המרד האיוני

בשנת 500 לפנה"ס התמרדו הערים היווניות שבאיוניה (חופה המערבי של אסיה הקטנה) כנגד שלטון האימפריה הפרסית. המורדים נחלו הצלחה בתחילת דרכם, ואף כבשו את העיר סרדיס, בירת אסיה הקטנה, אך הפרסים הצליחו להביס אותם לבסוף ולסיים את המרד בשנת 494 לפנה"ס עם כיבושה ושריפתה של מילטוס, החשובה שבערי האיונים.

המרד האיוני, בו תמכו מספר ערים מיוון גופא (החשובה בהן אתונה), הביא לפלישה של צבא פרסי ליוון, והיה לכן הגורם הישיר למלחמת פרס-יוון.

Carte Carie-he
אסיה הקטנה העתיקה

הרקע למרד

ההתיישבות היוונית באסיה הקטנה

ההתיישבות הראשונה של שבטים דוברי יוונית באסיה הקטנה הייתה במאה ה-12 לפנה"ס. עם זאת, ההגירה הגדולה הראשונה הייתה, ככל הנראה, תוצאה של הפלישה הדורית, פלישת שבטים דורים מהצפון אל ארץ יוון בין המאה ה-12 לפנה"ס למאה ה-10 לפנה"ס. הפלישה הדורית הכריחה איונים ואיולים רבים לחפש בית חדש, לאחר שנדחקו מביתם בארץ יוון. השבטים האיונים השתלטו על חלקים נרחבים מחופה המערבי של אסיה הקטנה, תוך הטמעת היסודות האתניים המקומיים.

רוב היוונים שהיו באסיה הקטנה בתקופת המרד האיוני הגיעו בתקופת הקולוניזציה היוונית, הגירה גדולה של שבטים יוונים והתפזרותם ברחבי אגן הים התיכון מהמאה ה-8 ועד המאה ה-6 לפנה"ס. בתקופה זו עונייה של יוון דחק יוונים רבים לחפש בית חדש, בין השאר באסיה הקטנה. היוונים שהתיישבו באסיה הקטנה התחלקו לשתי קבוצות אתניות עיקריות: איולים ואיונים. מקום מושבם של רוב האיונים היה בחבל ארץ הקרוי איוניה, הנמצא באסיה הקטנה.

עד כיבושה של אסיה הקטנה על ידי לידיה במאה ה-6 לפנה"ס לא היה שלטון מרכזי באסיה הקטנה. היוונים שהגיעו לחופי אסיה הקטנה הקימו ערי מדינה כפי שהיו ביוון. הפולייס הוקמו כמושבות של ערים יווניות ושמרו לרוב על קשר עם עיר האם. חלק מהמושבות התעשרו והקימו אף הן מושבות משלהן. הפולייס באסיה הקטנה התקיימו מחקלאות, שכן השטח היה טוב יותר מאשר השטח ביוון, ומקשרי מסחר בין המזרח ליוון. הם התעשרו ממכירת תוצרתה של יוון כגון שמן, ובדים. הפוליס הידועה ביותר באסיה הקטנה הייתה מילטוס. בין הפולייס החשובות האחרות ניתן למנות את כיוס, סמוס, מיטילנה, הליקרנסוס, וסמירנה.

היוונים תחת שלטון פרס

בשנת 560 לפנה"ס כבש קרויסוס מלך לידיה את הערים האיוניות. ממלכת לידיה נכבשה בשנת 546 לפנה"ס על ידי כורש מלך פרס. כורש כבש את כל הערים היווניות שבאסיה הקטנה מלבד מילטוס. מילטוס החליטה להיכנע לכורש מרצון, וזכתה בשל כך למעמד מיוחד בעיני הפרסים. הפרסים דרשו מהערים היווניות לשלם מיסים לאימפריה הפרסית, לתת חיילים ובעיקר אוניות מלחמה. הפרסים דאגו שבראש הערים היווניות יעמדו מושלים הנאמנים להם. היוונים כינו מושלים אלו טיראנים. עם זאת, לערים היווניות נותרה אוטונומיה דומה לזה שהייתה להם לפני שלטון פרס.

