המון

המון על פי ההגדרה היומיומית הוא כמות גדולה ביותר של פרטים בקבוצה מסוימת.

על פי ההגדרה הסוציולוגית, המון הוא ציבור גדול של בני אדם בני אותה חברה, אשר בו אין הפרט רואה עצמו קובע ואחראי להתנהגות הכוללת של הציבור (לדוגמה: במעשה לינץ' לא היה רוב הפרטים לוקחים חלק, אם היו רואים עצמם אחראים לתוצאותיו). למרות הגדרה זו, חבר המון יכול להיות מזוהה עם מעשים אלו (לדוגמה: תהלוכה פוליטית או תפילה המונית). להמון עשויים להיות מניעים שונים, המגדירים את פעילותו.

במובן זה קיימות מערכות חברתיות שאינן המוניות, ומערכות המוניות. מערכות לא־המוניות מאופיינות בכך שהן מכילות תת-מערכות רבות, אשר מאפשרות לפרט להכיל את השליטה והאחריות להתנהגות החברתית. מערכות המוניות אינן מתפלגות לתת־יחידות, או שתת-היחידות אינן מאפשרות לו שליטה ואחריות עליהן.

לדוגמה, מפלגה בעלת סניפים פעילים בעלי דמוקרטיה פנימית, בעלי יחס עמוק ודמוקרטי להנהגת המפלגה, היא מערכת חברתית לא־המונית שכן היא מאפשרת לחבר לחוש אחריות ושליטה פעילה על המפלגה (מפלגות כאלו היו קיימות בישראל בעשוריה הראשונים). לעומתה, מפלגת שלד, בה קיימת הנהגה מצומצמת וציבור מצביעים שאינו פעיל (כרוב המפלגות בישראל כיום), היא המונית, כמו מפלגה אשר התנהלות סניפיה ריכוזית ואינה מאפשרת לחבר המפלגה לעצב אותם (כדוגמת המפלגה הנאצית).

מערכות בירוקרטיות נוטות באופן מובהק להתנהלות המונית, שכן הן לא מאפשרות לפרט להיות אחראי על מעשי הארגון הכולל.

תכונות ההמון

מכיוון שהפרט אינו שולט ואחראי להתנהגות ההמון אליו הוא משתייך, אין הוא מפעיל ביקורת פעילה כלפי התנהגות זו (ייתכן כי הוא מכיל ביקורת, אך אינו מיישמה באופן מלא בפועל). עיקרון זה יוצר דפוסי התנהגות חברתיים מיוחדים, אופייניים להמון בלבד.

יעדי ההמון

כמעט בכל המקרים קיימים קבוצות או פרטים אשר מנווטים במכוון את ההמון לטובתם, בהתבסס על תכונותיו ההמוניות. לעיתים מביאים גורמים אשר עשויים להרוויח מהתנהגות המונית להגברת ההמוניות בחברה. לדוגמה: פוליטיקאים עשויים להגביר את הנטייה להמוניות, על מנת לצמצם את יכולת הביקורת של הציבור ולשלוט בו ביתר קלות.

גורמים אלו, אשר מוגבלים על ידי החוקיות של ההמון, פעמים רבות אינם שולטים לגמרי בהתנהגות ההמון (לדוגמה: אנשי דת אשר נאלצים להשתמש במתכוני תפילה קבועים על מנת לקבע את השימוש בתפילה עבור קבוצת מאמינים גדולה שאינה נאמנה באופן טבעי). כמו כן, גורמים אלו אינם תופסים עצמם לעיתים כמנהיגיו (לדוגמה: פרסומאים עבור חברת צריכה המונית).

חולשתם של מנווטי ההמון או חלקיות שלהם, מביאות לכך שההמון יוצר יעדים עצמיים. יעדים אלו תואמים לרוב את צורכי הפרט, אך מכילים עיוותים מסוימים, עיוותים אשר סותרים לעיתים את מילוי הצרכים.
לדוגמה: פרטים מסוימים עשויים להזדקק לביטחון אל מול חברה חיצונית. במקום שימוש בהסכמים או הרתעה תואמת את המציאות, עשויים פרטים אלו במסגרת המון ליצור תוקפנות יתר, שאינה נחוצה בהכרח להגנתו, ואף עשויה לפגוע בביטחונו.

העיוותים נגרמים בשל חוסר היכולת של ההמון לשקול באופן רציונלי את הסוגיות העומדות בפניו, וזאת משום שאין הפרטים בו מבקשים לקחת אחריות על תהליך זה. כך נבחר דפוס הפעולה הנגיש ביותר.

