הממשלה הזמנית

הממשלה הזמנית של ישראל היא ממשלת ישראל שכיהנה מהקמת המדינה ב-14 במאי 1948 (ה' באייר ה'תש"ח), ועד ל-10 במרץ 1949 (ט' באדר ה'תש"ט), מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה, לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. חבריה היו אנשי מנהלת העם, שהוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני מ־12 באפריל, ובראשה עמד יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון.

הממשלה הזמנית
The temp Israeli government
ישיבת הממשלה הזמנית ב-10 בינואר 1949. משמאל לימין: אליעזר קפלן, יצחק גרינבוים, בכור שטרית, דוד בן-גוריון, מזכיר הממשלה זאב שרף, פנחס רוזן, משה חיים שפירא, הרב יצחק מאיר לוין, הרב יהודה לייב מימון, פרץ (פריץ) ברנשטיין.
מידע כללי
ישראל  ישראל
תחילת כהונה 14 במאי 1948
סוף כהונה 10 במרץ 1949
ראש ממשלה דוד בן-גוריון
מפלגה שולטת מפא"י
סיעות הקבינט מפא"י
מפ"ם
הציונים הכלליים
המפלגה הפרוגרסיבית
המזרחי
הפועל המזרחי
אגודת ישראל
ספרדים ועדות מזרח
מספר שרים 14
הקבינט הקודם מנהלת העם
הקבינט הבא ממשלת ישראל הראשונה

הקמת הממשלה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל

הממשלה הזמנית הוקמה לאחר הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948, מתוקף מגילת העצמאות. הרכב הממשלה היה זהה להרכבה של מנהלת העם, הגוף ששימש כהנהגת היישוב בימיו האחרונים של המנדט הבריטי.

בן-גוריון רצה שגולדה מאיר תהיה חברה בממשלה וראה חשיבות בכך שתהיה אשה בממשלה הראשונה: "שיתוף אשה בממשלה יש בו משום דגל – דגל חרות האדם ושוויונו". אולם דעתו לא התקבלה.[1]

סיעות הממשלה

סיעה נציגים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות בממשלה הערות
מפא"י 10 משרד ראש הממשלה, משרד החוץ,
משרד האוצר, משרד התחבורה
14 במאי 1948 10 במרץ 1949
מפ"ם 5 משרד העבודה והבינוי, משרד החקלאות 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
הציונים הכלליים 4 משרד המסחר והתעשייה, משרד הפנים 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
המפלגה הפרוגרסיבית 3 משרד המשפטים 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
המזרחי 3 משרד הדתות 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
הפועל המזרחי 2 משרד העלייה 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
אגודת ישראל 2 משרד הסעד 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
ספרדים ועדות מזרח 1 משרד המשטרה, משרד המיעוטים 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
מספר הנציגים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה

דיוקן שם סיעה במועצת המדינה הזמנית משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות
Ben-Gurion דוד בן-גוריון מפא"י משרד ראש הממשלה 14 במאי 1948 10 במרץ 1949 ראש הממשלה
Moshe Sharett (1948) משה שרת מפא"י משרד החוץ 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Eliezer Kaplan אליעזר קפלן מפא"י משרד האוצר 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
David Remez דוד רמז מפא"י משרד התחבורה 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Peretz Bernstein פרץ ברנשטיין הציונים הכלליים משרד המסחר והתעשייה 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Yitzhak Gruenbaum 1948 יצחק גרינבוים הציונים הכלליים משרד הפנים 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
MordechaiBentov מרדכי בנטוב מפ"ם משרד העבודה והבינוי 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Aharon Zisling אהרון ציזלינג מפ"ם משרד החקלאות 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Yehuda Leib Maimon יהודה לייב מימון המזרחי משרד הדתות 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Pinchas Rosen פנחס רוזן המפלגה הפרוגרסיבית משרד המשפטים 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Moshe Shapira חיים משה שפירא הפועל המזרחי משרד הבריאות 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Bechor-Shalom Shitreet בכור שלום שטרית ספרדים ועדות מזרח משרד המשטרה, משרד המיעוטים 14 במאי 1948 10 במרץ 1949
Yitzhak Meir Levin יצחק מאיר לוין אגודת ישראל משרד הסעד 14 במאי 1948 10 במרץ 1949

ככל הנראה שמות המשרדים הם בהשראת ממשל ארצות הברית[דרוש מקור].