הממלכה הפרסית הייתה מחולקת לאחשדרפנויות, מחוזות, שבראש כל אחת מהן עמד אחשדרפן, מושל פרסי. האחשדרפן של לידיה בתקופת המרד האיוני היה ארטפרנס, שישב בבירת האחשדרפנות סרדיס.

המאורעות שהביאו לפרוץ המרד

הרודוטוס, ההיסטוריון היווני, תולה את הסיבות לפרוץ המרד בשורה של תככים ובמאבקים על השלטון בפולייס האיוניות.

בשנת 513 לפנה"ס יצא דריווש הראשון למסע צבאי נגד הסקיתים. למסע זה צורפו יוונים רבים מהערים האיוניות. על פי המסופר, כאשר עבר דריווש עם צבאו את נהר הדנובה, השאיר כשומרים על הגשר גייסות איוניים. הסקיתים הציעו לאיונים להרוס את הגשר, לפגוע במאמץ המלחמתי של הפרסים על מנת שיוכלו להשתחרר בעצמם מעול השלטון הפרסי, אולם האיונים דחו את הצעתם. מי שפיקד על הגייסות האיונים והחליט לסרב להצעה היה היסטיאיוס, טירן מילטוס. דריווש אמר להיסטיאיוס לבקש על כך גמול. היסטיאיוס ביקש שטח בגבול מקדוניה-תראקיה, ודריווש חשב שהוא רוצה להקים שלטון עצמאי. דריווש הזמין את היסטיאיוס לשושן, בירת האימפריה הפרסית, ועצר אותו. אריסטגורס מונה להחליף את היסטיאיוס בהיעדרו.

מעט לפני המרד הייתה הפיכה של הסיעה הדמוקרטית בנקסוס. אריסטגורס רצה לכבוש את נקסוס ולהחזיר לשם אוליגרכים מסוימים שברחו בהפיכה. אריסטוגרס ביקש מארטפרנס, האחשדרפן של לידיה, כסף ואוניות. בתמורה הבטיח אריסטגורס לצרף את נקסוס לאימפריה של ארטפרנס. ארטפרנס פנה לדריווש מלך פרס, שהסכים לתוכנית. אריסטגורס שם מצור על נקסוס, אך לא הצליח לכובשה. מסופר שאריסטגורס פחד מתגובתו של ארטפרנס. אריסטגורס חשב שבגלל מצבו הרע של הצבא וההוצאות הכבדות שהשקיע ארטפרנס במצור, הוא לא יאפשר לאריסטגורס לעמוד יותר בראש מילטוס.

הרודוטוס מספר, שאריסטגורס תכנן התקוממות, ובאותו יום במקרה הגיע גם מסר מהיסטיאיוס בשושן, שבו נאמר למרוד. מסופר שהיסטיאיוס קיעקע את המסר על ראשו המגולח של עבד, וחיכה ששערו יגדל כדי לשלוח אותו לאריסטגורס. ברגע שקיבל אריסטגורס את המסר, פתח במרד גלוי בשלטון פרס. לשם כך וויתר אריסטגורס על שלטונו במילטוס. גם בערים האחרות באיוניה הייתה הפיכה דמוקרטית והטיראנים הוברחו.

לא ברור לחלוטין מהם הגורמים הממשיים למרד. קשה להסביר בעזרת סיפור זה את סילוק הטיראנים מכל הערים היווניות. חוקרים רבים מטילים ספק במהימנותו של הסיפור.

סיבות נוספות למרד יכולות להיות התנגדות לשלטון זר, למיסים ולשירות הצבאי שנכפה מטעמו. ישנן ראיות התומכות באפשרות זו, כגון דבריו של אריסטגורס למלך ספרטה: "בני האיונים עבדים ולא בני חורין, דבר זה חרפה ומכאוב גדול..." (הרודוטוס ה' 49).

מהלך המרד

Ionian Revolt Campaign Map-en
מהלך המרד

עם תחילת המרד פנה אריסטגורס לשתי הערים היווניות החזקות ביותר, ספרטה ואתונה בתקווה לקבל סיוע. לפי הרודוטוס, ניסה אריסטגורס לשכנע קודם את הספרטנים. הוא תיאר לפני קלאומנס הראשון, מלך ספרטה, את עושרה של ממלכת פרס וניסה לשכנעו לשלוח צבא לכבוש את האימפריה הפרסית. קלאומנס אמר לאריסטגורס לחזור לאחר 3 ימים. אריסטגורס חזר וקיבל תשובה שלילית. קלאומנס נימק זאת בכך שלא ייתכן שיהיה זה לטובת הספרטנים להתרחק כל כך מהים, שכן על מנת לכבוש את פרס נדרש מסע יבשתי של שלושה חודשים.

