הנגב הצפוני

הנגב הצפוני הוא חלקו הצפוני של הנגב, הוא מעבר בין אזור גשום לאזור יבש. הנגב הצפוני הוא קו התפר בין המדבר והנגב לחלק המרכזי של ארץ ישראל. הנגב הצפוני הוא בעצם אזור הר הנגב הצפוני והוא ברום של 500–700 מ'. הר הנגב הצפוני גובל במישורי חולות חלוצה ובקעת באר שבע-ערד שבצפון ובקעת צין ונחל צפרים בדרום.

WikiAir IL-12-01 271
תצלום אווירי של הנגב הצפוני

היסטוריה

במשך שנים רבות היה שטחו של הנגב שומם ואוכלוסייתו מעטה, עיקר האוכלוסייה כל את הבדואים הנודדים. במהלך תקופת האבות התפרסמו מספר יישובים בנגב, בעיקר באזור הנגב הצפוני כגון, באר שבע, גרר ורחובות. אזור זה מוכר כאזור בו עברו נתיבי מסחר ואף מכיל שרידי התיישבות מימי קדם. בעשור הראשון לאחר קום המדינה החלו להקים בנגב יישובים וכפרים. אך המקום היה שומם לחלוטין לכן החליטו לפתח אותו יותר. נבנו בתים גדולים יותר, נסללו כבישים וההתפתחות גדלה עד שההתיישבות כבר לא הייתה שוממת כמו פעם.

מבנה

בהר הנגב הצפוני אפשר לזהות בקלות את מערכת הקימוטים היוצרת שישה קמרים מקבילים שכיוונם דרום מערב אל צפון מזרח. ששת הקמרים הם: הקמר של הר קרן, קמר כתף שבטה והר שחר, קמר צבוע, קמר חלוקים, קמר חתירה וקמר חצרה. בין הקמרים קערים רחבים וארוכים באותו הכיוון של הקמרים. הקמר הגבוה ביותר הוא קמר חתירה ששיאו מגיע ל-704 מ' ובכך הופך ליוצא דופן מכיוון שרומם הממוצע של שאר הקמרים הוא 500–550 מ'. הקערים הארוכים של הנגב הצפוני קובעים את מסלולי הנחלים. קיימת בנגב הצפוני גם תופעה של נחלים החוצים רכסים. בהר הנגב הצפוני קיימים שני מכתשים: המכתש הגדול והמכתש הקטן.

מערכת התחבורה

מרבית צירי התנועה בנגב הצפוני מנצלים את הקערים שבין קמרי הנגב הצפוני שמשמשים כמעברי תנועה. באזור הנגב הצפוני עוברים כבישים רבים כגון: כביש באר שבע-נצנה, כביש דימונה-שדה בוקר, כביש ממשית-אורון וכביש דימונה-צפע-ערד. רק כביש אחד חוצה את הקערים והקמרים, והוא הכביש שבין באר שבע לצומת הערבה.

מקורות

אוהד

אֹהַד הוא מושב בחבל אשכול, במערב הנגב הצפוני, כ-35 ק"מ דרומית מערבית לאופקים. המושב משתייך לתנועת המושבים. ביישוב גרות כ-100 משפחות. המושב נקרא על שם אֹהַד, בנו של שמעון, שבתחום נחלתו הקדומה מצוי היישוב.

אור הנר

אוֹר הַנֵּר הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, מצפון לשדרות. הקיבוץ הוא אחד מ־11 היישובים במועצה אזורית שער הנגב.

אורים

אוּרִים הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, כ-9 קילומטר ממערב לאופקים. משתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת ולמועצה האזורית אשכול.

אפטיט

אפטיט הוא שם קיבוצי לשלושה מינרלים זרחתיים: הידרוקסיאפטיט, פלואוראפטיט וכלוראפטיט, ששמותיהם ניתנו בשל הרכבם הכימי המכיל ריכוז גבוה של הידרוקסיל (-OH) פלואור, או כלור בהתאמה.

מקור השם אפטיט מיוונית ופירושו "לרמות", בשל דמיונו של האפטיט למינרלים יקרים הרבה יותר כדוגמת האוליבין, הפרידוט או הבריל.

