המקור האלוהיסטי

המקור האלוהיסטי (באנגלית: Elohist source, או בקיצור כמקור E) הוא אחד מארבעת עורכי המקרא לפי תורת המקורות.

Documentary Hypothesis Sources Distribution English
אנליזה של ארבעת ספרי התורה הראשונים לפי ארבעת המקורות

רקע

על פי השערת התעודות חמשת חומשי התורה מורכבים מארבע תעודות שאותן שילב עורך מאוחר כדי ליצור יחידה אחת.

בשל האזכורים הרבים של שבטי הצפון ושל אתרים גאוגרפיים ופולחניים צפוניים במקור זה, מעריכים שמוצאו בממלכת ישראל. סיפור חטא העגל, המופיע בתעודה זו בלבד (ספר שמות, פרק ל"ב), והעובדה שמקור זה מגלה עניין מיוחד בנושאים הקשורים לנבואה, העלו את הסברה שמחבר התעודה קשור בתנועה הנבואית נגד פולחן העגלים שפשט בממלכת ישראל (השוו, למשל, ספר הושע, פרק ח'). מבחינת זמנו, הוא מתוארך לתקופה שבין המאה ה-9 לפנה"ס ועד לחורבן הממלכה בשנת 721. קובץ החוקים המזוהה עמו מכונה בפי החוקרים "ספר הברית" (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק א' - כג יט). משערים שהקובץ התחבר כמקור עצמאי, ושולב בטקסט מאוחר יותר על ידי העורך האלוהיסטי.

במחקר האקדמי המודרני של המקרא, הוחלף המונח "תעודות" או "מקורות" כפי שהציע ולהאוזן, במונח ארבעה ספרי החוק (קבצים שבעצמם מכילים שכבות או רבדים שונים)[1]:

  • ספר הכוהנים - שמות כה - במדבר לד (חוץ מויקרא יז-כו), קובץ זה שסומן באות P לפי להאוזן וממשיכיו ולטענתם חובר במאה החמישית לפני הספירה (קובץ זה שונה מהקבצים האחרים בכך שאינו קובץ רציף, אלא חוקים הפזורים גם בספרים השונים).
  • ספר הברית - שמות פרקים כא-כג מורכב משני מקורות עממיים קרובים בזמנם וברוחם אותם סימנו חוקרי המקרא במקור באותיות J,E - המקור היהוויסטי (Jehovist – J) והמקור האלוהיסטי (Elohist – E).
  • ספר הקדושה - ויקרא יז-כו, מקור זה מובלע בתוך ספר הכוהנים וגם הוא חובר כנראה על ידי כוהנים אולם יש לו מאפיינים ייחודיים. ספר זה מסומן באות H וחובר לדעת החוקרים במאה הששית לפני הספירה.
  • ספר דברים - דברים יב-כו מקור זה חובר לדעת ולהאוזן וממשיכיו במאה השביעית לפני הספירה. ידוע בשם "המקור הדברימי". לפי חוקר המקרא יחזקאל קויפמן, "המקור הכהני" נתחבר לפני "המקור הדברימי", בתקופת בית המקדש הראשון. עמדה זו השפיע רבות על חקר התפתחות החוק המקראי ומשמעות הנבואה הקלאסית בישראל[2].

מאפייני המקור האלוהיסטי

המקור האלוהיסטי מכנה את האל בשם אלוהים, וזאת עד סיפור התגלות האל למשה בתוך הסנה. לעומת המקור היהוויסטי המכנה את האל בשם "יהוה". על-פי המקור האלוהיסטי התגלות האל למשה היה רגע מכריע מבחינה תאולוגית, שכן זו פעם ראשונה שמתגלה האל לאנושות, באמצעות משה, בשמו המפורש:

וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

שמות ג', י"א-ט"ו

. מכאן ואילך נוקט מחברו של מקור זה בשם אלוהים ובשם המפורש יהוה לסירוגין[3].

המקור האלוהיסטי גם מציג את סיפור נדודי בני ישראל במדבר בצורה שונה מהמקור היהוויסטי והמקור הכהני[4].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אבי הורביץ, מבראשית לדברי הימים: פרקים בהיסטוריה הלשונית של העברית המקראית - אסופת מחקרים בלשון המקרא, מוסד ביאליק, אסופות טו, ירושלים תשע״ח 2017

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אבי ורשבסקי, גישת חוקרי המקרא להתהוות התורה, הוצאה לאור: המרכז לטכנולוגיה חינוכית: תשס"ה, 2005
  2. ^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1953, כרך שלישי, ספר ראשון, עמ' 80
  3. ^ יצחק אבישור, מבוא לספר שמות : הרכב הספר לפי "השערת המקורות", באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  4. ^ מנחם הרן, השגות גאוגרפיות משתנות ומצע ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. כרך י' ספר זלמן שזר, תשל"א - 1971
בראשית

סֵפֶר בְּרֵאשִׁית הוא הספר הראשון בספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר פותח את חלק ה"תורה" (חמישה חומשי תורה), ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Γένεσις בתרגום השבעים היווני, או Genesis בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול ב"Pentateuch" (חמשת הספרים) שבברית הישנה.