פרסומי הממשלה

הגיליון הראשון של "עיתון רשמי" הופיע ביום הכרזת העצמאות[2]. כל גיליון היה מלווה במנשר אחד או יותר שתיקפו את הפרסום הממשלתי משפטית. בסך הכול יצאו 50 גיליונות של "עיתון רשמי", בתכיפות של לפחות אחת לשבוע עד לפברואר 1949 עת נבחרה האספה המכוננת שהכריזה על עצמה כנסת ופרסומיה נלקטו בעיתון המתעד של ישראל, רשומות.

קישורים חיצוניים

הממשלה הזמנית באתר משרד ראש הממשלה
הממשלה הזמנית באתר הכנסת

הערות שוליים

  1. ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 133.
  2. ^ ישראל הממשלה הזמנית, עתון רשמי מס' 1, 14.5.1948, באתר נבו
הקודם:
מנהלת העם
12 באפריל 194814 במאי 1948
הממשלה הזמנית
14 במאי 194810 במרץ 1949
הבא:
ממשלת ישראל הראשונה
19491950
ארמון החורף

ארמון החורף (ברוסית: Зи́мний дворе́ц) היה בית החורף של הצארים הרוסים בשנים 1732–1917. הוא נמצא על גדת נהר הנייבה, בסנקט פטרבורג שברוסיה. בנייתו הייתה הדרגתית ומבנהו עודכן לאורך רוב המאה ה-18, אך בין השנים 1754-‏1762 הוא הורחב באופן משמעותי וקיבל את המראה הדומה למבנה הקיים כיום.

החזית הדרומית של הארמון יוצאת לכיכר הארמון. הוא עוצב על ידי ברטולומאו רסטרלי, בסגנון אדריכלות הבארוק, בצבעים ירוק-לבן, הכולל 1,786 דלתות ו-1,945 חלונות. יקטרינה הגדולה הייתה המלכה הראשונה שקבעה בארמון המורחב את משכנה.

כיום הארמון הוא חלק ממבני מוזיאון ארמיטאז', אשר מחזיק באחד מאוספי האמנות הגדולים והחשובים בעולם. כחלק מהמוזיאון, רבים מ-1,057 חדריו ואולמותיו פתוחים לקהל הרחב.

תקיפת הארמון בידי הסובייטים הייתה ציון הדרך הראשון של מהפכת אוקטובר. אחרי מהפכת פברואר ברוסיה, שימש ארמון החורף כמפקדה של הממשלה הזמנית הרוסית.

באג'ורנים

ביקום הבדיוני של זיכיון "מסע בין כוכבים", הבאג'ורנים הם גזע דמוי-אדם של חייזרים, הילידים לכוכב הלכת באג'ור. הם הוצגו לראשונה בשנת 1991 בפרק "Ensign Ro" של "מסע בין כוכבים: הדור הבא", ולאחר מכן השתתפו גם בפרקי "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9" ו-"מסע בין כוכבים: וויאג'ר". בתחילה, כותבי "מסע בין כוכבים" תיארו את הבאג'ורנים כעם מדוכא, אשר נאלצו לחיות כפליטים, שאותם ניתן להשוות למגוון רחב של קבוצות אתניות. ריק ברמן, בין התורמים ליצירת גזע בדיוני זה, השווה אותם אל: "הכורדים, הפלסטינים, יהודים בשנות ה-40 של המאה ה-20, אנשי הסירות מהאיטי; חסרי בית וטרור הם בעיות [בכל עידן]". דמויות באג'ורניות שונות נכללו בכמה מסדרות "מסע בין כוכבים", בהן רו לארן (המגולמת על ידי השחקנית מישל פורבס), מייג'ור קירה נריס (נאנה ויזיטור) וקאי ווין אדאמי (לואיז פלטשר).

גי מולה

גי מולה (בצרפתית: Guy Mollet‏; 31 בדצמבר 1905 - 3 באוקטובר 1975) היה פוליטיקאי צרפתי ששימש כראש ממשלת צרפת ושר החוץ שלה בתקופת מבצע קדש.

