המנורה

מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש, ובה היו כהנים מדליקים ומטיבים את נרותיה מדי ערב. המנורה היא אחד מסמליו של העם היהודי וניצבת בלב סמלה הרשמי של מדינת ישראל.

Menorah (Arc de Titus, Rome)
המנורה, העתק התבליט משער טיטוס ברומא
Beit She'arim - Cave of the Torah Ark, a menora relief (1)
תבליט מנורה במערת ארון הקודש בבית שערים מתוארכת בין המאה השנייה לרביעית לספירה
Menorah 0307
המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש (מוצגת ברחבת בית הכנסת החורבה בעיר העתיקה בירושלים)
Eshtemoa menorah
תבליט המנורה שנתגלה בבית הכנסת באשתמוע, מוצג כיום במוזיאון רוקפלר
Rehov Mosaic Replica-20
סורג מאבן שיש, עם תבליט מנורת שבעת הקנים, המאה ה-4 לספירה, נמצא בסמוך לכתובת רחוב
PikiWiki Israel 15003 Jericho synagogue mosaic
העתק של פסיפס מבית הכנסת העתיק "שלום על ישראל" ביריחו מהמאה ה-7 לסה"נ
Stamp of Israel - Menorah 1952
בול "המנורה" משנת 1952 בעיצובו של אוטה וליש

מצוות המנורה

הציווי על עשיית המנורה נאמר בתורה:

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

בין כלי המקדש תופסת המנורה מקום חשוב ומכובד בספרות חז"ל. "אנו מוצאים בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות והדלקתן"[1]. עבודת המנורה, כך עולה, חשובה אף יותר מעבודת הקורבנות[2]: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". ובגמרא: "עדות היא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל"[3]. הלכות רבות תלויות במנורה ומהם נמצאים בכל סוגי הספרות התורנית.

ואולם, עשיית המנורה לא נמנית על ידי מוני המצוות כמצווה מיוחדת בין תרי"ג מצוות, כשם שלא נמנו אף שאר כלי המקדש. הרמב"ם כלל את עשיית הכלים במצוות בנין בית הבחירה, שהוא "כולל מינים רבים, שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש"[4]. אף בספר החינוך נכתב: "לבנות בית לשם ה'... וזאת המצווה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה וכל שאר הכלים כולם". אך לעומתם הרמב"ן, שחלק על דעת הרמב"ם, טען שעשיית המנורה נכללת בכלל מצוות הדלקת הנרות, וכן עשיית השולחן בכלל מצוות לחם הפנים. כלומר שהכלים הם הכשר המצוות התלויות בהם .

עשיית המנורה

ויטראז' המנורה
ויטראז' בבית כנסת של מנורת שבעת הקנים

צורתה של המנורה מפורשת בתורה

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ: וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר: וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ:

שמות כה לא- לו

כלומר, גוף המנורה עצמו הוא קנה מרכזי, העומד על "ירך" – בסיס, ויוצאים ממנו שלשה קנים מכל צד. מתוארים בתורה קישוטי גביעים כפתורים ופרחים על גבי המנורה.

החומר של המנורה מפורש: "זהב טהור". ולכתחילה, כשיש אפשרות לכך, אכן נעשית מזהב. ואולם, נחלקו תנאים האם הזהב מעכב אף בדיעבד. על פי הברייתא:

מנורה הייתה באה מן העשת, מן הזהב, עשאה של כסף - כשרה, של בעץ (רש"י: בדיל) ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל, ור' יוסי ברבי יהודה מכשיר, של עץ ושל עצם ושל זכוכית, דברי הכל פסולה [...] אין לו זהב מביא אף של כסף של נחשת של ברזל ושל בדיל ושל עופרת, רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ.

בגמרא ביארו את טעמי המחלוקת בין התנאים לפי מדרשי המקראות על פי המידות שהתורה נדרשת בהן כך שלפי הברייתא הראשונה לדעת רבי יש צורך ב"דבר חשוב" דווקא: זהב, או כסף (שאחר הזהב הוא הראשון בחשיבות, חידושי הרשב"א) ולר' יוסי כשרים כל מיני המתכת. לפי הברייתא השנייה, לדעת רבי כל מתכת כשרה ואילו לדעת ר' יוסי כל דבר כשר, מלבד חרס ("שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם", רש"י). להלכה פסק הרמב"ם "הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ...אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבַד. וְאִם עֲשָׂאוּם שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁל זְכוּכִית פְּסוּלִין:"[5].

קני המנורה

ישנו דיון ענף בספרות היהודית בשאלת צורת קני המנורה, האם הם יצאו מן המנורה ועלו באלכסון ישר כלפי מעלה, או שיצרו צורת חצי עיגול.
רש"י[6] כתב "יוצאים מצדיה- לכאן ולכאן באלכסון" ודייק מכאן בעל חכמת המשכן[7]: "נראה שסובר שהיו עולים באלכסון". וכן בספר מעשה חושב[8]: "נראה שלא היו בעיגול".[9]

Menorah Rambam
שרטוט המנורה בכתב יד הרמב"ם
Menorat Maimonides
תרשים המנורה ע"פ הרמב"ם

על פי איור בכתב ידו של הרמב"ם שהובא בפירוש המשנה להרמב"ם [10] בה נראים הקנים ישרים, סבור הרב יוסף קאפח בהערותיו[11] כי לדעת הרמב"ם ששת הקנים עולים בקו ישר עד לגובה המנורה, ואין בהם שום קשתיות כלל, לדבריו אין לסמוך על הציור הנפוץ שהועתק משער טיטוס הואיל והוא סותר עקרונות העולים מדברי הברייתא ביחס לצורת המנורה, ועוד.

