המשקיף

המשקיף היה עיתון יומי עברי בתקופת היישוב, בטאונה של המפלגה הרוויזיוניסטית, הצה"ר. עיתון "המשקיף" ראה עצמו בראש ובראשונה כמגן על שלמות המולדת ועובדה זו התבטאה במפת ארץ ישראל, שהופיעה בשער העיתון, והקיפה את שני עברי הירדן.[1]

"המשקיף" נוסד בתל אביב בשנת 1938, והחל לצאת לאור באופן סדיר בינואר 1939 (לאחר כמה גיליונות ניסיוניים שפורסמו בחודש שקדם לראשית הופעתו הסדירה), כעיתונה של מפלגת הצה"ר הרוויזיוניסטית. קדמו לו, כעיתונים רוויזיוניסטיים, העיתונים "חזית העם" ו"הירדן".

משנת 1940 עד לסגירת העיתון בשנת 1949 היה עורך העיתון אייזיק רמבה. בין חברי מערכת העיתון נמנו אברהם שכטרמן, שמואל שניצר, שלום רוזנפלד, יצחק גוריון, בנימין אליאב, יוסף ויניצקי, הלל הרשושנים ואחרים. מתוך מערכת "המשקיף" צמחו מספר עיתונאים ובכלל זה דיסנצ'יק, רוזנפלד ושניצר, שעברו לעבוד בתור עורכי העיתון "מעריב".[2]

זאב ז'בוטינסקי, בשנת חייו האחרונה, פרסם ממאמריו בקביעות בעיתון. משתתפים בולטים נוספים היו אב"א אחימאיר ומשה ז"ק. כל שנותיו שימש העיתון כבמה לא-רשמית של הארגון הצבאי הלאומי, גם לאחר הפילוג ופרישת לח"י, וכתוצאה מכך שימש כיעד של הבולשת הבריטית. המערכת שכנה ברחוב הרכבת 14 בתל אביב, ובהמשך עברה לרחוב צ'לנוב 2 בעיר. לרשותה עמדו סניפים בחיפה וירושלים.

הוצאתו של העיתון הופסקה במהלך 1948, לאחר פרישה של חברי מערכת רבים לטובת הקמת עיתון חרות, הוצאתו חודשה לסרוגין עד שב-25 במאי 1949 נסגר העיתון סופית. העיתון נסגר בעקבות חיסולה של המפלגה הרוויזיוניסטית. חברי המערכת, שפרשו מהעיתון, הקימו את עיתון "חירות".[3]

Hamashkif1
עיתון המשקיף 29 בדצמבר 1947

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אריה נאור, Aryeh Naor, Rightist Political Dailies in Israel: Ideology, Politics and the Failure of Privatization / יומוני מפלגות הימין: הבסיס האידאולוגי, ההקשר הפוליטי וכשלון ההפרטה, Kesher / קשר, 1999, עמ' 71–79
  2. ^ "המשקיף". העין השביעית (בעברית). בדיקה אחרונה ב-6 במאי 2018.
  3. ^ אהובה בוצר, Ahuva Botser, The Rise and Fall of "Herut" / עלייתו ונפילתו של העתון הרות, Kesher / קשר, 1997, עמ' 143–150
אב"א אחימאיר

אַבָּ"א אֲחִימֵאִיר (אַבָּא שָׁאוּל גֶיְסִינוֹבִיץ'; ז' בחשוון תרנ"ח, 2 בנובמבר 1897 – ה' בסיוון תשכ"ב, 6 ביוני 1962) היה ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, תנועת הנוער בית"ר וברית הציונים הרוויזיוניסטים, עיתונאי, פובליציסט, היסטוריוסוף וסופר ישראלי. נודע גם בשמותיו הספרותיים, בהם: א. שמאי, א. גיא, א. מערבי, א' מדיני, אבא סיקרא, אבישי, אבא אריכא, א. אסיר-ציון וסתם מקשן. זוכה פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.

אביעזר גולן

אביעזר גולן (17 ביולי 1922 - 21 במרץ 2001) היה עיתונאי ישראלי בעיתונים "ידיעות אחרונות", "חרות" ו"המשקיף". סופר שספריו עסקו בעיקר בתחום המורשת הצבאית.

