המושבה היוונית

המושבה היוונית היא שכונה באזור עמק רפאים בדרום ירושלים, דרומית למושבה הגרמנית. הרחוב הגובל בין שתי השכונות הוא רחוב רחל אמנו. ממזרח תוחם אותה רחוב עמק רפאים וממערב רחוב אלעזר המודעי ושכונת קטמון. רחובה הראשי הוא רחוב יהושע בן נון (לשעבר אפתימיוס) המקביל לרחוב עמק רפאים.

Greek Colony Lion
פסל אריה ברח' יואב במושבה היוונית

היסטוריה

השכונה נוסדה ב-1900 על ידי בני העדה היוונית-אורתודוקסית שחיפשו מענה לצפיפות המגורים שלהם ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, שם חיו סביב מתחם הפטריארכיה היוונית, ותוכננה בדגם של רשת רחובות מקבילים וניצבים זה לה. בני הקהילה היוונית הוזמנו להשתתף בהגרלת חלקות אדמה, והמשפחות שזכו בהגרלה התחייבו לממן ולדאוג לביצוע הבנייה. השכונה התפתחה במיוחד בשנות ה-20 וה-30, כאשר לארץ ישראל הגיעו מהגרים יוונים אורתודוקסים רבים שגורשו מטורקיה. בשכונה גרו גם משפחות ערביות וארמניות וכן משפחות של פקידים וקציני צבא בריטיים.

עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948 מצאו רוב תושבי המושבה מקלט במנזרי העיר העתיקה. עם שוך הקרבות בנובמבר אותה שנה, לא יכלו הבורחים לחזור, עקב חלוקת העיר בין ירדן וישראל. רבים מאלה שמצאו עצמם בירושלים הירדנית היגרו אל מעבר לים ולא חזרו. המושבה הפכה לשכונה ישראלית, ואוכלסה במהירות בעולים חדשים אשר לא שמרו על הסדר והטיפוח שהשכונה הייתה בנויה בהם. תוספות מאולתרות קלקלו את צורתם של הבתים ויש גם עדויות לביזה והרס מכוונים שנעשו. חלקים גדולים של השכונה הפכו למשכנות עוני.

מספר זעום של משפחות יווניות נותר במושבה במהלך המלחמה ולאחריה, אך רק לאחר 1967 חודשה הפעילות החברתית והתרבותית במועדון היווני שברחוב יהושע בן נון 8 שבמרכז השכונה. המועדון עבר שיפוץ והחייאה מחדש בתחילת שנות ה-80 בידי התושבים שנשארו במקום, ובידי אלה שחזרו מהעיר העתיקה. כיום נמצא המועדון תחת חסות ממשלת יוון ומתקיימות בו פעילויות הקשורות בתרבות יוון, כמו לימוד השפה היוונית וריקודים יווניים. בשנים 1984–2014 שימש הארכאולוג ד"ר וסיליוס צפיריס כנשיא הקהילה.

בתים רבים מן השכונה המקורית לא נשמרו או שנעשתה בהם תוספת בנייה שלא תמיד היטיבה עם חזותם האסתטית. עם זאת במשך השנים עלתה קרנה של השכונה וניתנה תשומת לב לערכם המיוחד של הבתים, בדומה לתהליך שעברה בקעה הסמוכה. בעקבות כך הפכה המושבה היוונית לשכונה השנייה ביוקרתה בירושלים (אחרי טלביה), והיא נחשבת לשכונה מטופחת במיוחד ובעלת ייחוד. בחלקה הפונה לרחוב עמק רפאים נפתחו חנויות, מסעדות ובתי קפה ובהם קפה הלל בו התרחש פיגוע התאבדות ב-2003.

בתים בעלי ערך ארכיטקטוני

  • בית ד"ר פוטיוס אפקלידס (רח' רחל אמנו 3 פינת רח' בן נון) - נבנה על ידי אדריכל ספירוס חורי. שופץ ב-2000 על ידי אדריכל ד"ר איליאס מסינס.
  • בית ח'רופה (רח' בן נון 10)
  • בית יואנידיס ("הבית הלבן", רח' עמק רפאים 56)
  • מועדון הקהילה היוונית (רחוב בן נון 8)

גלריה

P1250070

הכניסה למועדון היווני

Greek colony Jerusalem 007

רחוב במושבה היוונית ליד המועדון היווני

P1250072

בית ח'רופה

P1250075

בית מיסרליס

Greek colony Jerusalem 002

בית במושבה

Greek colony 2

המועדון היווני

Greek colony 1

שלט בכניסה למועדון היווני

Greek colony Jerusalem 006

חצר המועדון היווני

קישורים חיצוניים

לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אום טובא

אום טובא (בערבית: أم طوبا) היא שכונה ערבית במזרח ירושלים ליד צור באהר, צפונית מזרחית לבית לחם, עם אוכלוסייה של 4,000 איש. בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, סופחה אום טובא לירושלים, וכיום היא חלק ממנה. בהתבסס על ממצאים ארכאולוגיים, מזוהה אום טובא כעיר המקראית נטופה (Netophah).

