הנפשה

הַנְפָּשָׁה (או אנימציה, מלטינית: animatio, בתרגום לעברית: "החיָיאה") היא תחום העוסק בהקניית אשליה של תנועה על גבי מסך. שימוש נרחב בהנפשות נעשה בקולנוע, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט.

Animexample3
שישה פריימים אשר יחד יוצרים את תנועת האשליה של כדור קופץ

פירוש המילה "Anima" בלטינית הוא נפש, או ה"אני" הפנימי. המונח העברי "הנפשה", מלשון נפש, לא הוטמע לחלוטין בקרב העוסקים במקצוע, ולכן אדם היוצר הנפשה נקרא בדרך כלל אנימטור.

ההיסטוריה של ההנפשה

Phenakistoscope 3g07690b
דוגמה לאנימציה הנוצרת בעת שימוש במכשיר הפנקיסטיסקופ.
Muybridge race horse animated
הנפשה המדמה סוס דוהר. פורסם לראשונה בשנת 1887 בפילדלפיה

מהעת העתיקה ועד המצאת הקולנוע

המצאת ההנפשה החלה עוד לפני המצאת הקולנוע. בני האדם, כנראה ניסו לשרטט תנועה עוד בתקופה הפלאוליתית. תיאטרון צלליות ופנס הקסם הציעו לקהל הרחב מופעים בעלי תמונות זזות אשר הופעלו על ידי בני אדם, בין בידיהם ובין בעזרת מכשירים.

בשהר-י סוח'תה, אשר באיראן, נמצאה קערה בת 5,200 שנים. על הקערה, היו חמש תמונות עוקבות, אשר נראה שמטרתן הייתה לדמות עז המנסה לתפוס עלים מעץ.[1] בשנת 1833, הפנקיסטיסקופ השתמש בעקרונות של הסטרובוסקופ כדי ליצור את האשליה של ההנפשה המודרנית, מה שהיווה את הבסיס לזואיטרופ (1866), לספר האנימציה (1868), לפרקסינוסקופ (1877) ולקולנוע.

אמיל ריינו, "אבי ההנפשה", אשר המציא את הפרקיסינוסקופ, שכלל ושיפר את המצאתו כך שתתאפשר הקרנת סרטים לקהל. סדרת סרטיו הראשונה שהקרין פומבית קרא ריינו "פנטומימה קורנת", שם כלל שלושה מסרטיו: "בירה טובה", "הליצן וכלביו" ו-"פיירו המסכן". הקרנה זו, שנערכה ב-28 באוקטובר 1892 במוזיאון גרוון בפריז, הייתה ההקרנה הראשונה בהיסטוריה של סרטים מצוירים ועל כן מצוינת כיום ההנפשה הבינלאומי מדי שנה. סדרות סרטי הפנטומימה הקורנת של ריינו כללו כל אחת בין 300 ל-700 פריימים, ואורך כל סרט היה עד 10 ל-15 דקות. מוזיקת פסנתר, שירים ודיאלוגים בוצעו בצורה חיה, לעיתים האפקטים הקוליים סונכרנו אלקטרומגנטית.

סרטי ההנפשה הראשונים

ליטל נמו - נחשב לסרט האנימציה הראשון.

לאחר התבוססותו של מדיום הקולנוע, החלו מספר יצרנים של צעצועים אופטיים לשלב בין פנסי הקסם ובין מקרני הקולנוע. אותם מכשירים נועדו לשעשוע ביתי (ולא להקרנה להמונים), והם כללו סרטי אנימציה קצרים בעלי תנועות פשוטות שחזרו על עצמן בלופ. בתחילה אותם סרטונים היו בצבעי שחור ולבן, אך בשנת 1902 החלו גם בייצור של סרטונים צבעוניים.

ג'יי סטיוארט בלקטון, במאי אמריקני-בריטי בשנת 1900, יוצר סרטון אשר נחשב לסרט הראשון עם חלקי אנימציה שהוקלט על סרט פילם: "The Enchanted Drawin" (הציור המכושף), הסרטון משלב חלקים מצולמים בשילוב אנימציה בסיסית. נחשב בעקבות כך לאבי האנימציה האמריקנית. בשנת 1906, מוציא בלאקטון סרט נוסף: "Humorous Phases of Funny Faces", סרט זה מיוחס על ידי היסטוריונים כסרט האנימציה הראשון אשר הוקלט על גבי פילם.[2] בשנת 1908, מוציא הקריקטוריסט הצרפתי אמיל קול את הסרט "Fantasmagorie", הסרט הוא מן הדוגמאות הראשונות להנפשה מסורתית (אשר מצוירת ביד) ונחשב לראשון הסרטים המצוירים.[3]

סרט האנימציה הראשון נוצר על ידי וינזור מקיי, קריקטוריסט וצייר שהחל את דרכו בציורי רחוב ב-1903. למקיי היה חזון ליצור "תמונות זזות" ובתחילת שנות ה-40 לחייו טען שהוא "האדם הראשון שיכול לייצר אנימציה". ב-1904 יצר את הקומיקס "ליטל נמו" (פורסם עד 1915) ובעקבות הצלחת הקומיקס ליטל נמו, החליט מקיי ליצור סרט מונפש שמבוסס על רצועת הקומיקס. הסרט - ליטל נמו - יוצא בשנת 1911.

בשנת 1914 יוצר מקיי את הסרט גרטי הדינוזאור. גרטי הדינוזאור נחשב לסרט ההנפשה הראשון אשר כולל דמות עם אישיות והאנימציה הייתה מפורטת מאוד יחסית לתקופה. הפקת הסרט השתמשה בטכניקות חדשות לזמנה, כמו תמונת מפתח והנפשה טבעתית להפקת האנימציה, הרקע בסרט הועתק מחדש על כל פריים מה שדרש עבודה רבה[דרוש מקור].

בעשור השני של המאה ה-20, קמה תעשייה של סרטוני אנימציה קצרים, הידועים בשם "cartoons", אשר נועדו להקרנה באולמות הקולנוע. היוצר הפורה ביותר היה האנימטור ג'ון רנדולף בארי, אשר ביחד עם האנימטור ארל הרד פיתחו את טכניקת ה־Cels, אשר תשלוט בתחום למשך עשורים לאחר מכן.

