הממשל הצבאי הישראלי בשטחים

ביוני 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, כבשה מדינת ישראל את חבל יהודה והשומרון, את רצועת עזה, את רמת הגולן ואת חצי האי סיני. בעוד רמת הגולן וסיני נחשבו לפני המלחמה לשטחים בריבונות סוריה ומצרים (בהתאמה), הרי מעמדם המשפטי של שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה היה ועודנו מעורפל. בפועל, הנהיגה ישראל בכל אזורים אלה ממשל צבאי בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית, שקובעת את אופן הממשל בשטחים כבושים שנתפסו במלחמה. יצאו מכלל זה החלק המזרחי של ירושלים ושטחים נוספים ממזרח לירושלים שסופחו לישראל ולשטח המוניציפלי של ירושלים כבר ב-1967 בצו מיוחד, והחוק הישראלי הוחל עליהם. רצועת עזה הייתה נתונה בממשל צבאי מצרי משנת 1949, כך שהממשל הצבאי הישראלי החליף ממשל צבאי מצרי. יהודה ושומרון סופחו לירדן ב-1950, ואף על-פי שישראל לא הכירה בסיפוח, היא כיבדה אותו דה-פקטו בכך ששמרה על החוק והמשפט הירדני ברוב השטח (אף זאת בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית).

Bethlehem1978
חיילים בבית לחם, 1978

סיום הממשל הצבאי

הממשל הצבאי בסיני הסתיים סופית ב-1982, עם החזרת השטח לידי מצרים במסגרת הסכמי קמפ דייוויד. הממשל הצבאי ברמת הגולן הסתיים עם קבלת חוק רמת הגולן ב-1981, חוק המורה על החלת החוק והמשפט הישראליים בשטח זה. המחלוקת בדבר המעמד המשפטי ועתיד השטחים של אזור יהודה, שומרון וחבל עזה (זהו הכינוי הישראלי הרשמי ליתר השטחים האמורים מאז סוף שנות ה-70) הביאה לכך שחלק מכללי אמנת ז'נבה לא הוחלו עליהם. ישראל הקימה יישובים באזורים אלו בניגוד לכללי האמנה, ואף גירשה מדי פעם תושבים מקומיים שנחשדו בהמרדה (פעולה שחוקיותה במסגרת כללי האמנה שנויה במחלוקת). מאז שנת 1981 ועד 1994 פעל באזורים אלו המנהל האזרחי, שתפקידו היה להחליף את הממשל הצבאי, ולנהל את חיי היומיום האזרחיים של תושבי המקום הערביים. גוף זה הורכב מפקידי ממשלה במשרדים שונים של ממשלת ישראל, אזרחים עובדי צה"ל וקצינים. הרעיון מאחורי הקמתו היה להביא אנשים בעלי ניסיון במינהל ציבורי אזרחי, שייטיבו לנהל את חיי היומיום מקציני הצבא שלא הוכשרו לכך. עם זאת, בידי הממשל הצבאי נותרו סמכויות בהחלטות שעניינן ביטחוני. בסוף שנות השבעים הוקמו אגודות הכפרים ארגון של ערבים תומכי השתלבות במדינת ישראל, במטרה להעביר אליהם את השליטה האזרחית ביישובים הערביים - בעקבות הסכמי השלום עם מצרים בהם דובר על אוטונומיה ערבית (שלטון אזרחי אך לא ביטחוני) אך בעקבות רציחת אנשי האגודות, חשיפת שחיתות נרחבת, התנגדות נרחבת בקרב האוכלוסייה הערבית לתנועה זו, וחשדנות כלפיה בימין הישראלי, היא פורקה.[1]

הרשות הפלסטינית

עם חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 (ה'תשנ"ג) הוקמה בהדרגה רשות פלסטינית אוטונומית בחלק מהשטח. רשות זאת קיבלה את סמכויות המנהל האזרחי, וחלק מסמכויות הממשל הצבאי. עם זאת, במיעוט השטח, באזורים שהוגדרו בהסכמי אוסלו כאזורים בשליטה ביטחונית ישראלית, השליטה ביישובים ערביים נותרו תחת המנהל האזרחי. ביישובים היהודיים באזורים אלו, ההתנהלות האזרחית נעשית בדומה למדינת ישראל באמצעות ועדי ישוב, מועצות מקומיות ועיריות, ואילו המשטרה מתנהלת באופן שמעמדו המשפטי אינו ברור.

