המודיע

הַמּוֹדִיעַ הוא עיתון חרדי יומי שהוקם בי"ח באלול ה'תש"י (1950)[1] על ידי הרב יצחק מאיר לוין, נשיא אגודת ישראל העולמית.

המודיע הוא העיתון החרדי הוותיק ביותר בישראל והוא הביטאון של מפלגת אגודת ישראל. שמו של העיתון משמר עיתון בשם זה שהופיע בשנים 1910–1915 בפולטבה בעריכת הרב אליהו עקיבא רבינוביץ'.

מאז הקמתו היה העיתון בבעלות המו"ל, הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, הגוף העליון של תנועת אגודת ישראל העולמית. בתחילת דרכו של העיתון היה בנו של הרב לוין, יהודה לייב לוין, העורך הראשי. עורכי העיתון כיום הם ישראל שניידר ויצחק מתתיהו טננבוים.

ב-1958 מינו הרב לוין ובנו את חיים משה קנופף למנהל אדמיניסטרטיבי של העיתון, לצד עורכי העיתון משה עקיבה דרוק וישראל שפיגל. קשיי התקציב של העיתון הביאו להפיכתו ל"חברה בע"מ" ו-49% ממנו נמכרו לעובדי העיתון. לאחר פטירת העורך הראשון הוחלט למנות את קנופף, דרוק ושפיגל לעורכים ראשיים במעמד שווה, המייצגים את שלושת מוקדי הכוח המרכזיים באגודת ישראל אז. לימים, פרש שפיגל נציגו של הרב שך ועבר ליתד נאמן הליטאי, ואילו דרוק, שהיה מנאמני מנחם פרוש, נפטר. קנופף, איש חסידות גור, נותר כעורך ומנהל יחיד. עם השנים, מונה בנו אלעזר לסמנכ"ל העיתון, ולימים למנכ"ל.

העיתון נתפס בעיני רבים כמשויך לחסידות גור משום שברוב השנים הוא נערך בידי אנשי חסידות זו. טענות דומות הביאו להקמת עיתון חסידי מתחרה, המבשר, בשנת 2009.

בשנת 2014 נקלע העיתון לקשיים כלכליים ונעשו ניסיונות למכרו[2]. לבסוף הוא נמכר למנכ"ל העיתון אלעזר קנופף, שהיה חבר בעמותה, ולמחותנו איש העסקים חיים שכטר, שניהם חסידי גור[3]. ביולי 2019 הודח קנופף בשל ניהול בלתי תקין, לאחר שדו"ח של רשם העמותות דרש זאת כתנאי להמשך קיום העמותה[4][5].

סיסמת העיתון היא "העתון היומי של היהדות החרדית". העיתון מכוון על ידי ועדת רבנים.

בנוסף למאפיינים הרגילים של העיתונות החרדית מתאפיין המודיע בסגנון סולידי הנמנע בדרך כלל מאזכור תככים פוליטיים.

ל"המודיע" ישנה גם מהדורה יומית באנגלית היוצאת בארצות הברית. שלוש מהדורות שבועיות נוספות באנגלית מתפרסמות בישראל, באנגליה ובאוסטרליה. מהדורה שבועית בצרפתית מתפרסמת בצרפת. העיתון מופץ באמצעות חברת בר שיווק והפצה.

Internet-news-reader.svg המודיע
Hamodia
תדירות עיתון יומי
סוגה חדשות
פורמט ברואדשיט
מו"ל הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל
תאריך ייסוד י"ח באלול תש"י
שפה עברית, אנגלית, צרפתית
מערכת יהודה המכבי 5 ירושלים
מדינה ישראל
hamodia.com (אנגלית בלבד)