אריסטאגורס דיבר לאחר מכן מול אספת האזרחים של אתונה. בזכות צורת דיבורו הפיקחית וכושר הנאום הצליח אריסטאגורס לשכנע את האתונאיים לשלוח אוניות מלחמה לעזור למרד האיוני. נציין, שהאתונאים היו איונים במוצאם, ואילו הספרטנים דורים. בנוסף לאתונה שלחה גם ארטריה שבאובויה אוניות לבקשת המורדים.

בראשית המרד הצליחו המורדים לכבוש ולשרוף את סרדיס, בירת האחשדרפנות, ומקום מושבו של ארטפרנס. לפי הרודוטוס, השריפה התחילה בטעות. עד מהרה הצליחו הפרסים לגייס צבא ולהדוף את המורדים חזרה לחוף. המרד התפשט לאורך כל חופי אסיה הקטנה, ואפילו קפריסין התמרדה. צי המורדים נחל כמה הצלחות בדרום, אך נחל תבוסות באזור ההלספונטוסדרדנלים) ובקפריסין, והפרסים החזירו לעצמם את השלטון שם. מסיבה לא ידועה, בשלב זה החזירו האתונאים את כל ספינותיהם ליוון.

אריסטגורס ברח לתראקיה, שם מצא את מותו. היסטיאיוס שכנע את דריווש שיתן לו לנסוע לאיוניה כדי לדכא את המרד, והצטרף למורדים. הוא נתפס על ידי ארטפרנס ונצלב.

ב-494 לפנה"ס, לאחר שהצליחו הפרסים לכבוש את שאר הערים האיוניות שבחוף, הם שמו מצור על מילטוס. מסופר, שהמשמעת בקרב היוונים לא הייתה חזקה, ושהטיראנים הגולים הפיצו תעמולה נגד המורדים האיונים. הצי האיוני כלל 353 טריארות, ספינות מלחמה יווניות, ואילו הצי הפרסי כלל כ-600 אוניות. היוונים והפרסים ערכו לבסוף קרב ליד האי לאדה, שם נטשו אנשי האיים סאמוס ולסבוס את שורות היוונים, ומילטוס נכבשה. העיר נשרפה, הנשים והילדים נמכרו לעבדות, והגברים גורשו לצד השני של הממלכה הפרסית. לאחר כיבוש מילטוס שרפו הפרסים את מקדש אפולו בדידמה, אחד מהמהרכזים החשובים של האל אפולו, וכבשו את הפולייס היווניות שהיו באיים.

הסיבות לכישלון המרד

ניתן למנות מספר סיבות לכישלון המרד:

  • כוחה העצום של האימפריה הפרסית, מול חוסר יכולתם של המורדים לאחד סביבם את ערי יוון, אשר סיפקו עזרה חלקית בלבד.
  • ארגון המרד היה לקוי. המורדים לא ניצלו את מלוא משאביהם לטובת המרד.
  • המרד סבל גם מבעיית מוטיבציה. כפי שצויין לעיל, לא תמכו כל האיונים במרד.

תוצאות המרד

לאחר דיכוי המרד, הדיחו הפרסים את שליטי הערים האיוניות (הטיראנים) וכוננו בערים משטר דמוקרטי. הם ביצעו רפורמה מסוימת במיסוי והסדירו בעיות משפטיות שנגעו לסכסוכים פנים־יווניים. ניתן להסיק מפעולות אלה שהפרסים היו מעוניינים להשקיט את האזור יותר מאשר להעניש את המורדים.

לעומת זאת, העזרה אותה הגישו הערים היווניות ואתונה בראשן למורדים לא נותרה בלא תגובה פרסית. דריווש, וחשיארש אחריו השתמשו בעזרה זו כאמתלה לפלישה ליוון כהמשך מגמת התפשטות האימפריה הפרסית מערבה, מגמה שהסתמנה בבירור כבר עם סיפוח תראקיה לאימפריה הפרסית.