אייזיק רמבה

אייזיק רֶמְבָּה (בכתיב יידי: רעמבאַ; א' בכסלו תרס"ח 23 באוקטובר 1907 – תשכ"ט 1 באוגוסט 1969) היה עיתונאי ופובליציסט בתקופות היישוב והמדינה, עורך העיתונים "המשקיף" ו"חרות".

דוידקה

דָוִידְקָה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש, ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. הדוידקה פותחה על ידי דוד ליבוביץ, נשָק של "ההגנה" בחזית הדרום, והיא קרויה על שמו. בסך הכל יוצרו שש יחידות בלבד של מרגמה זו.

הפגז של הדוידקה, ששקל 40 ק"ג, היה בקוטר גדול מזה של הקנה, והוא "הולבש" עליו. טווח הדוידקה היה 300 מטרים לכל היותר.

שימוש הבכורה נעשה על ידי ההגנה ב-13 במרץ 1948, בהתקפה על שכונת אבו כביר ביפו. לכל אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח נמסרו שתי מרגמות.

הדוידקה התקבלה בספקנות בקרב מפעיליה, שכן היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, לא יעיל וגוזל משאבים. בסופו של דבר, הצלחתה הגדולה של הדוידקה הייתה דווקא ברעש החזק שנגרם בעת הפעלתה, שהפיל פחד רב על הערבים וגרם להם לברוח מעמדותיהם.

באמצע יוני 1948 צוטט "מפקד בהגנה" בעיתון המשקיף לגבי הסיבות לעמידתה של ירושלים היהודית בקרבות, שאחת מהן הייתה הדוידקה "הנשק היהודי היעיל מאוד בהרעשת עמדות הערבים".

המפורסמות מבין המרגמות הן מרגמה של חטיבה 10 (יפת"ח-פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על שמה בעיר צפת, ומרגמה עם פגז בקנה שמוצבת בכיכר הדוידקה בירושלים במפגש הרחובות יפו והנביאים. מרגמה נוספת מוצבת ליד בית יד לבנים ברחובות, אחת נוספת מוצבת במצודת יואב, אחת נוספת בסליק של קיבוץ יגור ואחת נוספת בגינה ברחוב השומר בגבעתיים, כך שכל שש היחידות שיוצרו קיימות עד היום.

דקר (עיר)

דָקָר (בצרפתית: Dakar) היא עיר הבירה של סנגל. נמלהּ של דקר הוא בעל חשיבות מסחרית ואסטרטגית, ומשמש בסיס צבאי, ימי ואווירי של צרפת. בדקר חיים כיום 1,730,000 תושבים.

דקר שוכנת בחצי האי קאפ-ור, שלחופי האוקיינוס האטלנטי, בערך באמצע קו החוף של סנגל.

הסזון

הסֶזוֹן (בצרפתית: saison – "עונה", המילה משמשת בהקשר זה כקיצור לביטוי "la saison de chasse" – "עונת הציד") הוא כינוי למאבק שניהל ארגון ההגנה נגד האצ"ל בין דצמבר 1944 לפברואר 1945, כדי לאלצו לחדול מביצוע פעולות נגד כוחות המנדט הבריטי. המאבק כלל הסגרת אנשי אצ"ל לידי הבריטים וכן אירועים שבהם הוחזקו אנשי אצ"ל בידי אנשי הגנה בתנאים קשים תוך חקירות שלוו לעיתים באלימות.

הקרמלין

הקרמלין של מוסקבה (רוסית: Московский Кремль) הוא הקרמלין הידוע ביותר ברוסיה. המושג מתייחס לאתר היסטורי מבוצר בלב העיר מוסקבה, המשקיף אל הכיכר האדומה מדרום-מערב, והכולל בתוכו את ארמונות הקרמלין ובהם ארמון הקרמלין הגדול, קתדרלות הקרמלין, ארמון הסובייטים, ומספר אתרים נוספים בעלי ערך היסטורי רב. המתחם מוקף בחומת הקרמלין, המפורסמת במגדליה בעלי הצריחים המחודדים שהידוע בהם הוא מגדל ספאסקיה.