תפוצה

על פי סקר TGI משנת 2016, שיעור חשיפה של העיתון עומד על 16.3% מהציבור החרדי בעיתוני אמצע השבוע ו-16.2% בסוף השבוע[6].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עיתון יומי לאגודת ישראל, הצופה, 1 בספטמבר 1950
  2. ^ ישראל כהן, ‏השינויים ב"המודיע" נמשכים: יואב ברין פרש, ליצמן גיבש קבוצת משקיעים, באתר כיכר השבת, 2 באוקטובר 2014
  3. ^ רוני לינדר, מקורבי ליצמן מסתבכים: "עמותה של אגודת ישראל הבריחה נכסים", באתר TheMarker‏, 18 במרץ 2019
  4. ^ משה ויסברג, דרמה: הטלטלה בעיתון 'המודיע' - המסמכים נחשפים לראשונה, באתר בחדרי חרדים, 24 ביולי 2019
  5. ^ איציק אוחנה, ‏טלטלה בעיתון: מנכ"ל 'המודיע' הודח מ'הועד הפועל של אגו”י', באתר כיכר השבת, 23 ביולי 2019
  6. ^ ישראל כהן, ‏סקר TGI לעיתונות החרדית: התחזקות קלה לעיתונים, הרדיו מעט נחלש, באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2016
31 במאי

31 במאי הוא היום ה-151 בשנה (152 בשנה מעוברת), בשבוע ה-22 בלוח הגרגוריאני. 214 ימים לפני סיום השנה.

אהרן סורסקי

אהרן סורסקי (נולד בכ' בניסן ה'ת"ש, 28 באפריל 1940) הוא סופר חרדי בולט, בעיקר בתחום הספרות ההגיוגרפית-היסטורית. החל משנות השישים פרסם עשרות רבות של ספרי ביוגרפיה ומבואות על רבנים מהדורות האחרונים.

את קריירת הכתיבה החל כעיתונאי בעיתון "המודיע" בשנות העשרים לחייו. את התנסותו העיקרית קיבל בעבודתו בהוצאת הספרים החרדית נצח. באותה הוצאה עבד גם חמיו הראשון משה שנפלד. באותה תקופה היה שותף פעיל בעריכתה של סדרת הספרים "פאר הדור", על תולדות החזון איש. עם השנים קנה סורסקי את ידענותו בהיסטוריה של יהדות מזרח אירופה, בעיקר בזרם החסידי שלה. את רוב המבואות לספרים שיצאו במסגרת הוצאת "נצח" כתב סורסקי. רבים מאותם מבואות שימשוהו בעתיד ונכללו כפרקים בתוך סדרת ספריו הפופולרית "מרביצי תורה ומוסר" ו"מרביצי תורה מעולם החסידות".

סורסקי הוא חסיד סלונים. חצרות חסידיות רבות שוכרות את שירותיו לכתיבת ביוגרפיה על האדמו"רים שלהן.

סגנון כתיבתו משלב בין הסגנון הספרותי-מליצי הישן לבין הכתיבה העכשווית. רבים ממטבעות הלשון שאובים מן המקורות המקראיים, התלמודיים והמדרשיים.

בחלק מכתביו עשה סורסקי שימוש בפסבדונים א. ספרן.

בצלאל לנדוי

בצלאל לנדוי (י"ד בטבת תרפ"ד, 22 בדצמבר 1923 - ט"ז באייר תשנ"ו, 5 במאי 1996) היה סופר והיסטוריוגרף חרדי ירושלמי פורה.

נולד ללוי יצחק לנדא, חי ונפטר בירושלים. הוא אחיו הצעיר של הלמדן הירושלמי הרב משה יהושע לנדא, מתלמידי החזון איש. חיבר עשרות ספרים ומאמרים, והיה בעל טור קבוע בעיתון "המודיע" במשך עשרות שנים. בנו יעקב אהרן לנדוי מילא את מקומו בכתיבת טורים ב"המודיע".

ספריו נושאים בדרך כלל אופי היסטוריוגרפי; מלבדם כתב גם מבואות רבים לספרים, שהיה שותף לעריכתם.

דוד זריצקי

דוד זריצקי (ה'תרע"ד, 1914 - כ"ב בסיוון ה'תשל"ח, 27 ביוני 1978) היה עיתונאי וסופר חרדי עברי-יידי בולט, משורר, מסאי ועורך.

הבקר

הַבֹּקֶר היה עיתון יומי שיצא לאור בין השנים 1934‏-1965, וייצג את השקפת עולמם של הציונים הכלליים.

המבשר (יומון)

הַמְבַשֵר הוא עיתון חרדי יומי המזוהה עם סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל. העיתון יוצא לאור החל מ-14 בינואר 2009 (י"ח בטבת תשס"ט) על ידי חבר הכנסת מאיר פרוש, שהקימו עם אביו, מנחם פרוש.

