המערב הישן של אמריקה

המערב הישן של אמריקהאנגלית: American frontier) הוא מונח תרבותי-היסטורי המתייחס לאזור הממוקם במערב אמריקה הצפונית, על פי רוב במערב ארצות הברית. האזור יושב בתקופת הזמן מאמצע המאה ה-19, בייחוד מהתקופה שקדמה למלחמת האזרחים ועד לסופה. הביטויים המערב הישן והמערב הפרוע מתייחסים לחיים מעבר לרצועת הספר, שלא הייתה מיושבת על ידי מתיישבים אירופאים. טרמינולוגיה זו עשויה למקם את הרקע הרבה לאחור, עד לתקופה הקולוניאלית האמריקאית, אך כוונתה על פי רוב לציין את השנים המאוחרות של המאה ה-19, ואת האזורים שמערבית לרצועה שבין דקוטה הצפונית לטקסס, ועד לאוקיינוס השקט.

The Cow Boy 1888
ארכיטיפ אופייני, הקאובוי, במערב הפרוע. 1887

סקירה

CreosoteForegroundKilbourneHoleBackground.jpeg
מראה אופייני של אדמות מערב אמריקה (ושטח מסוג כזה אחראי באופן חלקי לכך שאזור זה וכן כמה מאזורי הצפון קרויים "המדבר האמריקני הגדול"). נוף זה הוא בקילבורן הול שבניו מקסיקו.

היבטים רבים של חיי המערב הישן תוארו ברומנטיות יתרה. במערבון אופייני, המערב הישן הוא נוף צחיח מיושב בידי ארכיטיפים רבים, ובהם:

עימותים נוצרו בדרך כלל ועדיין מתרחשים, על מקורות מים, כיוון שאדמה ללא מים ערכה מועט במדינות המערב הצחיחות. תקופת הבהלה לזהב במערב הישן הובילה לנדידה קדחתנית של עובדים לאזורי הספר בעקבות גילויים של זהב בכמויות מסחריות. בהיסטוריה של ארצות הברית וקנדה, התרחשו מספר גלים של בהלה לזהב בשלהי המאה ה-19, כמו בסיירה נבדה ובפרייזר קניון.

היסטוריה - המערב הישן במציאות

דמויות, אירועים ואתרים מסוימים שהתקיימו, הם חלק ממארג ההיסטוריה האמריקאית והפולקלור שלה.

אירועים ואנשים

Piegan-BlackfootTipis
טיפי של שבט בלקפיט

אזור הספר לפני תחילת המאה ה-19 ורכישת לואיזיאנה

לפני תחילת המאה ה-19, היו האזורים שממערב למיסיסיפי מיושבים בעיקר על ידי אינדיאנים. מגוון השבטים הילידים בצפון אמריקה התפרשו החל מהמערב התיכון ועד לחוף המערבי. התקיימו רשתות סחר שהתמשכו מערבה עד להרי הרוקי, צפונה עד לאגמים הגדולים ודרומה עד למפרץ מקסיקו. הקיאווה (Kiowa) ושאר שבטי המישורים, יורשי התרבות האמריקאית העתיקה, איכלסו את המישורים הגדולים. הם חיו, נדדו וצדו בין נהר המיסיסיפי להרי הרוקי ומגבולה הצפוני של מקסיקו עד לתוך מחציתה של אלברטה שבקנדה. שבטי המישורים העיקריים היו הדקוטה (Dakota), הבלקפוט, השאיין, הלקוטה והקומאנצ'י. חיות בר היו מצויות בשפע וכללו עדרי באפלו עצומים. בדרום-מערב ארצות הברית איכלסו האפאצ'י והנאוואחו את האדמות הפוריות היבשות.

בשנת 1541 חצה פרנסיסקו וסקס דה קורונדו את הנהר ארקנסו וסייר במרכז שטחה של ארצות הברית לעתיד.

בשנים 17691770 יצאה משלחת פורטולה מבאחה קליפורניה, חקרה את שטח צפון קליפורניה עד מפרץ סן פרנסיסקו וייסדה את היישובים הספרדיים הראשונים באזור (סן דייגו ומונטריי), אשר הובילו להקמת פרובינציית אלטה קליפורניה ("קליפורניה עילית)" כחלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה.