הנעה פנימית בהמון

התנהגות המונית מכילה מנגנונים המגבירים התנהגות זו. מנגנונים אלו מתבססים על כך שהפרט מושפע מהחוקים, מהנורמות ומהדרישות השונות של החברה באופן טבעי. כאשר אין הפרט אחראי על ההתנהגות החברתית אשר יצרה כללים אלו, הוא הופך כפוף להם ומציית להם בלא לשנותם, ובכך הוא מגביל את פעילותו החברתית להגבה בלבד. מכיוון שהכללים תלויים בהתנהגות הפרטים, ציותו של הפרט מחזק אותם עבור עצמו ועבור פרטים אחרים, המגיבים אליו.

לדוגמה: כל חברה כוללת אמונות מסוימות בנוגע למציאות, אשר מושרשות בעיקר בתקשורת, באמנות ובחינוך. העובדה כי פרט מסוים אינו שולט במערכות אלו ואחראי על דרך פעולתן, מונעת ממנו להטיל ספק באמונות אלו, ועל כן הוא מקבלן (לעיתים באופן לא־מודע). אמונותיו אלו, מדרבנות פרטים אחרים להאמין בהן.

חלק מכריע ממנגנונים אלו הוא הגבה מעגלית - הפרטים מגיבים זה להתנהגותו של זה, ומחזקים אחד את השני בהתנהגותם, באופן מגיב ולא מכוון.

מסיבה זו להמון משויך כוח פסיכולוגי סוחף (מודע או לא מודע), ותחושת הסחיפה של ההמון מחזקת את הפסיביות של הפרט בו (דבר שמגביר עוד יותר את משקלה של ההתנהלות ההמונית).

הסחיפה שבהמון, אשר נובעת מחוסר האחריות של הפרט על מעשי הציבור, יוצרת תחושה של ביטחון עבור הפרט, אשר חש כי ההמון מגן עליו. תחושת הביטחון, במקרים רבים חסרת יסוד, משמשת כגורם רב חשיבות עבור התפתחותן והתחזקותן של תופעות המוניות.

גורמי ההנעה הפנימית בהמון מדרבנים פרטים נוספים להצטרף להתנהגות המונית קיימת, ומרגע שהצטרפו, סוחף ההמון את הפרטים החדשים, המסגלים במהירות את ההתנהגות ההמונית. דפוס זה מכונה גרירה אל תוך ההמון.

מנגד, תופעות היחלשות של ההמון (מיעוט מספרי, מיתון הפעילות, התגבשות תת-מערכות המאפשרות שליטה של הפרט וכו') עשויות לחזק את עצמן, ולהביא לתהליכים הפוכים למתוארים לעיל.

המון וחברה

מכיוון שתופעות המוניות מושפעות מהגבה לפרטים אחרים, דמיון וקירבה בין פרטים אלו מחזק את ההתנהגות ההמונית על ידי חיזוק השפעת ההגבה.

להתנהגות המונית יחס הפוך לדמוקרטיה. מכיוון שהדמוקרטיה מחייבת לקיחת אחריות של הפרט על החברה. מסיבה זו, מערכת דמוקרטית היא בהכרח מערכת המחולקת לתת־מערכות בעלות אוריינטציה דמוקרטית.

התחזקות מנגנונים המוניים בחברה מחלישה את המנגנונים הלא־המוניים, ולהפך, בתהליך המזין את עצמו (שכן חולשה יחסית מגבירה את המערכת הנגדית). לרוב קיימות בו־זמנית בחברה מגמה של התחזקות ההמון במקביל למגמות הסותרות אותו, אך ניתן להגדיר עבור חברה איזהו התהליך המכריע בה.

מצבים קיצוניים (משברים, שינויים חברתיים מהירים וכו') אשר אין המערכות החברתיות מסוגלות להתמודד איתם, מעודדים התנהגות המונית ומדגישים אותה. כמו כן, צרכים (לרוב נפשיים) אשר אין המערכות החברתיות הלא־המוניות נותנות עליהם מענה, יוצרים התנהגות שכזו.
לדוגמה, בחברה קפיטליסטית מודרנית אין מערכות התעסוקה והממשל עונות על צרכים כגון קביעת הלבוש המתאים בחברה, ועל כן תחום זה ניתן בידי מעצבי אופנה המנתבים המון בו נהוגים כללי לבוש מחמירים (אך בלתי־פורמליים).

קיימים ביטויים רבים להתנהגות המונית, מהם גלויים לעין, כגון תהלוכה וקהל בהופעה ציבורית, ומהם סמויים, כגון יצירת פולקלור ודפוסי צריכה.

