הממלכה האחמנית

ממלכת פרס האחמנית או האימפריה האחמנית (שם השושלת בפרסית: هخامنشیان - Haxāmanišiyan) הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (539 לפנה"ס - 331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. מרכז ממלכת פרס נמצא במקום שבו נמצאת כיום איראן.

ממלכה זו הייתה חלק מסדרה של ממלכות פרסיות ששלטו באזור דובר הפרסית. הישות המוקדמת ביותר היא מדינת השושלת האחמנית (648 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה של שלטון זר, הלניסטי (330 לפנה"ס-150 לפנה"ס, בתקופת בית סלאוקוס), ולאחר מכן פרתי (150 לפנה"ס-226 לספירה). השליטה שבה לבני המקום בתקופת האימפריה הסאסאנית (651-224). הכיבוש המוסלמי התרחש בשנת 650.

הממלכה האחמנית
Achaemenid Empire
יבשת אירואפרסיה
שפה נפוצה ארמית, פרסית עתיקה
עיר בירה פרספוליס, בבל, שושן, פסארגאדה, אחמתא
העיר הגדולה ביותר בבל
משטר מלוכני
הקמה
תאריך
יסוד השושלת האחמנית
646 לפנה"ס
פירוק
תאריך
כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול
330 לפנה"ס
ישות קודמת בבל, מצרים העתיקה, מדי
ישות יורשת הממלכה הסלאוקית
Map achaemenid empire he
הממלכה האחמאנית בשיאה

היסטוריה

הממלכה האחמנית נוסדה על ידי האחמניש, ועל שמו קרויה "השושלת האחמנית". ממלכת פרס זכתה לעצמאות ממשית בימי צ'ישפיש, בנו של האחמניש, אך בניו, כורש הראשון וכנבוזי הראשון, היו למעשה וסאלים של מלך מדי.

לאחר תקופת שלטונם של מלכים אלו, עלה לשלטון המלך כורש השני, הידוע כ"כורש הגדול". כורש חתר תחת שלטונו של מלך מדי, ולאחר מכן הביס אותו וכבש את ממלכת מדי, שהייתה אז אחת מן הממלכות החזקות באזור. לאחר מכן פלש כורש לאסיה הקטנה, וכבש את ממלכת לידיה ואת ערי המדינה היווניות השוכנות באזור. כמה שנים לאחר מכן, פנה כורש למלחמה עם בבל, וכעבור פחות משנה ניצח את צבאה וכבש אותה. להישג זה הייתה משמעות רבה, מפני שבבל שלטה על כל מסופוטמיה והלבנט, ואלו עברו לידי ממלכת פרס ללא קרבות נוספים. לאחר מכן פרסם את "הצהרת כורש", בה התיר ליהודים הגולים לשוב לארצם ולהקים מחדש את בית המקדש. בשנים שלאחר מכן נלחם כורש נגד פולשים מן המזרח, ולבסוף (בשנת 529 לפני הספירה) נהרג בקרב. יורשו היה בנו, כנבוזי השני.

כנבוזי השתלט על כל ממלכת מצרים אבל מת בדרך חזרה לפרס, האימפריה נכנסה לכאוס ודריווש בן היסטספס, חייל בצבא כנבוזי קיבל עליו את הפיקוד, השקיט את המרידות ותפס את כס השלטון. דריווש יצא למסע כיבושים במזרח אירופה, הוא לא הצליח לתפוס אחיזה בפנים היבשת אבל הוא השתלט על צפון הים האגאי והפך את ממלכת מוקדון לבת חסות שלו. על מצבתו נכתב "אני פרסי בן פרסי, אדון נעלה בן אדונים נעלים".

חשיארש הראשון, בנו של דריווש, המזוהה לרוב עם המלך אחשוורוש המוזכר במגילת אסתר, שלט ב-485-465 לפנה"ס, דיכא את המרידה בבבל והרס את אליל הזהב שלה. הוא המשיך את מסורת מסעות הכיבושים וסובלנות דתית ושלטונית. ניסה לבצע רפורמות במבנה השלטוני, כמו ביטול מנהג שבעת השרים רואי המלך בני המשפחות המיוחסות, היכולים לגשת אליו תמיד. חשיארש נרצח במיטתו בידי קושרים מחצר המלוכה. בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה.

