המדענים הגרמנים במצרים

המדענים הגרמנים במצרים היו קבוצה של מדענים, מהנדסים וטכנאים מערב-גרמנים שפעלו בשנות השישים של המאה העשרים במצרים, ועסקו בפיתוח טכנולוגיה צבאית מתקדמת.

רקע

לאחר כניעת גרמניה במלחמת העולם השנייה נאסר על הגרמנים לעסוק בייצור נשק. מדענים גרמניים רבים שעסקו במהלך המלחמה בפיתוח נשק, נותרו ללא עבודה בתחום התמחותם. חלקם יצאו למדינות אחרות לסייע בייצור נשק. מגרמניה המזרחית יצאו מדענים לברית המועצות[1][2] ומגרמניה המערבית יצאו מדענים למדינות במערב. בין השאר, וולפגנג פילץ עבד בצרפת עד שנת 1955 על פיתוח טילי ורוניק[3]. בשנת 1959 עלו טענות שמדענים גרמניים מסייעים לצרפת בפיתוח פצצה גרעינית[4].

פעילות המדענים

Al-Ahram newspaper Egyptian rockets 1962
כותרת ראשית של העיתון אל-אהראם משנת 1962 שבו דווח על פיתוח טילי קרקע קרקע מצרי בשם "אל-קאהר"

מצרים של נאצר עסקה בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 בהתעצמות צבאית. לצורך כך הוזמנו מדענים גרמנים לבצע מחקרים במצרים. בין אלה היו גם פרופ' וילי מסרשמיט וקורט טאנק, המהנדס הראשי של מפעלי פוקה-וולף, שטיפלו בפיתוח מטוסים, כמו חלואן HA-300 וצוות גרמני אחר, שכלל את וולפגנג פילץ אשר פיתח את טילי הניסוי מסוג "ורוניק", שהיו מבוססים על מנוע רקטי של הטיל V-2. אויגן זנגר הוזמן במרץ 1960 להרצות במצרים על טילים וטיסה לחלל וסייע בתכנון מנועי טילים לרקטות מטאורולוגיות. זנגר נענה להצעה בגלל שהיא איפשרה לו לבצע ניסויים שלא יכל לבצע במכון לחקר פיזיקה שימושית בשטוטגרט, בה עבד, ומכיוון שלטענתו למנועים שפיתח לא היה ערך צבאי. לאחר שנודע על דבר עבודתו במצרים[5], הוא נתבקש על ידי ממשלת גרמניה המערבית לחדול מעבודתו במצרים ולטענתו הוא הפסיק בעקבות זאת, באוקטובר 1961, את עבודתו במצרים[3]. בתחילת נובמבר הוא פוטר מעבודתו בגלל קשריו עם מצרים[6]. ב-6 בנובמבר 1961 פורסם בישראל דבר פיתוח הטילים במצרים[7]. פרסומים על פיתוח נשק במצרים בידי מדענים גרמניים נמשכו במהלך שנת 1962[8][9].

בחודש יולי 1962 נתפרסמה ידיעה על ניסוי בטילי קרקע קרקע שנערך במצרים[10], ובמצעד של יום המהפכה, ב-23 ביולי, הוסעו הטילים על גוררות. המצרים טענו כי טילים אלו מיוצרים במצרים ושמם "אל-קאהר" וכי הטווח שלהם הוא עד ל"דרומה מביירות". בסוף יולי 1962 נתפרסם שבפיתוח הטילים עובדים מעל 500 מדענים מגרמניה[11].

בהמשך נתפרסמו ידיעות נוספות כי מצרים מפתחת בעזרת המדענים הגרמנים מטוסי קרב סילוניים[12].

תגובת ישראל

Al-Zafer 1
ניסוי באב טיפוס של הטיל הטקטי לטווח קצר אל זאפר

עיתוני ישראל נמלאו בפרטים על סכנת ההשמדה הצפויה לתושבי ישראל מן הנשק שבפיתוחו עוסקים במצרים. בדעת הקהל התעוררו רגשות אנטי-גרמניים עזים, וגרמניה הואשמה בכך שאזרחיה עוזרים לפתח נשק השמדה נגד ישראל וממשלתה אינה מונעת זאת[13]. מיד לאחר הניסוי בטיל במצרים ביולי 1962 הודיע ראש אמ"ן, מאיר עמית, שבידי ישראל רשימה של כל המדענים הגרמנים הפועלים במצרים. ראש הממשלה, דוד בן-גוריון אמר שהנושא מדיר שינה מעיניו[14]. תנועת החרות יצאה במסע תעמולה נגד גרמניה על שאפשרה למדענים לסייע למצרים[15] ונגד הממשלה ששתקה, לטענתה, נוכח הסכנה, כדי לא לפגוע ביחסים עם גרמניה המערבית[16].