מולה נולד בפלר למשפחת פועלים, ולמד באוניברסיטת ליל. ב-1936 החל לעבוד כמורה לאנגלית בתיכון באראס ומונה למזכ"ל התאחדות המורים בצרפת. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמני, שוחרר לאחר שבעה חודשים והצטרף למחתרת. בין השנים 1945 ל-1949 היה ראש עיריית אראס. כן כיהן כשר בממשלתו של לאון בלום שהוקמה במסגרת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית בין דצמבר 1946 לינואר 1947. לאחר מכן ייצג את המפלגה הסוציאליסטית באספה הלאומית, נבחר למזכ"ל המפלגה ב-1946, תפקיד שבו כיהן עד סוף שנות השישים, והיה שר בכמה ממשלות.

בבחירות 1956 הקים ביחד עם פייר מנדס-פרנס את החזית הרפובליקנית. נבחר לראש ממשלת צרפת בפברואר 1956 והצליח להחזיק מעמד בתפקידו שישה עשר חודשים, יותר מכל ראש ממשלה אחר ברפובליקה הצרפתית הרביעית. מולה היה ידיד אמת של מדינת ישראל. בתקופת היותו ראש ממשלה התהדקו מאוד היחסים בין המדינות, וישראל קיבלה אספקה ניכרת של נשק שסייעה לה במבצע סיני. מולה אף השתתף בשיחות סוור ב-22 באוקטובר 1956 בין ישראל לצרפת, שכללו את תכנון מבצע סיני. מתקפה קרקעית ישראלית בגיבוי מבצע מוסקטר: מטרייה אווירית צרפתית-אנגלית לשמי ישראל ופיקוד אסטרטגי משותף לשלוש המדינות. את עזרתו לישראל נימק בצורך בחיזוקה על רקע אסון השואה. בתקופת שלטונו חלה הסלמה במאבק המורדים האלג'ירים ומולה נקט נגדם יד קשה. הצרפתים השתלטו על מטוס ובו חמישה מראשי המורדים, וכלאו אותם. מולה התפטר במאי 1957 על רקע סיבוכים במלחמת אלג'יריה ועקב מצב כלכלי ופוליטי רעוע בצרפת. במאי 1958 השתתף ביוזמה להחזיר את שארל דה גול לשלטון ושימש כסגן ראש הממשלה בממשלתו הראשונה.

דגל צרפת

דגל צרפת, הנקרא גם דגל הטריקולור (צרפתית: Drapeau tricolore), הוא דגלה הרשמי של צרפת. פירוש השם "טריקולור" הוא "שלושה צבעים", ואכן – בדגל זה שלושה פסים אנכיים בצבעים כחול (בצד התורן), לבן ואדום. תחילה היו שלושת הפסים ברוחב שונה, בנימוק שלוּ היו ברוחב שווה אזי הפס הלבן, שהוא בהיר יותר, היה נראה רחב יותר לעין האנושית. נפוליאון שינה אותם לפסים שווי רוחב, אך הצי הצרפתי ממשיך להשתמש בדגל שבו לפסים רוחב שונה. בעיצוב המקורי היה דווקא הצבע האדום בצד התורן, אך העיצוב שונה כשהדגל אומץ רשמית ב-15 בפברואר 1794, בתקופת הרפובליקה הראשונה.

שלושת צבעי הדגל מתייחסים בהתאמה לשלושת העקרונות של המהפכה הצרפתית. הכחול מתייחס לחירות, הלבן לשוויון, והאדום לאחווה.

הדגל הופיע לראשונה במהלך המהפכה הצרפתית, ואומץ באופן רשמי על ידי האספה הלאומית ב-15 בפברואר 1794, בתקופת הרפובליקה הראשונה. עיצובו מיוחס למרקיז דה לה פאייט – דמות בולטת במהפכה. על פי מיתוס רווח, צירוף זה של שלושת הצבעים – כחול, לבן ואדום – מקורו בשילוב בין צבעי סמלה של פריז (אדום וכחול) לבין צבע המלוכה (לבן). נכונותו של מיתוס זה מוטלת בספק, שכן מאז 1789 לא היו צבעי העיר פריז עוד בשימוש. סברה מקובלת יותר לגבי מקור צבעי דגל צרפת, שמקובלת על רוב ההיסטוריונים ואף הצרפתים שבהם, היא שהמרקיז דה לה פאייט שאל את צבעי דגל צרפת מצבעי מלחמת העצמאות של המושבות האמריקאיות – כחול, אדום ולבן. לה פאייט, שהיה ידיד אישי של ג'ורג' וושינגטון, נטל חלק פעיל באותה מלחמה, שהתחוללה בשנים 1775–1783 והסתיימה רשמית עם בחירתו של וושינגטון לנשיאות ארצות הברית ב-1789 – אותה שנה שבה פרצה המהפכה הצרפתית.

