המליץ

המליץ היה כתב עת עברי שיצא לאור ברוסיה בין השנים 18601904, תחילה במתכונת של שבועון, ומ-1886 כעיתון יומי. העיתון נכתב בשנתו הראשונה בעברית ובגרמנית באותיות עבריות.

Melitz22
שער עיתון המליץ ב-1861

היסטוריה

תחילה יצא העיתון באודסה ב- כ"ה בתשרי תרכ"א (29 בספטמבר 1860). ב-1871 עבר לבירה פטרבורג, שבה הופיע, באופן לא רציף, עד 1904[1]. עד 1886 הופיע כשבועון, אולם הוצאת "היום" כעיתון יומי יצרה תחרות בעקבותיה החל גם "המליץ" לצאת כעיתון יומי.

רבים ממשכילי רוסיה, רדיקליים כמו מתונים, כתבו בעיתון. עם הכותבים המפורסמים בו נמנים יהודה לייב גורדון, שערך אותו בפועל בשנות ה-80 של המאה ה-19, אחד העם, משה לייב ליליינבלום, צבי כשדאי ויהודה ליב לוין (יהל"ל). אחד העם פרסם מעל דפי המליץ בשנת 1889 את בכור מאמריו: "לא זה הדרך".

בשנותיו הראשונות היה העיתון הביטאון המרכזי של תנועת ההשכלה ברוסיה. עם קום תנועת ביל"ו בשנת 1882, החל לבטא בתוכנו את השקפתה של תנועת חובבי ציון. "המליץ" נסגר בשנת 1904.

מ-1862 התפרסם ל"המליץ" מוסף בשם "קול מבשר". זה נפתח בהפצרתו של יהושע מרדכי ליפשיץ, הלקסיקוגרף היידי הראשון, שדגל בהשקפה לפיה הניב היודיאו-גרמני הוא שפת העם האותנטית. "קול מבשר" הפך לבמה מרכזית ליצירת יידיש תקנית; הוא נותר כמוסף במשך שבע שנים, ומ-1869 ועד 1872 שרד כעיתון עצמאי[2].

עורכים

המוציא לאור הראשון היה אלכסנדר צֶדֶרבוים (אר"ז), שהיה עורכו של העיתון עד יום מותו בשנת 1893. אחרי פטירתו ערך את כתב העת חתנו אהרן יצחק (ארנולד) גולדנבלום (1913-1828)[3], והחל מגיליון 265 (13 בדצמבר 1899) ערך אותו, לאון רבינוביץ ("איש יהודי").

לקריאה נוספת

  • גדעון קוץ, חדשות וקורות הימים, מחקרים בתולדות העיתונות והתקשורת העברית והיהודית, הוצאת הספרייה הציונית ואוניברסיטת תל- אביב, 2013 ( ראו במפתח)
  • גדעון קוץ, "העתונים העבריים הראשונים באירופה", קשר 29 (2001), אוניברסיטת תל אביב, עמ' 18–25
  • גדעון קוץ, "חדש מלא ישן", קשר 32 (2002), אוניברסיטת תל אביב, עמ' 97–99
  • גדעון קוץ, "המיזוג שנכשל: המליץ והצפירה בכפיפה אחת", קשר 44 (2013), אוניברסיטת תל אביב, עמ' 39- 44
  • ארנה גולן, "יל"ג כעורך 'המליץ', ביקורת ופרשנות (יוני 1979), עמ' 73–92
  • קרסל, גצל, "מאה שנה לעתונות העברית ברוסיה", מאזניים (תש"א-תש"ב), חוברת י"ג, עמ' 159–196

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ י. קלוזנר היסטוריה ד' עמ' 120-123
  2. ^ Emanuel S. Goldsmith, Modern Yiddish Culture: The Story of the Yiddish Language Movement, Fordham University Press. עמ' 45.
  3. ^ לסופרי המליץ ולקוראיו הנאמנים (הודעת מערכת ודבר העורך), המליץ, 14 בספטמבר 1893
אות מערכת צוק איתן

אות מערכת צוק איתן הוא אות מערכה ישראלי שהוענק על ידי צה"ל או משרד הביטחון למשתתפים במבצע צוק איתן, מכוח החלטת ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים ובהתאם לתקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מערכת צוק איתן – קביעת זכאים), תשע"ה-2015 ותקנות העיטורים בצבא הגנה לישראל (אות מערכת צוק איתן – קביעת אזרחים זכאים), תשע"ה-2015.