איסוף מידע והערכה

אחד מן המדענים הגרמנים במצרים בא מיוזמתו למשלחת השילומים הישראלית בגרמניה (שייצגה את ישראל בגרמניה בטרם נתכוננו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות), טען כי התחרט על מעשיו וסיפר כי המדענים הגרמנים במצרים מפתחים מערכות נשק "רדיולוגי" בלתי קונוונציונלי. לא היו הוכחות לקיום נשק כזה, אך הידיעות עוררו סערה עזה בישראל. האיש היה בלתי אמין אבל בישראל התעורר חשש כי יש אמת בסיפורו.

מידע על פעילות המדענים הגרמנים במצרים נאסף על ידי סוכן המוסד במצרים, וולפגאנג לוץ. בין השאר הצליח להשיג את רשימת המומחים הגרמנים שהועסקו על ידי המצרים והעבירה למפעיליו. אברהם אחיטוב הושאל ל"מוסד" ושימש כראש השלוחה שלו בגרמניה. הוא, ואיש "המוסד" רפי איתן, גייסו את הנאצי אוטו סקורצני, מפקד יחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אס במלחמת העולם השנייה, כדי לסייע באיתור המדענים הגרמנים במצרים. סקורצני יצר עבור המוסד שורה של קשרים, שמתוכם גויסו כמה סוכנים שהשתתפו בפרויקט הטילים הגרמני במצרים.

פעילות נגד המדענים

איסר הראל, הממונה על שירותי הביטחון, סבר שהסכנה ממשית והמוסד פתח במבצע דמוקלס לפגיעה במדענים הגרמנים. בספטמבר 1962 נעלם אחד המדענים הגרמנים שפעלו במצרים, היינץ קרוג[17] ועל ישראל נפל החשד לחטיפתו. לאחר שנים רבות פורסמו גרסאות שונות לגבי חטיפתו של קרוג, שייחסו את החטיפה לישראל. יוסי מילמן ודן רביב טענו שקרוג חוסל בידי אוטו סקורצני בשליחות המוסד[18]. רונן ברגמן, לעומת זאת, טען שקרוג נחטף לישראל במבצע בפיקודו האישי של איסר הראל, ומת תוך כדי חקירה. לאחר מספר ימים פורסם על שני מדענים נוספים, וולפגנג פילץ ורולף אנגל, שנחטפו[19], אולם התברר שהם לא נחטפו.

בשלהי 1962 שלח המוסד מעטפות נפץ למהנדסים הגרמנים וגרם לפציעת מזכירתו של פילץ ולמותם של חמישה מצרים[20]. בפברואר 1963 נורתה ירייה שהחטיאה, לעבר האנס קליינווכטר[21]. תעודות של התוקפים שנמצאו על ידי המשטרה זוהו כמזויפות[22]. לאחר שנעצרו שני אנשי המוסד בשווייץ, זיהה קליינווכטר את אוטו יוקליק כיורה[23].

המעצר בשווייץ

ב-2 במרץ 1963 נעצרו בשווייץ שני שליחי "המוסד", יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, לאחר שבתו של אחד מהמדענים הגרמניים, היידי גארקה, התלוננה שניסו ללחוץ עליה בבית המלון שלה בבזל. הלחצים היו במסגרת ניסיון להביא את אביה לעזוב את מצרים. השווייצרים הודיעו על המעצר רק לאחר שבועיים, וממשלת מערב גרמניה דרשה את הסגרתם של שליחי המוסד[24]. לבסוף הועמדו השניים לדין ב-10 ביוני 1963 וישראל שלחה את גבריאל בך, עוזר היועץ המשפטי לממשלה שנכח במשפט כמשקיף[25]. טענת ההגנה הייתה שהשניים בסך הכל הזהירו את היידי מכך שאביה עשוי לתת את הדין על פשעיו, כמו אדולף אייכמן, וכי לא היה בדבריהם כפייה. למרות זאת, השניים הורשעו ונדונו לחודשיים מאסר שקוזזו עם תקופת מעצרם והם שוחררו מיד[26].

בעקבות המעצר, הורה בן-גוריון על הפסקת מבצע דמוקלס[27], ובמקום זאת הכנסת יצאה בדרישה פומבית מגרמניה להפסיק את פעילות המדענים הגרמנים במצרים ושרת החוץ, גולדה מאיר האשימה את ממשלת גרמניה המערבית באחריות לפעילות המדענים[28]. בן-גוריון גם אמר לאיסר הראל שהוא דוחה את הערכתו בפרשה. הראל ראה בשינוי עמדה זאת, שלילה של הסכנה מצד פעילות המדענים הגרמנים במצרים וחוסר אמון אישי בו והתפטר[29][30]. לימים טען בן-גוריון שדחייתו את הערכתו של הראל כוונה נקודתית להערכתו לגבי כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה ולא הייתה קשורה לפרשת המדענים.