ביוון עצמה עורר המרד האיוני רגשות עזים. המחזאי פריניכוס חיבר מחזה אקטואלי בשם "לכידת מילטוס" שהוצג באתונה והסעיר את הרוחות עד כדי כך שהביא להטלת קנס על מחברו. עם זאת, ניתן לראות במחזה זה חלק מ"מסע תעמולה" שהחל ביוון וששיאו היה בהקמת הברית ההלנית לבלימת הפלישה הפרסית.

מקורות

490-499 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 499 - 490 לפנה"ס

500-509 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 509 - 500 לפנה"ס

אוטאנס (בן סיסאמנס)

אוֹטָאנֵס בן סִיסָאמְנֵס (ביוונית: Ότανής, בלטינית: Otanes) היה מצביא פרסי, שפעל בשלהי המאה ה-6 וראשית המאה ה-5 לפנה"ס תחת שרביטו של דריווש מלך פרס.

אביו של אוטאנס היה אחד משופטי המלך הקודם, קַמְבּיסֶס, והוצא על ידו להורג משום שעיוות את הדין תמורת שוחד. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מספר, כי "קמביסס חתך את גרונו, פשט את כל עורו, חתך את העור לרצועות ופרש אותן על הכיסא שעליו ישב סיסאמנס בזמן משפט." אחר כך מינה את אוטאנס בנו לשופט, והושיבו על כיסא זה למען יזכור "על כסאו של מי הוא יושב במשפט".בשנת 506 לפנה"ס מונה אוטאנס למצביא אזור החוף באסיה הקטנה, במקומו של מֶגַבָּזוֹס. הוא כבש את ביזנטיון, כֵלְקֶדוֹן, אַנְטַנְדְרוֹס ולַאמְפוֹנִיוֹן, ובעזרת צי אוניות מן האי לֶסְבּוֹס כבש את האיים לֶמְנוֹס ואִימְבּרוֹס.אוטאנס נזכר כאחד מחתני המלך דריווש ומצביאיו, שדיכא את המרד האיוני (500 – 494 לפנה"ס). לאחר המפלה בקרב סלמיס שבקפריסין (497 לפנה"ס) ושעבודו מחדש של האי, נפנו הפרסים להשבת שלטונם באסיה הקטנה. על אוטאנס ואַרְטָאפֶרְנֶס מושל סַרְדִיס הוטלה משימת כיבושן של קְלַאזוֹמֶנַאי שבאִיוֹנִיָה וקִימֶה אשר באַיוֹלִיס.

ארטפרנס (בן ארטפרנס)

אַרְטַפְרֶנֵס בן ארטפרנס (ביוונית: Ἀρταφέρνης) היה מצביא פרסי, שפעל בראשית המאה ה-5 לפנה"ס תחת דריווש הראשון מלך פרס ואחר כך תחת קסרקסס יורשו. אביו, ארטפרנס בן היסטספס, היה אחיו של דריווש והסטרפ של סרדיס במהלך המרד האיוני.

לאחר כישלון המסע של מרדוניוס ליוון ב-492 לפנה"ס, מינה דריווש את דאטיס ואת ארטפרנס בראש מסע מלחמה נוסף להכנעת האיים במרכז הים האגאי ולהענשת אתונה וארטריה על סיוען למרד האיוני. חיל המשלוח נאסף בקיליקיה שבאסיה הקטנה, ומכאן יצא לדרכו ב-600 טריארות. הצי הפליג תחילה אל סאמוס ומשם אל האיים הקיקלאדיים. לאחר כיבוש נאקסוס, הכנעת דלוס והחרבת קאריסטוס וארטריה שבאי אובויה, נחת הצבא הפרסי במרתון. בקרב המפורסם שניטש במישור מרתון נחלו הפרסים מפלה (490 לפנה"ס), ולאחר ניסיון כושל לתקוף את אתונה מן הים שבו לאסיה.בעת פלישת קסרקסס ליוון, ב-480 לפנה"ס, פיקד ארטפרנס על חילות הלידים והמיסים.

ארטפרנס (בן היסטספס)

ארטפרנס, היה אציל פרסי חשוב. בנו של היסטספס, אחיו של דריווש הראשון, ואביו של המצביא ארטפרנס. ארטפרנס היה גם הסטרפ של אסיה הקטנה בתקופת המרד האיוני.