השליטים הפרסים הפעילו מדיניות של סובלנות תרבותית ודתית (כמתואר במגילת אסתר) שבאה לידי ביטוי בהקמת מקדשים ובהחזרת גולים לארצם כדוגמת הצהרת כורש שהביאה לשיבת ציון, שהושלמה עם בנייתו של בית המקדש השני, בתקופת שלטונו של דריווש הגדול בשנת 516 לפנה"ס, וכן כתובת הגליל של כורש, בה הוא מצהיר על שיקום מקדשי בבל.

בחלק ניכר משנות קיומה היו לממלכה הפרסית עימותים צבאיים עם יוון שלא ראתה בעין יפה את ניסיון התפשטותם לעבר אירופה, לעומתה, קרתגו, אויבתה הוותיקה של יוון בים, הייתה בת בריתם כנגד היוונים.

לממלכה הפרסית היו חוקי ברזל קבועים. בהם החוק שלפיו המלך יוצא בראש הצבא וניצב באמצע השורה הראשונה, ובציד עליו לעמוד פנים בפנים למול האריה או הדוב. דוגמה נוספת היא החוק שמי שקרב למלך ללא הרשאה נהרג במקום בידי חיל המשמר המובחר שלו, אשר מנה אלפי חיילים רגליים ופרשים. למרות זאת המלך היה כפוף לחוקי הממלכה.

בשנת 331 לפנה"ס, בימיו של דריווש השלישי, כבש אלכסנדר הגדול את הממלכה, ושם קץ לעצמאותה. באזור הזה הוקמה הממלכה הסלאוקית.

בסביבות שנת 250 לפנה"ס נכנסו הפרתים לאזור פרס וקיבלו על עצמם את עול הממלכה הסלאוקית. לאחר קרב מגנסיה מרדו הפרתים והשתחררו מהעול הסלאוקי. הפרתים שמרו על עצמאות בערך עד 250 לספירה, ואז עלתה שושלת הסאסאנים. בכך חזר השלטון לבני המקום, עד הכיבוש המוסלמי.

ערי בירה

למלך היו מספר ערי בירה שהיה שוהה בהן בהתאם לעונות השנה ומזג האוויר. לרוב בחורף בשושן, באביב בפסארגאדה, ובקיץ באחמתא.[דרוש מקור]

היהודים בממלכה

היהודים בממלכה היו גורם יציב ונאמן. כבר בזמן כורש, נחמיה המנהיג היהודי שעמד בראש שיבת ציון, תפס תפקיד חשוב בחצר המלך. במגילת אסתר מתואר מרדכי היהודי כפקיד גבוה בחצר אחשוורוש. המושבה היהודית הצבאית ביב הייתה נאמנה לפרס, ולכן היא נרדפה על ידי המצרים, אשר רצו להשתחרר מעולה של פרס.

פרס זכורה ביהדות לטובה כמי שבנתה את בית המקדש השני (על פי התנ"ך בנייתו התחילה בפקודת כורש, התעכבה בפקודת אחשוורוש, וחודשה בפקודת דריווש השני)

היא גם זכורה כממלכה שהכניעה את בבל שהחריבה את בית המקדש הראשון. בספר תהילים, פרק קל"ז, פסוקים ח'-ט', המשורר מברך את מי שיכניע את בבל: "בַּת-בָּבֶל, הַשְּׁדוּדָה: אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע.", ברכה שפרס זכתה בה.

בתלמוד מתוארים מספר מאפיינים של האימפריה. המעניין מביניהם הוא תיאור הסכם הרוטציה בין פרס למדי על השלטון, מסכת מגילה דף י"ב: כשהמלך היה פרסי, מושלי המדינות היו מדיים. כשהמלך היה מדי, מושלי המדינות היו פרסיים. התלמוד לומד זאת מהעובדה שבתחילת מגילת אסתר (פרק א' פסוק ג') נכתב "פרס ומדי" כשאחשוורוש היה המלך, ובסוף המגילה (פרק י' פסוק ב') נכתב "מדי ופרס" בסיכום של מלכות אחשוורוש, כלומר, אחרי מותו.

