הנבואה במסורת ישראל

הנבואה, לפי המסורת הדתית, היא אחת הדרכים שבהן יוצר האל קשר עם בני האדם. הנבואה, הכתובה בתנ"ך עיצבה את דמותה של היהדות.

נבואה

דרגות של נבואה

על פי היהדות, ישנם דרגות שונות של נבואה. המקרא מבחין בין דרגת נבואתו של משה לבין נבואותיו של הבאים אחריו, כאמור אחרי מותו של משה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים"[1]. במסורת חז"ל נתנו כמה הסברים להבחנה בין דרגות הנבואה בין השאר - "כל הנביאים נסתכלו באספקלריה (מסך) שאינה מאירה; משה רבנו נסתכל באספקלריה המאירה"[2].

משום כך מקובל להבחין: התורה היא ברמה של נבואה עליונה של משה רבנו, הנביאים הם ברמה של נבואה רגילה ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שזוהי סוג של השראה יותר נמוכה.

התנ"ך וחז"ל מכירים גם בנביאים בני עמים אחרים, חז"ל הכירו בשבעה נביאים בני אומות העולם[3] בהם בלעם בן בעור ואיוב.

הכנה לקבלת נבואה

התיאורים במקרא

על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור לנבואה. לעיתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה, שמואל במשכן שילה או ירמיהו, בלא שעשו הכנות להתנבאותם. לעומת זאת בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של התעלות ונבואה[4]. לעיתים הנביאים הוקדשו מילדותם כמו אצל שמואל, ולעיתים הם במפתיע נלקחו מעבודתם כמו עמוס, שאומר על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא[5].

ספרות חז"ל

לתפיסת חז"ל לא כל אדם יכול להגיע לנבואה ולא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם מושלם שראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם.

חז"ל אומרים שאין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר ועניו.

ספרות הראשונים

לשיטת הרמב"ם[6] טהרת המידות היא המפתח לנבואה; את המילה "גיבור" בתיאור של חז"ל הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת עשיר כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, לפי המשנה באבות. כדי שהאדם יתנבא עליו להיות חכם בחוכמת המדע והתורה, בעל מידות וכשרון דמיוני מפותח. הרמב"ם מסביר בפרק שביעי משמונה פרקים - הקדמתו לפירושו למסכת אבות, שכל המעלות השכליות (בלי להסביר מהן) נדרשות כדי שאדם יתנבא ואילו לעומת זאת ניתן להסתפק רק בחלק ממעלות המידות אם כי ככל שתיקון המידות מושלם יותר הנביא יגיע לרמת נבואה גבוהה יותר.
על האדם להתכונן לנבואה, לא ייתכן שאדם לא יתכונן ויתנבא, אולם האדם הראוי בכישורים הנדרשים אם יתכונן סביר שיתנבא - אם לא יתנבא זהו נס, כלומר הנבואה היא תופעה טבעית ולא ניסית. דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. איכות הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא בדרגה גבוהה יותר יבין יותר טוב ונכון יותר את התגלות ה' אליו. ריה"ל, בספר הכוזרי, הוסיף הגבלה נוספת על הנבואה וקבע ש"כל מי שנתנבא לא התנבא אלא בארץ ישראל או בעבורה". לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. את המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. דבריו מסתמכים על אמרת חז"ל הקובעת, כי מאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.

במכניקה של הנבואה על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדמיונו של האדם. "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דמיון עשיר ומפותח, הוא בסיס טוב לנבואה.

ספרות האחרונים

לפי הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כדי שתתחדש הנבואה יש צורך לפתח את הדמיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דמיון האדם, כהכנה לחידוש הנבואה. הרב דוד כהן פיתח שיטה זו בספרו קול הנבואה, בו הוא מסביר על "ההגיון העברי השמעי" - דרך חשיבה עברית התלוי בשמיעה - כדרך לחידוש הנבואה.