בשנת 1917, יצא סרט האנימציה הראשון באורך מלא - הסרט הארגנטינאי "El Apóstol". הוא כלל 58,000 פריימים והמשך שלו היה 70 דקות. בשל שריפה באולפנים נשרף הסרט והוא נחשב כיום לסרט אבוד. סרט מוקדם אחר, אשר השתמר, הוא עלילות הנסיך אחמד, סרט אנימציה גרמני משנת 1926. הסרט מתבסס על צלליות של דמויות קרטון המופיעות על גבי יריעות עופרת. טכניקה זו שפותחה על ידי במאית הסרט לוטה רייניגר מזכירה את תיאטרון הצלליות וויאנג קוליט, אלא שעבור הסרט היא הזיזה את הדמויות פריים אחר פריים.

תור הזהב של האנימציה בהוליווד

אחד הסרטים המצוירים הראשונים עם ערוץ שמע מסונכרן היה ספינת הקיטור וילי וכן היה הסרט המצויר הראשון ששילב פסקול מלא. זהו סרט אנימציה קצר, שחור-לבן שהופק באולפני וולט דיסני ויצא בשנת 1928, בבימוים של וולט דיסני ואַבּ אָיְוֵרְקְס (Ub Iwerks). גיבורי הסרט הם מיקי מאוס וחברתו מיני, דמויות אייקוניות ומוכרות כיום של חברת דיסני. בשנת 1932 מוציאים אולפני וולט דיסני סרט נוסף: "Flowers and Trees", סרט האנימציה הראשון בצבע (נצבע בשיטת הטכניקולור).

בין שנות השלושים לשנות החמישים של המאה העשרים, האנימציה מככבת בבתי הקולנוע, סרטוני אנימציה קצרים מוקרנים בבתי הקולנוע וזכים לפופולריות רבה. בין הדמויות הבלוטות הן מיקי מאוס, מיני מאוס, באגס באני, דפי דאק, דייזי דאק, סילבסטר החתוך, טוויטי, בטי פופ, פופאיי, גופי, טום וג'רי ועוד.

בשנת 1937 הוציאה חברת וולט דיסני את הסרט "שלגייה ושבעת הגמדים", סרט אנימציה עם פסקול מלא ובצבעים. הסרט היה הכנסה קופתית ענקית ביחס לתקופתו כשהכניס $7,846,000 בתקופת ההקרנה המקורית שלו. הסרט זכה לביקורות טובות עד כדי כך שאפילו יוצרי סרטים גדולים כמו סרגיי אייזנשטיין וצ'רלי צ'פלין שיבחו את הסרט כ"הישג בולט בקולנוע", ואייזנשטיין אף הרחיק לכת וקרא לו הסרט הגדול ביותר שנעשה אי פעם.

החל משנות השישים, הטלוויזיה מתחילה להוות תחרות לאנימציה בקולנוע. חברת האנה-ברברה, בשנת 1958, משדרת לראשונה תוכנית טלוויזיה בת חצי שעה של אנימציה. בסדרות המצוירות בטלוויזיה הורידו את קרנם של הסרטונים הקצרים אשר הוקרנו אז כה באולמות הקולנוע.

Disney's All-Star Movie Resort 03
פסל של וודי, דמות מצעצוע של סיפור, סרט האנימציה הממוחשבת באורך מלא הראשון בהיסטוריה שהופץ באופן מסחרי ונרחב.

עלייתה של האנימציה הממוחשבת

הופעתה הראשונה של האנימציה התלת-ממדית נראתה בסרט ההמשך "עולם העתיד" משנת 1976, בו הוצגו יד ופנים תלת-ממדיות אנושיות. סרטים נוספים שהשתמשו בטכנולוגיה היו מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה משנת 1977, טרון משנת 1982 ו"לוחם הכוכבים האחרון" משנת 1984. הדמות התלת-ממדית הראשונה נוצרה על ידי אולפני פיקסר בשנת 1985 בסרטו של בארי לוינסון "שרלוק הולמס הצעיר".

בשנת 1986 הוקמה חברת פיקסאר הנחשבת לחלוצת האנימציה הדיגיטלית.

הגרפיקה התלת-ממדית לא צדה את עינה של הוליווד אלא רק בשנת 1989, כאשר יצא לאקרנים סרטו של ג'יימס קמרון "מצולות" וזכה בפרס אוסקר בקטגוריית האפקטים המיוחדים. חברת Industrial Light & Magic יצרה אפקטים ויזואלים מרשימים לאותה תקופה, כאשר הבולט בהם היה היצור התת-ימי שהוצג בסרט. ה-CGI הוסיף והדהים כאשר בשנת 1991 יצא הסרט "שליחות קטלנית 2" ובו נראתה טכנולוגיית המורפינג של המחסל T-1000. גם סרט זה זכה באוסקר בקטגוריית האפקטים. גרפיקת CGI דו-ממדית צברה תאוצה גם בסרטי אנימציה קלאסית עכשוויים, מה שהעצים את תחושת האיורים שצוירו באופן ידני, כדוגמת סצנת אולם הריקודים בסרט "היפה והחיה".

פריצת הדרך הושגה בשנת 1993, כאשר דמויות CGI של דינוזאורים שולבו בסצינות עם בני אדם בסרט "פארק היורה". הדבר סימן את מעברה של הוליווד מטכנולוגיית סטופ מושן לטכניקות דיגיטליות. בשנה שאחרי, אפקטים מיוחדים שימשו לצורך הסרט "פורסט גאמפ", בהם הסרה דיגיטלית של רגליו של השחקן גארי סיניז, פיצוץ נפלם, כדור פינג פונג מהיר במיוחד והכנסתו הדיגיטלית של השחקן טום הנקס לתוך מספר אירועים היסטוריים.