בעקבות תוכנית ההתנתקות והעברת השליטה באופן רשמי לרשות הפלסטינית, בוטל הממשל הצבאי ברצועת עזה בתחילת ספטמבר 2005 (תשעה באב ה'תשס"ה).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה: הממשל הישראלי בגדה המערבית בעשור הראשון 1976-1967, חיפה: פרדס, 2016

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ערבים טובים מאמר של ד"ר הלל כהן - על חדירת המודיעין הישראלי לאוכלוסייה הערבית.
אחמד יאסין

אחמד איסמעיל חסן יאסין (בערבית: أحمد ياسين; 1936 – 22 במרץ 2004) היה אימאם שכיהן כמנהיג ארגון הטרור חמאס, והעניק ביסוס תאולוגי וחותם דתי לטרור. כונה "השייח' יאסין" על שום מעמדו כמנהיג תנועת חמאס. חוסל בסיכול ממוקד שביצע בו צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה.

בית חנינא

בית חנינא (בערבית: بيت حنينا) היא שכונה ערבית גדולה בצפון ירושלים, וגם שמו של כפר פלסטיני סמוך (ממערב לשכונה) בתחום הרשות הפלסטינית, שאינו נכלל בתחומי ירושלים. ב-2014 התגוררו בשכונה 34,500 בני אדם.

גאולת קרקע (ציונות)

גאולת קרקע הוא מושג שנמצא בשימוש התנועה הציונית לתיאור רכישת אדמות בארץ ישראל על ידי יחידים ומוסדות יהודים. מונח מודרני זה הוא גלגולו של המונח המקראי "גאולת קרקע".

רכישת אדמות בארץ ישראל לצורכי ההתיישבות היהודית ולקראת ריבונות יהודית בארץ ישראל הייתה לאחד מיעדיו הבולטים של המפעל הציוני ומוטו ציוני שמצא ביטוי בהקמת הקרן הקיימת לישראל וחברת הכשרת היישוב. זאת, בהמשך לרכישת אדמות ארץ ישראל בטרם הציונות. דווקא החברה החשובה מכולן, מראשית המאה ה-20 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בפעילותה לגאולת קרקע, יק"א, לא הייתה ציונית.

הבחירות לרשויות המקומיות בגדה המערבית (1976)

בחירות לרשויות המקומיות בגדה המערבית התקיימו ב-12 באפריל 1976. הבחירות התקיימו תחת פיקוחו של הממשל הצבאי הישראלי בשטחים ובכפוף לחוק הבחירות המקומיות הירדני שחוקק בשנת 1955. הבחירות נערכו גם בעיר עזה שברצועת עזה. הבחירות היוו את אחד ההליכים הדמוקרטיים הראשונים שהתקיימו בשטחים שנכבשו על ידי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. כ-63,000 מצביעים השתתפו בבחירות והם היוו כ-72.3% מכלל בעלי זכות הבחירה. בבחירות זכו נציגי הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) במרבית הקולות.

המטבע הצבאי בשטחים (ישראל)

המטבע הצבאי היה הכינוי לשטרות כסף זר שהונפקו על ידי בנק ישראל לאחר כיבוש יהודה ושומרון, רצועת עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן במלחמת ששת הימים.

ממלא מקום שר האוצר, זאב שרף ונגיד בנק ישראל, דוד הורוביץ, החליטו להדפיס את השטרות על מנת למנוע מחסור במטבעות המקומיים ולהבטיח את היציבות הכלכלית של השטחים, עד שיוכרע עתידם בהחלטה מדינית.