ב-1776 שימש שביל חואן באוטיסטה דה אנסה (Juan Bautista de Anza Trail) את אנסה המפקד וקבוצה של כמעט 300 מתיישבים, חיילים ובני משפחותיהם כדי לחצות את מדבריות סונורה וקולורדו בחיפוש אחר חיים טובים יותר לאורך גבולה של האימפריה הספרדית.

רכישת לואיזיאנה ב-1803 הרחיבה את הגבול המערבי של ארצות הברית.

חקר המערב

בין חלוצי המגיעים למערב היו לואיס וקלארק. משלחת לואיס וקלארק (1804-1806) הייתה המסע המסודר הראשון של מתיישבים אירופאים מעבר לגבול המערבי, אל חוף האוקיינוס השקט ובחזרה. אחרים היו ציידים הרפתקנים. פיתוח האזור נעשה במקביל להתפתחות צירים אשר הובילו את המהגרים אליו. במקביל, ארצות הברית הגבילה את שטחי ההתיישבות של שבטי האינדיאנים.

לפתיחת ציר סנטה פה ב-1821, הייתה חשיבות מכרעת בפיתוח הסחר וההגירה לאזור. הציר שימש למסחר בין קנזס סיטי, מיזורי וסנטה-פה שבניו מקסיקו עד 1880. מסנטה פה ועד לפואבלו דה לוס אנחלס (כיום: לוס אנג'לס) עבר "הציר הספרדי העתיק", שבו השתמשו אלה שהמשיכו מערבה. ציר נוסף הוביל את החלוצים המורמונים מאילינוי לאזור ביוטה שבו הקימו ב-1846 את סולט לייק סיטי. בצפון עברו המתיישבים דרך "ציר אורגון", שיישבו את אזור צפון-מערב ארצות הברית של ימינו בין 1841 ו-1869.

ב-1840 נעשה שימוש בציר אורגון גם כדי לפתח מסלול דרומי יותר, לכיוון קליפורניה. באותן שנים החלה הגירה המונית לקליפורניה: כ-250,000 איש ניסו את מזלם במציאת זהב באזור, או הקימו בו חוות. הבהלה לזהב בקליפורניה (1848-1858) החלה לאחר גילוי של זהב ליד סקרמנטו, קליפורניה. זמן לא מועט לאחר מכן, מהגרים החלו לזרום בהמוניהם לצפון קליפורניה, כששיאה של התופעה ב-1849. הבהלה לזהב בקליפורניה ופיתוח האזור שלחוף האוקיינוס השקט פיתחה ציר נוסף, "הפוני אקספרס" שנסע מסיינט-ג'וזף שבמיזורי לסקרמנטו, דרך יוטה, נברסקה, וקנזס. הציר היה פעיל בין אפריל 1860 ואוקטובר 1861.

Map of Indian territory 1836
מפת הטריטוריה האינדיאנית - 1836

טריטוריה אינדיאנית הייתה השטח שנקבע לצדה של ארצות הברית לשימושם של האינדיאנים. הגבולות הכלליים נקבעו בשנת 1834 באמצעות חוקי המגע עם האינדיאנים, שהועברו בקונגרס האמריקאי והסדירו את היחסים בין האינדיאנים לשאינם אינדיאנים. אלו היו טריטוריות בלתי מאורגנות שהוקמו עבור הילידים האמריקאים, בניגוד לטריטוריות המאורגנות שיושבו בידי הלבנים, אנשי מזרח אמריקה ואשר הקונגרס האמריקאי החיל עליהן את חוקי היסוד.

דייבי קרוקט היה חבר קונגרס מטנסי שתמך בזכויותיהם של הפולשים לקרקעות המערב. ב-1835, לאחר שהובס בבחירות אמר, "אתם יכולים כולכם ללכת לעזאזל ואני אלך לטקסס". הוא הצטרף למהפכה הטקסנית. בנובמבר 1835 עזב את טנסי ועבר לטקסס. ב-14 בינואר 1836 קרוקט ו־65 גברים אחרים הושבעו לממשלה הזמנית של טקסס. כתמורה הובטחו לכל אחד מהם בערך 19 קמ"ר (4,605 אקרים) אדמה. ב-6 בפברואר 1836 קרוקט ובערך 12 גברים שנותרו, הגיעו לסן אנטוניו דה בקסר.

