הנץ החמה

הָנֵץ הַחַמָּה[1] הוא ציון זמן בהלכה לרגע שבו נראית בוודאות הנקודה הראשונה מגוף השמש[2].

הזמן הקודם להנץ החמה הוא עלות השחר, אשר במהלכו ניתן להבחין בהתבהרות ראשונית של השמיים בזכות התקרבותה של השמש. הרמב"ם מכנה את הנץ החמה עלות השמש[3].

PikiWiki Israel 19706 Geography of Israel
הנץ החמה בים המלח.

חישוב זמן הנץ החמה

כאשר ישנם הרים המסתירים את קו האופק, או כאשר המקום גבוה - שאז הזריחה נראית קודם לכן, יש המחשבים את הנץ החמה לפי זמן הזריחה בפועל (הנץ החמה הנראה), שהוא שונה מן הזמן המחושב לפי האופק (שאינו מתחשב בגובה הצופה או בהרים שמסתירים לו את האופק), מה שמסבך את חישוב הנץ החמה ומחייב גם לקחת בחשבון את הנתונים הטופוגרפיים של האזור. כאשר ההרים קרובים למקום, לא תמיד הם נלקחים בחשבון, וברור שכאשר אדם יעמוד ליד מצוק גבוה המטיל עליו צל לא ייחשב שלגביו הנץ החמה יתרחש כמה שעות מאוחר יותר – כאשר תגיע אליו השמש. אין הגדרה מדויקת לגבי הקירבה של ההרים למקום בו הם מנוכים מהחשבון, וכל מקרה נבחן לגופו.

כאשר מחשבים את זמני הנץ החמה לעיר מסוימת, אין מחשבים לגבי כל אזור ואזור בעיר בפני עצמו את הזמן בו תתגלה השמש, אלא מחשבים את הזמן בו תזרח השמש בעיר במקום כלשהו בה. הדבר מסבך עוד יותר את החישוב, במיוחד לאור העובדה שלא בכל פעם השמש מתגלה באותו מקום בעיר בפעם הראשונה, ויש למצוא מהו המקום הזה. גם כאן יכולות להיווצר בעיות של הגדרה, האם מקום מסוים שייך לעיר או לא, וגם כאן נבחן כל מקרה לגופו.

לפי שיטת הרמב"ם ובעקבותיו הגר"א, ידיעת זמן הנץ החמה נחוצה לשם חישוב כל זמני היום (להרחבה ראו שעות זמניות), שכן שעות הנספרות לפי שיטה זאת החל מהנץ החמה. הנץ החמה הנראה מעל ראשי ההרים רלוונטי רק לעניין זמן הזריחה אך לא לעניין חישוב השעות הזמניות, שנמדד בכל מקרה לפי הנץ החמה מעל לאופק.

דיני הנץ החמה

באופן עקרוני כל המצוות שחייבים לעשות אותן ביום (לדוגמה תקיעת שופר וברית מילה) החובה מתחילה מעלות השחר, אך תקנו חכמים לעשותם מהנץ החמה ואילך, מפני שאין הכל בקיאין בזמן עלות השחר[4]. מנייני "ותיקין" נוהגים להתחיל להתפלל לפני הנץ החמה ולכוון כך שיתחילו את תפילת שמונה עשרה בדיוק בזמן הנץ החמה, ומכאן החשיבות הגדולה לדיוק בחישוב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ טעות נפוצה היא לקרוא למועד זה כ"נץ החמה", אך למעשה האות "ה" היא חלק מן המילה ואיננה ה' הידיעה והשרש הוא נצ"צ ומבנין הפעיל ולכן הה"א בצירי כי בא במקום הנציץ. (השוו למגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק י"ג – "הנצו הרימונים", וראו אטימולוגיה עממית). ראה הערך "הנץ" במילון אבן-שושן.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ב': "שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים", וכן בספר הערוך, ערך "נץ": "תחילת היראות פניה". ועיין בביאור הלכה, סימן נח, ד"ה כמו.
  3. ^ מילה א, ח; קידוש החודש א, ז ועוד
  4. ^ "הגדרת הזמן שמעלות השחר עד הנץ | שאלות ותשובות". yeshiva.org.il (בעברית). בדיקה אחרונה ב-4 ביולי 2017.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אטימולוגיה עממית

