המלחמות הסוריות

המלחמות הסוריות הן שש מלחמות בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, שהתחוללו בין השנים 275 לפנה"ס ל-200 לפנה"ס.

המלחמות הסוריות
תאריך התחלה: 275 לפנה"ס
תאריך סיום: 200 לפנה"ס
משך הסכסוך: כ־75 שנים
מקום: קוילה סוריה
תוצאה: ניצחון סלאוקי
שינויים בטריטוריות: כיבוש קוילה סוריה בידי האימפריה הסלאוקית
הצדדים הלוחמים

רקע

לאחר מותו של אלכסנדר הגדול, התחלפה השליטה על קוילה סוריה כמה פעמים ובסופו של דבר היא הייתה לנחלתו של בית תלמי, מלכי מצרים. המלכים הסלאוקים טענו שהארץ הובטחה להם מכוח הסכמים שנכרתו בינם לתלמיים, אך למרות זאת התלמיים סירבו לוותר על חבל ארץ זה. בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. כתוצאה מכך פרצו שש מלחמות בין הסלאוקים לתלמיים.

המלחמה הסורית הראשונה

בשנת 275 לפנה"ס הובילה המחלוקת על השליטה בארץ ישראל למלחמה הסורית הראשונה. תלמי השני חדר לממלכה הסלאוקית עד לצפון סוריה, אולם לאחר הניצחון של אנטיוכוס הראשון על הגאלטים, הוא הצליח לסלק את התלמים מצפון סוריה ולייצב מחדש את שלטונו. המלחמה לא שינתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.

המלחמה הסורית השנייה

לאחר שבמלחמה הסורית הראשונה לא נוצר שינוי מהותי בין האימפריה הסלאוקית למצרים התלמיית, שיתף אנטיוכוס השני פעולה עם אנטיגונוס גונאטס מלך מוקדון, וכן עם עמים נוספים מאסיה הקטנה ומאיי הים האגאי, כמו רודוס, שרצו לבלום את ההתפשטות של הממלכה התלמית לאורך חופי אסיה הקטנה. במלחמה הסורית השנייה התרחשו רוב העימותים בזירה הימית של הים האגאי. ביבשה, אנטיוכוס השני הצליח להעתיק את קו הגבול דרום לאזור בין ביירות לצידון. לבסוף, בשנת 252 לפנה"ס נחתם הסכם שלום, שבו בריניקי, בתו של תלמי השני, נישאה לאנטיוכוס השני. הסכם זה לא החזיק מעמד בגלל מאבקי החצר באימפריה הסלאוקית. אנטיוכוס השני מת באופן מסתורי בזמן ביקור באחוזה של אשתו הראשונה, לאודיקה. היא הכריזה על בנה סלאוקוס השני, למלך על אסיה הקטנה, והיא שכנעה את אנשי החצר באנטיוכיה להרוג את בריניקה ואת בנה הקטן, ולהכתיר את בנה סלאוקוס השני כמלך האימפריה הסלאוקית, אירועים אלו הביעו לפרוץ המלחמה הסורית השלישית

המלחמה הסורית השלישית

המלחמה הסורית השלישית פרצה כשתלמי השלישי פלש לשטחי האימפריה הסלאוקית, בזמן שסלאוקוס השני היה באסיה הקטנה כדי לבסס את שלטונו. תלמי השלישי פלש לצפון סוריה והשתלט על אנטיוכיה הבירה. סלאוקוס השני הצליח לגרש את התלמיים מהבירה והאזור. אולם התלמיים הצליחו להחזיק בעיר הנמל סלאוקיה פייריה. בזמן העימות פרץ גל של מרידות במזרח האימפריה, הארצות ממזרח לים הכספי התנתקו מהאימפריה הסלאוקית ועברו לשלטונם של הפרתים. סלאוקוס השני הקדיש את כל מרצו לדכא את המרידות במזרח.

המלחמה הסורית הרביעית

בשנת 219 לפנה"ס, הכריז אנטיוכוס השלישי על מלחמה נוספת עם מצרים התלמיית. ההחלטה לפתוח במלחמה זו, המכונה "המלחמה ההסורית הרביעית", נתגבשה לאחר שבחצר אנטיוכוס נוצר הרושם כי תלמי עומד מאחורי אכאיוס, דודו של אנטיוכוס, אשר הכריז עצמו למלך על הטריטוריות של האימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה (טורקיה של ימינו) ושאף להלחם באנטיוכוס על השליטה באימפריה.