גם רבי אברהם בן הרמב"ם כותב שהקנים "עולים כמו ענפים, ונמשכים ביושר כלפי מעלה כמו שצייר אבא [הרמב"ם], ולא כפי שצייר זולתו"[12].

לעומת זאת, ברוב איורי המנורות שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאה מנורה עם קנים אלכסוניים, אלא מעוגלים. כך הן האיורים פרטיים והן באיורים של גופי שלטון יהודיים, הן בתקופות מאוחרות והן בתקופת הבית. כך למשל במטבע של המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני מוטבעת מנורה עגולת קנים. משום כך סבורים חוקרים רבים שהצורה ששרטט הרמב"ם או הפרשנות לציורו, אינם מדויקים[13]. עוד אומר הרב אריאל שרבי אברהם לא אמר שהקנים היו ישרים אלא אמר שמה שצייר אביו היה בדווקא, ועוד כתב שאף ה"אלכסון" של רש"י אינו מחייב ישר לגמרי אלא יכול להיות גם עיגול.
גם בספר מעשה חושב כתב שאמנם מדברי רש"י נראה שלא היו עולים בעיגול אלא באלכסון, אולם מכך שהרמב"ם לא כתב במפורש שהקנים עולים ביושר ניתן להבין שסובר שהיו הקנים עגולים. ובחכמת המשכן כתב (דף ד ע"ב): "שנראה מזה שהיו עולים הקנים כמעט בעיגול". ועליו הוסיף ה'מעשה חושב'[14] שהקנים עגולים וכך מסתבר שהקנים דומים לכוכבים שברקיע".

רבי מנחם מנדל שניאורסון[15] תמך בדעה שקני המנורה היו ישרים. אחד מנימוקיו הוא שמשמעות המילה "קנה" היא קו ישר, מעין קני הסוף, כפי שמפרשים רש"י והאבן עזרא (שמות ב, ג). באשר לממצאים הארכאולוגיים תירץ שיהודים וגויים רבים יצרו חיקויים של המנורה, אולם רק מעטים ראו אותה, בעיקר כהנים בשעת העבודה במקדש, ולכן רבים מן המציירים לא דייקו. בעקבותיו, מקפידים חסידי חב"ד לבנות ולצייר את דגמי המנורה בקווים ישרים דווקא, ובצורה זו הם מעצבים גם את חנוכיותיהם. גם הרב חיים קנייבסקי תומך בדעת הרמב"ם[16]

הגביעים, הכפתורים והפרחים

הרמב"ם מסביר את צורתם של הגביעים הכפתורים והפרחים: "הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר. והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין. והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ"[17]. בגוף המנורה[18] היו ארבעה גביעים, חמישה כפתורים ושלושה פרחים. שישה קנים יצאו מהמנורה, שלושה מצד אחד ושלושה מהצד השני, ובכל אחד מהקנים היו שלושה גביעים, כפתור ופרח[19]. "נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים. והפרחים תשעה. והכפתורים אחד עשר. וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן. השנים וארבעים מעכב את כולן"[20].

בתורה נאמר "ובמנורה ארבעה גביעם משוקדים כפתוריה ופרחיה". ונפל ספק האם צריך לקרוא "גביעים משוקדים", ואז על הגביעים תופיע צורה של שקד, או שמא "משוקדים כפתוריה ופרחיה" ואז צורת השקד תופיע על הכפתורים והפרחים. זהו אחד מחמישה מקראות שאין להם הכרע[21], ומטעם זה פסק הרמב"ם לחומרא:"וְהַכּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן"[22]. מדרשות הפסוקים למדו בגמרא, שיש הבדל בין מנורה שעשויה מזהב לבין מנורה שעשויה משאר מיני מתכת: "באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים"[23]. מלשון רש"י "אינה צריכה לבוא גביעים כפתורים ופרחים" נראה שדין זה אינו איסור, אלא קולא. אבל אם רוצים לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה העשויה משאר מתכות, עושים. לעומתו המשנה למלך דייק מלשון הרמב"ם "אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים" שהוא סובר, שלכתחילה אסור לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה שעשויה משאר מתכות[24].

אופן עשייתה

בתורה נקבע דין מיוחד לעשייתה של המנורה: "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה". ופירש רש"י[25]:

שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך. "מקשה" תרגומו נגיד, לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס, כמו (דניאל, ה', ו') 'דא לדא נקשן'.

וכן בתוספתא[26]: "מנורה אין כשרה אלא מן העשת ('עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה'[27]) עשאה מן הגרוטאות פסולה ". ודין נוסף במקשה: שלא תהיה חלולה[29]. אף דין המקשה עצמו, תלוי בחומר ממנו נעשית המנורה - זהב או מתכת אחרת: "באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה"[23]. הרמב"ם חילק בין שני המובנים של מקשה. מנורה חלולה כשרה בשאר מיני מתכת ואילו מנורה מגרוטאות פסולה לעולם[30].

