המנון יפן

שלטונךיפנית: 君が代 - קִימִי גַא יוֹ) הוא ההמנון הלאומי של יפן. ההמנון הוא אחד ההמנונים הלאומיים הקצרים ביותר שנעשה בהם שימוש כיום, והוא מתבסס על שיר מסוג ואקה מתקופת הייאן. מנגינה להמנון נכתבה בתקופה מאוחרת יותר – תקופת מייג'י, אך היא הוחלפה בלחן שכתבו יושיאיסה אוקו, אקימורי היאשי ופרנץ אקרט בשנת 1880.

לא ידוע מי חיבר מילות השיר, אך השיר היה נפוץ ביפן ונהגו לשיר אותו בחגיגות ציבוריות. בשנת 1869 ביקר האירי ג'ון ויליאם פנטון ביפן וגילה שאין לה המנון רשמי. הוא המליץ לאויאמה איוואו, קצין צבא יפני משבט סצומה לבחור המנון. איוואו בחר את השיר "שלטונך", בשל דמיונו להאל נצור המלכה, והשיר הפך להמנון הלאומי של יפן. איוואו ביקש מפנטון שיכתוב מנגינה עבור ההמנון, ובזו נעשה שימוש עד שנת 1876, עת נזנחה בשל חוסר הפופולריות שלה.

מאז תום מלחמת העולם השנייה היה ההמנון בסיס למחלוקת ציבורית מאחר שההמנון מפאר את הקיסר ומשויך לתקופה המיליטריסטית שקדמה למלחמת העולם בה נחשב הקיסר לאל. רבים סבורים כי המנון המנציח את התקופה שקדמה למלחמת העולם אינו יכול לשכון בקנה אחד עם חברה דמוקרטית מודרנית. ביקורות דומות מועלות גם נגד דגל יפן.

אף שההמנון היה המנון יפן דה פקטו במשך למעלה ממאה שנים, הוא הוכר רשמית (דה יורה) כהמנון בשנת 1999 עם חקיקת "חוק הדגל הלאומי וההמנון".

שלטונך
君が代
Kimigayo01
תווי ההמנון
מדינה יפן  יפן
שפה יפנית
מילים מחבר לא ידוע מתקופת הייאן
לחן יושיאיסה אוקו, אקימורי האיאשי
ופרנץ אקרט
שנת מעמד רשמי 1999
להאזנה (מידע • עזרה)
Shimogamo-Sazareishi-M1641
סאזארה אישי - סלע שנוצר מחלוקי נחל, במקדש קאמו בקיוטו.

מילות ההמנון

תרגום לעברית תעתיק עברי יפנית

ששלטונך יהיה
אלף דורות שמונת אלפים דורות
עד אשר חלוקי נחל יתאחדו לסלעי ענק
מכוסי אזוב

קִימִי גַא יוֹ ווַּא
צִ'יוֹ נִי יַאצִ'יוֹ נִי
סַאזַארֶה אִישִׁי נוֹ אִיוַּאוֹ טוֹ נַארִיטֶה
קוֹקֶה נוֹ מוּסוּ מַאדֶה

君が代は
千代に八千代に
細石の巌となりて
苔の生すまで

המונח "קימי" הוא מונח עתיק שמשמעו "אדון" והכוונה היא לקיסר יפן (כיום, אגב, המילה היא פנייה לנוכח בשפה לא רשמית). הרעיון המוצג בהמנון, לפיו חלוקי נחל יכולים לגדול ולהפוך לסלעים, היה פופולרי למדי בתקופת הייאן.

מדיה

Multimedia-icon.svg מנגינת המנון יפן
לעזרה בהפעלת הקובץ

ראו גם

קישורים חיצוניים

אומי יוקבה

אֿוּמִי יוּקַבָּה (ביפנית: 海行かば) הוא שיר פטריוטי יפני, ואחד משיריה הלאומיים של יפן. סוגת השיר היא צ'וֹקָה, המבטא את הנאמנות המוחלטת לקיסר ולמדינה, ואת המוכנות למות עבורם. מילות השיר נכתבו בידי המשורר אוֹטוֹמוֹ נו יַקַמוֹצִ'י , והוא הולחן בידי המלחין קִיֿוֹשִי נוֹבּוּטֿוֹקִי . השיר נכלל באוסף השירים היפני מַנְיוֹשוּ . בתקופת מלחמת העולם השנייה היה השיר פופולרי מאד. בין היתר, שימש השיר כשירם של טייסי הקמיקזה.

