המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית

המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, בראשי תיבות: ס"ררוסית: Партия социалистов-революционеров (ПСР) эсеры) הייתה תנועה פוליטית שפעלה ברוסיה בתחילת המאה ה-20.

המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית
Партия социалистов-революционеров
SR (and Revolyutsionnaya Mysl') electoral symbol, November 1917 election
מייסד אנדריי ארגונוב
מיכאיל גוטץ
גריגורי גרשוני
ויקטור צ'רנוב
אידאולוגיות סוציאליזם דמוקרטי
פדרליזם
מיקום במפה הפוליטית שמאל
ארגונים בינלאומיים האינטרנציונל השני (1889-1916)
האינטרנציונל הסוציאליסטי העובד (1923-1940)
צבעים רשמיים אדום
1917PartiyaSoz-Rev
כרזה של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית

היסטוריה עד 1917

המפלגה הסוציאל רבולוציונית נוסדה ב-1900, אולם היו קבוצות סוציאל רבולוציוניות כבר בשנות התשעים של המאה ה-19. המפלגה סייעה בעיקר לאיכרים, ולא לפועלים. המפלגה השתתפה באופן פעיל במהפכת 1905 והייתה גם חברה בדומה. בשנת 1906 היו בדומה 34 ס"רים, וב-1907 נבחרו 37 ס"רים לדומה.

הטרור היה אחד מדרכי הפעולה של מפלגה זו. הוקמה "הזרוע הצבאית" שהתנקשה באישים בכירים בממשל הרוסי.

ב-1917 ואחריה

לאחר מהפכת פברואר הס"רים היו הכוח המוביל בקואליצה הסוציאליסטית-ליברלית. היה קרע בקבוצה בין אלו שתמכו בבולשביקים, והפורשים תומכי הבולשביקים נקראו "ס"רים שמאלנים".

מאז מהפכת אוקטובר הלך ונחלש כוחם של הס"רים. הבולשביקים הצרו את צעדיהם של הס"רים ואלו התנגדו לחוזה ברסט-ליטובסק. הם התנקשו בשגריר הגרמני ברוסיה, וילהלם מיבראך ופנו לאלימות. משורותיהם יצאה פניה קפלן שביצעה ניסיון התנקשות בלנין. רבים מהס"רים לחמו למען הצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה. לאחר סיום מלחמת האזרחים רבים מהמפלגה פנו למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

בשנת 1922 במוסקבה נערך משפט נגד ראשי המפלגה. בהתאם להחלטת בית המשפט 12 (מהם 8 חברי הוועידה המרכזית) מראשי המפלגה קיבלו עונש מוות. בהמשך עונש זה הומר לתקופות מאסר.

במקביל התארגנה המפלגה לפעילות מחוץ לרוסיה. אך בהדרגה הקשר עם חברי המפלגה בתוך רוסיה נחלש ופעילות המפלגה הייתה למעשה רק מחוץ לגבולות רוסיה.

הארגון הלוחם של הס"ר

הארגון הלוחם של הסוציאל-רבולוציונרים (Боевая Организация) היה אגף הטרור של המפלגה, קבוצת טרור כמעט עצמאית שהופעלה על ידי המפלגה.

היסטוריה

ב-1902, גריגורי גרשוּני הקים ועמד בראש הקבוצה. ב-1904, יבנו אזף ירש אותו עם סגנו, בוריס סאווניקוב, שלאחר מכן החליף אותו ב-1908 וכעבור זמן קצר הקבוצה פורקה.

באוטוביוגרפיה שלו, "זכרונותיו של מחבל" (1917) הוא קרא לארגון, "הבריגדה הטרוריסטית".

התנקשויות מוצלחות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.