השושלת האחמנית

Cyrus I seal
כורש הראשון על גבי חותם
Cambyses I - April 2013 - 2
מצבת הקבר של כנבוזי
Pasargades winged man
ייצוג אמנותי של כורש מהעת העתיקה
Cambyses II of Persia
כנבוזי השני
Darius-Vase
תמונתו של דריווש על גבי אגרטל
Relief of Xerxes at Doorway of his Palace, Persepolis, Iran
תבליט בדמותו של חשיארש הראשון על גבי קיר בפרספוליס
Artaxerxes I
ארתחשסתא הראשון
Tomb of Darius II
קברו של דריווש השני
20101229 Artaxerxes III tomb Persepolis Iran
קברו של ארתחשסתא השני בפרספוליס
Artaxerxes III of Persia
תבליט מקברו בפרספוליס
Artaxerxes IV Arses
מטבע שדמותו מוטבעת עליו
Darius III of Persia
דריווש השלישי על גבי פסיפס אלכסנדר

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Pierre Briant, Histoire de l'Empire Perse. De Cyrus à Alexandre, Librairie Artheme Fayard, 1996 - in English, From Cyrus to Alexander: A History of the Persian Empire, 2002.
  • I. Gershevitch (ed.), The Cambridge History of Iran, Vol 2: The Median and Achaemenian Periods, Cambridge University Press, 1985.
  • M. A. Dandamaev, A Political History of the Achaemenid Empire, Brill, 1989.
  • Curtis, John E.; Nigel Tallis (eds.). Forgotten Empire: The World of Ancient Persia, University of California Press, 2005.
  • Matt Waters, Ancient Persia: A Concise History of the Achaemenid Empire, 550-330 BCE, Cambridge University Press, 2014.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הפרטים אודות ארבעת המלכים הראשונים אינם ודאיים ומבוססים על השערות וניחושים שבאים להשלים את הפער במקורות. הפרסים הקדומים לא השאירו תיעוד רב אודות מלכים אלה והיסטוריונים יוונים לא הכירו אותם וכך לא נותר תיעוד היסטורי בהיקף כזה שיאשש את כל הפרטים לאשורם
  2. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 תאריכי לידה ושלטון משוערים
  4. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  5. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  6. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  7. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  8. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  9. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  10. ^ ביוגרפיה, באנציקלופדיה להיסטוריה עתיקה
  11. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  12. ^ ביוגרפיה באתר ליוויוס
  13. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  14. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  15. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה איראניקה
  16. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיה בריטניקה
  17. ^ ביוגרפיה, באנציקלופדיה איראניקה
אחשדרפן

אֲחַשְׁדַּרְפָּן הוא התואר של מושלי הפרובינציות בפרס ומדי בתקופת הממלכה האחמנית, תחת שלטונם של אלכסנדר הגדול ומלכות בית סלאוקוס ובהמשך בתקופת האימפריה הסאסאנית.

אחשוורוש

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ היה מלך פרס, על פי מגילת אסתר. המגילה מתארת כיצד גירש את אשתו ושתי ונשא במקומה את אסתר, שניצלה את מעמדה כמלכת פרס כדי לסכל את מזימתו של המן, משריו של אחשוורוש, להשמיד את היהודים בממלכת פרס. רוב החוקרים מזהים את אחשוורוש עם חשיארש הראשון, ששלט בממלכת פרס האחמנית בשנים 486-465 לפני הספירה.

אריוברזנס

אריוברזנס (ביוונית: Ἀριοβαρζάνης בפרסית: آریوبرزن (ארייברדנה); המאה ה-4 לפנה"ס) היה מצביא פרסי, שפיקד על הכוחות הפרסיים בקרב השערים הפרסיים. נחשב לגיבור לאומי באיראן.

ארתחששתא הראשון

אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הראשון היה מלך הממלכה האחמנית בשנים 465 - 425 לפנה"ס. הוא עלה למלוכה לאחר שאביו, המלך חשיארש הראשון, נרצח על ידי אחד מאנשי חצרו - ארטבון.

החוקרים מזהים את ארתחששתא הראשון עם מלך פרסי בשם זה הנזכר הן בספר עזרא והן בספר נחמיה, שם מסופר כי התיר את בניית בית המקדש השני ואף תרם לכך כספים. יש הטוענים שהוא עשה כן מאחר שאמו הייתה אסתר המלכה. מסופר כי השומרונים הלשינו על היהודים כי הם מקימים את חומות ירושלים, והוא ציווה עליהם להפסיק את העבודה. מאחר שחשש כי הדבר יוביל למרד מצד היהודים במטרה ליטול עצמאות מדינית. יש הטוענים[דרוש מקור] שארתחששתא אף היה המשיח השני לבית דוד, שהוזכר בנבואות בתנ"ך, שיהיה זה שיבנה את בית המקדש השני.