שטרות אלה הונפקו לפי המטבע המקומי של המדינה שהחזיקה את השטחים עד לפני המלחמה - הדינר הירדני בגדה המערבית, הלירה הסורית ברמת הגולן והלירה המצרית ברצועת עזה וסיני.

התקדים המשפטי למהלך כזה בחוק הבינלאומי נמצא בהנפקות המטבעות של האזורים הכבושים באירופה ואסיה על ידי בעלות הברית. לאחר מלחמת העולם השנייה בעלות הברית הוציאו מטבעות חירום לשטחים שנכבשו .

עיצוב השטרות בוצע בידי האחים שמיר (שגם עיצבו את שטרות סדרה ב' של הלירה הישראלית) ובידי גרד רוטשילד וזאב ליפמן מ"סטודיו רולי". האחים שמיר עיצבו את שטרות הדינר האחד ו-500 פילס ליו"ש, את 5 הלירות לעזה וסיני, ואת ה-1 לירה לרמת הגולן. רוטשילד וליפמן עיצבו את שטרות ה-1 לירה לעזה וסיני ואת ה-5 דינר ליו"ש. שטרות ה"כסף קטן", ששימשו כתחלופה למטבעות, עוצבו על ידי בנק ישראל והמדפיס הממשלתי.

על כל שטר הופיע שם מפקדת כוחות צה"ל באזור המיועד, וחתימת אלופי פיקוד דרום, מרכז, וצפון (בהתאמה) בעברית. שם מנפיק השטרות, בנק ישראל עצמו לא הופיע עליהם. לא היה זמן להטביע סימני מים (המשמשים למניעת זיופים) על השטרות, ולא היה בנמצא הנייר המאובטח איתו הדפיסו שטרות. במקום אלו, השטרות הודפסו על הנייר ששימש להדפסת איגרות החוב הממשלתיות, שכן גם הוא כלל קישוטים כנגד זיופים.

ביוני 1967 התחילו להדפיס את הכסף בירושלים, אולם קצב ההדפסה היה איטי, ובנק ישראל נאלץ לייצא את ההדפסה גם לבתי דפוס שומרי סוד בהולנד ובבלגיה. בסך הכל נדפסו 25 מיליון שטרות.

בפועל התברר כי לא היה צורך במטבעות הצבאיים. תיירים ישראליים הגיעו אל השטחים בהמוניהם, והביאו איתם את הלירה הישראלית.

ביולי 1967 הוכרזה הלירה הישראלית כמטבע חוקי בשטחים שנכבשו לצד המטבע המצרי והירדני, ועד מהרה החליפה הלירה הישראלית לגמרי את המטבעות האלו.

המטבע נגנז לחלוטין לאחר שלא זכה לאישור מצד ראש הממשלה דאז לוי אשכול, שאמר "רק זה היה חסר לנו, כסף של כובשים!".

ב-1978 החליטו בנק ישראל ומשרדי האוצר והביטחון לשרוף את מלאי השטרות. מספר קטן מהשטרות נשמר במוזיאון בנק ישראל.

המנהל האזרחי

המִנְהַל האזרחי (בר"ת: מנהא"ז) הוא גוף צבאי שמנהל מטעם מדינת ישראל את הפעילות האזרחית (הלא-צבאית) בשטחים שישראל כבשה אך לא החילה עליהם את סדרי המינהל והשיפוט שלה. בחודשים שלאחר מלחמת סיני ברצועת עזה ובסיני ומאחרי מלחמת ששת הימים ועד נובמבר 1981, הייתה האכלוסיה הפלסטינית כפופה למנהל תחת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים. בנובמבר 1981, עם מינוי פרופ' מנחם מילסון לראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, הופרד המינהל האזרחי מהממשל הצבאי והוכפף ישירות לשר הביטחון.ראש המנהל האזרחי הנוכחי הוא תת-אלוף רסאן עליאן. הוא כפוף למתאם פעולות הממשלה בשטחים.

זכות בחירה לנשים

זכות בחירה לנשים לא הייתה מקובלת בדמוקרטיות של ימי קדם. במהלך המאה ה-19 החלו להתעורר דרישות להעניק לנשים זכות בחירה, וברוב המדינות היא ניתנה במהלך המאה ה-20.