התנהגות המונית גלויה

לרוב במסגרת התנהגות המונית גלויה מתכנס מספר גדול של פרטים במקום מסוים המכונה קהל, וממלאים אחר אותו דפוס התנהגות (תכונה זו של ציבור אינה גוזרת בהכרח התנהגות המונית, אך היא תנאי להמוניות גלויה). המון זה יכול להיות אדיש (כדוגמת יושבי קונצרט) או פעיל (כדוגמת הפגנה או מופע מוזיקלי סוער). במקרים של התנהגות פעילה קיצונית וגסה, מכונה ההמון אספסוף.

ברוב ההתנהגויות ההמוניות הבולטות המניעים ריגושיים ביותר וקצרי־טווח (כגון מנהיג כאריזמטי). פעמים רבות מאופיינות התנהגויות כאלו בריגוש מדבק - תחושת התרגשות חזקה ויוצאת דופן, הנובעת מנוכחות בני אדם רבים בעלי מטרות זהות במקום מסוים.

למרכיב הדמיון בין חברי ההמון הגלוי משמעות רבה במיוחד, וככל שהפרטים בהמון קרובים יותר בתכונותיהם (גיל, גזע, עיסוק וכו'), כך התנהגותם ההמונית תהיה חזקה יותר.

המון גלוי מבליט את כל מאפייני ההמון, ועל כן כל התהליכים בו מזורזים במיוחד. אם ההמון מצוי במקום בו נמצאים אנשים רבים נוספים (כיכר העיר, רחוב וכו'), קיים לרוב כוח גרירה חזק ומהיר במיוחד.

תכונות קיצוניות אלו מקנות בידי ההמון כוח רגעי אך רב ביותר. לכוח כזה, בשילוב עם נטיות אלימות, חשיבות רבה עבור התפתחותה ההיסטורית של חברות מסוימות במקרים כאלו ההמון הוא אספסוף, והתנהגותו מכונה מהומה.

כך, לדוגמה, מהפכות רבות במהלך ההיסטוריה אופשרו הודות להתפרצות זעם המונית ברגע מסוים. בכך משמש המון גם בעת ניהולם של מאבקים עממים שונים, שלא התאפשרו בצורה מאורגנת יותר (כדוגמת האינתיפאדה הראשונה בישראל).

מסיבה זו שלטונות רבים במהלך ההיסטוריה נטו למנוע מתושביהם התכנסויות ציבוריות רחבות, על מנת למנוע הידרדרותם לכדי פעולות אספסוף שייפגעו בסדר הקיים.

קיום טכנולוגיות כגון טלוויזיה ורדיו, עשויים להביא להיווצרות המון גלוי ברגעים מסוימים, בעיקר בזמני צפיית שיא (משחקי ספורט, תוכניות בידור, משדרי חדשות וכו'). במקרה כזה ההמון גלוי על־אף שאין קשר פיזי בין חבריו.

על אף שבמקרים מסוימים המון גלוי יכול להיות ספונטני לחלוטין (כגון התקהלות סביב תאונת דרכים), לרוב ההמון הגלוי מאורגן במידה זו או אחרת - החל מקבוצה אשר כיוונה מראש להתגבשות המון (כגון מופעי רחוב), עד אירועים ממוסדים ומאורגנים בקפידה. הדוגמאות הבולטות להמון מאורגן הן קהלי־תופים, טקסים דתיים וכנסים פוליטיים.

בכל התנהגות המונית מאורגנת מנווט ההמון על־פי צורכי הגורמים המארגנים, אך לעיתים חורג ההמון מכוונת המאורגנים (לרוב כאשר המון פשוט הופך לאספסוף, או כאשר אינו מגלה התלהבת מספקת).

התנהגות המונית סמויה

המון סמוי הוא המון אשר התנהלותו נעשית לאורך זמן, בלא שתורגש ברציפות או בלא שתורגש כלל. התנהגויות המוניות סמויות מונעות על ידי שילוב של אינטרסים פרטיים שונים וארוכי־טווח.

פרטים בהמון שכזה פועלים בצורה דומה ומגיבים זה לזה בשל נסיבות דומות, המייצרות מסגרת של חוקים ונורמות תואמים. כללים אלו, אותם קיבלו הפרטים בלא עיצוב מכוון שלהם, מכתיבים את התנהגות הפרטים במצבים שונים ורבים, ומגדרים את החברה כחברת המון. חברה זו מאופיינת על ידי קיומה של תודעת המון בקרב חבריה (אין תודעה זו מחייבת הזדהות עם ההמון, אלא רק דפוס חשיבה המניח כי לפרט אין שליטה ואחריות על הציבור).