שר הביטחון, משה יעלון, המליץ לוועדת השרים לענייני סמלים וטקסים להורות על חלוקת האות אף על פי שהמבצע צוק איתן לא הוכר כמלחמה, בשל "היקף הכוחות שהיו מעורבים במערכה ובשל משך הזמן שלה". זהו אות המערכה הישראלי השמיני, והראשון המוענק לעימות צבאי שלא הוגדר כמלחמה.

איי מריאנה

איי מריאנה (באנגלית: Mariana Islands) ולעיתים המריאנה (עד תחילת המאה ה-20 כונו גם "איי הגנבים" מספרדית: Islas de los Ladrones) הם קבוצת האיים הצפוניים ביותר שבאיי מיקרונזיה במערב האוקיינוס השקט, הנמצאים בשליטת ארצות הברית, מטעם האו"ם. שטח האיים הוא 1007 קמ"ר, מגואם עד קרוב ליפן. מבחינה פוליטית נחלקים האיים לשתי יחידות נפרדות: גואם (האי הדרומי ביותר) ואיי מריאנה הצפוניים.

רוב התושבים הם בני תערובת (אינדונזים, ספרדים, פיליפינים ויפנים) שעוסקים בחקלאות, ומגדלים בעיקר קוקוס, אורז, טבק, סוכר וכותנה. מלבד אלו, במספר איים יש מחצבים שונים, כגון מנגן.

איי מריאנה הצפוניים

איי מריאנה הצפוניים (באנגלית: Northern Mariana Islands) הם קבוצה של 15 איים באוקיינוס השקט הנמצאים באיחוד פוליטי עם ארצות הברית. שטחם הכולל של האיים עומד על 464 קמ"ר, על פי הערכות מיולי 2015 מתגוררים באיים 52,344 תושבים.

אלכסנדר הלוי צדרבוים

אלכסנדר הלוי צֶדֶרבּוֹים (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: צעדערבוים; ברוסית: Цедербаум; נודע בשם העט ארז (נכתב לעיתים אר"ז), שהוא תרגום שמו לעברית; 27 באוגוסט 1816, ג' באלול תקע"ו – 8 בספטמבר 1893, כ"ו באלול תרנ"ג) היה סופר ועיתונאי יהודי, המייסד, המו"ל והעורך של "המליץ", הביטאון הראשון בתולדות העיתונות העברית שיצא לאור ברוסיה מאמצע המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20.

המנון יפן

שלטונך (ביפנית: 君が代 - קִימִי גַא יוֹ) הוא ההמנון הלאומי של יפן. ההמנון הוא אחד ההמנונים הלאומיים הקצרים ביותר שנעשה בהם שימוש כיום, והוא מתבסס על שיר מסוג ואקה מתקופת הייאן. מנגינה להמנון נכתבה בתקופה מאוחרת יותר – תקופת מייג'י, אך היא הוחלפה בלחן שכתבו יושיאיסה אוקו, אקימורי היאשי ופרנץ אקרט בשנת 1880.

לא ידוע מי חיבר מילות השיר, אך השיר היה נפוץ ביפן ונהגו לשיר אותו בחגיגות ציבוריות. בשנת 1869 ביקר האירי ג'ון ויליאם פנטון ביפן וגילה שאין לה המנון רשמי. הוא המליץ לאויאמה איוואו, קצין צבא יפני משבט סצומה לבחור המנון. איוואו בחר את השיר "שלטונך", בשל דמיונו להאל נצור המלכה, והשיר הפך להמנון הלאומי של יפן. איוואו ביקש מפנטון שיכתוב מנגינה עבור ההמנון, ובזו נעשה שימוש עד שנת 1876, עת נזנחה בשל חוסר הפופולריות שלה.