יהודה ושומרון וחבל עזה

יהודה ושומרון וחבל עזה (יש"ע) הוא הכינוי הרשמי שנתנה מדינת ישראל לשטחים שהיו חלק מהמנדט הבריטי עד להקמת המדינה, נכבשו על ידי ירדן ומצרים במהלך מלחמת העצמאות ומאוחר יותר נכבשו בידי צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים, למעט מזרח ירושלים שהוחל עליה החוק הישראלי. שם זה מכליל יחד שני אזורים נפרדים גאוגרפית, יהודה ושומרון ורצועת עזה.

החל משנת 1967 הוחל על השטחים ממשל צבאי, שבשנת 1981 הוחלף במנהל האזרחי. במסגרת הסכמי אוסלו חולקו השטחים לשלוש קטגוריות (שטחי A, B, C) בהתאם לשליטה האזרחית והביטחונית בהם. מינואר 1996 נמצאת למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון תחת שליטה פלסטינית, ולאחר ההתנתקות ב-2005 נמצאת 100% מאוכלוסיית רצועת עזה תחת שליטה פלסטינית.

המעמד המשפטי והבינלאומי של השטחים שנוי במחלוקת. ברוב מדינות העולם מתייחסים אל שטחי יהודה ושומרון כאל שטח פלסטיני כבוש, אך ממשלת ישראל רואה בהם שטחים הנתונים במצב של תפיסה לוחמתית, עמדה שהתקבלה גם על ידי בג"ץ.

ממשל צבאי

ממשל צבאי הוא שלטונו המאורגן של צבא באוכלוסייה אזרחית, בדרך כלל לאחר מלחמה וכיבוש. לרשות הממשל עומדת מערכת משפטית, הכוללת חוקים, תקנות ומוסדות, והיא מופעלת על ידיו.

ממשל צבאי מונהג בנסיבות הבאות:

הפיכה צבאית, שבה משתלטים קציני צבא על השלטון במדינה כלשהי.

תפיסה לוחמתית או כיבוש של שטח בידי צבא של מדינה זרה.

החלטה של ממשלה חוקית להעביר חלק מסמכויותיה לצבא הכפוף לה, עקב מצב חירום או משיקולים אחרים.ממשל צבאי מתאפיין בקשיחות יחסית, ובשיתוף מועט (אם בכלל) של הציבור הנשלט בהחלטות השלטון. כמו כן, בממשל צבאי אין הפרדת רשויות מלאה. מאז מלחמת העולם השנייה רואה הקהילה הבינלאומית בממשל צבאי כורח בל-יגונה שנועד למצבי חירום בלבד ואשר יש לסיימו במהירות האפשרית.

ממשל צבאי מבטל תמיד חלק מזכויות האזרח. ממשל כזה מגביל את זכות הקניין, את חופש התנועה, מקצר הליכים משפטיים מקובלים, מחמיר את הענישה, ולפעמים אף מחמיר את נטל המיסים. במדינות רבות, הממשל הצבאי מטיל עונש מוות גם על פשעים שעליהם בדרך כלל לא מוטל עונש כזה.

במדינות רבות ממשל צבאי אוכף חוקים מיוחדים, למשל עוצר. לעיתים קרובות, בממשל כזה, מערכת המשפט מוכפפת לצבא, כך שגם אזרחים נשפטים בבתי דין צבאיים. ממשל צבאי עשוי להנהיג מעצרים בלא משפט, ולהשעות צווי הביאס קורפוס.

ממשל צבאי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מתאם פעולות הממשלה בשטחים

מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) או תיאום פעולות הממשלה בשטחים היא יחידה במשרד הביטחון האחראית למימוש מדיניות הממשלה בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. כמו כן מהווה המתפ"ש הסמכות האזרחית לתיאום התכנון והתשתית בתחומי ההתנחלויות, וגורם התיאום האזרחי והביטחוני מול הרשות הפלסטינית. מפקד היחידה הוא מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בדרך כלל קצין בדרגת אלוף. המתאם הנוכחי הוא כמיל אבו רוקון, שנכנס לתפקידו במאי 2018.