המקום משמש כמושב הרשמי של נשיא רוסיה וכמקום עבודתו. לצד חשיבותו הפוליטית הרבה של הקרמלין, המתחם מהווה אטרקציה תיירותית מרכזית בבירת רוסיה, והוכרז בשנת 1990 כאתר מורשת עולמית.

חרות (עיתון)

חֵרוּת היה שמם של ביטאונים ועיתונים אחדים, שהוציאו לאור אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, חברי אצ"ל ותנועת החרות.

יוחנן בדר

ד"ר יוחנן בַּדֶר (19 באוגוסט 1901 – 16 ביוני 1994) היה חבר הכנסת מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השמינית.

כפר יונה

כְּפַר-יוֹנָה היא עיר בשפלת החוף של ישראל, בין הערים נתניה וטולכרם, בצומת המרכזי שבין כביש 6 וכביש 4. היישוב הוקם בשנת 1932 על ידי מוריס פישר, והוכרז כמועצה מקומית בשנת 1940. בעקבות פיתוח בתחומי הבינוי, התעשייה והחינוך בתחילת העשור השני של המאה ה-21 קיבל היישוב מעמד של עיר ב-11 בפברואר 2014.

מדגסקר

רפובליקת מדגסקר (במלגשית: Repoblikan'i Madagasikara, בצרפתית: République de Madagascar), בשמה הקודם הרפובליקה המלגשית, היא מדינת איים השוכנת באוקיינוס ההודי, מול מוזמביק שבמזרח אפריקה. המדינה כוללת את האי מדגסקר, שהוא האי הרביעי בגודלו בעולם, וכן מספר רב של איים פריפריים קטנים יותר.

על פי תאוריית נדידת היבשות, האי מדגסקר היה שייך ליבשת גונדוונה, שנפרדה מהודו לפני כ-88 מיליון שנה, מה שגרם לצמחים ולבעלי החיים המקומיים להתפתח בבידוד. כתוצאה מכך, מדגסקר היא בעלת מגוון ביולוגי עשיר ביותר; מעל 90% מחיות הבר במדגסקר לא נמצאות בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. המערכות האקולוגיות המגוונות של האי וחיות הבר הייחודיות מאוימות על ידי חדירתה של האוכלוסייה האנושית הגדלה במהירות וכן על ידי איומים סביבתיים אחרים.

הראיות הארכאולוגיות הראשונות על התיישבות של בני אדם על מדגסקר היא בערך לשנת 2000 לפני הספירה. ההתיישבות האנושית של מדגסקר התרחשה בין 350 לפנה"ס עד 550 לספירה על ידי עמים אוסטרונזים שהגיעו על סירת קנים מבורניאו.

מדגסקר שייכת לקבוצת המדינות הפחות מפותחות, על פי האו"ם. מלגזית וצרפתית הן שתי שפות רשמיות של המדינה. רוב האוכלוסייה שומרת על אמונות מסורתיות של הנצרות. הכלכלה מתבססת על תיירות אקולוגית וחקלאות, בשילוב עם השקעות גבוהות יותר בחינוך ובריאות, הם מרכיבים מרכזיים של אסטרטגיית הפיתוח של מדגסקר. השקעות אלה הניבו צמיחה כלכלית משמעותית, אך ההטבות לא היו מפוזרות באופן שווה בכל שכבות האוכלוסייה, מה שגרם למתחים של הגדלת עלות החיים מאידך ועל ירידה ברמת החיים בקרב העניים ובכמה חלקים ממעמד הביניים. נכון לשנת 2017, הכלכלה נחלשה עקב המשבר הפוליטי שהתקיים בין השנים 2009–2013, ואיכות החיים נשארה נמוכה עבור רוב האוכלוסייה.

מרטיניק

מרטיניק (בצרפתית: Martinique) הוא אי בים הקריבי, בשליטת צרפת המוגדר כמחוז שמעבר לים של צרפת.

נח זבולוני

נח זבולוני (זבילביץ') (1910 - י"ג באדר ה'תשס"ד, 5 במרץ 2004) היה עיתונאי ישראלי. נודע בשם העט רנ"ז.