קרוקט נטל חלק בקרב אלמו (23 בפברואר - 6 במרץ 1836) והיה אחראי על הגנת הגדר המערבית בחזית הקפלה. הכוחות הטקסנים שמנו 180 עד 250 לוחמים, הוכרעו בידי 1,300 עד 1,600 חיילים מקסיקנים. ישנה מסורת שקרוקט נהרג במהלך הקרב עצמו. אך מיומנו השנוי במחלוקת של José Enrique de la Peña שנחשף ב-1955, נראה שייתכן שהיו כששה טקסנים ששרדו את הקרב וביניהם כנראה קרוקט. הם נלקחו כשבויים בידי הגנרל המקסיקני מנואל פרננדז קסטרילון והוצאו להורג בפקודתו של נשיא מקסיקו הגנרל אנטוניו לופז דה סנטה אנה. שתי הדעות נהנות מתמיכה בין היסטוריונים.

קייל מקג'י התפרסם בתור "הפתי הזקן והמטורף" של המערב הפרוע. הוא היה מראשוני המתיישבים בקליפורניה ונאהב כדמות אב על ידי כל מי שפגש בו. מקג'י בלה חלק גדול מחייו בחיפוש הזהב של קורטז האגדי, בלי להיות מודע לכך שקורטז שהה בעיקר באזורי אריזונה ומקסיקו. מקג'י מצא באקראי מרבץ זהב שהצית פרץ של מתיישבים למה שנעשה האזור הגדול של סן פרנסיסקו.

הבהלה לזהב ותקופת מלחמת האזרחים

Gold prospector
איור של מחפש זהב

הבהלה לזהב של קליפורניה הייתה הבהלה לזהב של 18481858, סוג של היסטריה המונית, שהוצתה בעקבות גילוי זהב סמוך לסקרמנטו שבקליפורניה. התקופה מאופיינת בהגירה המונית דרך המערב הישן לעבר צפון קליפורניה. זו הייתה בין תקופות ההגירה החשובות ביותר בהיסטוריה האמריקאית והיא הובילה להפיכתה של קליפורניה למדינה. שיא הבהלה היה בשנת 1849 והמהגרים של אותה תקופה נודעו כאנשי 49 (49ers).

בין אנשי 49 היה ג'ושע אייברהם נורטון (Joshua Abraham Norton), שב-1849 היגר מדרום אפריקה לסן פרנסיסקו, לאחר שקיבל במתנה מאביו 40,000 דולר, כנראה בירושה. במהלך השנים הבאות הוא הספיק לצבור כסף רב ולהפסיד את כספו וב-1859 לאחר שאיבד את יכולתו הכלכלית, הכריז על עצמו כעל "קיסר ארצות הברית ומגינה של מקסיקו" ונודע כהוד מלכותו הקיסר נורטון הראשון. לא היה לו כוח פוליטי והשפעתו התקיימה רק ככל שהסובבים אותו החליטו לרצותו. הוא טופל בסן פרנסיסקו בצורה מכובדת ומטבע שהונפק בשמו כובד על ידי המוסדות שבהם היה רגיל לבקר.

בתקופה זו חיו כמה מגיבורי המערב הפרוע אשר הפכו מאוחר יותר לדמויות היסטוריות, כמו ביל היקוק הפראי. ב-1855 הוא היה נהג כרכרות בצירי סנטה פה ואורגון. כישוריו בקרבות ירי הובילו לכינויו. הוא חי תקופה בחבל ג'ונסון שבקנזס ומאוחר יותר היה שוטר עירוני בנברסקה. הוא התפרסם כאשר לכד לבדו את אנשי כנופיית מק'קנלס תוך שימוש בתחבולה. בכמה אירועים אחרים, היקוק התעמת עם כמה גברים והרג אותם אף על פי שנלחם לבדו.

באותה תקופה השתמשו גם בנתיב הפוני אקספרס מסנט ג'וזף במיזורי לסקרמנטו שבקליפורניה. אורכו של הנתיב היה 1,840 מילים והוא חצה את המדינות מיזורי וקליפורניה ואת אדמות טריטוריית יוטה, טריטוריית נברסקה וטריטוריית קנזס (כיום שוכנות שם המדינות: מיזורי, קנזס, נברסקה, ויומינג, קולורדו, יוטה, נבדה וקליפורניה). ציר זה היה פעיל אך ורק 18 חודשים, בין אפריל 1860 ואוקטובר 1861.

מצודת דודג', קנזס, נוסדה בשנת 1864 ונפתחה בשנת 1865 כסנטה פה טרל קרוב לאתר הנוכחי של דודג' סיטי, קנזס (שנוסדה ביוני 1872). המצודה הציעה הגנה לקרוני רכבת ולשירות הדואר של ארצות הברית, ושירתה כבסיס אספקה לכוחות מזוינים שהועסקו במלחמות האינדיאנים.