הסיסמה של העיתון היא: "העיתון של היהדות הנאמנה".

מערכת העיתון שוכנת בביתר עילית. הוא נדפס בפורמט ברלינר.

ביולי 2012 החלה מערכת העיתון בהפצת העיתון היומי (בימים ראשון עד חמישי) ללא המוספים בחינם, במקביל להפצת העיתון המודפס למנויים – דבר שלא היה מקובל עד אז בעיתונות החרדית.

המודיע (רוסיה)

המודיע היה שבועון בעברית שיצא לאור בעיר פולטבה, באימפריה הרוסית בין השנים 1910-1915. עורך ראשי ומו"ל העיתון היה אליהו עקיבא רבינוביץ. העיתון היה מכוון לציבור האורתודוקסי, בעיקר בעיר פולטבה ומחוזה. הגיליון האחרון בעברית יצא לאור באוגוסט 1914, ולאחר הפסקה של כחודשיים החל לצאת באוקטובר בשפת היידיש, עקב אילוצים כלכליים וכן בעקבות המלחמה העולמית שפרצה.

העיתון היה ממשיכו של הירחון הפלס שהוצא לאור גם על ידי א"ע רבינוביץ בין השנים 1900-1905. גליונות העיתון בדרך כלל נפתחו על ידי מאמרים מפרי עטו של רבינוביץ עצמו. רוב גליונות העיתון היו בני 12 עד 16 עמודים. בעיתון היו כמה מדורים, בין היתר התפרסמו שם מאמרי דעות, חדשות, פרסומות וכו'.

המפקדה הארצית

המפקדה הארצית (מ"א) היה הגוף שהופקד על הניהול הכולל של ארגון ההגנה.

המפקדה הארצית הוקמה ב-1930, לאחר שמוסדות היישוב הכירו בצורך תיאום ההגנה המאורגנת ליישובים תחת פיקוח אזרחי, כחלק מלקחי מאורעות תרפ"ט. עד אז התנהל ארגון "ההגנה" מול ועדים מקומיים בערים השונות שלא היו כפופים לו ופעלו לרוב באופן עצמאי. עם הקמתה, הוכפפה המפקדה הארצית תחת הוועד הלאומי והסוכנות היהודית בראשותו של דוד בן-גוריון. המפקדה הייתה מורכבת הן מנציגי ההסתדרות שייצגו את מחנה הפועלים והן מנציגי המחנה האזרחי (סוחרים, תעשיינים והתאחדות האיכרים) בחלוקה שווה של 3-4 נציגים לכל מחנה. עקב החלוקה הפוליטית למפלגות והאינטרסים המנוגדים, התגלעו ויכוחים לא מעטים והטיפול של המפקדה בבעיות שנוצרו היה לעיתים מלווה בחשדנות ובסחבת.

כדי לשפר את תפקוד המפקדה הארצית ולמסד את ארגון "ההגנה" כצבא לכל דבר, הוחלט ב-1937 להעמיד רמ"א - ראש המפקדה הארצית שאותו מינתה הסוכנות, וב-1939 הוחלט למנות ל"הגנה" מטה כללי שהיה אחראי לצד המבצעי של הארגון, תחת מרות המפקדה הארצית. המפקדה הארצית שימשה מעתה כמעין דרג מדיני, גוף הקובע מדיניות כוללת למטכ"ל "ההגנה" ולרמטכ"ל העומד בראשו. כמו כן עסקה המפקדה בצד הכלכלי של הארגון, ברכש נשק וכלי לחימה ובגיוס אנשים. המפקדה הארצית והמטכ"ל כונו בשם "הפיקוד העליון".

עוד ב-1947 חתר דוד בן-גוריון לביטול המפקדה הארצית על מנת שלא לערב גוף פוליטי בהנהגת הצבא העתידי. ב-2 במאי 1948 שלח בן-גוריון לרמ"א, ישראל גלילי, מכתב המודיע על סיום כהונתו, וזה נכנס לתוקף למחרת (ראו גם מרד הגנרלים). חלק מסמכויות המפקדה הועברו למטכ"ל של צה"ל וחלקן הועברו למחלקת הביטחון בסוכנות (שהתפתחה למשרד הביטחון).

ראשי המפקדה הארצית:

יוחנן רטנר: בשנים 1939-1938.

יעקב רייזר: בשנים 1941-1939.