מקורות שונים, בעיקר יהודיים, מזהים אותו גם עם אחשוורוש של מגילת אסתר - כך למשל תרגום השבעים ויוסף בן מתתיהו. הדבר גם מתיישב עם המסופר בספר עזרא, פרק ז', בנוגע לסכום כסף עצום שנתן ארתחששתא הראשון לעזרא, לשיקום בית המקדש. עם זאת, הפרטים במגילה אינם מספיקים כדי לאפשר זיהוי ודאי של זהותו, ויש הסבורים שאחשוורוש של המגילה הוא דווקא אביו, חשיארש הראשון. רש"י במסכת מגילה מזהה אותו כבן אחשוורוש ואסתר, ושמו דריווש ארתחשסתא.

וכך כתוב באסתר רבה (וילנא) פרשה א': "אחשורוש ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר אחשורוש הוא ארתחששתא, ורבנן אמרי אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו, למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח".

ארתחששתא השני

אַרְתַּחְשַׁשְֹתְּא השני (435 או 445 לפנה"ס - 358 לפנה"ס) היה מלך פרס האחמנית. שלט משנת 405-404 לפנה"ס ועד מותו שנת 358 לפנה"ס. בתחילת שלטונו בשנת 401 לפנה"ס מרד בו אחיו, כורש הצעיר. המרד מתואר בספרו של קסנופון אנבסיס.

ארתחששתא השני הצליח לדכא את המרד וכוחותיו ניצחו את המורדים בקרב קונקסה. לאחר הניצחון התייצב מעמדו, אם כי המרידות לא פסקו. מרד הסטרפים פרץ בשנת 372 ונמשך עד שנת 362 לפנה"ס. גם מצרים מרדה בשלטונו ואמירתאיוס הצליח לזכות בעצמאות.

למרות המרידות הרבות הצליח לשמור על מעמדו, ואף חיזק את מעמד האימפריה הפרסית. השכיל לנצל את המאבק על ההגמוניה ביוון. בתקופת שלטונו נערכה המלחמה הקורינתית והוא היה שושבין שלום אנטלקידס (387 לפנה"ס), שהבטיח את הגבולות המערביים של האימפריה.

כמו כן, עסק במיזמי בנייה גדולים כמו שיקום ארמונו של דריווש הראשון בשושן וכן פרויקטי בנייה באקבטנה.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

דריווש הראשון

דָרְיָוֶשׁ הראשון (Dārayava(h)uš, ‏558 לפנה"ס - 486 לפנה"ס), הידוע גם כדריווש הגדול, היה מלך האימפריה הפרסית בן השושלת האחמנית משנת 521 עד למותו ב-486 לפנה"ס. הוא היה בנו של היסטספס, ותפס את השלטון אחרי מאבק קצר שנוצר עם מותו של כנבוזי השני.

דריווש השלישי

דריווש השלישי‏ (בפרסית עתיקה: , דׇרְיַיוַאוּש‏; 380 לפנה"ס – יולי 330 לפנה"ס) היה שליט האימפריה הפרסית משנת 336 לפנה"ס עד 330 לפנה"ס. דריווש השלישי היה מענף צדדי של משפחת המלוכה הפרסית, ועלה לשלטון אחרי הירצחו של ארתחשסתא הרביעי על ידי אחד משריו.בעלותו לשלטון גילה כי פרס, על אף עושרה האגדי, סובלת מבעיות רבות והפרובינציות המערביות באסיה הקטנה ממשיכות לחרוש מזימות כנגד השלטון המרכזי. בעיה חמורה נוספת הייתה כוונתו המוצהרת של פיליפוס השני, מלך מוקדון, לפלוש לפרס. פיליפוס אף שלח חיל חלוץ חזק של כ-10,000 חיילים בהנהגתו של פרמניון לאסיה הקטנה, על מנת להבטיח את ראש הגשר עבור חייליו. דריווש ניסה לענות לאיומים אלו על ידי הגדלת כוח השכירים היוונים ומינויו של ממנון היווני לראש הצבא הפרסי.

כתגובה לכוונות המוקדוניות לפלוש לאסיה הקטנה, ביצר אותה דריווש, ושלח לשם כוחות צבא רבים. כוחות אלה מנו כ-40,000 איש בשנת 334 לפנה"ס, כאשר התנגשו הכוחות הפרסים בכוחותיו של בנו של פיליפוס, אלכסנדר הגדול, בקרב גרניקוס. למרות היתרון בפרשים נחלו הגנרלים הפרסים תבוסה כואבת, ומרבית חיל הרגלים אבד בקרב, יחד עם כ-1,000 פרשים.