1 בדצמבר 1884. איש החוק האגדי אלפגו בקה, עצר בפריסקו קבוצת בוקרים שיצרה מהומה וירתה בעיירה. לאחר איומים של החברים של הבוקרים שנעצרו, בקה נמלט ומצא מחסה בביתו של ג'רונימו ארמיג'ו. הבוקרים, שגילו את מיקומו, אספו קבוצה של כ-80 בוקרים, ותקפו את הבית. נורו כ-4000 כדורים על ביתו, ובסוף ההתקפה, הבית נראה כמו גבינה שווייצרית. באופן מדהים, אף אחד מהכדורים לא פגע בבקה. במהלך ההתקפה, בקה הצליח להרוג 4 מהבוקרים, ולפצוע 8 נוספים. לאחר 36 שעות, ההתקפה הסתיימה, כשלבוקרים אזלה התחמושת. בקה יצא מהבית ללא נזק. במאי 1885 בקה נאשם ברצח של אחד מאותם בוקרים. בקה נעצר, ושוחרר מהכלא באוגוסט 1885, לאחר שהביאו את הדלת מביתו של ארמיג'ן לאחר ההתקפה כראיה. בדלת היו יותר מ-400 חורים של קליעים.

1890 והלאה

המערב הפרוע ביצירות אמנותיות

מערבונים

החיים במערב הפרוע היוו השראה לסוגה (ז'אנר) שלמה של סרטים, מערבונים. סרטים אלה תרמו לא במעט למיתולוגיזציה של המערב הפרוע, בתוארם את מאבקם של אנשי החוק בפורעי החוק, או של המתיישבים הלבנים באינדיאנים, שתוארו במערבונים הקלאסיים כ"פראיים" וחסרי מוסר. במערבונים מאוחרים יותר נעשה שינוי בהצגת המתיישבים הלבנים ואנשי החוק כמסמלי המוסר והצדק. "מערבוני ספגטי", למשל, תיארו בדרך-כלל את איש המערב הפרוע כ"מפסידן", כפושע קטן.

בטלוויזיה

המערב הפרוע בתעשיית הבידור

המערב הפרוע בספרות

מלחית האשלגנית

אחד מסימני ההיכר הידועים ביותר של המערב הפרוע, בעיקר בקולנוע, הוא שיח קוצני עגול, עף ומתגלגל ברוח, על רקע שממה (השיח המתגלגל ברוח נהפך לסימן ידוע לשממה וצחיחות). ישנן שתי טעויות בנוגע לזה: 1. השיח הוא מלחית האשלגנית והוא הגיע לארצות הברית מרוסיה רק בסוף המאה ה-19, אחרי תקופת האנרכייה שאפיינה את המערב הפרוע. 2. המקום הראשון שאליו המלחית הגיעה הוא דרום דקוטה, ומאז, הוא התפשט בכל רחבי ארצות הברית עד שהיום הוא נפוץ בכל הארץ למעט שתי מדינות בלבד: פלורידה ואלסקה. על כן, השיח הזה כלל לא ייחודי למערב הפרוע.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המהגר הרוסי שכבש את המערב הפרוע, נשיונל ג'יאוגרפיק
אבין סור

אבין סור (באנגלית: Abin Sur) הוא דמות בדיונית של גיבור-על חייזרי שמופיע בחוברות הקומיקס גרין לנטרן של חברת DC קומיקס. הוא הופיע לראשונה בחוברת Showcase #22 מאוקטובר 1959 ונוצר בידי הכותב ג'ון ברום והמאייר גיל קיין.

אבין סור היה חבר בחיל הפקחים הירוקים והוא ידוע כקודמו של הגרין לנטרן מתור הכסף, האל ג'ורדן. טבעת הכוח שלו בחרה בג'ורדן לאחר שאבין סור גסס מפצעיו, באירועים שסופרו מחדש בגרין לנטרן: שחר הברקת משנת 1989. בהמשכיות שלאחר המשבר בעולמות האינסופיים, הוא מתגלה כגיסו של סינסטרו ודודה של הפקחית הירוקה סוראניק נאטו. את דמותו בסרט הלייב אקשן גרין לנטרן מגלם השחקן טמוארה מוריסון.