לאחר החזרת שושלת בית בורבון עם תבוסת נפוליאון בשנת 1815 הוחלף הדגל בדגל לבן שעליו הופיע פרח האירוס המלכותי – ה"פלר-דה-ליס", שהיה בשימוש לפני המהפכה. אולם, לאחר מהפכת יולי 1830 ועליית המלך לואי פיליפ, המלך-אזרח, הוחזר דגל הטריקולור להיות הדגל הלאומי, וכך נשאר עד היום.

דגל אקדיה – התיישבות של צרפתים בצפון אמריקה – היה מבוסס אף הוא על דגל צרפת.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוסיפו אנשי "צרפת החופשית", אשר התנגדו לכיבוש הנאצי, את סמל צלב לוריין בצבע אדום ברצועה המרכזית, הלבנה, של הדגל. זאת משום שגורמים כגון צרפת של וישי השתמשו אף הם בדגל, והיה צורך להבדיל בין הגורמים המשתפים פעולה עם הגרמנים ואלו המתנגדים להם. לאחר המלחמה, עם שחרורה של צרפת, לא היה בכך עוד צורך.

הדגל שימש השראה לקשישטוף קישלובסקי ביצירת טרילוגיית הסרטים "שלושת הצבעים".

הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית

הדּוּמַה (Ду́ма) או הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית (Государственная дума Российской империи) הייתה הבית התחתון של הפרלמנט באימפריה הרוסית בשנים 1906–1917 וכיום מחליפה אותה הדומה הממלכתית בפדרציה הרוסית מאז 1993. הדומה הייתה הבית התחתון כאשר מועצת המדינה הרוסית הייתה הבית העליון בפרלמנט.

בשנת 1917 בוטלה הדומה על ידי הממשלה הזמנית בציפייה לכינוס של האספה המכוננת. הבית התחתון של הפרלמנט של הפדרציה הרוסית משנת 1993 נקרא גם הוא דומה, הדומה של רוסיה.

הוועדה הממלכתית לביטחון לאומי (קירגיזסטן)

הוועדה הממלכתית לביטחון לאומי של קירגיזסטן (בקירגיזית: Мамлекеттик улуттук коопсуздук комитети; אם כי הארגון ידוע יותר, בשמו ברוסית: Государственный комитет национальной безопасности, ובראשי התיבות GKNB) הוא ארגון ביטחון הפנים של קירגיזסטן.

הארגון נוסד ב-2010 על בסיס שירות הביטחון הלאומי שהתקיים מה-4 בינואר 2001 וירש את המשרד לביטחון לאומי שהתקיים החל מ-1991 כיורש האגף הקירגיזי של הקג"ב.

הוועדה כפופה לנשיא קירגיזסטן והיא אחראית גם למלחמה בטרור הבינלאומי, לוחמה בשחיתות ובקיצוניות האזורית והפוליטית.

ב-2010, הארגון הכיל גם את היחידה (שפורקה) לאבטחת אישים. על המאבק בסמים אחראית הוועדה הממלכתית למאבק בסמים של ממשלת קירגיזסטן.

הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית

הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית - Gouvernement provisoire de la République française) הייתה הממשלה ששלטה בצרפת בין שחרור צרפת על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה ונפילת משטר צרפת של וישי בשנת 1944 לבין הקמת הרפובליקה הצרפתית הרביעית בשנת 1946.

ולדימיר איליץ' לנין

ולדימיר אִילִיץ' אוּליַאנוֹב (ברוסית: Влади́мир Ильи́ч Улья́нов להאזנה (מידע • עזרה) ‏; 10 באפריל 1870 (כך על פי הלוח היוליאני שהיה נהוג ברוסיה בזמנו; על פי הלוח הגרגוריאני: 22 באפריל)‏ – 21 בינואר 1924), הידוע בכינוי לֶנִין (Ленин), היה מהפכן רוסי ואידאולוג מרקסיסטי, מנהיג מהפכת אוקטובר ב-1917 ומייסד ברית המועצות. הנהיג את המדינה הסוציאליסטית בשנותיה הראשונות והיה בעל השפעה מכרעת על התפתחותה.