מאז תום מלחמת העולם השנייה היה ההמנון בסיס למחלוקת ציבורית מאחר שההמנון מפאר את הקיסר ומשויך לתקופה המיליטריסטית שקדמה למלחמת העולם בה נחשב הקיסר לאל. רבים סבורים כי המנון המנציח את התקופה שקדמה למלחמת העולם אינו יכול לשכון בקנה אחד עם חברה דמוקרטית מודרנית. ביקורות דומות מועלות גם נגד דגל יפן.

אף שההמנון היה המנון יפן דה פקטו במשך למעלה ממאה שנים, הוא הוכר רשמית (דה יורה) כהמנון בשנת 1999 עם חקיקת "חוק הדגל הלאומי וההמנון".

העצרת הכללית של האומות המאוחדות

העצרת הכללית של האומות המאוחדות היא אחד מחמשת הגופים העיקריים של ארגון האומות המאוחדות. העצרת מתכנסת מדי שנה, והיא היחידה מבין גופי האו"ם שכל המדינות החברות באומות המאוחדות, חברות גם בה. מטרתה לשמש פורום לדיון ולקביעת תוכניות בשאלות בינלאומיות בנושאי השלום, הכלכלה וזכויות האדם.

העצרת יכולה ליזום מחקרים, להציע הצעות, להציע ולאשר כללי משפט בינלאומי פומבי, לעודד שמירה על זכויות האדם, ולקדם פעילויות כלכליות, חברתיות, תרבותיות וחינוכיות.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

הקרן לחקר ארץ ישראל

הקרן לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund או PEF), שכדי להבדיל בינה לבין קרנות אחרות בעלות שם דומה, יש המכנים אותה הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל היא ארגון שהוקם ב-1865 במטרה לחקור את ארץ ישראל והלבנט.

התקווה

"הַתִּקְוָה" הוא ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, ועד הקמתה היה המנונה של התנועה הציונית. ההמנון כולל, בשינויים קלים, את שני הבתים הראשונים מהשיר "תִּקְוָתֵנוּ" של נפתלי הרץ אימבר, אשר חובר בשנת 1878. מקור הלחן במנגינה רומנית עממית, והוא חובר למלל על ידי שמואל כהן. השיר, שהתקבל כהמנון לאומי ביישוב ובתנועה הציונית משלהי המאה ה־19, נחשב להמנון מדינת ישראל מיום הקמתה, אך עוגן בחוק הישראלי רק כעבור 56 שנה, ב־10 בנובמבר 2004.

חיי אדם

חיי אדם הוא ספר הלכה שנכתב בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 בידי רבי אברהם דנציג.

בספר קיצור ההלכות הנהגות ביום-יום ובשבתות וחגים. הספר כולל הסברים רעיוניים ולא רק הלכות (בשונה משולחן ערוך הכולל בעיקרו תמצות ההלכות בלי הרחבה על הסבר טעם ההלכות). רבי אברהם קיבל את הסכמתו של רבי חיים מוולוז'ין על חיבור ספריו, ובטרם הדפסת ספרו חכמת אדם על שולחן ערוך יורה דעה, המליץ לו לסדר את הכללים בספר, במקביל לסימנים שולחן ערוך על מנת לאפשר ללומדים לעיין בהלכות בהרחבה.

הספר עצמו בנוי בחלוקה לפרקים (הנקראים "כללים"). 69 פרקים בהלכות על סדר היום ועוד 155 פרקים בהלכות שבת וחגים.

הספר נחשב לאחד הספרים היסודיים באחרונים ואף מוזכר פעמים רבות בספר קיצור שולחן ערוך של רבי שלמה גאנצפריד ובספר משנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן.

רבי אברהם דנציג הלך לעולמו בגיל 73 . היו שמצאו בזה רמז לספרו העיקרי שחיבר ("חיי אדם" בגימטריה 73).