בשנת 1993, סדרת הטלוויזיה המדע בדיונית "בבילון 5" הייתה הראשונה שהשתמשה במודלים ובאפקטים ממוחשבים בניגוד לשימוש במיניאטורות ובדגמים כפי שהיה נפוץ עד כה. שנת 1995 הביאה ליציאת הסרט "צעצוע של סיפור" וגם להקמתם של מספר אולפני אנימציה בנוסף ל-ILM ופיקסר, כאשר המפורסמת שבהם היא Weta Digital, שעמדה בראש יצירת האפקטים של סרטים מובילים כדוגמת "סדרת סרטי שר הטבעות", "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" והמשכו "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן" ו"קינג קונג" המחודש.

בעשור שבין 1995 ל-2005, התקציב שניתן ליצירת האפקטים הממוחשבים גדל מ-5 מיליון דולר ל-40 מיליון דולר ויותר ממחצית הסרטים השתמשו באפקטים מיוחדים. בתחילת שנות ה-2000, ה-CGI הפך למוביל שבתחום האפקטים המיושמים בקולנוע. הטכנולוגיה התקדמה לכדי הוספת ניצבים ואנשי פעלולים וירטואליים (כדוגמת גולום בסדרת סרטי שר הטבעות וסופרמן בסרט סופרמן חוזר) וכן הוספה מסיבית של דמויות חיות בסצינות הומות אדם (דוגמת שדות הקרב בסרטי שר הטבעות).

בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט התלת-ממדי פיינל פנטזי שהגדיר מחדש את השימוש ב-CGI, היות שניסה לדמות מראה פוטו-ריאליסטי לדמויות אנוש. בדומה, הדבר נעשה גם בסרטון הקצר "טיסתה האחרונה של האוסיריס" של מקבץ סרטי האנימציה "The Animatrix", וכן בסרט האנימציה התלת-ממדי "ביאוולף" משנת 2007. לסרט "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" משנת 2005 נוצרה דמותו של אסלן מ-1851 מכוונים, כאשר 742 מתוכם בפנים בלבד לצורך האנשת הדמות בצורה ריאליסטית יותר.

טכניקות

הנפשה קלאסית

Animhorse
דוגמה לסרטון מצויר המציג סוס דוהר. בכל שנייה של הסרטון, מצויר הסוס תריסר פעמים המתארות את התקדמות תנועותיו. (כלומר שנים עשר פריימים בשנייה). ככל שמספר הפריימים בשנייה יהיה גבוה יותר - כך תנועת הסוס תיראה "חלקה" ו"הרמונית" יותר, ותידמה יותר לתנועת דהירה אמיתית של סוס .

ההנפשה הקלאסית (או בשמה המקביל: הנפשה מסורתית) היא טכניקת הנפשה בה כל פריים מצויר באופן ידני על מדיום פיזי. זו הייתה הטכניקה הדומיננטית ליצירת סרטי הנפשה עד שפותחה טכניקת ההנפשה הממוחשבת. במהלך תהליך יצירת ההנפשה, כל תמונה בסרט מופקת בנפרד, אם באמצעות מחשב, צילום של תמונה מצוירת, או באמצעות צילום סדרת שינויים למודל פיזי. כשכל התמונות מצורפות ביחד, במהירות של לפחות 24 תמונות בשנייה, נוצרת אשליה של תנועה רצופה. לפני התפתחות ההנפשה הממוחשבת, תהליך זה היה ארוך ומייגע ודרש בדרך כלל צוות של אנשים מיומנים. נהוג לחשוב שבעזרת מחשב התהליך פשוט יותר, אך למעשה תרומתה של ההנפשה הממוחשבת היא בעיקר הרחבת התהליך ומתן אפשרויות נוספות לביצועו.

תהליך ההפקה

הפקות הנפשה קלאסית מתחילות את דרכן כלוח סיפור (Storyboard) -מעין תסריט המורכב מציורים וטקסט שמזכירים באופיים קומיקס. לרוב, לפני שמתחילים בעבודת ציור ההנפשה, מקליטים את הפסקול של הסרט או הסצנה, זאת מכיוון שקל יותר להתאים את ההנפשה לפסקול, בייחוד בתנועות פנים ושפתיים[דרוש מקור]. בסרטי אנימציה בעלי תקציב מספק, מציירים לפני תחילת ציור ההנפשה "Animatic", כלומר, לוח סיפור שמסונכרן פסקול, מה שעוזר לבמאים ולאנימטורים של הסרט לתכנן באופן טוב יותר את תהליך הפקת הסרט. לעיתים, בעקבות בעיות שנתגלו בסנכרון, בקצב או באופן ההצגה, יבוצעו שינויים בלוח הסיפור או בפסקול, ויווצר "Animatic" נוסף.

את תהליך ציור ההנפשה הקלאסית מתחילים כשכל תמונה מצוירת בנפרד. בדרך כלל ייעשה שימוש בתמונות מפתח (Keyframes), אלו תמונות שמצוירות על ידי אנימטור מפתח והן התמונות המרכזיות בסצנה. לדוגמה, בשוט בו רואים איש קופץ מעל תהום, אנימטור המפתח יצייר את התמונות הבאות: האיש לפני הקפיצה, באמצע הקפיצה, ואחרי הקפיצה ולאחר מכן, אנימטורים אחרים יציירו את התמונות (הפריימים) שבין תמונות המפתח. תהליך ציור התמונות שבין תמונות המפתח נקרא "In-betweening" (או בקיצור "Tweening") ומקור המונח הוא מהמילה "בין" באנגלית - "Between", הבא לציין כי תמונות אלו באות בין תמונות המפתח.