לנין נודע כסופר מרקסיסטי פורה במיוחד וכנואם מצטיין שהותיר השראה רבה על סובביו. האידאולוגיה שפיתח, שזכתה לכינוי "לניניזם", השפיעה רבות על החשיבה המרקסיסטית בדורות הבאים, והמהפכה הקומוניסטית שהנהיג הייתה לאחד מהאירועים המעצבים של המאה העשרים.

לאון בלום

לֵאוֹן בְּלוּם (בצרפתית: Léon Blum;‏ 9 באפריל 1872 – 30 במרץ 1950) היה פוליטיקאי יהודי צרפתי, מנהיג מפלגת SFIO (קודמתה של המפלגה הסוציאליסטית) וממקימי החזית העממית. כיהן כראש ממשלת צרפת שלוש פעמים: בפעם הראשונה במשך קצת יותר משנה, מ-1936–1937, בפעם השנייה למשך כחודש ב-1938, ושוב במשך כחודש לאחר מלחמת העולם השנייה. ראש הממשלה היהודי הראשון של צרפת.

מהפכת אוקטובר

מהפכת אוקטובר (ברוסית: Октябрьская революция), הידועה גם כמהפכה הבולשביקית, היא מהפכה שהתחוללה ברוסיה בין 24 ל-25 באוקטובר 1917 (על פי הלוח היוליאני אשר היה בשימוש ברוסיה באותה עת; 7 בנובמבר על פי הלוח הגרגוריאני הנוכחי). במהפכה זו הבולשביקים, בראשות ולדימיר איליץ' לנין, הפילו את ממשלת אלכסנדר קרנסקי. מהפכת אוקטובר הביאה להקמת שלטון קומוניסטי בברית המועצות, אשר התקיים עד 1991.

מהפכת אוקטובר הייתה השלב השני במהפכה הרוסית של 1917. קדמה לה מהפכת פברואר בה עבר השלטון מידי הצאר, ניקולאי השני לבית רומנוב, אל גאורגי לבוב שעמד בראש הליברלים. כך למעשה פסק שלטון הצארים, בן חמש מאות השנים. ביולי של אותה השנה עבר השלטון לידי אלכסנדר קרנסקי.

ה-7 בנובמבר מצוין כ"יום המהפכה הבולשביקית", שהיה בעבר חג לאומי בברית המועצות ונערך בו מצעד המפלגה הקומוניסטית בכיכר האדומה במוסקבה. החג נחגג גם בערי הבירה של הגוש הקומוניסטי, ועדיין נחגג בבלארוס, קירגיזסטן וטרנסניסטריה, וכן על ידי מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מייקל קולינס

מייקל קולינס (באנגלית: Michael Collins, באירית: Mícheál Ó Coileáin; ‏16 באוקטובר 1890 - 22 באוגוסט 1922) היה מנהיג לאומי אירי, מהפכן, שירת כשר האוצר בממשלת הרפובליקה האירית, חבר המשלחת האירית לשיחות עם אנגליה בדבר עצמאות האי, יו"ר הממשלה הזמנית, והמפקד העליון של הצבא הלאומי. קולינס נרצח על רקע פוליטי במהלך מלחמת האזרחים האירית. יש המכנים אותו, לצד יריבו הגדול איימון דה ואלירה, בשם "אבי האומה" האירית.

מישל דברה

מישל דברה (בצרפתית: Michel Debré‏; 15 בינואר 1912 - 2 באוגוסט 1996) היה פוליטיקאי צרפתי גוליסטי, ממוצא יהודי. נחשב לאבי החוקה הנוכחית של צרפת, וכיהן כראש הממשלה הראשון של הרפובליקה החמישית תחת הנשיא שארל דה גול בשנים 1959–1962. ראש הממשלה הרביעי בתולדות צרפת, שהיה ממוצא יהודי.

ממשלת המעבר הרוסית

ממשלת המעבר הרוסית גובשה בפטרוגרד לאחר הידרדרות האימפריה הרוסית והתפטרות הצאר מכהונתו.

