המצור על עכו (1799)

המצור של צבא נפוליאון על עכו החל ב-20 במרץ 1799 ונמשך 54 ימים. במצור זה, שהיה חלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל, כשל נפוליאון בניסיונו לכבוש את עכו מידיו של אחמד אל ג'זאר. משנכשל במצור על עכו, לא ראה טעם בהמשך המערכה בארץ ישראל ושב למצרים ביחד עם חייליו.

מצור עכו
מלחמה: מסע נפוליאון בארץ ישראל
Peselnap1

פסלו של נפוליאון על "גבעת נפוליאון" בעכו, המוצב במקום שבו הציב נפוליאון את תותחיו
תאריך התחלה: 20 במרץ 1799
תאריך סיום: 21 במאי 1799
משך הסכסוך: 9 שבועות
קרב לפני: המצור על יפו
קרב אחרי: זהו הקרב האחרון במערכה; אחריו נסוג הצבא הצרפתי מאדמת ארץ ישראל והמערכה הסתיימה.
מקום: עכו
32°55′39″N 35°04′54″E / 32.9275°N 35.081666666667°E 
תוצאה: ניצחון עותמאני
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

3,000 - 4,000 רגלים של אל ג'אזר, 3000 רגלים שכירי חרב מוגרבים, 900 נחתים בריטים, כוחות לא סדירים, כ-10,000 פרשים שפעלו מחוץ לחומות העיר, כ-100 תותחים

כ-12,000 רגלים ו-1000 פרשים

אבידות

המספר המדויק לא ידוע, אך ההשערה שהמספר דומה למספר האבדות הצרפתיות

לא ידוע במדויק, אך ככל הנראה בין 3,000 ל-5,000

(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
המצור על עכו
המצור על עכו
Phelipoux
שרידי קו הביצורים הפנימי שהוקם על ידי פרחי ודה פליפו בעת המצור על העיר
Napstellamaris
מצבה בצורת פירמידה ועליה צלב, שהוקמה לחיילי נפוליאון שמתו במהלך המצור על עכו. המצבה מוצבת בחצר המנזר בסטלה מאריס בחיפה, ששימש כבית חולים צבאי, ובחצרו טמונים רבים מחיילי נפוליאון
Tomb of General Caffarrelli in Acre, Israel
קברו של גנרל קאפארלי בעכו

השלב ההתחלתי

ז'אן-בטיסט קלבר, גנרל בצבאו של נפוליאון, נשלח לכבוש את חיפה, שהייתה אז פחותה בחשיבותה מעכו, ואכן כבש את העיר ללא קרב ב-20 במרץ. עם זאת, מפלה חמורה אירעה כאשר כוחותיו של האדמירל הבריטי סידני סמית הצליחו לתפוס את האוניות הצרפתיות, בפיקוד הקפיטן סטנדלה, שנשאו את תותחי המצור הכבדים, שנשלחו ממצרים בדרך הים. תותחים אלו שימשו לאחר מכן את מגיני עכו, תחת שישמשו את הצרים עליה. חלק מהתותחים שהגנו על עכו הובאו על ידי אל ג'זאר ממצודת בורג' א-סלאם בחיפה. התותחים הוצאו משם על ידו לפני כיבושה על ידי הכוחות הצרפתיים.[1]

סידני סמית היה תת-אדמירל בריטי, ששימש באותה תקופה מיופה הכוח האנגלי בחצרו של הסולטאן, ובעל סמכויות אוטונומיות בחלק זה של הים התיכון. הרפתקן מטיבו, עמד סמית בראש צי של עשר ספינות, שתיים מהן ספינות הדגל שלו ה"תזאוס" וה"טייגר", והאחרות ספינות שנלקחו שלל מציו של סטנדלה. הטייגר והתזאוס הועמדו בקצוות המנוגדים של הנמל, והרעישו את הצרים על העיר. עיקר נזקם היה ברעש שהקימו, וכך שיבשו את הקשר בין הלוחמים הצרפתים. כן נהגו לירות ברובים על הצרפתים הרוחצים בים. במהלך המצור על עכו גרמה השליטה הימית של העות'מאנים והאנגלים לכך שהנצורים נהנו מאספקה של מזון, נשק ותחמושת, בעוד שהצרים נאלצו לקצוב את תחמושתם, וסבלו ממחסור תמידי באבק שריפה.