כאשר יוצרים את ההנפשה, מציירים על דף שקוף כל דמות או חפץ אשר אמורים לזוז באותה סצנה בנפרד, כך ניתן לבצע שינויים נפרדים בכל דמות, וכן על ידי כך אנימטור מסוגל לראות את צורתה ומיקומה של הדמות בתמונה הקודמת, וכך לשנות רק מעט את המיקום או את התנועה בתמונה הנוכחית. כמו כן, בדרך כלל, כל אנימטור או קבוצה של אנימטורים אחראים על דמות אחת, או על פרט אחד בתמונה כגון: רקע, אפקטים מיוחדים וכדומה. לאחר שכל התמונות מצוירות והרקעים מוכנים, מאחדים את כל חלקי הפריים יחד ומצלמים. הצילום מתבצע באמצעות מצלמת קולנוע או מצלמת וידאו רגילה, אך המצלמה מצלמת פריים אחד בכל פעם ולא באופן רציף. דוגמה טובה לתהליך צילום סרט הנפשה היא טכניקה הנקראת פיקסילציה, בה בנוסף לחפצים דוממים מצלמים גם בני אדם. בתהליך זה מצלמים בכל פריים את הדמות כך שהתנוחה שלה שונה אך במעט מזו בפריים הקודם. באופן זה נוצרת האשליה שהדמות נעה מתנוחה אחת לשנייה, כך ניתן ליצור אשליה של בני אדם המבצעים ריחוף או שחייה על הדשא.[4]

במהלך המאה ה-21 תהליך צילום ההנפשה המסורתי הפך למיושן. גם כאשר ההנפשה מצוירת ביד, היא נסרקת אל המחשב, כאשר תכנות משמשות על מנת להוסיף צבע ולדמות תנועות מצלמה ופעלולים. בדרך להפצת הסרט, עוברת ההנפשה שלו המרות רבות, כאשר הפורמט הסופי הוא לרוב קובץ וידאו דיגיטלי או 35 מ"מ. מפיקי הנפשה מסוימים השתמשו במונח "tradigital" כדי לתאר הנפשה מסורתית שמעובדת לעיתים תכופות בידי מחשב.

הנפשה באינטרנט

ניתן למצוא באינטרנט הרבה אתרים מונפשים המשתמשים בטכנולוגיה של תוכנה המבוססת וקטורים - כמו פלאש של חברת אדובי או סילברלייט של חברת מיקרוסופט. הפשטות של התוכנה והאיכות הגבוהה האפשרית של הסרטונים הנוצרים בה יצרו ז'אנר חדש ופופולרי של הנפשה.

דוגמה: הומסטאר ראנר, כנופיית העץ העליז ואף סדרות שיוצרו בפלאש במיוחד לטלוויזיה כמו מוצ'ה לוצ'ה.

הנפשת סטופ-מושן

Moving Penny
דוגמה להנפשת סטופ מושן
Animacion-con-plastilina-y-clay-animation-pelicula-Kuzmich-153
הנפשה בפלסטלינה

סטופ-מושן (Stop motion) הוא מונח כללי המשמש לתיאור טכניקת הנפשה בה נראית אשליה שעצם פיזי נע מעצמו. בתהליך היצירה מזיזים את העצם מעט בין פריים לפריים, כך נוצרת האשליה שהעצם נע מעצמו כאשר צופים בכל הפריימים זה אחר זה.

תהליך ההפקה

סצנה של הנפשת סטופ מושן מצולמת בעזרת מצלמת סטילס, אשר מצלמת בכל צילום תמונה אחת (פריים). בין כל פריים לזה שאחריו, מוזזים מעט באופן ידני האובייקטים בסצנה ליצירת אשליית התנועה. לאחר מכן, לרוב, הקרנת הפריימים תהיה במהירות של 24 עד 30 פריימים בשנייה.

תתי סוגים של הסטופ מושן

  • הנפשת בובות - הנפשה בה משתמש המנפיש בבובות על מנת ליצור את הדימויים השונים. בדרך כלל, בשיטה זו יוצרים מערכת עצמות שעליה "מולבשת" הבובה על מנת לייצב אותה ולהחזיקה עומדת. דוגמאות לסרטים שנעשו בשיטה זו: הסיוט שלפני חג המולד, חתונת הרפאים וקורליין ודלת הקסמים.
  • הנפשת פלסטלינה - בסוג זה של הנפשה נעשה שימוש בפלסטלינה ליצירת הדמויות בסרט. גם בסוג הנפשה זה בדרך כלל נבנית מערכת עצמות שעליה "מולבשת" הדמות. וולאס וגרומיט והארנב הקטלני הוא דוגמה לסרט שנעשה בשיטה זו, בדרך כלל נהוג שהאנימטור מזיז את הדמות בעצמו ומצלם כל פעם לאחר שהוא מזיז אותו ובכך נוצרת האשליה שהדמות זזה מעצמה
  • הנפשת קאט-אאוט - הנפשה בה חותך המנפיש גזרות נייר אותן הוא מזיז ומצלם פריים אחר פריים וכך נוצרת האשליה שהן זזות מעצמן בדומה להנפשת פלסטלינה.
  • פיקסלציה - הנפשה בה האובייקטים הם בני אדם אשר מצולמים בשיטת הסטופ מושן, פריים אחרי פריים.

הנפשה ממוחשבת

הנפשה ממוחשבת (CGI - computer-generated imagery) היא שם כללי לטכניקת הנפשה בה משתמשים במערכת ממוחשבת כדי ליצור את אשליית התנועה. כיום השימוש בהנפשה ממוחשבת הוא רב היקף, בנוסף ליצירת סרטים באורך מלא זהו כלי אשר מסייע ליצירת אפקטים מיוחדים (SFX -Special Effects).

תתי סוגים של ההנפשה הממוחשבת

  • תלת-ממד

בהנפשה ממוחשבת תלת-ממדית עיצוב האובייקטים הממוחשבים נעשה באמצעות תוכנות המדמות מבנה של גופים במרחב תלת-ממדי. תהליך יצירת הדימוי הוויזואלי כולל יצירת מודל ממוחשב של הגוף אותו רוצים להציג, ותהליך נוסף המכונה Render. בתהליך זה יוצר המחשב (על פי מערכת חוקים סבוכה למדי) תמונה מתוך המודל, באמצעות שימוש בפרמטרים כגון זווית המצלמה, התאורה, מרקם המשטחים ועוד.

לדוגמה, בסרט צעצוע של סיפור, סרט ההנפשה הממוחשבת הראשון באורך מלא, נעשה שימוש ב-117 מחשבים נפרדים (אשר פעלו במקביל) וכללו 294 מעבדים לצורך פעולת ה-Render. פעולה זו ארכה, בחישוב כולל, כ-800,000 שעות מעבד.