משה סנה: בשנים 1946-1941.

זאב פיינשטיין: בשנים 1947-1946.ממלא מקום ראש המפקדה הארצית של "ההגנה".

ישראל גלילי: בשנים 1948-1947.עם החברים במפקדה לאורך השנים נמנו גם אליהו גולומב, דב הוז, מאיר רוטברג, לוי אשכול, יוסף יזרעאלי וסעדיה שושני.

הצופה

הצופה היה יומון ישראלי בעל אופי דתי-לאומי שיצא לאור במשך 71 שנה, מ-1937 ועד 2008, אז התמזג עם העיתון מקור ראשון.

השתולים

השתולים (באנגלית: The Departed) הוא סרט גנגסטרים אמריקני משנת 2006 בבימוי מרטין סקורסזה ובכיכובם של לאונרדו דיקפריו, מאט דיימון, ג'ק ניקולסון, מארק וולברג, מרטין שין ואלק בולדווין. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר, לרבות הסרט הטוב ביותר, ובפרס גלובוס הזהב. עלילת הסרט מבוססת על עלילת הסרט ההונג קונגי "דרך ללא מוצא" משנת 2002.

יעקב ליצמן

יעקב (יענקל) ליצמן (נולד ב-2 בספטמבר 1948) הוא סגן שר הבריאות וחבר הכנסת מטעם מפלגת אגודת ישראל בסיעת יהדות התורה. כיהן כשר הבריאות מ-2 בספטמבר 2015 עד להתפטרותו ב-28 בנובמבר 2017, ובראשית 2018 חזר לתפקיד סגן שר הבריאות. ליצמן הוא חסיד גור ואחד האישים הבולטים בחסידות זו.

כביש מהיר

כביש מהיר או דרך מהירה או דרך מבוקרת גישה (בלעז: אוֹטוֹסְטְרָדָה) הם דרך לרכב מנועי המיועדת לזרימת נפח תנועה גדול במהירות גבוהה. כביש חייב לענות על קריטריונים מסוימים כדי להיחשב כביש מהיר. בישראל מקובל גם הכינוי "אוֹטוֹסְטְרַדָה" – נגזרת של המילה האיטלקית לכביש מהיר (Autostrada).

כלכליסט

כלכליסט הוא יומון כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי מבית "ידיעות אחרונות".

המו"ל והעורך הראשי של העיתון והאתר הוא יואל אסתרון. עורכת העיתון היא גלית חמי, ועורך האתר הוא גבי קסלר. העיתון מופץ במשך חמישה ימים בשבוע. מערכת העיתון שכנה מיום הקמתו ברמת החייל בתל אביב, ובתחילת 2016 עברה לבית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון.

כתב האמנה

כתב הַאֲמָנָה הוא מכתב רשמי מראש מדינה אחד לראש מדינה אחר, המודיע על מינוי שגריר או נציג דיפלומטי. הנציג הממונה מוסר את כתב ההאמנה לראש המדינה המארחת בטקס מיוחד, שמבשר את כניסת המינוי לתוקפו.

שגריר או ראש משלחת דיפלומטית נמצא במעמד מיוחד המעוגן במסורות שונות של המשפט הבינלאומי ובאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים. עד למסירת כתב ההאמנה ראש המשלחת הדיפלומטית אינו יכול למלא את חובותיו ואינו יכול ליהנות מהזכויות המיוחדות המוקנות לו בתוקף תפקידו (למשל, חסינות דיפלומטית מהעמדה לדין). כמו כן, הוותק של ראש המשלחת הדיפלומטית נקבע על-פי המועד שבו מסר את כתב ההאמנה. באירועים רשמיים מסוימים, מוזמן הסגל הדיפלומטי כולו, כלומר כלל השגרירים וראשי המשלחות הדיפלומטיות המתארחים במדינה. באירועים כאלה מקובל שהוותיק ביותר מבין חברי הסגל הדיפלומטי נושא נאום או נוטל חלק בטקסים. מועד מסירת כתב ההאמנה הוא הקובע לעניין זה.

מדינה יכולה למנות נציג אחד מטעמה לכמה מדינות בו-זמנית. במקרה כזה על הנציג למסור כתבי האמנה לכל אחד מראשי המדינות שהוא נשלח אליהן בנפרד, והוא ייחשב חבר בסגל הדיפלומטי של כל אחת מהמדינות האלה בלי קשר לחברותו בסגל הדיפלומטי של מדינה אחרת.