התנהגות סמויה של המון מכילה רכיבים רשמיים ובלתי פורמליים. לרוב, הרכיבים הרשמיים (מנהגים דתיים, צורת שוק העבודה, מבנה המערכת הפוליטית וכו') קובעים את המבנה של חברת ההמון כחברה בה אין אפשרות שליטה לפרט במסגרות החברה. הרכיבים הבלתי פורמליים (אופנה, נטייה לפסיביות ביחס לחברה וכו') נגזרים מהמבנה הפורמלי, ומבטאים את ההתנהגות ההמונית בפועל.

כך, לדוגמה, פן פורמלי של שוק עבודה קפיטליסטי יוצר מבנה בו אין רוב הפרטים לוקחים אחריות על החברה, אלא פועלים להשגת רווח. כך דפוסי הצריכה בשוק זה נגזרים מקיום קבוצת צרכנים שאינם לוקחים אחריות פעילה על עיצוב החברה. תנאים אלו הופכים את הצריכה להמונית באופייה, ויוצרים נורמות צריכה בלתי־פורמליות. על־אף שנורמות אלו אינן מעוגנות בדפוס הפורמלי, הן נגזרות ממנו ומהוות את לב ההתרחשות ההמונית.

יחס מורכב זה הופך את ההשפעה על תופעות ההמון הסמויות למורכב ביותר, ומושפע מתהליכים רבים. בכך חינוך, כלי תקשורת, אמנות וגורמים אחרים משפיעים ומושפעים מדפוסי התנהגותו של ההמון. לרוב, הכלים החברתיים השונים בחברת המון נכפים לכוחו של ההמון שבו הם תלויים, ובכך מקדמים את התפתחותו של המון זה.

לתהליך זה שני מישורים:

  • באחד, כלי החברה מתאימים את תוכנם לתוכן אשר אותו דורש ההמון, שכן חריגה ממנו תביא לביטול הלגיטימציה שיש להם.
  • בשני, כלים אלו נאלצים או בוחרים להשתמש בשיטות המוניות לפעולותיהם, דבר שמגביר את ההמוניות עצמה.

לדוגמה, התנהגות המונית מביאה למכלול אמונות מסוים, אשר אינו נשלט על ידי הפרטים אלא נגרם כתוצאה מהתנהגותם ההמונית. אמן אשר יסטה מאמונות אלו, יוחרם על ידי ההמון, אשר יחשוש ליציבותו, ולכן רוב האמנים יתאימו עצמם לדרישות ההמון. במישור השני, יאלצו האמנים להופיע במסגרת אמצעי תקשורת המונים, שכן כך מאורגן הקהל.

ביטוי מסוים של התנהגות המונית סמויה הוא התפתחות תקשורת פנימית לא־פורמלית בציבור, אשר אינה נשלטת ישירות על ידי גורם חלקי כלשהו. תקשורת כזו מתפתחת בצורות שונות, בהן הפולקלור ושמועות.

המון בעידן המודרני

בתקופה המודרנית תופעת ההמון רחבה בחברות רבות, הודות לגורמים הבאים:

  • אוכלוסיית העולם גדלה באופן ניכר.
  • צפיפות האוכלוסייה גדלה אף היא, נוצרו ערים רבות ואף כרכי־ענק.
  • נעשה שימוש רב בשיטה קפיטליסטית בה כל פרט לוקח אחריות על חייו בלבד.
  • מוסדו תהליכים ביורוקרטים רבים, אשר נטלו את יכולת השליטה והאחריות עליהן מידי חברי הארגונים הביורוקרטיים.
  • התפתחו אמצעים לתקשורת המונים: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, פרסום חוצות, אינטרנט ועוד, גורם שאיפשר התייחסות המונית לציבור. בתחום זה נודעות ארבע השפעות עיקריות:
    • הגברת תודעת ההמון על ידי אופני תקשורת המוניים.
    • יצירת מרכז תרבותי סביב אמצעי התקשורת ההמוניים, ולא סביב תת-מערכות הניתנות לשליטה ישירה של הפרט.
    • שימוש בטכניקות המוניות לקידום מוצרים כלכליים, המכונה פרסום.
    • שימוש בטכניקות המוניות לקידום אינטרסים פוליטיים, המכונה תעמולה.
  • הורחב השימוש בשיטות דמוקרטיות אשר העניקו חשיבות רבה לשיתוף פעולה של כל פרט, גורם שהביא ליתרון עבור מפלגה אשר ניצלה התנהגות המונית לקבלת תמיכה בדעת קהל - המון בתחומים אלקטורליים.
  • נוצרו תנועות חברתיות רחבות אשר ניסו להגדיל את מספר תומכיהן ואהדתן בעזרת גיוס המון.