  • דו-ממד

בהנפשה ממוחשבת דו-ממדית שיטת העבודה דומה באופן מסוים להנפשה מסורתית. בדומה בהנפשה הקלאסית, גם בזו הממוחשבת עובדים באמצעות שכבות המונחות זו על גבי זו כדי ליצור את התוצאה הסופית. בניגוד להנפשה קלאסית, כאן משתמש האנימטור בחומרים שאינם בהכרח פיזיים, אלא לרוב דיגיטליים.

הנפשה קלאסית דו-ממדית (נקראת לעיתים Compositing - הרכבת שכבות) משמשת באופן נרחב בתעשיית הסרטים והטלוויזיה. כמעט כל סרט המוצג היום (החל במעברונים קצרים בטלוויזיה וכלה בסרטים באורך מלא) עובר בשלב זה או אחר עיבוד, תוספות ותיקונים במערכת הנפשה דו-ממדית ממוחשבת. לדוגמה, סאות' פארק - הסרט (1999).

האנימטור

האנימטור, או בעברית: מנפיש, הוא בעל המקצוע או האומן אשר יוצר הנפשה, בדרך כלל, הנפשה אחת מצריכה עבודה משותפת בין מספר רב של אנימטורים. ישנם אנימטורים שיוצרים את ההנפשה באופן ידני כמו בציור או בסטופ מושן וישנם אנימטורים שעבודת ההנפשה שלהם נעשית במחשב.

הנפשה ישראלית

"ואלס עם באשיר" ו-"9.99$", אשר יצאו לאקרנים ב-2008, הם אינם שני הסרטים המונפשים הישראלים הראשונים באורך מלא; קדם להם הסרט "עושים רוח" מ-2006 שהופץ היישר לחנויות ב-DVD. עבור הטלוויזיה נוצרו מספר סדרות אנימציה ישראליות הן למבוגרים (כמו מ.ק. 22) והן לילדים (כמו הפלנטונים) ומדי שנה מופקים עשרות סרטי אנימציה קצרים, רובם סרטי סטודנטים. כמו כן ניתן למצוא הנפשה בהפקות מסחריות רבות, פרסומות, סרטי תדמית וכאפקטים והדמיות בהפקות וידאו.

ראו גם

מושגים ומונחים

דמויות בולטות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Burnt City animation VL
  2. ^ Beckerman, Howard., Animation : the whole story, New York: Allworth Press, Rev. ed, 2003
  3. ^ Beckerman, Howard., Animation : the whole story, New York: Allworth Press, Rev. ed, 2003
  4. ^ דוגמאות לסוג זה של הנפשה: Neighbours, The Wizard of Speed and Time. (דף הסרט באתר IMDb)
אנימה (הנפשה)

אַנִימֶה (ביפנית: アニメ להאזנה (מידע • עזרה)) הוא שם כללי המקובל מחוץ ליפן לאנימציה שמקורה ביפן ומאפייניה ניתנים לזיהוי כאנימציה יפנית אותנטית. ביפן עצמה המילה "אנימה" היא שם לכל אנימציה, ללא התייחסות לארץ המוצא.

אנימה במובן הצר היא סדרה או סרט אשר נוצרו בשימוש של טכניקות אנימציה דו-ממדית או תלת-ממדית בסגנון ייחודי של איורים בעלי מאפיינים פיזיים ברורים לדמויות (מאנגה). סגנון זה מתאפיין בעיניים גדולות במיוחד, אף ופה קטנים ושיער מעוצב באופן קיצוני וצבעוני, אם כי אמנים מסוימים שומרים על מאפיינים יותר ריאליסטיים. הפצות אנימה מבוססות לרוב על מאנגה, ולרוב הן ייבוא של מאנגות לאנימציה חיה. עם זאת, לעיתים קרובות האנימות אינן נאמנות באופן מלא לעלילה המקורית.

ב-1917 נוצרה לראשונה אנימציה באופן מסחרי ביפן, והייצור של אנימה יפנית עלה בהתמדה מאז. הסגנון האמנותי האופייני של האנימה התפתח במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 עם השפעה ניכרת מיצירותיו של אמן המאנגה אוסאמו טזוקה. סרטי וסדרות האנימה מופצים ברחבי העולם באולמות הקולנוע, בערוצי הטלוויזיה, ודרך האינטרנט. סרטי וסדרות האנימה מסווגים לז'אנרים רבים המכוונים לקהלי יעד רחבים וגדולים.

נכון ל-2019 תעשיית האנימה ביפן מורכבת מ-430 אולפני הפקה, כאשר אולפני ההפקה המרכזיים הם סטודיו ג'יבלי, גאינאקס, וטואי אנימציה. אף על פי שמספר סרטי האנימה מהווים רק חלק קטן מכמות סרטי הקולנוע שמופקים מדי שנה ביפן, רוב המכירות של תקליטורי DVD ו-Blu-ray עם סרטים יפנים מקוריים ברחבי העולם הם סרטי אנימה. בנוסף לכך, סרטי וסדרות האנימה זכו להצלחה בינלאומית לאחר שהחלו להיות מופקים תכנים עם דיבוב לאנגלית ולשפות אחרות ברחבי העולם. נכון ל-2016 סדרות האנימה היפניות היוו כ-60% מסך סדרות הטלוויזיה המצוירות שמופקות ברחבי העולם.בישראל אנימה מזוהה בעיקר עם סדרות ילדים (קודומו) עקב יבוא של עשרות סדרות אנימה יפניות המיועדות בעיקר לקהל הצעיר במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 אשר נערכו באופן ניכר מהמקור ושודרו בתוספת דיבוב לעברית. חלק מהסדרות הללו הפכו עם השנים לקלאסיקות בקרב ישראלים. סדרות אנימה במגוון רחב יותר של ז'אנרים צברו פופולריות הולכת וגוברת בישראל במהלך העשור הראשון והשני של המאה ה-21, במיוחד הודות לטכנולוגיית הסטרימינג באינטרנט, כאשר סדרות אנימה רבות המיועדות לצופים מבוגרים שודרו לבסוף גם בטלוויזיה בישראל ללא כל עריכה וללא דיבוב לעברית.

