלים אל-חוס זכתה בתמיכת הסורים. עאון התנגד לנוכחות הסורית בלבנון, כשהוא מסתמך על החלטה מס' 520 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקובעת כי יש להשיג את כל הכוחות הזרים שנמצאים במדינה, בראשם כוחות צה"ל. לאחר התקפה מוצלחת נגד מיליציית הכוחות הלבנוניים בנמל ביירות, עאון, שזכה כעת לתמיכה רחבה במזרח העיר, הכריז על "מלחמת חופש" כנגד הכוחות הסוריים. הלחימה החלה ב-14 במרץ 1989. מספר הקורבנות הלא-מעורבים שנפגעו מהפצצות הארטילריה הלא מדויקות, היה גדול.

הגלייתו של מישל עאון

אם בתחילה עאון זכה בתמיכה בינ"ל נרחבת יותר מאשר אל-חוס, זה הסתיים עם הפלישה האמריקאית לכווית. עאון זכה לתמיכה מסוימת מהמשטר העיראקי, ששאף להחליש את המשטר הבעת'יסטי המתחרה בדמשק. ובתמורה לתמיכה הסורית בפלישה לכווית, ארצות הברית וישראל אפשרו לסוריה לגרש את עאון. כך באוקטובר 1990 כוחות סוריים כבשו את הארמון הנשיאותי בבעבדא בסערה. עאון נמלט לשגרירות הצרפתית ומאוחר יותר הוגלה מלבנון לצרפת. נסיבות הגלייתו שנויות במחלוקת, ובדרך כלל מיוחסות לכוחות הסורים, צה"ל, המיליציות השיעיות והכוחות הלבנוניים של סמיר ג'עג'ע.

מ-1990 ועד 2005

הכוחות הסורים נותרו בלבנון, כשהם בעלי השפעה לא מבוטלת על ממשלתה משנת 1990 ועד 2005. לאחר נסיגת ישראל מדרום לבנון ומותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון ספגה ביקורת קשה והתנגדות מהאוכלוסייה הלבנונית.

סיום הסדר הסורי בלבנון

הנוכחות הצבאית בלבנון הסתיימה ב-26 באפריל על רקע מהפכת הארזים, שבאה בעקבות חיסולו של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי בשנת 2005. באותו יום דיווחו סוכנויות ידיעות בינלאומיות והאו"ם כי אחרוני החיילים הסורים וסוכני המודיעין חצו את הגבול בנסיגתם מלבנון. ממשלת סוריה הודיעה רשמית לאו"ם כי היא הסיגה את כוחותיה מלבנון על פי החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר התקבלה בספטמבר 2004. במכתב לאו"ם, כתב שר החוץ הסורי פארוק א-שרע כי מדינתו "מבקשת להודיעכם כי הכוחות הסורים המוצבים בלבנון, בעקבות בקשת לבנון ותחת הסכמה ערבית, נסוגו - כולל כל המנגנונים הצבאיים והביטחוניים שהוצבו במדינה".

לקריאה נוספת

בקאע

הבקאע (בערבית: البقاع, בעברית: "העמק" - מוכר גם כבקעת הלבנון) הוא חבל ארץ פורה במזרח לבנון, ממערב לסוריה ובקצהו הצפוני בדרום טורקיה, הממוקם כ-19 ק"מ מזרחית לים התיכון (באזור ביירות). כשמו כן הוא - בקעה, שטח נמוך המוקף רכסי הרים מסביבו - הרי הלבנון במערב והרי מול הלבנון במזרח.

הבקאע היא הקצה הצפוני ביותר של השבר הסורי-אפריקאי. היא מהווה המשך ישיר של עמק החולה בישראל ועמק עיון בלבנון. אורכו של העמק הוא כ-120 ק"מ ורוחבו הממוצע הוא 16 ק"מ. האקלים הוא ים תיכוני, החורף ממוזג והקיץ חם ויבש, כמות הגשמים מושפעת מהיות העמק בצל הגשם, ונעה בין 230 מ"מ בצפון ל-610 מ"מ במרכז העמק. שני נהרות יוצאים מן העמק: הליטני, הזורם מערבה, לים התיכון, והאורונטס, הזורם לים דרך צפון סוריה וטורקיה.