עם העמקת הפלישה המוקדונית לתוככי האימפריה הפרסית, ניסה דריווש להלחם באלכסנדר בעצמו בקרב איסוס (333 לפנה"ס), אך הפסיד למרות יתרונו המספרי (בערך 5 ל-1 לטובת הפרסים). לאחר תוצאותיו ההרסניות של הקרב לצבא הפרסי, הציע דריווש לאלכסנדר, במטרה להשיג שלום, 10,000 טאלנטים, את כל אסיה הקטנה, וחלקים נוספים מהמזרח התיכון, אך אלכסנדר סירב. בלית ברירה, דריווש התחיל להתכונן לקרב נוסף והזעיק את כל עתודותיו. למרות יתרון מספרי גדול הוא הפסיד שוב בקרב גאוגמלה (331 לפנה"ס) ונמלט משדה הקרב. הוא נרצח על ידי אחד האחשדרפנים שלו בשם בסוס (Bessus) כמה חודשים אחרי קרב גאוגמלה, משום שאותו בסוס קיווה לזכות בחסדיו של אלכסנדר על ידי רציחתו של יריבו. הרצח לא עזר לבסוס, ואלכסנדר הגדול הוציא אותו להורג באשמת "בגידה במלכות" (כשהוא מתכוון לכך שבסוס אשם בבגידה בדריווש).

לפי מספר מקורות עתיקים, החשודים באהדה יתרה לאלכסנדר, הצליח האחרון לדבר עם דריווש על ערש דוויו, וזה הודה לו על היחס הטוב שהעניק לבני משפחתו שנפלו בשביו אחרי קרב איסוס, ואף בירך אותו ואמר שהוא מקווה שהאלים יטו חסד לפרס ויתנו לה שליט כמו אלכסנדר. אלכסנדר גם נשא לאחר מותו של דריווש את אחת מבנותיו, בתקווה לחזק בכך את שלטונו על פרס.

דריווש השני

דריווש השני (בפרסית: داریوش دوم), או דריווש נותוס (מיוונית: "דריווש הממזר"), שליט ממלכת פרס במשך 19 שנים, החל מינואר-פברואר 423 לפנה"ס עד ל-404-405 לפנה"ס. בנו הלא חוקי של ארתחשסתא הראשון מאם בבלית.

הכרזת כורש

הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא.

גליל חימר הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההכרזה החקוקה באכדית, התגלה על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה המקדש של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

חשיארש הראשון

חְשְיָארְשָׁ הראשון, מוכר גם בצורה היוונית של שמו - קסרקסס (Ξέρξης, Xerxes), היה מלך פרס האחמנית בשנים 485 עד 465 לפנה"ס.

על פי סברה רווחת, עם חשיארש מזוהה המלך אחשוורוש ממגילת אסתר. אחת הראיות לכך היא כתיבת השם אחשוורוש בסוף מגילת אסתר "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם", ואולם קוראים אותו על פי המסורת "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" בעת קריאת המגילה ביום הפורים.

בזמנו של חשיארש הגיעה הממלכה לשיא גודלה, וכללה את אסיה הקטנה, כל המזרח התיכון, פרס, באקטריה, סוגדיאנה, פארתיה, חלקים מהודו וחלקים מתראקיה.

כורש

כורש השני (מוכר גם בשם כורש הגדול או בקיצור: כורש) היה המלך הראשון של הממלכה הפרסית, בנו של המלך כנבוזי הראשון ממשפחת הרוניאן, מייסד הממלכה האחמנית. עלה לשלטון בחורף של 559-560 לפנה"ס ומת בשנת 530 לפנה"ס, במלחמה באסיה המרכזית. במסורת היהודית זכור בעיקר בשל הצהרת כורש, אשר העניקה ליהודים הגולים בבבל את הזכות לשוב לישראל ולבנות בה את בית המקדש השני.

כנבוזי השני

קָמְבּוגִ'יַה השני, המוכר בצורת שמו הארמית כנבוזי או היוונית קמביסס (בפרסית עתיקה: 𐎣𐎲𐎢𐎪𐎡𐎹, ביוונית: Καμβύσης; מת ב-522 לפנה"ס), היה בנו של כורש הגדול ומלך פרס אחריו.

מלחמת פרס–יוון

מלחמות פרס–יוון הוא הכינוי לסדרה של עימותים בין מספר פולייס (ערי-מדינה) ביוון הקלאסית לאימפריה הפרסית, אשר החלו בשנת 500 לפנה"ס ונמשכו אל תוך אמצע המאה החמישית לפנה"ס.