תוכנו של כתב ההאמנה הוא רשמי וסטנדרטי, ובדרך כלל אין לתוכן חשיבות, אלא בכך שהוא מעיד על המינוי. בכל זאת, אופי ניסוח הפנייה אל ראש המדינה עשוי להעיד על אופי היחסים בין המדינות בזמן מסירת המכתב. לדוגמה, לאחר שאיטליה כבשה את אתיופיה הוכרז מלך איטליה כקיסר אתיופיה. באותה תקופה נשאו כתבי ההאמנה של שגרירי המדינות השונות פניות אל מלך איטליה בתארים שונים: המדינות שהכירו בשלטון האיטלקי על אתיופיה כינו את המלך: "מלך איטליה וקיסר אתיופיה". לעומת זאת, המדינות שראו בשלטון איטליה על אתיופיה כיבוש בלתי-חוקי הסתפקו בתואר "מלך איטליה" בלבד. מצב מוזר נוצר עקב העובדה שג'ורג' השישי כיהן באותה תקופה כמלך בריטניה וכמלך אירלנד בעת ובעונה אחת. בריטניה סירבה להכיר בשלטון איטליה על אתיופיה, ולפיכך בכתב ההאמנה של שגריר בריטניה באיטליה פנה ג'ורג' השישי אל מקבילו האיטלקי בתואר "מלך איטליה". לעומת זאת, בכתב ההאמנה של השגריר האירי, הופיעה הפנייה "מלך איטליה וקיסר אתיופיה" כיוון שממשלת אירלנד הכירה בשלטון איטליה על אתיופיה.

ממשלות קנדה, אוסטרליה וניו זילנד מכירות במלכה אליזבת השנייה כמלכת מדינותיהן. כיוון שמושבה של המלכה בלונדון, בירת בריטניה, היא מיוצגת בכל אחת מהמדינות האלה על ידי אזרח מקומי המחזיק במשרת המושל הכללי. עד לאחרונה מקובל היה שעל כתבי ההאמנה של קנדה, אוסטרליה וניו זילנד חתומה המלכה אליזבת השנייה, אולם בשנת 2005 החליטה קנדה שעל כתבי ההאמנה שלה תחתום המושלת הכללית. בעקבות זאת החלו גם אוסטרליה וניו זילנד לשלוח כתבי האמנה חתומים בידי המושלים הכלליים שלהן במקום בידי המלכה אליזבת השנייה. צעד זה עורר מחאות בקרב תומכי המלוכה במדינות האלה, והם מנסים להפוך את ההחלטה.

בישראל מופקד נשיא המדינה על קבלת מכתבי ההאמנה של השגרירים המוצבים בישראל, ועל חתימה על מכתבי ההאמנה שמגישים שגרירי ישראל בחו"ל. לנשיא אין סמכות להחליט אם לקבל או לכתוב כתב האמנה, והוא חייב לקבל את המלצת הממשלה בעניין זה. טקסי מסירת מכתבי ההאמנה לנשיא המדינה מתקיימים במשכן נשיאי ישראל בירושלים. השגרירויות הזרות בישראל אינן נמצאות ברובן בירושלים עקב המחלוקת הבינלאומית לגבי מעמדה של העיר, והיעדר הכרה בינלאומית בהיותה בירת מדינת ישראל. על אף זאת כל הנציגים הדיפלומטיים הזרים מוכנים לקיים את טקס מסירת כתב ההאמנה בירושלים. בירושלים נמצאות קונסוליות שאינן מואמנות לנשיא המדינה, כלומר ראשי הקונסוליות לא הגישו כתבי האמנה לנשיא ואינם כפופים לשגרירות מדינתם בישראל. קונסוליות אלה מייצגות בדרך-כלל את האינטרסים של מדינותיהם בעיר ירושלים ובשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. מדינת ישראל מקבלת את המצב הזה, אף שהיא רואה את ירושלים כבירתה וכחלק משטחה הריבוני.

מועצת גדולי התורה

מועצת גדולי התורה היא הסמכות הרוחנית העליונה בתנועות אגודת ישראל ודגל התורה.