אנטיוכוס שאף להחזיר לעצמו את השליטה בחלקים שאבדו לאימפריה מימי שלטונו של סלאוקוס הראשון. הוא ביקש לנצל את חולשתה של מצרים, שנבעה מאי שקט ציבורי ומבעיות בחילופי השלטון התלמיי.

מסע כיבושים

אנטיוכוס כבש בחזרה את עיר הנמל של אנטיוכיה, סלאוקיה פייריה, וכן ערים בארץ ישראל ובעבר הירדן המזרחי. במטרה למשוך זמן בו יוכלו המצרים לארגן צבא מתאים למאבק באנטיוכוס, הם החלו בדיוני סרק על הסכם בין הצדדים, תוך העמדת פנים כי בכוונתם להתפשר עם אנטיוכוס. בו בזמן אימנו המצרים כ-20,000 ילידים מצרים לשירות במערך הפלנקס בצבא תלמי.

קרב רפיח

בקיץ 217 לפנה"ס, כאשר אנטיוכוס השלישי עוד היה עסוק בכיבושיו בארץ ישראל, נודע לו על צבאו של תלמי הרביעי, המתעתד להלחם בו, והוא נזדרז לאסוף את צבאו והציבו מול צבאו של תלמי בקרב רפיח. הקרב נערך ביום ה-22 ביוני 217 לפנה"ס, ליד העיר רפיח, ובעקבותיו זכו המצרים לשוב ולשלוט על קוילה-סוריה. אנטיוכוס נחל מפלה קשה שגרמה לו לאבד את כל הישגיו עד כה, והוא נסוג צפונה ללבנון.

המלחמה הסורית החמישית

ב-205/204 לפנה"ס עלה תלמי החמישי, והוא רק בן 5, על כיסא המלכות במצרים. עלייתו לוותה באי יציבות והעוצר שהשתלט על הממלכה לא היה מוכשר לנהלה. אנטיוכוס השלישי מלך הממלכה הסלאוקית ראה את חולשת השלטון במצרים כהזדמנות להתפשטות טריטוריאלית והוא כרת ברית סודית עם פיליפוס החמישי לחלוקת ממלכת תלמי מתוך כוונה לנצל את חולשת הנהגת מצרים כדי לכובשה ולחלקה בין שתי הממלכות.

בהתאם להסכם פלש אנטיוכוס לקוילה-סוריה ופיליפוס פלש לאיים הקיקלאדיים ולמספר ערים בתראקיה שהיו כפופות לשלטון התלמיים. אנטיוכוס הצליח להביס את הכוחות התלמיים בקרב בניאס ליד מקורות נהר הירדן ולהשתלט על לבנון וארץ ישראל, בנוסף הוא כבש מספר ערים בקיליקיה וליקיה שהיו כפופות למצרים. בתגובה פנו יועציו של תלמי בבקשת עזרה אל רומאים ואלו שיגרו משלחת בראשותו של מרקוס אמיליוס לפידוס והוא דרש הפסקה של המלחמה.

כתוצאה מחששו מהתערבות רומאית הגיע אנטיוכוס להסכם שלום עם תלמי בשנת 199 לפנה"ס. לפי הסכם השלום תלמי יתחתן עם קלאופטרה בת אנטיוכוס וכחלק מהסדר הנישואים יקבל את ארץ ישראל ולבנון כנדוניה מצד אבי הכלה. הנישואים נערכו בשנת 193 לפנה"ס, אולם בסופו של דבר אנטיוכוס לא עמד בהסכם וסירב להחזיר את השטחים למצרים.

המלחמה הסורית השישית

רקע

הרקע המיידי לפרוץ המלחמה היה התבוסה המוחצת של הממלכה הסלאוקית במלחמה נגד הרומאים. הסכם אפאמיאה שנחתם בשנת 188 לפנה"ס בין רומא לממלכה הסלאוקית וסיים את מעשי האיבה הותיר את הממלכה הסלאוקית פגועה ומוכנה להתפרקות בגל מרידות פנימיות. בנוסף לכך, אנטיוכוס הרביעי, המלך הסלאוקי, עלה לשלטון רק כמה שנים מוקדם יותר ועדיין היה צעיר ולא מנוסה, כך לפחות בעיני המצרים שביקשו לנצל את התקופה לעימות עם הסלאוקים.