אנימטור

אָנִימָטוֹר, בעברית מַנְפִּישׁ, הוא אמן שיכול לעסוק במגוון תחומים שונים הכוללים קולנוע, טלוויזיה, משחקי וידאו ואינטרנט. האנימטור עוסק בהפקת סרטים המורכבים מתמונות בודדות רבות הנקראות תמונות מפתח (Keyframes) שיחד יוצרות את אשליית התנועה הנקראת הנפשה כשהן מוצגות במהירות אחת אחר השנייה. התמונות באנימציות יכולות להיות מצוירות באופן ידני, בעזרת שימוש במחשב, או באמצעות כל טכנולוגיה אחרת.

בדרך כלל, הנפשה אחת מצריכה עבודה משותפת בין מספר רב של אנימטורים. השיטות בהם האנימטורים יוצרים את הדמויות המונפשות שלהם או את הפריימים תלויה בסיגנונות האומנותיים של האנימטורים ובתחום בו הם עוסקים.

אנימטורים העוסקים בהפקת הנפשה מצוירת קלאסית מכונים בשנים האחרונים "אנימטורים דו-ממדים (2D Animators)" כדי להבדיל עם "אנימטורים תלת-ממדים (3D Animators או CGI animators)" שמפיקים הנפשה ממוחשבת. תחום ההנפשה הממוחשבת התפתח רבות בעשורים האחרונים בעקבות הפיתוחים הרבים בתחומי המיחשוב והטכנולוגיה ולמעשה כמעט והחליף את ההנפשה הקלאסית בקולנוע משום שהפך לפופולרי ורווחי בהרבה.

דמבו הפיל המעופף

דמבו הפיל המעופף (באנגלית: Dumbo) הוא סרט הנפשה שהופק על ידי חברת וולט דיסני ב-1941. זהו הסרט הרביעי באורך מלא שיצרה חברת וולט דיסני, והוא מבוסס על ספר הילדים מאת הרולד פרל והלן אברסון. כמו כן, מבוסס הסרט על סדרה קצרה הנקראת דמבו, ועל שמו של דמבו נקרא גם תמנון, תמנון דמבו.

הסרט הופץ בדיבוב לעברית לראשונה בקלטות וידאו.

במרץ 2019 יצא לאקרנים עיבוד לייב אקשן מחודש בשם "דמבו", בבימוי טים ברטון ובכיכוב אווה גרין, קולין פארל, דני דה ויטו ומייקל קיטון.

דרימוורקס הנפשה

דרימוורקס הנפשה בע"מ (באנגלית: DreamWorks Animation LLC; נקראה בעבר DreamWorks Animation SKG) הוא אולפן הנפשה אמריקאי גדול וחברת בת של סרטי יוניברסל שבבעלות תאגיד קומקאסט. משרדי החברה ממוקמים בגלנדייל, קליפורניה, ארצות הברית. בין המותגים הידועים של האולפן שרק, מדגסקר, מפלצות נגד חייזרים, קונג פו פנדה והדרקון הראשון שלי. נכון ליוני 2013 כל סרטי החברה הרוויחו 11 מיליארד דולר ברחבי העולם. בעבר החברה התעסקה גם באנימציות קלאסיות אך כיום היא מתעסקת רק באנימציות ממוחשבות.

ראשי התיבות שנכללו בעבר בשם החברה, "ס.ק.ג.", לקוחים משמות משפחותיהם של המייסדים של חברת דרימוורקס המקורית: סטיבן ספילברג, ג'פרי קצנברג, ודייוויד גפן.

ב-28 באפריל 2016, נודע כי חברת התקשורת קומקאסט, באמצעות אולפני יוניברסל שבבעלותה, רוכשת את אולפני ההנפשה של דרימוורקס תמורת 3.8 מיליארד דולר..

האחים וורנר

האחים וורנר (קיצור של האחים וורנר בידור – Warner Bros. Entertainment) היא אחת מחברות ההפקה הגדולות בעולם לתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע. הארגון הוא חלק מתאגיד וורנר מדיה. מטה החברה שוכן בברבנק, קליפורניה שבארצות הברית.

הנפשה ממוחשבת

הנפשה ממוחשבת היא יצירת אשליה של תנועה באמצעות דגמים, ציורים או איורים שנוצרו באמצעות מחשב.

השיטה הנפוצה ביותר ליצור התמונות היא גרפיקת תלת ממד המאפשרת ליצור תמונות עשירות וריאליסטיות גם לצורך פעלולים בסרטים מצולמים וגם ליצירת סרטי הנפשה טהורים.

הרפתקאותיו של פו הדב

הרפתקאותיו של פו הדב (באנגלית: The Many Adventures of Winnie-the-Pooh) הוא סרט מונפש של חברת וולט דיסני שיצא לאקרנים בשנת 1977. הסרט מבוסס על ספריו של א. א. מילן.

הסרט הוא גרסה מאוחדת של שלושה סרטי פו הדב אותם הפיקה דיסני בעבר: "פו הדב ועץ הדבש" (1966), "פו הדב והיום הסוער" (1968) ו"פו הדב וטיגר גם" (1974).

וולברין והאקס-מן

וולברין והאקס-מן (באנגלית: Wolverine and the X-Men) היא סדרת אנימציה אמריקאית המבוססת על סדרת הקומיקס אקס-מן. הסדרה הופקה לשידור על ידי מארוול אנימציה עבור ערוץ ניקלודאון בשנת 2008 למשך 26 פרקים.

זהו עיבוד הטלוויזיוני המצויר הרביעי של האקס-מן, אחרי הפיילוט "גאוות האקס-מן" משנת 1989, "אקס-מן: סדרת האנימציה" משנים 1992-1997, ו"אקס-מן: הדור הבא" משנים 2000-2003.