משקלה

שלא כבשאר כלי המקדש, קבעה התורה משקל מסוים למנורה - ככר[31]. וכתב רש"י: "שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר". המנחת חינוך הביא ראיה לדברי רש"י מהגמרא במנחות[32]: "עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר". ועוד: "מעשה והייתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר"[33]. מכאן שעשו תחבולות שונות כדי שלא תהיה יותר מככר.

הרבי מגור דן האם נדרש שעשיית המנורה תהיה מככר מצומצם של זהב, או שהמנורה העשויה, אחר שנגמרה, תהיה משקלה ככר (אף על פי שבמהלך עשייתה היה יותר מכך). מלשון הפסוק "ככר זהב יעשה אותה" משמע שכבר מזמן עשייתה. ואולם מאותו מעשה הנזכר בגמרא במנחות הוכיח שאפשר לתקנה אחרי כן ולהעמידה על ככר[34]. התנאים נחלקו האם הנרותבאו אף הם מהככר של המנורה או שהיו כחוליות מן החוץ, מחוברים למנורה, וניתן לסלקם ולהחזירם בשעת הצורך[35]. להלכה נפסק ש: "הנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר"[36] .

מידותיה

מידות המנורה נמסרו במפורט בברייתא במסכת מנחות[37]:

גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים הרגלים והפרח ג' טפחים וטפחיים חלק וטפח שבו גביע וכפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפחיים חלק נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעין וכפתור ופרח.

בשם כוונות האר"י מובא שגובה המנורה היה 17 טפחים ומשהו (הטפח ה-18 לא היה שלם)[38].

מקומה של המנורה

מנורה בבית כנסת
דגם של המנורה בבימת בית כנסת

מיקומה של המנורה נקבע בתורה: "וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן"[39]. הגמרא אומרת ש"שולחן בצפון והמנורה בדרום"[40]. השולחן היה משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות חצי והמנורה הייתה משוכה מהכותל הדרומי שתי אמות וחצי. מזבח הזהב עמד ביניהם משוך קצת כלפי מזרח, לכיוון פתח ההיכל, כדי שהמנורה "תראה" את השולחן בלי הפסק ביניהם[41]. רש"י כתב, שהסיבה העיקרית להרחקה של הכלים מן הכותל הייתה בשביל השולחן כדי שיהיה רווח לשני כהנים זה בצד זה, ללכת לסדר את המערכות של לחם הפנים בשבת[42], ומחמת השולחן הוצרכו להרחיק את המנורה מהכותל באותו השיעור, כדי שתהיה "נוכח השולחן". ואולם, הנצי"ב, כתב להפך: קפידת ההרחקה הייתה משום המנורה, כדי שלא ישחירו בגדי הכהן הגדול מעשן המנורה, כמבואר ביומא[43], ומחמת המנורה הרחיקו אף את השולחן[44].

נחלקו התנאים: האם המנורה הייתה עומדת בכיוון צפון-דרום, או בכיוון מזרח-מערב[45]. הכוונה: ברחבו של ההיכל (צפון-דרום) או בארכו (מזרח-מערב). לפי מי שסובר צפון-דרום, פיהם של שלשת הנרות הצפוניים נטה כלפי דרום ושל שלשת הדרומיים כלפי צפון; וכך ששת הנרות נטו לנר האמצעי, והנר האמצעי נוטה לכיוון קודש הקודשים, היינו לכיוון מערב, ועל כן נקרא נר המערבי שעליו נאמר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ (לשון יחיד) אַהֲרֹן וגו' לִפְנֵי ד'"[46]. ולפי מי שסובר מזרח ומערב, היו כל הפיות נוטים לצד מערב ו"נר מערבי" נקרא הנר החיצוני ביותר שלצד מערב[47], או הנר השני שממזרח למערב[48]. נחלקו הרמב"ם והראב"ד כמי הלכה[49]. לרמב"ם: צפון-דרום, ולראב"ד: מזרח-מערב[50].

המנורה במקרא

על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה רבנו בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. פרט לזו בספר שמות, התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במדבר, ח', ב'-ד'). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן.

על פי המסופר בספר מלכים א' (פרק ז'), הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות כדוגמת המנורה שהכין משה. יש הסוברים שאת המנורה המקורית גנז במקום לא ידוע, והמנורה שהוגלתה איננה המנורה המקורית.

המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד', א'-י"ד). בחזון זה ראה זכריה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו צינורות אל שבעת קני המנורה. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבניין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. (המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה השראה לסמלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר). הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה ובשבת פרשת בהעלותך.

המנורה בתקופת הבית השני

Magdala Stone (4)
מנורת שבעת הקנים החרוטה על האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת במגדלא שהתקיים עוד בשלהי בית שני על חוף הכנרת (העתק)
Arch of Titus Menorah
תהלוכת הניצחון הרומאית לאחר המרד הגדול עם כלי בית המקדש והמנורה, העתק התבליט משער טיטוס ברומא.
Flickr - Government Press Office (GPO) - Burial Chambers at the Beit Shearim Caves
מנורה במערכת הקברים בבית שערים, צילום משנת 1954

חז"ל כותבים כי בכל ימיו של הכהן הגדול שמעון הצדיק לא כבה הנר המערבי של המנורה[51]. בכך ראו עוד סימן לשכינה שבישראל על אף שכבר פסקה הנבואה ושבית שני לא היה במעלתו של הראשון.