אימות נבואה

ע"פ היהדות נבואה חייבת להיות מדויקת. נבואה שפרט בה אינו מתקיים במדויק אינה נבואה (אם כי יש מקרים בהם לא מסיקים מאי קיום הנבואה שמדובר בנביא שקר). לאחר שהאדם הוכר על ידי העם כנביא על ידי אימות נבואתו, אין להטיל ספק בנבואתו ואסור לבקש ממנו מופת. ובכל זאת מצאנו הרבה נביאים, שכשבאו לומר נבואות חשובות וחששו שלא יאמין להם העם נתנו מופת על קיום הנבואה.

ישנם מצבים שבהם הנביא מאבד את מעמדו:

  • אם ניבא על דבר טוב שיבוא ולא בא (אם ניבא על דבר רע ולא התקיים, הוא אינו מאבד את חזקתו, מפני שאולי עשו הציבור תשובה וריחם עליהם אלוהים[7]).
  • אם מנבא לבטל אחת מהמצוות לעולם (אם מנבא לבטל את המצווה לזמן מסוים, חובה לשמוע לו).
  • אם מנבא לעבוד עבודה זרה אפילו לזמן מסוים.

וכך כותב הרמב"ם:

"כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו' לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואח"כ נאמין בך אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן."

משנה תורה לרמב"ם, ספר יסודי התורה, הלכות י, פרק א'

הפסקת הנבואה

לפי המסורת היהודית פסקה נבואה מעם ישראל עם פטירת אחרוני הנביאים חגי זכריה ומלאכי[8], ועתידה לחזור בעתיד.

התאריך המדויק להפסקת הנבואה אינו מפורש בחז"ל. ריה"ל בספר הכוזרי כתב שהנבואה פסקה ב-40 שנה לבית המקדש השני, אך לא ברור מדבריו האם הוא מונה 40 שנה מהצהרת כורש, או מבניין המקדש בתקופת דריווש הראשון. [לשיטה המונה מהצהרת כורש הנבואה פסקה בשנת ג'תמ"ח (312 לפנה"ס) - בדיוק אלף שנה אחרי יציאת מצרים][9].

לדברי הרמב"ם 'כלי הנבואה' שֻתַּק עקב העצלות והעצבות הכרוכה בשעבוד "לבורים העבריינים המצרפים הֶעְדֵּר שׂכל אמיתי עם שלמות התאוות הבהמיות"[10]. הרמב"ם מסתמך על הכתוב במגילת איכה: "מלכה ושֹריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'", ומבאר שבימות המשיח ממילא תחזור הנבואה.

הגר"א[11], ולאחריו הרב קוק[12] אומרים שהפסקת הנבואה קשורה להתרחשות נוספת שהייתה באותו הדור לפי חז"ל -ביטול יצר עבודה זרה, לדבריהם הפחתת הכוחות הרוחניים בצד השלילי, כרוכה בהפחתה של הכוח הרוחני בצד החיובי.

נביאי שקר

על פי הרמב"ם, נביא מוגדר כנביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה[13], מוסיף או גורע ממצוות התורה[14], וכמובן נביא שנבואתו לא התקיימה במלואה[15].

לקריאה נוספת

  • דוד כהן, קול הנבואה - ההיגיון העברי השמעי. על דרך המחשבה העברית, ששיאה הוא הנבואה. וכיצד זוהי אלטרנטיבה לדרך המחשבה המערבית הפילוסופית.
  • בנימין אופנהיימר, הנבואה הקלאסית - התודעה הנבואית, הוצאת מאגנס, 2001
  • גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, מוסד ביאליק
  • אברהם יצחק קליין, נביאי אמת: יסודות כתבי הקודש, תשכ"ט
  • יצחק סנדר, מחזה עליון: חקרי הלכות ובירורים בענייני נביא ונבואה קבלתם, אמירתם וכתיבתם, 1987
  • יובל שרלו, יראה ללבב - על ייעוד הנבואה ותוכנה הפנימי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007
  • אודיה צוריאלי ואסף פני-אל (עורכים), הנבא בן אדם - על הנבואה כאפשרות ממשית, הוצאת ראובן מס, 2006