זחלה היא העיר הגדולה ביותר בעמק, והיא מצויה צפונית לכביש ביירות-דמשק, החוצה את העמק.

ג'בראן תוויני

ג'בראן ע'סאן תוויני (ערבית: جبران تويني; 15 בספטמבר 1957 - 12 בדצמבר 2005) היה פוליטיקאי לבנוני והעורך והמוציא לאור של היומון "א-נהאר" בביירות.

תוויני הוא דור שלישי למשפחת עיתונאים. א-נהאר נוסד על ידי סבו, ג'בראן תוויני גם הוא, בשנת 1933. אביו, ע'סאן תוויני, ניהל את העיתון במשך עשרות שנים. לתוויני תארים אקדמיים בעיתונאות, יחסים בינלאומיים וניהול, אותם רכש באוניברסיטאות צרפתיות. דודו הוא מרואן חמאדה, שר התקשורת הדרוזי האנטי-סורי.

תוויני היה במשך שנים רבות מבקר חריף של הסדר הסורי בלבנון. במרץ 2000 כתב בעיתונו מאמר מערכת שבו קרא לנסיגת צבא סוריה מלבנון. במרץ 2005 השתתף בהפגנות מהפכת הארזים ונאם את נאומו המפורסם "בשם אלוהים אנחנו, מוסלמים ונוצרים, נשבעים שנישאר מאוחדים עד קץ הזמנים כדי להגן על לבנון שלנו". בחודש מאי נבחר לפרלמנט הלבנוני למושב השמור לכנסייה האורתודוקסית המזרחית בביירות כחלק מהקואליציה של סעד חרירי, בסיעת איחוד קרנת שהואן.

האמנה הלאומית (לבנון)

האמנה הלאומית (בערבית: الميثاق الوطني, אלמית'אק אלוַטַני) היא הסכם לא כתוב אותו קיבלו מנהיגי העדות בלבנון לאחר משא ומתן בשנת 1943. האמנה הלאומית הסדירה את התנהלותה של המדינה הלבנונית עם קבלת עצמאותה. ההסכם הניח את היסודות ללבנון הרב-עדתית, וממשיך להשפיע על המדינה גם היום.

היסטוריה של לבנון

סדרת המאמרים העוסקים בהיסטוריה של לבנון.

הכוחות הלבנוניים

הכוחות הלבנוניים (בערבית: القوات اللبنانية, תעתיק מדויק: אלקֻוַאת אללֻבּנַאנִיה, הגייה לבנונית: אלאוּוֶאת אללֻבּנַאנִיה; בצרפתית: Forces libanaises) הייתה המיליציה העיקרית של המחנה השמרני במלחמת האזרחים בלבנון, אשר המציאה את עצמה מחדש, וכיום היא מפלגה פוליטית בלבנון. פעולותיה של המפלגה במהלך הסדר הסורי בלבנון הוגבלו באופן משמעותי עד מהפכת הארזים ב-2005 שגרמה לעזיבת הכוחות הסוריים את לבנון. התנועה מגדירה את עצמה כלא-דתית, אולם מרבית תומכיה היו מאז ומעולם נוצרים, ובייחוד המארונים ביניהם.

יחסי אוסטרליה–סוריה

יחסי אוסטרליה–סוריה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הקהילייה של אוסטרליה לבין הרפובליקה הערבית הסורית.

יחסי איחוד האמירויות הערביות–סוריה

יחסי איחוד האמירויות הערביות–סוריה הם היחסים הדיפלומטיים בין איחוד האמירויות הערביות וסוריה.

יחסי אינדונזיה–סוריה

יחסי אינדונזיה–סוריה הם היחסים הדיפלומטיים שבין רפובליקת אינדונזיה לבין הרפובליקה הערבית הסורית. שתי המדינות חברות בארגון המדינות הבלתי מזדהות ובארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

יחסי ארצות הברית–סוריה

יחסי ארצות הברית–סוריה הם היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית של אמריקה לבין הרפובליקה הערבית הסורית.

כעת, אינם קיימים כלל יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, כאשר ארצות הברית השעתה את היחסים בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה ב-2012.