היו גם שערערו על מעמדו של הספר בטענה כי בזמן כתיבתו המחבר עסק במסחר ולא כיהן בפועל כמורה הוראה.

רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו "שדי חמד" דוחה טענה זו ומונה שורה ארוכה של גדולי תורה שראו ברבי אברהם דנציג פוסק בר סמכא. רבי אברהם דנציג עצמו מסביר את עיסוקו במסחר, ומדוע אין זה אומר שהוא לא ראוי, בהקדמתו לספרו "חכמת אדם".

המהדורה הראשונה הודפסה בשנת ה'תק"ע בעילום שמו של המחבר.

המהדורה השנייה הודפסה בשנת תקע"ט, לאחר שמצבו הכלכלי של הרב דנציג הורע והוא נאלץ להתמנות למורה הוראה בווילנה. במהדורה זאת גילה את שמו.

מאז החיבור זכה לעשרות מהדורות, אולם בחלקן המדפיסים הרשו לעצמם לשנות ולהגיה כהבנתם..

הספר היה מספרי לימוד ההלכה המרכזיים של יהדות אשכנז האורתודוקסית במאות ה-19 וה-20.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ספר ההלכה המרכזי הוא המשנה ברורה שריכז את ספרי ההלכה שנכתבו לפניו וכולל ציטוטים רבים מספר "חיי אדם".

במערכת החינוך הממלכתית-דתית בישראל שימש כספר לימוד מרכזי בהלכה בשנים 1962-1972 ולאחר מכן הוחלף על ידי קיצור שולחן ערוך מקור חיים, קיצור שולחן ערוך והמשנה ברורה, על רקע טענות שהוא ספר קשה ומבלבל עבור בני נוער ואף לא עדכני מספיק ביחס להתפתחות הטכנולוגית.

הרב ברוך הלוי אפשטיין שיצא נגד ספרי קיצורי הלכות אמר בספרו "מקור ברוך" לגבי שם הספר: ״חיי אדם״: המחבר בחר בשם טוב לספרו מכיוון שאף לא אחד יעשה קיצור מספרו, שהרי אף לא אחד יקרא לספרו "קיצור חיי אדם".

למעשה, ספר בשם: "קצור מספר חיי אדם" יצא לאור כבר בתרי"ד (1854) בדפוס יוסף ראובן ראם שבוילנה.

כשם הספר נקראו רחובות בשכונת נחלת יצחק בתל אביב ובשכונת גאולה בירושלים.

יהודה לייב גורדון

יהודה לֶיְיבּ גורדון (בר"ת: יל"ג; ביידיש: יהודה לייב גאָרדאָן; ברוסית: Лев О́сипович Гордо́н, לב אוסיפוביץ' גורדון; כ"א בכסלו תקצ"א, 7 בדצמבר 1830, וילנה – כ"ד באלול תרנ"ב, 16 בספטמבר 1892, סנקט פטרבורג) היה מגדולי המשוררים העבריים של תנועת ההשכלה היהודית ברוסיה. קריאתו "הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ" הפכה לסיסמת המשכילים בני דורו.

יהודה לייב צירלסון

הרב יהודה לייב צירלסון (כ"ח בכסלו ה'תר"ך, 24 בדצמבר 1859 - י"א בתמוז תש"א, 6 ביולי 1941) כיהן כרבו הראשי של חבל בסרביה ושל העיר קישינב (ברוסיה ולאחר מכן ברומניה), וכחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. שימש גם כסנאטור בפרלמנט הרומני בין השנים 1920–1926.

יחסי האיטי–ישראל

היחסים בין האיטי לישראל החלו ב-17 במרץ 1949, אז הכירה האיטי בעצמאות ישראל, והייתה למדינה ה-48 שעשתה זאת. שגריר ישראל בפנמה מייצג את היחסים בין שתי המדינות, ולישראל קונסוליה של כבוד בבירת האיטי פורט-או-פרנס.