אריסטגורס ממילטוס

אריסטגורס (ביוונית: Ἀρισταγόρας; המאה ה-5 לפנה"ס) היה טיראן העיר היוונית מילטוס באסיה הקטנה. התפרסם כמי שהוביל את המרד האיוני נגד הממלכה האחמנית.

גורגוס

גוֹרגוֹס בן כֶרְסִיס (ביוונית: Γόργος, בלטינית: Gorgus) היה מלך סלמיס שבקפריסין. תקופת שלטונו השתרעה משלהי המאה ה-6 לפנה"ס לערך עד העשור השלישי של המאה ה-5.

מאז 545 לפנה"ס הייתה קפריסין חלק מן האימפריה הפרסית. כשפרץ בשנת 500 לפנה"ס המרד האיוני, שידל אונסילוס, אחיו של גורגוס, את אחיו להצטרף לערים האיוניות המורדות בשלטון פרס, אך הלה סירב להפצרותיו. הרודוטוס מספר כי כשיצא פעם גורגוס מן העיר, ניצל אונסילוס את שעת הכושר, סגר את שערי סלמיס ותפס את השלטון. גורגוס עצמו ברח ומצא מקלט בחצר דריווש מלך פרס.אונסילוס הצליח לעורר את כל ערי קפריסין למרד בשלטון הפרסי, זולת אמאתוס, אך המרד נכשל. ב-497 לפנה"ס הכניע חיל משלוח פרסי בקרב את צבא ערי קפריסין המורדות, השתלט מחדש בתוך חודשים אחדים על האי וגורגוס הושב אל כסאו. כשיצא קסרקסס ב-480 לפנה"ס למסע המלחמה על ארץ יוון, היו גורגוס ואנשיו חלק מן הצי הפרסי. לדברי הרודוטוס, אחיו של גורגוס, פִילַאוֹן בן כֶרְסִיס, נפל בשבי היוונים לאחר שאונייתו הוכנעה ביום הראשון ללחימה בקרב הים ליד ארטמיסיון.

המאה ה-5 לפנה"ס

המאה ה-5 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 401 לפני הספירה. זוהי המאה החמישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלך המאה הגיעה האימפריה הפרסית לשיא התפשטותה, וניסיונותיה להתפשט מערבה הובילו לסדרת עימותים מכוננים עם עמי יוון.

ביוון שלטה התקופה הקלאסית, שהתאפיינה בפריחה גדולה בכל תחומי החיים, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע, בשיטות הלוחמה, בחיי החברה והתרבות, ובתחומי האמנות, הפיסול והארכיטקטורה. בתקופה זו גם הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

מאבק ממושך התקיים בין ערי הפוליס היווניות על ההגמוניה ביוון, והגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

בארץ ישראל התבססה יהדות בית שני והתארגנה מחדש עם עלייתם של מנהיגים יהודים כעזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, בעוד בפרס התרחשו על פי המקרא אירועי מגילת אסתר.

המאה ה-6 לפנה"ס

המאה השישית לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 501 לפני הספירה. זוהי המאה השישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במאה השישית לפני הספירה חל מהפך עצום במחשבה האנושית בכל העולם, מהפך שהשפעתו ניכרת מאוד עד היום.

במזרח התיכון - המחצית הראשונה של המאה מתאפיינת בהגדלת השפעתה של ממלכת בבל לאחר ניצחונה על ממלכת אשור. בשנת 586 לפנה"ס נחרבה ממלכת יהודה על ידי הבבלים. לאחר מכן, הודחו הבבלים על ידי האימפריה הפרסית בהנהגת כורש, ששלטה על כל אזור מסופוטמיה, צפון המזרח התיכון, ואסיה הקטנה.

שור הבר הפסיק להתקיים בשטחה של ישראל.

ממלכת קרתגו הרחיבה את השליטה במערב ים התיכון.

ביוון - תחילת הפילוסופיה המערבית עם תאלס, ראשון הפילוסופים המוכרים לנו.

בסין - קונפוציוס מייסד את תורתו, לאו דזה מייסד את הדאואיזם.

בהודו - סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם, מהווירה מייסד את הג'ייניזם.

המונותאיזם היהודי מגיע לפרקו[דרושה הבהרה] עם הנביאים הגדולים יחזקאל וירמיהו.