על פי פרסומים בעיתונות, הראל ביקש לפעול בצורה חריפה בפרשת המדענים ופתח במסע תעמולה נגד גרמניה[31], בעוד בן-גוריון ושמעון פרס התנגדו וסברו שהיחסים עם גרמניה חשובים יותר. באותו זמן החלו להגיע כספי מלווה בן חצי מיליארד דולר, עליו הסכים בן-גוריון עם קאנצלר מערב גרמניה קונרד אדנאואר ב-1961. כמו כן הבשיל באותה עת משא ומתן על ייצוא נשק מגרמניה לישראל בתנאים של כמעט מענק, ומשלוחי טנקים אמריקאים מן המלאי הגרמני עמדו להגיע לישראל. בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. בעיתונות נטען שהראל חשש שבן-גוריון ינטרל את החלטת הכנסת והצהרת גולדה מאיר נגד הגרמנים[32]. על פי אחד מהתיאורים, הראל התפטר לאחר שבן-גוריון הוכיח אותו על שטען שממשלת גרמניה המערבית רצתה בפעילות המדענים הגרמנים במצרים, כי היא עצמה לא יכלה לפתח נשק להשמדה המונית בגרמניה[33]. על פי טענות אחדות, נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. יש אומרים כי הסכסוך האמיתי אשר הביא לשנים של יחסים עכורים ולהשמצות הדדיות היה עם ראש אמ"ן, האלוף מאיר עמית. באיסר הראל תמכו אנשי מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון[34], אנשי מפ"ם וגם כמה מראשי מפא"י ובהם שרת החוץ גולדה מאיר. לעומת זאת, אנשי רפ"י תמכו בנחרצות בבן-גוריון.

פעילות דיפלומטית

המשפט בשווייץ, והמחאות הרשמיות מישראל, הפנו את תשומת הלב הציבורית ברחבי העולם אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד".

כמה חברים בבונדסטאג דרשו לפעול באמצעים תקיפים למנוע את המשך הפעילות[35]. אולם ממשלת גרמניה המערבית טענה שאין לה אמצעים למנוע את פעילות המדענים במצרים[36]. בעקבות הביקורת מישראל, ממשלת גרמניה הפעילה לחץ על המדענים הגרמנים לעזוב את מצרים ובקשה לפתתותם במשרות בגרמניה[37]. פרנץ בהם העלה בבונדסטאג הצעת חוק האוסרת פעילות מדענים גרמנים בפיתוח נשק במדינות אחרות. החוק נתקל בהתנגדות מחשש שימנע מהתעשייה האטומית הגרמנית לפרוץ לשווקים ברחבי העולם[38]. בהמשך העלה את חוק הדרכונים שביקש לאפשר לממשלת גרמניה המערבית להחזיר לגרמניה אזרחים גרמנים השוהים במדינות אחרות. גם חוק זה לא עבר בגלל התנגדות רבה לפגיעה בזכויות הפרט[39].

בישראל המשיכו להתפרסם בעיתונות דווחים על הסכנה מצד המדענים הגרמנים עד מלחמת ששת הימים[40][41]. אלו כללו טענות על שותפות של הגרמנים בייצור נשק כימי וביולוגי[42].

במחצית השנייה של שנת 1964 שוב דווח על מעטפות נפץ שנשלחו אל המדענים הגרמנים במצרים[43] ואלו יוחסו על ידי המצרים לוולפגנג לוץ[44].

סיום הפרויקט

HA-300 side
אב טיפוס של מטוס הקרב הסילוני המצרי חלואן HA-300 שפיתוחו הופסק לאחר מלחמת ששת הימים

טילי קרקע קרקע מתוצרת מצרית או נשק השמדה המוני לא נמצאו בידי צבא מצרים במלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. נתברר שטילי קרקע קרקע מצריים שפותחו רשמו ביצועים ירודים ופיתוחם נפסק. לאחר מלחמת ששת הימים טענו בכירי המדענים הגרמנים שתצוגת הטילים ביולי 1962 הייתה תרמית[45]. בתום מלחמת יום הכיפורים המצרים אמנם הצהירו ששוגרו לעבר הכוחות הישראלים טילי אל קאהר שפותחו ויוצרו במצרים אולם למעשה הייתה זו מתקפה של טילי סקאד שהופעלו על ידי צוותים סובייטיים[46]. גם פיתוח מטוס הקרב הסילוני המצרי נעצר לאחר מלחמת ששת הימים עקב קשיים תקציביים ואחרים.