סידני סמית הגיע לעכו אך ארבעה ימים לפני תחילת המצור הצרפתי ב־20 במרץ. ייתכן והיה בדעת אל ג'זאר להיכנע, כפי שנכנע מפקד חיפה, אך סמית, כשעימו צי של עשר ספינות, וכן קצין תותחנים צרפתי, בן מחזורו של נפוליאון באקדמיה הצבאית, שעקב נטיותיו המלוכניות עבר לצידם של סמית וג'זאר, בשם אנטואן דה פיליפו, הצליח להפיח רוח לחימה בקרב אל ג'זאר ואנשיו, אשר מאורעות הטבח ביפו העלו בהם את החשש מגורל דומה. בואו של סמית עודד את אל ג'זאר עד כדי כך שמצא לנכון לכרות את ראשו של מיילי דה שאטו ריינו, השליח הצרפתי שנשלח לדרוש את כניעתו, ולהציבו בחומות העיר.

עכו הייתה מוקפת בחומה מכל עבריה. העיר הייתה מעין חצי אי החודר אל הים כלשון, וכך הייתה מוקפת בים משלושה כיוונים, דבר שהפך את החדירה לאפשרית מצד היבשה בלבד, בשל השליטה במפרץ של סמית ואנשיו. מצד היבשה יצרה החומה מעין זווית. החומה הייתה בנויה על שרידי חומה צלבנית ישנה, אשר שוקמה על ידי דאהר אל עומר ולאחר מכן הורחבה ובוצרה על ידי אל ג'זאר. חפיר יבש מנע גישה אל החומה עצמה, ובקירותיה עמדו צלפים אלבנים, אשר ידעו היטב את מלאכתם וזרעו מוות בשורות הצרים על העיר. כך נהרג, בין היתר, קצין ההנדסה הראשי של נפוליאון, לואי מארי דה קאפארלי, אשר נורה בידו וגסס במשך שמונה-עשר ימים, עד שנפטר כתוצאה מזיהום.

בתחילה סבר נפוליאון כי יוכל לכבוש את העיר בקלות, כשם שכבש את יפו. בפני בוריין התוודה כי תוכניותיו היו לכבוש את העיר, לחמש באוצרו של ג'זאר 300,000 איש (ביניהם המיעוטים האתניים הדרוזים, המארונים והבדואים אשר המתינו לתוצאות המצור בטרם יחליטו לאיזה צד להצטרף), לכבוש את דמשק, ולעלות משם לקונסטנטינופול. משם, ראה נפוליאון אפשרות לשוב לפריז דרך אדריאנופול ווינה לאחר שיכרית את בית הבסבורג בכוח העצום של אנשי המזרח שיביא עמו.

הסתערות ראשונית על העיר כשלה ב-28 במרץ 1799. רבים מלוחמי נפוליאון מצאו את מותם בחפיר, והחומה לא נפרצה. עתה החל מצור המלווה בירי הדדי והסתערויות. בהיעדרם של תותחי המצור, אשר עתה שימשו את מגיני העיר תחת שישמשו את הצרים עליה, השתמש נפוליאון בארטילרית שדה, אשר לא הותירה רושם רב על ביצוריה של עכו. הצדדים השתמשו בטכניקות מצור קלאסיות - ניסיונות לחפירה מתחת לחומות, הנחת מוקשים, וכיוצא בזה, ושני הצדדים גילו תושייה רבה, אך חומת העיר לא הובקעה.

