המלון הסקוטי

המלון הסקוטיאנגלית: The Scots Hotel) הוא בית מלון בעיר טבריה, הנמצא בבעלותה של הכנסייה של סקוטלנד. המתחם בו שוכן המלון הוקם במאה ה-19 ושימש כבית חולים, ומאוחר יותר הוסב לאכסניה לצליינים ולבית הארחה, עד להפיכתו לבית מלון.

The Scots Hotel
חזית המלון הסקוטי

תולדות המקום

המלון הסקוטי שוכן ברחוב גדוד ברק במזרחה של טבריה, בסמוך לחוף הכנרת.

מבני מתחם בית המלון הוקמו בשלהי המאה ה-19 על ידי ד"ר דייוויד ואט טוראנס, רופא סקוטי שהגיע לעבוד בארץ ישראל ממניעים דתיים. הם נבנו מאבן הבזלת המקומית.

The Doctor House - The Scots Hotel
בית הדוקטור במתחם המלון
Dwtorrance1908 (1)
דייוויד ואט טורנס, 1908

בשנת 1894 נפתח במקום בית חולים בניהולו של ד"ר טורנס, שהיה בית החולים הראשון בעיר.[1] מאוחר יותר (בשנים 1921 עד 1953) עבד בבית החולים גם בנו של ד"ר טורנס, ד"ר הרברט טורנס (Herbert Torrance). במקום פעל גם בית ספר לאחיות.

בית החולים הוסב בהמשך לבית חולים ליולדות, עד שנסגר בשנת 1959[2]. מספר שנים לאחר סגירת בית היולדות הוסב המתחם לבית הארחה, שאירח בעיקר צליינים נוצרים.

בשנת 1999 החליטה הכנסייה של סקוטלנד להסב את המתחם לבית מלון. לאחר שיפוץ נפתח בית המלון במקום בשנת 2004[3]. מקצת מחדריו ממוקמים במגורי אנשי צוות בית החולים לשעבר והם בעלי קירות בזלת. במקום פועל מרכז מבקרים ובו מוזיאון לתולדות המתחם.

בשנת 1930 נפתחה באחד המבנים במתחם כנסייה. בית המלון מקיים בה כיום קונצרטים מעת לעת. בקומה העליונה של הכנסייה פועל בית ספר יסודי יהודי משיחי.[4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המלון הסקוטי החדש - היסטוריה, באתר המלון הסקוטי
  2. ^ מחלקת יולדות נפתחה בפוריה, דבר, 15 באפריל 1959
  3. ^ דוד חיון, ‏טבריה: מלון הכנסיה הסקוטית ייחנך השבוע, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2004
  4. ^ כנסיית המלון בטבריה, באתר המלון הסקוטי
בית החולים הסקוטי

האם התכוונתם ל...

דייוויד ואט טוראנס

דייוויד ואט טוראנס (באנגלית: David Watt Torrance‏; 6 בנובמבר 1862 – 26 באוגוסט 1923) היה רופא סקוטי שפעל בארץ ישראל, ממייסדי הרפואה הציבורית בטבריה.

הכנסייה של סקוטלנד

הכנסייה של סקוטלנד (או כנסיית סקוטלנד) היא הכנסייה הלאומית של סקוטלנד, בעלת אופי פרסביטריאני. הכנסייה הוקמה בראשית ימי קיומה של הנצרות בסקוטלנד, אך מאפייניה העיקריים עוצבו לאחר התנתקותה מהכנסייה הרומית-קתולית. בשנת 2001 דיווחו 42% מתושבי סקוטלנד על השתייכותם לכנסייה.

הכנסייה הסקוטית מקיימת נוכחות קבועה בישראל, ומפעילה בה את המלון הסקוטי בטבריה, את אכסניית וכנסיית סנט אנדרוז בירושלים, ואת בית הספר טביתא ביפו.

זהרה רובין

זהרה רובין (נולדה ב-1932) היא פסלת, ציירת ואמנית ישראלית.

חנוך בר-שלום

חנוך בר-שלום (1959 - 1 במאי 2012) היה שף ועיתונאי ישראלי.

טבריה

טְבֶרְיָה (בערבית: طبريا - טַבָּרִיַא) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי אגם זה. מספר תושביה מוערך ב-2016 בכ-43,100. שטח השיפוט שלה הוא כיום 15,392 דונם.

העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.

בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר (ראו: חצר היהודים בטבריה). בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.

כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.

טל גל כהן

טל גל כהן הוא עיתונאי, מרצה ומומחה בינלאומי ליין, בירה ואלכוהול. נשיא מסדר אבירי הגריל בישראל.