גיזרון עממי או אטימולוגיה עממית היא תפישה שגויה או לא-מדויקת של מקורה של מילה בתודעת הדוברים בציבור הרחב. בניגוד לאטימולוגיה מדעית, המחפשת אחר התפתחותה של מילה על פי קריטריונים היסטוריים וסמנטיים, האטימולוגיה העממית מתבססת בדרך כלל על קרבה בצורה או בהגייה למילה אחרת.

אטימולוגיה עממית עשויה לעיתים לשנות את משמעותה של מילה. כך למשל הפועל העברי "הציע", שמשמעותו "ערך, שיטח, פרש", קיבל את המשמעות של "נתן עצה", בגלל הקרבה בין השורשים יצ"ע ויע"ץ. המילה המקראית "מנזר" מציינת היום את מושבם של הנזירים, אף על פי שבמקורה המקראי אין לה כל קשר לכך, שכן הוא כינוי לפקיד גבוה בבבל ("מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגֹב גּוֹבָי" (נחום, ג', י"ז)). גם צורתה של המילה עשויה להשתנות: לדוגמה, דוברי עברית המפרקים את הביטויים "אי-רגולרי" (במקור irregular) או "אי-לגאלי" (illegal) כאילו מדובר בתחילית העברית "אי-" המציינת שלילה, בעוד למעשה מדובר בהידמות של התחילית הלטינית "im-‎". בביטוי "הנץ החמה", צורת המקור "הנץ" נתפסה כהרכבה של ה"א הידיעה למילה "נץ", וכך נוצרה הצורה "נץ החמה". אותה תופעה קיימת לגבי הביטוי "יום הנף".

תופעה הקרובה לאטימולוגיה עממית היא תופעת המילים התאומות, שבה זוגות של מילים שמשמעותן קרובה וגם צורתן דומה מתחלפות זו בזו. זוגות כאלה בעברית הם למשל טפל-תפל, עפר-אפר, חרת-חרט, נתש-נטש, תעיה-טעיה ועוד.

במקרא ובמקורות קדומים אחרים משמשת לעיתים אטימולוגיה עממית לצורך מדרשי שם (שמות המעידים על בעליהם). כך למשל השם המצרי "משה" נדרש בספר שמות: "ותקרא שמו משה, כי מן המים משיתִהו" (ב, י), לעומת ישנם חוקרים הטוענים כי המקור הוא דווקא המילה המצרית ל"ילד" ,ms ‏.

בשביל אל הבריכות

בשביל אל הבריכות הוא שיר אהבה שכתב יורם טהרלב, הלחינה אלונה טוראל ובוצע לראשונה על ידי חוה אלברשטיין.

השיר, שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים, מתאר את פגישתם של זוג אוהבים בנוף הקיבוצים של עמק זבולון, האזור בו נולד וגדל טהרלב. על פי טהרלב, מקום ההתרחשות בשיר הוא מקום ששימש מסתור עבור זוגות בני המקום שחיפשו מקום להתבודד בו. השיר נקרא במקור "ציפורן לבנה".

פגישת החייל ובת זוגו והקשר ביניהם מתוארים כמלאי ביטחון ואהבה אידילית. למחרת הפגישה אמור לצאת החייל לדרכו, ובת זוגו מספרת לו כי ארזה את תרמילו, אך לא שמה בו דבר למזכרת כך שאם יזכור אותה יהיה זה בזכותה ולא בזכות מזכרת, ואם ישכח אותה - ישכח. החייל מבטיח כי לא ישכח את בת זוגו, אולם עם הנץ החמה הוא יוצא לקרב ממנו לא שב עוד. בת הזוג מבינה שלא ישוב עוד, אך השיר מסתיים בתפילה תמימה שמא רק שכח אותה ולא נהרג בקרב.

בשל היותו שיר אהבה מנוגן השיר גם בימי חול, אולם בשל עלילתו נהוג להשמיעו בעיקר בימי זיכרון.