כאשר סמכויותיו של משטר הצאר החלו להתפורר במהלך מהפכת פברואר של 1917, שתי רשויות יריבות, הדומה וסובייט פטרוגרד, התחרו על השלטון. בתור פשרה, הוקמה ממשלה זמנית כדי להנהיג את רוסיה לבחירות לאספה מכוננת. כשהצאר ניקולאי השני התפטר מתפקידו ב-15 במרץ, ואחיו מיכאיל השני, סירב לשלוט אחריו, הממשלה הזמנית שלטה רשמית ברוסיה, אבל כוחה היה מוגבל על ידי הרשות הגודלת של הסובייט פטרוגרד. רשות זו שלטה בצבא, במפעלים ובמסילות הרכבת, וזו הייתה תקופה של שליטה של שני מוסדות, למרות שבתחילה תמך הפטרוגרד סובייט בממשלת המעבר.

ממשלת המעבר הונהגה בתחילה על ידי הנסיך גאורגי לבוב ואחר-כך על ידי אלכסנדר קרנסקי. היא הצליחה לארגן את הבחירות, אבל לא סיימה את השתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, ולכן נחלשה הפופולריות שלה בין תושבי רוסיה יגעי-המלחמה. בנוסף, נמנעה הממשלה מלקבוע את מדיניותה המוחלטת של רוסיה, בעיקר מכיוון שהייתה זמנית. חולשה זו הובילה לפירוק הממשלה הזמנית במהלך מהפכת אוקטובר. הבולשביקים תפסו את השלטון, והמשטר הסובייטי החל.

ממשלת ישראל

ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת של מדינת ישראל. בראשה עומד ראש הממשלה, וחברים בה שרים, אשר בידי ראש הממשלה הסמכות למנותם (באישור הכנסת) ולפטרם. בידי ממשלת ישראל הסמכות ברוב ההיבטים הממלכתיים והציבוריים, והיא מייצגת את מדינת ישראל כלפי חוץ. מאז שנת 1968, מוסדרות בחירתה וכהונתה של הממשלה באמצעות חוק יסוד: הממשלה. השרים נושאים באחריות כלפי כל החלטות הממשלה ופעולותיה, והם אחראים להן, גם אם הן מנוגדות לדעתם.

במשך שנים אחדות התקיימה בחירה ישירה לראשות הממשלה, מתוך מגמה לשנות את השיטה הפוליטית במדינת ישראל; אך מטעמים שונים היא לא צלחה ובוטלה. במרבית שנות המדינה (כולל בעשור השני של המאה ה-21) מוטלת הקמת הממשלה על ידי נשיא המדינה על מי שהומלץ על ידי רוב הסיעות בכנסת והוא המיועד להיות ראש ממשלה - הפורמייטור . לצורך הקמת ממשלה נדרש הפורמייטור, לקבל את אמון הכנסת, כלומר רוב רגיל בכנסת שמצביע בעד הממשלה. לפיכך, טבעי הדבר להקים קואליציה של מפלגות אחדות (במה שכונה "מעשה מרכבה") ולמנות את ראשי המפלגות לשרים, ובכך לקבל את אמון הכנסת. פעם אחת הוקמה ממשלה, שראשי המפלגות הגדולות בה (הליכוד והעבודה) כיהנו בה כראשי ממשלה ברוטציה.

החל משנות ה-90 רוב הקואליציות היו צרות באופן יחסי, אך פעמיים הוקמה ממשלת אחדות לאומית, שכללה חלק ניכר מסיעות הכנסת. חלק קטן מהקואליציות הצליחו לזכות לאמונם של מספר רב של חברי כנסת.

לאורך השנים, מונו מספר שרים, אשר לא כיהנו כחברי הכנסת באותה עת.

מקום מושבה של ממשלת ישראל הוא קריית הממשלה, ירושלים.

סובייט פטרוגרד

הסובייט של פטרוגרד (ברוסית: Петроградский Совет рабочих и солдатских депутатов), היה הסובייט המשמעותי ביותר ברוסיה בימים הסוערים שבין מהפכת פברואר למהפכת אוקטובר והיווה מודל לכל שאר הסובייטים ברוסיה. המוסד הוקם במהלך מהפכת פברואר ב-27 בפברואר (13 במרץ).

