המתקפה על שגרירות איראן בלונדון

המתקפה על שגרירות איראן בלונדון הייתה מתקפת טרור אשר אירעה בשנת 1980. במהלך המתקפה השתלטו מחבלים על בניין השגרירות האיראנית בלונדון ולקחו בני ערובה. האירוע הסתיים כאשר יחידות בריטיות מיוחדות פשטו על המתחם בפעולה שכונתה "מבצע נמרוד". האירוע, שסוקר בעת התרחשותו בכלי התקשורת, חשף לעיני העולם את יחידת הקומנדו SAS[1].

מתקפת הטרור

בשעה 11:30 ב-30 באפריל 1980 השתלטו 6 מחבלים על בניין השגרירות האיראנית במרכז לונדון. חברי החוליה הציגו עצמם כ"תנועה הדמוקרטית המהפכנית לשחרור עראביסטאן".

תחילה דרשו המחבלים אוטונומיה למחוז ח'וזסתאן שבדרום איראן - אזור עשיר בנפט. מאוחר יותר הם דרשו את שחרורם של 91 אסירים - אותם ראו כאסירים פוליטיים - הכלואים בבתי סוהר באיראן. רק לאחר סיום האירוע התברר כי הייתה זו עיראק שאימנה וציידה את המחבלים בנשק וזאת במגמה להביך את איראן; ואכן חמישה חודשים מאוחר יותר פרצה מלחמת איראן-עיראק, בה עילת המלחמה הרשמית הייתה הסכסוך הטריטוריאלי על השליטה במחוז.

26 בני ערובה נלקחו בשבי כאשר המחבלים השתלטו על המתחם, אולם חמישה שוחררו כעבור כמה ימים. צוות המשא ומתן מטעם משטרת בריטניה ניסה לרכך את המחבלים עם אספקה של מזון וסיגריות, אך ביום השלישי לאירוע שודרה ברשת BBC הצהרה מטעמם ובה הם מאיימים להרוג בן ערובה. המתווך העיראקי הבטיח למחבלים כי שגריר ירדן בבריטניה יערוב להבטחת מעבר בטוח עבורם אל מחוץ לבריטניה, אך כאשר התברר למחבלים כי זה לא עומד להתממש, החמירו את איומיהם.

ביום השישי מתחילת המשבר רצחו המחבלים בן ערובה, נספח העיתונות של השגרירות, עבאס לווסאני, והשליכו את גופתו אל מחוץ למתחם. התפתחות זו הובילה את ראש ממשלת בריטניה דאז, מרגרט תאצ'ר, לאשר מבצע חילוץ צבאי. ההוראה הראשונית להציב צוות חילוץ של היחידה ללוחמה אנטי-מהפכנית (CRW) ב-SAS ניתנה כבר בשעות הראשונות לפרוץ המשבר, אולם כאשר נרצח בן הערובה הראשון העביר מפקד משטרת המטרופולין הודעה לשר ההגנה ובה נאמר כי מרגע זה עובר ניהול האירוע לידי הצבא.

פעולת ה-SAS

כהכנה לכניסה לבניין, נערכו מספר פעולות:

  • יצירת רעש באזור לצורך מיסוך הכנות ה-SAS. נמל התעופה הית'רו התבקש להורות למטוסים להנמיך גובה ולטוס מעל בניין השגרירות. כמו כן, התחילה חברת בריטיש גז לבצע קידוחים ברחוב סמוך.
  • השגת תוכניות בניין מלאות ומפורטות וכן תשאול השבויים ששוחררו. מפרטים אלו התגלה שבקומות הראשונה והשנייה ישנה זכוכית משוריינת העמידה בפני כדורים.
  • מבניין הצמוד לשגרירות הושמש ציוד האזנה וכן סיבים אופטיים שאיפשרו האזנה וראיית החוטפים והשבויים.
  • בבסיס צבאי במרכז לונדון הוקם העתק של הבניין ונערכה חזרה לקראת התקיפה.

הכוח היה מחולק לחמישה צוותים של ארבעה אנשים בכל צוות. התקיפה החלה בשעה 19:23 ב-5 במאי 1980. זרם החשמל נותק מהבניין ובאותו הזמן התפוצץ מטען בחלק האחורי של הבניין אשר שבר את הזכוכיות בקומות הראשונות, והמם את החוטפים אשר היו שם. במהלך הפעולה השתמש הצוות ברימוני הלם. חברי הצוות היו מצוידים בתת-מקלעים מסוג Heckler & Koch MP5. חמישה מתוך ששת החוטפים נהרגו במתקפה, ו-19 מבני הערובה שוחררו. אחד מבני הערובה נהרג במתקפה[2].