ביצועה של חוה אלברשטיין הוא המוכר יותר והוא הופיע לראשונה באלבומה "מות הפרפר"(1968) בעיבודו של דובי זלצר. הוא גם מופיע באלבומי אוסף שונים שלה, אולם השיר זכה גם לביצוע מפי דורית ראובני ורונית אופיר.

המשוררת דליה רביקוביץ אמרה כי בעיניה זה שיר האהבה היפה ביותר שנכתב בארץ.

השול (ברסלב)

השול (מכונה גם: בית המדרש הגדול דחסידי ברסלב או ישיבת אור הנעלם) הוא בית מדרש ותיק של חסידות ברסלב השוכן בפינת הרחובות סלנט ומאה שערים בירושלים.

המקום נוסד בשנת 1949 בידי הרב אליהו חיים רוזין והרב לוי יצחק בנדר, מרבניה הבולטים של ברסלב בישראל. סביב המקום התפתחתה קהילה שמנתה באמצע שנות השישים כ-80 משפחות.

במידה רבה משמרת הקהילה את ברסלב "הישנה" והיא נחשבת שמרנית בקרב חסידי ברסלב. רבים מאנשי הקהילה משכימים בחצות הלילה להתבודדות, טובלים בשעת לילה מאוחרת ומתפללים שחרית עם הנץ החמה.

"השול" היה קשור לאנשי פלג "הקהילה", שבראשו עמד הרב יעקב מאיר שכטר. אנשי פלג זה קשורים אידאולוגית לעדה החרדית. לאחר פסיקה של בד"ץ העדה החרדית עברו אנשי "הקהילה" לבית הכנסת "אוהל לאה" בשכונת בית ישראל.

זהרי חמה

זהרי חמה הוא בית כנסת, בית מדרש ובניין הכולל שעון שמש ברחוב יפו 92 בירושלים, מול שוק מחנה יהודה.

בזמן בנייתו היה הבניין הגבוה ביותר בירושלים שמחוץ לחומות, וגם כיום הוא מתנשא מעל בתי רחוב יפו הסמוכים לו.

שם הבניין נלקח מברכת יוצר אור שבתפילת שחרית של יום חול, שבה נאמר: "אל ברוך גדול דעה, הכין ופעל זהרי חמה".

זמני היום בהלכה

זמני היום בהלכה הוא כינוי לזמנים שונים במהלך היממה, הנוגעים לקיום מצוות או איסורים שונים התלויים בזמן מסוים. קיימות מחלוקות הלכתיות רבות בנוגע לזמני היום, הן במישור המעשי למשל מתי הנץ החמה, והן במישור ההלכתי למשל ממתי מודדים את שעות היום, מעלות השחר או מהנץ החמה.

כאשר מדובר בזמנים שתלויים בשעות כגון זמן תפילה 'עד שלוש שעות' הכוונה היא לשעות זמניות (ראו להלן), ולא לשעות של ימינו (של 60 דקות).

זריחה

זריחה היא הרגע שבו ניצוץ אור ראשון של השמש עולה מעל האופק במזרח. אין לטעות בין זריחה לבין דמדומי השחר שהם (לפי הגדרות משתנות) נקודת הזמן שבה השמים מתחילים להאיר, זמן מה לפני שהשמש עצמה מופיעה. מכיוון שפיזור האור גורם לשמש להיראות גם לאחר שהיא שוקעת באופק וגם לפני זריחתה, הן השקיעה והן הזריחה הן למעשה אשליות אופטיות.

מהלך השמש מערבה נובע מסיבוב כדור הארץ סביב צירו מזרחה. אשליה זו היא כל כך משכנעת שמרבית התרבויות פיתחו מיתולוגיות ודתות סביב המודל הגאוצנטרי. אפקט זה מורגש גם על ידי לוויינים החגים סביב כדור הארץ בעת שהם חוצים בקרבת הקטבים.