מנחם מנדל דוליצקי

מנחם מֶנדל דוֹליצקי (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: מנחם מענדל דאָליצקי; ברוסית: Долицкий; באנגלית: Dolitzky;‏ 1856, ביאליסטוק – 22 בפברואר 1931, לוס אנג'לס) היה משורר וסופר עברי ויידי.

מרדכי בן הלל הכהן

מרדכי בן הלל הכהן (נולד קאהן או כגן; י"ג בשבט תרט"ז, 1856, מוהילב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – כ"ג בכסלו תרצ"ז, דצמבר 1936, חיפה) היה איש ציבור ופעיל ציוני, איש עסקים, עיתונאי וסופר עברי ארץ ישראלי, ממייסדי תל אביב.

עיתונות יהודית היסטורית

אתר עיתונות יהודית היסטורית הוא מאגר מקוון של עיתונים היסטוריים שנכתבו ויצאו לאור על ידי יהודים. המאגר, שהוקם ומופעל על ידי הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, מאפשר באמצעות דיגיטציה גישה וירטואלית נוחה לעיתונות העברית ברוב ימיה, החל ממחצית המאה ה-19 ועד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, ולצדה עיתונות יהודית ביידיש, ערבית יהודית, אנגלית, צרפתית והונגרית.

עמשא בן יתר

עֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר, דמות מקראית, היה שר צבאו של אבשלום בעת המרד בדוד ומאוחר יותר שר צבא דוד המלך.

עמשא היה אחיינו של דוד המלך, בן אחותו אביגיל. כאשר ניסה אבשלום למרוד באביו דוד, הוא מינה את עמשא למפקד הצבא במקומו של יואב בן צרויה, למרות שיואב נותר נאמן למלך דוד. ניסיון תפיסת השלטון של אבשלום כשל וצבאו של עמשא הובס בידי צבאו של דוד. באותו הקרב גם הרג יואב את אבשלום, למרות פקודתו הברורה של מפקדו דוד שלא לעשות כן, ובכך הסתכסך עמו. על אף המרד, דוד בתגובה המליץ לזקני יהודה שיאשרו את העברת הפיקוד על צבאו מיואב אל עמשא, בין היתר למען קירוב לבבות בין חלקי העם. הצעתו התקבלה, ודוד שב לירושלים. זמן מה לאחר מכן פרץ מרד שבע בן בכרי ודוד הורה לעמשא להזעיק את צבא יהודה. עמשא התמהמה ודוד הורה לאבישי בן צרויה להחליף את עמשא ולצאת מיד בראש הצבא ולדכא את המרד. עמשא הצטרף אך בדיעבד לצבאו של אבישי בגבעון, שם ניצל יואב בן צרויה את ההזדמנות ורצח את עמשא, אף שהיה גם קרובו, כאשר הלה התקרב אליו בתואנה לנשקו.

בצוואתו הטיל דוד על שלמה לנקום את מותם של אבנר בן נר ושל עמשא בן יתר, וזה אכן ביצע זאת בשלחו את בניהו בן יהוידע להתנקש ביואב בן צרויה.

ייתכן כי עמשא בן יתר הוא עמשי הנזכר בדברי הימים.

קארמה (קומיקס)

קארמה (באנגלית: Karma, על שם המושג: "קארמה") היא דמות בדיונית של גיבורת-על מוטאנטית המופיעה בחוברות הקומיקס אקס-מן ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Marvel Team-Up #100 מדצמבר 1980 ונוצרה על ידי הכותב כריס קלרמונט והמאייר פרנק מילר.