ראו גם

קישורים חיצוניים

1776 בארצות הברית

1776 בארצות הברית הייתה השנה בה ארצות הברית הכריזה על עצמאותה ב-4 ביולי 1776.

1844 בארצות הברית

1844 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 68 שנה מיום היווסדה.

אוכלוסייה

אֻכְלוּסִיָּה או אֻכְלוּסִין (מיוונית: ὄχλος - המון אדם) היא כלל התושבים במקום מוגדר (מדינה, אזור, עיר) ובזמן מוגדר. האוכלוסייה בכדור הארץ היא כ-7.4 מיליארד, ובשנים האחרונות אוכלוסיית העולם גדלה מספרית מדי דקה בכ־160 איש בקירוב.

לעיתים מורחב השימוש במלה זו לאוכלוסייה שאינה של אנשים, למשל אוכלוסיית הנמרים בנגב. לעיתים מצומצמת משמעות המילה כך שהיא אינה מתייחסת לכל האנשים במקום מסוים, אלא לחלק מסוים של האנשים, למשל אוכלוסיית הרווקות בתל אביב.

האוכלוסייה נחקרת מנקודת מבט מגוונות. דמוגרפיה עוסקת בדינמיקה של אוכלוסיית האדם, כלומר השינויים החלים בה בהתאם למאפיינים שונים, כגון מין, גיל, השכלה, גזע וכו'. היבטים אחרים של האוכלוסייה נחקרים במסגרת הסוציולוגיה, הכלכלה והגאוגרפיה. מידע רב אודות האוכלוסייה במדינת ישראל מסופק על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

צפיפות האוכלוסייה משקפת את מספר הפריטים באוכלוסייה ליחידת שטח.

הוצאה להורג

הוצאה להורג היא הפעולה של הריגת אדם המתבצעת לאחר החלטה (עונש מוות) של סמכות משפטית ולא כהחלטה של אדם בודד (פעולה הקרויה הריגה או רצח), אלא כהחלטה של קבוצה, היונקת את כוחה מתמיכה רחבה יותר. זוהי למעשה הסנקציה החריפה ביותר שמדינה יכולה להפעיל כנגד אזרחיה. כיום מקובל בעולם הרחב שלמדינה יש זכות חוקית (אם כי לא בהכרח מוסרית) לבצע הליך זה כלפי אזרחיה או כלפי נתינים זרים הנשפטים במסגרת מערכת המשפט שלה, ושלא מדובר בפשע.

פעמים רבות נעשית ההוצאה להורג בעקבות גזר דין אשר ניתן בהתאם לחוק המאפשר הטלת עונש מוות. במקרים אחרים, בעיקר בזמן מלחמה או בשלטון עריץ, נעשית הוצאה להורג ללא משפט, על-פי החלטה מקומית, לרוב מתוך תחושה שהחלטה זו משקפת את רצון השלטון, ולעיתים אף בהנחיה ברורה (אך חסרת בסיס חוקי) של השלטון. הוצאה להורג בלא משפט, בידי המון זועם, קרויה לינץ'.

הרי האלפים

הרי האלפים הם רכס הרים בדרום-מרכזה של אירופה, העובר (ממזרח למערב) דרך המדינות אוסטריה, איטליה, גרמניה, ליכטנשטיין, מונקו, סלובניה, צרפת ושווייץ. האלפים מהווים מחסום גאוגרפי-אקלימי ברור המפריד בין אזור האקלים הים-תיכוני מדרום לאלפים והאזור הממוזג שמצפון להם, מכיוון שהם חוסמים את הרוחות הצפוניות הקרות. ההרים מהווים חלק משרשרת של רכסי הרים הנמשכת מצפון אפריקה ועד דרום-מזרח אסיה. הרי האלפים מצויים במפגש הלוחות הטקטוניים של אירופה ואפריקה.

הפסגה הגבוהה ביותר באלפים היא המון בלאן המתנשא לגובה של 4,810 מטר מעל פני הים. הפסגות הגבוהות של האלפים מכוסות בשלג תמידי, ובעמקים שביניהן נוצרים קרחוני ענק המעצבים את הנוף. מוצאם של רבים מהנהרות הגדולים של מרכז אירופה (בהם: הריין, הדנובה, הפו והרון) הוא באלפים. בזכות מיקומם במרכז אירופה, הרי האלפים מהווים מוקד משיכה לחובבי סקי רבים והוקמו בהם אתרי סקי רבים מאוד, בעיקר באוסטריה, בשווייץ ובצרפת והידועים מביניהם כוללים את אתרי הסקי והכפרים סנט אנטון (אוסטריה), צרמט (שווייץ), אישגיל (אוסטריה), סנט. מוריץ (שווייץ), שאמוני-מון-בלאן (צרפת), ואל טורנס (אתר הסקי הגבוה באירופה שבצרפת) וסלה רונדה (איטליה).