קריקטוריסט

קריקטוריסט הוא אדם העוסק בציור קריקטורות.

אין מסלול הכשרה ייחודי לקריקטוריסטים והעוסקים בכך עברו הכשרה כציירים ובחרו להתמחות בציור קריקטורות.

מקור פרנסה בולט של קריקטוריסטים במדינת ישראל הוא העיתונות היומית, שבה מתפרסמת קריקטורה פוליטית יומית. בין הבולטים בין הקריקטוריסטים בתחום זה ניתן למנות את דוש (קריאל גרדוש) שקריקטורות פוליטיות שלו התפרסמו במשך שנים רבות ב"מעריב", זאב (יעקב פרקש) ב"הארץ" ודודו גבע ב"הארץ". כמו כן עוסקים קריקטוריסטים באיור מאמרים בקריקטורות ובפרסום רצועות קומיקס.

הקריקטוריסטים בישראל מאוגדים ב"איגוד הקריקטוריסטים הישראלי". האיגוד מוציא לאור מגזין בשם "שפיץ" ובו קריקטורות רבות פרי מכחולם של חברי האיגוד. בשנת 1998 היו 42 קריקטוריסטים חברים באיגוד.

ריקוד

ריקוד הוא תנועה של גוף האדם תוך יצירת תבניות תנועתיות הנושאות משמעות או מידע (אסתטי, רגשי, חברתי), בדרך כלל באופן קצבי ולצלילי מוזיקה, המתבצעת או כאומנות מול קהל או למטרות בילוי, טקסים חברתיים, מסורתיים או דתיים, פולחן, ספורט, ריפוי וכדומה.

הריקוד ידוע משחר ההיסטוריה האנושית וקיים בכל התרבויות. הוא מקושר בעיקר עם רגשות של שמחה ואירועים משמחים (כגון טקסים של לידה חתונה וכדומה), אך קיים גם בהקשרים של טקסים דתיים ותרבותיים, ועוד.

המילה ריקוד מתארת גם שרשרת מסוימת, מוגדרת ומקובעת, של תנועות ריקוד, למשל: הריקוד "צדיק כתמר" או ריקוד גשם אינדיאני. בהרחבה מתאר המושג התנועעות של חיות או עצמים המזכירה ריקוד אנושי: "דבורת הדבש רוקדת ריקוד המודיע על מיקומו וכמותו של מזון"; "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים" (תהילים קי״ד ד').

בעברית של ימינו משתמשים במושג מחול לתיאור כל סוג ריקוד שמיועד להיות מבוצע מול קהל ונתפס כאומנות, בניגוד לצורות ריקוד שמבוצעות למטרות אחרות. כוריאוגרפיה היא מקצוע בו יצירת אמנות מבוססת על הריקוד, כלומר- הכוריאוגרף בוחר מוזיקה מסוימת ומתאים לה תנועות ריקוד מסוימות, המהוות את עיקר היצירה.

הריקוד מאפשר לבטא רגשות במודע ובאופן בלתי-מודע. מסיבה זו, כל רקדן נוטה לפתח סגנון ריקוד שונה, התלוי גם במצב רוחו ובחברה בה הוא רוקד.

שושנה חן

שושנה חן (נולדה ב-1951, בשמה האמיתי שושנה שנקר) היא כתבת לענייני צרכנות בעיתון ידיעות אחרונות.

שערים

שערים היה עיתונה היומי של מפלגת פועלי אגודת ישראל.

עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים בתשלום הארץידיעות אחרונותמעריב השבוע
עיתונים כלליים בחינם ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת)ישראל היוםמעריב הבוקר
כלכלה ועסקים גלובסכלכליסטTheMarker
המגזר הדתי והחרדי המבשר • המודיע • הפלסיתד נאמן
יומונים ושבועונים ברוסית נאשה סטראנהנובוסטי נדלי
עיתונים בשפות נוספות אל-איתיחאד (בערבית)ג'רוזלם פוסט (באנגלית)ניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית)
יומונים שהפכו לתקופונים מקור ראשון
עיתונים שנסגרו 24 דקותדברהבקרהיוםהצופהוסטי (ברוסית)זמניםחדשותחרותטלגרףיום חדשישראלילמרחבמעריבעל המשמרקול העםשעריםחדשות ישראל (בגרמנית)לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית)העולם הזה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.