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'
  2. ^ תלמוד בבלי, יבמות, מ"ט עמוד ב'
  3. ^ "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי" בבלי מסכת בבא בתרא טו ב
  4. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק ה'. גם אצל הנביא אלישע, מסופר כי ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו נבואה. (מלכים ב', ג', ט"ו)
  5. ^ ספר עמוס, פרק ז', פסוק י"ד
  6. ^ ידוע שהרמב"ם רצה לחבר ספר על הנבואה, אך לבסוף כלל נושאים אלו בספר מורה נבוכים.
  7. ^ כמו למשל בסיפור יונה הנביא ונבואתו לנינוה
  8. ^ בבלי סנהדרין יא ע"א
  9. ^ רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מאמר ג', ל"ג וס"ה. ורב סעדיה גאון כתב "ונחתום חזון בשנת הארבעים לבנות הבירה שנית". ובסדר עולם רבה פרק ל' "הוא אלכסנדר מוקדון שמלך י"ב שנה. עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוה"ק מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים", ואין משמעות מדויקת בלשונו מתי פסקה נבואה. יש להעיר שלפי השיטה המונה מבניין המקדש בזמן דרוויש עולה שהכוזרי חולק על הסדר עולם במניין מלכי פרס, שהרי לפי סדר עולם יש רק 34 שנה מבניין המקדש עד אלכסנדר מוקדון.
  10. ^ מורה הנבוכים חלק ב' פרק לו'
  11. ^ ביאור הגר"א על סדר עולם, פרק ל, ס"ק יב.
  12. ^ אורות, ישראל ותחיתו, אות יח.
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ח', הלכה ג'
  14. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ט', הלכה א'
  15. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק י', הלכה א'
בני הנביאים

בני הנביאים הוא שמה של קבוצה חברתית בעם ישראל המוזכרת במספר מקומות במקרא, אשר שימשה כחברה נפרדת לאותם הרוצים לזכות בנבואה. קבוצות דומות מוזכרות גם בשמות להקת נביאים וחבל נביאים.

בני הנביאים -חביריו של אליהו היו והיו שקולין כנגד אליהו

עד שלא נגנז אליהו הייתה רוח הקדש מרובה בישראל שנאמר (מלכים ב, ב) ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני [עד] בית אל מהו אומר (שם) ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע וגו' מהו אומר (שם) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' כי ה' שלחני הירדנה [וגו'] מהו אומר (שם) וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק וחנו עמו [ושניהם עמדו] על הירדן יכול מפני שהן מועטין ת"ל וחמשים איש [וגו'] יכול מפני שהן קטנים ת"ל ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך אדונינו לא אמרו אלא אדוניך מלמד שכלם חביריו של אליהו היו והיו שקולין כנגד אליהו ומנין שנסתלקה [מהן] רוח הקדש שנא' (שם) ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך חמשה [חמשים] אנשים בני חיל וגו' אפשר [לבני אדם] אמש אומרים הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך ועכשיו אומרים ילכו [נא] ויבקשו את אדוניך אלא מלמד שנסתלקה [מהן] רוה"ק (שם) ויפצרו בו עד בוש ויאמר שלחו מה ת"ל עד בוש מלמד שהיה בוש מהם ד"א [עד בוש] מה ת"ל עד בוש כלומר שנתבייש מהם כדי שלא יאמרו [אינו] רוצה להקביל פני רבו כל זמן שהיה אלישע קיים לא היו גדודי ארם באין בגבול ישראל שנאמר(מלכים ב, ו) ולא יספו גדודי ארם לבא בארץ ישראל משמת אלישע [מהו אומר (מלכים ב, יג) וימת אלישע] ויקברוהו וגדודי [מואב יבואו] בארץ ישראל ( תוספתא סוטה יב ה )

בת קול

ביהדות, בת קול היא מהות על-טבעית המשמשת להעברת מידע מהאל לבני-אדם; ניתן להבין את המושג גם כתיאור של הצורה שבה עובר המסר האלוהי, כמין הד, ולא תיאור של מהות. בת הקול מופיעה במקורות בהקשרים שונים ולצורך מטרות שונות, ללא חוקיות ברורה. קיימים כמה מקומות שמהם יוצאת בת הקול, ובהם "מאחורי הפרגוד" ו"בית קדשי הקדשים". מעמד בת הקול מבחינת איכות העברת המידע האלוהי ותוקפו נחשב פחות מנבואה ומרוח הקודש. בת הקול המשיכה להתקיים אף לאחר הפסקת הנבואה ותחילת הגלות (בבלי יומא ט, ב), ולפי כמה מאמרי חז"ל היא קיימת אף כיום, והיא מהווה את דרך הקישור הסטנדרטית בין האל לאדם.