אפטיט הוא רכיב נפוץ בסלעי יסוד, בסלעים מותמרים ובסלעי משקע, אבל הוא מצוי בהם בכמויות קטנות כפיסות מפוזרות של גבישים זעירים. גבישים מפותחים גדולים של אפטיט מצויים בסלעים מותמרים מסוימים. בארץ מצוי האפטיט באזור אילת ובסלעי הפוספט של הנגב הצפוני.

אפטיט הוא אחד המינרלים הבודדים הנוצרים במערכות ביולוגיות. הידרוקסיאפטיט הוא מרכיב עיקרי באמייל השן, ומרכיב משמעותי בחומר הבונה את העצם. פלואוראפטיט חזק מעט יותר מהידרוקסיאפטיט ולכן מים שעברו הפלרה מאפשרים החלפת יוני הידרוקסיל ביונים של פלואוריד ובכך לחזק את השן.

השימוש העיקרי באפטיט הוא להפקת דשנים זרחתיים. משום שהאפטיט הוא מינרל רך יחסית, השימוש בו לשם מכירה בחנויות ובתעשיית התכשיטים אינו נפוץ.

שיטת תיארוך באמצעות אפטיט, הקרויה "תיארוך בעזרת מעקב ביקוע" (Fission track dating), מאפשרת לקבוע את ההיסטוריה של היווצרות חגורות הרים ואת ההיסטוריה של משקעים באגני שיקוע.

פוספוריט הוא השם שניתן לאפטיט שאינו טהור בצורתו המסיבית.

דורות

דּוֹרוֹת הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, ליד העיר שדרות, בתחומי המועצה האזורית שער הנגב.

חבל אשכול

חבל אשכול הוא אזור התיישבות גדול במערב הנגב הצפוני, בין רצועת עזה וגבול ישראל-מצרים במערב, נתיבות ובמועצה אזורית שדות נגב בצפון, במזרח באופקים ובמועצה אזורית מרחבים וחולות חלוצה בדרום.

יישובי החבל פרושים משני עבריו של נחל הבשור, ולפיכך נקראו עד לשנת 1969 "חבל הבשור". שם קודם נוסף היה "חבל מעון". בשנות האלפיים, נקרא החבל על שם לוי אשכול, שהיה ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.

קרקעותיו של חבל אשכול, שהן תערובת של חול ולס, נמצאו מתאימות לגידולי שדה כגון גזר ותפוחי אדמה. אזור ההתיישבות מנוהל על ידי המועצה האזורית אשכול, שמקום מושבה הוא במרכז האזורי שליד צומת מגן. בחבל ממוקמים 32 יישובים, מתוכם 14 קיבוצים, 15 מושבים ו-3 יישובים קהילתיים. בין היישובים אפשר למצוא אחדים מתוך 11 הנקודות ושלושת המצפים, שהוקמו לפני קום המדינה. אוכלוסיית האזור מונה כ-10,000 תושבים.

קרבתו של חבל אשכול לרצועת עזה הפכה אותו ליעד קבוע לירי פצמ"רים ורקטות מרצועת עזה, ואף לחדירות של מחבלים דרך מנהרות לחימה.

כיסופים

כיסופים (כִּסּוּפִים) הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, כ-39 ק"מ ממערב לבאר שבע וכ-2 ק"מ ממזרח לרצועת עזה. משתייך לתנועה הקיבוצית.

כלנית

כלנית (שם מדעי: Anemone) היא סוג פרח ממשפחת הנוריתיים בו כ-120 מינים. שמו העברי של הפרח ניתן על ידי החוקר היהודי עמנואל לעף בספרו "צמחי היהודים".מיני הכלנית הם גאופיטים רב-שנתיים. בעולם הם נפוצים בעיקר באזורים בעלי אקלים מתון או קריר בחצי הכדור הצפוני והדרומי. בארץ ישראל מיוצג הסוג על ידי מין יחיד – כלנית מצויה (Anemone coronaria) – צמח מוגן אשר נפוץ מצפון הארץ עד הר הנגב. הכלנית פורחת מסוף דצמבר ועד סוף מרץ. ניתן לזהותה על פי טבעת פנימית לבנה בעלי הכותרת שלה (בכלניות מבוגרות בלבד). בדרך כלל בעלת חמישה-שישה עלי כותרת. פרח הכלנית ידוע בשלל צבעיו.

בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל קראו לחיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי "כלניות" על שם כומתותיהם האדומות.

מגן (קיבוץ)

מָגֵן הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, המשתייך לקיבוץ הארצי ונמצא בתחומי המועצה האזורית אשכול.

הקיבוץ נמצא בצמוד למוסדות ציבור רבים, בהם משרדי המועצה, בית הספר היסודי המשמש את קיבוצי המועצה, בית הספר התיכון של המועצה ותיאטרון הנגב.

שטחו החקלאי של הקיבוץ עומד על כ־8,500 דונם.

מועצה אזורית שדות נגב

מועצה אזורית שדות נגב (שנקראה בעבר "מועצה אזורית עזתה") היא מועצה אזורית בנגב הצפון מערבי, בקרבת רצועת עזה.

מנחם מרקוס

מנחם מרקוס (נולד ב-1947 בתל אביב) הוא גאומורפולוג, סופר, מטייל ישראלי ומדריך טיולים ברחבי ישראל, המתגורר בהר אדר.

משמש מזה שנים רבות כמורה דרך בקורסים לידיעת הארץ ובקורסי מורי דרך. נמנה עם מקימי בי"ס שדה חצבה ושימש גאוגרף ברשות שמורות הטבע. שימש גם כעורך במדריך ישראל החדש.

נחל הבשור

נַחַל הַבְּשׂוֹר (בחלקו התחתון נקרא ואדי עזה) הוא מגדולי הנחלים בנגב. אורכו כ-80 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו, כולל נחל באר שבע ונחל גרר, כ-3,400 קילומטר רבוע.

נחל עוז

נַחַל עוֹז הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, ליד הערים שדרות ונתיבות וליד רצועת עזה, בתחום המועצה האזורית שער הנגב.

נחל צין

נַחַל צִין (בערבית ואדי אל-פִקְרַא) הוא אחד מנחלי האכזב הגדולים בנגב, ומקובל לראות בו גבול בין הנגב הצפוני למרכזי. הנחל זורם ממישור הרוחות שמצפון למכתש רמון, עובר מדרום ולמרגלות מדרשת בן-גוריון, ובצפון הערבה נשפך למערכות ניקוז המים של מפעלי הים המלח ומוסט אל האגן הצפוני של ים המלח. אורכו של הנחל כ-120 קילומטר, והוא נחל האכזב השני בגודלו[דרושה הבהרה] בישראל אחרי נחל פארן.

לנחל צין כמה שמות בערבית, שם אחר לכל קטע. הראשון, ואדי נפח, זורם מאזור הר הנגב הגבוה, עד לנקודת הפנייה של הוואדי 90 מעלות מזרחה (אחרי העיר הנבטית עבדת). החלק השני נקרא ואדי מורה על שם עין מורה (המעיין המר על שם מימיו המליחים), המעיין התחתון בסדרת המעיינות של המעוק של הוואדי (אחרי עין מעריף ועין עבדת). החלק השלישי הוא ואדי פוקרה, שזורם מהקניון של עין עבדת, עד לים המלח (משמעות השם היא הנחל העני, בגלל מיעוט המזון למרעה, ומיעוט עצי השיטה שבוואדי).

כ-2 ק"מ צפונית לכניסה לגן הלאומי עין עבדת, יוצר נחל צין 'ברך' בה פונה הנחל בזווית ישרה מצפון למזרח. ה'ברך' נוצרה בפעילות שביית נחלים קדומה, בה שבה נחל צין את מימיו של נחל קדום וגדול, שזרם לפני התהוות השבר הסורי-אפריקאי מהרי אדום לכיוון מערב אל הים התיכון.

בנחל צין מתרחשים בממוצע כארבעה שיטפונות בזק מדי שנה. בשנת 2004 נמדדה בנחל ספיקת שיא בישראל של 1,280 מטר מעוקב לשנייה. בינואר 2010 נשבר שיא זה בנחל ניצנה, בו נמדדה ספיקה בשיעור של 1,420 מ"ק לשנייה.

ניר עוז

נִיר עוֹז הוא קיבוץ בחבל אשכול, שבמערב הנגב הצפוני, כ-3 קילומטר ממערב למגן, וכ-2 קילומטר מנירים.