בנוסף לחולשה מדינית זו, אחותו של אנטיוכוס הרביעי, קלאופטרה, שהייתה העוצרת של בנה הצעיר, תלמי השישי במצרים, נפטרה בשנת 173 לפנה"ס. הסיעה האנטי-סלאוקית במצרים ביקשה להשיב את קוילה-סוריה שאבדה אך לפני דור אחד בעת המלחמה הסורית החמישית. הכנות נמרצות נעשו באלכסנדריה להשבת הטריטוריה האבודה והשבת היוקרה המדינית שספגה מכה קשה בעת שלטונו של תלמי החמישי. אנטיוכוס חשש מההתפתחות העניינים במצרים וערך הכנות להדיפת הסכנה המצרית.

אנטיוכוס ניסה לבסס את מעמדו בזירה הבינלאומית ושלח את מלאגר לשתי שליחויות דיפלומטיות רומא. אחת בשנת 170 והשנייה בשנת 169. מטרת השליחות הייתה לשכנע את הסנאט הרומי שהתוקפן האמיתי בסכסוך בקוילה-סוריה הוא מצרים ולא אנטיוכוס. גם המצרים לא עמדו מהצד וגם הם שלחו משלחת דומה לסנאט. הרומאים היו עסוקים במלחמתם בפרסאוס מלך מוקדון שדרשה כוחות נוספים ובשלב מסוים עשרות אלפי חיילים רומאים הועסקו בזירה המקדונית. המאבק שטרם הוכרע דרש זהירות מצד הרומאים כי ייתכן שהיו נזקקים לסיוע של מעצמות הלניסטיות במאבקם נגד מוקדון. בסופו של דבר החליטו הרומאים להעביר את העניין לטיפולו של קווינטוס מרקיוס פיליפוס, קונסול של שנת 169, שעמד לצאת ליוון.

מהלך המלחמה

המצרים לא המתינו לסיום תפקידה של המשלחת הדיפלומטית שלהם ופלשו לקוילה-סוריה. אנטיוכוס שציפה את ההתפתחות יצא לקראת המצרים בראש צבא גדול. הצבאות נפגשו ליד פלוסיום, עיר בדלתה של הנילוס על גבולה המזרחי של מצרים. קרב פלוסיום (169 לפנה"ס) הסתיים בתבוסה מוחצת לצבא המצרי. המבצר עמד עדיין בדרכו של אנטיוכוס, אך היה ברור שמצב זה לא ימשך זמן רב. בהלה אחזה את החצר המצרית והמלך הצעיר תלמי השישי הועלה על ספינה כדי לחמוק מהאויב הסלאוקי. למרות ניסיון הבריחה, לכד הצי הסלאוקי את הספינה ותלמי נפל בידיו של אנטיוכוס.

התבוסה הצבאית בשערי מצרים ובריחתו הביאו להתמרמרות אדירה באלכסנדריה. משראו שמלכם החוקי נטש אותם לחסדי הפולש הכתירו למלך את אחיו הצעיר, לימים המלך תלמי השמיני, שהיה בן 12 או 13 בעת האירוע. הם כינוהו אאוגרטס, על שמו של תלמי השלישי, שנחל הצלחות רבות במלחמה הסורית השלישית נגד הסלאוקים. האמצעים האלה לא עזרו למצרים כי אנטיוכוס הציג עצמו כמי שתומך בשליט החוקי על פני האוזורפטור.