בין בתי הכפר שרידים ארכאולוגיים הכוללים בורות חצובים, שרידי פסיפסים ומערות. בפאתי הכפר אתר ארכאולוגי מוזנח - חרבת זעקוקה.

בקעה (שכונה)

בָּקְעַה היא שכונה [עתיקה בדרום ירושלים. שמה מגיע מערבית (بقعه) ומשמעותו: מישור. גבולותיה של השכונה הם רחוב רבקה מדרום, רחוב פייר קינג ממערב, המסילה לתחנת הרכבת ירושלים מצפון מערב ודרך חברון ממזרח. השכונות הסובבות אותה הן תלפיות בדרום, מקור חיים במערב, המושבה היוונית והמושבה הגרמנית בצפון מערב ואבו תור במזרח. לאחר מלחמת העצמאות היה ניסיון לתת לשכונה שם עברי - גאולים אבל שם זה לא נקלט, ובשלטים שהציבה העירייה נכתב "גאולים (בקעה)"

. יחד עם מקור חיים הסמוכה, מתגוררים בשכונה כ-13,000 תושבים.

בתי אונגרין

בתי אוּנגָרִין (בלשון ארכאית: "בתי הונגריה"; ביידיש: אונגארישע הייזער) היא שכונה חרדית במרכז ירושלים, המהווה כיום חלק מן המתחם המורחב של שכונת מאה שערים.

בתי נייטין

בתי נייטין הוא מתחם בניינים שנבנו במקור כהרחבה של שכונת מאה שערים בירושלים.

גאליה נארבוננסיס

גאליה נארבוננסיס הייתה פרובינקיה רומאית בדרום צרפת דהיום. בתחילה נקראה הפרובינציה "גאליה טרנסאלפינה" (גאליה שמעבר לאלפים), ואחר כך שונה שמה ל"נארבוננסיס" על שם בירתה הרומית "נארבו". מאוחר יותר כונתה פשוט "הפרובינציה", מה שנתן לה את שמה הנוכחי, פרובנס.

המושבה הגרמנית (ירושלים)

המושבה הגרמנית בירושלים נבנתה על ידי גרמנים חברי כת הטמפלרים ב-1873, כמושבה החמישית מתוך שמונה המושבות שבנו הטמפלרים בארץ ישראל. מושבות נוספות נבנו ביפו, בחיפה ובגליל.

הרכב מדלפוי

"הרכב מדלפוי" (ביוונית: ἡνίοχος) או "הֶנִיוֹכוֹס" ("אוחז המושכות"; בתעתיק לטיני: Hêniokhos) הוא פסל יווני עשוי ברונזה משנת 474 לפנה"ס. זוהי אחת הדוגמאות היפות והבולטות לפיסול יווני בברונזה מהתקופה הקלאסית. הפסל התגלה בשנת 1896 בעת חפירות ארכאולוגיות במקדש אפולו בעיר דלפי, והוא מוצג במוזיאון הארכאולוגי בה.

הפסל מציג דמות רכב, המפוסל בגובה קומת אדם ובידו הימנית הוא מחזיק שרידי מושכות. ידו השמאלית של הפסל חסרה. הדמות הייתה כנראה חלק ממערך פיסולי של מרכבה אשר הייתה רתומה לארבעה סוסים. ייתכן כי לצד דמות הרכב הופיע בפסל גם בעל המרכבה, אשר גופו נוטה מעט לכיוונו. בבסיס הפסל מופיעה ביוונית הכתובת: "[P]OLUZALOS MA nETHÊK[EN] ...]ON AES EUONUM APOLL[ON]", שפרושה הוא: "פוליזלוס הקדיש אותי... עשו אותו משגשג, כבדו את אפולו". כתובת זו מציינת את פוליזלוס (Polyzalus), טיראן המושבה היוונית גלה (Gela) שבסיקיליה, כמזמין הפסל, לזכר ניצחון ספורטיבי של קבוצת רכבים במירוץ מרכבות במשחקים הפיתיים שנערכו בדלפי בשנת 474 לפנה"ס.