לאחר שהתקיפה נגמרה, פאוזי נג'אד שהיה אחד מהחוטפים, ניסה להתחזות לחטוף אך זוהה במהרה על ידי השבויים האמיתיים. הוא נידון למאסר עולם על חלקו בתקיפה. הוא שוחרר בנובמבר 2008 והוחבא בסיוע ממשלת בריטניה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מאת בלייק מוריסון גרדיאן, כוחות מיוחדים - עכשיו בגרסה מפוסלת, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2001
  2. ^ שגיא כהן, ‏איך מחלצים בני ערובה?, באתר ‏mako‏‏, ‏11 באוקטובר 2009‏
SAS (קומנדו)

SAS (באנגלית: Special Air Service, שירות אווירי מיוחד) היא יחידת קומנדו בריטית בגודל רגימנט מהידועות ביותר. היחידה מכילה שלושה גדודים: אחד סדיר ושניים צבא הבית (Territorial Army), מסלול הכשרת הלוחמים ביחידה הוא הקשה והמפרך ביותר בצבא הבריטי.

אנטי-איראניות

אנטי-איראניות (באנגלית: Anti-Iranian sentiment, Persophobia או Iranophobia; בפרסית: ایران هراسی או ایرانی‌ستیزی) מתייחס לרגשות דחייה או עוינות כלפי הפוליטיקה, התרבות, החברה, הכלכלה או התפקיד הבינלאומי האיראני. אנטי-איראניות מתייחס גם לחוסר האמון, לשנאה, לטינה, לקנאה, לאפליה, דעות קדומות, גזענות, סטריאוטיפים, פחד או רתיעה לאיראנים על רקע גזעי, אתני, לשוני, או דתי. מבחינה היסטורית דעות קדומות נגד איראנים היו נפוצות בעולם הערבי, בייחוד לאחר הכיבוש האסלאמי של פרס. מסקר ה-BBC לשנת 2014 עולה כי כ-60% מאוכלוסיית העולם מחזיקים בדעות שליליות כלפי איראן, לעומת כ-16% המחזיקים בדעות חיוביות.

בן ערובה

בן ערובה הוא אדם המוחזק בניגוד לרצונו בשבי במטרה לסחוט התנהגות מסוימת ממי שאדם זה יקר ללבו. בן ערובה נלקח בדרך כלל לשם הפעלת לחץ פוליטי או כדי לקבל כופר נפש תמורת שחרורו.

לקיחת בן ערובה נחשבת לפשע או למעשה טרור.

לקיחת בן ערובה יוצרת דילמה קשה לשלטונות: האם להיענות לדרישת המחזיקים בו, להציל את חיי החטוף אך להסתכן במעשי חטיפה נוספים, או לנסות להכניע את החוטפים, בכוח או במשא ומתן, תוך סיכון חייו של בן הערובה.

נכונות היהודים בימי הביניים לשלם כופר נפש הביאה לכך שרבנים ופרנסי קהילה נלקחו כבני ערובה. במאה ה-13 המהר"ם מרוטנברג נכלא על ידי הקיסר רודולף הראשון בדרישה לכופר נפש. המהר"ם סירב לתת לתלמידיו לפדותו עקב החשש שפדייתו תביא לחטיפת רבנים חשובים אחרים והתרוששות הקהילה היהודית (כמו שנפסק בגמרא: (גיטין מה/א) "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם"). עקב כך הוא נשאר בכלא שבע שנים עד מותו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מכן נפדתה גופתו.

במאה העשרים שלח הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ריצ'רד ניקסון, מכתב לנשיא ובו ביקש שבמקרה שיחטף, לא להיכנע לשום דרישה של החוטפים, כדי שלא ליצור תקדים מסוכן. הוא הדגיש: "אם יתקבל ממני מכתב או מסר אחר ברוח שונה, יהיה עליך להניח שמסר זה הובע תחת איום".

במשטרות מודרניות פועל צוות משא ומתן משטרתי, שמופקד על ניהול משא ומתן עם חוטפים, כדי להגיע לשחרור בני הערובה.

ח'וזסתאן

מחוז ח'וזסתאן (בפרסית: اُستَانِ خُوزِستَان) או ערביסתן בפי הערבים (בערבית: عربستان, "ערבסתאן") הוא אחד מ-31 מחוזות איראן, ובירתו העיר אהוואז.

שטחו 64,055 קמ"ר, כ-3.9 אחוזים משטח איראן, והוא נמצא במערב המדינה. ב-2005 מנתה אוכלוסיית המחוז כ- 4,345,607 תושבים.

עד שנת 1925 היה המחוז למעשה אמירות ערבית עצמאית, למרות שבאופן פורמלי היה חלק מאיראן.

על רקע הדרישות לקבלת אוטונומיה למחוז אירעו המתקפה על שגרירות איראן בלונדון ומלחמת איראן-עיראק.