מכיוון שהזריחה והשקיעה מחושבים מהרגע שהקצה העליון של השמש מפציע מהאופק בזריחה ועד הרגע שבו הקצה השני נעלם לחלוטין בעת השקיעה, ולא לפי המועד שבו עולה באופק (או יורד) מרכז השמש, הדבר מגדיל במעט את אורכו של היום על חשבון הלילה. בחצי הכדור הצפוני, זריחת השמש המאוחרת ביותר איננה ביום ההיפוך החורפי (היום הקצר בשנה) החל ב-21 בדצמבר, אלא בתחילת ינואר. באופן דומה, זריחת השמש המוקדמת ביותר איננה ב-21 ביוני (יום ההיפוך הקיצי) אלא בתחילת יוני. במשך שבוע או שבועיים המקיפים את שני ההיפוכים, הן הזריחה והן השקיעה מתאחרים מדי יום.

גם בקו המשווה מוזזים הזריחה והשקיעה בכמה דקות קדימה ואחורה במהלך השנה, ביחד עם "הצהריים השמשיים". אפקט זה משורטט על ידי אָנָלֶמה (תרשים בצורת הספרה שמונה המצביע על מיקומה של השמש ברקיע בשעה קבועה בכל יום של השנה).

צבע השמים בעת הזריחה והשקיעה מוסבר באמצעות תופעה המכונה פיזור ריילי.

באמנות ובספרות מסמלת הזריחה תקווה חדשה והתחלה חדשה.

לזריחה כמו גם לשקיעה חשיבות רבה בניווט אסטרונומי. ניתן לחשב את שגיאת המצפן בעזרת חישוב הכיוון האמיתי של הזריחה (אמפליטוד) והשוואתו לכיוון שמראה המצפן, ההבדל שמתקבל הוא שגיאת המצפן. לצורך החישובים דרושים רק דקלינציית השמש באותו רגע, קו הרוחב וטבלה הנקראת טבלת אמפליטודה של השמש.

חייא דוד הלוי שפיצר

חייא דוד הלוי שפיצר (נפטר בכ"ח בתשרי תרע"ו - 6 באוקטובר 1915) היה רב בירושלים. נודע בשם "בעל הנברשת" על שם ספרו "נברשת לנץ החמה".

חצות היום (הלכה)

חצות היום הוא ציון זמן בהלכה לרגע ביום שנמצא בדיוק באמצע בין הנץ החמה לשקיעת החמה, השעות שבין הנץ החמה לשקיעת החמה מחולקות ל-12 שעות זמניות, ובסוף השעה השישית חל חצות היום. ובו נמצאת השמש בדיוק בין מזרח למערב.

יוסף אבן אביתור

רב יוסף בן יצחק בן שטנאת בן אביתור היה חכם ומשורר יהודי-ספרדי, מראשוני משוררי יהדות ספרד שחי ופעל במאה ה-10 בספרד ובסוריה.

כליזמר (נגן)

כליזמר הוא כינויו של נגן הפועל במסורת נגינת מוזיקת הכליזמרים. הכליזמר, הנגן היהודי הנודד, היה דמות מרכזית בחיי היהודים במזרח אירופה אשר ליוותה אירועי שמחה ואבל במעגל החיים היהודי. לרוב מנגנים הכליזמרים במסגרת להקה של שלושה עד שלושה עשר נגנים אך לעיתים גם כבודדים.

לוח דבר בעתו

לוח דבר בעתו הוא אלמנך (לוח שנה מורחב) המתמקד בענייני הלכה ואסטרונומיה, מנהגים וימי שנה של רבנים, היוצא לאור בבני ברק החל משנת ה'תשמ"ו (1985 - 1986). עורך האלמנך הוא הרב מרדכי גנוט. הלוח הוא המקיף מבין הלוחות היוצאים לאור בישראל. במהדורתו הנוכחית, מכיל לוח דבר בעתו כ-1500 עמודים מדי שנה.

במשך השנים זכה האלמנך להסכמותיהם של מאות רבנים, מכל קשת הדעות והעדות, ולמכתבי ברכה והערות, אותם נוהג העורך לשבץ מדי שנה בתוך האלמנך. עדכון האלמנך נסמך אף הוא על עזרת הקוראים, לכל קורא ששולח תיקונים ורעיונות להוספות מוצמד קוד זיהוי, והדברים מובאים בתוך הלוח בשם אומרם.