ז' באלול

ז' באלול הוא היום השביעי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. ז' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אלול היא לרב פרשת כי תצא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת שופטים.

י"ז באב

י"ז באב הוא היום השבעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ז אב היא פרשת עקב.

לינץ'

לִינְץ' (מאנגלית: Lynch או Lynching) הוא פעולה אלימה של המון המוציא להורג אדם בלי הליך משפטי, בטענה כי אותו אדם ביצע פשע. הלינץ' מלווה, פעמים רבות, בעינויים ובפגיעות אחרות במוצא להורג. המונח מתייחס גם לגזר דין מחמיר או גזר דין מוות המושת על אדם בלי הליך משפטי נאות על ידי בית דין שזכה בסמכות שלא כדין.

מהומה

מהומה (riot) מתרחשת כאשר המון של אנשים נאסף ומבצע פשעים או מעשי אלימות; לרוב מדובר בונדליזם, הצתות ופגיעה ברכוש. מהומות רבות מתחילות כהפגנות פוליטיות או אידאולוגיות בעוד שישנן מהומות שהן התפרעות על רקע מצב כלכלי קשה. מהומות מהסוג האחרון מתבטאות בעיקר בביזה והשחתת רכוש. מהומות רבות עלולות להגיע לעימותים אלימים בין המשתתפים בהן לבין כוחות המשטרה המשתתפים בפיזורן, ולעיתים אף מסתיימות עם הרוגים. במדינת ישראל השם הרשמי למהומות הוא הפרות סדר, או בראשי תיבות: הפס"ד.

מהומה רבה על לא דבר

מהומה רבה על לא דבר או רוב מהומה על לא מאומה (באנגלית: Much Ado About Nothing) היא קומדיה מאת ויליאם שייקספיר שראתה אור בשנת 1600, ובמרכזה שני זוגות: קלאודיו והרו, בנדיק ובאטריצ'ה. בין בנדיק ובאטריצ'ה מתקיימת מלחמה מילולית מתמדת, וכל אחד מהם מכריז עד כמה הוא מתעב את רעיון הנישואים. קלאודיו והרו, לעומתם, מאוהבים זה בזה. גורמים שונים מתערבים לשינוי היחסים בכל אחד משני הזוגות, ולאחר תהפוכות המחזה מסתיים בסוף טוב - בני הזוג נישאים.

מון בלאן

מוֹן בּלָאן (בצרפתית: Mont Blanc "הר לבן"), מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש ("הגברת הלבנה" בצרפתית), הוא ההר הגבוה ביותר בהרי האלפים וכמו כן גם באגן הים התיכון. המון בלאן הוא גם ההר השביעי בגובהו באירופה. גובהו מוערך בכ-4,808 מטרים, אך הוא משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם למצב האקלים אשר משפיע על כמות השלג בפסגתו.

חלק אחד של המון בלאן נמצא בשטחה של צרפת, במחוז סבואה עילית וחלקו האחר באיטליה במחוז ואל ד'אוסטה. שלוש העיירות המקיפות את המון בלאן הן קאורמיור (Courmayeur) או קורמאיור האיטלקית וסן ז'רווה ל'בן (Saint-Gervais-les-Bains) ושאמוני (Chamonix) הצרפתיות (האחרונה אירחה את משחקי החורף האולימפיים הראשונים בהיסטוריה). בין שאמוני וקאורמיור מחבר רכבל העובר דרך רכס ההרים. בשנים 1957–1965 נחפרה מנהרת המון בלאן המחברת בין קורמאיור לשאמוני. אורכה של המנהרה 11.6 קילומטרים והיא אחד מנתיבי התחבורה העיקריים שבהם חוצים את האלפים.

המון בלאן הוא אתר פופולרי מאוד בקרב מטפסי הרים וחובבי סקי.

מחלוקת

מחלוקת, פולמוס או דבר קונטרוברסלי (שנוי במחלוקת) היא אי-הסכמה בין מספר צדדים (לרוב, שניים) על אודות סוגיה מסוימת. כל צד מנסה להוכיח שטענתו או דעתו היא הנכונה ולעיתים אף בשימוש בכח. מחלוקות יכולות להתקיים בין שני אנשים, כמו גם בין המון רב. מחלוקות אף יכולות לגרור עמים ומדינות שלמות לעימותים קשים כגון קרבות ומלחמות.

ישנן מחלוקות אידאולוגיות, שנמשכות לאורך שנים או דורות רבים, כמו מחלוקות בנושאי דת, פילוסופיה ופוליטיקה. ישנם ויכוחים שבהם הצדדים מתפשרים די מהר, כגון ויכוחי ילדים.