דגל יפן

דגל יפן, הידוע בשמו הרשמי ניסשוהקי (日章旗, מיפנית: דגל סימן השמש) או בשמו הנפוץ הינומארו (日の丸, דיסקת שמש) הוא דגל בצבע לבן אשר במרכזו דיסקה אדומה. הדגל שימש דה פקטו כדגלה הלאומי של יפן משנת 1870 אולם קיבל הכרה רשמית וחוקית רק לאחר חקיקתו של חוק הדגל וההמנון הלאומיים ב-13 באוגוסט 1999.

המנונים

להלן רשימה ממוינת של ההמנונים הלאומיים של מדינות העולם. בשלב זה הרשימה כוללת רק המנונים עליהם נכתב ערך בוויקיפדיה העברית.

מדינות חסות או מדינות לשעבר מופיעות ברשימה רק אם יש להן המנון נפרד מההמנון של מדינת האם שלהן. לצורך נוחות, שמות האומות אשר לא קיימות עוד או אינן מדינות עצמאיות, אך למרות זאת בעלות המנון רשמי נטויות.

סמל יפן

החותם הקיסרי של יפן (ביפנית: 菊の御紋 - קיקו נו גומון, "סמל החרצית האצילי" או "סמל החרצית הקיסרי") הוא המון והסמל המשמש את המשפחה הקיסרית ביפן ומופיע על המסמכים הרשמיים שלה. לפי חוקת מייג'י משנת 1890 איש לא היה רשאי להשתמש בחותם הקיסרי מלבד הקיסר, שהחותם שלו היה חרצית עם 16 פרחים לשונים, עד שנת 1947. לכן, לכל חבר במשפחה הקיסרית היה חותם שונה במקצת. מקדשי שינטו השתמשו באותן שנים בחותם כסמלם או השתמשו באלמנטים שונים ממנו לסמל שלהם.

הקיסר גו דאיג'ו ניסה בשנת 1333 לשבור את שלטון השוגון ביפן. לאחר שנכשל והוגלה הוא אימץ סמל חרצית עם 17 פרחים לשונים כדי להבדיל את עצמו מממשיכו, הקיסר קוגון, שהמשיך להשתמש בחותם שבו 16 פרחים לשונים.

הסמל מופיע כפרח חרצית צהוב או כתום, עם קוי מתאר שחורים או אדומים. במרכז מופיע עיגול המוקף ב-16 פרחים לשונים. מערכת נוספת של 16 פרחים לשונים של חרצית מוטים ביחס לחזית מופיעה מאחורי המערכת החזיתית, וניתן לראות אותה בקצוות התפרחת. דוגמה לשימוש בסמל ניתן למצוא במסדר החרצית, המסדר הגבוה ביותר ביפן.

שאר חברי המשפחה הקיסרית משתמשים בסמל חרצית בעל 14 פרחים לשונים. חרצית בעלת 16 פרחים לשונים משמשת כסיכה לחברי הדיאט של יפן (בית הנבחרים היפני), מסדרים, פקודות רשמיות, דרכונים וכו'.

במהלך ההיסטוריה כל קיסר עיצב לעצמו את חותמו, ולא היה חותם אשר נשמר במהלך הדורות. גם כיום אין חותם קבוע בחוק, אך השימוש הרווח הוא בסמל המופיע על הדרכונים של אזרחי יפן.

תקופת הייאן

תקופת הייאן (ביפנית: 平安時代) היא החלק האחרון של התקופה הקלאסית בהיסטוריה של יפן, ונמשכה מ-794 עד 1185. התקופה נקראת על שמה של עיר הבירה בתקופה זו הייאן-קיו, קיוטו כיום. בתקופה זו היו הבודהיזם, הטאואיזם ושאר ההשפעות הסיניות בשיאם, ובה הגיעה החצר הקיסרית לשיא השפעתה. התקופה ידועה אף בשל התפתחות האמנות היפנית, בעיקר בשירה ובספרות.

פירוש המילה הייאן ביפנית הוא "שלום ושלווה."

המנוני מדינות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאיחוד האמירויות הערביותאינדונזיהאיראןאפגניסטןארמניהבהוטןבחרייןבנגלדשברונייגאורגיההודוהמלדיבייםהפיליפיניםהרפובליקה הסיניתהרפובליקה העממית של סיןוייטנאםטג'יקיסטןטורקמניסטן • יפן • ירדןישראלכוויתלאוסלבנוןמונגוליהמזרח טימורמיאנמרמלזיהנפאלסוריהסינגפורסרי לנקהעומאןעיראקערב הסעודיתפקיסטןקוריאה הדרומיתקוריאה הצפוניתקזחסטןקטרקירגיזסטןקמבודיהקפריסיןרוסיהתאילנדטורקיהתימן אסיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.