קארמה היא האלטר אגו של שיאן קוי מאן, בתו של קולונל וייטנאמי. לה ולאחיה טראן היה כוח מוטאנטי, באמצעותו יכלו להיכנס למוחם של אחרים. לאחר ששיאן הצילה את אחיה ממותו על ידי חייל, אחיה גרם לחייל להתאבד. טראן ברח לארצות-הברית עם דודם, נגויאן, ושיאן נשארה בוייטנאם. כשמשפחתה ניסתה לעבור לארצות הברית, אביה נהרג על ידי פיראטים, ואמה נהרגה בטעות על ידי חיל הים האמריקני. נגויאן חטף את לאונג ונגא בניסיון לסחוט את קארמה, אשר ביקשה עזרה מספיידרמן. ריד ריצ'רדס מקבוצת ארבעת המופלאים המליץ לקבוצת האקס-מן של צ'ארלס אקסבייר על קארמה, וכך היא נעשתה לחברה מייסדת של קבוצת המוטנטים החדשים.

בשעה שקארמה ריצתה שירות אצל נגויאן, אקסבייר ודניאל מונסטאר נחטפו על ידי הסמוראי הכסוף ו-וייפר. שקארמה יצאה לחלץ אותם היא נהרגה לכאורה על ידי וייפר, אך מתגלה כי נחטפה על ידי מלך הצללים. אמפת' פנה אל סאן-ספוט ומאגמה, וגילה להם כי שיאן חיה. למשמע גילוי זה, הקבוצה יוצאת לחלץ אותה. לאחר שהצוות מחפש אותה במדריפור ובקהיר, הם מגייסים את סטורם לעזרתם אך משאירים מאחור את מונסטאר, וורלוק ומג'יק. כשהצוות מאתר אותה, קארמה מביסה את מלך הצללים בקרב טלפתי ובורחת.

קארמה עברה הרפתקאות רבות, ביניהן קרב נגד מכשפת. לאחר שקבוצת המוטנטים החדשים מתפרקת, סייקלופס שולח את קאנונבול להרכיבה מחדש, וקארמה מצטרפת לקבוצה ומסייעת להם להיאבק בלגיון. קארמה עזבה את המוטנטים החדשים כדי לטפל בפרצוף, אחד מתינוקות אינפרנו. לאחר הפילוג בין סייקלופס לבין וולברין, פרצוף וקארמה מצטרפים לאקס-מן של וולברין.

רפואה וטרינרית

רפואה וטרינרית עוסקת באבחון, בטיפול ובריפוי בעלי חיים. רפואה וטרינרית חיונית לגידול בעלי חיים בתחום החקלאות, לשמירה על בריאות בעלי חיים ומניעת תפוצת מחלות בבעלי חיים. רפואה וטרינרית ותיקה כמו רפואת האדם, אך נותרה מאחור בכל הקשור להתפתחות טכנולוגית. בזמן האחרון היא גדלה במהירות הודות לגילוי שיטות הטיפול לרוב המינים. כיום בעלי החיים מקבלים טיפול מתקדם, הכולל שירותי רפואת שיניים וכירורגיה לצד טיפול הורמונלי ואנטיביוטי.

יסודותיה של הרפואה הווטרינרית עתיקים מאד. ניתן למצוא רישומים מסין העתיקה העוסקים ברפואת סוסים ועדויות על קיומם של "מרפאי סוסים" כבר במאה ה-18 לפני הספירה. נתגלו כתבים סיניים עתיקים רבים העוסקים ברפואת סוסים החל משנת 221 לפני הספירה. בכתבי רפואת הסוסים הסינית הופיעו שרטוטים מדויקים של אנטומית סוסים וכן הוראות לאקופונקטורה לסוסים. יש הטוענים כי הסינים ביצעו אקופונקטורה לסוסים אף בטרם החלו לבצע טיפולים אלה על בני אדם, עובדה המדגישה את חשיבותו של הסוס בסין העתיקה.

בתקופת הרפובליקה הרומית המליץ קאטו על תרופה למחלת שחין הצאן. הסופר הרומי קולומלה אשר חי במאה ה-1 לספירה, טען כי מוטב לרפא פצעים מוגלתיים בחיות בניתוח ולא בתרופות ואז לרחוץ את הפצע בשתן שוורים ולחבוש אותו בתחבושת.

לימודי הרפואה הווטרינרית בישראל מתקיימים בבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בראשון לציון, שהוא חלק מפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית של האוניברסיטה העברית בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.