הקיבוץ משתייך לקיבוץ הארצי. ראשיתו של הקיבוץ בהיאחזות ניר עוז שהוקמה בשנת 1955 והתאזרחה בשנת 1957. שטח הקיבוץ הוא כ-20,000 דונם. ענפי החקלאות של הקיבוץ כוללים: פלחה, שלחין, מטעים, בקר (עגלים לבשר) ולול. בקיבוץ נמצא מפעל נירלט לייצור חומרי איטום סיליקונים, צבעים וחומרי בניין, וגם חברה לתכנון ופיתוח הנדסי.

מאז שנת 1960, פועל במקום נקודה ירוקה – הגן הבוטני בקיבוץ ניר עוז. זהו גן בוטני, המשמש בעיקר לניסויים בהתאמת צמחים לתנאי מדבר. הגן משתרע על 120 דונם ומגודלים בו למעלה מתשע מאות זני צמחים.

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים. בהיותו אחד מיישובי עוטף עזה, ניתנת לתושביו הטבת מס בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.

צאלים

צֶאֶלִים הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, כ-12 קילומטר דרומית-מזרחית לצומת מגן. משתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ נקרא על שם עצי השיטים הנפוצים באזור, שזוהו בטעות כעצי צאלים מקראיים. הקיבוץ נוסד בינואר 1947 על ידי גרעיני תנועת נוער ממזרח אירופה ומצפון אפריקה, ושכנה בו מפקדת הגדוד השמיני של חטיבת הנגב במלחמת העצמאות.

אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ-430 תושבים.

בקרבת הקיבוץ שוכן המרכז הלאומי לאימונים ביבשה של צה"ל, המכונה על שם הקיבוץ גם בשם "מחנה צאלים".

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.

רעים

רֵעִים הוא קיבוץ שיתופי במערב הנגב הצפוני, בחבל אשכול, בקרבת מפגש הנחלים גרר ובשור. משתייך לתנועה הקיבוצית ולמועצה אזורית אשכול. הקיבוץ הוקם בשנת 1949 על ידי יוצאי הפלמ"ח. הקיבוץ מונה, נכון ל-2014, כ-400 תושבים ומתוכם 45% הם חברי קיבוץ.

שדה ניצן

שדה ניצן (שְׂדֵה נִצָּן) הוא מושב בחבל אשכול שבמערב הנגב הצפוני, ממערב למושב תלמי אליהו ומשתייך לתנועת המושבים ולמועצה אזורית אשכול. שמו נגזר משם הנדבנים היהודים הקנדים ברנרד ולואיס בלומפילד (Bloomfield - שדה פרחים).

תקומה

תקומה הוא מושב דתי במערב הנגב הצפוני, מצפון־מערב לנתיבות, המשתייך לארגון יישובי הפועל המזרחי. המושב שוכן בתחומי במועצה האזורית שדות נגב.

היישוב הוקם בלילה שבין ה־5 ל־6 באוקטובר 1946 במסגרת מבצע הקמת 11 הנקודות. הוא הוקם כקיבוץ[דרוש מקור], ומיקומו היה במרחק כמה קילומטרים ממיקומו הנוכחי, בשדות חוות יזרעם, מול קיבוץ בארי. בתחילה נקרא היישוב סומרה אך כבר לאחר מספר ימים ניתן לו השם הזמני, שהיה לקבוע, "תקומה". מתיישביו הראשונים היו עולים ניצולי שואה ממזרח אירופה יוצאי הפלוגה הדתית בבת גלים. בתאריך 30 במאי 1949, לאחר מספר היתקלויות עם הערבים באזור, עברו תושבי תקומה אל אזור אדמות הכפר הערבי אל מוח'רקה, שתושביו גורשו על ידי כוחות של חטיבת הנגב.

במהלכן של שנות ה-50 הגיעו ליישוב עולים ממזרח אירופה ומתוניסיה.

שמו של היישוב נבחר על ידי מקימיו שהיו ניצולי שואה על מנת לסמל את תקומת עם ישראל במולדתו.

רב המושב הוא הרב שמואל נחושתן. בעבר כיהן הרב שמחה שטטנר כרב המושב.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.