מימון המונים

מימון המונים (באנגלית: Crowd funding או crowdfunding) היא שיטה פיננסית למימון מיזמים, עסקים וארגונים המבוססת על כסף שמושקע או נתרם על ידי מספר רב של אנשים פרטיים. מימון המונים משמש לקידום מגוון של מטרות, כגון תמיכה באמנים המבקשים סיוע מאוהדיהם, מימון חברות הזנק ופרויקטים עסקיים, קמפיינים פוליטיים, התמודדות עם מצבי חירום ואסון, הלוואות עמית לעמית, מימון סרטים עצמאיים ופרויקטים עיתונאיים, יצירת תוכנה חופשית ועוד. אף שהיה קיים גם קודם, מימון ההמונים זכה לתאוצה החל מסוף של העשור הראשון של המאה ה-21, בין היתר בזכות פלטפורמות אינטרנטיות חדשות שהוקמו כגון Kickstarter ו-Indiegogo, ושינויי חקיקה במדינות רבות שמאפשרים לכמות רבה יותר של משקיעים קטנים להשקיע במיזמים בתחילת דרכם עבור אחזקה ישירה בחברות.

נשיא

נָשִׂיא הוא תוארו של ראש מדינה, במדינה מסוג רפובליקה, וכן זהו לעיתים תוארם של נשיאי ארגונים ומוסדות שונים, לדוגמה: "נשיא בית המשפט העליון". סמכויותיו של הנשיא במדינה מסוימת נקבעות בהתאם לצורת המשטר הנהוגה בה.

עובדיה המון

עובדיה בן זכריה המון היה פרשן המקרא יהודי במאה ה-16. היה בן אחיו ותלמידו של רבי עובדיה מברטנורא פרשן המשנה. חי באיטליה ולאחר מכן עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת בשנת ה'שכ"ו (1566).

חיבורו העיקרי הוא פירוש על מגילות רות ואסתר, שנדפס לראשונה על ידי ר' יחיאל מונטיליץ בוונציה שנת ה'שמ"ה בשיבושים רבים, ופעם נוספת באותה שנה ובאותה עיר על ידי רבי מרדכי בן ברוך מטיבולי, בן משפחתו של רבי עובדיה, בשם "מקרא קודש". ספר נוסף שלו הוא "מדרש רות", על פי הקבלה. ישראל תא שמע טוען בספרו "פרשני המקרא בימי הביניים", שגם הספר "עמר נקא" המיוחס לרבי עובדיה מברטנורא, התחבר לאמיתו של דבר על ידי רבי עובדיה המון, האחיין.

נפטר בשנת ה'שע"ז (1617).

רוממה

רוממה היא שכונה במערב ירושלים, הממוקמת בסמוך לכניסה לעיר ושוכנת כיום ברובה מאחורי מתחם התחנה המרכזית. רוממה נבנתה במקור כשכונת פאר יהודית בין כפרים ערביים, ונהוג לראות בה את השכונה הראשונה שנבנתה בירושלים בתקופת המנדט, והראשונה שתוכננה באופן מסודר כחלק מתוכנית אב לבינוי העיר. בתי רוממה המקוריים נבלעים כיום ב"רוממה המורחבת" ובאזור התעשייה רוממה, שהחלו להתפתח מצפון וממזרח לשכונה המקורית, בשנות ה-50 של המאה העשרים. נכון לסוף 2017 התגוררו בשכונה כ-34,038 בני אדם, רובם המכריע חרדים.

שמועה

שמועה היא ידיעה לא-מאומתת המועברת באופן לא-פורמלי בתחומי חברה מסוימת. שמועה נוצרת כאשר לא קיימת מערכת תקשורת מדויקת, מלאה או אמינה מספיק בנוגע למידע המועבר.

המאפיין החשוב ביותר של שמועה הוא היותה ניתנת לעיוות בהתאם לנטיות הפרטים המעבירים אותה. לרוב נפוצות שמועות בנושאים ובמצבים טעוני-רגש, גורם המגביר את סילוף השמועה.

שמועה היא אחת מדרכי התקשורת בחברת המון. הדרך הבסיסית להפצתן של שמועות היא העברתן מפה לאוזן, וגם בדרך זו זוכה שמועה מרגשת לתפוצה רחבה. ניצול אמצעי התקשורת להפצתה של שמועה מגביר כמובן את מהירות הפצתה. בין שלל האפשרויות שפתח האינטרנט, נכללת גם היכולת להפצה נרחבת ובלתי מבוקרת של שמועות. הוצאת צו איסור פרסום, שמטרתו מניעת חשיפתו של מידע מסוים, גורמת לעיתים לגל שמועות המופצות ברשתות החברתיות.