ימק"א פניאל

ימק"א פניאל (השם הרשמי באנגלית YMCA - Peniel by Galilee לאמור: ימק"א פניאל בגליל) הוא בית הארחה של אגודת ימק"א כ-3 ק"מ מצפון למרכז טבריה בכביש 90 (דרך גדוד ברק), על גדות הכנרת.

המבנה המרכזי באתר נבנה ב-1930 מאבני בזלת והיה וילה פרטית של יו"ר ימק"א ירושלים, ד"ר ארצ'יבלד ס. הארט (Harte). כיום נמצאים בו מסעדה וחדרי אירוח הנשקפים לנוף הימה, לטבחה, להר האושר ולגן עצי דקל. החלל הפנימי של מבואת הקבלה מחופה בעבודת פסיפס-עץ וצדף דמשקאית וניצבים בה רהיטים עתיקים מקוריים.

בנוסף, נמצאים במקום גם כנסייה, אתר התבודדות הבנוי מכיפה פרבולית לבנה ובה ספסל הפונה אל הכנרת ומבנה חדרי אירוח מודרני שהוקם עבור צליינים לקראת ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל בשנת 2000.

בית ההארחה הוצת ונשרף ועומד פרוץ ליד הכנסייה.

כביש 90

כביש 90 (לכינויים של המקטעים השונים של הכביש ראו למטה) הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, אורכו 478.7 קילומטר והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. תוואי הכביש עובר תחילה לאורך חופיו של מפרץ אילת ולאחר מכן לכל אורכה של הערבה. לאחר מכן הוא ממשיך צפונה לאורך חופי ים המלח ולכל אורכם של בקעת הירדן ועמק הירדן. הוא עוקף את הכנרת ממערב, דרך טבריה וממשיך דרך אצבע הגליל ועמק החולה לאורך המורדות המזרחיים של הגליל.

118.5 קילומטר מסך אורכו של הכביש עוברים בשטחי יהודה ושומרון (צפון ים המלח ובקעת הירדן). ביציאה מקטעי הכביש שבבקעת הירדן מוצבים מחסומים של צה"ל, המונעים תנועת כלי רכב לא מורשים בכביש אל מעבר לקו הירוק.

על-פי תוכנית משרד התחבורה לעדכון המספור של רבים מכבישי ישראל שעליה פורסם בסוף שנת 2018 - כביש 90 צפוי לעבור שינוי במספור ולהיקרא כביש 8, כדרך אורך ארצית ראשית. על פי התוכנית, שינוי מספרי הכבישים בשלטי הדרכים השונים צפוי להתרחש בתוך שנתיים (עד סוף שנת 2020).

צאלון נאה

צֶאֱלוֹן נָאֶה (שם מדעי: Delonix regia) הוא עץ תרבותי מתת-משפחת הקסאלפיניים שמקורו במדגסקר. העץ בעל נוף רחב וגובהו 5–12 מטרים. בעת הפריחה מתכסה העץ בפרחים גדולים בצבע כתום-אדום (ואכן, שמו בשפות אחדות הוא "עץ השלהבת"). העץ גדל רק במקומות חמימים.

עץ הבר המקורי במדגסקר נמצא בסכנת הכחדה.השם העברי ניתן לו בשל דמיונו לשיטים בנגב, הנקראים בתנ"ך גם בשם "צאלים". בעבר נקרא בישראל גם בשם פּוֹינְצִיָאנָה רֶגְיָה, המשוררת אנדה עמיר כתבה אודותיו שיר בשם "עץ השלהב".הצאלון נשיר בחורף ומלבלב באביב לפני הפריחה. במקומות חמים במיוחד הוא מתכסה בשִפְעת פרחים אדומים בין עליו.

עליו ערוכים בציציות, צבעם ירוק עמוק, כהה מעט מזה של הסיגלון חד-עלים (שעל אף דמיונם והיות שניהם עצים נשירים, מוצאם שונה), כמו כן עליו קטנים יותר וצפופים יותר מאלה של הסיגלון.

צילו הרחב מונע צמיחה אחרת בקרבת גזעו רחב ההיקף והחלק.

הצאלון נפוץ כעץ שדרות וגנים שהטמפרטורה בחורף מתונה בהם, ולכן השימוש בו בישראל שכיח, כמו כן אופן צמיחת העלווה שלו הנפרשת הרחק מגזע העץ ופחות לגובה תורמת להצללת הסביבה (אם נשוב להשוות לעץ שכיח בגינון המקומי, אז בניגוד לסיגלון), מרכיב חשוב בתכנון ועיצוב נופים. ואומנם היו חורפים דוגמת חורף 1950 בו מתו עצי צאלון רבים בישראל בשל הקור העז והשלג שכיסה רחבי הארץ.

הצאלון אף נפוץ בבקעת הירדן עד אזור יריחו חרף מאפייני מזג השמים בחבל ארץ זה.