בבסיסו נועד הלוח להעניק מידע על זמני היום כמו עלות השחר, הנץ החמה, חצות הלילה והיום, שקיעת החמה וצאת הכוכבים. לוחות מפורטים מציגים את ההבדל בזמנים אלו בין שיטות חישוב שונות, ובמקומות יישוב שונים על פני כדור הארץ. בהמשך נוספו בלוח אמצעי עזר נוספים לקורא שומר התורה והמצוות, כמו לוח לימודים בנושאים רבים, הדף היומי וחלוקות רבות נוספות של התנ"ך ויתר ספרי היסוד לשינון בטווחי זמן של חודש ושנה וכדומה.

המחבר, חסיד ויז'ניץ, מביא מדי יום ביומו מידע על ימי פטירתם של רבנים וצדיקים מכל העדות והחוגים, בנוסף מובאים בלוח אירועים היסטוריים, הערות הלכתיות וכן מנהגיהן של העדות השונות. בנוסף מובאים בספר אירועים אסטרונומיים מעניינים צפויים.

ניתן למצוא מדי פעם גם הערות מעשיות לחיי היומיום, כך למשל בלוח לשנת תשס"ט, הופיעה ההערה הבאה באחד מימי חול המועד סוכות: "סעודת היום: מזמרים זמירות מעין המאורע, וכל המרבה הרי זה משובח (בהתאמה לשינת צהריים עֲרֵבָה של השכנים...)".

מיל (יחידת מידה)

מיל או מייל היא יחידת אורך. בשם מיל הייתה קיימת במספר מערכות של יחידות מידה, ושמה נגזר מהמילה הלטינית mille - אלף.

ברומא העתיקה שימש המיל לציין 1,000 מידות אורך רומאיות, שנקראו פאסום (מילולית צעד והכוונה היא ל"צעדים כפולים"), מרחק השווה לכ-1,479 מטר. הנוהג הרומי להציב אבני דרך לאורך הדרכים במרחק מיל אחת מהשנייה מאפשר לדעת בדיוק רב את מידת המיל הרומי. בהמשך אומץ ה"מיל" על ידי חברות אחרות ונכנס לשיטות אחרות, שבהן לא היה שווה לאלף יחידות קטנות יותר.

כיום נמצאים בשימוש שלושה סוגי מיל:

מיל בינלאומי, השווה ל-1,760 יארדים בינלאומיים, או ל-5,280 רגליים בינלאומיות, או ל-1,609.344 מטרים. מיל זה הוא חלק ממערכת היחידות הבריטית.

מיל אמריקאי, השווה ל-5,280 רגליים אמריקאיות (survey foot), או ל-1,609.347 מטרים.

מיל ימי, המוגדר כאורך של דקת קשת אחת על קו אורך של כדור הארץ והשווה ל-1,852 מטרים.

עלות השחר

עלות השחר או עַמוּד הַשַׁחַר הוא זמן תחילת היום בהלכה. זמן עלות השחר נקבע לפי הופעת אור השמש על פני השמים, בעוד שהשמש עצמה איננה נראית ועודנה מתחת לאופק. בספרות חז"ל מצוי גם הביטוי איילת השחר, ויש שרצו לייחס לו את ראיית כוכב הלכת נוגה המופיע לעיתים לפני זריחת השמש.

רבי שמעון בן חלפתא

רבי שמעון בן חלפתא היה תנא בדור הרביעי, אחיו של רבי יוסי ובנו של רבי חלפתא. התגורר בעין נוטרה.

היה מבאי ביתו של רבי יהודה הנשיא וחברו של רבי חייא, עמו למד בבית המדרש בטבריה.