אקדוחן

אקדוחן (באנגלית: Gunfighter או Gunslinger או Gunman) הוא מונח ספרותי אשר באופן היסטורי משמש לצורך התייחסות אל גברים במערב הפרוע של ארצות הברית, אשר זכו למוניטין של אנשים מסוכנים, החמושים באקדחים, המשתתפים בקרבות אקדחים ויריות. כיום, המונח "אקדוחן" משמש, פחות או יותר, לציון מישהו שהוא בעל היכולת לשלוף במהירות אקדח מתוך חגורה. "אקדוחן" הוא גם אחת הדמויות הפופולריות ביותר בז'אנר המערבון, המופיע לרוב בסרטים, משחקי וידאו, וספרות.

האקדוחנים נעים בין עיסוקים שונים, כולל אנשי חוק, פורעי חוק ובוקרים, אך לעיתים קרובות יותר זהו שם נרדף לשכירי חרב אשר התפרנסו באמצעות נשקם במערב הישן.

באפלו ביל

ויליאם פרדריק "באפלו ביל" קודי (באנגלית: William Frederick "Buffalo Bill" Cody;‏ 26 בפברואר 1846 - 10 בינואר 1917) היה סייר/גשש בצבא האיחוד ובצבא ארצות הברית, צייד ביזונים ("באפלו"), אמרגן ויוצר מופע המערב הפרוע. אחת מהדמויות הססגוניות של המערב הישן של אמריקה אשר עלילותיו יצרו במידה מסוימת את תדמיתו של "המערב הפרוע". בשנת 1872 הוענקה לו על שירותו מדליית הכבוד של צבא ארצות הברית.

בוקר (מקצוע)

בּוֹקֵר (אנגלית: Cowboy; ספרדית: vaquero וכן caballero) הוא אדם האחראי על בקר ועל סוסים בחוות בקר ובשטחי מרעה בעיקר בצפון ודרום אמריקה.

באופן מסורתי, הבוקר הוא בדרך-כלל כוח עזר בחוות המטפל בסוסים ובבקר. מעבר לכך, התפתחה תרבות בוקרים, הכוללת השתתפות ברודאו ובוקרים רבים עובדים בתחום התיירות (כמדריכים ומארחים של תיירים במערב ארצות הברית) או בתחום הרודיאו.

גם בישראל יש בוקרים, בעיקר בגולן, בגליל ובאזור הכרמל.

הבוקר מופיע הרבה במערבונים, סרטי קולנוע שמתרחשים במערב הפרוע במאה ה-19. במערבונים רבים הבוקר מתואר כגבר קשוח, רוכב על סוס וחמוש ברובה ואקדח תופי כדי להגן על עצמו מפני אינדיאנים ופושעים פורעי-חוק.

בילי הנער

הנרי מקארתי (באנגלית: McCarty, נולד ב-1859, נורה למוות ב-14 ביולי 1881), המוכר בכינויו בילי הנער (Billy the kid), והיה ידוע גם בשמות הנרי אנטרים (Antrim) וכן ויליאם האריסון בוני (Bonney), היה פושע אמריקאי במאה ה-19. בילי הנער היה מיומן בשימוש ברובה והשתתף במלחמת מחוז לינקולן. לפי האגדה הרג 21 אנשים.

גובהו של בילי הנער היה 1.72 מטר, עיניו כחולות, לחייו חלקות, שיניו הקדמיות בולטות. נאמר עליו שהיה ידידותי בזמנים מסוימים, אך היה יכול להיות קצר רוח ונחוש. דבר זה הפך אותו לפושע מסוכן, כאשר השתלבה תכונה זו עם תעוזתו וכישורי הירי שלו. כמו כן, היה בילי מפורסם בכך שככל הנראה תמיד חבש כובע סומבררו עם סרט קישוט ירוק. בילי הנער כמעט ולא היה ידוע במהלך חייו, אך התפרסם בשנה שלאחר מותו כאשר פט גארט, השריף שהרג אותו, פרסם ביוגרפיה סנסציונית שנקראה "החיים האותנטיים של בילי, הנער". החל מפרסום ספרו של גארט, התפתחה דמותו של בילי הנער והפכה לאחד מהסמלים העיקריים של המערב הישן של אמריקה.