המצודה החזקה של פלוסיום עדיין עמדה בדרכו של הצבא הסלאוקי הפולש. במקום להטיל עליה מצור או להסתער על חומותיה, בחר אנטיוכוס בדרך עקיפה לכבוש את העיר המבוצרת. אנטיוכוס ניצל את המצב העדין הזה בעיר ונכנס אליה בעורמה. עם נפילת פלוסיום כבש אנטיוכוס את מצרים והטיל מצור על אלכסנדריה. המצרים שלחו משלחת לרומא בתקווה שזאת תתערב לטובתם בסכסוך. למרות המצור והתנאים הקשים, העיר החזיקה מעמד ואנטיוכוס נאלץ לחזור. כמו כן, משלחת רומית בראשות של גאיוס פופיליוס לינאס, שהייתה באלכסנדריה ביקשה ממנו לא לכבוש את העיר. אנטיוכוס השאיר חיל מצב חזק בפלוסיום, השאיר את תלמי השישי כשליט-בובה, ויצא את גבולות מצרים עוד באותה השנה.

תוכניותיו של אנטיוכוס לא עלו יפה. תלמי השישי שלח משלחת לאלכסנדריה והגיע להסכם שלפיו שלט במשותף עם תלמי השמיני. בשנת 168 הנחית אנטיוכוס צבא בקפריסין, שהייתה בשליטת התלמיים וכבש אותה. כמו כן, פלש בפעם השנייה למצרים. המצרים ניסו לגייס צבא נוסף ואף נעשה ניסיון לגייס 1,200 שכירי חרב ביוון. המצרים לא יצאו לקרב נגדו, אלא הסתפקו בשיחות דיפלומטיות. אנטיוכוס, שחש שידו על העליונה הציב אולטימטום ודרש לקבל את קפריסין ואת פלוסיום, שכבר היו תחת שלטון כוחות הכיבוש שלו. משפקע זמן האולטימטום והמצרים לא נענו לדרישותיו, פקד אנטיוכוס על חייליו להתקדם לתוך מצרים.

הרומאים לא רצו לעמוד מנגד כשאנטיוכוס מבסס מחדש את העוצמה הסלאוקית. הסיום המוצלח של המלחמה המקדונית השלישית שחרר מכוחות רומים רבים וגאיוס פופיליוס לינאס, ראש המשלחת שביקרה בשנה שעברה באלכסנדריה, שהה באי דלוס בים האגאי. משנודע לו על ההתפתחויות במצרים הפליג מיד דרומה ופגש את אנטיוכוס בדרכו לאלכסנדריה במקום שנקרא אלאוסיס. הוא הצליח לכפות על אנטיוכוס להתפנות ממצרים בפקודת הסנאט הרומי. אנטיוכוס שלא רצה להסתכן בעימות ישיר עם רומא נאלץ להיכנע. הרומאים לא הסתפקו בנסיגתו של אנטיוכוס ממצרים, אלא אף דאגו להחזיר את קפריסין לידי התלמיים.

לקריאה נוספת

  • בר-כוכבא, בצלאל, "המלחמות הסוריות" - מלחמת מאה השנים בין המעצמות הגדולות על גורל דרום סוריה וארץ ישראל: 200-301 לפנה"ס, זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ-ישראל, 2007 (תשסז), עמ' 61-86
אנטיוכיה בתקופה ההלניסטית

העיר אנטיוכיה הוקמה בידי סלאוקוס הראשון בשנת 300 לפנה"ס והייתה בתקופה ההלניסטית עיר הבירה המערבית של הממלכה הסלאוקית. העיר הייתה המרכז השלטוני ששלט ממזרח טורקיה ועד עיראק, שם היה המרכז השלטוני השני של הממלכה הסלאוקית, סלאוקיה על החידקל. במעמד זה הייתה העיר מרכז ממשלתי, חברתי, עירוני וצבאי חשוב בעולם ההלניסטי. העיר היוותה צומת דרכים חשוב לתנועה באזור הלבנט והמזרח ההלניסטי והיוותה מקום מפגש של תרבויות וסחורות שנעו ברחבי הממלכה הסלאוקית, אשר שלטה על שטח ממזרח טורקיה ועד אפגניסטן ופאתי הודו של היום.

עד לסוף התקופה ההלניסטית בעיר, גדלה האוכלוסייה והפכה את העיר לאחת הגדולות בעולם ההלניסטי. בעיר היו מקדשים, בתי מרחץ, ומבני ציבור רבים אחרים.

אפיאנוס

אפּיאנוס מאלכסנדריה (ביוונית: Ἀππιανὸς Ἀλεξανδρεύς, בלטינית: Appianus Alexandrinus; חי במאה ה-2 לספירה) היה היסטוריון יווני בעל אזרחות רומית, שחי בזמן שלטונם של הקיסרים טראיאנוס, אדריאנוס ואנטונינוס פיוס.