בשנים האחרונות משתנה הרכבו הדמוגרפי של המחוז עקב גירוש הערבים והבאת מתיישבים ממוצא פרסי במקומם. למרות היותו המחוז העשיר ביותר בנפט באיראן, תושביו אינם נהנים מכך.

מבצע טופר העיט

מבצע "טופר העיט" (באנגלית: Operation Eagle Claw), או מבצע "אור ערב", היה מבצע של צבא ארצות הברית אשר נועד לחלץ את 52 בני הערובה השבויים בשגרירות ארצות הברית בטהראן, איראן. המבצע נערך ב-24 באפריל 1980, אך נכשל. לכישלון המבצע היו השפעות הרסניות על סיכויי בחירתו-מחדש של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר.

בני הערובה האמריקאים שוחררו לבסוף ב-20 בינואר 1981 (יומו האחרון של ג'ימי קרטר כנשיא), בסיומו של משא ומתן דיפלומטי ולאחר 444 ימים בשבי. למרות שקרטר הבטיח כי השחרור ייעשה בעת כהונתו, בפועל אירע השחרור מיד לאחר שמחליפו, הנשיא רייגן, נשבע אמונים וקיבל לידיו את תפקיד הנשיא.

מלחמת איראן–עיראק

מלחמת איראן–עיראק (22 בספטמבר 1980 – 20 באוגוסט 1988) הייתה מלחמה בין הרפובליקה האסלאמית השיעית של איראן בהנהגתו של מנהיגה הרוחני רוחאללה ח'ומייני ורפובליקת בעת' ערבית לאומנית של עיראק בראשות סדאם חוסיין. המלחמה פרצה לאור היריבות הקשה בין המדינות, ובעקבות סכסוך גבולות באזור מחוז ח'וזסתאן, ליד השאט אל-ערב ועל רקע המתח הדתי העדתי בין הנהגת איראן השיעית, ברובה ממוצא איראני, ובין הנהגת עיראק הערבית מרקע סוני. במלחמה השתתפו גם מיליציות עדתיות (מוג'אהדין ח'לק האיראנית תמכה בעיראק, ואילו מיליציות כורדיות עיראקיות - המפלגה הדמוקרטית הכורדית והאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן תמכו באיראן), והייתה התערבות מצד מספר מעצמות לרבות אספקת נשק וסיוע לוגיסטי. המלחמה בת שמונה השנים לא הביאה להישגים טריטוריאליים לאף אחת מהמדינות, אך עלתה בחייהם של כמיליון חיילים ואזרחים משני הצדדים.

סיב אופטי

סיב אופטי הוא סיב מחומר שקוף (בדרך כלל זכוכית) המאפשר העברת אור מקצהו האחד לאחר, ומבוסס על העקרון הפיזיקלי הנקרא "החזרה גמורה (או החזרה מלאה) של קרן אור". את הרעיון להשתמש בסיבי זכוכית להעברת מידע הגה הסיני צ'ארלס קאו (Charles Kao) ב-1966. הוא הבחין ביתרונות של שיטה זו על פני העברת אותות חשמליים בכבלי נחושת, שבהם האות סובל מניחות גבוה ככל שהמרחק (אורך הכבל) גדל. ב-1970 יוצר הסיב האופטי הראשון על ידי מספר חוקרים בחברת הזכוכית האמריקאית קורנינג.

צוות משא ומתן משטרתי

צוות משא ומתן משטרתי הוא יחידה או חוליה רשמית, בדרך כלל משטרתית, המיומנת ומופקדת על ניהול משא ומתן עם מפגעים (מחבלים, חוטפים, מתאבדים-בפוטנציה) לשם ניטרול הסכנה או השגת פשרה. היחידה המשטרתית הרשמית הראשונה שהוקמה כצוות משא ומתן הייתה זו של פרנק בולז במשטרת ניו יורק.

ניהול משא ומתן הוא אינטרס מיידי של רשויות החוק והסדר בעת משבר, וזאת לא רק למציאת פתרון מוסכם על המפגע, אלא גם למטרות אלטרנטיביות כמו להרויח זמן או להשיג מידע נוסף על האירוע, על בני הערובה או על כוונותיו ועל אישיותו של המפגע (לעיתים לשם התשתו או ריכוכו). המשא ומתן המיידי מתנהל בכל דרך אפשרית בשעת האירוע - כמו למשל בשיחה מבעד לדלת סגורה, דרך הטלפון, או אפילו באמצעות כריזה במגאפון.

בדרך כלל מעדיף צוות המשא ומתן לנהל את השיחות באמצעות מכשיר טלפון נייד המסופק למפגע על ידי המשטרה, וזאת על מנת לאפשר בלעדיות של שיחה עם המפגע וניתוקו מאמצעי תקשורת עם גורמים אחרים (כמו התקשורת). לשם כך גם מנתקת המשטרה לעיתים את חיבור הטלפון הרגיל אל המתחם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.