בהשפעת הפרשה צולם בשנת 1965 סרט קולנוע, קופרודוקציה ישראלית-מערב גרמנית בשם "מבצע קהיר", בבימויו של מנחם גולן. בסרט זה שולבה גם פרשת האיש במזוודה (הסרט צולם בישראל ויצא לאור בשנת 1966).

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ מדענים גרמנים חוזרים מבריה"מ, דבר, 9 בפברואר 1958
  2. ^ "גרמנים יעזרו לסובייטים בפיתוח טילים נגד יו 2", למרחב, 7 ביוני 1960
  3. ^ 3.0 3.1 פרופ' זנגר: לא הדרכתי מדענים גרמנים בפיתוח הטילים המצריים, למרחב, 17 באוגוסט 1962
  4. ^ י. פינקלסטון, לונדון: מדענים גרמניים עוזרים להכנת פצצת־האטום הצרפתית, מעריב, 11 באוגוסט 1959
  5. ^ דן פחטר, מצרים מפתחת טילים צבאיים ארוכי־טווח, דבר, 7 בנובמבר 1961
  6. ^ המומחה הגרמני לטילים מכחיש שמסר סודות על טילים למצרים, חרות, 8 בנובמבר 1961
  7. ^ משרד החוץ נמנע מלהגיב, חרות, 7 בנובמבר 1961
  8. ^ מצרים מפתחת קליעים מונחים ונשק חדיש בסיוע מדענים גרמנים, חרות, 2 במאי 1962
  9. ^ מצרים מפתחת טילים קרקע אויר ואויר קרקע למפציץ סילוני חדיש, הבוקר, 8 במאי 1962
  10. ^ קאהיר תציג במיפגן טילים שנוצרו ע"י מדענים גרמנים, דבר, 19 ביולי 1962
    שר־הבטחון: שילוח הטיל המצרי לא הפתיע - אך מעורר דאגה, הצופה, 23 ביולי 1962
  11. ^ אורי דן, יותר מ־500 מומחים גרמנים עובדים בטילים המצרים, מעריב, 31 ביולי 1962
  12. ^ 300 טכנאים גרמניים מועסקים במצרים בבניית מטוסי יירוט סילוניים, הבוקר, 1 באפריל 1963
  13. ^ מדוע אין הגרמנים, אוהבי ישראל נוסעים לקהיר להוציא את בני עמם המכינים טילים לנאצר, חרות, 18 בנובמבר 1962
  14. ^ אורי דן, הטיל גרם נדודי שינה, מעריב, 10 באוגוסט 1962
  15. ^ אלפים האזינו לדבר תנועת החרות, חרות, 14 באוקטובר 1962
  16. ^ ממשלת ישראל שתקה נוכח חימוש מצרים בטילים ג"י גרמנים, חרות, 8 בנובמבר 1962
  17. ^ האינטרפול מחפש אחר היינץ קרוג, הצופה, 17 בספטמבר 1962
  18. ^ The Strange Case of a Nazi Who Became an Israeli Hitman, הארץ באנגלית מהפורוורד, 27 במאי 2016
  19. ^ נעלם מומחה טילים גרמני שלישי, מעריב, 20 בספטמבר 1962
  20. ^ חיפושים אחרי שולחי חבילות התופת למדענים הגרמנים במצרים, הצופה, 19 במרץ 1963
    בון תחקור מותם של 5 מומחי טילים במצרים , על המשמר, 20 במרץ 1963
  21. ^ 4 מצרים התקיפו ביריות מומחה טילים גרמני, הבוקר, 24 בפברואר 1963
  22. ^ א. דויטשקרון, תעודות־הזהות שהשאירו תוקפי מומחה־הטילים הגרמני-מזוייפות, מעריב, 24 בפברואר 1963
  23. ^ קליינווכטר זיהה בן־גל ויוסליק כמתנקשים בו, על המשמר, 2 באפריל 1963
    ל. בלומברג, יוקליק - האיש שהתנקש בחיי, מעריב, 21 במאי 1963
  24. ^ חוק הדרכונים על פרשת דרכים, דבר, 9 באוקטובר 1964
  25. ^ משפט בן גל ויוקליק מחר, דבר, 9 ביוני 1963
  26. ^ ישראל נוימן, בן גל ויוקליק נדונו לחודשיים מאסר, דבר, 13 ביוני 1963
  27. ^ Germany and Israel: Moral Debt and National Interest, page 63
  28. ^ גרמניה נתבעת להפסיק ללא דיחוי פעולות מדעניה במצרים, למרחב, 21 במרץ 1963
  29. ^ אורי דן, "הממונה": מסע ההסברה הישראלי האיט את פיתוח נשק ההשמדה, מעריב, 6 במאי 1963
  30. ^ התפטר הממונה על שירותי הבטחון, הצופה, 1 באפריל 1963
  31. ^ החזרת ה"ממונה" לתפקידו-ריהבליטציה להערוכתיו המדיניות בפרשת המדענים, הצופה, 16 בספטמבר 1965
  32. ^ חיפוי והסחה, קול העם, 2 באפריל 1963
  33. ^ Germany and Israel: Moral Debt and National Interest, page 67
  34. ^ מינוי מבורך, למרחב, 16 בספטמבר 1965
  35. ^ חברי פרלמנט גרמניים דורשים להפסיק את פעולות המדענים, דבר, 3 באפריל 1963
  36. ^ מה אומרים הגרמנים?, למרחב, 24 במרץ 1963
  37. ^ פילץ סירב לחזור לגרמניה, הבוקר, 21 ביוני 1963
  38. ^ יוסף כנען, מאחורי הקלעים של חוק המדענים, דבר, 5 ביולי 1963
  39. ^ פרופ' ביהם: אינני מבין את ממשלתי, מעריב, 26 באפריל 1964
  40. ^ דוד בראון, "גארדיאן": בעזרת עשרות מדענים, הופך נאצר את מצרים ל"מעצמה גרעינית זוטא", למרחב, 5 במאי 1964
  41. ^ שמואל שגב, המדענים פילץ וגרקה האריכו חוזיהם בתעשיית הטילים המצרית, מעריב, 31 בדצמבר 1964
  42. ^ גרמנים מכינים במצרים לוחמת גאז וחיידקים, מעריב, 16 ביוני 1963
  43. ^ החקירה נמשכת, מעריב, 17 ביוני 1964
    קהיר: חבילות נפץ נשלחו למדענים גרמנים, חרות, 27 בספטמבר 1964
  44. ^ שמואל שגב, "ההפתעות הקטנות" במעטפות "הגדעונים" גרמו לקטיעת ידיים ולעוורון עיניים, מעריב, 4 באוגוסט 1965
  45. ^ פילץ: הצגת הטילים בקאהיר ב-1962 - מעשת תרמית, למרחב, 17 באוקטובר 1967
  46. ^ שאזלי, חציית התעלה, עמ' 58
1966 בקולנוע