את הצאלון הראשון בישראל נטעו הטמפלרים במושבה שרונה.

העץ הנטוע נפוץ בסין, בדרום-מזרח אסיה ובאיי האוקיינוס השקט, ואף משמש כעץ העירוני הרשמי בעיר טאינן שבטאיוואן ובאיי מריאנה הצפוניים. בארצות הברית הוא נפוץ בפלורידה ובטקסס, ואינו צומח במדינות צפוניות יותר. באוסטרליה הוא הכרז כצמח פולש, עקב התפשטותו הבלתי מבוקרת בחורשות הבר.

רחל (רוחל'ה) זיו

רחל (רוחל'ה) זיו (נולדה בשנת 1938) היא ציירת, מעצבת ואוצרת תערוכות ישראלית, ממייסדי העיר ערד, המתגוררת בתל אביב.

בתי חולים בישראל
בתי חולים כלליים
אמבולנס בכניסה לבית החולים שערי צדק, שנות ה-30
לגליל (נהריה) • זיו (צפת) • פוריה (טבריה/עמק הירדן) • האנגלי (נצרת) • המשפחה הקדושה (נצרת) • הצרפתי (נצרת) • העמק (עפולה) • רמב"ם (חיפה) • בני ציון (חיפה) • האיטלקי (חיפה) • כרמל (חיפה) • הלל יפה (חדרה) • לניאדו (נתניה) • מאיר (כפר סבא) • רבין: בילינסון וגולדה השרון (פתח תקווה) • מעייני הישועה (בני ברק) • סוראסקי (איכילוב) (תל אביב) • שיבא (תל השומר) • וולפסון (חולון) • שמיר (אסף הרופא) (צריפין) • קפלן (רחובות) • הדסה: עין כרם והר הצופים (ירושלים) • שערי צדק (ירושלים) • אוגוסטה ויקטוריה (ירושלים) • אל-מקאסד (ירושלים) • סנט ג'ון למחלות עיניים (ירושלים) • אסותא אשדוד (אשדוד) • ברזילי (אשקלון) • סורוקה (באר שבע) • יוספטל (אילת)
בתי חולים פרטיים אלישע (חיפה) • מדיקל סנטר (הרצליה) • אסותא רמת החייל (תל אביב) • משגב לדך (ירושלים) • אסותא מרכזים רפואיים (תל אביב, חיפה, ראשון לציון, באר שבע)
בתי חולים לילדים רות רפפורט (חיפה) • שניידר (פתח תקווה) • דנה-דואק (תל אביב) • ספרא (תל השומר) • אלי"ן (ירושלים) • הדסה ילדים (ירושלים)
בתי חולים שיקומיים וגריאטריים פלימן (חיפה) • שהם ("נווה אבות") (פרדס חנה-כרכור) • בית לוינשטיין (רעננה) • בית רבקה (פתח תקווה) • רעות (תל אביב) • שמואל הרופא (באר יעקב) • הרצפלד (גדרה) • אלי"ן (ירושלים) • הרצוג (ירושלים)
בתי חולים פסיכיאטריים מזרע (עכו) • מעלה הכרמל (טירת כרמל) • שער מנשה (פרדס חנה-כרכור) • לב השרון (פרדסיה) • שלוותה (הוד השרון) • גהה (פתח תקווה) • אברבנאל (בת ים) • המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב – נס ציונה – מב"ן שב"ס (באר יעקב, נס ציונה וכלא מג"ן-ניצן) • טלביה (ירושלים) • מרכז לבריאות הנפש ירושלים: כפר שאול ואיתנים (ירושלים) • הרצוג (ירושלים) • באר שבע (באר שבע)
בתי חולים שנסגרו
בתי חולים כלליים הבריטי (צפת) • שוויצר (טבריה) • הסקוטי (טבריה) • הדסה (רוקח) (תל אביב) • הירקון (תל אביב) • דנציגר (תל אביב) • עין גדי (תל אביב) • דונולו (יפו) • צהלון (דג'אני) (יפו) • שער ציון (יפו) • מחלות מידבקות (יפו) • הצרפתי (יפו) • האיטלקי (ירושלים) • האנגלי (ירושלים) • הגרמני (ירושלים) • הצרפתי (ירושלים) • רוטשילד (ירושלים) • הרוסי (ירושלים) • העירוני (ה"בלדייה") (ירושלים) • ביקור חולים (ירושלים) • הדסה (באר שבע)
בתי חולים לילדים מריאנשטיפט (ירושלים)
בתי חולים ליולדות הקריה (תל אביב) • גלעד (תל אביב) • פרויד (תל אביב) • סדובסקי (ירושלים) • דג'אני (ירושלים)
בתי חולים מיוחדים הנסן (ירושלים) • בית החולים בפרדס כ"ץ

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.