הקרב מול הר תבור

בעודו צר על עכו, היה על נפוליאון להגן על עורפו ולהבטיח אספקה לכוחותיו. לצורך כך שלח נפוליאון חלק מכוחותיו לכבוש את אזור הגליל. מולם נאסף בעמק יזרעאל כוח גדול של כ-20,000 חיילים ממלוכים, שהיה גדול בהרבה מהכוח הצרפתי הקטן בן 2,500 חיילים בפיקודו של ז'אן-בטיסט קלבר. בין הצדדים היריבים התחוללו מספר קרבות, ועם עלות השחר, ב־16 באפריל, עמד קלבר אל מול הכוח העיקרי. קלבר החזיק מעמד מספר שעות כשהוא בנחיתות טקטית ומספרית, אך בשעות אחר הצהריים הגיע לזירה נפוליאון עצמו, בראש כוח של 2,000 צרפתים נוספים, ועימו עשרים תותחי שדה, ותקף את הפרשים הממלוכים היגעים מיום הקרב. הממלוכים נפוצו לכל עבר, והגיעו עד הר תבור שעל שמו נקרא הקרב. עתה היה נפוליאון חופשי להמשיך את המצור על עכו ללא איום מכיוון מזרח.

סיום המצור על עכו

בתחילת חודש מאי נמשך המצור על עכו מזה כחודש וחצי. נפוליאון הביס את צבאות הממלוכים בהר תבור, והיה חופשי לחדש את המצור ללא כל הפרעה. תגבורת של תותחי מצור הגיעה בדרך היבשה. הסתערות אחר הסתערות של הצרפתים המותשים על חומות העיר כשלה.

בתוך העיר גופא עסקו הנצורים בהכנות מדוקדקות. אל המומחיות הצבאית של סידני סמית ואנטואן דה פיליפו, הצטרפה המומחיות הארגונית של חיים פרחי יועצו היהודי של אל ג'זאר, והמוח שמאחורי ההתנגדות לנפוליאון. בקרב היהודים מקובל לציין גם את נוכחותו בעיר של רבי נחמן מברסלב אשר נקלע למקום ושהה בעיר במהלך הימים טרום המצור. ספר שבחי הר"ן חלק ב סעיף כ.

בינו לבין עצמו קבע נפוליאון את ה-25 באפריל כמועד סיום המצור. אך גם מועד זה חלף, והעיר טרם נכבשה. בינתיים הצליח הצי הבריטי להעביר אל הנצורים תגבורת בחיילים ואספקה.

ב־8 במאי הצליחו אנשיו של ז'אן לאן להבקיע את החומה, והסתערו אל תוך העיר. אך שלא כמו ביפו, שבה בישרה הבקעת החומה את התמוטטות כל קווי ההגנה, הייתה חדירתם של הצרפתים לעיר קשה ביותר, וכעבור כמה מטרים נתקלו התוקפים בהפתעה איומה. בעת המצור הקימו דה פיליפו ופרחי חומה נוספת, במקום שהיה גינתו של אל ג'זאר. חומה זו הביאה לייאוש בקרב התוקפים, והם נסוגו כלעומת שבאו. התקפה זו, השביעית במספר, הייתה גם האחרונה. מתכנן הגנת העיר, אנטואן דה פיליפו, לא זכה לראות בניצחונו. הוא מת ממכת שמש כשבועיים בטרם הוסר המצור.

בוריין מעריך את מספר ההרוגים הצרפתים ב-3,000 במהלך כל המצור. בין אלו רבים מתו במחלת הדבר. תנאי התברואה האיומים באותה התקופה גרמו לכך שגם פגיעות קלות היו בעלות פוטנציאל קטלני, כפגיעתו של קפארלי שמת מהרעלת דם. אין נתונים כמה מבין מגיני העיר מתו במצור, אך יש להניח כי המדובר במספר דומה.

שמועות על התקוממות במצרים, כמו גם מחלת הדבר ויאושם של הצרים, אשר נתקלו במכשולים בלתי צפויים, הביאו את נפוליאון למסקנה כי לא יוכל לחדור לעיר, וב-20 במאי 1799, לאחר חמישים וארבעה ימי מצור, נסוג מן העיר. לימים, בשבתו בגלות בסנט הלנה, יאמר לכותב זכרונותיו "אם עכו הייתה נופלת, הייתי משנה את פני העולם" וכן "גורל המזרח נקבע בעיירה קטנה זו".