יחסי גרמניה–סוריה

יחסי גרמניה–סוריה הם יחסי החוץ בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לרפובליקה הסורית.

יחסי יפן–סוריה

יחסי יפן–סוריה הם היחסים הבילטרליים שבין יפן לבין הרפובליקה הערבית הסורית.

יחסי לבנון–סוריה

יחסי לבנון–סוריה הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה הלבנונית לבין הרפובליקה הערבית הסורית, אשר כוננו רק בשנת 2008, לאחר שבשאר אסד החליט להכיר בריבונותה של לבנון, בעקבות נסיגת הכוחות הסוריים מלבנון בשנת 2005. שתי המדינות חברות הן בליגה הערבית והן ב-G77.

יחסי סוריה–סן מרינו

יחסי סוריה–סן מרינו הם מערכת היחסים המורכבת שבין הממשלה והעם של הרפובליקה הערבית הסורית לבין הממשלה והעם של הרפובליקה המרוממת של סן מרינו. שתי המדינות לא כוננו אף פעם יחסים דיפלומטיים ואין קשר דיפלומטי מעשי בין השתיים. סן מרינו עוינת כלפי סוריה עקב הפגיעה החמורה שנעשית בה בזכויות האדם, היא נוהגת לגנות אותה בפורומים בינלאומיים שונים ורבים כגון: האומות המאוחדות, האיחוד האירופי וכו'.[דרוש מקור]

יחסי סוריה–סרביה

יחסי סוריה–סרביה הם היחסים שבין הרפובליקה הערבית הסורית לרפובליקה של סרביה.

יחסי סוריה–קוריאה הצפונית

סוריה וקוריאה הצפונית נמצאות ביחסים הדוקים עוד מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר קוריאה הצפונית סיפקה סיוע צבאי לסוריה במלחמותיה עם ישראל. לכל אחת מהמדינות שגרירויות בבירות אחת של השנייה.קוריאה הצפונית בנתה כור גרעיני בסוריה על בסיס התוכנית של הכור הגרעיני שלה ביונגביון, ופקידים רשמיים בקוריאה הצפונית ביקרו באופן קבוע באתר. הכור הסורי נהרס על ידי ישראל במהלך תקיפה אווירית בשנת 2007. ארצות הברית חיקקה את "החוק למניעת נשק גרעיני לצפון קוריאה וסוריה" בשנת 2000. בשנת 2016 היו דיווחים כי כוחות קוריאה הצפונית נלחמים כדי להגן על המשטר הסורי במלחמת האזרחים בסוריה.

יחסי סוריה–קטר

מדינת קטר תמכה בעמדות של הרפובליקה הערבית הסורית בנוגע לתמיכה עבור מיליציות לבנוניות התומכות במשטר בשאר אל-אסד. סוריה תמכה בקטר בסכסוכי הטריטוריה והשטחים נגד בחריין. יש קהילה סורית בקטר ומספר החברים בה הוא כ-20 אלף איש. הסורים בקטר עוסקים במגוון תחומים, רובם מהנדסים ורופאים. לפני מלחמת האזרחים קטר תרמה לסוריה תרומה כספית כאשר עזרה להקים את חברת האשראי הלאומית ותרמה לה 20 מיליון דולר אמריקאי. כמו כן, קטר תרמה לסוריה בתחום הנדל"ן כאשר הקימה לחופיה פרויקטי בנייה רבים.

יחסי סוריה–שווייץ

יחסי סוריה–שווייץ הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה הערבית הסורית לבין הקונפדרציה השווייצרית.

יחסי סוריה–תימן

יחסי סוריה–תימן מתייחסים למערכת היחסים הנוכחית וההיסטורית בין סוריה ותימן. בין שתי המדינות בדרך כלל שוררים יחסים טובים.

סאמי ג'ומאייל

סאמי ג'ומאייל (בערבית: سامي الجميّل, תעתיק מדויק: סאמי אלג'מיל; נולד ב-3 בדצמבר 1980) הוא פוליטיקאי לבנוני וחבר פרלמנט מטעם מפלגת הכתאיב ("הפלנגות הנוצריות"). עורך דין במקצועו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.