לאחר טיהור בית המקדש בימי החשמונאים הכניסו אלה מנורת זהב חדשה[52]. חז"ל כתבו בעניין: "שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב"[53].

אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה (על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על המטבע של עשר אגורות). תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים.

מספר שנים לאחר חורבן בית שני (70 לספירה), תיאר יוסף בן מתתיהו את בית המקדש שנחרב במרד הגדול:

"החלק הראשון (של ההיכל) היה ארוך ארבעים אמה, ובו נמצאו שלושת הדברים הנפלאים, הכלים אשר יצא שמם לתהילה בקרב כל באי עולם, הלא הם: המנורה והשולחן ומזבח הקטורת. הנרות רמזו לשבעת כוכבי הלכת, כי זה היה מספר הקנים היוצאים מן המנורה"[54].

יוספוס מספר שבזמן המצור הרומאי על ירושלים, יצא אל הרומאים אחד הכהנים, יהושע בן תבותי, ומסר לטיטוס כלי קודש מהמקדש, לאחר שהובטח לו כי חייו יינצלו. הוא "הוציא אליו מקיר ההיכל שתי מנורות זהב כתבנית מנורות ההיכל ושולחנות ומזרקים וקערות, כולם זהב סגור וכבדים במשקלם מאד"[55].

יוסף בן מתתיהו תיאר גם את תהלוכת הניצחון על היהודים ברומא בשנת 71 לספירה, לאחר כיבוש ארץ יהודה, בו נתן הסבר שונה למספר הקנים במנורה:

"ומכל השלל נפלאו ביותר הכלים, אשר לקחו בבית המקדש בירושלים: שולחן הזהב... והמנורה העשויה גם היא זהב טהור. ואמנם שונה היתה מלאכת המנורה הזאת מדרך כל המנורות אשר בידינו. כי מן הבסיס התרומם הגזע בתווך, וממנו נטשו ענפים דקים, אשר דמו בצורתם לקלשון... בראש כל קנה מלמעלה נר-נחושת. ומספר הקנים היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים"[56].

הרישום המפורסם והמפורט ביותר של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, שהוקם ברומא בשנת 81 לספירה. התבליט מתאר את תהלוכת הניצחון ברומא ומוצגים בו חיילים רומיים, שלראשם זרי דפנה כמנצחים, הנושאים את המנורה.

בתבליט בשער טיטוס מופיעה המנורה כשקניה מעוגלים, וכך גם בתבליטי מנורות רבים שנמצאו בארץ ישראל[57]. עם זאת, ישנם ציורי מנורה עתיקים בהם המנורה מופיעה כבעלת קנים אלכסוניים, כזו היא המנורה שבציור הקיר בבית הכנסת העתיק שבעיר דורה אירופוס שבסוריה. בנית בית הכנסת הושלמה כ-170 שנה אחר חורבן הבית[58]. היו שטענו כי גם באבן שנמצאה במגדלא, הייתה בנוסף למנורה עגולה, גם מנורה אלכסונית, אך לא ברור כלל שהאיור הנוסף הוא מנורה ולא איור של עץ[59]. כמו כן נטען שבאיור המנורה שנמצא בחרבת כור המנורה אלכסונית[60].

המנורה כסמל יהודי לאחר חורבן בית שני

Birobidjan mainsquare
המנורה בכיכר המרכזית של בירוביג'אן
חורבת עוצה 10 - חותם ללחם שבחזיתו חרוטה מנורת שבעת הקנים
חותם ללחם שבחזיתו חרוטה מנורת שבעת הקנים מהמאה השישית לסה"נ, נמצא בחורבת עוצה ליד עכו.

מנורת שבעת הקנים שמשה לאורך הדורות כסמל יהודי וכמוטיב חוזר בייצוגי תרבות ואומנות יהודיים. כך מופיעה המנורה בבתי כנסת, על פרוכות, ויטראזים, פרזולי מתכת בשערים ובגדרות ועוד, וכן במוסדות קהילתיים אחרים. בעת החדשה הופיעה המנורה גם בסמלי תנועות יהודיות שונות ובפרט התנועה הציונית.

בחפירות חורבת עוצה ליד עכו נמצא חותם לחם בצורת המנורה, אשר נועד לציין שמדובר בפת ישראל[61].

המנורה במאה ה-20

First judean flag
דגל הגדוד העברי "הראשון ליהודה".
Israel 100 Sheqels 1984 Obverse & Reverse
100 שקלים ישנים במחזור המטבעות של מדינת ישראל

כשהוקם בשנת 1918 הגדוד הארצישראלי "הראשון ליהודה" במסגרת הגדודים העבריים בחרו לו את המנורה כסמל.

החל מי"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949, ניצבת המנורה במרכזו של הסמל הרשמי של מדינת ישראל. כן ניתן למצוא אותה בסמל המוסד, תנועת בית"ר, והתנועה לאיכות השלטון. גם במטבעות ישראל מופיעה המנורה, במטבע 100 שקלים ישנים ובמטבע עשר אגורות, כמחווה למנורה על המטבע החשמונאי.