הסובייטים היו מועצות הפועלים ברוסיה ששימשו למעשה כממשלה שנייה. במועצות אלו השתתפו פועלים, איכרים ואנשי צבא שהאינטרסים שלהם היו שונים לגמרי מהאינטרסים של הממשלה הזמנית הבורגנית. לאחר שובו של לנין לרוסיה, הוא הצליח להכניס את אנשיו לכמעט כל הסובייטים ואף לזכות בהם ברוב, מה שאפשר לו להתקרב לשלטון.

בהקמת הסובייט בראשו עמד ניקולאי צ'חיידזה, חבר דומה וראש סיעת המנשביקים. העיתון הרשמי היה עיתון איזבסטיה. תוך יום נבחרו כ-3000 חברי הסובייט, רובם חיילים. בראש עמד וועד הפועל בהרכב של 15 חברים. אלכסנדר קרנסקי היה סגן יושב ראש הסובייט.

ביולי 1917 ניסה הגנרל לאוור קורנילוב להפיל את הממשלה הזמנית בעזרת צבאו, אך הסובייט של פטרוגרד, עיר הבירה באותה תקופה, קרא לתושבים לצאת נגד ניסיון המהפכה ובכך הציל את הממשלה הזמנית. מעשה זה של הסובייט תרם לחיזוק הפופולריות של הקומוניסטים וסלל את הדרך להשתלטות על מוסדות השלטון באוקטובר 1917. חשיבותו של הסובייט של פטרוגרד היא בכך שמנע מהצבא להתערב ולמנוע מהבולשביקים מלהשתלט על מבני הממשל בפטרוגרד. בכך חרץ הסובייט את גורלה של הממשלה הזמנית ואפשר את ניצחון הבולשביקים.

ולדימיר לנין ראה חשיבות רבה בהגדלת ייצוג הבולשביקים בסובייט. בבחירות חדשות שהתקיימו באוגוסט 1917 הם הצליחו לקבל כשליש ממקומות במוסד. לקראת ספטמבר תומכיהם כבר היו רוב וב-25 בספטמבר לאון טרוצקי נבחר ליושב ראש חדש של הסובייט.

פול רמדיה

פול רמדיה (בצרפתית: Paul Ramadier; ‏1888, לה רושל - 1961, רודה (Rodez) שבדרום מערב צרפת) היה פוליטיקאי סוציאליסטי צרפתי, ראש עירייה, ראש ממשלת צרפת, שר המחזיק מספר תיקים בממשלת צרפת וחסיד אומות העולם.

צרפת של וישי

צרפת של וישי (בצרפתית: Régime de Vichy, משטר וישי), הוא הכינוי הנפוץ לממשלה הצרפתית ששיתפה פעולה עם מדינות הציר בין יולי 1940 לאוגוסט 1944. ממשלה זו, שקבעה את מושבה בעיר וישי, ירשה את הרפובליקה השלישית ושימשה כגוף השלטוני בצרפת, במקביל לשלטונות הכיבוש הגרמנים והאיטלקים, עד הקמת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית בראשותו של שארל דה גול באוגוסט 1944. באופן רשמי קרא משטר זה לעצמו בשם "המדינה הצרפתית" (État Français), בניגוד לשם שקרא לעצמו המשטר הקודם, "הרפובליקה הצרפתית" (République française).

על כינונו של המשטר הכריז המרשל אנרי פיליפ פטן בעקבות תבוסתה של צרפת במערכה על צרפת, שבה כבשו צבאות גרמניה הנאצית חלקים נרחבים מצרפת, והביסו את צבאה במערכה שנמשכה שישה שבועות, בין מאי ליולי 1940. ב-10 ביולי 1940 הצביעה האספה הלאומית הצרפתית על כינונו של המשטר. הצבעה זו העניקה לפטן כוח פוליטי חזק. פטן, שהיה ראש הממשלה האחרון של הרפובליקה השלישית, כינה עצמו מעתה "ראש המדינה הצרפתית" (Chef de l'État Français). משטרו של פטן קידם אידאולוגיה של "מהפכה לאומית" (Révolution nationale) שהתיימרה להעניק למדינה חיים חדשים.