ערך מורחב – 1966

איזי דורות

יצחק (איזי) דורות (1916 – אפריל 1980) היה ראש השב"כ השני וסגן ראש המוסד.

איסר הראל

איסר הראל (הלפרין) (1912 – 18 בפברואר 2003, ט"ז באדר א' ה'תשס"ג) היה איש מודיעין ישראלי, מאבות קהילת המודיעין הישראלית, ראש השב"כ הראשון, ראש המוסד השני וחבר הכנסת.

גבריאל בך

גבריאל בָּךְ (נולד ב-13 במרץ 1927) הוא משפטן ישראלי שכיהן כפרקליט המדינה (1969–1982) ושופט בית המשפט העליון (1982–1997). לאחר פרישתו כיהן כיושב ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה.

דוקטרינת בגין

דוקטרינת בגין הוא הכינוי שניתן למדיניותה של ישראל שלא לאפשר למדינות עוינות לה לפתח טכנולוגיה גרעינית, מתוך חשש לפיתוח נשק גרעיני שיופעל נגדה. מדיניות זו לא הוכרזה רשמית על ידי ממשלת ישראל, אך ישראל נאבקה כנגד כל מדינה כזו שפיתחה טכנולוגיה גרעינית.

בהקבלה לדוקטרינות הנשיאותיות של ארצות הברית נקראה הדוקטרינה על שם מנחם בגין, שהחליט על היישום הפומבי הראשון שלה במבצע אופרה ב־1981, שבמהלכו הותקף הכור הגרעיני שבנתה עיראק. עם זאת מדיניות דומה יושמה (גם אם לא פומבית) עוד בתקופת ממשלת רבין הראשונה, ושורשיה נמצאים בניסיונותיה של ישראל לחסום בתחילת שנות השישים את פעילות המדענים הגרמנים במצרים.

ב-28 באוקטובר 1980 כינס מנחם בגין ישיבת ממשלה מיוחדת שדנה בהפצצת הכור בעיראק. בישיבה זו סיכם בגין את השקפתו על מצבה של ישראל לנוכח האיום הגרעיני:

"שעון גדול תלוי מעל לראשינו, והוא מתקתק. אי שם על גדות הפרת והחידקל יושבים אנשים הזוממים להשמידנו... כל יום שחולף מקרב אותם אל מטרתם... בעוד חמש שנים, אולי רק שלוש שנים, יהיו לעיראקים שתיים או שלוש פצצות אטום, שעוצמת כל אחת מהן כעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה. סדאם חוסיין הוא רודן אכזר, שבמו ידיו רצח את טובי חבריו, כדי לתפוס את השלטון. הוא לא יהסס להשתמש בנשק להשמדה המונית, המכוון נגדנו... האם נוכח סכנה כזו אנו רשאים לשבת בחיבוק ידיים? אם יהיה נשק גרעיני בידי עיראק תקרה אחת מהשתיים: או שניאלץ להיכנע לתביעותיהם, או שנסתכן בהשמדה המונית... עם אינו חי על זמן שאול. הגיע הזמן לקבל החלטה".לאחר שפורסם בתקשורת דבר ההפצצה בעיראק, פרסם בגין את הודעת הממשלה, שהסבירה את השיקולים שחייבו את הפצצת הכור והסתיימה בהצהרת מדיניות, המהווה את דוקטרינת בגין:

"אנחנו, בשום תנאי לא נרשה לאוייב לפתח נגד עמנו נשק להשמדה המונית. נגן על אזרחי ישראל, ובעוד מועד, בכל האמצעים העומדים לרשותנו".במסגרת המדיניות בוצעו שתי תקיפות של חיל האוויר הישראלי (מבצע אופרה המוזכר לעיל, שאושר רשמית באופן מיידי, וכן מבצע "מחוץ לקופסה" בשנת 2007, שאושר רשמית ב-21 במרץ 2018). נערכה גם פעילות דיפלומטית רבה, ולדברי העיתונאי יוסי מלמן, נערכו גם פעולות חשאיות רבות של "המוסד" בסיוע יחידות עילית של צה"ל.

המדינות שמדיניות זו הופעלה נגדן באופן רשמי כוללות את עיראק, סוריה ואיראן. כמו כן עשתה ישראל מאמצים דיפלומטיים רבים למניעת ניסיונות הצטיידות גרעינית של מדינות אחרות באזור כמו מצרים, סעודיה ועוד. כאשר התגלה בשנת 2003 כי לוב התקדמה מאוד בפיתוח טכנולוגיה גרעינית מבלי שהדבר התגלה, נחשב הדבר ככישלון של קהילת המודיעין הישראלית.

הבחירות לכנסת השישית

הבחירות לכנסת השישית, שהתקיימו ב-2 בנובמבר 1965, ז' בחשוון ה'תשכ"ו, עמדו בסימן העימות בין המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל, רשימה משותפת שהוגשה בבחירות על ידי שתי המפלגות מפא"י ואחדות העבודה - פועלי ציון ושבראשה עמד לוי אשכול, ורפ"י בראשות דוד בן-גוריון. הרקע לעימות היה לכאורה חילוקי דעות בנוגע ל"פרשה". בפועל, היה העימות סביב הדחתו של בן-גוריון מהנהגת מפא"י על–ידי "דור הביניים" של המפלגה.

בתום מערכת הבחירות התברר כי למרות המאמצים הניכרים שהשקיע בן-גוריון והשקיעו "הצעירים" במפלגה, הצליח דור הביניים להדיח את המנהיג הקשיש בלי שייפגע כוחה של המפלגה. רפ"י זכתה בבחירות בעשרה מנדטים בלבד, וניצחונו של לוי אשכול היה שלם. כישלון זה הביא לקצו הפוליטי של בן-גוריון, שחדל מעתה ואילך להוות דמות פוליטית בעלת חשיבות.

מערכת בחירות זו תיזכר גם בזכות פסילת "רשימת הסוציאליסטים" על ידי ועדת הבחירות המרכזית. פסק הדין שניתן בערעורה של הרשימה בפני בית המשפט העליון, הידוע בשם "פסק דין ירדור", מהווה אחד מעמודי התווך במשפט החוקתי במדינת ישראל.

הכנסת החמישית

הכנסת החמישית, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת החמישית, הושבעה ב-4 בספטמבר 1961, כ"ג באלול ה'תשכ"א וכיהנה עד 22 בנובמבר 1965.

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון הישראלית ואחד מהגופים החברים בקהילת המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי (HUMINT) ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה, דיפלומטיה חשאית, תפקידים מיוחדים וסיכול יעדים אזרחיים וצבאיים של האויב (למוסד מיוחסות התנקשויות בשורה של מחבלים בכירים בארגוני טרור שנלחמים כנגד ישראל). בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה.