דגם של המנורה נבנה על ידי מכון המקדש בירושלים, על פי מקורות הלכתיים והיסטוריים, והוצגה עד דצמבר 2007 בקארדו בירושלים. לאחר מכן הוצגה בירידה לרחבת הכותל, במעלות יהודה הלוי. החל ממרץ 2018 ההיא מוצבת ברחבת בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים. מנורה זו אינה עשויה מזהב טהור, אלא מברונזה המצופה בזהב במשקל 42 ק"ג ("ככר"). זאת, כמוצא מהקושי הטכני המתואר, כיצד לעשות מנורה גדולה מכמות הזהב שמצוינת במקרא. מנורה זו נבנתה לפי שיעור האמה לפי הדעות המרביות (58 ס"מ) בעוד שנושא זה נתון לוויכוח.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מדרש רבה, בהעלותך.
  2. ^ רש"י, בהעלותך.
  3. ^ שבת כב ב.
  4. ^ ספר המצוות עשה כ.
  5. ^ הלכות בית הבחירה פ"א הי"ח
  6. ^ על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ל"ב.
  7. ^ רבי יוסף שליט ברבי אליעזר רקיטי דף 8
  8. ^ רבי עמנואל חי ריקי, בספר "המשכן וכליו" להרב שאול שפר עמוד 124.
  9. ^ יש שהבינו מדברי הריב"ש בתשובותיו סימן תי שגם הוא סובר שקני המנורה היו אלכסון ישר, אולם הדברים אינם מוכרחים.
  10. ^ משנה, מסכת מנחות, פרק ג', משנה ז'
  11. ^ משנה עם פירוש הרמב"ם הוצאת הרב קוק
  12. ^ בספר אור לישראל (עמוד קכה) מסביר אחרת את דברי רבי אברהם, שכתב: "הקנים כמו ענפים... כמו שצייר אותה אבא מרי ז"ל, ולא כמו שצייר אותה זולתו" הרבי מחב"ד הבין את "זולתו" כמתייחס לשיטה שאומרת שהקנים היו עגולים, לעומת זאת במאמר בספר "אור לישראל" כתב ש"זולתו" זו דעת האבן עזרא שכתב שהקנים היו מסובבים סביב הקנה האמצעי כלומר לא רק הקנה בעיגול אלא כל הקנים מסתובבים סביב הקנה האמצעי.
  13. ^ הרב ישראל אריאל, מנורת זהב טהור, מכון המקדש, 2008
  14. ^ ילקוט שמעוני פרשת פקודי רמז תיט
  15. ^ ליקוטי שיחות חלק כא עמ' 164, ליקוטי שיחות חלק כו עמ' 200, הוצאת קה"ת
  16. ^ אלי כהן, הגר"ח הכריע: קני המנורה היו באלכסון, באתר בחדרי חרדים, 1 ביוני 2015
  17. ^ s:רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג' הלכה ט'.
  18. ^ העמוד המרכזי של המנורה
  19. ^ וראה להלן במידתה.
  20. ^ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג הלכה ג.
  21. ^ מסכת יומא נב ב.
  22. ^ הלכות בית הבחירה ג ב
  23. ^ 23.0 23.1 תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד א'
  24. ^ וראה במנחת חינוך מצווה צח.
  25. ^ על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ל"א בדיבור המתחיל "מקשה תיעשה המנורה".
  26. ^ תוספתא חולין פ"ט; ספרי בהעלותך; מנחות כח א.
  27. ^ רש"י במנחות כח א ד"ה מן העשת.
  28. ^ רש"י מנחות כח א ד"ה מן הגרוטאות
  29. ^ רמב"ם פרק ג'; פירוש חזון יחזקאל לתוספתא.
  30. ^ הלכות בית הבחירה ג הלכה ד-ה. ואולם, המשנה למלך והמנחת חינוך נתקשו בדבר.
  31. ^ על ערך המשקל של ככר ראה במסכת בכורות ה א וברש"י.
  32. ^ כט א.
  33. ^ וראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג.
  34. ^ שפת אמת למסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד א'.
  35. ^ מנחות פח ב.
  36. ^ רמב"ם בית הבחירה ג ו
  37. ^ כח ב.
  38. ^ ילקוט ראובני תרומה.
  39. ^ ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק ל"ה.
  40. ^ בבא בתרא כה ב.
  41. ^ שנאמר ואת המנורה נכח השולחן (יומא לג ב.)
  42. ^ וראה עוד רש"י במנחות צט א.
  43. ^ נב א.
  44. ^ העמק דבר תרומה כו לה. אך דבריו צריכים עיון, שכן ביומא מבואר שהכהן הגדול לא היה מהלך בין המנורה לכותל מטעם זה שלא ישחירו בגדיו.
  45. ^ מנחות צח ב.
  46. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ג'.
  47. ^ רש"י תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ"ח, עמוד ב'.
  48. ^ רש"י שבת כב ב. ופלפלו המפרשים הרבה בסתירה זו.
  49. ^ פ"ג הי"ב.
  50. ^ הראב"ד הביא ראיה לדבריו ממשנה במסכת תמיד פ"ג מ"ט.
  51. ^ מסכת יומא דף ל"ט עמוד א'
  52. ^ קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.
  53. ^ תלמוד בבלי, מנחות כח ע"ב.
  54. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ה, פרק ה, פסקה ה; תרגום יעקב נפתלי שמחוני.
  55. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ו, פרק ח, פסקה ג; תרגום שמחוני.
  56. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ז, פרק ה, פסקה ה; תרגום שמחוני.
  57. ^ ציור המנורה ברובע ההרודיאני שבעיר העתיקה, ציור של מנורה מעוגלת ב"בית המנורות" בפינת הכותל הדרומי והמערבי, ציור המנורה בבית שערים, ציור המנורה בבית הכנסת במגדל ועוד. (ראו תצלומים רבים כאן)
  58. ^ ישראל ל' לוין, תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה, קתדרא 98, עמ' 16.
  59. ^ מנורת שבעת קנים אלכסוניים התגלתה בחפירות בצפון, באתר חב"ד
  60. ^ נחשף פסיפס עם ציור המנורה - כשיטת הרבי, באתר חב"ד
  61. ^ צופיה הירשפלד, ממצא נדיר: חותם כשרות בצורת מנורה, בן 1,500, באתר ynet, 10 בינואר 2012.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אלאדין (סרט, 1992)