בשנות השבעים התקיים סקר ארכאולוגי שנערך על ידי המרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה. במהלכו של הסקר, נחשפו יסודותיו של המבנה מתחת למגדל הזבובים ובין היתר ונחשפה שרידי אונייה, שייתכן וטובעה בזמן המצור על עכו.[2]

הנסיגה למצרים

ב־18 במאי החלו ההכנות לנסיגה מעכו. בתחילה החלו להשלח דרומה החולים והפצועים, ולאחר מכן, בליל ה-20 במאי עזב הצבא כולו, בחשאי, את העיר, שכן חשש מהסתערות על ידי הנצורים, אשר יבינו כי ניצחו בקרב. השיירה העגומה ירדה דרומה בדרך החוף, כאשר הפצועים נישאים על גמלים ופרדות, וסובלים מצמא, מרעב ומהחום העז. עוד באותו יום חנו הצרפתים בטנטורה, שם נאלצו להותיר בחולות את תותחי המצור הכבדים. ב-22 במאי חנו בקיסריה, וב-24 במאי שבו ליפו, שם חנו עד ה-28 במאי במהלך שהייתם ביפו נתן נפוליאון לרופאיו את הפקודה האיומה להרוג חלק מן הפצועים והחולים, שנראה היה כי לא יעמדו בתלאות המסע. ב-1 ביוני שבו הצרפתים לאל עריש וב-14 ביוני שב נפוליאון לקהיר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד בן צבי, 1969, עמ' 65
  2. ^ עירית זהרוני, דרך ארץ: ארץ חרס ואדם, תל אבחיב, משרד הביטחון, 1996, עמ' 230
קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות)
ראשונה שנייה שלישית
קרב נירווינדן • קרב כף סנט וינסנט קרב הפירמידותקרב הנילוסקרבות בארץ ישראל • קרבות איטליה • קרב קופנהגן • קרב ההונלידן • קרב מרנגו גרנד ארמהקרב כף פיניסטרהקרב טרפלגרקרב אולםקרב אוסטרליץ
רביעית חמישית שישית שביעית
קרב קופנהגןקרב ינה-אאורשטדט • קרב אילאו • קרב היילסברג • קרב פרידלנד קרב אבנסברג • קרב אספרן-אסלינגקרב וגראם הפלישה לרוסיהקרב בורודינו • קרב ברזינה • קרב דרזדן • קרב סמולנסק • קרב ויטוריה • קרב לייפציג קרב קאטר ברהקרב ווטרלו
אחמד אל-ג'זאר

אחמד פאשה אל-ג'זאר (בערבית أحمد الجزار או أحمد البوشناقي, אחמד הבוסני ) (1720 – 1804) היה מושל צפון ארץ ישראל בשם האימפריה העות'מאנית בין השנים 1775–1804. הוא ידוע במיוחד בבנייה הנרחבת שערך בעיר מושבו, עכו, ובעמידתה של העיר המבוצרת במצור שהטיל עליה נפוליאון בשנת 1799. בשל אכזריותו ומִנהגו להטיל מומים בנתיניו כונה "אל-ג'זאר" – "הקצב".

המצור על עכו

האם התכוונתם ל...

נפוליאון והיהודים

נפוליאון היה גורם חשוב באמנציפציה ליהודים באירופה ושחרורם מחוקים ישנים שהגבילו אותם לגטאות יהודיים ושהגבילו את זכויותיהם בתחומי הפולחן, הקניין והעיסוק.

עכו

עַכּוֹ (בערבית: عكا – "עכא") היא עיר במחוז הצפון בישראל, הגובלת מדרום בחופיו הצפוניים של מפרץ עכו וממערב בים התיכון. בשנת 2016 התגוררו בעיר כ-48,000 תושבים, כשני שלישים מהם יהודים.

עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, ודברי ימיה המתועדים מתחילים בתקופת הברונזה הקדומה. במשך שנים רבות הייתה עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה אפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. היא ידעה עליות ומורדות ועברה מיד ליד פעמים רבות. עכו הגיעה לשיאה כאשר שימשה כבירת ממלכת ירושלים במאה ה-13 וכבירתו של אחמד אל-ג'זאר בסוף המאה ה-18. מאז המאה ה-19 פחתה חשיבותה של העיר, ביחס לחיפה שהייתה לעיר הנמל הראשית של צפון הארץ. בהתאם לכך הייתה התפתחותה של העיר איטית בהשוואה לזו של חיפה.

בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. שבע שנים לאחר מכן, בשנת 2008, הוכרזו המקומות הבהאים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית נוסף. חלק מהם, ובכלל זה המקום הקדוש ביותר לדת הבהאית – אל-באהג'ה, שוכנים בעכו ובסביבותיה. העיר היא לפיכך האתר היחידי בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות כ"אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו.

קרב אספרן-אסלינג

קרב אספרן-אסלינג (בגרמנית: Aspern-Essling), חלק מן המלחמות הנפוליאוניות, נערך ב-21 וב-22 במאי 1809, בין ובתחומי שני הכפרים אספרן ואסלינג, אשר על גדתו הצפונית של הדנובה, לא הרחק מווינה. בקרב זה הכה הצבא האוסטרי, בפיקודו של הארכידוכס קרל, דוכס טשן את הצבא הצרפתי בפיקודו של נפוליאון. בקרב האמור, הצרפתים יצאו וידם על התחתונה, לראשונה מאז המצור על עכו (1799). עם זאת, בקרב זה הוכה רק חלק קטן יחסית של אותו צבא, דבר שלא מנע מנפוליאון לצאת מנצח בסופו של אותו מסע מלחמה.

קרב תבור

קרב תבור או הקרב מול הר תבור היה קרב אשר התרחש ב-16 באפריל 1799 במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.

הקרב התנהל בעמק יזרעאל, במרחב שבין גבעת המורה והר תבור, סמוך למקום בו שוכנים כיום המושב והקיבוץ מרחביה. בקרב ניצח צבאו של נפוליאון בראשותו ובראשות הגנרל ז'אן-בטיסט קלבר, את צבאות האימפריה העות'מאנית בפיקודו של עבדאללה פאשה אל עזם, מושל דמשק.

בעודו צר על עכו, היה על נפוליאון להגן על עורפו, כמו גם להבטיח אספקה לכוחותיו. מכיוון שכך נשלחו כוחות צרפתים לכבוש את אזור הגליל. בצפון הגיעו כוחות אלה עד צור ובמזרח, תפסו את גשר בנות יעקב והגיעו אף עד קוניטרה.

בעוד חייליו של נפוליאון כובשים את הגליל, התאסף כנגדם כוח אדיר של כ-20,000 חיילים אשר הגיעו ממקומות שונים, ובמיוחד מדמשק, וכן אנשי ההרים משכם. הכוחות התאחדו בעמק יזרעאל לרגלי גבעת המורה, ומשם התכוננו לפנות מערבה לעכו על מנת להסיר את המצור מן העיר.

אל מולם עמד כוחו של קלבר, שניצב בראש 2,500 חיילים. בימים הקודמים עמד קלבר מול כוחות ממלוכים פזורים. ז'ונו הביס כמה מאות מהם בהרי נצרת ב־13 באפריל ובקרב נוסף בכפר כנא ב־15 באפריל הביס קלבר כמה אלפים נוספים. קלבר נע בחסות החשיכה בלילה שבין 15 ל-16 באפריל, מהר תבור לכיוון דרום-מערב. מטרתו הייתה לפתוח במתקפה עם עלות השחר, אולם הוא טעה בהערכת הזמן, וכאשר האיר היום, אותר בעודו בתנועה והותקף על ידי הפרשים הממלוכים. קלבר החזיק מעמד מספר שעות, בעודו בנחיתות טקטית ומספרית. בשעות אחר הצהריים הגיע נפוליאון עצמו לזירה, כשהוא עומד בראש כוח של 2,000 חיילים, ועימו עשרים תותחי שדה, ואיגף את הפרשים הממלוכים היגעים מיום הקרב ממערב. הכוח הממלוכי נלכד באש משני צדדיו ונפוץ לכל עבר. עתה היה נפוליאון חופשי להמשיך את המצור על עכו ללא כל איום.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.