במסורת היהודית מיוחס הספר למשה רבנו, אשר כתב אותו מפי האלהים. מספר פרשני מקרא באשכנז של ימי הביניים כבר הצביעו על עריכות בספר המאוחרות לימי משה. בחקר המקרא מקובל לייחס את הספר לעריכה של מספר מקורות שהסתיימה בתקופת בית ראשון. הספר מכיל חמישים פרקים, והוא מתאר את אירועי בריאת העולם וראשית האנושות עד לרדת שנים עשר שבטי ישראל למצרים, כפי שהתרחשו על פי המקרא.

המקור היהוויסטי

המקור היהוויסטי (באנגלית: Jahwist ,Jehovist ו- Yahwist, או בקיצור כמקור J) הוא אחד מארבעת עורכי המקרא לפי תורת המקורות. הוא מאופיין בנטייתו לקצר בתיאורים והסברים, להצגת הקשר בין האל ובין האדם כישיר וככמעט מוחשי, ובשימוש בשם "יהוה" לכינוי האלוהים.

המקור הכהני

המקור הכהני (באנגלית: Priestly source, או בקיצור כמקור P) לפי השערת התעודות, הוא אחד מארבעת מקורות המקרא, ארבע תעודות ששילב עורך מאוחר כדי ליצור יחידה אחת. המקור הכהני מזוהה, בין השאר, באמצעות תיאור אהרן הכהן באור חיובי, ובאמצעות סגנון הכתיבה.

השערת התעודות

השערת התעודות, או תורת המקורות, או השערת ולהאוזן (על שם יוליוס ולהאוזן, שהציע את הגיבוש הקלסי של התאוריה), היא ההשערה כי חמשת חומשי תורה נערכו על ידי איחוד של מספר תעודות קדומות יותר המהוות נרטיבים עצמאיים, מקבילים ושלמים של אותם מיתוסים. לרוב מקובל להגדיר ארבע תעודות אך המספר המדויק אינו החלק המרכזי של ההשערה.

ההשערה פותחה במאות ה-18 וה-19 מהניסיון להבין את הסתירות בטקסט המקראי.

ארבעת המקורות המשוערים הם (מתוארכים לפי הצעתו של ולהאוזן, שהציע זאת לראשונה):

המקור היהוויסטי (Jehovist – J): נכתב ב-950 לפנה"ס בממלכת יהודה.

המקור האלוהיסטי (Elohist – E) : נכתב ב-850 לפנה"ס בממלכת ישראל.

המקור הדברימי (Deuteronomist – D): נכתב ב-600 לפנה"ס בתקופת הרפורמה הדתית של יאשיהו בירושלים.

המקור הכהני (Priest – P) : נכתב ב-500 לפנה"ס על ידי כהנים בגלות בבל.על אף שתורה זו בוקרה רבות, במיוחד בסוף המאה ה-20, המינוח והתובנות שלה ממשיכים לספק את מסגרת התאוריות המודרניות לניתוח האופי ומקורותיה המרוכבים של התורה.

השערת התעודות שייכת לתחום ביקורת המקרא, החוקר את המקרא והספרות הקרובה לו בכלי מחקר פילולוגיים. מקובל לחלק את תחום המחקר לשני ענפים נפרדים: "ביקורת נמוכה" (Lower Criticism), העוקבת אחר השיבושים והשינויים שחלו בטקסט המקראי במהלך העתקתו לאחר גיבושו הסופי (על כך ראו בערך ביקורת נוסח המקרא), ו"ביקורת גבוהה" (Higher Criticism), המבקשת לזהות את המקורות הספרותיים שמהם התפתח לימים הטקסט המקראי. השערת התעודות היא חלק מן הביקורת הגבוהה.

מזמורי אסף

מזמורי אסף הם שנים-עשר מזמורים שנמצאים בספר תהילים בפרקים נ' ובפרקים ע"ג-פ"ג לפי המספור שבנוסח המסורה (על פי המספור בתרגום השבעים ובוולגטה מדובר על הפרקים 49, 72-82). הייחוס של המזמורים הוא לאסף עצמו, ולא לבניו של אסף. קרוב לוודאי שסיבת הדבר היא שאסף היה בן דורו של דוד, ודוד מינה אותו למשרה רמה בבית המקדש.

מנחם הרן

מנחם הרן (4 בדצמבר 1924 – 16 באפריל 2015) היה פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לחקר המקרא בשנת תש"ס (2000), חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר האקדמיה הנורווגית למדעים, חבר כבוד של החברה הבריטית לחקר המקרא וחבר האקדמיה האמריקאית למדעי היהדות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.