למשטר וישי היו סמכויות מסוימות גם באזור הכיבוש הגרמני בצפון צרפת, אך החוקים שחוקק יושמו רק אם לא סתרו את החקיקה הגרמנית. עיקר כוחו של המשטר היה ב"אזור החופשי", שבו שכנה גם העיר וישי ששימשה כמרכזו האדמיניסטרטיבי של המשטר. הסדר זה נמשך עד מבצע לפיד, נחיתת בעלות הברית בחופי צפון אפריקה, ב-8 בנובמבר 1942, שבעקבותיו הורה היטלר על כיבוש האזור החופשי. לאחר כיבוש זה, שכונה "מבצע אנטון", הוחל הכיבוש הגרמני על כל חלקיה של צרפת, פרט לרצועה צרפתית באזור האלפים שבה שלטה איטליה הפאשיסטית עד ספטמבר 1943.

לאחר התבוסה ב-1940, שיתף משטר וישי פעולה עם הגרמנים מבחינה מדינית ומבחינה צבאית. המשטר שלט ב"אזור החופשי" כמו גם בצי הצרפתי ובמושבות צרפת, נכסים אסטרטגיים רבי ערך במאבק הגלובלי. הצי הצרפתי סירב להיכנע או להשמיד עצמו, וצ'רצ'יל נאלץ להורות על השמדת השייטת הצרפתית במרס אל כביר ביולי 1940. כן נלחמו צבאות וישי בצבאות בעלות הברית במהלך המערכה בסוריה ובלבנון בשנת 1941. שיתוף הפעולה עם הגרמנים הגיע לכך שמנהיגי וישי הורו לאנשי המיליס, המשטרה החשאית שהקים המשטר, לרדוף אחר היהודים, ואחר אלו שסומנו כ"בלתי רצויים" על ידי המשטר, לרבות אנשי הרזיסטאנס, ובכך סייעו לאכוף את מדיניות ההשמדה של הגרמנים באזורים שכבשו. וישי יזמה גם חוקי גזע משלה, בהשראה גרמנית, והמשטר הפעיל מדיניות שהגבילה את חרויות האזרח, ונטלה את הזכויות ממיעוטים ומזרים. למשטר וישי ולפועלים מטעמו ישנה אחריות ישירה בשיתוף פעולה עם הנאצים בשואת יהודי צרפת, שבמהלכה נרצחו 76,000 יהודים, כרבע מהיהודים שחיו בצרפת לפני המלחמה.

הלגיטימציה של המשטר ושל פטן ולאוואל עמדה אל מול אתגר מתמיד שהציבו מולם אנשי צרפת החופשית בראשות הגנרל שארל דה גול, שיצא לגלות, הוביל את ההתנגדות לכיבוש הגרמני ולמשטר וישי, וטען כי תנועתו מייצגת את ההמשכיות של הממשלה הצרפתית הלגיטימית. במהלך הזמן איבד המשטר את הלגיטימציה והאמון הציבורי מהם נהנה באופן מוגבל בתחילתו, ופעולות ההתנגדות למשטר גברו ברחבי צרפת. בעקבות הפלישה לנורמנדי ב-1944, הכריז דה גול על הקמת ממשלה צרפתית זמנית. לאחר שחרור פריז באוגוסט 1944, קבעה הממשלה הזמנית בראשות דה גול את מושבה בפריז, ובאוקטובר 1944 זכתה להכרה מצד בעלות הברית כממשלה החוקית היחידה המושלת בצרפת.

ב-20 באוגוסט 1944 הועברו פקידי ממשל וישי ותומכי המשטר העיקריים לזיגמרינגן שבגרמניה, שם ייסדו ממשלה גולה בראשות פרנאן דה ברינון. ממשלה זו פעלה עד אפריל 1945. לאחר תבוסת הנאצים, נתפסו רוב ראשי משטר וישי, ונשפטו על ידי אנשי הממשלה הצרפתית הזמנית. ראשי משטר וישי, פייר לאוואל, ז'וזף דארנן ופרנאן דה ברינון הוצאו להורג. פטן נדון למוות בשל בגידה, אך עונשו הומתק למאסר עולם.

שארל דה גול

שארל אנדרה ז'וזף מארי דה גול (בצרפתית: Charles André Joseph Marie de Gaulle, להאזנה (מידע • עזרה), 22 בנובמבר 1890 – 9 בנובמבר 1970) היה מנהיגה של צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה ונשיאה הראשון של הרפובליקה החמישית בצרפת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.