גוסט ריידר

גוסט ריידר (באנגלית: Ghost Rider) הוא שמו של מספר דמויות אנטי-גיבורים על-טבעיים המופיעים בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Marvel Spotlight #5 מאוגוסט 1972 ונוצרה על ידי צמד הכותבים רוי תומאס וגארי פרידריך והמאייר מייק פלוג. חברת מארוול השתמשה בשם לדמות מערבונים שנודעה בתחילה כנייט ריידר ולאחר מכן כפנטום ריידר.

האלטר אגו של הגוסט ריידר השני והמפורסם ביותר הוא ג'וני בלייז, אופנוען פעלולן אשר כדי להציל את חייו של אביו החורג, מסכים למסור את נשמתו לשטן (שהתברר מאוחר יותר כשד בשם מפיסטו). במקום זאת, נשמתו מתאחדת עם ישות בשם זרת'וס. כאשר בלייז משתמש בכוח של זרת'וס, גופו נאגף באש הגיהנום וראשו הופך לגולגולת רושפת אש. הוא רוכב על אופנוע בוער ומסוגל לשלוח פרצי אש מכפות ידיו. דמותו כיכבה בסדרת חוברות משנים 1972-1983. סדרת חוברות שנייה פורסמה בשנים 1990-1998, ובו הוצג הגוסט ריידר השלישי, דני קטץ'. לאחר שאחותו נפצעה מידי גנגסטרים, קטץ' נתקל באופנוע שכושף באופן מיסטי מסתורי להכיל את רוח הנקמה. ג'וני בלייז הופיע מחדש בסדרת החוברות כדמות משנה, ובשנות ה-2000 כיכב מחדש כגוסט ריידר לאחר שהחליף את קטץ'.

דמותו של גוסט ריידר נבחרה במקום ה-90 ברשימת גיבורי העל הגדולים של כל הזמנים. דמותו עובדה לסרט קולנוע באותו שם משנת 2007, בכיכובו של ניקולס קייג' כג'וני בלייז. קייג' שב לגלם את הדמות בסרט המשך בשם "גוסט ריידר: רוח הנקמה". השחקן גבריאל לונה מגלם את דמותו של הגוסט ריידר, רובי רייס, בעונה הרביעית של סדרת הלייב אקשן "סוכני S.H.I.E.L.D.".

הפארק הלאומי תאודור רוזוולט

הפארק הלאומי תאודור רוזוולט (באנגלית: Theodore Roosevelt National Park) הוא פארק לאומי הכולל שלושה אזורים נפרדים של בתרונות ופרריה במערב מדינת דקוטה הצפונית בארצות הברית. הפארק קרוי על שם נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, ומשתרע על שטח בן 285 קילומטרים רבועים בשלושה אזורים, היחידה הצפונית, היחידה הדרומית ויחידת חוות אלקהורן.

הצעדה הארוכה של הנאוואחו

הצעדה הארוכה של הנאוואחו (באנגלית: Long Walk of the Navajo) היא גירוש של בני אומת הנאוואחו מהטריטוריה שלהם על ידי הממשל הפדרלי של ארצות הברית ב-1864. הנאוואחו אולצו לצעוד מאדמתם מאזור צפון-מזרח אריזונה למזרח ניו מקסיקו אל שמורה שהוקמה עבורם. בין אוגוסט 1864 וסוף 1866 התרחשו 53 צעדות כפויות, שבמהלכן מתו רבים. צעדות אלו הן אירוע מכונן בתולדות הנאוואחו. כמה אנתרופולוגים טוענים כי "הטראומה הקיבוצית של הצעדה הארוכה... היא קריטית לתחושת הזהות של הנאוואחו כעם".

כנופיה

כְּנוּפְיָה היא קבוצה חברתית של שלושה אנשים או יותר, אשר דרך התקבצות, תצורה וגיבוש התארגנות, חולקים חבריה זהות משותפת. כיום משמשת המילה בעיקר לתיאור ארגון פשיעה או כל התארגנות בעלת כוונות לא חוקיות. לעיתים משמשת המילה כסלנג לתיאור קבוצה מגובשת של אנשים בעלת כוונות זהות. על אף שהשימוש במילה הוא לרוב בהקשרים שליליים, קבוצה חברתית אשר מגדירה את עצמה בשונה מנורמות המיינסטרים מאפשרת לחבריה לאמץ לעצמם את התיאור "כנופיה" כהצהרה לזהות או אפיון משותף.