סגנון הפסל ממקם את הפסל בראשיתה של האמנות הקלאסית ביוון. תנוחת הפסל היא סטאטית ביחס לסיטואציה המתוארת. הפרופורציות של הפסל אינן מושלמות לפי האידיאל הקלאסי - ראשו קטן מעט וגופו מוארך, עם זאת הפסל הוא בעל דיוק אנטומי גבוה. בייחוד בולט הדבר בעיצוב שיערו של הרכב. הדמות לובשת בגד המחולק לחלקים ובעל קפלים רבים המסודרים בקפידה ונופלים בצורה סימטרית. פניו של הפסל שלוות ומאופקות בהתאם לאידיאל הקלאסי, אך אין בהם את אותה אטימות המופיעה בפיסול הארכאי. יתר על כן, עיניו של הפסל עוצבו בעזרת "חומר לבן ובתוכו נקבע האישון העשוי שני עיגולים של אוניכוס (שהם) חום. מילוי זה משווה לעיניים מבע חי, ער ומאופק כאחד".

טנטור

טנטור הוא מתחם נוצרי בדרום ירושלים.

טנטור ממוקם בקרבת השכונות גילה ובית צפאפא בדרך לבית לחם. השם "טנטור", שפירושו בערבית כובע מחודד, ניתן למקום מאחר שהוא שוכן על גבעה בולטת. בשנת 1869 רכש הרוזן ברנרד קבוגה, קונסול אוסטרו-הונגריה בירושלים את האדמות בסיוע מסדר אבירי מלטה. ב-1877 נפתח במקום בית חולים קטן.

בעקבות ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל (1964) רכש הותיקאן את המתחם והחכירו לאוניברסיטת נוטרה דאם. בשנת 1972 נפתח באתר "מכון טנטור", מכון מחקר תאולוגי המשותף לכל זרמי הנצרות, שתוכנן על ידי האדריכל פרנק מונטנה.

יפה נוף (ירושלים)

יפה נוף היא שכונה במערב ירושלים, אשר הוקמה ב-1929. יחד עם רמת בית הכרם וגבעת בית הכרם היא מרכיבה את שכונת בית הכרם רבתי. שמה של השכונה, יפה נוף, כאחד משמות ירושלים.

מזכרת משה

מזכרת משה היא שכונה בירושלים שנוסדה בשנת 1882, ובנייתה הושלמה בשנת 1885, הודות לסיוע הכספי שקיבלה מ'קרן משה מונטיפיורי', שהוקמה בשנת 1874, במלאת תשעים שנה לנדבן היהודי-בריטי משה מונטיפיורי. השכונה נועדה לציבור תושבים אשכנזים, בעוד שהשכונה הסמוכה, אהל משה, שנוסדה כשנה אחריה מכספי הקרן, נועדה לספרדים.

נאוקרטיס

נאוקרטיס (ביוונית עתיקה - Ναύκρατις; בתרגום חופשי "השולטת בים", "גבירת הימים". מהפועל היווני ναυκρατέω, "לשלוט בים") הייתה עיר במצרים העתיקה, שניצבה על גדת השלוחה המערבית ביותר של הדלתא של הנילוס, 72 קילומטרים מדרום-מזרח לים התיכון ולאלכסנדריה, בירת מצרים התלמית. נאוקרטיס הייתה המושבה היוונית הראשונה במצרים, ובמשך זמן רב הייתה גם המושבה היחידה. לנאוקרטיס תפקיד חשוב במגע בין התרבות היוונית והתרבות המצרית.

האתר בו שכנה העיר הוא כיום אתר עתיקות בעל חשיבות רבה, מקור לחפצי אמנות נדירים ביופיים המצויים במוזיאונים ברחבי העולם וגם מקור של כמה מהכתובות היווניות העתיקות ביותר שנמצאו.

נחלת צדוק

נחלת צדוק היא שכונה קטנה בירושלים, הממוקמת בדרום גוש הנחלאות בין שכונת שערי חסד לשכונת נחלת אחים. גבולה הדרומי הוא רחוב הגר״א, וגבולה הצפוני רחוב ישראלס. רחובה הראשי הוא רחוב נחלת צדוק.

עמק רפאים

עמק רפאים הוא תא שטח גאוגרפי בדרום ירושלים, המשתפל לעבר ערוץ נחל רפאים, אחד מיובליו של נחל שורק. כיום מהווה אזור העמק חלק מן המבנה האורבני של העיר, ומאוכלס בשכונות מגורים אחדות.