היחידה מתאמת בין ממשלת ישראל, צה"ל, ארגונים בינלאומיים, ארגוני זכויות האדם והרשות הפלסטינית.

מטה היחידה ממוקם בקריה, מפקדת המנהל האזרחי נמצאת באוגדת איו"ש, וכן יש ליחידה בית ספר לתיאום וקישור בצריפין. ליחידה 8 מנהלות תיאום וקישור באזור יהודה ושומרון ואחת נוספת באזור חבל עזה.

נעלין

נִעְלִין (בערבית: نعلين) הוא כפר פלסטיני בהרי בנימין, בגובה של כ-260 מטר מעל פני הים. הכפר נמצא בשטחה של נפת רמאללה ואל-בירה. שטח הכפר 14,756 דונמים, מהם 660 דונמים מיושבים והיתר מיועדים לחקלאות. כ-60% מתושביו מתפרנסים מחקלאות. נכון לשנת 2010 הכפר מונה 4,926 תושבים.

הכפר נעלין נמצא כשלושה קילומטרים מזרחית לקו הירוק, שני קילומטרים צפונית למודיעין עילית וארבעה קילומטרים דרומית לקיביה.

עיזבת א-טביב

עיזבת א-טביב (בערבית: عِزبة الطَبِيب) הוא כפר פלסטיני בשומרון השייך לנפת קלקיליה. הכפר שוכן כ-6 ק"מ מזרחית למרכז העיר קלקיליה, צפונית-מזרחית להתנחלות אלפי מנשה, מערבית לעיירה עזון וצמוד לכביש 55 המוביל לשכם. נכון לשנת 2010 חיים בכפר כ-250 תושבים.

פלסטינים

פלסטינים (בערבית: فلسطينيون; תעתיק מדויק: פלסטיניון) הם ערבים ובני קבוצות אתניות נוספות, שהיו תושבי ארץ ישראל לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל וצאצאיהם. בישראל המונח מבחין בין קבוצות אלה לבין אזרחי ישראל הערבים, אשר מכונים ערביי ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" (בערבית: فلسطين, תעתוק מערבית: פַלַסְטִין. באנגלית: Palestine) לציון ערבים ויהודים כאחד, אולם מאז 1948 כינוי זה בדרך כלל מתייחס רק לבני העם הערבי.

באמנה הפלסטינית, מסמך פלסטיני מכונן שהוצג לראשונה בשנת 1964 והורחב בשנת 1968, נכתב כי "הפלסטינים הם האזרחים הערבים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947. אחת היא אם הוצאו ממנה או נשארו בה, [וגם] מי שנולד לאב ערבי פלסטיני אחרי תאריך זה בתוך פלסטין או מחוצה לה, הוא פלסטיני". המונח פלסטיני כולל קבוצות אתניות נוספות מלבד ערבים, בסעיף 6 של האמנה הפלסטינית נכתב: "היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלסטין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלסטינים". המשמעות המקובלת של פַלַסְטִין באמנה הפלסטינית הוא שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל.

הגדרה זו כוללת ערבים המתגוררים בתחומי ארץ ישראל (למעט ערבים, שלא שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947 ושאינם צאצאים של אלה) וכן פליטים שברחו או גורשו ממנה במלחמת העצמאות (ומעט גם במלחמת ששת הימים) וצאצאיהם.לפלסטינים מעולם לא הייתה מדינה בשליטתם. לאחר ועידת רבאט, שנערכה באוקטובר 1974, הוכר אש"ף כמייצג הרשמי של הפלסטינים, והוא אף מייצג אותם בעצרת הכללית של האו"ם, במעמד של משקיף. בעקבות הכרה עולמית זו, החלו בשנת 1993 מגעים דיפלומטיים בין נציגים ישראלים לנציגי אש"ף, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי אוסלו, ולהקמת הרשות הפלסטינית.

ניב הערבית שבו מדברים הפלסטינים מכונה ערבית פלסטינית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.