דיווחים על מעשי הרג הקשורים בפעילותן של כנופיות נפוצים בעיקר בערים הגדולות של ארצות הברית, שם קיימות הכנופיות הוותיקות ביותר וישנו התיעוד הרב ביותר של פעילותן ומיפוי של החברים בהן המוּכרים לכוחות הביטחון המקומיים. בממשל הפדרלי של ארצות הברית מעריכים כי כנופיות מרוויחות את מרבית הכספים שלהן מסחר בסמים, וסך עסקאות אלה מוערך בסך של כ-352 מיליארד דולר. מחלקת המשפטים של ארצות הברית מעריכה שישנן במדינה כ-30,000 כנופיות ולהן כ-760,000 חברים. אלה משפיעים על יותר מ-2,500 קהילות שונות ברחבי ארצות הברית.

ממלכת הקסם

ממלכת הקסם (באנגלית: The Magic Kingdom) הוא פארק שעשועים הממוקם באתר הנופש וולט דיסניוורלד בקרבת אורלנדו, שבמדינת פלורידה בארצות הברית. שטחו של הפארק 433,000 מ"ר. הפארק נפתח לקהל ב-1 באוקטובר 1971 והוא המפורסם והידוע מבין פארקי השעשועים של פלורידה. מבנה הפארק דומה מאוד למבנה פארק השעשועים דיסנילנד שבמדינת קליפורניה. בשנת 2013 ביקרו בפארק למעלה מ-18 מיליון מבקרים - מה שהופך אתו לפארק השעשועים הפופולרי ביותר בעולם בשנה החמישית ברציפות.

משמעות הספר בהיסטוריה האמריקאית

משמעות הסְפר בהיסטוריה האמריקאית (באנגלית: The Significance of the Frontier in American History) היא מסה מאת פרדריק ג'קסון טרנר, שראתה אור ב-1893 והציגה תזה לפיה גרעינה של ההיסטוריוגרפיה האמריקנית הוא תהליך כיבוש הסְפר (חזית ההתיישבות) באמריקה, תזה הידועה כ"תזת הספר" (Frontier Thesis). טרנר התייחס למושג "סְפר", לא כאל מושג גאוגרפי גרידא (קצה גבול ההתיישבות, שאחריו משתרעת שממה), אלא לתפיסת עולם שבבסיסה אתוס ההתפשטות אל שטח חופשי וחסר גבולות, שאפיינה את המתיישב באמריקה וממשיכה לעצב את המחשבה האמריקאית. התזה הוצגה לראשונה במסגרת מפגש מיוחד של האגודה ההיסטורית האמריקאית בהתערוכה העולמית של שיקגו (1893).

פוני אקספרס

הפוני אקספרס (באנגלית: Pony Express) היה שירות דואר שפעל במשך כשנה וחצי (בין אפריל 1860 ואוקטובר 1861) באזור הרי הרוקי והמישורים הגדולים בארצות הברית, בין סנט ג'וזף, מיזורי לסקרמנטו, קליפורניה. השירות התבסס על רוכבי סוסים מהירים ועל רשת תחנות להחלפת סוסים ורוכבים לאורך הנתיב. לשירות התקשרו שלוחות שקישרו למעשה את ערי מזרח ארצות הברית (וושינגטון הבירה, ניו יורק ופילדלפיה) עם סן פרנסיסקו. היה זה אמצעי העברת המסרים המהיר ביותר בין מזרח ארצות הברית למערבה עד המצאת הטלגרף, רוכבי הפוני אקספרס חצו את ארצות הברית מחופי האוקיינוס האטלנטי לחופי האוקיינוס השקט במהלך עשרה ימים בלבד.

למרות פרק הזמן הקצר בו פעל השירות והיותו כישלון כלכלי, הוא נותר מרכיב במיתולוגיה של המערב הישן של אמריקה. השירות התחרה למעשה בדואר הממשלתי הבלתי יעיל באמצעות יוזמה ותושייה של בודדים תוך הקרבה אישית ודבקות במטרה, הוא הוכיח ישימות וקיום של נתיבי תנועה במערב בהם ניתן לנוע לאורך כל השנה והנציח את הקשר בין האדם וידידו הטוב ביותר במערב, הסוס. השירות שילב שליחות לאומית פטריוטית עם הרפתקנות והישג אישי והפך בכך לסיפור אמריקאי. אחד מגיבורי המיתולוגיה של המערב הפרוע וממעצביה, באפלו ביל קודי, היה בימי נעוריו רוכב בשירות הפוני אקספרס.