כאשר הסדרה החלה היא קיבלה את אחוזי צפייה הגבוהים ביותר שהיו בערוץ אבל לאחר מכן אחוזי הצפייה החלו לצנוח והסדרה סיימה את שידוריה ב-2009.

כוח הטיטאנים! חיים בסרט

כוח הטיטאנים! חיים בסרט (באנגלית: Teen Titans Go! To the Movies, בתרגום חופשי: "הטיטאנים הולכים לקולנוע") הוא סרט גיבורי על קומי מונפש מ-2018 בהפקת האחים וורנר המבוסס על סדרת האנימציה כוח הטיטאנים מבית DC קומיקס. הסרט נכתב והופק על ידי מפתחי הסדרה מייקל ג'לניק וארון הורוואת, והוא בויים על ידי מפיקי הסדרה פיטר רידה מישיל והורוואת. עלילת הסרט לוקחת חלק במהלך עונת הסדרה החמישית.

את הסרט מדבבים סקוט מנוויל, גרג סיפס, קארי פייטון, טרה סטרונג והינדן וואלץ', כל אחד את דמותו המקורית בסדרה, וכן לשורותיהם מצטרפים המדבבים קריסטן בל, ויל ארנט, ניקולס קייג', ג'ימי קימל, הלסי וליל יאכטי. הסרט יצא לאקרנים ב-27 ביולי 2018 בקנדה ובארצות הברית, ובישראל הסרט יצא ב-2 באוגוסט של אותה שנה. הסרט הצליח בקופות, והרוויח מעל ל-52 מליון דולר ברחבי העולם, לעומת 10 מליון הדולר שהושקעו בתקציבו, וקיבל שבחים על ההומור והליהוק.

לייב אקשן

בתעשיית הקולנוע, הטלוויזיה והפקות וידאו אחרות, המונח לייב אקשן (Live action, מילולית: "פעולה חיה") מתייחס לצילום, דיגיטלי או בפילם, שלא באמצעות הנפשה קלאסית או ממוחשבת, אם כי הן לעיתים משולבות בעריכה בנוסף לצילום. מאחר שטכניקה זו היא הנורמה, השימוש במושג לרוב מיותר, ונעשה בו שימוש בדרך כלל רק במקרים שבהם מצופה שייעשה שימוש בהנפשה, כמו למשל בסרטי פיקסאר ובמשחק וידאו, או כאשר היצירה היא עיבוד קולנועי של סרט או סדרה מצוירת, כמו סרטי הקולנוע "סקובי-דו" (2002), "הפלינטסטונס" (1994) או "101 כלבים וגנבים" (1996). שימוש בבובות בסרטים, כמו למשל בסרט "בעקבות הקריסטל השחור" (1982) נחשב גם כן כלייב אקשן, ובלבד שלא נעשה שימוש בסטופ מושן לצורך הנפשת הבובות.

במונח זה נעשה שימוש גם בעולם ההנפשה, על מנת להתייחס לדמויות שאינן מונפשות, בסרטים מצוירים למחצה, כגון "ספייס ג'אם" (1996), "מי הפליל את רוג'ר ראביט" (1988), "לוני טונס: חוזרים לאקשן" (2003), או "מרי פופינס" (1964), שבהם בני אדם ודמויות מונפשות חיות יחדיו, כך שדמויות ה"לייב אקשן" הן דמויות "אמיתיות", כגון בוב הוסקינס וג'ולי אנדרוז, לעומת הדמויות המונפשות כגון רוג'ר ראביט.

שימוש נפוץ במונח "לייב אקשן" הוא כשמתייחסים לסרט או לסדרת טלוויזיה המבוססים על יצירה מאוירת כגון חוברת קומיקס. עיבודים של קומיקסים ללייב אקשן נפוצים במיוחד בסרטי גיבורי-על, כגון "סופרמן" (1978), "באטמן" (1989), "הנוקמים" ֹׁׁׁ(2012), "הפנתר השחור" (2018), "אקוומן" (2018) ועוד רבים אחרים; וגם בסדרות טלוויזיה כמו "החץ" ו"המתים המהלכים".

ככל שהשימוש בתמונות הנוצרות באמצעות מחשבים (Computer-generated Imagery) בתעשיית הקולנוע הולך וגובר, ואף הופך לזרם מרכזי, חלק ממבקרי הקולנוע, כגון מארק לנגר, מוצאים לנכון לדון ביחסים שבין הלייב אקשן לבין ההנפשה. לטענתם - סרטים חדשים, שמשתמשים באפקטים מיוחדים ממוחשבים, לא ניתנים להשוואה עם סרטי לייב אקשן המשלבים בתוכם דמויות מונפשות, וזאת בשל תפיסת הריאליזם של שילוב שני הסגנונות.

ספיידרמן (סדרת טלוויזיה, 2017)

ספיידרמן (באנגלית: Spider-Man) ידועה גם כספיידרמן של מארוול (באנגלית: Marvel's Spider-Man) היא סדרת אנימציה המבוססת על ספיידרמן. הסדרה מחליפה את הסדרה הקודמת "ספיידרמן איש העכביש" והיא עלתה בארצות הברית ב-19 באוגוסט 2017 ובישראל ב-8 באוקטובר 2017.

ספיידרמן המדהים

"ספיידרמן המדהים" (באנגלית: "The Spectacular Spider-Man") היא סדרת טלוויזיה מצוירת מבית האחים וורנר המבוססת על סדרת הקומיקס "ספיידרמן" של חברת מארוול קומיקס, שהחלה לשדר ב-8 במרץ 2008. בניגוד לסדרות קודמות, אנימציית הסדרה לא מציאותית, ומאופיינת בהגזמה.

ספיידרמן וחבריו המופלאים

ספיידרמן וחבריו המופלאים (באנגלית: Spider-Man and His Amazing Friends) היא סדרת אנימציה שהופקה על ידי מארוול הפקות, בכיכובם של ספיידרמן, אייסמן וכוכב אש כשלישייה בשם "סופר-חברים", הנלחמים יחדיו נגד נבלי-על שונים.

בישראל שודרה הסדרה בערוץ המזרח התיכון ובערוץ הילדים.