אלאדין (באנגלית: Aladdin) הוא סרט אנימציה שהופק על ידי חברת וולט דיסני, בוים על ידי ג'ון מוסקר ורון קלמנטס והוא מבוסס על האגדה הפרסית "אלאדין ומנורת הקסמים" מתוך "סיפורי אלף לילה ולילה". זהו הסרט ה-31 המופק על ידי החברה.

"אלאדין" יצא לאקרנים ב-25 בנובמבר 1992 וזכה לביקורות חיוביות בעיקר, פרט לביקורות בחברה הערבית בהן נטען שהסרט גזעני. "אלאדין" היה הסרט המכניס ביותר ב-1992, כשגרף הכנסות של 217 מיליון דולר בארצות הברית ו-504 מיליון דולר בעולם. הסרט זכה בפרסים רבים, רובם עבור הפסקול.

בשנת 2019 יצאה לסרט גרסת לייב אקשן בבימויו של גאי ריצ'י בעלת אותו השם.

בית"ר ירושלים

בית"ר ירושלים היא קבוצת כדורגל מירושלים המשתייכת לאגודת הספורט בית"ר, ומשחקת בליגת העל – ליגת הכדורגל הבכירה בישראל. הקבוצה הוקמה ב-1936, והחל משנות השבעים, נחשבת הקבוצה לאחת הקבוצות הבכירות והאהודות ביותר בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה. כמו כן, זכתה הקבוצה פעמיים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים.

בית"ר ירושלים היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי, במשותף עם הפועל באר שבע. אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991, הוא אצטדיון טדי, הממוקם בשכונת מלחה, ירושלים ומכיל 31,733 מקומות ישיבה. קודם לאצטדיון טדי, שיחקה הקבוצה בשנותיה הראשונות באצטדיון ימק"א.

מאז 2018 נמצאת בבעלות איש העסקים משה חוגג.

בית שערים

בית שערים הוא אתר ארכאולוגי הכולל נקרופוליס השוכן בגליל התחתון. במקום התקיים יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. שיא פריחת היישוב הייתה בין המאות ה-2 וה-4 לספירה, עת שהתה בו הסנהדרין בראשותו של רבי יהודה הנשיא. האתר הוכרז כגן לאומי.

בית שערים הקדומה ממוקמת על גבעת שייח' אבריק ליד קריית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום-מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

ב-5 ביולי 2015 הוכרז בית שערים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

המנורה (הוצאת ספרים)

המנורה (לעיתים: מנורה; ביידיש: פארלאג מנורה/המנורה) הייתה הוצאת ספרים פרטית מיסודו של מרדכי זונשיין, שפעלה בישראל מסוף שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-70. הייתה זו הוצאת הספרים היידית השנייה בארץ. מרבית הספרים שהופיעו בה היו ספרי שירה ופרוזה ביידיש (ותרגומים לעברית מיידיש), וחלק ניכר מהספרים היו בנושא השואה.

מרדכי (מוֹטְל) זוֹנְשַיין (ביידיש: זאָנשיין) (1905–1980), יליד חמיילניק (Chmielnik) שבפולין, התגורר בבגרותו בסטאשוב. הוא ואשתו לאה (1903–1965) שרדו את השואה, אך איבדו בה את בנם היחיד, ירחמיאל בן ה-13. זונשיין היה פעיל ציבור בקהילה היהודית לפני המלחמה, במהלכה ואחריה. ב-1944 היה ממייסדי הוועד היהודי המרכזי של יהודי פולין, הגוף שדאג לשארית הפליטה מיהדות פולין עד 1950, ושימש כגזברו.

בהמשך עלה לישראל עם אשתו. בארץ כיהן כיו"ר ארגון יוצאי חמיילניק.