בצלאל בר כוכבא

בצלאל בר כוכבא (נולד ב-1 בינואר 1941) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס הומבולדט לשנת 2014.

האלף ה-1 לפנה"ס

האלף ה-1 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 1,000 לפנה"ס עד שנת 1 לפנה"ס (תחילת המאה ה-10 לפנה"ס עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס).

אוכלוסיית העולם הוכפלה במהלך האלף הראשון לפנה"ס - מ-100 מיליון לכ-200 עד 250 מיליון.[דרוש מקור]

הבירה התלמית

הבירה התלמית (לעיתים הבריס או החקרא התלמית) היא מצודה שעמדה בירושלים בזמן שלטון מצרים התלמית על ארץ ישראל. המצודה נזכרת במספר מקורות קדומים אולם לא נמצאה לה כל עדות ארכאולוגית ומידע רב אודותיה עדיין נסתר.

הורקנוס לבית טוביה

הורקנוס לבית טוביה היה בנו הצעיר של יוסף בן טוביה, גובה המסים באזור ארץ ישראל שחי בתקופת בית שני תחת השלטון ההלניסטי. על פי בקשתו של האב, יצא הורקנוס למצרים ורכש את חיבתו והגנתו של המלך התלמי. בשובו ארצה, נלחם הורקנוס באחיו שניסו להורגו, הרג שניים מהם וספג בוז מצד אביו בגלל התנהלותו הכלכלית. הוא ברח לארץ שמעבר לנהר הירדן, בנה אחוזה וגבה מס מתושבי המקום. לאחר עליית אנטיוכוס אפיפאנס לשלטון בשנת 175 לפנה"ס, שׂם הורקנוס קץ לחייו.

סיפורם של יוסף והורקנוס ממשפחת בית טוביה מתואר באריכות בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. אף שהסיפור מאופיין בקווים אגדתיים שמעלים ספק לגבי אמינותו ההיסטורית, הוא מהווה מקור שאפשר ללמוד ממנו על מצבם החברתי והתרבותי של היהודים בארץ ישראל בתקופה שלפני פרוץ מרד החשמונאים. הורקנוס ומשפחתו היו בני המעמד הגבוה בארץ ישראל וקיימו קשר קרוב עם השלטונות התלמיים. קשר זה השפיע על אורח חייהם: הם אימצו מאפיינים הלניסטיים שבמקרים רבים עמדו בסתירה למצוות היהדות. כיום, חוקרים רבים סבורים שבני טוביה היו מראשוני המתייוונים וסיפורם מתאר את ראשית תופעת ההתייוונות בקרב היהודים, בעיקר מהמעמד הגבוה, בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל.

תיארוך תקופתו של הורקנוס שנוי במחלוקת בין החוקרים. זהותו של המלך תלמי המוזכר בסיפור אינה ידועה, והזיהוי נע בין תלמי השלישי (246–222 לפנה"ס), תלמי הרביעי (222–204 לפנה"ס) או תלמי החמישי (204–181 לפנה"ס).

בנוסף נזכר שמו של הורקנוס בספר מכבים ב' כאשר חוניו השלישי טען שהוא שומר חלק מאוצרו בבית המקדש.

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

המלחמה הסורית החמישית

המלחמה הסורית החמישית הייתה המלחמה החמישית שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה-סוריה, והתרחשה בין השנים 202 לפני הספירה ל-195 לפני הספירה.

המלחמה הסורית הראשונה

המלחמה הסורית הראשונה הייתה המלחמה הראשונה שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, והתרחשה בין השנים 275 לפני הספירה ל-274 לפני הספירה.

לאחר מותו של אלכסנדר הגדול, עברה קוילה סוריה מספר ידיים ובסופו של דבר הייתה לנחלתו של בית תלמי, מלכי מצרים. המלכים הסלאוקים טענו שהארץ הובטחה להם מכוח הסכמים שנכרתו בינם לתלמיים, אך למרות זאת התלמיים סירבו לוותר על הארץ. בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. בשנת 275 לפנה"ס הובילה שאלה זו למלחמה הסורית הראשונה. תלמי השני חדר לממלכה הסלוקית עד לצפון סוריה, אולם לאחר הניצחון של אנטיוכוס הראשון על הגאלטים, הוא הצליח לסלק את התלמים מצפון סוריה וליצב מחדש את שלטונו. המלחמה לא שנתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.