פרוטגורס

פרוטגורס (ביוונית Πρωταγόρας; ‏490–420 לפנה"ס) היה הפילוסוף הסופיסטי החשוב ביותר בזמנו.

פרוטגורס נולד בעיר אבדרה שהייתה בתראקיה (לחופו הצפוני של הים האגאי). הוא נחשב לפילוסוף קדם סוקראטי, ומחשבתו הפילוסופית קרובה לזו של דמוקריטוס, שהיה בן עירו הצעיר. פרוטגורס היה דמות ידועה באתונה וחברו של פריקלס, שבאמצעותו עלה בידו להשפיע על המחשבה המדינית באתונה של תקופתו. בסביבות שנת 444 לפני הספירה הוטל עליו לכונן את חוקיה של המושבה היוונית שנוסדה בתוריי. נודע כמורה שלימד נושאים הקשורים במידות הטובות, ועסק במיוחד בשאלה אם ניתן ללמדן. ניסה לעמוד בקווים כלליים על תופעות אנושיות כגון חינוך ושפה. גילה עניין בשימוש נכון במילים (נושא הקשור יותר בשמו של חברו הסופיסט פרודיקוס). בשטח הרטוריקה גרס שעל התלמידים לעמוד משני הצדדים של המתרס ולטעון בעד וכנגד, כהכנה ללימוד המשפטים.

פרוטגורס נודע כבעל השקפה אגנוסטית. בספרו "על האלים" כתב: "ואשר לאלים, אין בידי כל אמצעי לדעת אם הם קיימים, בשל אי בהירותו של הנושא, ובשל חייהם הקצרים של בני אדם". על פי המסורת, אנשי אתונה נבהלו מדבריו אלה, גירשו אותו מן העיר, אספו את ספריו ושרפו אותם בכיכר השוק. פרוטגורס נמלט לסיציליה וטבע בים בדרכו לשם. אולם, חוקרים רבים הטילו ספק במסורת זו, לאור עדותו של אפלטון כי פרוטגורס זכה להערכה וכבוד באתונה בחייו ולאחר מותו.

מספריו של פרוטגורס: "על האלים" "על ההוויה" "על הניגודים" "על ההפרכה" ו- "על האמת", לא שרד דבר מלבד כמה קטעים (פרגמנטים) שמהם אנו למדים על תורתו. אפלטון מייחס לפרוטגורס דיאלוג שבו הוא מתאר שיחה דמיונית בינו לבין סוקרטס בדבר מקורה של האמת.

פרוטגורס מפורסם בשל אמרתו "האדם הוא מידת כל הדברים", ובכך התכוון שהכל נתון לפרשנות ואין אמת אחת (בעיקר לא בתחומי מדע המדינה והמוסר). המיתוס שמספר פרוטגורס גרס שזאוס שלח את הרמס לחלק לכל בני האדם צדק ובושה, על מנת שיארגנו את עצמם בצורת חברות ומדינות; כיוון שהאלים נטעו באדם את רגש הצדק ורגש הבושה יכול כל אדם להיות צדיק ומוסרי ואין זה משנה מה הוא משלח ידו ומעלותיו השכליות. לפיכך, כל אזרח מוכשר להביע את דעתו בענייני מדינה. למרות שצדק ומוסר הן תכונות מולדות באדם, יש לטפח אותן וללמוד אותן.

בנוסף הבחין פרוטגורס בין חוק (ביוונית νομυς) ובין טבע (ביוונית φυσις) וטען כי לכל בני האדם טבע אחד הדומה בכל מקום ומקום; לעומת זאת, חוקים הם דבר משתנה (וכאן התייחס פרוטגורס לחוקי מדינה) והראייה לכך הוא סוגי המשטרים השונים הקיימים. לפיכך, מדינה היא דבר מלאכותי.

מספר חוקרים כתבו כי פרוטגורס היה היחיד שניסח הצדקה אידאולוגית לדמוקרטיה, והיא מיוחסת אליו בדיאלוג של אפלטון.

קטמון

קטמון (או גונן בשמה העברי הרשמי) היא שכונה בדרום-מרכז ירושלים. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" - גונן א'-ט') שנבנו בשנות ה-50 של המאה ה-20 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים. השם "קטמון הישנה" נועד לייחד את שכונת קטמון המקורית וההיסטורית, אשר בתיה הראשונים הוקמו סמוך למנזר סן סימון, ונבדלת מן "הקטמונים" גאוגרפית, היסטורית, אדריכלית וסוציו-אקונומית.