וולפגנג לוץ

וולפגנג לוץ (בגרמנית: Wolfgang Lotz‏; 6 בינואר 1921 - 13 במאי 1993) ובשמו העברי זאב גור אריה היה מרגל ישראלי יליד גרמניה, שפעל בשנות השישים במצרים בשליחות "המוסד", יחד עם אשתו ולטראוד. בכסות של גרמני בעל עבר נאצי, הצליח לוץ להתברג לחוגים החברתיים של צמרת השלטון המצרית ולספק למפעיליו ב"מוסד" מידע רב-ערך על היערכות הצבא המצרי ועל תוכנית ההתחמשות שלו. במקביל פעל גם נגד המדענים הגרמנים במצרים, אבל בסופו של דבר נלכד בידי המצרים בשנת 1965. בחקירה ובמשפט שלאחריה הצליח לוץ לשמור על מרבית פרטי סיפור הכיסוי שלו, מבלי שתיחשף זהותו כאזרח ישראלי, והודות לכך ניצל מעונש מוות. הוא נידון למאסר עולם, אולם שוחרר במסגרת חילופי שבויים לאחר מלחמת ששת הימים. בדומה לאלי כהן, נחשב לוץ לאחד מטובי המרגלים שפעלו בשירות המוסד הישראלי.

יוסף רענן

יוסף (ג'ו) רענן (1922–1996) היה קצין בחיל האוויר הישראלי, בכיר במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, מנכ"ל ונשיא חברת אליאנס.

יחידה 131

יחידה 131 (הידועה גם בשמה המאוחר יותר יחידה 188) הייתה יחידה צבאית שפעלה במסגרת אגף המודיעין של צה"ל ומטרתה ביצוע פעולות מיוחדות בארצות אויב.

יחידה 131 הוקמה על בסיס יחידת "חקר 2" שהוקמה במהלך מלחמת העצמאות ופעלה במסגרת המחלקה המדינית של הש"י בראשותו של בוריס גוריאל ולאחר מכן במסגרת המחלקה המדינית של משרד החוץ. מטרות המדור היו ביצוע פעולות חבלה, הסחה ולוחמה פסיכולוגית במדינות אויב במהלך עימות צבאי. לאחר המלחמה עברה היחידה למחלקת המודיעין בצה"ל למרות התנגדות גוריאל, היא פורקה לשתי יחידות, יחידה 131 שעסקה בפעולות מודיעין וחבלה ויחידה 132 שעסקה ב"תעמולה שחורה". למפקדה הראשון של יחידה 131 מונה מרדכי בנצור ופיקחו עליה ראובן שילוח ומרדכי מקלף. פעילות היחידה הייתה נתונה במחלוקת בין ראשי מערכת הביטחון, איסר הראל סבר שכל פעולות המודיעין מחוץ לישראל צריכות להיות מרוכזות תחת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ואילו בנימין גיבלי פעל לשומרה במסגרת צה"ל. ההחלטה שנפלה הייתה שהיחידה תמשיך לפעול במסגרת צה"ל אך תוך יידוע המוסד בפעולותיה.

החל מ-1951, הפעילה היחידה חוליות ריגול במצרים שהורכבו מיהודים מקומיים והופעלו על ידי אנשי היחידה, תחילה אברהם דר ואחר כך אברי אלעד. בעקבות פעולות חבלה כושלות שביצעו נלכדו 13 מאנשי היחידה והועמדו לדין, בפרשה שזכתה לכינוי העסק הביש.

לאחר התפוצצות הפרשה הודח מפקד היחידה ועל שיקומה הופקד יוסי הראל, קצין בכיר בחיל הים שהוזעק מלימודים בארצות הברית. בתקופת פיקודו של הראל שונה שם היחידה ליחידה 188, אורגנו שורותיה, כל סוכני היחידה הוחזרו לישראל, הודחו חלק ממפקדי היחידה ומונה סגן חדש, יוסף יריב שב-1957 מונה למפקדה. פעולות היחידה הורחבו וכללו התנקשויות בקצינים ערביים, השמדת אמצעי לחימה במדינות אויב, פעולות איסוף מודיעין ופעולות נגד המדענים הגרמנים במצרים. בין המגויסים ליחידה היו אלי כהן, שהוכשר כמרגל והושתל בצמרת הממשל בסוריה, וולפגנג לוץ שפעל במצרים ומרדכי קידר שהיה אמור לפעול במצרים. ב-1 באוקטובר 1963 עברה היחידה בפיקודו של יריב לאחריות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, בו אוחדה עם יחידת המבצעים המיוחדים ("מפרץ"), תחת השם יחידת קיסריה.

יחסי גרמניה–ישראל

יחסי גרמניה-ישראל הם יחסים יוצאי דופן וטעונים, המבוססים על אמונה משותפת, ערכים מערביים ושילוב של נקודות מבט היסטוריות. גורם מעצב המשפיע על יחסים אלה מראשיתם הוא רצח העם היהודי, השואה, שביצעה גרמניה הנאצית. לאחר תום מלחמת העולם השנייה הפשירו היחסים בהדרגה כאשר גרמניה המערבית הציעה לשלם פיצויים לישראל ב-1952 והקשרים הדיפלומטיים המלאים נוצרו ב-1965.