בסוף שנות ה-50 ייסד את הוצאת "המנורה", שפעלה מביתו שברח' זנגביל 24 בתל אביב, ושימש כמנהלה ועורכה. ההוצאה, כפי שנכתב בקטלוג הכללי של התאחדות הוצאות הספרים בישראל ב-1969, "שמה לה למטרה להוסיף נדבכים אחדים למפעל שיקום חורבנה של שפת יידיש וספרותה לאחר השואה". הייתה זו הוצאת הספרים היידית השנייה שקמה בישראל, אחרי הוצאת י"ל פרץ (שנוסדה ב-1956).במרוצת שני העשורים שפעלה בהם ראו בה אור כ-400 ספרים, מרביתם ביידיש. ההוצאה הקפידה להוציא רק ספרי יידיש מובחרים, ורכשה לעצמה שם בעולם התרבות היידית.

חלק מכריע מהספרים שהוציאה הם בנושא השואה (ביידיש, בעברית ובאנגלית) ויהדות מזרח אירופה.

כך, שני הספרים הראשונים שראו אור בהוצאה, בשנת תשי"ח-1958, היו "יומנה של אנה פרנק" בתרגום ליידיש מאת יהושע שילוני (שליין) (כחמש שנים לאחר הופעת היומן בתרגום עברי) ו"יומן גטו לודז'" של כרוניקן הגטו שלמה פרנק (פרנקל) (מהדורה שנייה של היומן, שהופיע לראשונה מוקדם יותר באותה שנה בבואנוס איירס בהוצאת הוועד המרכזי של יהודי פולין בארגנטינה).

בנוסף, הוציאה "המנורה" ספרות יפה (שירה ופרוזה) מקורית ביידיש וכן תרגומים מיידיש לעברית.

בין הספרים החשובים שראו אור בהוצאת "המנורה":

מחקרו של אברהם יהושע השל על חסידות קוצק ("קאָצק אין געראנגל פאר אמתדיקייט", תשל"ג).

בשנת 1967 הפיקה ההוצאה מהדורה אלבומית תלת-לשונית (יידיש, עברית ואנגלית) של ספרו של ק. צטניק (יחיאל די-נור) "כוכב האפר", עם ליטוגרפיות מאת גרשון קניספל (שזכתה בפרס לעיצוב המוצר מטעם משרד המסחר והתעשייה).

בשנת 1969 התפרסמו בהוצאה סיפוריו של ש"י עגנון בתרגום ליידיש מאת אליעזר רובינשטיין, עם איורים מאת יוסל ברגנר.בשל מחלתו הקשה של המו"ל זונשיין, ההוצאה חדלה לתפקד כמעט לחלוטין בשנת 1977. היא פעלה במידה מועטה עד סוף שנות ה-70, ובשנות ה-80 המוקדמות ראו אור כותרים בודדים נוספים.

הפרוור ההרודיאני

מוזיאון וואהל לארכאולוגיה - הפרוור ההרודיאני הוא מוזיאון ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים המציג מספר בתים רחבי היקף של שכונת פאר שעמדה במקום (העיר העליונה של ירושלים בתקופת הבית השני) בתקופת שלטונו של המלך הורדוס ובתקופה שלאחר מכן עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה.

הבניינים התגלו בעת שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של פרופ' נחמן אביגד. במקום מוצגים מספר מבנים לציבור (לא כל המבנים שהתגלו מוצגים לקהל). שיטת החפירות הארכאולוגיות, בשל מחסור בזמן ובכוח אדם, הביאה לכך שלאחר חפירת יסודות הבתים כוסו המוצגים, ועליהם נבנו הבתים. לאחר מכן, עם סיום בניית מבנה המגורים נחפרו הממצאים מתחת לרצפת המבנה.

י"א בשבט

י"א בשבט הוא היום האחד עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"א שבט היא,

ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

מגן דוד

מגן דוד (סמל: ✡) הוא הקסגרמה (כוכב בעל שישה קודקודים) שבו מונחים שני משולשים שווי צלעות זה על זה – העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה – ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה משוכלל. על פי מסורות יהודיות ואחרות, סמל זה היה מצויר או חרוט על מגיני לוחמיו של דוד המלך. מסורת אחרת, מהרב אלעזר מוורמייזא, מצביעה דווקא על ציורה של המנורה מעל המגינים. במרכזו של דגל מדינת ישראל מופיע מגן דוד.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מכון המקדש

המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש, המכונה מכון המקדש הוא מכון מחקר, מרכז תיעוד, הוצאת ספרים וגם מוזיאון העוסק בנושאי בית המקדש וכליו.

מטרתו הרשמית היא בניין בית המקדש השלישי, ובפועל הוא עוסק בעיקר בהשבת נושא "בית המקדש" לתודעה הציבורית ובקידום העיסוק היומיומי בנושא זה.

המכון נוסד בשנת 1984 ובראשו עומד הרב ישראל אריאל.

מנורת הכנסת

מנורת הכנסת היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים. את המנורה העניקו אנשים שונים ובהם חברי הפרלמנט הבריטי כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956, והיא מעשה ידיו של בֶּנוֹ אֶלְקָן, אמן יהודי-בריטי ממוצא גרמני, שעמל עליה במשך שש שנים. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל"ספר לימוד" ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה.

מנורת שמן

מנורת שמן או נר שמן היא מכשיר פשוט המשמש לתאורה לאורך זמן על ידי שמן או דלק בערה.