מנזר סן סימון תוחם את השכונה ממערב, מצפון לה טלביה וקריית שמואל, ממזרח המושבה היוונית והמושבה הגרמנית ומדרום ומדרום-מערב שכונת גוננים או קטמונים. שני הרחובות המרכזיים בה הם רחוב רחל אמנו המחבר אותה עם רחוב עמק רפאים ורחוב כובשי קטמון המחבר אותה אל רחוב הפלמ"ח שבצפון.

קריית אונסדורף

קריית אוּנְסְדוֹרף היא שכונה חרדית בצפון ירושלים הממוקמת על יד קריית מטרסדורף.

השכונה הוקמה באמצע שנות ה-60 במסגרת פעילות משותפת של הסוכנות היהודית וקבוצות דתיות בארצות הברית להקמת קריות דתיות עבור עולים חרדיים מארצות הברית. השכונה הוקמה ביוזמת הרב משה הורוביץ רבה של קהילת אונסדורף בניו יורק (ויליד העיירה אונסדורף) שקרא לה על שם העיירה אונסדורף (בגרמנית: Hunsdorf, כיום הוּנְצוֹבְצֶה (אנ') שבסלובקיה). השכונה הוקמה בסמוך לקריית מטרסדורף שהוקמה לפניה.

קריית צאנז (ירושלים)

קריית צאנז היא שכונה חרדית בירושלים, צפונית לשכונת קריית בעלז. גובלת בשיכון חב"ד, קריית בעלז ועזרת תורה.

השכונה נוסדה על ידי הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, האדמו"ר מצאנז, כשכונה כלל-חרדית, והיא המקבילה לקריית צאנז בנתניה. במרכז השכונה נמצאים בתי כנסת מרכזיים למגזרים השונים - בית המדרש המרכזי של חסידי צאנז, בית המדרש "אהבת תורה" הליטאי ובית הכנסת "מגן אברהם" הספרדי.

רב השכונה הראשון היה המו"צ הרב שלום אייזנברגר, מונה לתפקיד על ידי האדמו"ר יקותיאל יהודה הלברשטאם. לימים מינה האדמו"ר גם את חתנו הרב דוב וייס לכהן כרב בשכונה וכן כרבם של חסידי צאנז בירושלים. כיום הרב דוב וייס אינו משתייך לחסידות צאנז ומכהן כרב השכונה הרשמי מטעם המועצה הדתית בירושלים, הוא עומד בראש מוסדות עצמאיים, בית הכנסת "באר מים חיים" בשכונה, וכן ישיבה גדולה "תורת חיים" וכולל אברכים.

רחובות השכונה נקראים על שמות ספריהם של רבני ירושלים: "אמרי בינה" - על שם ספרו של הרב מאיר אוירבך, רבה של ירושלים, "זית רענן" - על שם ספרו של רבי משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא שהתיישב בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19, "תורת חסד" - על שם ספרו של רבי שניאור זלמן פרדקין, "הגאון מלובלין". וכן על שמות ספריהם של אדמו"רי צאנז: "דברי חיים" - על שם ספרו של מייסד שושלת חסידות צאנז רבי חיים הלברשטאם, ו"שפע חיים" - על שם ספרו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם.

בעשור הראשון של המאה ה-21 התרחבה השכונה לכיוון כביש רמות, ונוסף בה רחוב "דורש טוב", שם נוסד בית כנסת מרכזי של חסידות סלאנים בישראל. כמו כן נפתח כביש חדש שמחבר בין כביש רמות לקריית בעלז. פתיחת הכביש הייתה מלווה במאבקים מצד חלק מהתושבים שלא רצו שהכביש יהפוך את השכונה לסואנת.

רחוב עמק רפאים

רחוב עמק רפאים הוא רחוב בדרום ירושלים העובר בשכונות המושבה הגרמנית והמושבה היוונית. תחילתו של הרחוב בהתפצלות מדרך בית לחם ליד גן הפעמון והתחנה הראשונה, והוא נמשך דרומה עד לצומת אורנים בקצה המושבה היוונית. לרחוב חשיבות מסחרית ותרבותית רבה, ולאורכו מסעדות, בתי קפה ובתי עסק רבים.

הרחוב סלול לאורך ערוץ נחל רפאים, בחלקו העליון והשטוח המכונה עמק רפאים, ומכאן שמו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.