העימותים המרכזיים היו שתי הפלישות של הפרסים ליוון, הראשונה הקטנה יותר - בימי דריווש הראשון ב-490 לפנה"ס, והשנייה הגדולה יותר - בימי חשיארש הראשון (כסרכסס בפי היוונים) ובהנהגתו ב-479 - 480 לפנה"ס. היוונים הדפו את הפרסים בשתי הפלישות, אף על פי שלא כל ערי המדינה השתתפו בברית הלוחמת, וחלקן אף תמכו בפרסים. המקור העיקרי על מלחמות אלה ועל תקופה זו, הוא הרודוטוס מהליקרנאסוס, היסטוריון יווני שחי במאה ה-5 לפנה"ס.

ממלכת פרס

ממלכת פרס היא ישות תרבותית עתיקת יומין, ששורשיה נטועים בעת העתיקה ובגלגולה המודרני היא מוכרת בשם איראן. במהלך הדורות ידע אזור זה כובשים רבים ותרבויות רבות התחלפו בו זו אחר זו. הכובשים השונים של אזור פרס נחשבים כחלק מהיסטוריית תרבותם בעיקר בשל העובדה שרבים מהם דיברו בשפה הפרסית.

פחה

פחה (מקור ארמי שמגיע מאכדית) הוא תואר של מושל. במקור, שימש התואר באימפריה הפרסית, אשר הייתה מחולקת לאזורים אדמיניסטרטיביים הנקראים פחוות, שנכללו בתוך אזורים גדולים יותר, הנתונים למרותם של האחשדרפנים. נחמיה מתואר בתנ"ך כמי שנשא בתואר זה, ושלט בפחוות יהודה.

בעברית היהודים השתמשו במונח "פחה" כמילה נרדפת לפאשה שהיה תואר בכיר באימפריה העות'מאנית, אשר ניתן בדרך כלל למושל מחוז. כיום הקבלה זו אינה מקובלת.

קרב מרתון

קרב מרתון (ביוונית: Μάχη τοῦ Μαραθῶνος‏; 490 לפנה"ס) היה הניסיון המשמעותי ביותר של דריווש, מלכה של האימפריה האחמנית הפרסית לכבוש ערים יווניות ביוון היבשתית. הקרב שהתרחש בין צבא אתונה לצבא הפרסי, התפרסם בעיקר בשל הניצחון האתונאי על אף נחיתותו המספרית של צבאם.

קרב סלמיס

קרב סלמיס היה קרב ימי שניטש בספטמבר 480 לפנה"ס, במהלך פלישת חשיארש הראשון (שנודע גם בשמו היווני קסרקסס) מלך פרס לארץ יוון, בין הצי הפרסי לצי הברית ההלנית. לאחר שנכשלו הניסיונות הראשונים להדוף את הפולש בקרב תרמופילאי ובקרב ארטמיסיון, התייצבו היוונים לקרב הכרעה במימי המצר המפריד בין אטיקה לאי סלמיס, צפונית-מערבית לאתונה. ניצחון היוונים בקרב הימי הציל את ארץ יוון מכיבוש ומשעבוד בידי האימפריה הפרסית. בעקבות תבוסת הצי הפרסי, החיוני לתנועות צבא הנלחם מעבר לים הרחק ממולדתו, הפסיק חשיארש את מסע המלחמה ושב לפרס. צבאו, שנסוג צפונה ונערך לחידוש הלחימה ביבשה, הוכה גם הוא שנה לאחר מכן בקרב פלטאיה.

ייחודו של קרב סלמיס בהיותו אירוע היסטורי מכונן לא רק בתולדות היוונים, אלא גם בדברי ימי תרבות המערב בכלל. הניצחון היה שיאו של עימות, ובעקבותיו גיבשו היוונים זהות אתנית כלל-יוונית המבליטה את עליונותם התרבותית והפוליטית על "הבָּרְבָּרִים"; תוצאת הקרב במימי סלמיס היא שהולידה את המיתוס של אירופה ואת חלוקת העולם לשני גושים, "מערב" מול "מזרח", "אירופה" מול "אסיה".

קרב תרמופילאי

קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בן שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית. הצבא הפרסי שמנה בין 250 ל-360 אלף לוחמים פלש ליון דרך מעבר תרמופילאי הצר. במשך שבעה ימים הצליחו היוונים להדוף את התקפות הפרסים, עד שיווני בן המקום גילה לפרסים דרך הררית דרכה יכלו הפרסים לאגף את הצבא היווני ולבסוף גם להביסו. לאונידס ו-300 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.