בתלמוד הבבלי מובא שרבי שמעון בן חלפתא היה אדם כבד בשר. מסופר, כי ביום חם הוא ביקש מבתו לנופף עליו במניפה כדי להשיב עליו רוח קרה, וישלם לה בככרות של בשמים בשם נרד. לפתע נשבה רוח, נענה רבי שמעון: כמה ככרות נרד עלי להביא לבעל הרוח (- אלוהים)!היה עני מרוד, ולא היה לו די להוצאות שבת ויום טוב. בעקבות תפילתו, ניתנה לו מרגלית מן השמים, ובתמורתה השתמש לצורך הוצאות שבת ויום-טוב. כששמעה על כך אשתו, אמרה שאינה מסכימה לזה, כדי שלא יחסר מחלקו לעולם הבא. הלך רבי שמעון בן חלפתא לשדה והתפלל, וחזרו ונטלו אותה ממנו. חז"ל אמרו, שהנס השני גדול מן הראשון, כי מהשמים נותנים ולא לוקחים בחזרה את מתנות השמים.

בתלמוד הירושלמי מובא מעשה בו טייל עם רבי חייא בבקעת ארבל עם הנץ החמה, ואלו דימו בכך את גאולת ישראל לעתיד לבוא: "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא, בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת".

על פי האמור בספר שער הגלגולים הוא טמון בבית העלמין העתיק בצפת: "בלכתך מצפת, לצד מערב לבית הקברות הנז"ל, יש שם באר א', ונקרא בור של גויזו, והנה שם יותר רחוק מעט לצד מערב, קבור רבי שמעון בן חלפתא, ואין בו שום היכר".

לאחרונה אותר אזור קבורתו על ידי ועד אהלי צדיקים, וסומן[דרוש מקור].

שעות זמניות

שעות זמניות מוגדרות על ידי חלוקת היום ל-12 חלקים וכן הלילה. בשונה מדרך חלוקת כל היממה ל-24 חלקים קבועים. מכאן ההבדלים באורך שעת יום ושעת לילה, וכן אורך השעה בין עונות השנה.

שרון פוליאקין

שרון פוליאקין (נולדה ב-19 במאי 1964) היא ציירת ואמנית הדפס ישראלית, פרופסור לאמנות באוניברסיטת חיפה.

שריה דבליצקי

הרב שְׂרָיָה דִבְלִיצְקִי (ט"ו בשבט ה'תרפ"ו, 30 בינואר 1926 - ב' באב ה'תשע"ח, 14 ביולי 2018) היה רב חרדי ליטאי, פוסק, מקובל, מדקדק, פילולוג וסופר תורני פורה. ספריו עוסקים בתחומים מגוונים: הלכה, קבלה, דקדוק, דרשנות, ביוגרפיות, היסטוריה, נוסחאות תפילה ופיוטים.

תפילת ותיקין

ותיקין היא תפילת שחרית מוקדמת שבה קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה, מסיימים את ברכותיה עם הנץ החמה, ועומדים מיד לתפילת העמידה בדיוק בזמן הנץ החמה (זריחה).

כדי להספיק את הסדר הזה, מנייני הוותיקין מתחילים את התפילה זמן מה קודם להנץ החמה. בזמן זה קוראים את פרשת הקורבנות, מזמורי פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע וקריאת שמע, עד שבשעת הנץ החמה עומדים לתפילת העמידה.

המקור למונח "תפילת ותיקין" הוא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד א': "דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה".

תפילת מוסף

תפילת מוסף היא תפילה הנאמרת בכל הימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף, כלומר, בשבתות, בחגים, בראשי-חודשים ובימי חול-המועד. התפילה נאמרת לאחר קריאת התורה של שחרית ולפני קטעי הסיום של התפילה, אין כאלוהינו ועלינו לשבח.

זמני היום בהלכה
בוקר קריאת הגברעמוד השחר • משיכיר • הנץ החמה • סוף שלוש שעות זמניות • סוף ארבע שעות זמניות תפילת שחרית בביהכ"נ באשתמוע, התשע"א 2011
צהריים חצות היוםמנחה גדולהמנחה קטנהפלג המנחה
ערב שקיעת החמהבין השמשותצאת הכוכבים
לילה חצות הלילהאשמורות הלילה
ראו גם שעות זמניותקו התאריך בהלכההלוח העברי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.