בפרס נוסדת דת זרתוסטרה.

הרקע למלחמה הפלופונסית

את הרקע למלחמה הפלופונסית ניתן למצוא באמצע המאה השישית לפני הספירה. באותה תקופה, יוון הייתה מחולקת לפולייס (צורת רבים של פוליס) רבים, אחדים מהם מאוגדים תחת פוליס דומיננטי כמו הפולייס של בויואטיה שסרו למרותה של תבאי וחלקם עצמאיים דוגמת הפולייס בלוקריס. הפוליס החזק ביותר שכן בחצי האי פלופונסוס בחלקת ארץ שנקראת "לקדאימון". הלאקדמונים, הידועים יותר בשם ספרטנים הפילו את חתיתם על ערי יוון והיו מפורסמים במשמעת הברזל וצבאם החזק. ספרטה לא שלטה על יוונים, אך רובם ככולם, הכירו בעליונותה הצבאית. בין פולייס מן המדרגה השנייה אפשר למנות את אתונה ותבאי ואחריהם את כל היתר.

יוון הקלאסית

יוון הקלאסית הוא כינוי מקובל לתקופה היסטורית בת כ-150–200 שנה בתולדות יוון העתיקה שתחילתה במאה ה-5 לפנה"ס וסופה במאה ה-4 לפנה"ס. הייתה זו תקופת פריחה גדולה בכל תחומי החיים ביוון, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע היווני, בשיטות הלוחמה ובחיי החברה היווניים. התפתחות חשובה הייתה בתחומי האמנות ובמיוחד בפיסול ובארכיטקטורה. בתקופה זו הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

בתקופת יוון הקלאסית נודעה השפעה רבה לפולֵייס הגדולות – אתונה, ספרטה, ובמאה הרביעית גם תבאי. פולייס אלה נאבקו במשך כמאה שנה במאבק עיקש להשגת ההגמוניה ביוון, מאבק אשר הגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס. אולם ניצחונה של ספרטה במלחמה הפלופונסית לא הביא שקט ליוון, והמלחמות על ההגמוניה נמשכו לאורך כל התקופה, עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, אז עלתה לגדולה השכנה הצפונית, מוקדון, בהנהגתו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול.

הפולייס לא פעלו בחלל ריק. מאפיין חשוב של תקופה זו הוא כינוס הפולייס לליגות – בריתות מדיניות וצבאיות ארוכות טווח. מקורן של הליגות בתקופה הארכאית, אך הן קיבלו דחיפה גדולה במהלך התקופה הקלאסית. בדרך כלל נשלטה הליגה על ידי פוליס חשובה, שסביבה התקבצו פולייס קטנות יותר. פרישה מברית כזאת הייתה נתקלת בדרך כלל בתגובה צבאית מצד הפוליס העיקרית, ולעיתים אף הוטל עונש על בעלת הברית הסוררת.

תקופה זו, אף שהיא קצרה יחסית, הייתה אות הפתיחה לתחילתו של עידן תרבותי בתולדות אירופה. כיבושיו של אלכסנדר הגדול הביאו להפצת התרבות היוונית, וכינונה של התקופה ההלניסטית בכל רחבי העולם ההלניסטי, יחד עם כיבוש יוון בידי הרפובליקה הרומית תוך אימוץ של חלקים ניכרים מהתרבות היוונית על ידי רומא, הביאו להפצת התרבות היוונית בחלקים נרחבים של אירופה המערבית ואסיה.

מגבטס

מגבטס, (המאה ה-5 לפנה"ס) היה מצביא פרסי, שכישלונו במצור על האי נקסוס גרר את המרד האיוני.

נקסוס

נקסוס (ביוונית: Ναξος) הוא אי יווני בים האגאי, השייך לקבוצת האיים הקיקלאדיים והגדול שבהם. נקסוס הוא גם שמה של העיר הגדולה והחשובה שבאי, הממוקמת בחוף הצפון מערבי שלו.

שטחו של האי כ-430 קמ"ר. אדמתו הררית ונפוצים בו סלעי צפחה, גיר ושיש. ההר הגבוה ביותר באי מתנשא לגובה של כ-1000 מטר.