ב-2016 נערך בישראל ניסוי שהדגים כיצד סיפורים מפוברקים זוכים לאמון ולתפוצה רחבה ברשתות החברתיות.

תהלוכה

תהלוכה או מצעד היא הליכה מאורגנת של המון למטרות חגיגה או הפגנה. לעיתים קרובות מלווה בתחפושות, תזמורת צועדת, בימות צפות ובלונים גדולים.

בבריטניה המונח שמור למצעדים צבאיים או אירועים אחרים בהם המשתתפים צועדים במבנה (בדומה לטקס יום העצמאות בכל שנה המתקיים בהר הרצל במדינת ישראל).

מחאות והפגנות יכולות ללבוש צורה של תהלוכה. אולם במקרים כאלה הן לרוב מכונות "צעדות", ולהן מטרות ויעדים מוגדרים בעלי אופי פוליטי, ציבורי, כלכלי ומשפטי.

עם המצעדים המפורסמים נמנים מצעדים צבאיים המתקיימים בסמוך לציון יום הניצחון במלחמות, הקמת מדינה ועוד, כדוגמת מצעד צה"ל בישראל. מצעדים נוספים הם מצעדי הגאווה - מצעד שנתי המתקיים בערים שונות ברחבי העולם, בו מציינים לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) את מאבקם להכרה ולשוויון זכויות. מצעד ידוע נוסף הוא מצעד החיים - מצעד של צעירים יהודים מישראל ומהתפוצות, המתקיים מדי שנה בעיר אושוויינצ'ים שבפולין, ובו משתתפי המצעד צועדים במסלול שיוצא מאתר מחנה ההשמדה אושוויץ I שבעיר אל אתר מחנה בירקנאו (אושוויץ II), ומטרתו להנחיל בקרב הדור הצעיר את זיכרון השואה ולהנציח את קורבנותיה.

תרבות פופולרית

המונח תרבות פופולרית כולל שלל פעילויות תרבותיות ואמנותיות בחברה המודרנית, כגון קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה פופולרית, מסעות פרסום, עיתונות, אופנה, ספרות פופולרית וספורט תחרותי ועוד. התרבות הפופולרית מתייחסת לפעילויות אלה ואחרות כפי שהן מתבטאות באירועים ובמוצרים, אך גם בייצוגיהם באמצעי התקשורת השונים. למעשה אפשר לומר שהתרבות הפופולרית כוללת את רוב המוצרים והאמנויות של התרבות העכשווית, מלבד מה שמכונה "התרבויות העיליות" או "אמנות יפה". מונח זה החל לשמש את חוקרים בתחום לימודי התרבות במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20 כדי לציין את כלל התכנים והצורות התרבותיות שהתפתחו במאות ה-19 וה-20 בתחומי המדיה והתעשיות התרבותיות.ניתן לייחס את תחילת היווצרותה של התרבות הפופולרית במשמעותה הנוכחית לשינוי התרבותי העמוק שהתרחש בקרב המעמדות השכירים והעירוניים בארצות המערב עם הופעתם של מוצרים וטכנולוגיות של התעשיות התרבותיות בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. שנוי זה הצמיח שתי הגדרות שהיו מקובלות למונח תרבות פופולרית - הראשונה מזהה את הפופולרי עם מסחריות ותפוצה רחבה, והשנייה מכלילה בתרבות פופולרית את הפעילויות התרבותיות שה"עם" עושה, בהנגדה לפעילויות תרבותיו של האליטות - התרבות הגבוהה. גישה אחרת רואה את היחס בין התרבות הפופולרית לתרבות הגבוהה כתהליך מתמיד שבו צורות תרבותיות מסוימות מקבלות העדפה ותמיכה מצד המערכת הארגונית והמוסדית, בעוד צורות אחרות מודרות ומונמכות. אולם מדובר בתהליך דינמי היוצר זרימה ותנועה של תכנים בין שתי הקטגוריות כתוצאה מיחסי כוח משתנים.

בחברות מודרניות ופוסט-מודרניות תרבות פופולרית מושפעת משמעותית מתעשיות שמפיצות חומר תרבותי, למשל תעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והפרסום, וכן תעשיית החדשות. אבל אי אפשר לתאר תרבות פופולרית פשוט כצירוף סך התעשיות האלה; נכון יותר להגדיר אותה כתוצאה של אינטראקציה מתמשכת בין התעשיות הנ"ל ובין בני האדם בחברה שצורכים את המוצרים שלהן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.