סרטי יוניברסל

סרטי יוניברסל (באנגלית: Universal Studios או Universal Pictures) היא חברה אמריקאית להפקת והפצת סרטים אשר הוקמה ב-8 באוגוסט 1912. סרטי החברה מופצים בישראל על ידי חברת גלובוס יונייטד.

החברה נמצאת כיום בשליטת חברת NBC Universal ונחשבת לאחת מששת אולפני הסרטים האמריקאים הגדולים ביותר.

האולפנים של סרטי יוניברסל ממוקמים בעמק סן פרננדו במחוז לוס אנג'לס שבקליפורניה. משנות השישים האולפנים מציעים גם סיורים מיוחדים אשר הפכו את האולפנים לאטרקציה תיירותית בפני עצמה.

מחלקת ההפצה ומשרדי ההנהלה הנוספים של החברה ממוקמים בניו יורק.

ברשות החברה גם רשת פארקי שעשועים עולמית שנקראת "פארק יוניברסל" (Universal Park). הפארקים הגדולים שבהם נמצאים בפאתי העיר אורלנדו בפלורידה, ארצות הברית סמוך לפארק דיסניוורלד, זאת על מנת להתחרות בפארק של חברת וולט דיסני.

ב-28 באפריל 2016, נודע כי חברת הכבלים קומקאסט, בראשות סרטי יוניברסל, רוכשת את אולפני ההנפשה של דרימוורקס תמורת 3.8 מיליארד דולר..

פוקס המאה ה-20

פוקס המאה ה-20 (באנגלית: 20th Century Fox) היא חברה אמריקאית להפקה והפצת סרטים, הממוקמת בשכונת סנטרי סיטי שבלוס אנג'לס, קליפורניה, ממערב לבוורלי הילס. סרטי פוקס המאה ה-20 מופצים בישראל על ידי חברת א. ד. מטלון. החברה נמצאת בבעלות חברת וולט דיסני.

לחברה חברת-בת המפיקה סרטי אנימציה, Blue Sky Studios.

החברה היא תוצאה של מיזוג מ-28 בדצמבר 1934 של שתי חברות סרטים - "סרטי פוקס" של ויליאם פוקס (1915) ו"סרטי המאה העשרים" (1933). החברה החדשה נוסדה על ידי דריל זאנוק וג'וזף שנק.

בחורף 2017 הודיעה חברת וולט דיסני שהיא מעוניינת לרכוש את האולפן. החברה קיבלה את הסכמת בעלי המניות לכך ב-27 ביולי 2018, והרכישה הושלמה ב-20 במרץ 2019.

פיטר פן

פיטר פן הוא דמות בדיונית שנוצרה על ידי הסופר הסקוטי ג'יימס מתיו ברי. פיטר פן הוא ילד צעיר, חופשי ומלא חיים, שמסוגל לעוף, ולא מעוניין לגדול לעולם. פיטר פן מבלה את תקופת ילדותו הלא נגמרת, באי המיתולוגי של "ארץ לעולם-לא", כמנהיג של "הנערים האבודים". באי ישנם פיות, שודדי ים, בנות ים, אינדיאנים, ולעיתים גם ילדים רגילים אותם פיטר פן מביא מכדור הארץ.

פיטר פן הפך לסמל תרבותי המסמל נעורים ואסקפיזם. בנוסף לשתי היצירות המקוריות של ברי שעוסקת בהרפתקאותיו של פיטר פן, לאורך השנים הדמות כיכבה במגוון סרטים, סדרות טלוויזיה, מחזות, ספרים, ומוצרים נלווים - הן עיבודים ליצירות של ברי והן סיפורי המשך לסיפורים המקוריים שנוצרו על ידי אנשים שונים. עיבודים בולטים כוללים בין היתר את הסרט המונפש של דיסני משנת 1953, סרט הלייב-אקשן מ־2003.

פלונטר (סרט)

פלונטר (באנגלית: Tangled; בתרגום לעברית: [שיער] סבוך) הוא סרט פנטזיה מוזיקלי משנת 2010, בהנפשה ממוחשבת המופק על ידי חברת וולט דיסני וה-50 במספרו המופק על ידי החברה. הסרט מבוסס באופן רופף על המעשייה הגרמנית "פעמונית" (רפונזל) באוסף של סיפורי העם שפורסמו על ידי האחים גרים. הסרט מספר את סיפורה של נסיכה אבודה עם שיער ארוך קסום אשר משתוקקת לעזוב את מגדלה המבודד. בניגוד לרצונה של אמה, היא מגייסת את עזרתו של גנב שודד לקחת אותה החוצה אל העולם שאותו היא מעולם לא ראתה.

הסרט זכה להצלחה גדולה בעולם גם מבחינת הביקורות (הוא קיבל ציון של 90% באתר הביקורות "Rotten Tomatoes") וגם מבחינת ההכנסות של הסרט שהכניס יותר מ-$590,000,000 והיה לסרט המונפש הרביעי הכי מכניס של דיסני.

הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לשיר הטוב ביותר.

סוגות קולנועיות וסוגי סרטים
סוגות
כללי רומנטיקהבורקסבנותדרמה (היסטוריתמלודרמהתקופתית) • חבר'המוזיקליספורטקומדיה (מטורפתמתיחותרומנטיתשחורה) • אימה (אליםזומביםמפלצותסלאשר) • אסונותגיבורי-עלהריםהרפתקאותהתבגרות (מסענעורים) • מדע בדיונימותחןמלחמהמערבון (מערבון חלל • מערבון ספגטי) • פנטזיהפעולה (אמנויות לחימה) • פשע (בלשיגנגסטרפילם נואר) • ריגול
שונות אילםביוגרפיהלהט"בלכל המשפחהמוקומנטריניצול (בלקספלויטיישן) • פורנוגרפיתיעודי (טבע)
סוגים שאינם סוגות בי מובי • הנפשה • טלוויזיהניסיוניסטודנטיםסנאףעצמאיפולחןקצרתלת-ממדתעמולה
שונות עיבוד קולנועיסיקוולפריקוולריבוטרימייק

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.