פורט סמית'

פורט סמית' (באנגלית: Fort Smith) היא אחת משתי הבירות של מחוז סבסטיאן (ביחד עם גרינווד) במדינת ארקנסו בארצות הברית. העיר נמצאת במקום בו נהר פוטו (Poteau) נשפך אל נהר ארקנסו, על גבול ארקנסו-אוקלהומה. בעיר מתגוררים 86,209 תושבים (נכון ל-2010), והיא העיר השנייה מבחינת גודל אוכלוסייתה בארקנסו, אחרי הבירה ליטל רוק. במטרופולין שלה מתגוררים 298,592 תושבים (נכון ל-2010).

פרדריק רמינגטון

פרדריק סקריידר רמינגטון (באנגלית: Frederic Sackrider Remington‏; 4 באוקטובר 1861 - 26 בדצמבר 1909) היה צייר, מאייר, פסל וסופר אמריקני שהתמחה בתיאורים של המערב הישן של אמריקה, בייחוד תוך התמקדות ברבע האחרון של המאה ה-19 במערב ארצות הברית ודמויות של בוקרים, האינדיאנים בארצות הברית וחיל הפרשים של ארצות הברית.

קורייר ואייבס

קורייר ואייבס (באנגלית: Currier & Ives) הייתה החברה המצליחה ביותר להדפסי ליתוגרפיה בארצות הברית. החברה פעלה בין השנים 1834 עד 1907 וייצרה למעלה ממיליון הדפסים. ההדפסים, שהיו זולים יחסית לציורי שמן, היו תמונות מקובלות שנתלו על קירות בבתים רבים בארצות הברית ובבריטניה. ההדפסים כללו שכפול (רפרודוקציה) של ציורי שמן ויצירות מקוריות בשלל נושאים, בהם סצנות היסטוריות (הידועה בהן היא סדרת מלחמת האזרחים האמריקנית ותמונת רצח אברהם לינקולן), תמונות מחיי הכפר (מראות של עבודות חקלאיות, ציד, דיג וכו'), חיי הים והספנות (ציד לווייתנים, ספינות שונות), מראות מן המערב הישן של אמריקה (נהר מיסיסיפי, מסילות ברזל בערבה, כריית זהב), ניו יורק וסביבתה (חיים עירוניים, נופי נהר הדסון), תמונות קומיות (קריקטורות פוליטיות, בדיחות מצוירות), כרזות (כולל כרזות בחירות) ועוד. בתחילה היו ההדפסים בשחור-לבן ונצבעו ידנית, אך עם התקדמות הטכנולוגיה החלה החברה להפיק גם ליטוגרפיות צבעוניות.

קלמיטי ג'יין (סרט)

קלמיטי ג'יין (באנגלית: Calamity Jane) הוא סרט מוזיקלי ומערבון משנת 1953 המבוסס באופן רופף על קשריה הרומנטיים של קלמיטי ג'יין, מגיבורות המערב הישן של אמריקה וביל היקוק הפראי. בתפקידים הראשונים משחקים דוריס דיי והווארד קיל.

השירים המקוריים הם של סמי פיין (לחן) ופול ובסטר (מילים). השירים שהתפרסמו מפסקול הסרט הם: "הגבעות השחורות של דקוטה" ("The Black Hills of Dakota ") ו"אהבה סודית" ("Secret Love") שזכה בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר.

מרתה ג'יין קנרי (1852–1903) הייתה סיירת ולוחמת מקצועית במלחמה נגד האינדיאנים בארצות הברית, לבשה בגדי גברים והתנהגה בהתאם. בתמונות הייתה מצולמת אוחזת ברובה. תקופה מסוימת הייתה בחברתו של ביל היקוק הפראי. היא טענה שהם נישאו אבל אין אסמכתא לכך. לאחר שהוא נרצח היא הופיעה במופע של באפלו ביל כמספרת סיפורים. בגלל אופייה הסוער והפראי קבלה את הכינוי "Calamity" (אסון, פגע). לפי צוואתה נקברה ליד ביל.

חברת האחים וורנר החליטה להפיק את הסרט בעקבות הצלחת הסרט המוזיקלי אנני אוקלי אשת לפידות. ב-1963 הופק סרט טלוויזיה עם קרול ברנט בתפקיד קלמיטי. כן הועלו הפקות רבות של המחזמר לתיאטרון.

כן מופיעות דמויותיהם של ביל היקוק וקלמיטי ג'יין בסדרת הטלוויזיה דדווד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.