המלחמה הסורית הרביעית

המלחמה הסורית הרביעית הייתה המלחמה הרביעית שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה והתרחשה בין השנים 219 לפני הספירה ל-217 לפני הספירה.

המלחמה הסורית השישית

המלחמה הסורית השישית הייתה המלחמה השישית והאחרונה שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה.

המלחמה הסורית השלישית

המלחמה הסורית השלישית (המלחמה ידועה גם בשם המלחמה הלאודיקית) הייתה המלחמה השלישית שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, והתרחשה בין השנים 246 לפני הספירה ל-242 לפני הספירה.

המלחמה הסורית השנייה

המלחמה הסורית השנייה הייתה המלחמה השנייה שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, והתרחשה בין השנים 260 לפנה"ס ל-253 לפנה"ס.

לאחר שבמלחמה הסורית הראשונה לא נוצר שינוי מהותי בין שני הצדדים, שיתף אנטיוכוס השני פעולה עם אנטיגונוס גונאטס מלך מוקדון, וכן עמים נוספים מאסיה הקטנה ומאיי הים האגאי, כמו רודוס, שרצו לבלום את ההתפשטות של הממלכה התלמית לאורך חופי אסיה הקטנה. רוב העימותים התרחשו בזירה הימית של הים האגאי. ביבשה, אנטיוכוס השני, הצליח להעתיק את קו הגבול דרום לאזור בין בירות לצידון. לבסוף בשנת 252 לפני הספירה נחתם הסכם שלום, שבו בריניקי, בתו של תלמי השני, נישאה לאנטיוכוס השני. הסכם זה לא החזיק מעמד בגלל מאבקי החצר באימפריה הסלאוקית. אנטיוכוס השני מת במסתוריות בזמן ביקור באחוזה של אשתו הראשונה, לאודיקה. היא במהרה הכריזה על בנה סלאוקוס השני, למלך על אסיה הקטנה, וכן היא שיכנע את אנשי החצר באנטיוכיה להרוג את ברניקי ואת בנה הקטן ולהכתיר את בנה סלאוקוס השני כמלך האימפריה הסלאוקית, אירועים אלו הביעו לפרוץ המלחמה הסורית השלישית

הצבא הסלאוקי

הצבא של הממלכה הסלווקית היה המכשיר העיקרי שבאמצעותו הפעיל השלטון המרכזי את סמכותו. בשיאו היה זה אחד הצבאות הגדולים והחזקים ביותר במזרח התיכון. היו בו עשרות אלפי פרשים, עשרות אלפי רגלים ומאות פילים. צבא זה ידע עליות ומורדות בהתאם למצבה של הממלכה הסלאוקית.

מקורות כוח האדם הלכו והתדלדלו במהלך המאה ה-2 לפנה"ס. האוטונומיה ביהודה ולאחר מכן ניתוקה הסופי מהשלטון המרכזי, בגידת מושלים במזרח ומרידתם במלכות, הלחץ הפרתי ובעיקר הסכסוכים מבית, רצח המלכים על ידי אחיהם וקרובי משפחתם, מלחמות אזרחים עקובות מדם כל אלה החלישו את הממלכה הסלאוקית וגדעו את יכולתה הכלכלית. האויבים הרבים קמו עליה וקרעו לחתיכות את הממלכה. בסופו של דבר כבש פומפיוס את השאריות שנותרו מהממלכה בשנת 63 לפנה"ס והן הפכו לפרובינקיה רומית בשם סוריה.

יאסון

יָאסוֹן (ביוונית: Ἰάσων), או בשמו העברי יהושע או ישוע, היה הכהן הגדול ביהודה בין השנים 175 - 172 לפנה"ס. יאסון היה מבית חוניו. פעולותיו של יאסון לפני עלייתו לכס הכהונה הגדולה ובמהלך כהונתו היו מהגורמים העיקריים להתמוטטות האוטונומיה היהודית בממלכה הסלאוקית.