מדינת ישראל, שהוקמה שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, נעה בין שאיפה שברגש להחרמת גרמניה, לבין הרצון לקיים קשר עם גרמניה על מנת לשפר את סיכויי ההישרדות וכן מתוך אמונה בכך שלאחר נפילת הנאצים קמה במערב גרמניה מדינה דמוקרטית. בדרכון שהוציאה ישראל בשנותיה הראשונות היה כתוב כי הוא תקף לכל מדינות העולם פרט לגרמניה, אם כי מי שהיה מעוניין היה יכול לבקש מהשלטונות למחוק הגבלה זו.

יחסי גרמניה–מצרים

יחסי גרמניה-מצרים הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין רפובליקת מצרים הערבית.

היחסים הדיפלומטים בין גרמניה המערבית למצרים כוננו ב-1957.

יעל פוזנר

יעל פוזנר (16 באפריל 1910 – 23 בדצמבר 1990) הייתה אשת חינוך ויו"ר הנהלת החברה למתנ"סים, זוכת פרס החינוך של עיריית תל אביב-יפו לשנת תשמ"ד וזוכת פרס המועצה לארץ ישראל יפה.

מבצע קהיר

מבצע קהיר הוא סרט קולנוע, קופרודוקציה ישראלית-מערב גרמנית, שחלקו צולם בישראל והופץ מחוצה לה בשמות Trunk to Cairo, Cairo Campaign ובגרמנית: Einer spielt falsch.

זהו סרט ריגול דובר אנגלית שהופק על רקע מרוץ החימוש בין ישראל ומצרים, המדענים הגרמנים במצרים ופרשת האיש במזוודה בשנות השישים, ובהשראת סרטי ג'יימס בונד.

הסרט צולם בישראל בשנת 1965, בוים על ידי מנחם גולן ורפאל נוסבאום והוא מלווה מוזיקה שהלחין דובי זלצר. הקרנת הבכורה נערכה בקולנוע בן יהודה בתל אביב בסוף פברואר 1966.

בסרט השתתפו שחקנים ישראלים רבים ובהם יוסף ידין, גילה אלמגור, בומבה צור ושלמה וישינסקי ולצדם השחקנים הזרים ג'ורג' סנדרס ואודי מרפי שמילא בסרט את תפקיד הסוכן החשאי גיבור הסרט. העלילה מתרחשת בקהיר ובצילום הסרט נבחרה יפו לייצג את קהיר, הצילומים היו בין היתר ביפו העתיקה, כיכר השעון, קיסריה והרצליה, הסצינות של המפעל לייצור טילים צולמו בחורבות "בית החרושת לספירט" שהיה בחולות הרצליה (לא קיים היום).

עליזה מגן

עליזה מגן בכירה לשעבר במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. שירתה כסוכנת, מנהלת מחלקה ומנהלת אגף "צומת". בתפקידה האחרון שימשה כמשנה לראש המוסד, תחת שלשה ראשי מוסד שונים.

פרשת האיש במזוודה

פרשת האיש במזוודה הייתה פרשת ניסיון כושל של שירותי המודיעין המצריים, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, להפעיל אזרח ישראלי שחצה את הגבול למצרים כמרגל.

רפי איתן

רפאל (רפי) איתן (23 בנובמבר 1926 – 23 במרץ 2019) היה לוחם ואיש קהילת המודיעין הישראלית ששירת בשירות הביטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ולאחר מכן איש עסקים ויושב ראש מפלגת גיל בכנסת השבע עשרה. כיהן כשר לענייני גמלאים ולענייני ירושלים וכיושב ראש המועצה הלאומית המייעצת להשבת זכויות ורכוש יהודי במשרד ראש הממשלה, יושב ראש מפלגת הגמלאים "דור". איתן נודע בהיותו אחד ממפקדי מבצע לכידת אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל.

שביט 2

שביט 2 היא רקטה מאולתרת שנבנתה על ידי ישראל בשנות ה-60, ופרסום שיגורה שימש, בין השאר, לצורכי הרתעה ולוחמה פסיכולוגית מול מצרים. הרקטה הוצגה על ידי ישראל כרקטה ארוכת טווח ששוגרה לחלל, יכולת חדשה שבאותה עת החזיקו בה רק שתי מעצמות-העל הגדולות.

פרויקט "שביט 2" היה לאחד הסודות הכמוסים ביותר של ישראל, אשר האמת לגביו נחשפה רק לאחר למעלה מ-50 שנה. שיגור "שביט 2" הכה גלים בתקשורת העולמית בכל הקשור ליכולות הטכנולוגיות של ישראל, כשלמעשה ישראל החלה את פעילותה האמיתית בחלל רק בראשית שנות ה-80.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.