סרדיניה

סרדיניה (בסרדו: Sardigna או Sardinna, באיטלקית: Sardegna) הוא אי בים התיכון ומחוז אוטונומי בעל מעמד מיוחד באיטליה. יש המשערים כי האי נקרא על שם השרדנה, עם שחי בעת העתיקה.

האי הוא השני בגודלו בים התיכון, (אחרי סיציליה), והוא נמצא 12 ק"מ דרומית לקורסיקה, במרחק של כ-200 ק"מ מחופי חצי האי האיטלקי, ומחוף תוניסיה שבאפריקה. העיר החשובה באי היא קליארי, שהיא גם בירת הפרובינציה הקרויה בשמה. העיר השנייה בחשיבותה היא סאסארי.

סרדיניה היא מחוז אוטונומי בעל מעמד מיוחד ברפובליקה האיטלקית לפי החוקה משנת 1948, בשל התרבות בעלת המאפיינים האתניים והלשוניים הייחודיים. הביטוי המעשי של האוטונומיה הוא בהצגה והבלטה של האופי המיוחד של האזור בתחומי המינהל, החינוך והתרבות.

השפות המדוברות באי הן איטלקית וסרדית - שפה שמקורה בלטינית עם השפעות של שפות נוספות. בצפונו של האי השפה המדוברת היא קורסיקאית. באי סן פייטרו השפה היא עגה של ליגורית, שפת העיר ג'נובה. כ-40% מתושבי העיר אלגרו שבצפון האי מדברים בניב מקומי של קטלאנית.

באי קיימים מספר מכרות זהב וכסף, אולם עיקר כלכלת האי מתבססת על תיירות וייצור יין.

פטר השני, מלך יוגוסלביה

פטר השני קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ' (בסרבית קירילית: Петар II Карађорђевић‏; 6 בספטמבר 1923, בלגרד, ממלכת יוגוסלביה – 3 בנובמבר 1970, דנוור, קולורדו, ארצות הברית) היה מלכה האחרון של יוגוסלביה. פטר, בנו בכורו של אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה, היה בן 11 שנים כשנרצח אביו בצרפת ומפאת גילו מונה פאבלה בן דודו של אביו לעוצר המלוכה. ב-1941 נטל את השלטון לאחר ביצוע הפיכה צבאית בחסות בריטית, אך נאלץ להימלט מממלכתו לאחר כיבושה בידי גרמניה הנאצית. ב-1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, בוטלה המלוכה ביוגוסלביה ופטר השני הודח מתפקידו וגלה לארצות הברית.

צבא אנדרס

צבא אנדרס (פולנית Armia Andersa), על שם מפקדו הפולני, הגנרל ולדיסלב אנדרס, מתייחס לצבא הפולני במזרח (Armia Polska na Wschodzie) או הכוח הפולני המזוין בברית המועצות (Polskie Siły Zbrojne w ZSRR)). היה זה כוח צבאי פולני, נאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שהוקם בברית המועצות במלחמת העולם השנייה. לאחר ההשתלטות האנגלו-סובייטית הוא הועבר לפרס ככוח כיבוש צבאי. סופח לבעלות הברית במערב, והיווה את עיקר הכוח של הקורפוס הפולני השני של הכוחות הפולנים המזוינים במערב. לחם בהצלחה בחזית איטליה.

קלימנט וורושילוב

קלימנט יפרמוביץ' ווֹרוֹשילוב (ברוסית: Климе́нт Ефре́мович Вороши́лов, להאזנה (מידע • עזרה) ,23 בינואר 1881 - 2 בדצמבר 1969) היה מצביא ומדינאי סובייטי.

שלום רוזנפלד

שלום רוזנפלד (13 בדצמבר 1914 – 14 באפריל 2008) היה מבכירי העיתונאים בישראל, עורך "מעריב" בשנים 1974–1980, מייסד התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס סוקולוב לעיתונאות (1975) ופרס ישראל לעיתונות (1986).

שמואל שניצר

שמואל שניצר (ט"ז באב תרע"ח, 25 ביולי 1918 – כ"ו בתשרי תש"ס, 6 באוקטובר 1999) היה מבכירי העיתונאים בישראל במשך עשרות שנים, ממייסדי העיתון "מעריב" ועורכו הראשי בשנים 1980–1985.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.