ליסיאס (עוצר)

ליסיאס (ביוונית: Λυσίας, נפטר 162 לפנה"ס) נזכר לראשונה במקורות בספר מקבים א' (ראו ציטוט להלן), כאשר נהיה מושל החצי המערבי של האימפריה הסלווקית עם יציאתו של אנטיוכוס הרביעי אפִּיפָאנֶס למזרח בשנת 165 לפנה"ס, ושלט בגבולות מצרים, אסיה הקטנה ונהר הפרת. כמו כן, היה עוצר בנו של אנטיוכוס הרביעי, אנטיוכוס החמישי אאופטור.עם כניסתו לתפקיד, ליסיאס המשיך במדיניות הגזרות בה החל אנטיוכוס והיה עליו להוציא אל הפועל אך למעשה פעל לביטול הגזרות. בשנת 162 נהרג ליסיאס יחד עם אנטיוכוס החמישי בפקודת דמטריוס הראשון.

מרד החשמונאים

מרד החשמונאים היה מרד של יהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית בארץ ישראל, ובתומכיה המתייוונים, שהתחולל בין השנים 167 ל-160 לפנה"ס. לצד מאבק נגד הכיבוש, נגד גזירות אנטיוכוס ולמען עצמאות דתית ומדינית, היה המרד מאבק על דמותה של החברה היהודית בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. מצד אחד מרבית העם, נאמני המסורת, ומהצד השני אליטה מתייוונת, שמטרתה הייתה להנהיג שינויים מרחיקי לכת באופייה של החברה היהודית, בחסות השלטון ההלניסטי.

המרד ידע עליות ומורדות בשדה הקרב ובזירה המדינית הבינלאומית. האימפריה הסלאוקית, אף שהצליחה לזמן קצר לשוב ולהשתלט צבאית על יהודה עד תבוסתו של בקכידס בידי יונתן הוופסי (157 לפנה"ס), נחלשה מאוד בעקבות כל האירועים שהתרחשו במקביל, וכתוצאה מהם לא מימשה את ריבונותה המלאה על יהודה. יתרה מכך, לאחר המרד החל תהליך איטי של ניתוק יהודה מהאימפריה הסלאוקית. בתחילה זכו היהודים באוטונומיה ולאחר מכן ביססו ממלכה עצמאית בארץ ישראל.

שם המרד נגזר משמה של משפחת החשמונאים שהנהיגה אותו וברבות הימים הצמיחה מתוכה שושלת ששלטה בארץ ישראל. לזכר הצלחת המרד תוך ניצחון המעטים מול הרבים, טיהור בית המקדש השני וחידוש הפולחן הדתי נקבע במסורת היהודית חג החנוכה.

סלאוקיה פייריה

סלאוקיה פייריה (ביוונית עתיקה: Σελεύκεια ἐν Πιερίᾳ, ‏Seleucia Pieria; לעיתים נזכרת בספרות בשם Seleucia ad Mare, ‏סלאוקיה ליד הים) הייתה עיר הנמל של אנטיוכיה בתקופות ההלניסטית והרומית. אתרהּ נמצא כ-35 ק"מ מדרום-מערב לאנטקיה בחבל האטיי, טורקיה, מצפון לשפך נהר עאצי ומדרום להר מוסה דאג שברכס הרי נור.

קוילה-סוריה

קוילה סוריה הוא מונח שמקורו בתקופה ההלניסטית (ביוונית: ἡ Κοίλη Συρία, "סוריה החלולה"; בלטינית:

SYRIA COELE, ייתכן מן המונח "כל" בשפות שמיות במובן של סוריה כולה) והיו לו משמעויות גיאוגראפיות שונות בתקופות שונות. לעיתים קרובות השתמשו במונח לתיאור כל השטח שמדרום לנהר אל-כביר, בגבולה הצפוני של לבנון עם סוריה של ימינו, ובכלל זאת ארץ יהודה, עד גבול מצרים. "סוריה החלולה" הוא מונח גאוגרפי שהתייחד לתיאור האזור שמוכר כיום כבקאע בלבנון.

האזור עמד במוקד סכסוך בין הממלכה הסלאוקית לבית תלמי מאז קרב איפסוס (301 לפנה"ס).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.