ניתן למצוא שימוש בנרות שמן מהתקופה הפלאוליתית העליונה ועד היום. לפני הופעת התאורה החשמלית, שימש נר השמן כאמצעי תאורה בסיסי, אך היום הוא משמש בעיקר ליצירת אוירה, כתחליף לנרות, או כאמצעי לתאורת חירום בזמן הפסקת חשמל.

בנרות שמן רבים מותקן גלגל קטן המשמש לקביעת גובהו של הפתיל ובכך לשלוט על עצמת האור.

חלק מהמנורות הנמכרות כיום, בנויות בסגנון העששית, מיוצרות ממתכת עם ארובה מזכוכית, או מיוצרות בעיקר מזכוכית, כאשר רק מחזיק הפתיל ממתכת.

בארצות אגן הים התיכון השתמשו בנרות שמן זית עד המאה ה-19. הנרות יוצרו בייצור המוני ממתכת (בעיקר נחושת או ברונזה), אך מעבר לכך לא השתנה עיצובן בן אלפי השנים.

בשנת 1780 המציא הכימאי השווייצרי איימה ארגנד מנורת שמן עם פתילה מעוגלת בתוך ארובה מזכוכית שהפיקה אור בעוצמה של 6 עד 10 קנדלה. ב-1853 החליפה אותה מנורת הנפט. באזורים כפריים ובעיירות הקטנות השתמשו במנורות אלה גם במהלך המאה ה-20. האור הבוקע ממנורת שמן זית בהיר הרבה יותר מזה המיוצר על ידי נר, אך הרבה פחות ממנורת ארגנד, מנורת הנפט או הפראפין.

משכן הכנסת

משכן הכנסת הוא מקום פעילותה העיקרי של הכנסת. המבנה, שהושלם בשנת 1966, שוכן בקריית הממשלה שבגבעת רם בירושלים.

נס פך השמן

נס פך השמן הוא סיפור המובא בתלמוד הבבלי ובמקורות נוספים, כאחד מהניסים שהתרחשו בתקופת מרד החשמונאים וכאחת הסיבות העיקריות להדלקת נרות בחג החנוכה וחגיגתו למשך שמונה ימים לדורות. לפי הסיפור, התרחש הנס לאחר שחרור בית המקדש השני במרד החשמונאים, והוא מתאר כיצד נמצא פך (כלי קיבול קטן לנוזלים) שמן טהור, שכמותו אמורה הייתה להספיק להדלקת המנורה למשך יום אחד, ולמעשה הספיק להארת מנורת המקדש לשמונה ימים.

סמל מדינת ישראל

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". מעמדו המשפטי והמדיני של סמל מדינת ישראל על פי החוק, נקבע בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949 ובשנת 2018 ניתן לו מעמד חוקתי בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

רשימות (חב"ד)

רשימות הן שלוש מחברות שנמצאו בחדרו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד לאחר פטירתו בשנת תשנ"ד (1994) המכילות חידושי תורה שכתב לעצמו, יומן וכן חוברות שאת חלקן התעתד להוציא לאור, אך לא הודפסו. ה'רשימות' הוצאו לאור על ידי קה"ת, הוצאת הספרים הרשמית של חסידות חב"ד.

שובו של ג'אפר

שובו של ג'אפר (באנגלית: The Return of Jafar) הוא סרט ההמשך לסרט האנימציה המצליח של חברת וולט דיסני משנת 1992, "אלאדין". זהו סרט ההמשך הראשון שהפיקה חברת וולט דיסני שלא הופץ בבתי הקולנוע אלא שווק מראש בווידאו וב-DVD. הסרט יצא לאור במאי 1994. בסרט ההמשך ג'אפר, המכשף הנורא משתחרר ממנורת הקסמים וחוזר לנקום באלאדין שסיכל את התוכניות השטניות שלו בסרט הקודם. יאגו, התוכי שהיה עוזרו של ג'אפר, חובר לאלאדין והטובים והופך לגיבור הראשי בסרט.

שמות

ספר שְׁמוֹת הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" - "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, -ἐκ = מן) על-שם האירוע הגדול המתואר בו - יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית.

ספר שמות מספר על שעבודם של בני ישראל במצרים, יציאתם ממנה ונדודיהם במדבר. בתיאור הנדודים משולבים סיפורים ואירועים שונים, ששיאם הוא מעמד מתן תורה על הר סיני. עוד מסופר בו על מלחמת ישראל בעמלק והוא כולל גם מצוות שונות.

תהילים ס"ז

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת הוא מזמור מספר תהילים פרק ס"ז (פרק ס"ו בתרגום השבעים ובוולגטה). ייחודו הוא בשילוב שבו בין אוניברסליות לבין פרטיקולריות ישראלית. פיבל מלצר הגדירו כ"ספק תפילה ספק תהילה, ספק לשעבר ספק לעתיד, והוא גם תפילה וגם תהילה, גם עבר וגם עתיד".

החוקרים התקשו לגבי המושב בחיים של המזמור, שכן ברובו אין לו תוכן קונקרטי מלבד תפילה ותהילה. עם זאת, על פי שלוש המילים "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ" שיערו חלק מהחוקרים, כדוגמת יחזקאל קויפמן שהמזמור הוא שיר היבול וקשור כנראה לסוכות, הוא חג האסיף.

על פי עמוס חכם ב"דעת מקרא", תפילת הודיה שנאמרה בעת הקרבת קורבנות כתודה על פדות מצרה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.