בעת העתיקה הייתה נקסוס פוליס חשובה וחזקה. היא נודעה, בין היתר, בתעשיית היין שלה, ובה נמצא מרכז פולחן לדיוניסוס. במאות ה-7 וה-6 לפנה"ס הייתה העיר אחת מחלוצות הפיסול והאדריכלות היוונית הקלאסית.

על פי המיתולוגיה היוונית באי הזה הפקיר תסאוס את אריאדנה ובו לקח אותה דיוניסוס לאישה.

בשנת 499 לפנה"ס צרו הפרסים על העיר במשך 4 חודשים ללא הצלחה. הרודוטוס מספר, כי כישלון המצור הוא שהצית את המרד האיוני. בשנת 490 לפנה"ס נכבש האי על ידי הפרסים לתקופה קצרה. בשנת 478 לפנה"ס הצטרפה העיר לליגה האטית-דלית. משנת 338 לפנה"ס היו האי והעיר תחת ההגמוניה של ממלכת מוקדון. במהלך המאה ה-2 לפנה"ס השתלטו הרומאים על האי.

עם התמוטטותה ההדרגתית של האימפריה הביזנטית בימי הביניים ולאחר מסע הצלב ה-4 הפך האי לחלק מדוכסות נקסוס, שהוקמה ב-1207 על ידי מארקו סאנודו הונציניאני וכללה את כל האיים הקיקלאדיים. עם כיבושה של נקסוס בידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1566, מונה דון יוסף נשיא לדוכס הנסיכות והוא שלט באי עד למותו. לאחר מות יוסף נשיא עבר האי לשליטתם הישירה של הטורקים. כשהוקמה ממלכת יוון המודרנית בשנת 1832, סופח האי אליה יחד עם כל האיים הקיקלאדיים.

סלמיס

האם התכוונתם ל...

קלאומנס הראשון

קלאומנס הראשון (ביוונית: Κλεομένης) היה אחד מהבולטים שבמלכי ספרטה. מלך משנת 520 לפנה"ס ועד התאבדותו בשנת 490 לפנה"ס. היה אחיו למחצה של לאונידס הראשון, ואביה של גורגו, אשתו של לאונידס.

קרב לאדה

קרב לאדה, שניטש ב-494 לפנה"ס, היה קרב ההכרעה של המרד האיוני. ההתנגשות בין הצי הפרסי לבין צי הערים האיוניות המורדות התחוללה במימי לאדה (Lade), אי קטן השוכן מול מִילֶטוֹס שבאיוניה (מערב אסיה הקטנה). עקב תבוסת היוונים בקרב הימי נגזר גורלו של המרד, והפרסים השלימו את שעבודן מחדש של הערים האיוניות לאימפריה הפרסית.

קרב מרתון

קרב מרתון (ביוונית: Μάχη τοῦ Μαραθῶνος‏; 490 לפנה"ס) היה הניסיון המשמעותי ביותר של דריווש, מלכה של האימפריה האחמנית הפרסית לכבוש ערים יווניות ביוון היבשתית. הקרב שהתרחש בין צבא אתונה לצבא הפרסי, התפרסם בעיקר בשל הניצחון האתונאי על אף נחיתותו המספרית של צבאם.

קרב סלמיס שבקפריסין (497 לפנה"ס)

קרב סלמיס שבקפריסין הוא קרב ימי שניטש בקיץ 497 לפנה"ס, במהלך המרד האיוני, בין הצי הפיניקי שבשירות דריווש מלך פרס לבין הצי האיוני שנחלץ לעזרת ערי קפריסין המורדות. ההתנגשות הימית התחוללה במימי סלמיס, הגדולה והחשובה שבערי קפריסין בעת ההיא. עיר זו שכנה בחוף המזרחי של האי, בשפך הנהר פדיאוס. תוך כדי הקרב הימי נערך במישור סלמיס גם קרב יבשתי. הצי האיוני ניצח אמנם בים, אך הפרסים הנחילו מפלה ביבשה לצבא ערי קפריסין, והמרד באי דוכא.

קרב סרדיס

קרב סרדיס היה קרב שנערך במהלך המרד האיוני בעיר סרדיס. הקרב נערך בין מורדים איונים בפיקוד חרופינוס, לבין חיל המצב הפרסי בעיר בפיקוד הסטראפ ארטפרנס. הקרב הסתיים בנסיגת האיונים מהעיר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.