הנבואה הקלאסית בישראל

במונח הנבואה הקלאסית בישראל מקובל לתאר את הנביאים שכתביהם נשתמרו ונכנסו לתוך התנ"ך כספרי נבואה - ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, וחלק מהתרי עשר, בניגוד לנביאים הקדומים יותר כגון אליהו או שמואל שלא הותירו נבואות בכתב או נביאים מאוחרים שלא נכנסו לתנ"ך. הגדרה זו אינה רק הגדרה מקרית, והיא מעידה על אופיים ועל קו מהותי שמייחד נבואה זו.

הקדשה לנבואה

בתנ"ך, הקדשה לנבואה (או נבואת הקדשה) הוא המעמד שבו מוטלת על נביא השליחות אל עם ישראל.

כאשר נעיין בסיפורי ההקדשה נמצא קו מנחה – קיימת תבנית אחידה, בעלת מוטיבים ומרכיבים דומים. הגישה המחקרית מצאה כי ישנו דגם ספרותי ברור, המופיע בסדר כמעט קבוע, בסיפור הקדשת אדם לנביא במקרא. כמובן לכל סיפור הקדשת נביא במקרא יש את המוטיבים המיוחדים לה.

נבואה

נבואה בדתות ובפילוסופיות שונות היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות עמוקות על המציאות, ולעיתים על העבר ההווה והעתיד.

על פי התורה הנבואה היא התגלות הקשר של הבורא עם הנבראים, כעין שידור רדיו מהבורא. אומנם לא תמיד יש מי שיקבל את המסר, וצריך לכך הכנה רבה, כמו שכתוב בגמרא (עבודה זרה כ, ב), אמר רבי פינחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים". וכן כתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים.

אף בפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, הסבירו את תופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.

מדענים שונים טענו כי תופעה זו קשורה להזיות שנגרמות בהתקפי אפילפסיה. נעשו אף מחקרים בהם הצליחו לשחזר במעבדה הזיות, באמצעות גירוי אזורים מסוימים במוח והדמיית התקפי אפילפסיה מלאכותיים. מנגד טוענים אנשי דת, שאף אחד מהמסוממים הרבים בעולם או חולי האפילפסיה לא הצליח ליצור יצירות רוחניות כדוגמת ספר ישעיהו או עמוס.

דתות רבות מצהירות שהתחלתן הייתה בדרך של נבואה והארה, בהן גילו נביאיהן הראשונים את דרך החיים הנכונה המביאה את האדם לשלמות.

נביא

נביא, בתקופות הקדומות, היה אדם שהיה מתקשר עם אל כלשהו. אל הנביא היו מגיעים אנשים שרצו להתייעץ בקשר לייעודם או עתידם, דברים שבהווה, או קבלת תמיכה ומזור נפשי. לעיתים רבות מלכים היו מחזיקים בחצרם, נביא מיוחד שייעץ להם מבחינה אסטרטגית. לעיתים תפקיד הנביא הצטמצם למסירת העתיד או לראיית דברים נסתרים. בישראל מכל מקום הנביא אחז גם בעמדה מוסרית ושיפוטית, והיה בעל תפקידים נוספים: מתווך בין העם לאלוהים, מחנך רוחני ומוכיח בשער, ובשל כך נביאים לעיתים היו בעימות עם העם ומנהיגיו. יחסו של הנביא אל העם היה אמביוולנטי, מחד גיסא - הוא אחד מהם, ומאידך גיסא - הוא נציג האל בעולם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.